את אחיותיי אנוכי מבקשת
שירת נשים, מעולם לא הייתה בעייתית. לנשים. מה שלגברים אסור, ולעיתים נראה כעונש, גורם לרבות מאיתנו קורת רוח מרובה. לכן בימי שישי בבוקר, כשניתן להאזין ברדיו לשעה של שירי קודש המושרים בפי נשים ומקהלות של בנות, זאת הזדמנות מצוינת לשלוח את הבעלים לקניות/סידורים/טיפולים שוטפים ומה זה משנה בעצם, ולהתמסר למוסיקה.
כשהשדרן הביא הביתה את הדיסק החדש של אולפנת להב"ה, תוך שהוא ממלמל שמדובר בדיסק נחמד ("העיבוד מרשים!"), לא המתנתי הרבה כדי לבדוק את תוכנו. כבר ביום שישי בבוקר, הטלתי עליו משימות שדורשות נסיעה למרחקים (שני רחובות מהבית). הבית התרוקן ואני ביקשתי את חוות הדעת של מערכת הסטריאו הביתית.
לפני שנתייחס לביצוע מקהלת שיר-אל של האולפנא מילה על הלחנים. נעמי טפלו המנהלת המוסיקאלית של הדיסק הזה, שהיא גם זמרת מוכשרת בפני עצמה, בחרה את הלחנים בקפידה. מעיון ברשימת המלחינים והמלחינות, נראה שהיא לא הסתפקה בהיצע היהודי. ולפחות שניים מהשירים מוכרים לכן (גם לשדרן, אגב) מעולם המוסיקה המוכרת כ"לועזית".
גם מדונה, הזמרת, זאת שלפי הפרסומים הבינלאומיים החלה ללמוד "קבלה", לא תאמין למשמע אוזניה, ואני מתכוונת לשיר האחרון "שמע ישראל" העתק אחד לאחד ל "like a prayer", של מדונה ופטריק ליאונרד.
ראשית, כמו שאומרים, 'סחטיקה' על קבלת האישור לגרסה היהודית.
שנית, השירה של טפלו ובנות המקהלה, טובה פי כמה משירתה באנגלית של המומחית לקבלה.
המעבד משה ווהל, עשה שימוש מוצלח מאוד בכמה סגנונות מוסיקאליים כמו ג'אז, כזה שלא גורם לכאב באוזן שמאל. גם העובדה שלא השתמש בצלילים שנדגמו אלא בכלים חיים, מוסיפה איכות מוקפדת לצליל (אין לי מושג מה זה אומר, אבל השדרן אמר שזה נשמע טוב).
ועוד מילה על נעמי טפלו: ניכר שעשתה עבודה מצוינת, סיבה טובה להרים אליה טלפון כדי להתעניין באשר לדיסק האישי שלה.
לפני הניהול המוסיקאלי, היא קודם כל זמרת, רמזים לגילוי הזה ניתן לשמוע בתפקידי הסולו שהיא נטלה על עצמה.
נסיים (כהרגלו) בעצה טובה לטפלו:
הדיסק מהנה ומקורי, חבל רק שהעטיפה כאילו העתקה מהדיסק של ה'חמסא-בויז'.
שמונה לבנים ועוד קצת, בנחמת ציון...
שירת נשים, מעולם לא הייתה בעייתית. לנשים. מה שלגברים אסור, ולעיתים נראה כעונש, גורם לרבות מאיתנו קורת רוח מרובה. לכן בימי שישי בבוקר, כשניתן להאזין ברדיו לשעה של שירי קודש המושרים בפי נשים ומקהלות של בנות, זאת הזדמנות מצוינת לשלוח את הבעלים לקניות/סידורים/טיפולים שוטפים ומה זה משנה בעצם, ולהתמסר למוסיקה.
כשהשדרן הביא הביתה את הדיסק החדש של אולפנת להב"ה, תוך שהוא ממלמל שמדובר בדיסק נחמד ("העיבוד מרשים!"), לא המתנתי הרבה כדי לבדוק את תוכנו. כבר ביום שישי בבוקר, הטלתי עליו משימות שדורשות נסיעה למרחקים (שני רחובות מהבית). הבית התרוקן ואני ביקשתי את חוות הדעת של מערכת הסטריאו הביתית.
לפני שנתייחס לביצוע מקהלת שיר-אל של האולפנא מילה על הלחנים. נעמי טפלו המנהלת המוסיקאלית של הדיסק הזה, שהיא גם זמרת מוכשרת בפני עצמה, בחרה את הלחנים בקפידה. מעיון ברשימת המלחינים והמלחינות, נראה שהיא לא הסתפקה בהיצע היהודי. ולפחות שניים מהשירים מוכרים לכן (גם לשדרן, אגב) מעולם המוסיקה המוכרת כ"לועזית".
גם מדונה, הזמרת, זאת שלפי הפרסומים הבינלאומיים החלה ללמוד "קבלה", לא תאמין למשמע אוזניה, ואני מתכוונת לשיר האחרון "שמע ישראל" העתק אחד לאחד ל "like a prayer", של מדונה ופטריק ליאונרד.
ראשית, כמו שאומרים, 'סחטיקה' על קבלת האישור לגרסה היהודית.
שנית, השירה של טפלו ובנות המקהלה, טובה פי כמה משירתה באנגלית של המומחית לקבלה.
המעבד משה ווהל, עשה שימוש מוצלח מאוד בכמה סגנונות מוסיקאליים כמו ג'אז, כזה שלא גורם לכאב באוזן שמאל. גם העובדה שלא השתמש בצלילים שנדגמו אלא בכלים חיים, מוסיפה איכות מוקפדת לצליל (אין לי מושג מה זה אומר, אבל השדרן אמר שזה נשמע טוב).
ועוד מילה על נעמי טפלו: ניכר שעשתה עבודה מצוינת, סיבה טובה להרים אליה טלפון כדי להתעניין באשר לדיסק האישי שלה.
לפני הניהול המוסיקאלי, היא קודם כל זמרת, רמזים לגילוי הזה ניתן לשמוע בתפקידי הסולו שהיא נטלה על עצמה.
נסיים (כהרגלו) בעצה טובה לטפלו:
הדיסק מהנה ומקורי, חבל רק שהעטיפה כאילו העתקה מהדיסק של ה'חמסא-בויז'.
שמונה לבנים ועוד קצת, בנחמת ציון...