מי אומר שצריך להיות חובש כיפה בשביל לעשות מצוות? כל מי שפוגש את שמעון סבג, יהודי גלוי ראש שמעשה החסד שלו ושל אחיו מתפרסמים מדן ועד באר שבע, משתכנע מיד אחרת.
משפחת סבג מתגוררת בקריית שמונה. במקור הם ארבעה אחים, אנשי עסקים, שהקימו חברה העוסקת בשיווק חטיפי בשר, אבל מצבו של עם ישראל נגע ללבם. אחד האחים, שמעון, מנהל את עסקי הצדקה של המשפחה, אבל מקבל משכורת כאילו הוא עובד במפעל. עסקי המשפחה משגשגים; הם מאמינים שהכל בזכות החסד שהם עושים. רק היום הם פתחו בית מחסה לאנשים שפונו מבתיהם משום שלא שילמו שכר דירה ונותרו חסרי דיור. המחסה הוא למשך חודש אחד. "אנו מנסים למצוא להם פתרונות, ובינתיים נותנים להם להסתגל למכה שחטפו עד שתימצא להם דירה אלטרנטיבית", אומר שמעון סבג ל'בשבע'. משפחת סבג שכרה בית שלם, אנשים טובים תרמו את הריהוט וכבר עכשיו יש במקום 14 דיירים.
וזה כמובן אינו הכל. בעוד כחודש וחצי מתכוון שמעון סבג לסיבוב שני של חגיגות בר מצווה לחתני בר מצווה שלמשפחתם אין כסף לערוך להם מסיבה. "עוד לא קבעתי תאריך. זה תלוי בתאריך של המלחמה", אומר שמעון סבג ל'בשבע'. יש לו פרטנר המבקש להישאר בעילום שם, הדואג לתפילין, לציצית ולסידורים. בית הארחה בניר עציון יספק את האוכל, ואת הסעודה הוא יערוך בבית התמחוי הגדול שלו. בסיבוב הקודם היו 18 נערים כאלה, עכשיו רשומים כבר שישה.
חסד בכל הארץ
סיפורה של 'יד עזר לחבר', כמו גם סיפורו של שמעון סבג, הוא סיפורה של החברה הישראלית כולה בתקופה האחרונה. משפחת סבג, כפי שכתבנו, הם בעליה של חברה העוסקת בשיווק חטיפי בשר. "יום אחד פנה אלי מנהל תלמוד תורה בחיפה וסיפר לי שהוא נוכח ששמונים אחוזים מתלמידי בית הספר שלו באים רעבים מהבית", מספר שמעון. "ישבתי באותו יום במשרד שלי ולא יכולתי להירגע, איך הגענו למצב כזה. סיפרתי על כך לאחים שלי ובו במקום החלטנו לאמץ את ילדי תלמוד התורה ולספק להם ארוחת צהרים מבושלת מדי יום. זה הרי יכול לרדת ממעשר כספים. וכך החל בית הספר לקבל ארוחת צהרים מבושלת חינם מדי יום. אין ספק שהארוחה הזאת הצילה כמה מאות ילדים מרעב. אלא שאנשי עסקים עובדים בראש של אנשי עסקים, "עשינו חשבון שאם נכין את האוכל בעצמנו, זה יעלה לנו פחות", הוא מספר. ואז הם החליטו להקים את בית התמחוי בחיפה שלא רק מביא את האוכל לבית הספר, אלא עוזר לעוד כמה מאות אנשים להינצל מחרפת רעב.
כדי לנהל את בית התמחוי, הם הפרישו מתוך העסק את שני האחים שמעון וברוך. זה החל בעזרה ל-80 משפחות שקיבלו 80 מנות. עם החמרת המצב, עלה מספר המנות המסופקות ל-250 עד 300 משפחות, ואז הם החליטו לפתוח בית תמחוי נוסף בקצרין. אחד האחים, ברוך סבג, מתגורר בעיר, והוא המשמש למעשה כיו"ר העמותה.
הם כבר מזמן חדלו להיות ארגון מקומי. ניידות מזון של 'יד עזר לחבר' מחלקות אוכל לא רק בחיפה אלא גם בירושלים, בבני ברק, בתל אביב, במבשרת ציון ועוד. שיירי אוכל שנותרים בחיפה עוברים לבני ברק ולירושלים. המיטות והרהיטים חולקו בכל רחבי הארץ, וגם גמ"ח התרופות עובד בפריסה ארצית.
המצב הכלכלי לא משפיע עליכם, מהיכן אתם לוקחים עוד ועוד כספים?
"ראשית כל", אומר שמעון, "אנחנו מאמינים גדולים בכלל של 'עשר כדי שתתעשר', כי הרי העסק שלנו משלם לי ולאחי משכורת וכל עיסוקינו הוא חסד, אבל חוץ מזה הודעתי לפני חצי שנה בחיפה שאני עומד לצמצם את הפעילות. לא נשאר לי כסף. ההודעה הזאת עשתה לה כנפיים, והחל לחץ עצום על העירייה. לפני ההודעה, ביקשנו תקציבים אבל לא קיבלנו אותם. אחרי ההודעה הזאת, קרא לי ראש העיר עמרם מצנע והודיע לי שהכינו לי המחאה, רק שלא אצמצם את הפעילות שלנו".
מצילים חיים
אחד הפרויקטים של סבג הוא גמ"ח תרופות נדירות. יש תופעה בארץ של חולים כרוניים שאין להם כסף לקנות תרופות יקרות שיצאו מסל התרופות אבל הם צריכים אותם כדי להמשיך לחיות. הדבר גורר מצב שבו הם מתאשפזים בכוונה בבית חולים בתואנות שווא כדי שיציידו אותם בתרופות. הוא מתכוון לשמש פה לכל אותם החולים המתאשפזים כדי לקבל תרופות. הוא מתכוון להפגין בכנסת הבאה שתקום, לדבר עם ח"כים, להקים קבוצות לחץ כדי שתרופות חיוניות לחיי אנשים לא יצאו מסל התרופות, כדי שאנשים לא ייאלצו להילחם כך על חייהם.
בית התמחוי של 'יד עזר לחבר' במרכזה של חיפה האדומה, רחוק מלהזכיר מסעדת פאר. בשעות המעטות שהייתי בו, התרשמתי שהוא מתפקד כמועדון של אנשים עניים המסתייעים זה בזה. בשעה שביקרתי שם היה כמעט ריק, מעט לפני הסגירה. עד עכשיו האנשים שם היו צריכים לחפש חדרי מדרגות, גנים ציבוריים ועוד מקומות לשהות בהם. לא חיכו להם אפילו ארבעה קירות ללכת אליהם. קר בחוץ? לא נורא, הגוף שלהם רגיל. אפילו שחלק מהם חולים ממש. כשיהיה קר יותר, הם יביימו איזו מחלה ויזכו בכמה ימי אשפוז בבית החולים. מנהלי המקום עושים ככל שביכולתם כדי שלאנשים האלה יהיה לאן ללכת, וכאמור ביום הכנת הכתבה הם פתחו בית מחסה לחסרי הדיור האלה.
מתברר שמאחורי הטבלאות שאנו רואים בתקשורת עומדים אנשים חיים, חיים לא פשוטים. אלה הביאו אותי אל המקום העצוב ביותר בעולם, מקום שבו נמצאים אנשים שמה שמעסיק אותם זה לא מאין לקחת את הכסף כדי לשלוח את הילדים שלי לחוגים, אלא מאין לקחת כסף כדי לאכול מחר בבוקר.
"אני מכיר עשרות אלפי אנשים שאין להם תרופות", אומר סבג, שהחליט להקים מטעם העמותה שלו גמ"ח חדש ומיוחד גמ"ח תרופות. לא גמ"ח לתרופות קלות, כמו בבני ברק ובירושלים אלא גמ"ח לתרופות לחולים כרוניים. מי שמת לו קרוב שהיה חולה כרוני, ונותרו בביתו תרופות שלקח, במקום לזרוק אותן, ייתן אותן לגמ"ח. שם מעבירים אותן (רק על פי מרשם רופא) אל החולים שחסרות להם התרופות ואין להם כסף לקנות אותן. "פרסמנו מודעות, ואנו מעבירים אותם ממתנ"ס למתנ"ס ומבית כנסת לבית כנסת", מספר סבג. "ההיענות הייתה נפלאה. המוני משפחות שולחות אלינו תרופות". יש להם גם המוני פניות מחולים. ככל שהזמן עובר הם נוכחים עד כמה המצב קשה ועד כמה היו צריכים גמ"ח מסוג כזה. "אני יכול להעיד שעד היום הצלנו מאות אנשים לא מחרפת רעב, אלא ממוות ממש", מעיד סבג.
אין כסף אז מתאשפזים
גם הדרך להקמת העמותה הייתה מעניינת. "אני מנהל את בית התמחוי. ראיתי שישבו כאן אנשים ודיברו ביניהם, ומכאן ממש הזמינו אמבולנס שהיה לוקח אותם לבית החולים. בפעם הראשונה לא שמתי לב, בפעם השנייה תמהתי, אבל כשהדבר חזר על עצמו התחלתי לחשוב מה קורה, מדוע בית התמחוי שלי הופך להיות מקור לאשפוזים בבית החולים. אז התבררה לי האמת המרה: ה'קליינטים' שלי למדו את שיטת השגת התרופות מבית החולים זה מזה. התחלתי להבין שיש אנשים שאינם רעבים ללחם אלא לתרופות. בעקבות זאת החלטנו להקים את העמותה הזאת, שיש לה 'הצלחה' מסחררת, אם אפשר בכלל לקרוא לזה כך".
"תראה מה קורה", הוא אומר, "כדי לחסוך 700-800¤ מחסירים את התרופות מסל התרופות, אבל בסוף מה שקורה, שחולים גורמים לאשפוזם כדי לקבל תרופות. זה עולה למשלם המסים הישראלי הרבה יותר".
הם אינם מסתפקים רק בחלוקת אוכל ותרופות. הם גם פתחו מחסן רהיטים משומשים שאותם הם מחלקים לנצרכים. לפני חצי שנה הם פתחו במבצע מיטה לכל ילד, ובו חולקו 1600 מיטות. מלבד האוכל שאותו מכינים בבית התמחוי, מספקת העמותה אלפי ערכות להכנת כריכים לאלפי ילדי בתי ספר שמוריהם הבחינו שהם באים ללא כריך לארוחת עשר. "יכולנו לספק את הכריכים ישר לבית הספר, אבל פחדנו שהילדים יתביישו", מספר שמעון. במקום זאת, פעילי העמותה עוברים מדי שבוע באלפי בתים ומורידים שם ערכה להכנת כריכים. כמה שקיות לחם שאותן מקפיאים, כמה קופסאות עם ממרחים: שוקולד, ממרח בוטנים, אבוקדו ועוד. וכך באים הילדים לבית הספר עם כריכים מוכנים מהבית.
גמ"ח שידוכים
מרסלו קיבריק הוא עולה חדש מארגנטינה, שהופנה על ידי הלשכה הסוציאלית לבית התמחוי של 'יד עזר לחבר'. הוא החל לבקר בקביעות בבית התמחוי ולסעוד בו ארוחת צהרים. הוא גם הסתייע במפעיל בית התמחוי בדברים אחרים.
מרסלו הגיע לבית התמחוי, וגם גבריאלה הגיע לאותו בית תמחוי. הם בערך בני אותו גיל ומדברים באותה שפה, מה שהדליק רעיון אצל שמעון סבג, שהחליט לשדך בין השניים. "חשבתי שאם יצא מזה מישהו, אביא למישהו גם שמחת חיים", מספר שמעון, שלקח את היוזמה לידיו. "אני רוצה להכיר לך מישהי", אמר שמעון למרסלו באחד הימים. "הייתי ספקן מאוד, מי תרצה להתחתן עם מישהו שאין לו עבודה ואין לו בית ורק צרות יש לו?", מספר מרסלו ל'בשבע'. אבל שמעון היה עקשן, והוא הכיר למרסלו את גבריאלה.
גבריאלה אף היא עולה חדשה מארגנטינה, שעלתה לארץ לפני שנתיים וחצי, רווקה שעלתה לארץ עם הוריה ומצאה את עצמה בלב לבו של המשבר הכלכלי. לשניהם אין עבודה, שניהם מובטלים ושניהם צריכים להסתייע בבית התמחוי. אלא שהמזל האיר להם פנים. אחרי מספר שיחות ביניהם החליטו השניים שהם אכן מתאימים זו לזה, והודיעו לשדכן המהולל שהם מתחתנים.
התאריך לחתונה נקבע: כ"א בטבת.
הידיעה על החתונה היוצאת מבית התמחוי של שמעון סבג עשתה לה כנפיים והכניסה רוח חיים לעמותת 'יד עזר לחבר'. בדרך כלל, קהילה של כאלה המוצאים את עצמם אוכלים בבית תמחוי היא קהילה שפופה שמצב רוחה ירוד. המצב שבו אינך יכול לפרנס את עצמך הוא מצב מדכא. ידיעות מסוג זה של זוג שהכיר ועומד להתחתן, רוממו בבת אחת את מצב הרוח. "פתאום כולם מתרוממים מעל צורכי היום יום, מעל הצרות. השמחה הזאת השכיחה להם את כל הצרות".
שמעון סבג ביקש לחתן את הזוג ללא תמורה בבית התמחוי הגדול שלו. הסיפור עשה לו כנפיים ומאות אנשים ביקשו להיות שותפים בו. סגן ראש עיריית חיפה, נציג ש"ס אבי ויצמן, מיהר להבטיח שני שעונים לחתן ולכלה, שיירכשו על ידי החתן בשלושה ¤ בלבד בשל הצורך ההלכתי שהטבעת תהיה רכושו של המקדש. שר העבודה והרווחה שלמה בניזירי הודיע שיבוא לחתונה להשיא בעצמו את בני הזוג ואף ירים מכספו האישי לטובתם. שמלת הכלה יתרום סלון דדי בחיפה, את הבשר לאירוע חברת 'פרוגרס', סלטים ושתייה קלה תרמו עשרות אנשים טובים, שלא מפסיקים להתקשר לבית התמחוי ומבקשים אפילו לבוא לשמח את החתן והכלה. הדי הסיפור הגיעו אפילו לראשון לציון. משם יגיע בהתנדבות תקליטן מיוחד. הצלם יגיע מראש העין, ומירושלים יגיעו שני זמרים עולים חדשים מארגנטינה, שילוו את החתן והכלה. גם קרן מילה של חברת קמור רכב תרמה 4500 ¤ לסידור החתונה. הרהיטים הובאו ממחסן העמותה, כולם יד שנייה, והעמותה תסייע להם גם בשכר דירה ותנסה לעזור להם לקבל דירה בקביעות.
תרומות לטובת העמותה אפשר לשלוח לת"ד 3332 חיפה, או לבנק הפועלים סניף 755 מס' חשבון 292928. לפרטים נוספים: 051-533333.
משפחת סבג מתגוררת בקריית שמונה. במקור הם ארבעה אחים, אנשי עסקים, שהקימו חברה העוסקת בשיווק חטיפי בשר, אבל מצבו של עם ישראל נגע ללבם. אחד האחים, שמעון, מנהל את עסקי הצדקה של המשפחה, אבל מקבל משכורת כאילו הוא עובד במפעל. עסקי המשפחה משגשגים; הם מאמינים שהכל בזכות החסד שהם עושים. רק היום הם פתחו בית מחסה לאנשים שפונו מבתיהם משום שלא שילמו שכר דירה ונותרו חסרי דיור. המחסה הוא למשך חודש אחד. "אנו מנסים למצוא להם פתרונות, ובינתיים נותנים להם להסתגל למכה שחטפו עד שתימצא להם דירה אלטרנטיבית", אומר שמעון סבג ל'בשבע'. משפחת סבג שכרה בית שלם, אנשים טובים תרמו את הריהוט וכבר עכשיו יש במקום 14 דיירים.
וזה כמובן אינו הכל. בעוד כחודש וחצי מתכוון שמעון סבג לסיבוב שני של חגיגות בר מצווה לחתני בר מצווה שלמשפחתם אין כסף לערוך להם מסיבה. "עוד לא קבעתי תאריך. זה תלוי בתאריך של המלחמה", אומר שמעון סבג ל'בשבע'. יש לו פרטנר המבקש להישאר בעילום שם, הדואג לתפילין, לציצית ולסידורים. בית הארחה בניר עציון יספק את האוכל, ואת הסעודה הוא יערוך בבית התמחוי הגדול שלו. בסיבוב הקודם היו 18 נערים כאלה, עכשיו רשומים כבר שישה.
חסד בכל הארץ
סיפורה של 'יד עזר לחבר', כמו גם סיפורו של שמעון סבג, הוא סיפורה של החברה הישראלית כולה בתקופה האחרונה. משפחת סבג, כפי שכתבנו, הם בעליה של חברה העוסקת בשיווק חטיפי בשר. "יום אחד פנה אלי מנהל תלמוד תורה בחיפה וסיפר לי שהוא נוכח ששמונים אחוזים מתלמידי בית הספר שלו באים רעבים מהבית", מספר שמעון. "ישבתי באותו יום במשרד שלי ולא יכולתי להירגע, איך הגענו למצב כזה. סיפרתי על כך לאחים שלי ובו במקום החלטנו לאמץ את ילדי תלמוד התורה ולספק להם ארוחת צהרים מבושלת מדי יום. זה הרי יכול לרדת ממעשר כספים. וכך החל בית הספר לקבל ארוחת צהרים מבושלת חינם מדי יום. אין ספק שהארוחה הזאת הצילה כמה מאות ילדים מרעב. אלא שאנשי עסקים עובדים בראש של אנשי עסקים, "עשינו חשבון שאם נכין את האוכל בעצמנו, זה יעלה לנו פחות", הוא מספר. ואז הם החליטו להקים את בית התמחוי בחיפה שלא רק מביא את האוכל לבית הספר, אלא עוזר לעוד כמה מאות אנשים להינצל מחרפת רעב.
כדי לנהל את בית התמחוי, הם הפרישו מתוך העסק את שני האחים שמעון וברוך. זה החל בעזרה ל-80 משפחות שקיבלו 80 מנות. עם החמרת המצב, עלה מספר המנות המסופקות ל-250 עד 300 משפחות, ואז הם החליטו לפתוח בית תמחוי נוסף בקצרין. אחד האחים, ברוך סבג, מתגורר בעיר, והוא המשמש למעשה כיו"ר העמותה.
הם כבר מזמן חדלו להיות ארגון מקומי. ניידות מזון של 'יד עזר לחבר' מחלקות אוכל לא רק בחיפה אלא גם בירושלים, בבני ברק, בתל אביב, במבשרת ציון ועוד. שיירי אוכל שנותרים בחיפה עוברים לבני ברק ולירושלים. המיטות והרהיטים חולקו בכל רחבי הארץ, וגם גמ"ח התרופות עובד בפריסה ארצית.
המצב הכלכלי לא משפיע עליכם, מהיכן אתם לוקחים עוד ועוד כספים?
"ראשית כל", אומר שמעון, "אנחנו מאמינים גדולים בכלל של 'עשר כדי שתתעשר', כי הרי העסק שלנו משלם לי ולאחי משכורת וכל עיסוקינו הוא חסד, אבל חוץ מזה הודעתי לפני חצי שנה בחיפה שאני עומד לצמצם את הפעילות. לא נשאר לי כסף. ההודעה הזאת עשתה לה כנפיים, והחל לחץ עצום על העירייה. לפני ההודעה, ביקשנו תקציבים אבל לא קיבלנו אותם. אחרי ההודעה הזאת, קרא לי ראש העיר עמרם מצנע והודיע לי שהכינו לי המחאה, רק שלא אצמצם את הפעילות שלנו".
מצילים חיים
אחד הפרויקטים של סבג הוא גמ"ח תרופות נדירות. יש תופעה בארץ של חולים כרוניים שאין להם כסף לקנות תרופות יקרות שיצאו מסל התרופות אבל הם צריכים אותם כדי להמשיך לחיות. הדבר גורר מצב שבו הם מתאשפזים בכוונה בבית חולים בתואנות שווא כדי שיציידו אותם בתרופות. הוא מתכוון לשמש פה לכל אותם החולים המתאשפזים כדי לקבל תרופות. הוא מתכוון להפגין בכנסת הבאה שתקום, לדבר עם ח"כים, להקים קבוצות לחץ כדי שתרופות חיוניות לחיי אנשים לא יצאו מסל התרופות, כדי שאנשים לא ייאלצו להילחם כך על חייהם.
בית התמחוי של 'יד עזר לחבר' במרכזה של חיפה האדומה, רחוק מלהזכיר מסעדת פאר. בשעות המעטות שהייתי בו, התרשמתי שהוא מתפקד כמועדון של אנשים עניים המסתייעים זה בזה. בשעה שביקרתי שם היה כמעט ריק, מעט לפני הסגירה. עד עכשיו האנשים שם היו צריכים לחפש חדרי מדרגות, גנים ציבוריים ועוד מקומות לשהות בהם. לא חיכו להם אפילו ארבעה קירות ללכת אליהם. קר בחוץ? לא נורא, הגוף שלהם רגיל. אפילו שחלק מהם חולים ממש. כשיהיה קר יותר, הם יביימו איזו מחלה ויזכו בכמה ימי אשפוז בבית החולים. מנהלי המקום עושים ככל שביכולתם כדי שלאנשים האלה יהיה לאן ללכת, וכאמור ביום הכנת הכתבה הם פתחו בית מחסה לחסרי הדיור האלה.
מתברר שמאחורי הטבלאות שאנו רואים בתקשורת עומדים אנשים חיים, חיים לא פשוטים. אלה הביאו אותי אל המקום העצוב ביותר בעולם, מקום שבו נמצאים אנשים שמה שמעסיק אותם זה לא מאין לקחת את הכסף כדי לשלוח את הילדים שלי לחוגים, אלא מאין לקחת כסף כדי לאכול מחר בבוקר.
"אני מכיר עשרות אלפי אנשים שאין להם תרופות", אומר סבג, שהחליט להקים מטעם העמותה שלו גמ"ח חדש ומיוחד גמ"ח תרופות. לא גמ"ח לתרופות קלות, כמו בבני ברק ובירושלים אלא גמ"ח לתרופות לחולים כרוניים. מי שמת לו קרוב שהיה חולה כרוני, ונותרו בביתו תרופות שלקח, במקום לזרוק אותן, ייתן אותן לגמ"ח. שם מעבירים אותן (רק על פי מרשם רופא) אל החולים שחסרות להם התרופות ואין להם כסף לקנות אותן. "פרסמנו מודעות, ואנו מעבירים אותם ממתנ"ס למתנ"ס ומבית כנסת לבית כנסת", מספר סבג. "ההיענות הייתה נפלאה. המוני משפחות שולחות אלינו תרופות". יש להם גם המוני פניות מחולים. ככל שהזמן עובר הם נוכחים עד כמה המצב קשה ועד כמה היו צריכים גמ"ח מסוג כזה. "אני יכול להעיד שעד היום הצלנו מאות אנשים לא מחרפת רעב, אלא ממוות ממש", מעיד סבג.
אין כסף אז מתאשפזים
גם הדרך להקמת העמותה הייתה מעניינת. "אני מנהל את בית התמחוי. ראיתי שישבו כאן אנשים ודיברו ביניהם, ומכאן ממש הזמינו אמבולנס שהיה לוקח אותם לבית החולים. בפעם הראשונה לא שמתי לב, בפעם השנייה תמהתי, אבל כשהדבר חזר על עצמו התחלתי לחשוב מה קורה, מדוע בית התמחוי שלי הופך להיות מקור לאשפוזים בבית החולים. אז התבררה לי האמת המרה: ה'קליינטים' שלי למדו את שיטת השגת התרופות מבית החולים זה מזה. התחלתי להבין שיש אנשים שאינם רעבים ללחם אלא לתרופות. בעקבות זאת החלטנו להקים את העמותה הזאת, שיש לה 'הצלחה' מסחררת, אם אפשר בכלל לקרוא לזה כך".
"תראה מה קורה", הוא אומר, "כדי לחסוך 700-800¤ מחסירים את התרופות מסל התרופות, אבל בסוף מה שקורה, שחולים גורמים לאשפוזם כדי לקבל תרופות. זה עולה למשלם המסים הישראלי הרבה יותר".
הם אינם מסתפקים רק בחלוקת אוכל ותרופות. הם גם פתחו מחסן רהיטים משומשים שאותם הם מחלקים לנצרכים. לפני חצי שנה הם פתחו במבצע מיטה לכל ילד, ובו חולקו 1600 מיטות. מלבד האוכל שאותו מכינים בבית התמחוי, מספקת העמותה אלפי ערכות להכנת כריכים לאלפי ילדי בתי ספר שמוריהם הבחינו שהם באים ללא כריך לארוחת עשר. "יכולנו לספק את הכריכים ישר לבית הספר, אבל פחדנו שהילדים יתביישו", מספר שמעון. במקום זאת, פעילי העמותה עוברים מדי שבוע באלפי בתים ומורידים שם ערכה להכנת כריכים. כמה שקיות לחם שאותן מקפיאים, כמה קופסאות עם ממרחים: שוקולד, ממרח בוטנים, אבוקדו ועוד. וכך באים הילדים לבית הספר עם כריכים מוכנים מהבית.
גמ"ח שידוכים
מרסלו קיבריק הוא עולה חדש מארגנטינה, שהופנה על ידי הלשכה הסוציאלית לבית התמחוי של 'יד עזר לחבר'. הוא החל לבקר בקביעות בבית התמחוי ולסעוד בו ארוחת צהרים. הוא גם הסתייע במפעיל בית התמחוי בדברים אחרים.
מרסלו הגיע לבית התמחוי, וגם גבריאלה הגיע לאותו בית תמחוי. הם בערך בני אותו גיל ומדברים באותה שפה, מה שהדליק רעיון אצל שמעון סבג, שהחליט לשדך בין השניים. "חשבתי שאם יצא מזה מישהו, אביא למישהו גם שמחת חיים", מספר שמעון, שלקח את היוזמה לידיו. "אני רוצה להכיר לך מישהי", אמר שמעון למרסלו באחד הימים. "הייתי ספקן מאוד, מי תרצה להתחתן עם מישהו שאין לו עבודה ואין לו בית ורק צרות יש לו?", מספר מרסלו ל'בשבע'. אבל שמעון היה עקשן, והוא הכיר למרסלו את גבריאלה.
גבריאלה אף היא עולה חדשה מארגנטינה, שעלתה לארץ לפני שנתיים וחצי, רווקה שעלתה לארץ עם הוריה ומצאה את עצמה בלב לבו של המשבר הכלכלי. לשניהם אין עבודה, שניהם מובטלים ושניהם צריכים להסתייע בבית התמחוי. אלא שהמזל האיר להם פנים. אחרי מספר שיחות ביניהם החליטו השניים שהם אכן מתאימים זו לזה, והודיעו לשדכן המהולל שהם מתחתנים.
התאריך לחתונה נקבע: כ"א בטבת.
הידיעה על החתונה היוצאת מבית התמחוי של שמעון סבג עשתה לה כנפיים והכניסה רוח חיים לעמותת 'יד עזר לחבר'. בדרך כלל, קהילה של כאלה המוצאים את עצמם אוכלים בבית תמחוי היא קהילה שפופה שמצב רוחה ירוד. המצב שבו אינך יכול לפרנס את עצמך הוא מצב מדכא. ידיעות מסוג זה של זוג שהכיר ועומד להתחתן, רוממו בבת אחת את מצב הרוח. "פתאום כולם מתרוממים מעל צורכי היום יום, מעל הצרות. השמחה הזאת השכיחה להם את כל הצרות".
שמעון סבג ביקש לחתן את הזוג ללא תמורה בבית התמחוי הגדול שלו. הסיפור עשה לו כנפיים ומאות אנשים ביקשו להיות שותפים בו. סגן ראש עיריית חיפה, נציג ש"ס אבי ויצמן, מיהר להבטיח שני שעונים לחתן ולכלה, שיירכשו על ידי החתן בשלושה ¤ בלבד בשל הצורך ההלכתי שהטבעת תהיה רכושו של המקדש. שר העבודה והרווחה שלמה בניזירי הודיע שיבוא לחתונה להשיא בעצמו את בני הזוג ואף ירים מכספו האישי לטובתם. שמלת הכלה יתרום סלון דדי בחיפה, את הבשר לאירוע חברת 'פרוגרס', סלטים ושתייה קלה תרמו עשרות אנשים טובים, שלא מפסיקים להתקשר לבית התמחוי ומבקשים אפילו לבוא לשמח את החתן והכלה. הדי הסיפור הגיעו אפילו לראשון לציון. משם יגיע בהתנדבות תקליטן מיוחד. הצלם יגיע מראש העין, ומירושלים יגיעו שני זמרים עולים חדשים מארגנטינה, שילוו את החתן והכלה. גם קרן מילה של חברת קמור רכב תרמה 4500 ¤ לסידור החתונה. הרהיטים הובאו ממחסן העמותה, כולם יד שנייה, והעמותה תסייע להם גם בשכר דירה ותנסה לעזור להם לקבל דירה בקביעות.
תרומות לטובת העמותה אפשר לשלוח לת"ד 3332 חיפה, או לבנק הפועלים סניף 755 מס' חשבון 292928. לפרטים נוספים: 051-533333.