לקווי היסוד של הממשלה החדשה יצורף הטקסט המלא של "נאום הרצליה", בו התחייב שרון למדינה פלסטינית "זמנית" על 40% משטחי יהודה ושומרון, כאקדמה למדינה "הסופית". לישראל ישאירו את בקעת הירדן ועוטף ירושלים - את מפת מיצנע.
ש"ס והמפד"ל, כל אחת בכיוון הפוך, לא הפנימו את המהפך ההיסטורי שחולל שרון, לפיו מעתה - ליורשי "מפא"י" וליורשי "חרות" מצע מדיני-אידיאולוגי אחד (השאלות, אם המשא ומתן יתחיל רק לאחר הפסקת הטרור, ואם המדינה הפלסטינית תקום כתוצאה ממשא ומתן או מנסיגה חד-צדדית, הן טקטיות בלבד).
לש"ס לא היו אף פעם עקרונות, לבד מדאגה ל"מעיינות" שלה. הנוסחה "פיקוח נפש דוחה ארץ ישראל" גמישה, ומאפשרת מכירת חסדיה המדיניים למרבה במחיר. היו לה קונים, כל זמן שהליכוד היה זקוק לשותף כדי להציל את ארץ ישראל והעבודה כדי להגיע ל"שלום". אך ברגע ששרון צרף את הליכוד ל"חזון פלסטין", כלומר לשמאל מי צריך עוד את ש"ס? לכן, זעקות השבר של מי שכל קיומו בנוי על סחר פוליטי בארץ ישראל, אינן מעוררות רחמים, רק גיחוך.
כעת הצטרפה המפד"ל למצע הפלסטיני ונכנסה לנעלי ש"ס. היא מסייעת להגשמת המדינה הפלסטינית, כפי שש"ס בשעתה סייעה לאוסלו. אך גם היא טועה בקריאת המפה החדשה. ש"ס של אוסלו היתה חיונית לשמאל, אולם המפד"ל היום היא רק פיגום. משיושלם הבנין, ישמש הפיגום למדורות ל"ג בעומר.
השר אפי איתם נשאל בערוץ 7, האם היה חותם על קווי-יסוד המתירים תחבורה ציבורית בשבת, אפילו בלוויית מכתב-צד המביע התנגדות? איתם לא השיב, אבל טען שהמפד"ל תפעל מבפנים: "הממשלה לא תוכל להתקיים יום אחד בלעדנו". ועוד: כשנגיע לצומת.. "אנחנו לא נהיה בה".
האם לצחוק לנאיביות הפוליטית של הדובר, או לבכות על כיסוי ערוות הריצה לשלטון בהסברים מופרכים? נניח שהגיעו לצומת: בוש לוחץ, הערבים השלימו הצגה של "רפורמה", וישראל נקראת לחתום על מגילת העצמאות הפלסטינית. במקרה כזה, המפד"ל תקפוץ מן העגלה? העגלון ידחוף אותה החוצה! והעבודה, שתועמד בפני החלטה "המצפונית", שבגלל סירובה עוד עלולה פלסטין שלא לקום, כמובן שתמהר להצטרף!
יתירה מזאת: שרון ממשיך לחתור עם פרס ובן אליעזר להפיל את מיצנע ולצרף את העבודה לממשלה על בסיס המצע הפלסטיני המשותף. איתם לא תפס עדיין, שהעבודה היא עכשיו השותפה הטבעית של הליכוד, וכל תפקידו של המפד"ל הצטמצם למתן הכשר לטריפה הזאת. מכאן, שמגוחך לומר, כי זריזותה של המפד"ל דחקה את העבודה החוצה.
במציאות, לו רצו מיצנע ושרון, כל חסדי המפד"ל לא היו מונעים את הצטרפות העבודה. כדי שהמפד"ל תיכנס ראשונה, שרון או מיצנע היו צריכים שלא לרצות. מסתבר, ששרון לא רצה. שרון רוצה את העבודה בלי מצנע ולא עכשיו, אלא כאשר יגיע אל הצומת ההיא, שבה איתם יקפוץ או יושלך החוצה.
איתם מכר את בכורת ארץ ישראל ואת הקשר האורגני אל ההתישבות ביש"ע בעבור לא כלום, ולא מן הנמנע, שגם כרה את קיברה הפוליטי של מפלגתו.
אם האיחוד הלאומי יקרא נכון את המפה ויסרב "להיטבל לנצרות", אפילו יתירו לו לכתוב מכתב צדדי "איני מאמין בישו", הוא יגיע, כמו כל עם ישראל, אל אותה הצומת, אך ללא ריסוק איברים אידיאולוגי, ויהיה המפלגה היחידה שנותרה בימין, הגרעין שמסביבו יוכל להבנות מחנה לאומי חדש, במקום המחנה הלאומי ששרון ואיתם פירקו.
***
לאחר שהשורות שלמעלה נכתבו נמסר בתקשורת כי האיחוד הלאומי מצטרפת לממשלת שרון תוך קבלת "עקרונות" מתוך נאום הרצליה של שרון.
לצערי זו הונאה עצמית, הואיל ונאום הרצליה יש בו רק מדינה פלשתינית וכל יתר ההתניות כגון מלחמה בטרור וכיו"ב הם נספחים המתייחסים אל העיקרון הזה.
לא נותר אלא לקוות שהאנשים מן השורה בליכוד, במפד"ל ובאיחוד הלאומי ימרדו בהנהגותיהם, שאם לא כן מחנה הימין נמחק מתוך הפוליטיקה הישראלית.
ש"ס והמפד"ל, כל אחת בכיוון הפוך, לא הפנימו את המהפך ההיסטורי שחולל שרון, לפיו מעתה - ליורשי "מפא"י" וליורשי "חרות" מצע מדיני-אידיאולוגי אחד (השאלות, אם המשא ומתן יתחיל רק לאחר הפסקת הטרור, ואם המדינה הפלסטינית תקום כתוצאה ממשא ומתן או מנסיגה חד-צדדית, הן טקטיות בלבד).
לש"ס לא היו אף פעם עקרונות, לבד מדאגה ל"מעיינות" שלה. הנוסחה "פיקוח נפש דוחה ארץ ישראל" גמישה, ומאפשרת מכירת חסדיה המדיניים למרבה במחיר. היו לה קונים, כל זמן שהליכוד היה זקוק לשותף כדי להציל את ארץ ישראל והעבודה כדי להגיע ל"שלום". אך ברגע ששרון צרף את הליכוד ל"חזון פלסטין", כלומר לשמאל מי צריך עוד את ש"ס? לכן, זעקות השבר של מי שכל קיומו בנוי על סחר פוליטי בארץ ישראל, אינן מעוררות רחמים, רק גיחוך.
כעת הצטרפה המפד"ל למצע הפלסטיני ונכנסה לנעלי ש"ס. היא מסייעת להגשמת המדינה הפלסטינית, כפי שש"ס בשעתה סייעה לאוסלו. אך גם היא טועה בקריאת המפה החדשה. ש"ס של אוסלו היתה חיונית לשמאל, אולם המפד"ל היום היא רק פיגום. משיושלם הבנין, ישמש הפיגום למדורות ל"ג בעומר.
השר אפי איתם נשאל בערוץ 7, האם היה חותם על קווי-יסוד המתירים תחבורה ציבורית בשבת, אפילו בלוויית מכתב-צד המביע התנגדות? איתם לא השיב, אבל טען שהמפד"ל תפעל מבפנים: "הממשלה לא תוכל להתקיים יום אחד בלעדנו". ועוד: כשנגיע לצומת.. "אנחנו לא נהיה בה".
האם לצחוק לנאיביות הפוליטית של הדובר, או לבכות על כיסוי ערוות הריצה לשלטון בהסברים מופרכים? נניח שהגיעו לצומת: בוש לוחץ, הערבים השלימו הצגה של "רפורמה", וישראל נקראת לחתום על מגילת העצמאות הפלסטינית. במקרה כזה, המפד"ל תקפוץ מן העגלה? העגלון ידחוף אותה החוצה! והעבודה, שתועמד בפני החלטה "המצפונית", שבגלל סירובה עוד עלולה פלסטין שלא לקום, כמובן שתמהר להצטרף!
יתירה מזאת: שרון ממשיך לחתור עם פרס ובן אליעזר להפיל את מיצנע ולצרף את העבודה לממשלה על בסיס המצע הפלסטיני המשותף. איתם לא תפס עדיין, שהעבודה היא עכשיו השותפה הטבעית של הליכוד, וכל תפקידו של המפד"ל הצטמצם למתן הכשר לטריפה הזאת. מכאן, שמגוחך לומר, כי זריזותה של המפד"ל דחקה את העבודה החוצה.
במציאות, לו רצו מיצנע ושרון, כל חסדי המפד"ל לא היו מונעים את הצטרפות העבודה. כדי שהמפד"ל תיכנס ראשונה, שרון או מיצנע היו צריכים שלא לרצות. מסתבר, ששרון לא רצה. שרון רוצה את העבודה בלי מצנע ולא עכשיו, אלא כאשר יגיע אל הצומת ההיא, שבה איתם יקפוץ או יושלך החוצה.
איתם מכר את בכורת ארץ ישראל ואת הקשר האורגני אל ההתישבות ביש"ע בעבור לא כלום, ולא מן הנמנע, שגם כרה את קיברה הפוליטי של מפלגתו.
אם האיחוד הלאומי יקרא נכון את המפה ויסרב "להיטבל לנצרות", אפילו יתירו לו לכתוב מכתב צדדי "איני מאמין בישו", הוא יגיע, כמו כל עם ישראל, אל אותה הצומת, אך ללא ריסוק איברים אידיאולוגי, ויהיה המפלגה היחידה שנותרה בימין, הגרעין שמסביבו יוכל להבנות מחנה לאומי חדש, במקום המחנה הלאומי ששרון ואיתם פירקו.
***
לאחר שהשורות שלמעלה נכתבו נמסר בתקשורת כי האיחוד הלאומי מצטרפת לממשלת שרון תוך קבלת "עקרונות" מתוך נאום הרצליה של שרון.
לצערי זו הונאה עצמית, הואיל ונאום הרצליה יש בו רק מדינה פלשתינית וכל יתר ההתניות כגון מלחמה בטרור וכיו"ב הם נספחים המתייחסים אל העיקרון הזה.
לא נותר אלא לקוות שהאנשים מן השורה בליכוד, במפד"ל ובאיחוד הלאומי ימרדו בהנהגותיהם, שאם לא כן מחנה הימין נמחק מתוך הפוליטיקה הישראלית.