אין מה לעשות. אנחנו אוהבים את הרב יעקב אריאל. יש בו את כל מה שאנו מבקשים לראות ברב מתוך המחנה הדתי לאומי: הוא תלמיד חכם מובהק שעשה שנים רבות בישיבות הדתיות-לאומיות, הוא משמש מורה דרך לציבור דתי לאומי גדול. גם בתפקידו כרבה של רמת גן, הוא לא זנח את קהלו בגוש קטיף והוא ממשיך לפסוק בנושאים הקשורים לארץ ישראל. הוא צנוע ועניו, אהוב על הבריות, צאצאיו המתגוררים ברחבי יש"ע וממשיכים את דרכו. הוא אמנם מדבר בדרכי נועם, אבל מבקר רבות גם את המגזר ממנו הוא בא.
גם כשאני מעלה שאלות קשות לגבי הפוליטיזציה הגוברת של הרבנות, הוא אינו נבהל: "הרבנות", הוא אומר, "צריכה להיות מעל לפוליטיקה. אסור לרב להיות שייך למפלגה מסוימת, הוא צריך להיות רב של הציבור לטובת הציבור. לנגד עיניו צריכה לעמוד פסיקת ההלכה, זה תפקידו הבלעדי. מאידך, פוליטיקה אינה מילה גסה. היא באה מהמילה הלטינית 'פוליס' שמשמעותה היא עיר, חברה, קהילה.
הרב פועל בקהילתו, שבה אנשים שונים וכוחות שונים. כשהרב לטובת העניים כועסים עליו העשירים, וכן להיפך. כשרב שייך לחסידים, הליטאיים נגדו. כשהוא ליטאי, החסידים נגדו. כשהוא ציוני, החרדים נגדו כשהוא חרדי, הציונים נגדו. זה יפה לצייר כאילו מקדמא דנא הכל היה אחרת. זה לא נכון, תמיד היו תופעות פוליטיות מכוערות. היו רבנים שגורשו מעריהם, כמו ה'שאגת אריה' שגורש מעירו והמלבי"ם שספג עלילות. הרב מבריסק עלה ארצה בשל עלילה. היו תופעות כאלה".
יחד עם זה, פעם, היו הקהילות מחזרות אחרי הרבנים. היום, המועמדים לרבנות מנהלים פריימריס שלא היה מבייש מועמד במפלגת העבודה או הליכוד.
"זאת באמת שאלה קשה. התופעה שרבנים מחזרים אחרי רבנותם היא תופעה קשה".
גם הרב ביניהם...
"האמת, לא רציתי לרוץ למשרה. אם לא אבחר, לא רק שלא אצטער, אברך ברכת 'הגומל'. רבנות זאת לא שררה, זאת עבדות. אנו עומדים לפני אתגרים קשים מאוד. הופעל עלי לחץ גדול שארוץ. למרות היותי נציג הציונות הדתית וחניך ישיבותיה, אינני שייך לשום מפלגה. פנו אלי אנשים מכל החוגים, כולל אנשי חינוך, אקדמיה ופוליטיקאים. אני רואה עצמי שליח ציבור, אינני עוסק בגיוס קולות.
בבחירות הקודמות הצגתי את מועמדותי ולא פעלתי לגייס קולות, וגם לא נבחרתי. אני לא מצטער על
כך".
מקום לשיפור
הפיחות ברבנות הראשית לא חל רק בשל הפוליטיקה. לכל אחד יש היום רב שלו, פוסק משלו...
"בעידן התקשורתי של היום, למרא דאתרא יש מעמד אחר. אדם ממשיך להיות מחובר לרבו ומורו גם אם עקר לעיר אחרת. בשל כך יש מעמד שונה היום למרא דאתרא. האם חייבים לקבל את מרותו? הנושא מורכב. לעתים אדם מתמנה לרב לאו דווקא בשל כישוריו ההלכתיים, אלא בשל כישוריו החברתיים, למשל. הציבור בחר בו לשם ייצוגו ולא בשביל פסיקת הלכה".
"אגב, ביישובים קהילתיים זה אחרת. לרוב הרב מתפקד כמרא דאתרא לכל דבר. הציבור מכיר בו כסמכות הלכתית ברורה. מה שכן, בעניינים ציבוריים המרא דאתרא הוא הקובע. בנושאים כעירוב, מקוואות, עמדה ציבורית, כשרות. בנושאים אלה, כשהרב קובע משהו אין לשנות מדבריו. בכלל, הרבנות הראשית לישראל היא עדיין הסמכות ההלכתית העליונה. היא המסמיכה רבנים, היא מעניקה הסמכה לעיסוק ברבנות, היא הקובעת מיהו רב ומהי כשרות. החוק נתן לה סמכות לקבוע".
"באופן עקרוני המערכת מתפקדת בצורה טובה. כמובן שיש גם מה לשפר. דעו לכם, רוב הציבור החילוני עדיין רוצה את הכרעת הרבנות הראשית בנושאי נישואין וגירושין. צריך לחזק את הרבנות הראשית כפוסקת הלכה לציבור, לפתוח בתי הוראה שיפעלו סביב השעון, מאוישים ברבנים תורנים".
זה אינו התחום היחיד שהרב אריאל היה רוצה לשנות ברבנות 'שלו'. למשל, שימוש באינטרנט. "היום אי אפשר להתעלם ממנו. באמצעות המדיום הזה, הרבנות יכולה להפיץ חומר הסברה רב, לענות 'און ליין' על שאלות רבות בנושאים הלכתיים ומוסריים. זה לא קיים היום בשל בעיות תקציביות. אז אדרבא, אנשי הציבור הדואגים לבחור את הרבנים, שידאגו לתת להם כלים. אם אין תקציב, הרבנות צריכה להיסגר".
"מצד שני", הוא אומר, "הרבנות לא צריכה להיות בזבזנית. היא צריכה להוות דוגמא לייעול וחיסכון, צריך רק למצוא את הכלים. אולי צריך לחשוב, במסגרת החוק כמובן, על הקמת עמותת ידידים לרבנות וגיוס תרומות".
ערוץ לציבור הרחב
הרב אריאל כבר גיבש לעצמו את הצעדים שיש לעשות על מנת לשפר את מערכת הכשרות. "בתוך מערכת הכשרות", הוא אומר, "מתפקדים אנשים רציניים ואחראיים, העושים עבודת קודש. הם עושים כמיטב יכולתם. יחד עם זאת, צריך להפוך את המערכת ליותר אמינה. למשל, יש לציין את מפרט הכשרות; שהצרכן ידע מה בדיוק נעשה במסגרתה. בגידולים חקלאיים צריך לציין אם הכשרות כוללת תרומות ומעשרות, ערלה, מה נבדק ומה לא. בכשרות הניתנת לבשר עוף אם נבדקו צומת הגידים, הריאות. אדם צריך לדעת מה התבצע במסגרת מה שהוא קונה".
הרב יעקב אריאל מבקש לחנך את הציבור להיות יותר ערני, לבדוק, לשאול שאלות: "רוב הציבור אחרי 12 שנות לימוד מכיר את המושגים. אפשר ללמד את הציבור מה לבדוק, אם רק יהיו לנו כלי הסברה מתאימים. אני רוצה להוציא שני ביטאונים. האחד מופנה לרבנים ותלמידי חכמים, והשני יופנה לציבור הרחב. אם לקראת החגים היינו מספקים מידע על החג, שאלות רבות לא היו נשאלות, ולרבנים היה זמן לענות על השאלות האמיתיות והקשות יותר".
"לעניין הכשרויות, אני בטוח שאם נוכל להגיע לציבור הרחב, תהיה לנו פחות בעיה להתמודד עם כשרויות אחרות. הכשרויות האחרות מספקות את רצון האנשים להחמיר החמרות יתרות, זו זכותם המלאה. אבל אינני מקבל את הקביעה שבדברים כמו שימורי ירקות, כשרות בד"צ טובה יותר. אם אנשים יהיו מודעים לפעילויות הכשרות של הרבנות, יבינו שמערכת הכשרות של הרבנות הראשית היא אכן טובה ואמינה לא פחות ואולי יותר מגופי כשרות אחרים".
לא להתערב בביטחון
האם הרבנות בראשותך תתבטא בנושאים פוליטיים רגישים, כמו הסגרת שטחי ארץ ישראל?
"זהו נושא אידיאולוגי ולא פוליטי. אני ציוני, באתי לארץ ישראל לבנות אותה. לומר שארץ ישראל קשורה לעם ישראל, זו לא אמירה פוליטית. עם זאת, כשראשי השלטון מתלבטים איך ליישם את האמירה הזאת, הרבנות אינה יכולה להציע הצעות ביטחוניות, זה לא תפקידה. אם הצבא אומר שיש חלקים שהוא אינו יכול לשלוט בהם, הרבנות לא יכולה להתערב. צריך להביא בחשבון את המסר הכללי: לעם ישראל יש בעלות על ארץ ישראל. הכרעות פוליטיות הם מחוץ לתחום הרבנות. הרבנות אינה יכולה להתעלם מציבור שלם שחושב אחרת, היא צריכה לקשר בין הקטבים. יש הסכמה עקרונית שבאנו לארץ ישראל כעם ישראל לבנות מדינה יהודית. איך לעשות זאת? על זה יש חילוקי דעות".
ומה עם הסכמי אוסלו וקמפ דייוויד?
"אלה דוגמאות קיצוניות, שגם אלה שחתמו עליהם מודים בטעותם. לא הייתי אז רב ראשי, לא שאלו אותי".
גם אם יפנו את גוש קטיף, הרב יאמר שזה מחוץ לפוליטיקה?
"עצם העלאת השאלה מחלישה את הציבור שם. יש מקרים קיצוניים, שבהם הרבנות לא יכולה להתחמק מלהתבטא במישור האידיאולוגי אם זו דעתה העקרונית, כי זו גם שאלה הלכתית. האם אוכל לומר מילה למפקד גזרה הנסוג לקו מסוים משום שהוא חושב שמשם הוא יכול להגן טוב יותר? אני יכול לומר לו 'נטשת נחלת אבותינו'? ודאי שלא. מפקד צבאי צריך לתפקד על פי שיקול דעתו הביטחוני".
שמיטה והר סיני
איך תנהג הרבנות תחת הנהגת הרב יעקב אריאל בנושא היתר המכירה?
"מרן הרב קוק הורה לצמצם במידת האפשר את ההיתר. צריך להיות ריאליסט ולהשתמש בהיתר במשורה. היתר המכירה צריך להיות מוגבל לשעת הדחק בלבד. צריך לצמצמם בו מאוד. הרבנות רצתה לעודד את 'אוצר בית דין'. וכאן אני מפנה אצבע מאשימה לכלל הציבור הדתי, שמיעט להשתתף באוצרות בית דין והפקיר את החקלאים שומרי השמיטה חוץ מבתחום היין, שצורת חלוקתו הביאה רבים להעדיף אותו. אבל בשאר הפרות והירקות, היה עודף עצום באוצר בית דין. ההיצע היה פי עשרה מהביקוש. הציבור לא ראה ערך בהגנה על חקלאים שומרי שמיטה. תנובה הפסידה 10 מיליון¤ בגלל שלא צרכו שמיטה כשרה למהדרין. חקלאי גוש קטיף ביצעו בדקדקנות את כל הוראותיו של הרב יוסף שלום אלישיב. אבל רבנות ירושלים העדיפה משום מה תוצרת נוכרית במקום לשמור שמיטה ולפרנס גם יהודים שניזוקו מהאינתיפאדה. המסר שהציבור העביר להם, הוא 'אל תתעסקו בהידורים, אל תתאמצו. ממילא לא נקנה'. אינני יודע מה נעשה בשמיטה הבאה, איך נשכנע חקלאים שהפסידו מאות מיליונים לא להשתמש בהיתר המכירה".
הרב אריאל מדבר מעומק לבו. רואים זאת בפניו, שומעים זאת בקולו. "מה עדיף, לקנות תוצרת של ערבים, או לקנות אוצר בית דין, תוצרת שיש בה קדושת שביעית ממש? תסבירו אתם".
אולי הרבנות לא הסבירה מספיק?
"מה לא עשינו? דיברנו, נפגשנו, ישבנו עם אנשים, הסברנו את החשיבות וכאילו לא עשינו דבר. לקראת השמיטה הבאה אנחנו נערכים. נוכל לשכנע חקלאים רק אם מראש תהיינה התחייבויות של מוסדות או של קהילות לרכוש תוצרת אוצר בית דין".
עלייה בסימן ירידה
אחד מהנושאים שעלו במסגרת המלחמה על הרבנות הוא הגיורים. הציבור החרדי טוען שהרב מקל בהם.
"אני מקל בגיורים? מספרים על הרבי מבריסק שאמרו עליו שהוא מקל יותר מדי בפיקוח נפש ביום הכיפורים. הוא התיר לחולים לשתות בבת אחת ולא לשיעורין. בתגובה הוא השיב בתמיהה: אני מקל? אני מחמיר בפיקוח נפש. משתמשים במושגים שאינם נכונים".
"המצב החברתי קשה מאוד. בין העולים שהגיעו לכאן מבריה"מ, הגיעו רבים שאינם יהודיים. בתחילה שמחנו מאוד על עלייתם, ידענו שיש בעיות. אמרנו: בואו נקלוט את העולים ונפתור את הבעיה. בפועל, לעולים אין שום קשר ליהדות. הסבא שלהם הוא יהודי הקבור באוקראינה, וכל צאצאיו גויים והם עולים ארצה. מדינת ישראל עצמה מגייסת לעלייה גויים גמורים. את כל זה צריך להבדיל מאותם יהודים שבשל השלטון בבריה"מ נאלצו להיעקר מתרבותם ועברם. אנחנו אחראים להם, לדאוג שיחזרו לעמם, שיהיו מזוהים עם עם ישראל. קיימת עכשיו הצעה לערוך קורס מזורז ליהדות למועמדים לעלייה בתוך חבר העמים. זהו ראיון אווילי ואני שולל אותו. מי שלא עבר את פסח ושבועות, שלא יודע מה זה מעמד הר סיני ויציאת מצרים, מהי השבת, מהי כשרות, מה זה יום העצמאות, ממה מורכב הדגל שלנו, מה זה עם ישראל, לא יהיה מזוהה עם מושגי יסוד ולא יהיה יהודי. הוא גם לא אזרח ישראלי, שורשיו אינם עמוקים והוא לא יעמוד במאבקים שאנו עומדים בהם".
אז איפה נכשלנו?
"בעלייה הגדולה, באולפנים. כל עולה לומד שישה חודשים באולפנים. באותם שישה חודשי לימוד היה צריך להפנות את העולים ללימוד יהדות. בצורה כזאת היינו יכולים להגיע אליהם. החמצנו את ההזדמנות הזאת, חלק רצה להיות חלק מאתנו, הם עמדו בתור כדי שימולו אותם. הם באו מיוזמתם, מתוך הבנה שלהיות חלק מאתנו זה גם להרגיש את הכאב של המילה. הם עברו את זה. חלק מהם רוצה להיות יהודי ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו".
"צריך להתחיל לאמץ עולים. שלכל משפחה כזאת תהיה משפחה מאמצת. צריך היה לפתוח את שערי ביתנו לפניהם. לי עצמי יש בן מאומץ, שגדל אצלי מיום עלייתו ארצה. ברוך ה' הוא בן לתפארת, אברך בן תורה, המזדהה עמוקות עם עם ישראל ותורתו, שהקים משפחה לתפארת עם ישראל. הציבור הדתי לא גילה מספיק אחריות, לא מספיק פתח את הבית. רוב הציבור הדתי לא נחלץ לעזרה. היו אומנם כמה עשרות משפחות שעשו זאת, אבל היו צריכים אלפים. כשרואים משפחה דתית מתפקדת, זה אחרת. העולים לא היו מפתחים שנאה לדת. המשפחה המאמצת הייתה עוזרת לעולה בשנותיו הראשונות. לעתים במכתב, בטלפון לפקיד המתאים, אפילו בהליכה עמו למשרד הממשלתי. הדברים הקטנים האלה היו עושים רבות. לצערי, זה לא קרה".
תורה ומדינה
עם מי הרב מתייעץ בדרך כלל?
"מורי ורבי המובהק הוא הרה"ג אברהם שפירא. אצלו למדתי ובברכתו ובשליחותו אני רץ. יש כמובן גדולי תורה אחרים, כמו הרב מרדכי אליהו, הרב יוסף שלום אלישיב. בזמנו התייעצתי רבות עם הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. אבל אין ספק שמורי ורבי המובהק הוא הרב אברהם שפירא".
מה דעת הרב בסוגיית לימוד תורה וגיוס לצבא?
"אני בהחלט בעד חוק טל. מעבר לזה, אנחנו לא רואים סתירה בין לימוד תורה למצוות אחרות, כמו מלחמה על קיומנו כאן. הבעיה היא טכנית: מי שמבקש לתרום לעם ישראל כגדול בתורה, צריך למסור את נפשו. מי שרוצה לתרום לעם ישראל כלוחם קרבי צריך, גם הוא למסור את נפשו. שני הדברים דורשים מאדם הקרבה עצומה לאורך זמן. איך משלבים בין השניים? כל אחד ואחד לפי מעמדו ויכולתו".
"כבר כיום הפתרון הזה מיושם בציבור הדתי-לאומי. יש שמשלבים בעזרת המכינות הקדם-צבאיות, יש העושים שירות במסגרת ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות, יש גם 'שילוב' ו'הסדר מרכז'. יש מקום למצוא מענה לכל אדם לפי דרגתו ויכולתו. מי שלומד תורה, צריך להתחשב בלימוד התורה שלו בדרגות שונות, עד כדי פטור מוחלט למי שיכול להיות גדול בתורה".
הייתי מעוניין לדבר על בעיה אחרת, והיא הבעיה החברתית שבה נתקל מי שגדל בסביבה דתית ופתאום הוא נופל לתוך מסגרת המכילה בתוכה את עם ישראל לכל גווניו. לעתים המסגרת אינה מבינה את צרכיו של האדם הדתי. למשל, אין רגישות לנושא הצניעות. עירוב בנים ובנות לוחמים ולוחמות הוא יהרג ואל יעבור. אינני מדבר על המפקדים בצבא, שכבר מבינים ששילוב חיילת בטנק במסגרת יחידה של גברים, הוא בעייתי. הייתה הצעה להקים חילות מיוחדים לנשים. אי אפשר לבוא לציבור החרדי, הסגור הרבה יותר, ולגייסו ללא התחשבות, צריך לבוא לקראתו. הנח"ל החרדי הוא פתרון טוב. הבעיה היא שהוא קם מאוחר מדי, ייקח לו שנים רבות עד שיתרחב. צריך להרחיב את המסגרות ולהחיל אותם על חילות נוספים.
זמנים משתנים
מה דעת הרב על שינוי הסטטוס קוו והאמנה החברתית החדשה?
הנושא סבוך. צריך למצוא מכנה משותף עם הציבור החילוני, אבל צריך גם אחריות. נישואין אזרחיים שלא על פי ההלכה, פירושו פירוד עם ישראל. צריך להביט על המשמעות ארוכת הטווח של כל הצעה. האם לצמצם את מסגרת הנישואין? אין לשאלה תשובה חד משמעית. יש כל מיני בעיות, ולכל אחד פתרון משלו. יש בעיות שאין להן פתרון, האם נכיר בשני חברים בני אותו מין שהחליטו להקים משפחה כמשפחה? חלילה! כל צורת החברות הזאת אסורה מדאורייתא. לכאורה, מבחינת נישואין אין לזה השלכה, אבל ההפקרות הזאת מוליכה אותנו לקטסטרופה. לא ייתכן שנעודד את הדבר הזה.
הייתה לרב מעורבות בנושא ההסכם הקואליציוני בין המפד"ל לשינוי?
שקר וכזב. מי שהפיץ את השמועות נתבע לדין ונאלץ להתנצל. לא הייתי מעורב, לא ידעתי משום דבר. קראתי על כך בעיתונות, לא עורבתי ולא התערבתי.
האם לדעת הרב צריך לבטל את כפל הרבנים?
תהליך איחוד הרבנות הוא תהליך שאי אפשר למנוע אותו. בערים התהליך כבר בעיצומו. בעיר שבה נוצרו התנאים, יש כבר מציאות של רב אחד. עם ישראל הולך לקראת ההבנה שאין צורך בשני רבנים, אבל זה תהליך הדרגתי. צריך להיות בשל לכך. אם עכשיו היה נבחר רב אחד, הפוליטיקה המתנהלת עכשיו סביב הבחירות הייתה כאין וכאפס לעומת מלחמת העדות שהייתה מתנהלת כאן. מלחמת עולם תרבותית. מי שיש לו אחריות ציבורית צריך להימנע כרגע מלאחד את הרבנויות. זה יקרה לבד עם הזמן. לדעתי, בשלב ביניים צריך למנות רב עיר מעדה אחת וסגן רב מעדה אחרת, כדי שבני אותה עדה יוכלו לסמוך עליו.
יש הבדל בין עבודה בישוב קהילתי לעבודה בעיר?
העבודה שונה לגמרי, ביישוב קהילתי הציבור מגובש, ואפשר לבנות אתו דברים רבים. אתה מכיר כל אחד לטוב ולרע. אתה חי את האנשים, את האישיות שלהם, הבעיות הכלכליות, האישיות והחברתיות שלהם, אתה מלווה את ילדיהם מלידה ועד נישואין. בעיר אתה מרחף יותר בחלל, הקשר האישי נפגע. במקום זה הקשר מתבצע בעזרת מסגרות: הישיבה התיכונית, הישיבה הגבוהה, אוניברסיטת בר אילן ועוד. היתרון הוא שבעיר שאתה מגיע לציבור רחב הרבה יותר.
אהבת תורה במשפחה
הרב יעקב אריאל הוא יליד חיפה שגדל בירושלים. אביו, ר' משה שטיגליץ ז"ל, היה סוחר בגדים עם מסירות נפש לתורה, ששכר לבניו מלמד מיוחד שהיה לומד עם הילדים מחוץ לשעות הלימודים ("בהתחלה לא אהבנו את זה, רק אחר-כך ידענו להעריך").
הרב מספר על מסירות הנפש של אביו לתורה: "יום אחד כשחזרתי מלימודיי, אבי היה בחנות, שהייתה ריקה מקונים. בחוץ התווכחו תלמידי גימנסיה רחביה ובית-הספר סוקולוב, בית-הספר של מי טוב יותר. זה אמר בכה וזה טען בכה. לפתע קרא להם אבי לחנות, ביקש ממני להוציא את הגמרא מהתיק ונתן אותה לאותם תלמידים. 'תפתחו', אמר להם, 'אתם יודעים מה זה?' הוא הצביע על אותיות רש"י, 'אתם יודעים לקרוא את זה?', הטיח בהם ואמר: 'הבן שלי לומד בבית-ספר שכבר בכיתה ג' לימד לקרוא את זה. בית-הספר שלו עולה בהרבה על שלכם'. המאורע הזה הטביע את חותמו באהבת התורה שלי", מספר הרב אריאל.
אביו ואמו לא ויתרו גם על הלימודים הכלליים. הוא החל את דרכו בישיבת כפר הרא"ה, אבל על מנת להשלים את הבגרויות, עבר ללמוד במדרשיית נעם. הוא המשיך בישיבת מרכז הרב, שהחלה אז להשתקם, והצטרף לחבורה שכללה כבר אז את הרב דב ליאור, פרופ' נחום רקובר ועו"ד שמואל אלטלף. מאוחר יותר הגיעו גם הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב פילבר ועוד.
הוא נשוי לרבנית נחמה, יחד עמה העמיד שבעה צאצאים ועוד בן מאומץ אחד מעולי חבר העמים שהצטרף למשפחה. מכולם יש להם כבר 28 נכדים. בנו הבכור, הרב עזריאל אריאל, הלך בדרכי אביו והוא רב היישוב עטרת.
הרב יעקב אריאל כבר 40 שנה ברבנות. הוא שימש כרב צבאי, שירת כלוחם בחטיבת השיריון של אורי אור, כיהן כרבה של כפר מימון, ובמקביל שימש ראש הישיבה התיכונית שם. לאחר מכן היה ראש ישיבת הסדר של ימית. הוא מכהן כרבה של רמת גן ב-13 השנים האחרונות.
גם כשאני מעלה שאלות קשות לגבי הפוליטיזציה הגוברת של הרבנות, הוא אינו נבהל: "הרבנות", הוא אומר, "צריכה להיות מעל לפוליטיקה. אסור לרב להיות שייך למפלגה מסוימת, הוא צריך להיות רב של הציבור לטובת הציבור. לנגד עיניו צריכה לעמוד פסיקת ההלכה, זה תפקידו הבלעדי. מאידך, פוליטיקה אינה מילה גסה. היא באה מהמילה הלטינית 'פוליס' שמשמעותה היא עיר, חברה, קהילה.
הרב פועל בקהילתו, שבה אנשים שונים וכוחות שונים. כשהרב לטובת העניים כועסים עליו העשירים, וכן להיפך. כשרב שייך לחסידים, הליטאיים נגדו. כשהוא ליטאי, החסידים נגדו. כשהוא ציוני, החרדים נגדו כשהוא חרדי, הציונים נגדו. זה יפה לצייר כאילו מקדמא דנא הכל היה אחרת. זה לא נכון, תמיד היו תופעות פוליטיות מכוערות. היו רבנים שגורשו מעריהם, כמו ה'שאגת אריה' שגורש מעירו והמלבי"ם שספג עלילות. הרב מבריסק עלה ארצה בשל עלילה. היו תופעות כאלה".
יחד עם זה, פעם, היו הקהילות מחזרות אחרי הרבנים. היום, המועמדים לרבנות מנהלים פריימריס שלא היה מבייש מועמד במפלגת העבודה או הליכוד.
"זאת באמת שאלה קשה. התופעה שרבנים מחזרים אחרי רבנותם היא תופעה קשה".
גם הרב ביניהם...
"האמת, לא רציתי לרוץ למשרה. אם לא אבחר, לא רק שלא אצטער, אברך ברכת 'הגומל'. רבנות זאת לא שררה, זאת עבדות. אנו עומדים לפני אתגרים קשים מאוד. הופעל עלי לחץ גדול שארוץ. למרות היותי נציג הציונות הדתית וחניך ישיבותיה, אינני שייך לשום מפלגה. פנו אלי אנשים מכל החוגים, כולל אנשי חינוך, אקדמיה ופוליטיקאים. אני רואה עצמי שליח ציבור, אינני עוסק בגיוס קולות.
בבחירות הקודמות הצגתי את מועמדותי ולא פעלתי לגייס קולות, וגם לא נבחרתי. אני לא מצטער על
כך".
מקום לשיפור
הפיחות ברבנות הראשית לא חל רק בשל הפוליטיקה. לכל אחד יש היום רב שלו, פוסק משלו...
"בעידן התקשורתי של היום, למרא דאתרא יש מעמד אחר. אדם ממשיך להיות מחובר לרבו ומורו גם אם עקר לעיר אחרת. בשל כך יש מעמד שונה היום למרא דאתרא. האם חייבים לקבל את מרותו? הנושא מורכב. לעתים אדם מתמנה לרב לאו דווקא בשל כישוריו ההלכתיים, אלא בשל כישוריו החברתיים, למשל. הציבור בחר בו לשם ייצוגו ולא בשביל פסיקת הלכה".
"אגב, ביישובים קהילתיים זה אחרת. לרוב הרב מתפקד כמרא דאתרא לכל דבר. הציבור מכיר בו כסמכות הלכתית ברורה. מה שכן, בעניינים ציבוריים המרא דאתרא הוא הקובע. בנושאים כעירוב, מקוואות, עמדה ציבורית, כשרות. בנושאים אלה, כשהרב קובע משהו אין לשנות מדבריו. בכלל, הרבנות הראשית לישראל היא עדיין הסמכות ההלכתית העליונה. היא המסמיכה רבנים, היא מעניקה הסמכה לעיסוק ברבנות, היא הקובעת מיהו רב ומהי כשרות. החוק נתן לה סמכות לקבוע".
"באופן עקרוני המערכת מתפקדת בצורה טובה. כמובן שיש גם מה לשפר. דעו לכם, רוב הציבור החילוני עדיין רוצה את הכרעת הרבנות הראשית בנושאי נישואין וגירושין. צריך לחזק את הרבנות הראשית כפוסקת הלכה לציבור, לפתוח בתי הוראה שיפעלו סביב השעון, מאוישים ברבנים תורנים".
זה אינו התחום היחיד שהרב אריאל היה רוצה לשנות ברבנות 'שלו'. למשל, שימוש באינטרנט. "היום אי אפשר להתעלם ממנו. באמצעות המדיום הזה, הרבנות יכולה להפיץ חומר הסברה רב, לענות 'און ליין' על שאלות רבות בנושאים הלכתיים ומוסריים. זה לא קיים היום בשל בעיות תקציביות. אז אדרבא, אנשי הציבור הדואגים לבחור את הרבנים, שידאגו לתת להם כלים. אם אין תקציב, הרבנות צריכה להיסגר".
"מצד שני", הוא אומר, "הרבנות לא צריכה להיות בזבזנית. היא צריכה להוות דוגמא לייעול וחיסכון, צריך רק למצוא את הכלים. אולי צריך לחשוב, במסגרת החוק כמובן, על הקמת עמותת ידידים לרבנות וגיוס תרומות".
ערוץ לציבור הרחב
הרב אריאל כבר גיבש לעצמו את הצעדים שיש לעשות על מנת לשפר את מערכת הכשרות. "בתוך מערכת הכשרות", הוא אומר, "מתפקדים אנשים רציניים ואחראיים, העושים עבודת קודש. הם עושים כמיטב יכולתם. יחד עם זאת, צריך להפוך את המערכת ליותר אמינה. למשל, יש לציין את מפרט הכשרות; שהצרכן ידע מה בדיוק נעשה במסגרתה. בגידולים חקלאיים צריך לציין אם הכשרות כוללת תרומות ומעשרות, ערלה, מה נבדק ומה לא. בכשרות הניתנת לבשר עוף אם נבדקו צומת הגידים, הריאות. אדם צריך לדעת מה התבצע במסגרת מה שהוא קונה".
הרב יעקב אריאל מבקש לחנך את הציבור להיות יותר ערני, לבדוק, לשאול שאלות: "רוב הציבור אחרי 12 שנות לימוד מכיר את המושגים. אפשר ללמד את הציבור מה לבדוק, אם רק יהיו לנו כלי הסברה מתאימים. אני רוצה להוציא שני ביטאונים. האחד מופנה לרבנים ותלמידי חכמים, והשני יופנה לציבור הרחב. אם לקראת החגים היינו מספקים מידע על החג, שאלות רבות לא היו נשאלות, ולרבנים היה זמן לענות על השאלות האמיתיות והקשות יותר".
"לעניין הכשרויות, אני בטוח שאם נוכל להגיע לציבור הרחב, תהיה לנו פחות בעיה להתמודד עם כשרויות אחרות. הכשרויות האחרות מספקות את רצון האנשים להחמיר החמרות יתרות, זו זכותם המלאה. אבל אינני מקבל את הקביעה שבדברים כמו שימורי ירקות, כשרות בד"צ טובה יותר. אם אנשים יהיו מודעים לפעילויות הכשרות של הרבנות, יבינו שמערכת הכשרות של הרבנות הראשית היא אכן טובה ואמינה לא פחות ואולי יותר מגופי כשרות אחרים".
לא להתערב בביטחון
האם הרבנות בראשותך תתבטא בנושאים פוליטיים רגישים, כמו הסגרת שטחי ארץ ישראל?
"זהו נושא אידיאולוגי ולא פוליטי. אני ציוני, באתי לארץ ישראל לבנות אותה. לומר שארץ ישראל קשורה לעם ישראל, זו לא אמירה פוליטית. עם זאת, כשראשי השלטון מתלבטים איך ליישם את האמירה הזאת, הרבנות אינה יכולה להציע הצעות ביטחוניות, זה לא תפקידה. אם הצבא אומר שיש חלקים שהוא אינו יכול לשלוט בהם, הרבנות לא יכולה להתערב. צריך להביא בחשבון את המסר הכללי: לעם ישראל יש בעלות על ארץ ישראל. הכרעות פוליטיות הם מחוץ לתחום הרבנות. הרבנות אינה יכולה להתעלם מציבור שלם שחושב אחרת, היא צריכה לקשר בין הקטבים. יש הסכמה עקרונית שבאנו לארץ ישראל כעם ישראל לבנות מדינה יהודית. איך לעשות זאת? על זה יש חילוקי דעות".
ומה עם הסכמי אוסלו וקמפ דייוויד?
"אלה דוגמאות קיצוניות, שגם אלה שחתמו עליהם מודים בטעותם. לא הייתי אז רב ראשי, לא שאלו אותי".
גם אם יפנו את גוש קטיף, הרב יאמר שזה מחוץ לפוליטיקה?
"עצם העלאת השאלה מחלישה את הציבור שם. יש מקרים קיצוניים, שבהם הרבנות לא יכולה להתחמק מלהתבטא במישור האידיאולוגי אם זו דעתה העקרונית, כי זו גם שאלה הלכתית. האם אוכל לומר מילה למפקד גזרה הנסוג לקו מסוים משום שהוא חושב שמשם הוא יכול להגן טוב יותר? אני יכול לומר לו 'נטשת נחלת אבותינו'? ודאי שלא. מפקד צבאי צריך לתפקד על פי שיקול דעתו הביטחוני".
שמיטה והר סיני
איך תנהג הרבנות תחת הנהגת הרב יעקב אריאל בנושא היתר המכירה?
"מרן הרב קוק הורה לצמצם במידת האפשר את ההיתר. צריך להיות ריאליסט ולהשתמש בהיתר במשורה. היתר המכירה צריך להיות מוגבל לשעת הדחק בלבד. צריך לצמצמם בו מאוד. הרבנות רצתה לעודד את 'אוצר בית דין'. וכאן אני מפנה אצבע מאשימה לכלל הציבור הדתי, שמיעט להשתתף באוצרות בית דין והפקיר את החקלאים שומרי השמיטה חוץ מבתחום היין, שצורת חלוקתו הביאה רבים להעדיף אותו. אבל בשאר הפרות והירקות, היה עודף עצום באוצר בית דין. ההיצע היה פי עשרה מהביקוש. הציבור לא ראה ערך בהגנה על חקלאים שומרי שמיטה. תנובה הפסידה 10 מיליון¤ בגלל שלא צרכו שמיטה כשרה למהדרין. חקלאי גוש קטיף ביצעו בדקדקנות את כל הוראותיו של הרב יוסף שלום אלישיב. אבל רבנות ירושלים העדיפה משום מה תוצרת נוכרית במקום לשמור שמיטה ולפרנס גם יהודים שניזוקו מהאינתיפאדה. המסר שהציבור העביר להם, הוא 'אל תתעסקו בהידורים, אל תתאמצו. ממילא לא נקנה'. אינני יודע מה נעשה בשמיטה הבאה, איך נשכנע חקלאים שהפסידו מאות מיליונים לא להשתמש בהיתר המכירה".
הרב אריאל מדבר מעומק לבו. רואים זאת בפניו, שומעים זאת בקולו. "מה עדיף, לקנות תוצרת של ערבים, או לקנות אוצר בית דין, תוצרת שיש בה קדושת שביעית ממש? תסבירו אתם".
אולי הרבנות לא הסבירה מספיק?
"מה לא עשינו? דיברנו, נפגשנו, ישבנו עם אנשים, הסברנו את החשיבות וכאילו לא עשינו דבר. לקראת השמיטה הבאה אנחנו נערכים. נוכל לשכנע חקלאים רק אם מראש תהיינה התחייבויות של מוסדות או של קהילות לרכוש תוצרת אוצר בית דין".
עלייה בסימן ירידה
אחד מהנושאים שעלו במסגרת המלחמה על הרבנות הוא הגיורים. הציבור החרדי טוען שהרב מקל בהם.
"אני מקל בגיורים? מספרים על הרבי מבריסק שאמרו עליו שהוא מקל יותר מדי בפיקוח נפש ביום הכיפורים. הוא התיר לחולים לשתות בבת אחת ולא לשיעורין. בתגובה הוא השיב בתמיהה: אני מקל? אני מחמיר בפיקוח נפש. משתמשים במושגים שאינם נכונים".
"המצב החברתי קשה מאוד. בין העולים שהגיעו לכאן מבריה"מ, הגיעו רבים שאינם יהודיים. בתחילה שמחנו מאוד על עלייתם, ידענו שיש בעיות. אמרנו: בואו נקלוט את העולים ונפתור את הבעיה. בפועל, לעולים אין שום קשר ליהדות. הסבא שלהם הוא יהודי הקבור באוקראינה, וכל צאצאיו גויים והם עולים ארצה. מדינת ישראל עצמה מגייסת לעלייה גויים גמורים. את כל זה צריך להבדיל מאותם יהודים שבשל השלטון בבריה"מ נאלצו להיעקר מתרבותם ועברם. אנחנו אחראים להם, לדאוג שיחזרו לעמם, שיהיו מזוהים עם עם ישראל. קיימת עכשיו הצעה לערוך קורס מזורז ליהדות למועמדים לעלייה בתוך חבר העמים. זהו ראיון אווילי ואני שולל אותו. מי שלא עבר את פסח ושבועות, שלא יודע מה זה מעמד הר סיני ויציאת מצרים, מהי השבת, מהי כשרות, מה זה יום העצמאות, ממה מורכב הדגל שלנו, מה זה עם ישראל, לא יהיה מזוהה עם מושגי יסוד ולא יהיה יהודי. הוא גם לא אזרח ישראלי, שורשיו אינם עמוקים והוא לא יעמוד במאבקים שאנו עומדים בהם".
אז איפה נכשלנו?
"בעלייה הגדולה, באולפנים. כל עולה לומד שישה חודשים באולפנים. באותם שישה חודשי לימוד היה צריך להפנות את העולים ללימוד יהדות. בצורה כזאת היינו יכולים להגיע אליהם. החמצנו את ההזדמנות הזאת, חלק רצה להיות חלק מאתנו, הם עמדו בתור כדי שימולו אותם. הם באו מיוזמתם, מתוך הבנה שלהיות חלק מאתנו זה גם להרגיש את הכאב של המילה. הם עברו את זה. חלק מהם רוצה להיות יהודי ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו".
"צריך להתחיל לאמץ עולים. שלכל משפחה כזאת תהיה משפחה מאמצת. צריך היה לפתוח את שערי ביתנו לפניהם. לי עצמי יש בן מאומץ, שגדל אצלי מיום עלייתו ארצה. ברוך ה' הוא בן לתפארת, אברך בן תורה, המזדהה עמוקות עם עם ישראל ותורתו, שהקים משפחה לתפארת עם ישראל. הציבור הדתי לא גילה מספיק אחריות, לא מספיק פתח את הבית. רוב הציבור הדתי לא נחלץ לעזרה. היו אומנם כמה עשרות משפחות שעשו זאת, אבל היו צריכים אלפים. כשרואים משפחה דתית מתפקדת, זה אחרת. העולים לא היו מפתחים שנאה לדת. המשפחה המאמצת הייתה עוזרת לעולה בשנותיו הראשונות. לעתים במכתב, בטלפון לפקיד המתאים, אפילו בהליכה עמו למשרד הממשלתי. הדברים הקטנים האלה היו עושים רבות. לצערי, זה לא קרה".
תורה ומדינה
עם מי הרב מתייעץ בדרך כלל?
"מורי ורבי המובהק הוא הרה"ג אברהם שפירא. אצלו למדתי ובברכתו ובשליחותו אני רץ. יש כמובן גדולי תורה אחרים, כמו הרב מרדכי אליהו, הרב יוסף שלום אלישיב. בזמנו התייעצתי רבות עם הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. אבל אין ספק שמורי ורבי המובהק הוא הרב אברהם שפירא".
מה דעת הרב בסוגיית לימוד תורה וגיוס לצבא?
"אני בהחלט בעד חוק טל. מעבר לזה, אנחנו לא רואים סתירה בין לימוד תורה למצוות אחרות, כמו מלחמה על קיומנו כאן. הבעיה היא טכנית: מי שמבקש לתרום לעם ישראל כגדול בתורה, צריך למסור את נפשו. מי שרוצה לתרום לעם ישראל כלוחם קרבי צריך, גם הוא למסור את נפשו. שני הדברים דורשים מאדם הקרבה עצומה לאורך זמן. איך משלבים בין השניים? כל אחד ואחד לפי מעמדו ויכולתו".
"כבר כיום הפתרון הזה מיושם בציבור הדתי-לאומי. יש שמשלבים בעזרת המכינות הקדם-צבאיות, יש העושים שירות במסגרת ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות, יש גם 'שילוב' ו'הסדר מרכז'. יש מקום למצוא מענה לכל אדם לפי דרגתו ויכולתו. מי שלומד תורה, צריך להתחשב בלימוד התורה שלו בדרגות שונות, עד כדי פטור מוחלט למי שיכול להיות גדול בתורה".
הייתי מעוניין לדבר על בעיה אחרת, והיא הבעיה החברתית שבה נתקל מי שגדל בסביבה דתית ופתאום הוא נופל לתוך מסגרת המכילה בתוכה את עם ישראל לכל גווניו. לעתים המסגרת אינה מבינה את צרכיו של האדם הדתי. למשל, אין רגישות לנושא הצניעות. עירוב בנים ובנות לוחמים ולוחמות הוא יהרג ואל יעבור. אינני מדבר על המפקדים בצבא, שכבר מבינים ששילוב חיילת בטנק במסגרת יחידה של גברים, הוא בעייתי. הייתה הצעה להקים חילות מיוחדים לנשים. אי אפשר לבוא לציבור החרדי, הסגור הרבה יותר, ולגייסו ללא התחשבות, צריך לבוא לקראתו. הנח"ל החרדי הוא פתרון טוב. הבעיה היא שהוא קם מאוחר מדי, ייקח לו שנים רבות עד שיתרחב. צריך להרחיב את המסגרות ולהחיל אותם על חילות נוספים.
זמנים משתנים
מה דעת הרב על שינוי הסטטוס קוו והאמנה החברתית החדשה?
הנושא סבוך. צריך למצוא מכנה משותף עם הציבור החילוני, אבל צריך גם אחריות. נישואין אזרחיים שלא על פי ההלכה, פירושו פירוד עם ישראל. צריך להביט על המשמעות ארוכת הטווח של כל הצעה. האם לצמצם את מסגרת הנישואין? אין לשאלה תשובה חד משמעית. יש כל מיני בעיות, ולכל אחד פתרון משלו. יש בעיות שאין להן פתרון, האם נכיר בשני חברים בני אותו מין שהחליטו להקים משפחה כמשפחה? חלילה! כל צורת החברות הזאת אסורה מדאורייתא. לכאורה, מבחינת נישואין אין לזה השלכה, אבל ההפקרות הזאת מוליכה אותנו לקטסטרופה. לא ייתכן שנעודד את הדבר הזה.
הייתה לרב מעורבות בנושא ההסכם הקואליציוני בין המפד"ל לשינוי?
שקר וכזב. מי שהפיץ את השמועות נתבע לדין ונאלץ להתנצל. לא הייתי מעורב, לא ידעתי משום דבר. קראתי על כך בעיתונות, לא עורבתי ולא התערבתי.
האם לדעת הרב צריך לבטל את כפל הרבנים?
תהליך איחוד הרבנות הוא תהליך שאי אפשר למנוע אותו. בערים התהליך כבר בעיצומו. בעיר שבה נוצרו התנאים, יש כבר מציאות של רב אחד. עם ישראל הולך לקראת ההבנה שאין צורך בשני רבנים, אבל זה תהליך הדרגתי. צריך להיות בשל לכך. אם עכשיו היה נבחר רב אחד, הפוליטיקה המתנהלת עכשיו סביב הבחירות הייתה כאין וכאפס לעומת מלחמת העדות שהייתה מתנהלת כאן. מלחמת עולם תרבותית. מי שיש לו אחריות ציבורית צריך להימנע כרגע מלאחד את הרבנויות. זה יקרה לבד עם הזמן. לדעתי, בשלב ביניים צריך למנות רב עיר מעדה אחת וסגן רב מעדה אחרת, כדי שבני אותה עדה יוכלו לסמוך עליו.
יש הבדל בין עבודה בישוב קהילתי לעבודה בעיר?
העבודה שונה לגמרי, ביישוב קהילתי הציבור מגובש, ואפשר לבנות אתו דברים רבים. אתה מכיר כל אחד לטוב ולרע. אתה חי את האנשים, את האישיות שלהם, הבעיות הכלכליות, האישיות והחברתיות שלהם, אתה מלווה את ילדיהם מלידה ועד נישואין. בעיר אתה מרחף יותר בחלל, הקשר האישי נפגע. במקום זה הקשר מתבצע בעזרת מסגרות: הישיבה התיכונית, הישיבה הגבוהה, אוניברסיטת בר אילן ועוד. היתרון הוא שבעיר שאתה מגיע לציבור רחב הרבה יותר.
אהבת תורה במשפחה
הרב יעקב אריאל הוא יליד חיפה שגדל בירושלים. אביו, ר' משה שטיגליץ ז"ל, היה סוחר בגדים עם מסירות נפש לתורה, ששכר לבניו מלמד מיוחד שהיה לומד עם הילדים מחוץ לשעות הלימודים ("בהתחלה לא אהבנו את זה, רק אחר-כך ידענו להעריך").
הרב מספר על מסירות הנפש של אביו לתורה: "יום אחד כשחזרתי מלימודיי, אבי היה בחנות, שהייתה ריקה מקונים. בחוץ התווכחו תלמידי גימנסיה רחביה ובית-הספר סוקולוב, בית-הספר של מי טוב יותר. זה אמר בכה וזה טען בכה. לפתע קרא להם אבי לחנות, ביקש ממני להוציא את הגמרא מהתיק ונתן אותה לאותם תלמידים. 'תפתחו', אמר להם, 'אתם יודעים מה זה?' הוא הצביע על אותיות רש"י, 'אתם יודעים לקרוא את זה?', הטיח בהם ואמר: 'הבן שלי לומד בבית-ספר שכבר בכיתה ג' לימד לקרוא את זה. בית-הספר שלו עולה בהרבה על שלכם'. המאורע הזה הטביע את חותמו באהבת התורה שלי", מספר הרב אריאל.
אביו ואמו לא ויתרו גם על הלימודים הכלליים. הוא החל את דרכו בישיבת כפר הרא"ה, אבל על מנת להשלים את הבגרויות, עבר ללמוד במדרשיית נעם. הוא המשיך בישיבת מרכז הרב, שהחלה אז להשתקם, והצטרף לחבורה שכללה כבר אז את הרב דב ליאור, פרופ' נחום רקובר ועו"ד שמואל אלטלף. מאוחר יותר הגיעו גם הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב פילבר ועוד.
הוא נשוי לרבנית נחמה, יחד עמה העמיד שבעה צאצאים ועוד בן מאומץ אחד מעולי חבר העמים שהצטרף למשפחה. מכולם יש להם כבר 28 נכדים. בנו הבכור, הרב עזריאל אריאל, הלך בדרכי אביו והוא רב היישוב עטרת.
הרב יעקב אריאל כבר 40 שנה ברבנות. הוא שימש כרב צבאי, שירת כלוחם בחטיבת השיריון של אורי אור, כיהן כרבה של כפר מימון, ובמקביל שימש ראש הישיבה התיכונית שם. לאחר מכן היה ראש ישיבת הסדר של ימית. הוא מכהן כרבה של רמת גן ב-13 השנים האחרונות.