הסופר שמחה רז, שתרם לארון הספרים היהודי למעלה מעשרים ספרים, מוציא לאור ספר חדש. 'רב הכותל' (הוצאת 'קול מבשר') מתאר את דמותו של הרב מאיר יהודה גץ, רב הכותל והמקומות הקדושים, וכולל סיפורים מרגשים גם אודות מנהרות ומחילות הכותל, כאלה שמעוררים את הכמיהה היהודית לבית המקדש. עדויות ומסמכים שנאספו במשך שנים ע"י הילה וולברשטיין, אחייניתו של הסופר, נמזגו עם סגנונו המיוחד ל500- עמודים.

הרב גץ, יליד תוניס, ראש ישיבת המקובלים בעיר העתיקה, היה קצין תותחנים בצה"ל. לישיבה שלו התקבלו רק תלמידים ששרתו בצבא. רז: "הוא אמר 'אצלי מי שרוצה ילמד תורה, אבל קודם ימלא את חובתו למדינה'. הוא איבד שני בנים, אחד נפל בעת שחרור הכותל ואחד כשפורעים ערבים דחפו אותו לשולי הכביש, והצדיק עליו את הדין. הרב גץ האיר פנים לבריות והיה ענו וגומל חסד. המורות החיילות ששרתו בסביבה ידעו: אם צריך לאכול וללון, בית משפחת גץ פתוח כאכסניה. הוא לא ראה בתפקידו משרה, ואמר שלכותל באים רבים כדי להתחנן על גורלם, לכן התבונן בבאים, וכשראה מישהו בוכה, הציע עזרה.

"פעם בא אליו תייר מחו"ל והקים מהומה: כייסו אותו בכותל, גנבו ממנו 300 דולר. אלו שהיו בחדרו אמרו 'מה אתה רוצה מהרב גץ? תתלונן במשטרה', אבל הוא בשלו: 'לא! גנבים!'. אמר לו הרב גץ 'תירגע', פתח את המגירה ונתן לו 300 דולר. אחר כך אמרו לו 'מה עשית, יכול להיות שהוא נוכל שמעמיד פנים, וממתי אתה אחראי לגנבים?'. הרב גץ ענה 'הוא יחזור לחו"ל, ישאלו איך בארץ, הוא יגיד גנבים כייסו אותי בכותל, ויוציא את דיבת הכותל רעה. לא להוציא את דיבת הכותל רעה שווה לי 300 דולר'."

מאז מינויו לרב הכותל ועד פטירתו, משך 28 שנים, ניהל יומן בו תיעד את ההתרחשויות בכותל. רז הביא רק מבחר מהיומן כיוון שמדובר ב12- כרכים. הוא התמודד עם ויכוחים שפרצו בין קבוצות שתבעו צביונות שונים לכותל, השכין שלום וטיפל במסירות בשריד בית המקדש.

שמחה רז מספר שהרב גץ היה בקשר שוטף עם הרבי מלובביץ', והתייעץ עמו גם בעניין החפירות בכותל. כשנראה שניתן להגיע אל אוצרות המקדש דרך מחילה שהתגלתה, התרגש ושאל את הרבי במכתב אם זה מותר. הרבי הזהיר שלא לגלות את הכלים, כך עשה גם הרב צבי יהודה קוק, והמחילה נסתמה בבטון.

הרבי מלובביץ' מבקש עוד סיפור

הספר שהעלה את שמחה רז לבימת התודעה של קהלים רחבים הוא 'איש צדיק היה'. בשפתו העשירה ארג סיפורים קצרים על רבי אריה לוין, משבצות ביריעת חייו, והצליח לרתק גם קוראים שמעולם לא שמעו על הצדיק. ראשיתו של הספר, שנמכר עד כה בלמעלה ממאה אלף עותקים, בקובץ זיכרונות בן עשרים עמודים שחיבר עם מות הרב. הקובץ, שגרר תגובות נלהבות, תפח לשני ספרים.

בזכות הספרים שלך רבים יודעים מי היה איש המופת.

"אולי זה נכון, אבל אני בסך הכל הייתי השמש שהדליק את המשואה, המשואה זה ר' אריה. אני אומר ר' אריה כי מחמת ענוותנותו הוא לא רצה שיקראו לו רב, אלא כמו רבי יהודי - ר' אריה."

בשנת 1970 הזדמן שמחה רז לניו-יורק וביקש להיפגש עם הרבי מלובביץ'. בפתח חדרו, בשתיים וחצי לפנות בוקר, אמרו 'שמחה רז', והרבי שאל אם הוא זה שכתב את המאמר על הרב אריה לוין. כשאישר הוסיף הרבי: "הוא השאיר חידושי תורה?". הרב לוין כתב פירוש על כל המשניות כשהיה בן שלושים, אבל כשהרבי העלה שאלה זו, רז עוד לא ידע זאת. שנים אחר כך יתפרסם ספרו 'ר' אריה היה אומר', ביאוריו למסכת אבות. לרבי הוא אמר שכשזוכרים את ר' אריה, שהיה תורה מהלכת, יודעים איך צריך להתנהג, ובכך מתקיימים דברי חז"ל "הנפרד מעל חברו אל ייפרד, אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זוכרהו". אחר כך, עשרים דקות בעמידה, ציטט אמרות שלו, עד שהרבי אמר "בוא נשב", וביקש לשמוע על הרב אריה לוין בהרחבה.

"אחרי שעה בא המזכיר. אמרתי: 'רבי, אבקש סליחה, הוא צודק – קבעו לי עשר דקות, ואני יושב שעה'. הרבי אמר למזכיר 'הנח לו, אני ביקשתי ממנו שיישאר'. המזכיר יצא, והרבי ביקש: 'יש לך עוד סיפור בשבילי'? אחרי שעה נוספת המזכיר חזר. הפעם נעמד דום מאחוריי, ועם מפתח גירד בגבי, שאקום. התנצלתי שוב, אבל הרבי אמר שאשאר וביקש: 'יש לך עוד סיפור בשבילי'?

"ראיתי איך הרבי מלובביץ', מנהיג בעל ממלכה עם שליחים בכל העולם, מתרשם מאישיותו ורוצה לשמוע עליו. והרבי הרי היה חסיד ור' אריה – ליטאי. אמרתי 'ר' אריה היה האדמו"ר של המתנגדים'. המפגש הזה ריגש אותי ביותר, שעתיים וחצי ביחידות עם הרבי מלובביץ'! הוא אמר לי: 'צריך לכנס את הדברים בספר, כדי שהעולם ידע מה דמותו של צדיק', וזה המריץ אותי להוציא את הספר הראשון.

"לרבי הייתה ספרייה של אלפים, אבל בחדרו היה ארון קטן עם שלושים ספרים, ובתוכם ספרו של אחי 'ברכת אליהו'. הוא אמר: 'עכשיו אני מכיר את כל המשפחה, אחיך הצעיר היה כאן לפני חודשיים, אתך ביליתי כעת, ואחיך הגדול – הנה ספרו'."

ר' אריה לוין כמספר

שמחה רז, דור רביעי בירושלים, נולד במשפחה ברוכת ילדים, בהם פרופ' נחום רקובר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, והרב ברוך רקובר ז"ל, ששימש כאב בית הדין בחיפה והוציא 23 ספרים על ביאורי הגאון מווילנה על שולחן ערוך – 'ברכת אליהו'. כשיצא לשליחות בדרום אפריקה כמנהל מערכת החינוך בקייפטאון, התבקש למצוא לעצמו שם עברי. "חשבתי על ראשי התיבות שלי, שמחה זלמן רקובר, אבל שז"ר היה שם הנשיא, אז בחרתי בר"ז – רקובר זלמן."

המשפחה התגוררה בעיר העתיקה בירושלים, ואביו ניהל בית מסחר שהועלה באש פעמיים ע"י ערבים. הוא קרוי על שם סבו, שמחה מנדלבאום, מבוני העיר החדשה (על שמו 'מעבר מנדלבאום'). הסב בנה את ביתו ליד מה שהיה אז הגבול, בשכונת שייח' ג'ראח, כדי שיבואו אחריו יהודים והיישוב יגדל, והצליח במשימה. נכד נוסף שקרוי על שם אותו סב הוא הרב שמחה קוק, רבה הראשי של רחובות, בן אחיינו של הראי"ה קוק. גם רז הוא רב: הוא למד ב'מרכז הרב' והוסמך.

למה אתה לא חותם 'הרב שמחה רז'?

"אמי אמרה שהיא רוצה שבניה ידעו ללמוד כמו רבנים אבל לא ישמשו ברבנות, שתהיה תורה לשמה ולא קרדום לחפור בו."

במשך ארבעים שנה נתן אביו של שמחה רז שיעור בדף היומי בהתנדבות. האם לקחה על עצמה באותה שעה את הטיפול בחנות, כדי שיתפנה לכך. לרב בית הכנסת שילם האב, שמא ייגרם לו הפסד של מתן כלשהו שהיה עשוי לקבל מהמשתתפים בסיום מסכת. כשסיים מסכת, ערכה האם סעודת מצווה בביתם והאח, ברוך רקובר, היה אומר דבר תורה. פעם, כששמחה בן ה11- ליווה את הרב אריה לוין בסיום הסעודה, הוא שמע ממנו שסעודת מצווה היא זכות גדולה, כוח כנגד המקטרגים. הוא שאל: "איזו זכות יש באכילת עוף ודגים?", והרב הסביר לו שאת העבירה אדם לא חוגג, אבל על מצווה הוא עורך סעודה וזה סימן שהוא שמח לעשותה. "ר' אריה, שקירב את הבריות, אמר לי אז 'תיכנס אליי'. כילד קיבלתי זאת ברצינות, הייתי נכנס ויוצא, וכך הכרתיו."

כמו כתיבתו של שמחה רז, כך גם דיבורו: הוא יודע לספר כך שרצונך להקשיב לו עוד ועוד. הוא קוהרנטי, יש לו אינטונציות נכונות והוא משתמש בטבעיות בניבים עבריים. אבל רז אומר שמי שהיה אמן הסיפור הוא הרב אריה לוין: "עו"ד שמואל תמיר, לימים שר המשפטים, בא לבקרו כשעלתה שאלת ההפלות הלא-טבעיות. תמיר הסביר, שהמניע העיקרי להפלות הוא קושי בפרנסת הילדים. אמר לו ר' אריה: 'תרשה לי לספר לך סיפור? פעם בא להתייעץ אתי זוג שחי במצוקה. הם שקלו להפיל. שאלתי: יש לכם עוד ילדים? השיבו: כן, בת. גם אם אתעלם לרגע מהשאלה ההלכתית, המשכתי, אינני מציע שתעשו זאת, כי לא ידוע אם הבת תתחתן ותלד, ואז יימחה שמכם'. שאל תמיר: 'והצלחת לשכנע אותם?' 'לא רק ששכנעתי, בטוחני שלא הצטערו'. 'מניין לך?'. 'מפני שהבן שנולד להם זה אתה'. את רואה, הוא מספר עליו, ורק ברגע האחרון מגלה לו זאת."

לגרום לפועל הניקיון להרגיש בן מלך

"באתי אל ר' אריה עם ידידי אריה שפטל, שהיה ראש עיריית ראשון-לציון. היה לו חדרון במפלס הרחוב, והדלת הייתה חצי פתוחה. הוא שמע קולות ושאל: 'מי בחוץ?'. ראש העיר ענה: 'לא, זה הנהג שלי'. 'מה הוא עושה בחוץ?', תמה ר' אריה, 'שייכנס!'. להפתעתי ראיתי שהוא טיפל בנהג יותר מבראש העיר. שני סוגי אנשים לא עשו עליו רושם: בעלי ממון ואנשי שררה.

"בבוקר היה הולך לתפילה בזיגזג, ממדרכה למדרכה, ומברך את כל פועלי הניקיון, שהיו אז יהודים, בבוקר טוב. כשאספתי עדויות לספרי, שמעתי מפועל ניקיון ותיק שר' אריה אמר לו פעם שהוא מקנא בו. הפועל השיב 'מה יש לקנא בי? אני זה שמקנא – אתה צדיק, עושה מעשים טובים', ור' אריה ענה 'אולי עשיתי איזה מעשה טוב, אבל אתה יודע מי אתה? אתה כל יום עושה את עולמו של הקב"ה יותר נקי ויפה'. 'ודע לך', הוסיף הפועל, 'באותו יום הרגשתי בן מלך'."

אתה יכול לומר מה הפך אותו לאגדה עוד בחייו, לא רק עם מותו?

"הכוח לתת לפועל הניקיון הרגשה שהוא בן מלך. ולא מפני שאמר לו 'אני מקנא בך', אילו אני אמרתי, היה חושב 'מילים בלי כיסוי'. כשר' אריה אמר, ידעת שזה אמיתי".

תגובות מקוראים חילונים

התגובות שמקבל שמחה רז על ספריו מצביעות על השפעה מדהימה. טלפון אנונימי מאישה חרדית שהודיעה: "לא ייתכן שאלה מעשיות שלא מחייבות אותי, אז קיבלתי על עצמי לעשות שני מעשים טובים" וטרקה. ומכתב מסטודנטית באוניברסיטה ששואלת אם הוא מכיר עוד קדוש כזה, כי משאת חייה לשרת אותו. ויש עוד: אחרי מלחמת יום כיפור תרם רז לפצועים עותקים מספרו הראשון. פצוע תאונת דרכים שאושפז איתם כתב לו ששאל עותק מספרייה, וכעת הוא עומד להשתחרר. "להחזיר את הספר אין לי חשק, ולגנוב אותו – קצת המצפון לא נותן לי, אולי תוכל להשיג לי אחד?". ואשתו ההרה של רופא לא דתי, בת השומר הצעיר, שסיפרה שכשהתעכבה הלידה ביקש בעלה שתקרא על הצדיק הירושלמי כדי שתלד "מתוך הרגשה של קדושה", והספר דיבר אל לבה.

אז הספרים שלך מגיעים גם לציבור לא דתי?

"חלק גדול מהקוראים אינם דתיים. כשיש נקודת אמת אין גבולות, אי אפשר לקטרג או לקטלג את זה. האישים האלה לא השתייכו לקבוצות מסוימות, אלא הייתה להם אהבת ישראל. וכשזו קיימת, אי אפשר להגיד 'אני אוהב את פלוני או את אלמוני', אחרת האהבה הזאת פגומה".

מה הסיבה לפופולאריות של סיפורי הצדיקים?

"ככל שהחשכה יותר גדולה, האור יותר מאיר. כיום אחד מתכבד בקלון חברו, מדבר בגנותו, משפיל. וכאן רואים אדם שמרצונו הלך לחפש את החלכאים והנדכאים, לעזור להם. 'איש צדיק היה' עוסק בפרשיות עולי הגרדום ועוד, 'צדיק יסוד עולם' (ספרו השני על ר' אריה לוין. ח.ר.) עולה עליו כי יש בו סבל, כובסת, יתום ואלמנה."

אחת האמרות המוכרות של הרב אריה לוין, מאלה שזורות אור על הוויות החיים, היא תשובתו לרופא ששאל לשלומו – "הרגל של אשתי כואבת לנו". רז: "רעייתו הייתה צדקת. יותר מפעם אחת הוא אמר לי שאם יש בו איזושהי מידה טובה זו ירושה מתכונותיה. לא מזמן נסעתי להרצות עליו. בכניסה עמד שומר לבוש מדים ושאל 'לאן, אדוני?'. 'אני מרצה'. 'שמך?' 'שמחה רז'. 'על מי אתה מרצה?' 'אני לא יודע אם אתה מכיר, הרב אריה לוין'. השומר ניעור – 'אה, הרגל של אשתי כואבת לנו'?"

דמותו המורכבת של הראי"ה קוק

אחרי ספריו על הרב לוין המשיך שמחה רז בכתיבה על מגדלי-אור אחרים. את ספרו השלישי, "מלאכים כבני אדם" על הראי"ה קוק, לא כתב בשל הקרבה המשפחתית: "ר' אריה היה מתאבק בעפר רגליהם של צדיקים ומספר עליהם. כשדיבר אתי עליו, היה אומר ביראת כבוד: 'מרן הרב זצ"ל, מרן הרב', ורציתי לדעת למה דיבר כך.

"כשנברתי בארכיבים, ראיתי שאינני יכול להתמודד עם דמותו המורכבת – מקובל, פילוסוף, משורר, פוסק, מייסד הרבנות הראשית. הוא כתב ונכתב עליו כל כך הרבה. כששוחחתי עם העיתונאי רפאל בשן, הוא סיפר שכאשר ראיין את הרב יוסף כהנמן, ראש ישיבת פוניביז', נחת אדם על הירח לראשונה בתולדות האנושות. הוא שאל: 'אנחנו מתפללים כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך, מה שייך לנגוע, אני דורך על הירח?'. השיבו הרב: 'כשנודע לי הדבר ניגשתי לחלון ואמרתי: עולם, עולם, כמה עלוב אתה, כמה מסכן: אדם לירח הגיע, אדם לאדם לא הגיע!'. הבנתי אז את החשיבות של עיסוק באנשים עם אהבת ישראל, והחלטתי להתרכז בפן האנושי".

מה, למשל, המחיש זאת אצל הרב קוק?

"הרבי מגור ביקר אצל הרב קוק ואמר: 'אתה נותן יד לפושעים, מקרב את החילונים!'. ענה לו הרב: 'הגמרא אומרת על 'ולדבקה בו' – איך אפשר לדבוק בשכינה, אש אוכלה היא? אלא תידבק במידותיו של הקב"ה. ובתפילת יום כיפור אומרים 'אתה נותן יד לפושעים', אז אם הקב"ה נותן יד ל'פושעים', עלינו לעשות כך גם. ועוד, אל המקום הקדוש ביותר, קודש הקודשים, יכל רק הכהן הגדול להיכנס ורק ביום כיפור, אבל הפועלים שבנוהו נכנסו ויצאו. הללו בונים את ארצנו, את קודש הקודשים, לכן לא נסתכל אם יש להם כובע על הראש או לא'. שיטתו הייתה 'יד שמאל דוחה ויד ימין מקרבת'."


העולם הבא של גנדי מוחזר לבעליו

איך הגעת לכתיבת ספרים על רבי נחמן מברסלב?

"יום אחד מופיע אצלי אברך לבוש שחורים ואומר: 'שמעתי שבהיותך קצין בגולני התווכחת עם רחבעם זאבי, שכתב פתק שהוא נותן לך את העולם הבא שלו'.

"סיפרתי לבחור שהיה לנו ויכוח תיאולוגי, ושאמרתי לגנדי 'קצין מוכשר שומר דרך נסיגה למקרה שייכשל התרגיל – מה יהיה אם יתברר לך אחרי 120 שנה שיש עולם הזה ועולם הבא, שכר ועונש? מה תאמר ביום הדין?' גנדי הרים מהרצפה נייר טישו וכתב: 'אני מצהיר שאני נותן את חלקי בעולם הבא לשמחה רז'.

"כשסיימתי הבחור אמר: 'גנדי זה אבא שלי'. נדהמתי. גנדי היה מאוד לא דתי, והבן חסיד ברסלב. הוא סיפר שהשקפת אביו השתנתה, וביקש את הפתק. 'תאר לך', הסביר, 'שייתנו לבנך גולות מבריקות והוא ייתן בתמורה יהלומים של האמא. אבא לא ידע להעריך זאת, אבל אני מבקש'. השבתי: 'תן לי להרהר'. בלילה – נקישה בדלת. הוא מופיע: 'אני מוכרח את הפתק. מה יהיה אם הלילה אבא שלי ייפטר מהעולם ערום ועריה בלי שום מצווה?'."

סייר בנימין זאבי הגיש לו את 'ליקוטי מוהר"ן', ורז סירב לקבל. הוא הניח שזו אות תודה על הפתק שעוד לא נתן. כשזאבי הבן הודיע "בלי קשר", הסכים לקבל רק בתמורה לספרים שכתב. "קראתי כל הלילה, והתגלה לי עולם שלם. ראיתי שרבי נחמן עוסק בנושאים שמעניינים כל אדם, הייתי המום מהיקף החומר ומהפיקחות של אדם שחי רק 39 שנים".

למחרת הוזמן להוצאת ספרים שרצתה להעתיק את הצלחת ספרו 'פתגמי חסידים' בקרב חוגים לא דתיים. בהוצאה ביקשו שיציע משהו דומה. "היות שבלילה התרשמתי מספרו, יצא מפי 'אמרות רבי נחמן מברסלב'. 'אה, כל העולם כולו גשר צר מאוד?', הם שאלו בשירה". הספר הצליח ויצא במהדורות נוספות.

והפתק, האם שב לבעליו?

"סיפרתי לרב שמחה שלמה לוין, בנו של ר' אריה. הוא אמר שאביו השאיר לו ספר עתיק של רב מדמשק, בו מסופר על אדם שמכר את הגיהינום. החבר קנה ממנו עבירה שהצטער עליה, והיה לזה תוקף בעולם האמת כאילו החבר עשה אותה". הרב לוין הציע שילכו יחד לגיסו, הפוסק הנודע הרב אלישיב, שקבע שאין דמיון: שם נתקבלה תמורה וכאן לא היה קניין, אז אין בעלות. רז: "אבל לא רציתי שגנדי יחשוב שהעולם הבא זה דבר שלוקחים ונותנים, אז הצעתי שאדבר עם חברו אורי זוהר, שיעמידו על חומרת העניין. אם גנדי השתנה, אוותר". הרב אלישיב, שחלק לזוהר שבחים, אמר: "רעיון מצוין". זוהר הבטיח שידבר עם זאבי, וכך הוחזר הפתק.

"מגנדי יצא ספר נוסף", הוא מחייך. "היות שקראתי את הסיפור המרגש על זה שמכר את הגיהינום, החלטתי לאסוף סיפורים מלפני מאתיים שנה ולשחזרם בעברית בת ימינו'. כך נולד ספרי 'עולם הזה, עולם הבא'".

כוחם של מעשים קטנים

בביתו של שמחה רז חדר שקירותיו מצופים ספרים. הוא כותב עד לשעות הלילה הקטנות, וקם לכתוב עוד עם הזריחה על ירושלים הנשקפת מחלונו ומעניקה השראה. עוד כמה חודשים ייצא לאור גם ספרו על אבי הפצועים, שמחה הולצברג. כעת הוא מחבר ספר בו תופענה תרי"ג המצוות עם דיניהן ומדרשים שמוסבים עליהן, ובדעתו לכתוב על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. בנוסף לדמויות שתיעד, כתב רז גם ספרים שעניינם אגדה ומדרש. הוא מוזמן לתוכניות רדיו בגלי צה"ל ובקול ישראל שעוסקות בפולקלור או במחשבת ישראל, ויש לו תוכנית בת שעה המשודרת בערוץ שבע. מאזין קבוע טוען שהנשמה היתרה לא מתחילה עם כניסת השבת, אלא ביום שישי בשעה שתיים.

שאלתי אותו אם מישהו מהצדיקים שכתב עליהם השפיע עליו במיוחד, אולי הרב לוין שעל שמו קרא את בנו. "ר' אריה אמר פעם של"ו צדיקים זה לא מינוי, אלא תקן אותו אפשר למלא משך שנה, למשל, או יום או שעה. כל אלה שסיפרתי עליהם היו אחד מל"ו צדיקים, כל אחד בתחומו. ר' אריה 'קלקל' אותי בכך שדברים גדולים לא עושים עליי רושם, רק דברים קטנים. מפני שדברים גדולים – עושים גם אנשים קטנים. את הדברים הקטנים עושים אנשים גדולים."

כלומר המעשים היום-יומיים? להיות 'מענטש'?

"כן. גם חייל שאינו גיבור מסתער בשעת הקרב, אבל הקושי הוא בחיי יום-יום. הדבר הקטן הוא המשפיע. למרות שמפתח הר הבית היה בידי הרב גץ עם מינויו ל'איש הר הבית ואמרכל בית המקדש', הוא לא חשב עצמו למורם מעם: סדרן בכותל סיפר שהרב הקפיד על הניקיון, אבל היה גם בבחינת 'נאה דורש נאה מקיים', וכשראה לכלוך על הארץ, כופף עצמו והרים."