חדר העבודה של מוטי אייזנברג נראה כמו משרד של עורך דין פעלתן. על השולחן מסודרות עתירות ופניות לבתי המשפט. על הכיסאות שמסביב, מונחים בתפזורת ספרי חוק ומשפט שלא היו מביישים שום דוקטור למשפטים. בבתי המשפט בארץ, בעיקר בבית הדין הגבוה לצדק, מכירים אותו היטב. הוא בן בית במסדרונות בית המשפט.
אלו המבקשים לצבור כוח באמצעות תפקידם הציבורי, אינם אוהבים אותו. גם השכנים שבסביבתו החרדית לא תמיד. למרות זאת, מוטי אייזנברג אינו עורך דין ומעולם לא למד משפטים. כל התנסותו במשפטים ובבתי משפט נובעת כתוצאה מהיותו יו"ר התנועה להגינות שלטונית, שחרטה על דגלה את הטמעת ההגינות והמנהל התקין ברשויות השלטון ובגופים הציבוריים.
מי ששמע ולו מעט על פעילותה הציבורית של התנועה, יחשוב שמאיישים אותה אנשי מר"צ או שינוי. רק מעטים יודעים שיו"ר התנועה הוא בכלל יהודי חרדי תושב בני ברק, שלקח על עצמו לעשות קצת סדר בבלגן, "בעיקר בבלגן הדתי", הוא אומר. יחד אתו נמצאים חברים נוספים וביניהם עורכי דין, רואי חשבון, סתם 'עמך' ואנשים שאכפת להם ושלא התייאשו עדיין משינוי לטובה של מסדרונות השלטון.
ואייזנברג הוא בכלל מפקח בנייה לשעבר, המתפרנס עד היום מתחום הבנייה. את העבודה בתנועה להגינות שלטונית הוא עושה בהתנדבות, על אף שהיא גוזלת ממנו זמן רב. כל חברי התנועה, ובכללם עורכי הדין המגישים את העתירות, עובדים בהתנדבות מלאה. התבוננות על מוסדות השלטון מהמשקפיים של אייזנברג תראה כי חלקים נרחבים ממוסדות השלטון של המדינה, זקוקים לשיפוץ דחוף לפני ריקבון מוחלט.
אב"ד ללא רקע משפטי
כך למשל, הוא עוסק עתה בנושא החם ביותר בפוליטיקה הדתית: הבחירות לרבנות הראשית לישראל. מאחורי התנועה רקורד עצום של עיסוק בנושא: אין כמעט רב עיר שמונה לאחרונה ואינו מכיר את השם מוטי אייזנברג. חלק מהם סוברים שיש לטבול במקווה לפני שמזכירים את השם, אבל חלקם סוברים שאת השם הזה יחד עם נושאו צריך להטביע במקווה. תלוי כמובן איזה רב שואלים.
"עקב הניסיון שלנו במינויים בכלל ובמינויי הרבנות הראשית בפרט, הגענו למסקנה שחובה לשנות את חוק הרבנות עוד לפני הבחירות הנוכחיות לרבנות הראשית לישראל", אומר אייזנברג. "אנחנו מתכוונים לצאת בקמפיין ציבורי נרחב לעודד את השינויים האלה. הוא יקדם בעיקר את הפרדת התפקידים של הרב הראשי ונשיא בית הדין הגדול, משום שלדעת התנועה מערכת בתי הדין בישראל צריכה מנהיג מקצועי מתחום המשפט.
"מה שקורה היום", מבהיר אייזנברג, "הוא שעל פי החוק הקיים, מתחלפים ביניהם שני הרבנים הראשיים ברוטציה. אחד מהם מתפקד כרב ראשי ונשיא מועצת הרבנות, והוא הממונה על פסיקה וכשרות וכל תחומי הרבנות, והשני משמש כנשיא בית הדין הגדול. באופן עקרוני יכול להיווצר מצב שבו ייבחר כרב ראשי אדם שמעולם לא ראה אולם של בית דין ומעולם לא שימש כדיין. אדם כזה יצטרך לקבל ערעורים על פסיקתם של אבות בתי דין בערים השונות ולטפל משמעתית בדיינים. הייתם מעלים על הדעת שכנשיא בית המשפט העליון יכהן מישהו שמעולם לא למד משפטים?"
"כל הרבנים והדיינים בישראל מודעים לכך ומוחים כבר שנים רבות, אלא שאיש לא עשה מעשה", אומר אייזנברג. במסגרת ההצעה ייבחר נשיא בית הדין הגדול מבין הדיינים המכהנים עשר שנים לפחות, והוא יכהן עשר שנים. ובנפרד, ייבחר רב ראשי לישראל לעשר שנים. במסגרת ההצעה יוגדרו סמכויותיו של נשיא בית הדין הגדול: שיבוץ דיינים, מינויי אבות בי"ד, וטיפול בענייני משמעת של דיינים. התקן של נשיא בית הדין יהיה מתוך תקנים קיימים של בתי הדין, וכך יחסכו תקציבי רב ראשי ולשכה נוספים. במסגרת השינוי, הרב ראשי ונשיא בית הדין הגדול לא ייבחרו על פי עדתם.
מוטי אייזנברג אומנם אינו ח"כ ולא עורך דין, אבל הוא מפעיל חברי כנסת. הוא כבר יצר קשר עם מספר ח"כים ממפלגות שאינן דתיות המתכוונים להגיש את הצעת החוק כהצעה פרטית דחופה עוד לפני הבחירות לרבנות הראשית. לשם כך יצטרכו לדחות את הבחירות עד לחקיקה החדשה.
"אין לנו כוונה להאריך את כהונת הרבנים הראשיים, האמורים לסיים את תפקידם בר"ח ניסן, משום שהציבור מתנגד למהלך הזה", אומר מוטי אייזנברג. "חוק הרבנות הראשית קובע שהרב המבוגר ביותר מבין חברי המועצה יכהן כרב הראשי באופן זמני, עד שייבחר רב אחר. במקרה שלנו, יכהן כרב ראשי הרב שאר ישוב הכהן מחיפה או הרב יוסף גליקסברג מגבעתיים".
בלי פטורים למקורבים
במסגרת השינוי מבקשת התנועה להגינות שלטונית לחייב את מועצת הרבנות הראשית לקבוע בחינות בכתב למועמדים לרבנות עיר ללא פטורים, ולנהל פנקס בעלי תעודות של רבנות עיר, "משום שביום הבחירות בכמה מקומות התעורר ספק לגבי תוקף התעודות של אחד המתמודדים. למשל, בבית דגן, המועמד המוביל הפסיד בבחירות בשל מכתב של היועץ המשפטי של הרבנות שתעודתו בספק. גם בבית שאן הפסיד אחד המתמודים בין היתר בשל טענה זו".
לאחרונה עתרה התנועה יחד עם סיעת המפד"ל למניעת מחטף של שר הדתות, שרצה להביא למינוים של רבנים מאנשיו עוד לפני הבחירות הכלליות. בג"ץ קבע כי אין זה ראוי ששר בממשלה יוצאת יקבע את גורל הרבנות הראשית לעשר השנים הקרובות, מה שהוכח, אחרי המהפך ביחסי הכוחות, כנכון וצודק. מועמדים שעד אתמול נראו בטוחים במינויים, עומדים עתה בספק.
לקראת הבחירות למועצת הרבנות הראשית, גילתה התנועה תופעה שהייתה קיימת עוד לפני קום המדינה, שחלק מהמתמודדים על כיסא במסגרת הרבנות הראשית, נמנים עם קרוביהם בין חברי המועצה הנבחרת. הם הגישו לשר הדתות וליועץ המשפטי לממשלה חוות דעת משפטית, ע לכך שהדבר עומד בניגוד לכללי ניגוד עניינים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט. אליקים רובינשטיין הורה להוציא מהאסיפה הבוחרת את המתמודדים וקרובי המשפחה, וכך נפסלו 16 מבין 150 חברי האסיפה הבוחרת למועצת הרבנות הראשית.
במסגרת הניסיון הרב של התנועה בתחום שירותי הדת במדינת ישראל, היא ניסתה, לדברי מוטי אייזנברג לשווא, לגלות את היושרה הציבורית וההגינות בבחירות לרבני ערים. המסקנה של יו"ר התנועה היא עגומה: "בכל נושא מינוי הרבנים, לא טובת הציבור היא שעומדת לנגד עיני מקבלי ההחלטות אלא טובת המגזר שאותו הם מייצגים, או האישיות שאותה הם סימנו מראש כ'ראויה'. לשם מטרה זו, כל האמצעים כשרים".
רב צעיר תחת הקצין הקשיש
כך הם גילו כבר בבג"ץ הראשון שהגישו למינוי רב ראשי לצה"ל. תקופה ארוכה כיהן בצה"ל רב ראשי קשיש וחולה שלא תפקד. הוא עבר מזמן את גיל הפרישה של קצין, והוכתר רשמית כקצין הקשיש ביותר בעולם. והרבנות הצבאית תפקדה בהתאם: עשרות רבנים צבאיים היו 'תקועים' במקומם בלי יכולת להתקדם. כשסוף-סוף התפטר הרב גד נבון מתפקידו, החלה מערכת מכוערת של לחצים פוליטיים למינוי רב ראשי לצה"ל. עיקר המערכה ניטשה בין שני עוזרי הרב הראשי, אל"מ הרב ישראל מאיר זינגרביץ, שנתמך על ידי החוגים החרדיים (בעיקר ש"ס) ואל"מ הרב יואל נחשון שנתמך על ידי המפדל. בין שני המועמדים התנהלו קרבות בגלוי ובמחתרת. התנועה להגינות שלטונית הגישה אז בג"ץ כדי לזרז את העניינים. בעקבות הבג"ץ הזדרז שר הביטחון למנות רב ראשי צבאי, מינוי שהפתיע את כולם: סא"ל הרב ישראל וייס, שהיה אז רב מפקדת כוחות היבשה והועלה לדרגת תא"ל.
רשימת הבג"צים שלהם ארוכה. לזכותם נזקפות הצלחות רבות מלבד מינוי רב ראשי צבאי חדש. כך למשל נבחר סוף-סוף רב ראשי לתל אביב יפו, הרב שלמה עמר, אחרי שנים שלא כיהן בעיר רב ראשי. התנועה עתרה לבג"ץ, שקיבל את העתירה וחייב את הגורמים המתאימים לפעול מיידית לבחירת רב.
מאז שנבחר הרב עמר הוא מוביל מהפכה כשרותית בעיר: בין היתר נתגלה שהיו מקרים רבים של בשר לא מנוקר שהגיע לצרכניות בתל אביב. "מי מבין מקבלי ההחלטות והאחראים למינוי רבנים ימסור בבוא היום דין וחשבון על שש השנים שבהן לא היה רב ראשי בעיר תל אביב?" שואל מוטי אייזנברג. "שר הדתות, שהוא האחראי הראשי למחדל של אי מינוי רב לעיר לא החמיץ את החגיגה בהכתרת הרב הראשי של תל אביב".
ולא רק בתל אביב. שרי הדתות מש"ס השתמשו בפטנט של 'התליית בחירות' כשלא היו בטוחים שהמועמד שלהם ייבחר", טוען אייזנברג, "התליה פירושה, שאפילו אם הוקמה ועדת בחירות השר יכול להקפיא מטעמים שונים את הליך הבחירות. כך נהגו שרי ש"ס בבית שאן, בבית דגן ובמבשרת ציון, ועל כך הגשנו בזמנו עתירה. בעקבות העתירה בוטלו ההתליות והתקיימו בחירות באותם הישובים", מספר אייזנברג.
משגיחים בבחירות
אלא שהתנועה להגינות שלטונית לא סיימה עם בית שאן. גם כשכבר התקיימו שם הבחירות, הן היו רחוקות מלהיות תקינות. כך למשל התגלה כי בעת ההצבעה עצמה עמד מאחורי הקלעים מי ששימש כעוזרו של שר הדתות הרב יגאל קריספיל, (כיום במערכת הכשרות של תל אביב) ודיווח לבוס שלו מה הצביע כל בוחר. נציג דגל התורה במקום, יוסף אבו, אף צילם בווידאו את הנעשה. בבחירות אלה הייתה מעורבות פוליטית מסיבית לא רק של שרי הפנים והדתות של ש"ס אלא אף של שר המשפטים דאז, מאיר שטרית. הוא ושר הדתות נפגשו בירושלים עם ראש עיריית בית שאן פיני קבלו, ובמעמד זה ביקשו שניהם ממנו לעזור לבחירת הרב יוסף לסרי, שר הדתות מטעמים פוליטיים ומאיר שטרית מטעמים משפחתיים (הרב לסרי הוא אחיינו). בג"ץ קיבל עתירת התנועה באותו אירוע וביטל את הבחירה. לפני מספר ימים נערכו הבחירות מחדש, ושוב נבחר הרב לסרי.
גם ברבנות ירושלים התעסקה התנועה. שם חזרה התופעה שהממונים והמופקדים על שירותי הדת במדינת ישראל לא פעלו כדי לבחור רבנים ראשיים לעיר הבירה תחת הרבנים שפרשו לגמלאות. "מצב הכשרות בירושלים הוא בכי רע, בגלל שאין רבנים ראשיים לעיר. גם המועצה הדתית במקום צולעת מכל חילופי הראשים המנכ"לים והמנהלים. ועדת חקירה הגישה את המסקנות הללו לשר דאז, אשר אוחנה, בהמלצה חד-משמעית לפעול מידית למינוי רב ראשי לעיר. התנועה להגינות שלטונית עתרה, כמובן, לבג"ץ, שציווה על שר הדתות אריאל שרון להשיב מדוע לא מינה אשר אוחנה רבנים.
"אנחנו לא נגד ש"ס", אומר מוטי אייזנברג. "אנחנו רק נגד השלטון המשחית. אם שרי המפד"ל יתנהגו כמו שרי ש"ס, גם הם יזכו בטיפולנו המסור ויכירו את התנועה להגינות שלטונית". אייזנברג ניאות אף להשיא עצה לשרי המפד"ל: "בפעולותיכם השלטוניות שוו לנגד עיניכם את מספר המנדטים שתקבל שינוי בבחירות הבאות. מעשיכם יגדילוה ומעשיכם יקטינוה".
והכל התחיל בבני ברק
התנועה להגינות שלטונית אינה מתעסקת רק בעניינים דתיים אלא גם בדתיים שמנהלים עניינים. בעיריית בני ברק, למשל, "למרות הביקורת, אני חושב שראש עירית בני ברק מרדכי קרליץ הוא ראש עיר מוצלח שעושה רבות לעשות קצת סדר בעירייה", אומר מוטי אייזנברג, תושב בני ברק. "אלא שעדיין לא הצליח למנוע כליל את התעמרות המנהלים ובעלי השררה בעירייה באזרח ובזכויותיו".
אייזנברג מנסה באמצעות תנועתו לעזור לראש העיר לעשות זאת. בבני ברק לא חסרות דוגמאות לאי הסדר: אי מענה למכתבים בצורה שיטתית, אי מתן מידע בניגוד לחוק חופש המידע וניתוקי מים סיטונאיים ללא הצדקה. את העניין הזה הם העלו בעתירה לבג"ץ שבה דרשו כי ייאסר על העירייה לנקוט בניתוק מים כאמצעי גבייה, כאשר ישנם אמצעי גביה חילופים. בג"ץ אכן הורה לעירייה לקבוע קריטריונים שיסייגו את ניתוקי המים בהתחשבות בנצרכים ובחובות שנויים במחלוקת.
עתירה לבג"ץ שהגישה התנועה בשיתוף המכללה האקדמאית למשפטים ברמת גן וח"כ רן כהן, הביאה להורדת שיעורי האגרה בעתירות מנהליות בבתי המשפט המחוזיים. הטענה הייתה שזכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית וכי הפער באגרות בין 2500 ¤ במחוזי לעומת 500 ¤ בבג"ץ אינו סביר. כתוצאה מכך הורד שיעור האגרה ל 1600 ¤ במחוזי.
עתירה נוספת שהגישו, שזכתה להדים רבים, הייתה נגד רשות השידור שפסלה את תשדיר הפרסומת הקורא לומר 'תהלים' בשביל הנשמה. ההנמקה של רשות השידור הייתה שמדובר בתשדיר מיסיונרי.
המפרסמים סירבו לעתור לבג"ץ מטעמיהם-הם, אולם התנועה להגינות שלטונית מצאה לנכון שהנושא חשוב. בג"ץ אמנם סירב לדון בעניין מטעמים של פרוצדורה (הנפגע הישיר לא עתר), אולם המליץ לרשות השידור שאם התנועה תגיש את הפרסום מטעמה, התשדיר יאושר. ואכן כך היה: התנועה הגישה לשידור את הפרסומת מטעמה, והוא אכן שודר.
כל עוד הנר דולק
לעיסוק המסיבי בנושא הגינות שלטונית הגיע מוטי אייזנברג לגמרי במקרה. "זרע הפורענות במסדרונות עיריית בני ברק המציא את התנועה הזאת. ניסינו לקדם עניינים ונתקלנו בבלגן, בקיר אטום, בהחלטות שרירותיות ובלתי שוויוניות המעדיפות את בעל הקשרים על פני בעל הכישורים", הוא מספר. לתחושה זאת הצטרף חבר נוסף, מהנדס בניין במקצועו, אריה ראטי ז"ל. המרירות הצטברה, הטענות נאספו, ויחד הם מצאו שפה משותפת שהביאה להקמת התנועה עם חברים נוספים. הטיפולים הראשונים היו בעיריית בני ברק, אבל מצווה גוררת מצווה חיידק העיסוק הציבורי דבק בו, הוא קיבץ סביבו חבורה של אנשים אכפתיים ויחד הם יצאו לדרך.
"לא חשבתי שהעיסוק הזה יחזיק אותי", אומר אייזנברג, "בפועל מצאתי עצמי נובר בתוך ההתנהלות של מסדרונות השלטון ומנסה לתקן אותם". הוא מאמין גדול במשפט "אני ואתה נתקן את העולם". "אם כל אחד יראה אכפתיות לעולם הנמצא סביבו, בסופו של דבר נוכל לתקן משהו. וכל עוד
הנר דולק אפשר לתקן".
אלו המבקשים לצבור כוח באמצעות תפקידם הציבורי, אינם אוהבים אותו. גם השכנים שבסביבתו החרדית לא תמיד. למרות זאת, מוטי אייזנברג אינו עורך דין ומעולם לא למד משפטים. כל התנסותו במשפטים ובבתי משפט נובעת כתוצאה מהיותו יו"ר התנועה להגינות שלטונית, שחרטה על דגלה את הטמעת ההגינות והמנהל התקין ברשויות השלטון ובגופים הציבוריים.
מי ששמע ולו מעט על פעילותה הציבורית של התנועה, יחשוב שמאיישים אותה אנשי מר"צ או שינוי. רק מעטים יודעים שיו"ר התנועה הוא בכלל יהודי חרדי תושב בני ברק, שלקח על עצמו לעשות קצת סדר בבלגן, "בעיקר בבלגן הדתי", הוא אומר. יחד אתו נמצאים חברים נוספים וביניהם עורכי דין, רואי חשבון, סתם 'עמך' ואנשים שאכפת להם ושלא התייאשו עדיין משינוי לטובה של מסדרונות השלטון.
ואייזנברג הוא בכלל מפקח בנייה לשעבר, המתפרנס עד היום מתחום הבנייה. את העבודה בתנועה להגינות שלטונית הוא עושה בהתנדבות, על אף שהיא גוזלת ממנו זמן רב. כל חברי התנועה, ובכללם עורכי הדין המגישים את העתירות, עובדים בהתנדבות מלאה. התבוננות על מוסדות השלטון מהמשקפיים של אייזנברג תראה כי חלקים נרחבים ממוסדות השלטון של המדינה, זקוקים לשיפוץ דחוף לפני ריקבון מוחלט.
אב"ד ללא רקע משפטי
כך למשל, הוא עוסק עתה בנושא החם ביותר בפוליטיקה הדתית: הבחירות לרבנות הראשית לישראל. מאחורי התנועה רקורד עצום של עיסוק בנושא: אין כמעט רב עיר שמונה לאחרונה ואינו מכיר את השם מוטי אייזנברג. חלק מהם סוברים שיש לטבול במקווה לפני שמזכירים את השם, אבל חלקם סוברים שאת השם הזה יחד עם נושאו צריך להטביע במקווה. תלוי כמובן איזה רב שואלים.
"עקב הניסיון שלנו במינויים בכלל ובמינויי הרבנות הראשית בפרט, הגענו למסקנה שחובה לשנות את חוק הרבנות עוד לפני הבחירות הנוכחיות לרבנות הראשית לישראל", אומר אייזנברג. "אנחנו מתכוונים לצאת בקמפיין ציבורי נרחב לעודד את השינויים האלה. הוא יקדם בעיקר את הפרדת התפקידים של הרב הראשי ונשיא בית הדין הגדול, משום שלדעת התנועה מערכת בתי הדין בישראל צריכה מנהיג מקצועי מתחום המשפט.
"מה שקורה היום", מבהיר אייזנברג, "הוא שעל פי החוק הקיים, מתחלפים ביניהם שני הרבנים הראשיים ברוטציה. אחד מהם מתפקד כרב ראשי ונשיא מועצת הרבנות, והוא הממונה על פסיקה וכשרות וכל תחומי הרבנות, והשני משמש כנשיא בית הדין הגדול. באופן עקרוני יכול להיווצר מצב שבו ייבחר כרב ראשי אדם שמעולם לא ראה אולם של בית דין ומעולם לא שימש כדיין. אדם כזה יצטרך לקבל ערעורים על פסיקתם של אבות בתי דין בערים השונות ולטפל משמעתית בדיינים. הייתם מעלים על הדעת שכנשיא בית המשפט העליון יכהן מישהו שמעולם לא למד משפטים?"
"כל הרבנים והדיינים בישראל מודעים לכך ומוחים כבר שנים רבות, אלא שאיש לא עשה מעשה", אומר אייזנברג. במסגרת ההצעה ייבחר נשיא בית הדין הגדול מבין הדיינים המכהנים עשר שנים לפחות, והוא יכהן עשר שנים. ובנפרד, ייבחר רב ראשי לישראל לעשר שנים. במסגרת ההצעה יוגדרו סמכויותיו של נשיא בית הדין הגדול: שיבוץ דיינים, מינויי אבות בי"ד, וטיפול בענייני משמעת של דיינים. התקן של נשיא בית הדין יהיה מתוך תקנים קיימים של בתי הדין, וכך יחסכו תקציבי רב ראשי ולשכה נוספים. במסגרת השינוי, הרב ראשי ונשיא בית הדין הגדול לא ייבחרו על פי עדתם.
מוטי אייזנברג אומנם אינו ח"כ ולא עורך דין, אבל הוא מפעיל חברי כנסת. הוא כבר יצר קשר עם מספר ח"כים ממפלגות שאינן דתיות המתכוונים להגיש את הצעת החוק כהצעה פרטית דחופה עוד לפני הבחירות לרבנות הראשית. לשם כך יצטרכו לדחות את הבחירות עד לחקיקה החדשה.
"אין לנו כוונה להאריך את כהונת הרבנים הראשיים, האמורים לסיים את תפקידם בר"ח ניסן, משום שהציבור מתנגד למהלך הזה", אומר מוטי אייזנברג. "חוק הרבנות הראשית קובע שהרב המבוגר ביותר מבין חברי המועצה יכהן כרב הראשי באופן זמני, עד שייבחר רב אחר. במקרה שלנו, יכהן כרב ראשי הרב שאר ישוב הכהן מחיפה או הרב יוסף גליקסברג מגבעתיים".
בלי פטורים למקורבים
במסגרת השינוי מבקשת התנועה להגינות שלטונית לחייב את מועצת הרבנות הראשית לקבוע בחינות בכתב למועמדים לרבנות עיר ללא פטורים, ולנהל פנקס בעלי תעודות של רבנות עיר, "משום שביום הבחירות בכמה מקומות התעורר ספק לגבי תוקף התעודות של אחד המתמודדים. למשל, בבית דגן, המועמד המוביל הפסיד בבחירות בשל מכתב של היועץ המשפטי של הרבנות שתעודתו בספק. גם בבית שאן הפסיד אחד המתמודים בין היתר בשל טענה זו".
לאחרונה עתרה התנועה יחד עם סיעת המפד"ל למניעת מחטף של שר הדתות, שרצה להביא למינוים של רבנים מאנשיו עוד לפני הבחירות הכלליות. בג"ץ קבע כי אין זה ראוי ששר בממשלה יוצאת יקבע את גורל הרבנות הראשית לעשר השנים הקרובות, מה שהוכח, אחרי המהפך ביחסי הכוחות, כנכון וצודק. מועמדים שעד אתמול נראו בטוחים במינויים, עומדים עתה בספק.
לקראת הבחירות למועצת הרבנות הראשית, גילתה התנועה תופעה שהייתה קיימת עוד לפני קום המדינה, שחלק מהמתמודדים על כיסא במסגרת הרבנות הראשית, נמנים עם קרוביהם בין חברי המועצה הנבחרת. הם הגישו לשר הדתות וליועץ המשפטי לממשלה חוות דעת משפטית, ע לכך שהדבר עומד בניגוד לכללי ניגוד עניינים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט. אליקים רובינשטיין הורה להוציא מהאסיפה הבוחרת את המתמודדים וקרובי המשפחה, וכך נפסלו 16 מבין 150 חברי האסיפה הבוחרת למועצת הרבנות הראשית.
במסגרת הניסיון הרב של התנועה בתחום שירותי הדת במדינת ישראל, היא ניסתה, לדברי מוטי אייזנברג לשווא, לגלות את היושרה הציבורית וההגינות בבחירות לרבני ערים. המסקנה של יו"ר התנועה היא עגומה: "בכל נושא מינוי הרבנים, לא טובת הציבור היא שעומדת לנגד עיני מקבלי ההחלטות אלא טובת המגזר שאותו הם מייצגים, או האישיות שאותה הם סימנו מראש כ'ראויה'. לשם מטרה זו, כל האמצעים כשרים".
רב צעיר תחת הקצין הקשיש
כך הם גילו כבר בבג"ץ הראשון שהגישו למינוי רב ראשי לצה"ל. תקופה ארוכה כיהן בצה"ל רב ראשי קשיש וחולה שלא תפקד. הוא עבר מזמן את גיל הפרישה של קצין, והוכתר רשמית כקצין הקשיש ביותר בעולם. והרבנות הצבאית תפקדה בהתאם: עשרות רבנים צבאיים היו 'תקועים' במקומם בלי יכולת להתקדם. כשסוף-סוף התפטר הרב גד נבון מתפקידו, החלה מערכת מכוערת של לחצים פוליטיים למינוי רב ראשי לצה"ל. עיקר המערכה ניטשה בין שני עוזרי הרב הראשי, אל"מ הרב ישראל מאיר זינגרביץ, שנתמך על ידי החוגים החרדיים (בעיקר ש"ס) ואל"מ הרב יואל נחשון שנתמך על ידי המפדל. בין שני המועמדים התנהלו קרבות בגלוי ובמחתרת. התנועה להגינות שלטונית הגישה אז בג"ץ כדי לזרז את העניינים. בעקבות הבג"ץ הזדרז שר הביטחון למנות רב ראשי צבאי, מינוי שהפתיע את כולם: סא"ל הרב ישראל וייס, שהיה אז רב מפקדת כוחות היבשה והועלה לדרגת תא"ל.
רשימת הבג"צים שלהם ארוכה. לזכותם נזקפות הצלחות רבות מלבד מינוי רב ראשי צבאי חדש. כך למשל נבחר סוף-סוף רב ראשי לתל אביב יפו, הרב שלמה עמר, אחרי שנים שלא כיהן בעיר רב ראשי. התנועה עתרה לבג"ץ, שקיבל את העתירה וחייב את הגורמים המתאימים לפעול מיידית לבחירת רב.
מאז שנבחר הרב עמר הוא מוביל מהפכה כשרותית בעיר: בין היתר נתגלה שהיו מקרים רבים של בשר לא מנוקר שהגיע לצרכניות בתל אביב. "מי מבין מקבלי ההחלטות והאחראים למינוי רבנים ימסור בבוא היום דין וחשבון על שש השנים שבהן לא היה רב ראשי בעיר תל אביב?" שואל מוטי אייזנברג. "שר הדתות, שהוא האחראי הראשי למחדל של אי מינוי רב לעיר לא החמיץ את החגיגה בהכתרת הרב הראשי של תל אביב".
ולא רק בתל אביב. שרי הדתות מש"ס השתמשו בפטנט של 'התליית בחירות' כשלא היו בטוחים שהמועמד שלהם ייבחר", טוען אייזנברג, "התליה פירושה, שאפילו אם הוקמה ועדת בחירות השר יכול להקפיא מטעמים שונים את הליך הבחירות. כך נהגו שרי ש"ס בבית שאן, בבית דגן ובמבשרת ציון, ועל כך הגשנו בזמנו עתירה. בעקבות העתירה בוטלו ההתליות והתקיימו בחירות באותם הישובים", מספר אייזנברג.
משגיחים בבחירות
אלא שהתנועה להגינות שלטונית לא סיימה עם בית שאן. גם כשכבר התקיימו שם הבחירות, הן היו רחוקות מלהיות תקינות. כך למשל התגלה כי בעת ההצבעה עצמה עמד מאחורי הקלעים מי ששימש כעוזרו של שר הדתות הרב יגאל קריספיל, (כיום במערכת הכשרות של תל אביב) ודיווח לבוס שלו מה הצביע כל בוחר. נציג דגל התורה במקום, יוסף אבו, אף צילם בווידאו את הנעשה. בבחירות אלה הייתה מעורבות פוליטית מסיבית לא רק של שרי הפנים והדתות של ש"ס אלא אף של שר המשפטים דאז, מאיר שטרית. הוא ושר הדתות נפגשו בירושלים עם ראש עיריית בית שאן פיני קבלו, ובמעמד זה ביקשו שניהם ממנו לעזור לבחירת הרב יוסף לסרי, שר הדתות מטעמים פוליטיים ומאיר שטרית מטעמים משפחתיים (הרב לסרי הוא אחיינו). בג"ץ קיבל עתירת התנועה באותו אירוע וביטל את הבחירה. לפני מספר ימים נערכו הבחירות מחדש, ושוב נבחר הרב לסרי.
גם ברבנות ירושלים התעסקה התנועה. שם חזרה התופעה שהממונים והמופקדים על שירותי הדת במדינת ישראל לא פעלו כדי לבחור רבנים ראשיים לעיר הבירה תחת הרבנים שפרשו לגמלאות. "מצב הכשרות בירושלים הוא בכי רע, בגלל שאין רבנים ראשיים לעיר. גם המועצה הדתית במקום צולעת מכל חילופי הראשים המנכ"לים והמנהלים. ועדת חקירה הגישה את המסקנות הללו לשר דאז, אשר אוחנה, בהמלצה חד-משמעית לפעול מידית למינוי רב ראשי לעיר. התנועה להגינות שלטונית עתרה, כמובן, לבג"ץ, שציווה על שר הדתות אריאל שרון להשיב מדוע לא מינה אשר אוחנה רבנים.
"אנחנו לא נגד ש"ס", אומר מוטי אייזנברג. "אנחנו רק נגד השלטון המשחית. אם שרי המפד"ל יתנהגו כמו שרי ש"ס, גם הם יזכו בטיפולנו המסור ויכירו את התנועה להגינות שלטונית". אייזנברג ניאות אף להשיא עצה לשרי המפד"ל: "בפעולותיכם השלטוניות שוו לנגד עיניכם את מספר המנדטים שתקבל שינוי בבחירות הבאות. מעשיכם יגדילוה ומעשיכם יקטינוה".
והכל התחיל בבני ברק
התנועה להגינות שלטונית אינה מתעסקת רק בעניינים דתיים אלא גם בדתיים שמנהלים עניינים. בעיריית בני ברק, למשל, "למרות הביקורת, אני חושב שראש עירית בני ברק מרדכי קרליץ הוא ראש עיר מוצלח שעושה רבות לעשות קצת סדר בעירייה", אומר מוטי אייזנברג, תושב בני ברק. "אלא שעדיין לא הצליח למנוע כליל את התעמרות המנהלים ובעלי השררה בעירייה באזרח ובזכויותיו".
אייזנברג מנסה באמצעות תנועתו לעזור לראש העיר לעשות זאת. בבני ברק לא חסרות דוגמאות לאי הסדר: אי מענה למכתבים בצורה שיטתית, אי מתן מידע בניגוד לחוק חופש המידע וניתוקי מים סיטונאיים ללא הצדקה. את העניין הזה הם העלו בעתירה לבג"ץ שבה דרשו כי ייאסר על העירייה לנקוט בניתוק מים כאמצעי גבייה, כאשר ישנם אמצעי גביה חילופים. בג"ץ אכן הורה לעירייה לקבוע קריטריונים שיסייגו את ניתוקי המים בהתחשבות בנצרכים ובחובות שנויים במחלוקת.
עתירה לבג"ץ שהגישה התנועה בשיתוף המכללה האקדמאית למשפטים ברמת גן וח"כ רן כהן, הביאה להורדת שיעורי האגרה בעתירות מנהליות בבתי המשפט המחוזיים. הטענה הייתה שזכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית וכי הפער באגרות בין 2500 ¤ במחוזי לעומת 500 ¤ בבג"ץ אינו סביר. כתוצאה מכך הורד שיעור האגרה ל 1600 ¤ במחוזי.
עתירה נוספת שהגישו, שזכתה להדים רבים, הייתה נגד רשות השידור שפסלה את תשדיר הפרסומת הקורא לומר 'תהלים' בשביל הנשמה. ההנמקה של רשות השידור הייתה שמדובר בתשדיר מיסיונרי.
המפרסמים סירבו לעתור לבג"ץ מטעמיהם-הם, אולם התנועה להגינות שלטונית מצאה לנכון שהנושא חשוב. בג"ץ אמנם סירב לדון בעניין מטעמים של פרוצדורה (הנפגע הישיר לא עתר), אולם המליץ לרשות השידור שאם התנועה תגיש את הפרסום מטעמה, התשדיר יאושר. ואכן כך היה: התנועה הגישה לשידור את הפרסומת מטעמה, והוא אכן שודר.
כל עוד הנר דולק
לעיסוק המסיבי בנושא הגינות שלטונית הגיע מוטי אייזנברג לגמרי במקרה. "זרע הפורענות במסדרונות עיריית בני ברק המציא את התנועה הזאת. ניסינו לקדם עניינים ונתקלנו בבלגן, בקיר אטום, בהחלטות שרירותיות ובלתי שוויוניות המעדיפות את בעל הקשרים על פני בעל הכישורים", הוא מספר. לתחושה זאת הצטרף חבר נוסף, מהנדס בניין במקצועו, אריה ראטי ז"ל. המרירות הצטברה, הטענות נאספו, ויחד הם מצאו שפה משותפת שהביאה להקמת התנועה עם חברים נוספים. הטיפולים הראשונים היו בעיריית בני ברק, אבל מצווה גוררת מצווה חיידק העיסוק הציבורי דבק בו, הוא קיבץ סביבו חבורה של אנשים אכפתיים ויחד הם יצאו לדרך.
"לא חשבתי שהעיסוק הזה יחזיק אותי", אומר אייזנברג, "בפועל מצאתי עצמי נובר בתוך ההתנהלות של מסדרונות השלטון ומנסה לתקן אותם". הוא מאמין גדול במשפט "אני ואתה נתקן את העולם". "אם כל אחד יראה אכפתיות לעולם הנמצא סביבו, בסופו של דבר נוכל לתקן משהו. וכל עוד
הנר דולק אפשר לתקן".