אדמו"ר אחד ישב ערב אחד בביתו כשהוא מנסה להתרכז בלימודו ואינו מצליח. שלח האדמו"ר את משמשו כדי שיברר מה עושים שאר החבריא קדישא (כינוי לאדמו"רים) שבעיר. חזר המשמש וסיפר כי ר' נפתלי מרופשיץ עוסק כרגע בבדחנות לכבוד חתן וכלה. הלך הצדיק עם משמשו לראות במה מדובר. כשהגיע הצדיק למקום השמחה והקשיב לדברי הבדחנות של ר' נפתלי, הבין כי בדברים אלו הוא מסתיר סודות עליונים וכוונות נשגבות וכל פמליא של מעלה מרוכזת בכך, ולכן מופרע לימודו שלו.
אחד מצאצאיו של ר' נפתלי, הרב חיים שפירא, ממשיך מסורת זו של בדחנות בחתונות. הרב שפירא, חסיד צאנז, מוכר יותר כיו"ר אגודת 'רפאנו' לסיוע ויעוץ רפואי. שני צדדים שונים אך משלימים בדמותו של איש צעיר אחד. הרעיון של אגודת 'רפאנו' החל כשקרוב משפחה של הרב שפירא לקה בגידול מוחי והרב שפירא ליווה אותו בכל שלבי הטיפול בארץ ובחו"ל. קרוב המשפחה נפטר, אך בו במקום נולדה 'רפאנו'.
הרב שפירא מספר: "מתוך הסיפור האישי שלי הבנתי שעל אנשים נופלת לעתים בבת אחת התמודדות רפואית מורכבת, והם מוצאים את עצמם חסרי אונים. הקושי הגדול ביותר הוא חוסר הוודאות של החולה ובני משפחות לאן לפנות? אילו טיפולים נדרשים? היכן ישנם מומחים לנושא? ועוד כהנה וכהנה. אנשים נאלצים לטוס לחו"ל לצורך טיפולים, ונתקלים בקשיים בשפה, בהתמצאות בארץ הזרה ובמציאת מגורים לתקופות בלתי ידועות מראש של טיפולים. על כל הצרכים האלו באה אגודת 'רפאנו' לענות. לא שאין אגודות חוץ מאתנו, אלא שאין הקומץ משביע את הארי, לצערנו".
סיעתא דשמיא לחולים
"'רפאנו' חולשת על אזור שרון שומרון וצפונה. היא קיימת זה 15 חודשים, ועד כה טופלו קרוב ל-5000 פניות. באגודה חברים רופאים בעלי שם שמספקים יעוץ רפואי והכוונה, ומתנדבים בארץ ובחו"ל שעוסקים בסיוע בהסעות לטיפולים, השגת תרופות נדירות וכדומה".
אלו תחומי סיוע מספקת האגודה מלבד יעוץ והכוונה?
האגודה מספקת הסעות חולים ונכים לטיפולים על ידי רכבי מתנדבים ואמבולנס שנרכש לזכרם של הרוגי הפיגוע במלון פארק. יש לנו חטיבה לפינוי רפואי בהיטס, להעברת חולים דחופים לטיפול בחו"ל. בחו"ל אנו מחזיקים חטיבה שדואגת לרווחתם המלאה של השוהים שם לצורך הטיפול. כמו כן ישנה חטיבה לארגון ימי כיף ושמחה לחולים בימי פגרה ובמהלך השנה, תמיכה במשפחות החולים והשאלת ציוד רפואי.
איך בעצם יוצרים קשרים עם רופאים ועם חברות תרופות?
תשובה אחת היא סיעתא דשמיא, והשנייה היא שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. אם אדם רוצה לעזור ומרגיש שזו השליחות שלו דלתות נפתחות. כשמכירים בך שאתה אדם עם ידע ברפואה, הבנה ובעיקר רצינות ונחישות, מכבדים את הפניות והקשרים נוצרים. בסך הכל גם הרופאים רוצים לעזור, אנחנו בעיקר משדכים. לפעמים רופאים מייעצים והמטופלים לא מבינים את שפתם או את ההשלכות; אנחנו מנסים לתווך בין הרופא לחולה.
הזכרת ידע ברפואה, מהיכן הידע?
הפרקטיקה עושה את שלה. עוברים על חומר רפואי, קוראים מאמרים וספרות מקצועית, חוקרים באינטרנט ומתייעצים בלי הפסקה עם רופאים עד שצוברים ידע. אנחנו לא יועצים רפואיים, אבל אנחנו מזהים לאיזה תחום רפואי יש להפנות את המטופל.
איך נראה יום שלך כיו"ר האגודה?
זו משימה לא פשוטה. אתה צמוד לפלאפון ולביפר גם בשבתות וחגים, ומקבל שיחות מחו"ל באמצע הלילה כי שם זה בוקר... אין כל כך פרטיות, ובכל זאת נבנית מסגרת של דפוסי עבודה.
ומהיכן הכוח?
חיוך קטן של חולה שווה עמל ויזע גדול. כשתיק טיפולי מצליח ועוד אחד ועוד אחד, אין אדם מאושר ממני.
בדיחה עם זקן
בימים עוסק הרב שפירא ברפואת הגוף ובלילות ברפואת הנפש, כבדחן בחתונות לפי מיטב המסורת החסידית. לדבריו, הוא רואה בבדחנות שליחות. הוא מופיע בעיקר בחתונות של יתומים.
איך אפשר לשמוע כל היום על מקרים טיפוליים קשים ובערב לשמח בחתונה?
אני לא מבין איך אפשר הפוך, איך אפשר לעסוק ברפואת הגוף בלי לעסוק ברפואת הנפש. שמעתי מגדול אחד שמשמעות הכפילות בנוסח ברכת הרפואה בתפילת העמידה "רפאנו ה' ונרפא" היא התפילה על רפואת הגוף והנפש. קשה לסייע באמת לחולה בלי להתייחס לסיוע נפשי של שמחה. כנראה שמשמים קיבלתי את היכולת לשאת גם בתפקיד זה.
זו מסורת משפחתית לעסוק בבדחנות?
אני צאצא לצדיק ר' נפתלי מרופשיץ, שעסק בבדחנות טרם התמנותו לאדמו"ר, וגם כאדמו"ר נהג להשתעשע בחידודים ובדחנות. בספרו 'זרע קודש' אפשר למצוא פסקאות הפותחות במילים "כשהייתי בדחן", ונראה שהוא התהדר בעובדה זו. גם סבי עסק בבדחנות.
מה עושים בעבודת הבדחנות?
לאחר סעודת המצווה נעמד הבדחן לפני הקהל, לעתים על השולחן או על הכסא, ומשמח את החתן והכלה בחרוזים, כשהוא מונה את שבח המשפחות, תולדותיהן וייחוסן תוך שילוב דברי תורה ומוסר.
לאחר מכן מתקיים המצווה-טאנץ (=ריקוד המצווה), ורוקדים לפני הכלה. הבדחן אחראי לניהול והנחיית המצווה-טאנץ. הוא מזמין את המכובדים כל אחד בתורו, תוך חריזת שמם וייחוסם, לרקוד למול הכלה.
למנהג זה מייחסים טעמים קדושים ועליונים שיש להעמיק בהם, ובחסידות הפליגו בשבח ריקודים אלה והוסיפו שפועלים בריקודים אלו ישועות. כדי להדגיש את גודל השעה נוהגים קודם המצווה-טאנץ לעבור בקהל ולאסוף "שב'ס גאלט" (=כסף לצדקה).
מכל הכתוב בספרים וממסורות הצדיקים על עניין הבדחנות עולה כי מדובר בתפקיד רם מעלה ומלא סודות, ואין לבדחן אלא להודות על הזכייה ביכולת לשאת בתפקיד זה. הבדחן מדבר פעמים רבות גם בשם המשפחות שרוצות להביע את רגשותיהן, לברך ולשמח, ואינן יכולות להתבטא.
באילו חתונות כיום עדיין ישנו בדחן?
כמעט בכל חתונה חסידית יהיה בדחן, לא רק בחצרות הצדיקים.
איך מכינים אירוע?
אנחנו מתחקרים את הורי החתן והכלה ואוגרים סיפורים. למשל אפשר לתאר איך עלה הסבא לארץ והקים מחדש את המשפחה. בין לבין מוסיפים קטעי צחוק והומור וגם דברי מוסר. מציינים גם את הקרובים שכבר אינם בין החיים, במיוחד לאור הכתוב בספרים הקדושים שנשמות הקרובים יורדות כדי להשתתף בחתונה.
כשעומדים ומבדחים בחתונה של צדיקים מה ההרגשה בפנים?
כמובן פותחים בדברים מתוך תפילת "יראתי בפצותי שיח להשחיל" וחושבים כמה פעמים מה לומר ומה לא לומר.
תוכל לחרוז לקוראים כמה חרוזים?
כי בשמחה תצאון מכוח השמחה יהיה ומי ישע ישאבון,
השמחה נותנת כוח לנשמה ובזכותה זוכין לישועה ונחמה.
אז צריך תמיד לשמוח ולומר לה' ישר כוח.
על הבריאות... פרנסה... נחת מה' אלוקינו,
מאחלים פורים שמח והרבה בריאות - מאגודת 'רפאנו'.
בדחנות עם שורשים
יהודים העוסקים בבדחנות ניתן לפגוש כבר בתקופת הגמרא. במסכת תענית מסופר על שני אנשים, שלשאלה "מאי עובדיכון" (=מה היא עבודתכם) השיבו: "אינשי בדוחי אנן", ועליהם מצביע אליהו הנביא כבני עולם הבא. עוד נמצא בגמרא כי "אגרא דבי הילולא מילי" (=השכר בחתונה הוא לשמח במילים).
בדחנים נקשרו במיוחד לתחום החתונות, בשל ההדגשות הרבות בהלכה ובאגדה של הציווי לשמח חתן וכלה. המקורות משבחים מצווה זו, והבדחן, שלרוב לא היה רצוי בעיני מנהיגי הקהילות והמחנכים, מצא את עצמו פועל מתוך שליחות הלכתית רצויה בחתונות.
מסופר על בדחן אחד בעיר פראג שנהג לחקות את נוסח התפילה "מכלכל חיים" שנהג בו ר' יחזקאל לנדוי (הנודע ביהודה). כשנודע הדבר לר' יחזקאל, שלח לקרוא לאותו בדחן ושאלו לפשר הדבר. הבדחן השיב כי עני הוא ובדחנות היא פרנסתו המועטה, וחלילה אין הדבר נעשה מתוך זלזול. רבי יחזקאל קיבל את הדברים וכתב לאותו בדחן אישור בזו הלשון: "למר חיים, בזה הנני נותן לך רשות לכלכל חיים במכלכל חיים שלי. נאום הק' יחזקאל לנדוי".
בעבר היה הבדחן מלווה את הזוג החל משבת החתן ועד לשבת השבע ברכות, כשהוא ממלא לחילופין את תפקיד הדרשן ואת תפקיד המשמח. בחתונה עצמה היו לבדחן מספר תפקידים: הראשון הוא אמירת דברי מוסר והתעוררות לפני החתן והכלה (בנפרד) קודם החופה. לאחר החופה, תוך כדי סעודת המצווה, היה הבדחן דורש. לאחר הסעודה החל הבדחן במסכת החרוזים ההיתולית, ולאחריה הנחה את ריקוד המצווה. בסוף האירוע היה הבדחן מנחה את טקס קבלת המתנות מהאורחים, כשהוא חורז לכל מתנה ולכל נותן חרוזים נאים.
הבדחנות בחסידות
כדי ללמוד יותר על דמות הבדחן החסידי יצאתי לראיין את הד"ר ר' יצחק אלפסי, חוקר חסידות ותיק. פגשתי אותו בחדרו שבמכון לחקר החסידות במוסד הרב קוק. עצם העלאת הנושא העלתה בת צחוק על פניו.
מה הוא מעמדה של הבדחנות בעולם החסידות?
החסידות קבעה את השמחה כיסוד מרכזי בתורתה, והסבירה שעל מנת להרבות בשמחה מותר להשתמש אפילו באמצעים חיצוניים. התפיסה החסידית של השמחה כבעלת ערך עצמי הביאה לאימוץ שיטות שונות לשימוח החסידים. די שנזכיר את ערכה של ה"מילתא דשטותא" בתורתו של ר' נחמן מברסלב.
אליבא דתורת החסידות, אם יהודי נתון בעצבות וקשה לו לצאת ממנה, מותר לו להשתמש למשל בשתייה, שעליה נאמר "גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות". אמירת ה"לחיים" החסידית הייתה מחייה באמת את הנפשות ונופחת תקווה. כמובן, מורי החסידות הקפידו לשים סייגים ברורים בין לגימה קלה לבין השכרות האסורה.
דרך נוספת הייתה העלאת ערכם של הבדחנות והבדחן. אם עד החסידות מזוהים הבדחנים לרוב עם טיפוסים משולי החברה, הרי שבחצר החסידית מקבל הבדחן מקום של כבוד, עד כדי אכילה על שולחנו של הצדיק. בחצר החסידית מוערך לא רק הלמדן אלא גם בעל המנגן והבדחן, בשל תרומתו של כל אחד מהם לעבודת ה' של כלל החצר.
אולי נתמקד בדמויות ספציפיות?
הרשל'ה מאוסטרופולי היה בדחן בחצרו של הצדיק ר' ברוך ממז'יבוז' (נכדו של הבעש"ט). לפי מסורות שעברו, הרשל'ה ניחן בשכל חריף ונחשב בצעירותו לתלמיד חכם מובהק. יש הטוענים שהיה גבאי החצר של ר' ברוך. אחד הסיפורים עליו מספר על חסיד אחד ששהה תקופה ארוכה מאוד בחצרו של הרבי ולא חזר לביתו. הרשל'ה הניח שהפרנסה המסופקת לו בבית הרבי היא שמחזיקה אותו שם (בדורות ראשונים נהגו שבית הרבי כלכל את החסידים השוהים בחצרו). הרשל'ה ניגש אל החסיד ושאל אותו מדוע אינו חוזר לביתו? השיב החסיד: "והלא כאן אני זוכה לשמוע רזין דרזין" (בהגייה אשכנזית 'רוזין דרוזין'). השיב לו הרשל'ה: "ולי נדמה כי אתה כאן לשובע ולא לרוזין" (על משקל "לשובע ולא לרזון...").
לולי תורתך שעשועי
השימוש הרב של בדחנים בציטוטים מספרי קודש מעידה על בקיאותם ולמדנותם הרבה. החוזה מלובלין החזיק אף הוא בדחן בחצרו ושמו מרדכי רקובר, או כפי שציווה הרבי הראשון מגור לקרוא לו ר' מרדכי רקובר, דבר המעיד על הכבוד שרכשו לו.
החוזה עצמו שיבח את השמחה, ומסופר עליו שהיה מיודד ביותר עם יהודי ריק וחוטא אחד והיה מקבלו בכל שעה שבא. החסידים שהיו לעיתים מחכים זמן רב בכדי להיכנס לחוזה, שאלוהו מה פשר הידידות הקרובה דווקא עם אותו ריק, והוא השיב: "מה אני יכול לעשות שאיש זה תמיד שמח".
במהלך הלווייתו של ר' מרדכי רקובר פרץ ר' בונים מפשיסחא בצחוק גדול. הציבור תמה על ר' בונים וזה השיב להם: ר' מרדכי סיפר כעת בדיחה, וכל פמליא של מעלה צחקה עד שהוא נכנס ישר לגן עדן:
המלאך הממונה שאל את ר' מרדכי: "מה שמך?" והוא השיב: "אליעזר".
המלאך הקשה: "והרי שמך הוא מרדכי", ענה ר' מרדכי: "אם ידעת למה שאלת?"
המלאך הזמין אותו להיכנס לבית הדין של מעלה והתחילו בהצגת מעשיו של ר' מרדכי, אך הוא קטע את הדברים ודרש שישמעו קודם כל את טענותיו. המלאכים כולם היו המומים מההעזה, והתאספו להקשיב לדבריו.
ר' מרדכי פנה אל בית הדין ושטח את טענותיו: "אתם זוכרים שלפני 72 שנה הייתה נשמתי חצובה תחת כסא הכבוד? מה יותר טוב מזה. לפתע מצאתי את עצמי במקום חשוך וקטן, שאלתי: מה זה? ענו לי: כתוב בפרקי אבות 'על כרחך אתה נוצר' ואתה נוצר עכשיו, אמרתי: בסדר, שיהיה... האמת שהיה לי טוב, מלאך לימדני תורה ולא היו דאגות פרנסה, היה טוב.
פתאום בעטו בי ואני רואה אור חזק ואנשים מסביבי, שאלתי: מה זה? ענו לי: כתוב 'על כרחך אתה נולד'. טענתי מיד: אבל אין לי פרנסה ואין לי מלאכים?! אמרו לי: אין בררה, זה על כרחך. בסוף הסתדרתי והתפרנסתי בבית החוזה מלובלין, ולפתע מגיע מלאך לקחת אותי. אני שואל: מה זה עכשיו? והוא עונה: כתוב 'על כרחך אתה מת'.
רבותיי, בית הדין של מעלה, אני ויתרתי על שלושה על כרחך ואתם לא יכולים לוותר לי על אחד 'על כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון'?"
צדיקים צוחקים
האם ישנם גם צדיקים שנטו לדרכי הבדיחות וההלצה?
כן, ר' נפתלי מרופשיץ והסבא קדישא מרדושיץ הם דוגמאות מובהקות לכך. בספרי תורות של צדיקים עממיים נמצא דברי תורה שהם עצמם מיני בדיחה ומוסר השכל בצדן. בספר אחד נמצאת השאלה: אברהם אבינו היה מכניס אורחים גדול והיה יושב וסועד מעט עם כל אורח ואורח, כיצד יכול היה לאכול כל כך הרבה? על זאת הבטיחו הקב"ה "אל תירא אברהם אנכי מגן לך" (בהברה אשכנזית המילה מגן נהגית כ'מוגן', שמשמעותה באידיש בטן) הקב"ה הבטיח לאברהם שהוא יכול לאכול עם כל אורח, והקב"ה יהיה לו לבטן.
רבות מתורותיו של רבי מאיר מפראמשילן אף הן בנויות על דרך ההלצה. לדוגמא, מסביר ר' מאיר: "לסיחון מלך האמורי": אם יהודי משוחח בעניין המלכים, שהם הצדיקים והחכמים (מאן מלכי- רבנן) אז נחשב הדבר כהקרבת אימורים. "ולעוג מלך הבשן": אם הוא לועג לצדיקים- שיתבייש. אפשר לומר שזו בדיחה אך יש כאן גם מסר, החסיד צוחק והמסר נקלט ונזכר. לעתים הלבישו צדיקים בדברי שחוק ובדיחה רעיונות עמוקים וסודות גדולים, שרק כך יכלו להתגלות בעולם.
מלבד משחקי לשון ותורות אילו דרכים נוספות של בדחנות שייכות להווי החסידי?
מלבד השימוש במשחקי מילים דרך פסוקים ומובאות מספרי הקודש, נמצא גם התחפשות, ריקודים והצגות. ישנו סיפור חסידי המספר כי בזמן החתונה הגדולה באוסטילא התחפשו כמה חסידים לקוזאקים ורקדו, והנה עובר בעיר גנרל רוסי חשוב. אחד החסידים המחופשים ניגש אליו ומצווה עליו: "אתה לא תעבור כאן!" הגנרל, רותח מזעם, שב על עקבותיו תוך קריאות כי יחזור כדי לנקום ביהודי העיר החצופים. ואכן, הגנרל מוציא גזרה על יהודי העיר והרבי מאפטא נקרא לפעול לביטול הגזרה. הוא שואל את הגנרל האם יוכל לזהות את הקוזאק החצוף, והגנרל משיב בחיוב. החסידים כולם מתחפשים בשנית לקוזאקים, והגנרל מגיע לחצר הרבי ומזהה את הקוזאק החצוף. מיד משליך הרבי מאפטא את כובע הקוזאק שלו לארץ ודורך עליו תוך שהוא צועק: אתה כבר לא קוזאק יותר! (אויף קוזאק) להנאת הגנרל, שהיה שבע רצון מהשפלה זו. מכאן צמחה אמרה יהודית עממית על אדם שירד מגדולתו- אויף קוזאק.
סיפור נוסף הוא על ר' שמואל מונקיס, מחסידי הרב בעל התניא שנודע בתעלוליו. פעם אחת נתלה ר' שמואל על שער הכניסה לבית הרבי. החסידים התפלאו והוא הסביר: "על פתח בית הסנדלר תלויה נעל, על פתח חנות הנפח תלויה קדרה, ועל פתח בית הרבי צריך להיות תלוי חסיד".
אחד מצאצאיו של ר' נפתלי, הרב חיים שפירא, ממשיך מסורת זו של בדחנות בחתונות. הרב שפירא, חסיד צאנז, מוכר יותר כיו"ר אגודת 'רפאנו' לסיוע ויעוץ רפואי. שני צדדים שונים אך משלימים בדמותו של איש צעיר אחד. הרעיון של אגודת 'רפאנו' החל כשקרוב משפחה של הרב שפירא לקה בגידול מוחי והרב שפירא ליווה אותו בכל שלבי הטיפול בארץ ובחו"ל. קרוב המשפחה נפטר, אך בו במקום נולדה 'רפאנו'.
הרב שפירא מספר: "מתוך הסיפור האישי שלי הבנתי שעל אנשים נופלת לעתים בבת אחת התמודדות רפואית מורכבת, והם מוצאים את עצמם חסרי אונים. הקושי הגדול ביותר הוא חוסר הוודאות של החולה ובני משפחות לאן לפנות? אילו טיפולים נדרשים? היכן ישנם מומחים לנושא? ועוד כהנה וכהנה. אנשים נאלצים לטוס לחו"ל לצורך טיפולים, ונתקלים בקשיים בשפה, בהתמצאות בארץ הזרה ובמציאת מגורים לתקופות בלתי ידועות מראש של טיפולים. על כל הצרכים האלו באה אגודת 'רפאנו' לענות. לא שאין אגודות חוץ מאתנו, אלא שאין הקומץ משביע את הארי, לצערנו".
סיעתא דשמיא לחולים
"'רפאנו' חולשת על אזור שרון שומרון וצפונה. היא קיימת זה 15 חודשים, ועד כה טופלו קרוב ל-5000 פניות. באגודה חברים רופאים בעלי שם שמספקים יעוץ רפואי והכוונה, ומתנדבים בארץ ובחו"ל שעוסקים בסיוע בהסעות לטיפולים, השגת תרופות נדירות וכדומה".
אלו תחומי סיוע מספקת האגודה מלבד יעוץ והכוונה?
האגודה מספקת הסעות חולים ונכים לטיפולים על ידי רכבי מתנדבים ואמבולנס שנרכש לזכרם של הרוגי הפיגוע במלון פארק. יש לנו חטיבה לפינוי רפואי בהיטס, להעברת חולים דחופים לטיפול בחו"ל. בחו"ל אנו מחזיקים חטיבה שדואגת לרווחתם המלאה של השוהים שם לצורך הטיפול. כמו כן ישנה חטיבה לארגון ימי כיף ושמחה לחולים בימי פגרה ובמהלך השנה, תמיכה במשפחות החולים והשאלת ציוד רפואי.
איך בעצם יוצרים קשרים עם רופאים ועם חברות תרופות?
תשובה אחת היא סיעתא דשמיא, והשנייה היא שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. אם אדם רוצה לעזור ומרגיש שזו השליחות שלו דלתות נפתחות. כשמכירים בך שאתה אדם עם ידע ברפואה, הבנה ובעיקר רצינות ונחישות, מכבדים את הפניות והקשרים נוצרים. בסך הכל גם הרופאים רוצים לעזור, אנחנו בעיקר משדכים. לפעמים רופאים מייעצים והמטופלים לא מבינים את שפתם או את ההשלכות; אנחנו מנסים לתווך בין הרופא לחולה.
הזכרת ידע ברפואה, מהיכן הידע?
הפרקטיקה עושה את שלה. עוברים על חומר רפואי, קוראים מאמרים וספרות מקצועית, חוקרים באינטרנט ומתייעצים בלי הפסקה עם רופאים עד שצוברים ידע. אנחנו לא יועצים רפואיים, אבל אנחנו מזהים לאיזה תחום רפואי יש להפנות את המטופל.
איך נראה יום שלך כיו"ר האגודה?
זו משימה לא פשוטה. אתה צמוד לפלאפון ולביפר גם בשבתות וחגים, ומקבל שיחות מחו"ל באמצע הלילה כי שם זה בוקר... אין כל כך פרטיות, ובכל זאת נבנית מסגרת של דפוסי עבודה.
ומהיכן הכוח?
חיוך קטן של חולה שווה עמל ויזע גדול. כשתיק טיפולי מצליח ועוד אחד ועוד אחד, אין אדם מאושר ממני.
בדיחה עם זקן
בימים עוסק הרב שפירא ברפואת הגוף ובלילות ברפואת הנפש, כבדחן בחתונות לפי מיטב המסורת החסידית. לדבריו, הוא רואה בבדחנות שליחות. הוא מופיע בעיקר בחתונות של יתומים.
איך אפשר לשמוע כל היום על מקרים טיפוליים קשים ובערב לשמח בחתונה?
אני לא מבין איך אפשר הפוך, איך אפשר לעסוק ברפואת הגוף בלי לעסוק ברפואת הנפש. שמעתי מגדול אחד שמשמעות הכפילות בנוסח ברכת הרפואה בתפילת העמידה "רפאנו ה' ונרפא" היא התפילה על רפואת הגוף והנפש. קשה לסייע באמת לחולה בלי להתייחס לסיוע נפשי של שמחה. כנראה שמשמים קיבלתי את היכולת לשאת גם בתפקיד זה.
זו מסורת משפחתית לעסוק בבדחנות?
אני צאצא לצדיק ר' נפתלי מרופשיץ, שעסק בבדחנות טרם התמנותו לאדמו"ר, וגם כאדמו"ר נהג להשתעשע בחידודים ובדחנות. בספרו 'זרע קודש' אפשר למצוא פסקאות הפותחות במילים "כשהייתי בדחן", ונראה שהוא התהדר בעובדה זו. גם סבי עסק בבדחנות.
מה עושים בעבודת הבדחנות?
לאחר סעודת המצווה נעמד הבדחן לפני הקהל, לעתים על השולחן או על הכסא, ומשמח את החתן והכלה בחרוזים, כשהוא מונה את שבח המשפחות, תולדותיהן וייחוסן תוך שילוב דברי תורה ומוסר.
לאחר מכן מתקיים המצווה-טאנץ (=ריקוד המצווה), ורוקדים לפני הכלה. הבדחן אחראי לניהול והנחיית המצווה-טאנץ. הוא מזמין את המכובדים כל אחד בתורו, תוך חריזת שמם וייחוסם, לרקוד למול הכלה.
למנהג זה מייחסים טעמים קדושים ועליונים שיש להעמיק בהם, ובחסידות הפליגו בשבח ריקודים אלה והוסיפו שפועלים בריקודים אלו ישועות. כדי להדגיש את גודל השעה נוהגים קודם המצווה-טאנץ לעבור בקהל ולאסוף "שב'ס גאלט" (=כסף לצדקה).
מכל הכתוב בספרים וממסורות הצדיקים על עניין הבדחנות עולה כי מדובר בתפקיד רם מעלה ומלא סודות, ואין לבדחן אלא להודות על הזכייה ביכולת לשאת בתפקיד זה. הבדחן מדבר פעמים רבות גם בשם המשפחות שרוצות להביע את רגשותיהן, לברך ולשמח, ואינן יכולות להתבטא.
באילו חתונות כיום עדיין ישנו בדחן?
כמעט בכל חתונה חסידית יהיה בדחן, לא רק בחצרות הצדיקים.
איך מכינים אירוע?
אנחנו מתחקרים את הורי החתן והכלה ואוגרים סיפורים. למשל אפשר לתאר איך עלה הסבא לארץ והקים מחדש את המשפחה. בין לבין מוסיפים קטעי צחוק והומור וגם דברי מוסר. מציינים גם את הקרובים שכבר אינם בין החיים, במיוחד לאור הכתוב בספרים הקדושים שנשמות הקרובים יורדות כדי להשתתף בחתונה.
כשעומדים ומבדחים בחתונה של צדיקים מה ההרגשה בפנים?
כמובן פותחים בדברים מתוך תפילת "יראתי בפצותי שיח להשחיל" וחושבים כמה פעמים מה לומר ומה לא לומר.
תוכל לחרוז לקוראים כמה חרוזים?
כי בשמחה תצאון מכוח השמחה יהיה ומי ישע ישאבון,
השמחה נותנת כוח לנשמה ובזכותה זוכין לישועה ונחמה.
אז צריך תמיד לשמוח ולומר לה' ישר כוח.
על הבריאות... פרנסה... נחת מה' אלוקינו,
מאחלים פורים שמח והרבה בריאות - מאגודת 'רפאנו'.
בדחנות עם שורשים
יהודים העוסקים בבדחנות ניתן לפגוש כבר בתקופת הגמרא. במסכת תענית מסופר על שני אנשים, שלשאלה "מאי עובדיכון" (=מה היא עבודתכם) השיבו: "אינשי בדוחי אנן", ועליהם מצביע אליהו הנביא כבני עולם הבא. עוד נמצא בגמרא כי "אגרא דבי הילולא מילי" (=השכר בחתונה הוא לשמח במילים).
בדחנים נקשרו במיוחד לתחום החתונות, בשל ההדגשות הרבות בהלכה ובאגדה של הציווי לשמח חתן וכלה. המקורות משבחים מצווה זו, והבדחן, שלרוב לא היה רצוי בעיני מנהיגי הקהילות והמחנכים, מצא את עצמו פועל מתוך שליחות הלכתית רצויה בחתונות.
מסופר על בדחן אחד בעיר פראג שנהג לחקות את נוסח התפילה "מכלכל חיים" שנהג בו ר' יחזקאל לנדוי (הנודע ביהודה). כשנודע הדבר לר' יחזקאל, שלח לקרוא לאותו בדחן ושאלו לפשר הדבר. הבדחן השיב כי עני הוא ובדחנות היא פרנסתו המועטה, וחלילה אין הדבר נעשה מתוך זלזול. רבי יחזקאל קיבל את הדברים וכתב לאותו בדחן אישור בזו הלשון: "למר חיים, בזה הנני נותן לך רשות לכלכל חיים במכלכל חיים שלי. נאום הק' יחזקאל לנדוי".
בעבר היה הבדחן מלווה את הזוג החל משבת החתן ועד לשבת השבע ברכות, כשהוא ממלא לחילופין את תפקיד הדרשן ואת תפקיד המשמח. בחתונה עצמה היו לבדחן מספר תפקידים: הראשון הוא אמירת דברי מוסר והתעוררות לפני החתן והכלה (בנפרד) קודם החופה. לאחר החופה, תוך כדי סעודת המצווה, היה הבדחן דורש. לאחר הסעודה החל הבדחן במסכת החרוזים ההיתולית, ולאחריה הנחה את ריקוד המצווה. בסוף האירוע היה הבדחן מנחה את טקס קבלת המתנות מהאורחים, כשהוא חורז לכל מתנה ולכל נותן חרוזים נאים.
הבדחנות בחסידות
כדי ללמוד יותר על דמות הבדחן החסידי יצאתי לראיין את הד"ר ר' יצחק אלפסי, חוקר חסידות ותיק. פגשתי אותו בחדרו שבמכון לחקר החסידות במוסד הרב קוק. עצם העלאת הנושא העלתה בת צחוק על פניו.
מה הוא מעמדה של הבדחנות בעולם החסידות?
החסידות קבעה את השמחה כיסוד מרכזי בתורתה, והסבירה שעל מנת להרבות בשמחה מותר להשתמש אפילו באמצעים חיצוניים. התפיסה החסידית של השמחה כבעלת ערך עצמי הביאה לאימוץ שיטות שונות לשימוח החסידים. די שנזכיר את ערכה של ה"מילתא דשטותא" בתורתו של ר' נחמן מברסלב.
אליבא דתורת החסידות, אם יהודי נתון בעצבות וקשה לו לצאת ממנה, מותר לו להשתמש למשל בשתייה, שעליה נאמר "גדולה לגימה שמקרבת את הלבבות". אמירת ה"לחיים" החסידית הייתה מחייה באמת את הנפשות ונופחת תקווה. כמובן, מורי החסידות הקפידו לשים סייגים ברורים בין לגימה קלה לבין השכרות האסורה.
דרך נוספת הייתה העלאת ערכם של הבדחנות והבדחן. אם עד החסידות מזוהים הבדחנים לרוב עם טיפוסים משולי החברה, הרי שבחצר החסידית מקבל הבדחן מקום של כבוד, עד כדי אכילה על שולחנו של הצדיק. בחצר החסידית מוערך לא רק הלמדן אלא גם בעל המנגן והבדחן, בשל תרומתו של כל אחד מהם לעבודת ה' של כלל החצר.
אולי נתמקד בדמויות ספציפיות?
הרשל'ה מאוסטרופולי היה בדחן בחצרו של הצדיק ר' ברוך ממז'יבוז' (נכדו של הבעש"ט). לפי מסורות שעברו, הרשל'ה ניחן בשכל חריף ונחשב בצעירותו לתלמיד חכם מובהק. יש הטוענים שהיה גבאי החצר של ר' ברוך. אחד הסיפורים עליו מספר על חסיד אחד ששהה תקופה ארוכה מאוד בחצרו של הרבי ולא חזר לביתו. הרשל'ה הניח שהפרנסה המסופקת לו בבית הרבי היא שמחזיקה אותו שם (בדורות ראשונים נהגו שבית הרבי כלכל את החסידים השוהים בחצרו). הרשל'ה ניגש אל החסיד ושאל אותו מדוע אינו חוזר לביתו? השיב החסיד: "והלא כאן אני זוכה לשמוע רזין דרזין" (בהגייה אשכנזית 'רוזין דרוזין'). השיב לו הרשל'ה: "ולי נדמה כי אתה כאן לשובע ולא לרוזין" (על משקל "לשובע ולא לרזון...").
לולי תורתך שעשועי
השימוש הרב של בדחנים בציטוטים מספרי קודש מעידה על בקיאותם ולמדנותם הרבה. החוזה מלובלין החזיק אף הוא בדחן בחצרו ושמו מרדכי רקובר, או כפי שציווה הרבי הראשון מגור לקרוא לו ר' מרדכי רקובר, דבר המעיד על הכבוד שרכשו לו.
החוזה עצמו שיבח את השמחה, ומסופר עליו שהיה מיודד ביותר עם יהודי ריק וחוטא אחד והיה מקבלו בכל שעה שבא. החסידים שהיו לעיתים מחכים זמן רב בכדי להיכנס לחוזה, שאלוהו מה פשר הידידות הקרובה דווקא עם אותו ריק, והוא השיב: "מה אני יכול לעשות שאיש זה תמיד שמח".
במהלך הלווייתו של ר' מרדכי רקובר פרץ ר' בונים מפשיסחא בצחוק גדול. הציבור תמה על ר' בונים וזה השיב להם: ר' מרדכי סיפר כעת בדיחה, וכל פמליא של מעלה צחקה עד שהוא נכנס ישר לגן עדן:
המלאך הממונה שאל את ר' מרדכי: "מה שמך?" והוא השיב: "אליעזר".
המלאך הקשה: "והרי שמך הוא מרדכי", ענה ר' מרדכי: "אם ידעת למה שאלת?"
המלאך הזמין אותו להיכנס לבית הדין של מעלה והתחילו בהצגת מעשיו של ר' מרדכי, אך הוא קטע את הדברים ודרש שישמעו קודם כל את טענותיו. המלאכים כולם היו המומים מההעזה, והתאספו להקשיב לדבריו.
ר' מרדכי פנה אל בית הדין ושטח את טענותיו: "אתם זוכרים שלפני 72 שנה הייתה נשמתי חצובה תחת כסא הכבוד? מה יותר טוב מזה. לפתע מצאתי את עצמי במקום חשוך וקטן, שאלתי: מה זה? ענו לי: כתוב בפרקי אבות 'על כרחך אתה נוצר' ואתה נוצר עכשיו, אמרתי: בסדר, שיהיה... האמת שהיה לי טוב, מלאך לימדני תורה ולא היו דאגות פרנסה, היה טוב.
פתאום בעטו בי ואני רואה אור חזק ואנשים מסביבי, שאלתי: מה זה? ענו לי: כתוב 'על כרחך אתה נולד'. טענתי מיד: אבל אין לי פרנסה ואין לי מלאכים?! אמרו לי: אין בררה, זה על כרחך. בסוף הסתדרתי והתפרנסתי בבית החוזה מלובלין, ולפתע מגיע מלאך לקחת אותי. אני שואל: מה זה עכשיו? והוא עונה: כתוב 'על כרחך אתה מת'.
רבותיי, בית הדין של מעלה, אני ויתרתי על שלושה על כרחך ואתם לא יכולים לוותר לי על אחד 'על כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון'?"
צדיקים צוחקים
האם ישנם גם צדיקים שנטו לדרכי הבדיחות וההלצה?
כן, ר' נפתלי מרופשיץ והסבא קדישא מרדושיץ הם דוגמאות מובהקות לכך. בספרי תורות של צדיקים עממיים נמצא דברי תורה שהם עצמם מיני בדיחה ומוסר השכל בצדן. בספר אחד נמצאת השאלה: אברהם אבינו היה מכניס אורחים גדול והיה יושב וסועד מעט עם כל אורח ואורח, כיצד יכול היה לאכול כל כך הרבה? על זאת הבטיחו הקב"ה "אל תירא אברהם אנכי מגן לך" (בהברה אשכנזית המילה מגן נהגית כ'מוגן', שמשמעותה באידיש בטן) הקב"ה הבטיח לאברהם שהוא יכול לאכול עם כל אורח, והקב"ה יהיה לו לבטן.
רבות מתורותיו של רבי מאיר מפראמשילן אף הן בנויות על דרך ההלצה. לדוגמא, מסביר ר' מאיר: "לסיחון מלך האמורי": אם יהודי משוחח בעניין המלכים, שהם הצדיקים והחכמים (מאן מלכי- רבנן) אז נחשב הדבר כהקרבת אימורים. "ולעוג מלך הבשן": אם הוא לועג לצדיקים- שיתבייש. אפשר לומר שזו בדיחה אך יש כאן גם מסר, החסיד צוחק והמסר נקלט ונזכר. לעתים הלבישו צדיקים בדברי שחוק ובדיחה רעיונות עמוקים וסודות גדולים, שרק כך יכלו להתגלות בעולם.
מלבד משחקי לשון ותורות אילו דרכים נוספות של בדחנות שייכות להווי החסידי?
מלבד השימוש במשחקי מילים דרך פסוקים ומובאות מספרי הקודש, נמצא גם התחפשות, ריקודים והצגות. ישנו סיפור חסידי המספר כי בזמן החתונה הגדולה באוסטילא התחפשו כמה חסידים לקוזאקים ורקדו, והנה עובר בעיר גנרל רוסי חשוב. אחד החסידים המחופשים ניגש אליו ומצווה עליו: "אתה לא תעבור כאן!" הגנרל, רותח מזעם, שב על עקבותיו תוך קריאות כי יחזור כדי לנקום ביהודי העיר החצופים. ואכן, הגנרל מוציא גזרה על יהודי העיר והרבי מאפטא נקרא לפעול לביטול הגזרה. הוא שואל את הגנרל האם יוכל לזהות את הקוזאק החצוף, והגנרל משיב בחיוב. החסידים כולם מתחפשים בשנית לקוזאקים, והגנרל מגיע לחצר הרבי ומזהה את הקוזאק החצוף. מיד משליך הרבי מאפטא את כובע הקוזאק שלו לארץ ודורך עליו תוך שהוא צועק: אתה כבר לא קוזאק יותר! (אויף קוזאק) להנאת הגנרל, שהיה שבע רצון מהשפלה זו. מכאן צמחה אמרה יהודית עממית על אדם שירד מגדולתו- אויף קוזאק.
סיפור נוסף הוא על ר' שמואל מונקיס, מחסידי הרב בעל התניא שנודע בתעלוליו. פעם אחת נתלה ר' שמואל על שער הכניסה לבית הרבי. החסידים התפלאו והוא הסביר: "על פתח בית הסנדלר תלויה נעל, על פתח חנות הנפח תלויה קדרה, ועל פתח בית הרבי צריך להיות תלוי חסיד".