הם מטפלים במקרים כל כך רגישים עד שנאלצתי להציג תעודה מזהה לפני שהם בכלל הסכימו לדבר איתי. "כבר היו כאן כמה שבאו במסווה של עיתונאים ולבסוף התברר כי אלה אנשי חברת חקירות", אומרת מיה קוך מייסדת עמותת "עוגן" המסייעת לאנשים שחשפו שחיתויות במקום עבודתם ופוטרו בשל כך. העמותה פונה למקום עבודתו של חושף השחיתות ומנסה לתווך ואף משיגה עבורו ייעוץ משפטי.
ה"עוגן" הוקמה בשנת 89' על ידי מספר אנשים שעברו תהליך של חשיפת שחיתות ופיטורין. חבריה מבהירים כבר בתחילת השיחה כי העמותה סובלת מחוסר תקציב וזו גם הסיבה שהמשרד פועל מתוך דירתה של קוך, דירת ארבעה חדרים פשוטה.
ארבעת החדרים האלה כבר שמעו סיפורים מזעזעים. בין הכתלים האלה ירדו דמעות רבות, נחשפו שחיתויות מדהימות ונפתרו בעיות אנושיות. רק תרצה לשמוע, וקוך ויחד עימה עו"ד אורנית אבני, היועצת המשפטית של העמותה יספרו. לא על הכל, כי לא את הכל אפשר לספר. אבל גם מה שהן מספרות מספיק דיו כדי שהציבור יתרום להמשך קיום העמותה החשובה זאת. אני כותב את הדברים בלי שמץ של ציניות. לא הקפדתי לשמור על ריחוק עיתונאי, כמתחייב במקצוע. לעיתים, לנוכח המקרים זה פשוט מיותר.
הבת קיבלה את מכתב הפיטורין
קוך פותחת את תיקי הקרטון. בתוך כל אחד מהם מתויק סיפור אנושי. אלי מרק מהישוב אדם היה מנהל אגף ב"קו אופ" ירושלים. הוא התלונן בהנהלה על המשכורות הגבוהות שנוטלים מנהלי החברה, אשר הגיעו לסכומים של 80,000 ¤ לחודש. כשההנהלה אטמה אוזניה משמוע המשיך מרק לרשם העמותות, ואז החלו ההתנכלויות. "זהו בהחלט מצב שאותו אנו מכירים כשעובד מתלונן", אומרת עו"ד אורנית אבני, "הוא היה מנהל אגף הסחר בקו אופ והעבירו אותו לתפקיד נמוך בדרגה: מנהל האגף הלוגיסטי, כמו כן הפסיקו את ההסעה שהייתה לו מהבית למקום העבודה, דבר שמאוד פגע בו כי קיימת בעיה של תחבורה מהישוב שבו הוא מתגורר ". יום אחד נקרא מרק לחדרו של הממונה שם נאמר לו שעבודתו הייתה זמנית והסתיימה. הפיטורין שלו היוו אסון כבד למשפחה. מרק הינו מפרנס יחיד למשפחה בת ארבע נפשות והוא גם תומך בהורי אשתו החולים המתגוררים עימם בבית. את פיטוריו בחרו המעבידים לבצע בדרך משפילה במיוחד. לא הוא קיבל לידיו את מכתב הפיטורין, אלא בתו בת ה- 10 ששהתה בבית. הבת פתחה את המכתב וקראה בו על פיטורי אביה. היא כה נפגעה עד שסירבה ללכת לבית הספר עד תום שנת הלימודים. המקרה של מרק נמצא בימים אלה בטיפול משפטי והעמותה מטפלת בו אבל האיש אינו עובד והוא הפך לשבר כלי המתפרנס מדמי אבטלה.
זה הוא מצב שכיח בקרב חושפי שחיתויות רבים אשר נאלצים לשבת בבית לתקופות ארוכות ולעתים ארוכות מאוד.
המושחת נשאר החושף פוטר
ד"ר מוריס כהן, גילה אי סדרים בבית חולים הדסה ופוטר מעבודתו. "עבדתי כמרדים בבית החולים הדסה הר הצופים" מספר ד"ר כהן "הגעתי לשם אחרי שש וחצי שנות עבודה ב'אסף הרופא'. חזרתי להר הצופים לבקשת חבר לעבודה. גיליתי שחיתות בתוך המחלקה שעבדתי בה. מנהל המחלקה ד"ר איינהורן עשה הסכם ללא כל הסמכה עם המרכז הרפואי הקטן וולפסון בירושלים (להבדיל מ"וולפסון" בבת ים) על פי ההסכם, הוא ישלח מרדימים בכירים אליהם דבר שכמובן לא היה בחינם.
מנהל המחלקה כינס את המרדימים הטובים ובהם ד"ר מוריס כהן וסיפר להם על ההסכם. המנהל שאל אם יש שאלות וד"ר כהן הרים את ידו: "שאלתי שאלה פשוטה", הוא מספר, "האם יש אישור של ההנהלה על ההסכם הזה. ד"ר איינהורן החוויר וקרא לי לצד 'אל תעשה מזה רעש הנושא של האישור כרגע בטיפול', הוא אמר". ד"ר אינהורן ביקש לשלוח שלשה מומחים ל"וולפסון" אחד מהם היה כהן.
כשהגיע תורו של כהן לצאת לשם הוא שב והעלה את נושא האישור "רציתי לדעת מי יפצה אותי במקרה של תאונה בדרך, לא הסכמתי לצאת ללא ידיעה ברורה שהעניין מכוסה". מאז חילופי הדברים הפכו חייו לגהינום. הוא הוצא מרשימת הרופאים והפך מרופא שהיווה, גם לדעת הממונים עליו, דוגמא למחלקה ונהיה לרופא סוג ב' העובד תחת מתמחה שיכול היה להיות תלמידו. בשלב מסוים הוחלט גם שלא לתת לו קביעות מ'חוסר התאמה'. ד"ר כהן ממשיך: "ד"ר אינהורן קרא לי ואמר: 'אני אוהב אותך אתה רופא מעולה אבל אם ניתן לך קביעות תוכל לקבל שר"פ, ולא מגיע לך', כך בלא להתבייש".
ד"ר כהן הגיש תלונה להנהלת הדסה שמיהרה לקרוא לד"ר איינהורן ולתבוע הסברים. בשלב זה, לא העלה ד"ר כהן את פרשית וולפסון וההנהלה לא ידעה. הסבריו של ד"ר איינהורן היו מגומגמים. "הוא לא לבוש יפה ובעל התנהגות אינפנטילית". "שנים אני עובד איתם ופתאום הם מגלים שאני איפנטיל", צוחק ד"ר כהן במרירות, ואז החליט ד"ר כהן לספר על ההסכם עם בית החולים וולפסון.
בהנהלת הדסה רתחו מזעם. ד"ר כהן התבקש על ידם לכתוב מכתב תלונה למשרד הבריאות, הוא עשה כך בעילום שם. נגד מנהל המחלקה נפתחה חקירה והאיש פוטר מעבודתו. אלא שלמחרת החזירה אותו 'הדסה' לעבודה והעניין הוברר בהליך משמעתי פנימי בהדסה.
גם כאן מי ש"אכל אותה" היה המתלונן והליך ההודעה על הפיטורין היה משפיל ביותר גם במקרה של דר' כהן: "יום אחד קרא לי האיש הממונה על הטלפונים בבית החולים ודרש ממני שאחזיר את מכשיר הפלאפון ואת מכשיר הזימונית. הוא זה שבעצם סיפר לי שאני מפוטר. כך בחרו בהדסה להיפטר ממני", מספר בעצב ד"ר מוריס כהן.
כיום עובד הרופא בבית החולים קפלן כמרדים בכיר לשביעות רצון כולם. עמותת "עוגן" מטפלת בתביעתו נגד "הדסה".
מאבק בן שמונה שנים
תנחשו מה עושה ראש מועצת הוד השרון כשהביקורת של מבקר הפנים שלו לא מוצאת חן בעיניו? כן, ניחשתם. הוא פשוט מפטר אותו. כך קרה לרואה החשבון שמחה שנקר, ממייסדי "עוגן" שעבד כמבקר הפנים של המועצה המקומית הוד השרון. ארבע פעמים ניסה ראש המועצה לפטר אותו, שלש פעמים התערבה מבקרת המדינה והוציאה צו מניעה משום שברור היה לה שהפיטורין בוצעו עקב הביקורת הקשה שהוציא המבקר על המועצה. שמחה שנקר עתר לבג"ץ ששלח אותו ל.. דיון בבית הדין לעבודה "שם יוכל למצוא את סעדו". בפעם הרביעית הצליח ראש המועצה לפטר אותו. כשהגיע מכתב הפיטורין למבקרת המדינה היא הייתה עמוסה ולא הצליחה להוציא צו מניעה. מבקר הפנים המסור מצא עצמו ללא עבודה. שמחה שנקר: "שמונה שנות דיונים בבית הדין לעבודה טרם הגיעו לסיומם. איך אמורים מבקרים למלא את חובתם אם הם אינם מוגנים על ידי בתי המשפט? למעלה משנה חלפה מאז הוגש אחרון הסיכומים בתיק ופסק דין אין. כיום אני בן 61, כך שבקצב הנוכחי של עבודת בית הדין לעבודה בתל אביב אני עלול להגיע לגיל פרישה לפני שינתן פסק הדין בענייני. יתר על כן, ככל שחולף הזמן ממועד הפיטורין, כך יתקשה בית הדין להחזיר אותי לעבודה גם אם ישתכנעו כי פיטורי נבעו אך ורק, מביצוע תפקידי" הוא מספר. דברים ברוח זאת הוא כתב גם לנשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק אך נותר ללא תשובה. שנקר מוצא כיום את פרנסתו בשוק הפרטי אך הוא מריר ומלא טענות על השלטון בישראל שמטעמו עבד בתפקיד לא נעים ועל ידו הוזנח כשהיה צריך את משענתו.
אלו הם שלשה מקרים מתוך ... 800 שבהם טיפלה העמותה בשנות קיומה. ה"עוגן" אף קיבלה את פרס יושב ראש הכנסת לאיכות חיים בשנת 98'.
לא מיישמים את החוק
אלא שמצבה הכספי של העמותה מאיים על המשך קיומה. במשך תשע שנים קיבלה העמותה כסף מ"הקרן החדשה לישראל" שהיא קרן יהודית אמריקאית, מעט כסף נתקבל גם ממשרד המשפטים.
הקרן הפסיקה את ההקצבה אחרי תשע שנים. על פי תקנותיה היא תומכת בעמותות ארבע שנים בלבד, בעמותה הזאת בשל חשיבותה היא תמכה תשע שנים. כדי להמשיך לעזור לאנשים, להמשיך להפעיל את הסדנאות, חייבת העמותה כסף רב ומייד. והיא מבקשת לפנות באמצעות 'בשבע' לכל אחד ואחד "כדי שנוכל לעזור לאחרים למגר את נגע השחיתות בישראל".
"השחיתות הרסה את כל המדינה", אומרת קוך, "האם בבנק למסחר לא ידעו מה שאתי אלון עושה?", היא שואלת "כולם ידעו אלא שכולם התעלמו אם היו יודעים שלבסוף הבנק יתמוטט, הם היו מתערבים, הם לא התערבו, והבנק נפל".
בימים אלה מנסה העמותה לגייס תרומות מארה"ב. אנשיה פנו לעשרות קרנות בארה"ב מרובן הם קיבלו תשובה שלילית. הם פנו גם לנדיבים רבים בארץ אולם ללא הועיל.
"עזרנו ליותר מ 800 עובדים, הובלנו חקיקה לטובת הנושא", מונה מיה את השגי ה"עוגן" הפועלת גם במישור החוקתי: "שני חוקים הונחו על שולחן המליאה וגם התקבלו: חוק הגנה על העובדים הקובע שמעביד לא יוכל לפטר עובד רק בשל כך שהוא הגיש נגדו או נגד עובד אחר תלונה על אי סדרים במקום עבודתו. בשנת 2002, תוקן החוק והוסף סעיף המעביר את נטל ההוכחה על כתפי המעביד כלומר, המעביד צריך להוכיח שהוא לא פיטר את העובד בשל כך שהוא חשף שחיתות".
אולם החוק הזה לא יושם אפילו פעם אחת. פרופ' אברהם פרידמן, נציב שרות המדינה לשעבר ערך מחקר על 16 מקרים של חושפי שחיתויות ובחן, עם מומחים נוספים, את מצבם בבתי הדין לעבודה. העובדות העולות מן המחקר אינן מרנינות: 13 הפסידו בבית הדין, 2 הגיעו לפשרה ואחד נעלם. "לצערנו בתי משפט אינם מתייחסים לתיקונים בחוק", אומרת עו"ד אבני.
החוק השני שקידמה העמותה, הוא "החוק לעידוד טוהר המידות" המאפשר לנשיא המדינה להעניק פרס לעובד שחשף שחיתות ופעל לפי התנאים המנויים בחוק. בשנת 98' הוסף לחוק זה גם יו"ר הכנסת, שינוי שהצריך תיקון מחודש של התקנות במשרד המשפטים אשר טרם עשה זאת. "נפגשנו עם נציגי משרד המשפטים", מספרת עו"ד אבני "הם אמרו לנו שהם עובדים על זה אבל התקנות עדיין לא תוקנו. בכנס שהיה לעמותה בהשתתפות נשיא המדינה משה קצב, העלנו את הנקודה הזאת ואמרו לנו שאנו צריכים לפנות למשרד המשפטים. הענקת התעודה הזאת יכולה הייתה לתרום למוטיבציה של העובדים לחשוף שחיתויות במקום העבודה מה עוד שאין כל ספק שזה לא עולה למדינה אפילו לא פרוטה".
אחרי כל חשיפה תקשורתית מגיעות מספר תרומות לעמותה אבל אין הקומץ משביע את הארי והעבודה של העמותה קשה מאוד וכסף כמעט ואין. "אני מקווה שלא נגיע למצב כזה שנצטרך לסגור", אומרת קוך "אם אנחנו לא נוכל לתת יעוץ משפטי לא יהיה מי שיעזור לחושפי השחיתויות". ועו"ד אבני מוסיפה: "בשל המצב הכלכלי התמעטו מאוד מספר הפונים משום שאנשים חוששים מאוד מפיטורין. אולי הכתבה הזאת תעזור להם לפנות".
להקדים טוהר לשחיתות
מלבד הסיפורים האנושיים, מנסה העמותה גם לעסוק ב'רפואה מונעת' והיא מקיימת פרויקטים שמטרתם לעודד את הציבור לערכי דמוקרטיה, מוסר וטוהר מידות. הראשון הוא פרויקט משפטי.
מדובר באוגדן המיועד לציבור המשפטנים המאגד את כל החומר הרלוונטי בנושא חשיפת שחיתויות: האוגדן מכיל פסיקה ישראלית וזרה, חקיקה ישראלית וזרה, מאמרים וספרות. מטרתם של כל הפרקים בספר הוא לספק חומר רלוונטי ועדכני למשפטן שנתקל במקרה של חשיפת שחיתויות. "הערכה היא ייחודית מסוגה בארץ", אומרת עו"ד אורנית אבני "אין הנמצא כיום חומר מרוכז על חשיפת שחיתויות ועורך דין הנתקל במקרים כאלה מתקשה מאוד להשיג חומר. החוברת שלנו תעזור לו להתמודד עם החומר.
בימים אלה שוקד עו"ד גבי גורל על סיום כתיבת האוגדן והם מקווים להפיצו ולשווקו כבר בחודש הקרוב. התקווה היא כי עורכי הדין ירכשו את החוברת ועל ידי כך גם יסייעו להוצאות של העמותה ויסתייעו בחומר מקצועי.
הפרוייקט השני של העמותה נושא את השם "האחריות של כולם", זוהי סדנה לעידוד טוהר המידות ולצמצום תופעת השחיתות במקומות עבודה. את הסדנה הזאת פיתחה גב' מיכל נקר ביחד עם עמותת 'עוגן'. הועברה סדנה אחת כבר הועברה בפני מבקרי המוסד לביטוח לאומי בירושלים וקבלה תהודה גדולה. מטרת הסדנה היא להסביר לעובדים מדוע כדאי לחשוף שחיתויות ומה הן ההשלכות של הפעולה הזאת. הסדנה מעודדת את העובדים לגלות אזרחות טובה אבל מבהירה גם מה תהינה לעיתים התוצאות העגומות שעמם יצטרך עובד להתמודד בעקבות גילויים אלה. ה"עוגן" פנתה למוסדות רבים ומפעלים שסירבו להשתתף בסדנה. הם מעדיפים לשמור את השחיתות בבית ולא לעודד את העובדים להוציא אותה החוצה. "אנחנו מאוד מאמינים בחשיבות הפרויקט וקוראים לכל גורם שהנושאים הללו חשובים לו לפנות אלינו לקבל מידע ולבחון אם הסדנה אכן מתאימה לו" אומרת עו"ד אורנית אבני.
לא מנצחים אותה כל כך מהר
את העמותה הקימה מיה קוך לאחר שחשפה שחיתות ב"תנובה" שם עבדה ועקב כך עברה סבל רב. קוך לא נכנעה היא נאבקה במעבידיה ובעל כורחה הפכה בתום מאבקה לכוכבת תקשורת אשר על סיפורה נכתבו יותר מעל 200 כתבות. "עבדתי בשוק הסיטונאי בתנובה תל אביב", מספרת קוך, "ומצאתי אי סדרים בקופה המרכזית. גיליתי שעל כל המחאה שהתקבלה הוציאו שתי קבלות.
אדם קנה ב 100 ¤ וקיבל סחורה ב- 200 ¤ הוא גם שילם עבור 200 ¤ אבל הכסף הזה נעלם. התלוננתי על כך בפני סגן מנהל החשבונות הראשי ולאחר מכן לפני מנהל החשבונות הראשי. הועברתי מייד לתפקיד אחר ובמשך חמש שנים ישבתי והסתכלתי על התקרה במקום לעבוד. רצו שאשב בשקט ולא אפריע. בסופו של דבר, שבתי והתלוננתי ובין השאר פניתי לאגודה לזכויות האזרח ולפרופ' קנת מן שהיה הסנגור הציבורי הראשי. הסיפור הגיע גם לטיפולה של המשטרה. קראו לי להנהלת תנובה ואמרו לי שהם גילו שאינני מסתדרת ושאלך הביתה. אמרתי להם שלמחרת אלך עם הסיפור לחברי כנסת ולעיתונאים", היא מספרת.
קוך לא השלימה עם רוע הגזרה. היא פנתה למועצת הפועלים ברחוב ברנר בתל אביב ומצאה שם את יושב ראש מועצת הפועלים המפא"יניקי מרדכי ניוביץ שהתעלם מהתלונה. היא הודיעה על עריקה למחנה היריב, כלומר לבניין שמעבר לכביש ברח' המלך ג'ורג': מצודת זאב. בקומה 9 קלט אותה יעקב שמאי.
"הוא דיבר עם מנהל תנובה ואני דיברתי עם יו"ר הוועד משה שרעבני שהיה מיועד להיות חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה", מספרת מיה קוך, "בסוף הוא לא היה חבר כנסת בגלל הסיפור שלי", היא מוסיפה לא מעט בהנאה גלויה. נחמה פורתא "לא תאמין, הוא אמר לי: 'מה זה עניינך אם גונבים, שיגנבו'. תאר לך".
מנהלי תנובה הבינו שהאישה הקטנה הזאת אינה כל כך שברירית ולא תוותר להם בקלות, בידיה היו צילומים מרשיעים של מסמכים שבהם הוכחו טענותיה. הזבוב הקטן הזה הפך לעקרב מאיים בעל עוקץ עם הרבה ארס. הם הבינו שהם צריכים להשמיד את העקרב הזה. לרשותם עמדו מנגנוני ענק להפעלת מיטב השיטות הבולשביקיות.
קוך הועברה למחלקת הלול שם הפכה האישה האקדמאית בוגרת האוניברסיטה העברית ששימשה כמנהלת חשבונות ל.. נערה שליחה שעשתה שליחויות ברגל כדי להרבות את השפלתה אבל היא לא נשברה ופנתה לאגודה לזכויות האזרח. תוך מספר ימים התערב השופט בדימוס חיים כהן ז"ל שמאז גם ניכנס לעובי הקורה וליווה את הסיפור מאז. קוך התלוננה במשטרה, וכעבור מספר ימים נתפסו שלשה עובדים בשעת מעשה.
בתנובה החליטו להפעיל את כל התותחים: באחד הימים צלצל הטלפון בביתה של קוך. מעבר לקו הייתה אחות בריאות הנפש בקופת החולים שהזמינה את מיה לבדיקה נפשית כיוון "שתנובה מאוד מודאגת ממצבך הנפשי". תנובה כנראה עדיין לא הבינה עם מי יש לה עסק. קוך מיהרה לצלצל לכולם. השופט בדימוס חיים כהן ופעילי התנועה לזכויות האזרח שיגרו מכתבי אזהרה לכל הנוגעים בדבר כולל לעובדים הסוציאלים. כעבור יומיים פורסמה כתבה בעיתון 'חדשות' ולאחר מכן ניסתה תנובה את הנשק האחרון, מיה קוך קיבלה מכתב פיטורין ממקום עבודתה.
מאוחר יותר, הביאה תנובה להסתדרות מכתב מד"ר משה אבנון, הממליץ לאשפז את מיה קוך למרות שמעולם לא ראה אותה, לא בדק אותה ולא קיבל ויתור על סודיות רפואית. זאת ועוד, חברת תנובה הפעילה חברת חקירות פרטית כדי שזו תגנוב עבורה את התיק הרפואי ותעביר אותו לחברת תנובה שביקשה להוכיח כל העת שמיה קוך אינה בקו השפיות.
בפועל פנתה קוך לבית המשפט, תבעה בתביעה אזרחית את שלשת הגורמים: חברת תנובה, ד"ר משה אבנון, וקופת החולים הכללית. בכולם זכתה מיה קוך, בית המשפט חייב את כולם לפצותה. "הפסכיאטר שביקש לאשפז אותי בלי לראות אותי דאג בסוף לאשפז אותי לכל חיי בדירה הזאת, בכספים ששילם לי מימנתי את הדירה הזאת", היא אומרת בלא מעט הנאה מן הנקמה המתוקה. מיה קוך נקמה בשלטון הבושלויקי, בממסד הענק ובבולדוזר הגדול שלא יכול לה. את הנסיון שלה היא מבקשת לתרום לכל השאר "אל תוותרו" היא אומרת.
לכל המעוניינים: טלפון העמותה 03-6704782
כתובת ת"ד 2437 רמת גן 52123
oggen@inter.net.il
ה"עוגן" הוקמה בשנת 89' על ידי מספר אנשים שעברו תהליך של חשיפת שחיתות ופיטורין. חבריה מבהירים כבר בתחילת השיחה כי העמותה סובלת מחוסר תקציב וזו גם הסיבה שהמשרד פועל מתוך דירתה של קוך, דירת ארבעה חדרים פשוטה.
ארבעת החדרים האלה כבר שמעו סיפורים מזעזעים. בין הכתלים האלה ירדו דמעות רבות, נחשפו שחיתויות מדהימות ונפתרו בעיות אנושיות. רק תרצה לשמוע, וקוך ויחד עימה עו"ד אורנית אבני, היועצת המשפטית של העמותה יספרו. לא על הכל, כי לא את הכל אפשר לספר. אבל גם מה שהן מספרות מספיק דיו כדי שהציבור יתרום להמשך קיום העמותה החשובה זאת. אני כותב את הדברים בלי שמץ של ציניות. לא הקפדתי לשמור על ריחוק עיתונאי, כמתחייב במקצוע. לעיתים, לנוכח המקרים זה פשוט מיותר.
הבת קיבלה את מכתב הפיטורין
קוך פותחת את תיקי הקרטון. בתוך כל אחד מהם מתויק סיפור אנושי. אלי מרק מהישוב אדם היה מנהל אגף ב"קו אופ" ירושלים. הוא התלונן בהנהלה על המשכורות הגבוהות שנוטלים מנהלי החברה, אשר הגיעו לסכומים של 80,000 ¤ לחודש. כשההנהלה אטמה אוזניה משמוע המשיך מרק לרשם העמותות, ואז החלו ההתנכלויות. "זהו בהחלט מצב שאותו אנו מכירים כשעובד מתלונן", אומרת עו"ד אורנית אבני, "הוא היה מנהל אגף הסחר בקו אופ והעבירו אותו לתפקיד נמוך בדרגה: מנהל האגף הלוגיסטי, כמו כן הפסיקו את ההסעה שהייתה לו מהבית למקום העבודה, דבר שמאוד פגע בו כי קיימת בעיה של תחבורה מהישוב שבו הוא מתגורר ". יום אחד נקרא מרק לחדרו של הממונה שם נאמר לו שעבודתו הייתה זמנית והסתיימה. הפיטורין שלו היוו אסון כבד למשפחה. מרק הינו מפרנס יחיד למשפחה בת ארבע נפשות והוא גם תומך בהורי אשתו החולים המתגוררים עימם בבית. את פיטוריו בחרו המעבידים לבצע בדרך משפילה במיוחד. לא הוא קיבל לידיו את מכתב הפיטורין, אלא בתו בת ה- 10 ששהתה בבית. הבת פתחה את המכתב וקראה בו על פיטורי אביה. היא כה נפגעה עד שסירבה ללכת לבית הספר עד תום שנת הלימודים. המקרה של מרק נמצא בימים אלה בטיפול משפטי והעמותה מטפלת בו אבל האיש אינו עובד והוא הפך לשבר כלי המתפרנס מדמי אבטלה.
זה הוא מצב שכיח בקרב חושפי שחיתויות רבים אשר נאלצים לשבת בבית לתקופות ארוכות ולעתים ארוכות מאוד.
המושחת נשאר החושף פוטר
ד"ר מוריס כהן, גילה אי סדרים בבית חולים הדסה ופוטר מעבודתו. "עבדתי כמרדים בבית החולים הדסה הר הצופים" מספר ד"ר כהן "הגעתי לשם אחרי שש וחצי שנות עבודה ב'אסף הרופא'. חזרתי להר הצופים לבקשת חבר לעבודה. גיליתי שחיתות בתוך המחלקה שעבדתי בה. מנהל המחלקה ד"ר איינהורן עשה הסכם ללא כל הסמכה עם המרכז הרפואי הקטן וולפסון בירושלים (להבדיל מ"וולפסון" בבת ים) על פי ההסכם, הוא ישלח מרדימים בכירים אליהם דבר שכמובן לא היה בחינם.
מנהל המחלקה כינס את המרדימים הטובים ובהם ד"ר מוריס כהן וסיפר להם על ההסכם. המנהל שאל אם יש שאלות וד"ר כהן הרים את ידו: "שאלתי שאלה פשוטה", הוא מספר, "האם יש אישור של ההנהלה על ההסכם הזה. ד"ר איינהורן החוויר וקרא לי לצד 'אל תעשה מזה רעש הנושא של האישור כרגע בטיפול', הוא אמר". ד"ר אינהורן ביקש לשלוח שלשה מומחים ל"וולפסון" אחד מהם היה כהן.
כשהגיע תורו של כהן לצאת לשם הוא שב והעלה את נושא האישור "רציתי לדעת מי יפצה אותי במקרה של תאונה בדרך, לא הסכמתי לצאת ללא ידיעה ברורה שהעניין מכוסה". מאז חילופי הדברים הפכו חייו לגהינום. הוא הוצא מרשימת הרופאים והפך מרופא שהיווה, גם לדעת הממונים עליו, דוגמא למחלקה ונהיה לרופא סוג ב' העובד תחת מתמחה שיכול היה להיות תלמידו. בשלב מסוים הוחלט גם שלא לתת לו קביעות מ'חוסר התאמה'. ד"ר כהן ממשיך: "ד"ר אינהורן קרא לי ואמר: 'אני אוהב אותך אתה רופא מעולה אבל אם ניתן לך קביעות תוכל לקבל שר"פ, ולא מגיע לך', כך בלא להתבייש".
ד"ר כהן הגיש תלונה להנהלת הדסה שמיהרה לקרוא לד"ר איינהורן ולתבוע הסברים. בשלב זה, לא העלה ד"ר כהן את פרשית וולפסון וההנהלה לא ידעה. הסבריו של ד"ר איינהורן היו מגומגמים. "הוא לא לבוש יפה ובעל התנהגות אינפנטילית". "שנים אני עובד איתם ופתאום הם מגלים שאני איפנטיל", צוחק ד"ר כהן במרירות, ואז החליט ד"ר כהן לספר על ההסכם עם בית החולים וולפסון.
בהנהלת הדסה רתחו מזעם. ד"ר כהן התבקש על ידם לכתוב מכתב תלונה למשרד הבריאות, הוא עשה כך בעילום שם. נגד מנהל המחלקה נפתחה חקירה והאיש פוטר מעבודתו. אלא שלמחרת החזירה אותו 'הדסה' לעבודה והעניין הוברר בהליך משמעתי פנימי בהדסה.
גם כאן מי ש"אכל אותה" היה המתלונן והליך ההודעה על הפיטורין היה משפיל ביותר גם במקרה של דר' כהן: "יום אחד קרא לי האיש הממונה על הטלפונים בבית החולים ודרש ממני שאחזיר את מכשיר הפלאפון ואת מכשיר הזימונית. הוא זה שבעצם סיפר לי שאני מפוטר. כך בחרו בהדסה להיפטר ממני", מספר בעצב ד"ר מוריס כהן.
כיום עובד הרופא בבית החולים קפלן כמרדים בכיר לשביעות רצון כולם. עמותת "עוגן" מטפלת בתביעתו נגד "הדסה".
מאבק בן שמונה שנים
תנחשו מה עושה ראש מועצת הוד השרון כשהביקורת של מבקר הפנים שלו לא מוצאת חן בעיניו? כן, ניחשתם. הוא פשוט מפטר אותו. כך קרה לרואה החשבון שמחה שנקר, ממייסדי "עוגן" שעבד כמבקר הפנים של המועצה המקומית הוד השרון. ארבע פעמים ניסה ראש המועצה לפטר אותו, שלש פעמים התערבה מבקרת המדינה והוציאה צו מניעה משום שברור היה לה שהפיטורין בוצעו עקב הביקורת הקשה שהוציא המבקר על המועצה. שמחה שנקר עתר לבג"ץ ששלח אותו ל.. דיון בבית הדין לעבודה "שם יוכל למצוא את סעדו". בפעם הרביעית הצליח ראש המועצה לפטר אותו. כשהגיע מכתב הפיטורין למבקרת המדינה היא הייתה עמוסה ולא הצליחה להוציא צו מניעה. מבקר הפנים המסור מצא עצמו ללא עבודה. שמחה שנקר: "שמונה שנות דיונים בבית הדין לעבודה טרם הגיעו לסיומם. איך אמורים מבקרים למלא את חובתם אם הם אינם מוגנים על ידי בתי המשפט? למעלה משנה חלפה מאז הוגש אחרון הסיכומים בתיק ופסק דין אין. כיום אני בן 61, כך שבקצב הנוכחי של עבודת בית הדין לעבודה בתל אביב אני עלול להגיע לגיל פרישה לפני שינתן פסק הדין בענייני. יתר על כן, ככל שחולף הזמן ממועד הפיטורין, כך יתקשה בית הדין להחזיר אותי לעבודה גם אם ישתכנעו כי פיטורי נבעו אך ורק, מביצוע תפקידי" הוא מספר. דברים ברוח זאת הוא כתב גם לנשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק אך נותר ללא תשובה. שנקר מוצא כיום את פרנסתו בשוק הפרטי אך הוא מריר ומלא טענות על השלטון בישראל שמטעמו עבד בתפקיד לא נעים ועל ידו הוזנח כשהיה צריך את משענתו.
אלו הם שלשה מקרים מתוך ... 800 שבהם טיפלה העמותה בשנות קיומה. ה"עוגן" אף קיבלה את פרס יושב ראש הכנסת לאיכות חיים בשנת 98'.
לא מיישמים את החוק
אלא שמצבה הכספי של העמותה מאיים על המשך קיומה. במשך תשע שנים קיבלה העמותה כסף מ"הקרן החדשה לישראל" שהיא קרן יהודית אמריקאית, מעט כסף נתקבל גם ממשרד המשפטים.
הקרן הפסיקה את ההקצבה אחרי תשע שנים. על פי תקנותיה היא תומכת בעמותות ארבע שנים בלבד, בעמותה הזאת בשל חשיבותה היא תמכה תשע שנים. כדי להמשיך לעזור לאנשים, להמשיך להפעיל את הסדנאות, חייבת העמותה כסף רב ומייד. והיא מבקשת לפנות באמצעות 'בשבע' לכל אחד ואחד "כדי שנוכל לעזור לאחרים למגר את נגע השחיתות בישראל".
"השחיתות הרסה את כל המדינה", אומרת קוך, "האם בבנק למסחר לא ידעו מה שאתי אלון עושה?", היא שואלת "כולם ידעו אלא שכולם התעלמו אם היו יודעים שלבסוף הבנק יתמוטט, הם היו מתערבים, הם לא התערבו, והבנק נפל".
בימים אלה מנסה העמותה לגייס תרומות מארה"ב. אנשיה פנו לעשרות קרנות בארה"ב מרובן הם קיבלו תשובה שלילית. הם פנו גם לנדיבים רבים בארץ אולם ללא הועיל.
"עזרנו ליותר מ 800 עובדים, הובלנו חקיקה לטובת הנושא", מונה מיה את השגי ה"עוגן" הפועלת גם במישור החוקתי: "שני חוקים הונחו על שולחן המליאה וגם התקבלו: חוק הגנה על העובדים הקובע שמעביד לא יוכל לפטר עובד רק בשל כך שהוא הגיש נגדו או נגד עובד אחר תלונה על אי סדרים במקום עבודתו. בשנת 2002, תוקן החוק והוסף סעיף המעביר את נטל ההוכחה על כתפי המעביד כלומר, המעביד צריך להוכיח שהוא לא פיטר את העובד בשל כך שהוא חשף שחיתות".
אולם החוק הזה לא יושם אפילו פעם אחת. פרופ' אברהם פרידמן, נציב שרות המדינה לשעבר ערך מחקר על 16 מקרים של חושפי שחיתויות ובחן, עם מומחים נוספים, את מצבם בבתי הדין לעבודה. העובדות העולות מן המחקר אינן מרנינות: 13 הפסידו בבית הדין, 2 הגיעו לפשרה ואחד נעלם. "לצערנו בתי משפט אינם מתייחסים לתיקונים בחוק", אומרת עו"ד אבני.
החוק השני שקידמה העמותה, הוא "החוק לעידוד טוהר המידות" המאפשר לנשיא המדינה להעניק פרס לעובד שחשף שחיתות ופעל לפי התנאים המנויים בחוק. בשנת 98' הוסף לחוק זה גם יו"ר הכנסת, שינוי שהצריך תיקון מחודש של התקנות במשרד המשפטים אשר טרם עשה זאת. "נפגשנו עם נציגי משרד המשפטים", מספרת עו"ד אבני "הם אמרו לנו שהם עובדים על זה אבל התקנות עדיין לא תוקנו. בכנס שהיה לעמותה בהשתתפות נשיא המדינה משה קצב, העלנו את הנקודה הזאת ואמרו לנו שאנו צריכים לפנות למשרד המשפטים. הענקת התעודה הזאת יכולה הייתה לתרום למוטיבציה של העובדים לחשוף שחיתויות במקום העבודה מה עוד שאין כל ספק שזה לא עולה למדינה אפילו לא פרוטה".
אחרי כל חשיפה תקשורתית מגיעות מספר תרומות לעמותה אבל אין הקומץ משביע את הארי והעבודה של העמותה קשה מאוד וכסף כמעט ואין. "אני מקווה שלא נגיע למצב כזה שנצטרך לסגור", אומרת קוך "אם אנחנו לא נוכל לתת יעוץ משפטי לא יהיה מי שיעזור לחושפי השחיתויות". ועו"ד אבני מוסיפה: "בשל המצב הכלכלי התמעטו מאוד מספר הפונים משום שאנשים חוששים מאוד מפיטורין. אולי הכתבה הזאת תעזור להם לפנות".
להקדים טוהר לשחיתות
מלבד הסיפורים האנושיים, מנסה העמותה גם לעסוק ב'רפואה מונעת' והיא מקיימת פרויקטים שמטרתם לעודד את הציבור לערכי דמוקרטיה, מוסר וטוהר מידות. הראשון הוא פרויקט משפטי.
מדובר באוגדן המיועד לציבור המשפטנים המאגד את כל החומר הרלוונטי בנושא חשיפת שחיתויות: האוגדן מכיל פסיקה ישראלית וזרה, חקיקה ישראלית וזרה, מאמרים וספרות. מטרתם של כל הפרקים בספר הוא לספק חומר רלוונטי ועדכני למשפטן שנתקל במקרה של חשיפת שחיתויות. "הערכה היא ייחודית מסוגה בארץ", אומרת עו"ד אורנית אבני "אין הנמצא כיום חומר מרוכז על חשיפת שחיתויות ועורך דין הנתקל במקרים כאלה מתקשה מאוד להשיג חומר. החוברת שלנו תעזור לו להתמודד עם החומר.
בימים אלה שוקד עו"ד גבי גורל על סיום כתיבת האוגדן והם מקווים להפיצו ולשווקו כבר בחודש הקרוב. התקווה היא כי עורכי הדין ירכשו את החוברת ועל ידי כך גם יסייעו להוצאות של העמותה ויסתייעו בחומר מקצועי.
הפרוייקט השני של העמותה נושא את השם "האחריות של כולם", זוהי סדנה לעידוד טוהר המידות ולצמצום תופעת השחיתות במקומות עבודה. את הסדנה הזאת פיתחה גב' מיכל נקר ביחד עם עמותת 'עוגן'. הועברה סדנה אחת כבר הועברה בפני מבקרי המוסד לביטוח לאומי בירושלים וקבלה תהודה גדולה. מטרת הסדנה היא להסביר לעובדים מדוע כדאי לחשוף שחיתויות ומה הן ההשלכות של הפעולה הזאת. הסדנה מעודדת את העובדים לגלות אזרחות טובה אבל מבהירה גם מה תהינה לעיתים התוצאות העגומות שעמם יצטרך עובד להתמודד בעקבות גילויים אלה. ה"עוגן" פנתה למוסדות רבים ומפעלים שסירבו להשתתף בסדנה. הם מעדיפים לשמור את השחיתות בבית ולא לעודד את העובדים להוציא אותה החוצה. "אנחנו מאוד מאמינים בחשיבות הפרויקט וקוראים לכל גורם שהנושאים הללו חשובים לו לפנות אלינו לקבל מידע ולבחון אם הסדנה אכן מתאימה לו" אומרת עו"ד אורנית אבני.
לא מנצחים אותה כל כך מהר
את העמותה הקימה מיה קוך לאחר שחשפה שחיתות ב"תנובה" שם עבדה ועקב כך עברה סבל רב. קוך לא נכנעה היא נאבקה במעבידיה ובעל כורחה הפכה בתום מאבקה לכוכבת תקשורת אשר על סיפורה נכתבו יותר מעל 200 כתבות. "עבדתי בשוק הסיטונאי בתנובה תל אביב", מספרת קוך, "ומצאתי אי סדרים בקופה המרכזית. גיליתי שעל כל המחאה שהתקבלה הוציאו שתי קבלות.
אדם קנה ב 100 ¤ וקיבל סחורה ב- 200 ¤ הוא גם שילם עבור 200 ¤ אבל הכסף הזה נעלם. התלוננתי על כך בפני סגן מנהל החשבונות הראשי ולאחר מכן לפני מנהל החשבונות הראשי. הועברתי מייד לתפקיד אחר ובמשך חמש שנים ישבתי והסתכלתי על התקרה במקום לעבוד. רצו שאשב בשקט ולא אפריע. בסופו של דבר, שבתי והתלוננתי ובין השאר פניתי לאגודה לזכויות האזרח ולפרופ' קנת מן שהיה הסנגור הציבורי הראשי. הסיפור הגיע גם לטיפולה של המשטרה. קראו לי להנהלת תנובה ואמרו לי שהם גילו שאינני מסתדרת ושאלך הביתה. אמרתי להם שלמחרת אלך עם הסיפור לחברי כנסת ולעיתונאים", היא מספרת.
קוך לא השלימה עם רוע הגזרה. היא פנתה למועצת הפועלים ברחוב ברנר בתל אביב ומצאה שם את יושב ראש מועצת הפועלים המפא"יניקי מרדכי ניוביץ שהתעלם מהתלונה. היא הודיעה על עריקה למחנה היריב, כלומר לבניין שמעבר לכביש ברח' המלך ג'ורג': מצודת זאב. בקומה 9 קלט אותה יעקב שמאי.
"הוא דיבר עם מנהל תנובה ואני דיברתי עם יו"ר הוועד משה שרעבני שהיה מיועד להיות חבר כנסת מטעם מפלגת העבודה", מספרת מיה קוך, "בסוף הוא לא היה חבר כנסת בגלל הסיפור שלי", היא מוסיפה לא מעט בהנאה גלויה. נחמה פורתא "לא תאמין, הוא אמר לי: 'מה זה עניינך אם גונבים, שיגנבו'. תאר לך".
מנהלי תנובה הבינו שהאישה הקטנה הזאת אינה כל כך שברירית ולא תוותר להם בקלות, בידיה היו צילומים מרשיעים של מסמכים שבהם הוכחו טענותיה. הזבוב הקטן הזה הפך לעקרב מאיים בעל עוקץ עם הרבה ארס. הם הבינו שהם צריכים להשמיד את העקרב הזה. לרשותם עמדו מנגנוני ענק להפעלת מיטב השיטות הבולשביקיות.
קוך הועברה למחלקת הלול שם הפכה האישה האקדמאית בוגרת האוניברסיטה העברית ששימשה כמנהלת חשבונות ל.. נערה שליחה שעשתה שליחויות ברגל כדי להרבות את השפלתה אבל היא לא נשברה ופנתה לאגודה לזכויות האזרח. תוך מספר ימים התערב השופט בדימוס חיים כהן ז"ל שמאז גם ניכנס לעובי הקורה וליווה את הסיפור מאז. קוך התלוננה במשטרה, וכעבור מספר ימים נתפסו שלשה עובדים בשעת מעשה.
בתנובה החליטו להפעיל את כל התותחים: באחד הימים צלצל הטלפון בביתה של קוך. מעבר לקו הייתה אחות בריאות הנפש בקופת החולים שהזמינה את מיה לבדיקה נפשית כיוון "שתנובה מאוד מודאגת ממצבך הנפשי". תנובה כנראה עדיין לא הבינה עם מי יש לה עסק. קוך מיהרה לצלצל לכולם. השופט בדימוס חיים כהן ופעילי התנועה לזכויות האזרח שיגרו מכתבי אזהרה לכל הנוגעים בדבר כולל לעובדים הסוציאלים. כעבור יומיים פורסמה כתבה בעיתון 'חדשות' ולאחר מכן ניסתה תנובה את הנשק האחרון, מיה קוך קיבלה מכתב פיטורין ממקום עבודתה.
מאוחר יותר, הביאה תנובה להסתדרות מכתב מד"ר משה אבנון, הממליץ לאשפז את מיה קוך למרות שמעולם לא ראה אותה, לא בדק אותה ולא קיבל ויתור על סודיות רפואית. זאת ועוד, חברת תנובה הפעילה חברת חקירות פרטית כדי שזו תגנוב עבורה את התיק הרפואי ותעביר אותו לחברת תנובה שביקשה להוכיח כל העת שמיה קוך אינה בקו השפיות.
בפועל פנתה קוך לבית המשפט, תבעה בתביעה אזרחית את שלשת הגורמים: חברת תנובה, ד"ר משה אבנון, וקופת החולים הכללית. בכולם זכתה מיה קוך, בית המשפט חייב את כולם לפצותה. "הפסכיאטר שביקש לאשפז אותי בלי לראות אותי דאג בסוף לאשפז אותי לכל חיי בדירה הזאת, בכספים ששילם לי מימנתי את הדירה הזאת", היא אומרת בלא מעט הנאה מן הנקמה המתוקה. מיה קוך נקמה בשלטון הבושלויקי, בממסד הענק ובבולדוזר הגדול שלא יכול לה. את הנסיון שלה היא מבקשת לתרום לכל השאר "אל תוותרו" היא אומרת.
לכל המעוניינים: טלפון העמותה 03-6704782
כתובת ת"ד 2437 רמת גן 52123
oggen@inter.net.il