הלב מתרחב כשרואים את בימים אלה את הכינרת. מימיה השופעים וזורמים בשפע פורצים גבולות ומעלים את מצב הרוח הלאומי. ובכלל, מפלס הכינרת הוא גם מפלסו של מצב הרוח. טיול בצפון הארץ בימים אלה הוא משובב נפש במיוחד. הנחלים שוצפים וגועשים בדרכם אל הכינרת או אל הים התיכון. הגורמים המטפלים במים מאשרים כולם, כי שנה שכזאת לא נראתה כבר שנים רבות במזרח התיכון.
פרופ' משה גופן עוסק כבר שנים רבות בחקר הכינרת והמים במדינת ישראל. כמי שעוקב שנים אחר מה שקורה למים, הוא מסביר לנו את משק המים של מדינת ישראל: "במשך שלוש השנים האחרונות הייתה בצורת ומשבר חמור במשק המים. דווקא המקומות שבהם זה התבטא בצורה החריפה ביותר נעלמו מעיני הציבור", מסביר פרופ' גופן. "ואלו הם אקוויפרי החוף וההר. הציבור נשא עיניו לכינרת, וחי בהרגשה שיש סכנה לקיומה. לדעתי, בהתבסס על הנתונים, המים היו חסרים בכינרת אבל לא לכינרת, ויש הבדל". לדעת פרופ' גופן, כשפוחתת הזרימה בכינרת, איכות המים באגם לא נעשית גרועה אלא טובה יותר, משום שכשזורמים פחות מים, יש פחות מזהמים הנכנסים לאגם. "המים נושאים את המזהמים. הציבור לא מסתכל על הכינרת דרך המבחנות של המעבדה ולא דרך המיקרוסקופ, אלא רק דרך מה שרואות עיניו", הוא אומר. "את עיקר המאמץ צריך לכוון אל האקוויפרים, ולא אל המצב הכינרת".
המלח והמים
במשך תשע השנים אחרונות, ללא קשר למצבה של הכינרת, התפתחו שתי תופעות שליליות שאינן קשורות למפלס הנמוך. בכינרת הופיעו אצות כחולות חדשות ורעילות, ועליית המליחות באגם. המנגנון שגורם לתופעות אלה, אינו קשור כאמור לגובה המפלס.
פרופ' גופן מנסה להסביר את התופעה המפליאה הזאת: "דווקא הזרימה הבלתי פוסקת של מי הגשמים אל הכינרת, מביאה אתה מלח אל האגם. ישנה תופעה גיאולוגית של גושי מלח הנמצאים לפני אגם המים. המים שיורדים מהמורדות אל האגם סוחפים קצת מלח, ונכנסים מהקרקעית יחד עם המלח. כתוצאה מכך, כשיורדים פחות משקעים ופחות מים זורמים אל הכינרת, נכנסים פחות מלחים אליה.
אלא שיש לעניין חלק נוסף. בשנים שאין גשמים רבים, למרות שנכנסים לאגם פחות מלחים המליחות דווקא עולה. זאת משום שהמליחות נמדדת על פי ריכוז המלח יחסית לנפח האגם, שבשנות בצורת הוא קטן יותר. בקיץ גם מתאדים מים רבים, המשאירים ריכוז גבוה יותר של מלח. על מהלכים אלה אין לאדם שליטה.
מה קרה השנה?
"כנראה שהשנה התקבלו תפילות שמחת תורה", קובע בחיוך פרופ' גופן. אפשר לומר שמאז ה-9 בדצמבר, שהיה היום האחרון שבו מפלס עדיין לא עלה, ועד הבוקר שבו נכתבו שורות אלה, מפלס הכינרת עלה ב-4.09 מטרים. זהו שיא לאומי שלא היה כדוגמתו. אפילו בחורף האגדי של שנת 92, עלה המפלס ב-4 מטר. אלא שמה שקרה אז, שהכינרת הגיעה לשיא יכולת האגירה שלה מוקדם יותר, מה שאילץ את השלטונות לפתוח את סכר דגניה. קרוב ל-300 מליון מטרים מעוקבים של מים זרמו הלאה לירדן. השנה הגענו למפלס של 1.43 מתחת לקו האדום העליון, שאם המפלס יעלה מעליו ולו בסנטימטר, הכינרת עלולה להציף את כל הסביבה.
אנו עומדים בסוף מרץ, והמפלס ממשיך לעלות. "אני מניח", אומר פרופ' גופן, "שבגלל שהשנה עתירת מים במיוחד, מפלס הכינרת ימשיך לעלות עוד זמן רב. גם אם לא תרד עוד טיפת גשם אחת, המפלס ימשיך לעלות בין 2-3 ס"מ ליום. אם קצב העלייה יהיה בקצב של 3 ס"מ ליום נעבור את הקו האדום העליון, אבל אם הקצב יהיה רק 2 ס"מ לא נגיע לקו הזה. אם נגיע לקו האדום נאלץ שוב לפתוח את הסכר, והמשמעות תהיה איבוד מיליוני מטרים מעוקבים של מים".
"כל זה אם לא תרד אף טיפה אחת של גשם, אבל אם לפתע יתחילו לרדת גשמים ויהיה חשש שהמפלס יעלה יותר מהר, יצטרכו לפתוח את הסכר קודם לכן. בנציבות המים יושבת ועדה מיוחדת כל חודש, כשלפניה כל הסטטיסטיקות, הנתונים והטבלאות. בהתאם לכך הם מחליטים כיצד לנהוג בכינרת. אני מקווה שהפעם לא יצטרכו לפתוח את סכר דגניה. בסך הכל לסיכום, מצבה של הכינרת השנה מצוין".
ואקוויפר החוף דווקא בצרות
"הבעיה החמורה של ישראל היא באקוויפר החוף", אומר הפרופ' גופן. "שם המצב רע מאוד. בעוד שמפלס המים בכינרת לא משנה את מצבה האקולוגי, מפלסם באקוויפרים למיניהם, גובה המים שבהם, משנה גם משנה. גובה המפלס באקוויפר קובע את תהליכי הזיהום והמליחות. לפני 12 שנה עשה מבקר המדינה פרויקט. הוא ישב עם מומחים ואנשי מקצוע הבקיאים בנושאי המים, ולאחר דיונים מעמיקים קבע שרצוי מאוד שאקוויפר החוף יהיה גבוה ב-3 מטרים מעל פני הים. המצוי רחוק מאוד מהרצוי: שאבו משם שאיבת יתר רבה כל-כך גדולה עד שבחלקים ניכרים של אקוויפר החוף הוא נמצא 2 מטרים מתחת לפני הים. במצב הזה, מי הים חודרים פנימה".
"לדאבוננו הרב, גשמי השנה האחרונה לא שיפרו את מצב אקוויפר החוף כפי הצפוי. שטח אקוויפר החוף הוא 1800 ק"מ מרובעים. כשיורדים מעליו 750 מ"מ גשם, 80 אחוזים מהם מתנדפים וכלל לא נכנסים. מתוך כל מה שיורד במישור החוף, בערך 220 מיליון ממ"ק של מים נקלטים במאגרי האקוויפר. בעונה שבה ירדו 700 מיליון ממ"ק של מים, יישארו לא יותר מ-200-250 מיליון. ובינתיים הזיהום והמליחות רק מתגברים".
אז מה צריך לעשות?
"כבר עתה החלה נציבות המים בפעילות אינטנסיבית של הזרמת מים מהכינרת המשופעת לאקוויפר החוף. שואבים ומזרימים. אם הפעילות תהיה אינטנסיבית מספיק, יצליחו להחדיר אולי עוד 250-200 מיליון. בסך הכל יכול אקוויפר החוף לקלוט השנה הן ממי הגשמים והן ממי הכינרת השנה 500-400 מיליון ממ"ק של מים. אבל האמת שחסרה כמות גדולה הרבה יותר, למעלה ממיליארד. וגם המים שנשארים שם מתקלקלים מומלחים ומזדהמים. בעניין הזה אנחנו עדין רחוקים מאופטימום".
"יש להכריז על משטר של העברת מים מקסימלית מהכינרת לאקוויפר החוף. החלו לעשות זאת לפני שבועיים-שלשה; צריך היה להתחיל בראשית ינואר או בסוף דצמבר, מיד כשראו שהשנה תהיה ברוכה הרבה יותר מהממוצע. לא היה לנציבות המים אומץ לעשות זאת, רק בגלל שכולם חושבים שמפלס נמוך הוא קטסטרופה.
מחכים למים מתורכיה
בסך הכל, המצב הלאומי של המים הוא די טוב. מלבד הכינרת המשופעת במים, ישראל עומדת להיכנס למצב של זמינות מקורות מים נוספים. תוך שנה וחצי, על פי הבטחתו של עמוס אפשטיין, מנכ"ל 'מקורות', צפויים להגיע עוד 100 מיליון ממ"ק של מים מותפלים שיעמדו לרשותנו. גם נציב המים, שמעון טל, אמר בהרצאה בטכניון, שתוך שש שנים תעמוד לרשות מדינת ישראל תוספת של 500 מיליון ממ"ק של מים שפירים, שמקורם יהיה בהתפלה ומיבוא מתורכיה. בנוסף לזה יתווספו למצבת המים גם מי ביוב מותפלים בכמות של 200 230 מיליון ממ"ק .
הכינרת, והאקוויפרים, מספקים מים לכל הארץ. שלושת המאגרים הללו הם מאגרים לאומיים. עכשיו כשהכינרת מלאה, הנחלים זורמים ומצב משק המים מאוזן, יש לנהוג במשנה זהירות. פרופ' גופן ממליץ לקברניטי המים כיצד יש להתנהג לדעתו, כדי שבעוד שנתיים לא נעמוד שוב בפני שוקת שבורה (וכאן הביטוי קולע במיוחד). "להערכתי", אומר פרופ' גופן, צריך להשתמש מהר ככל האפשר במים של הכינרת ולפנות נפח אגירה חדש, כי כרגע אי אפשר לאגור כלום. בקיץ ירד המפלס רק במטר אחד, ואם השנה הבאה תהיה ממוצעת מבחינת כמות גשמים, ייאלצו שוב לפתוח את הסכר.
איך משתמשים בצורה מושכלת במי הכינרת?
בשתי צורות: בעזרת הזרמה אינטנסיבית של מי כינרת לאקוויפרים, ובעזרת הקצבות של משק המים לחקלאים. בגלל הקיצוצים בהקצבות המים לחקלאים, הם מאבדים אמון ולא רוצים לנטוע. חקלאי שנוטע עצים חדשים, צריך ביטחון שיהיו לו מים ל-20 שנה. גידולי עגבניות ותירס זה לא מספיק. צריך לעשות כל מה שאפשר לעודד שימוש חקלאי במים, כי גם זה חלק מתפקידם של המים וגם כדי לפנות כמה שאפשר נפח אגירה חדש בכינרת".
"כמובן", אומר פרופ' גופן, "שצריך לקחת בחשבון שאי אפשר לחתום חוזה על כמות הגשם שתרד. אבל גם אם יורדים למפלס של עד 215 מתחת לפני הים, לא קורה אסון. לא צריך לפחד ממפלס נמוך, בעיקר כשלרשות ישראל יעמדו בקרוב 250 מיליון ממ"ק מותפלים", מסביר פרופ' גופן.
חיים על הכינרת
כל ימיו חי פרופ' משה גופן על שפת הכינרת. הוא נולד בקיבוץ אפיקים שעל חוף הכינרת, ולמד על חוף הכינרת בבית הספר 'בית ירח'. באוניברסיטה הוא למד ביולוגיה של מים מתוקים; את התואר הראשון, השני והשלישי עשה באוניברסיטה העברית. תוך כדי כך התחתן והקים משפחה. את התואר השלישי עשה מטעם האוניברסיטה על שפת הכינרת. שלוש שנים בילה בירושלים ("ואני לא מצטער על אף רגע"). הוא עבד במעבדה לחקר הכינרת בחברה לחקר ימים ואגמים. שש שנים היה מנהל המעבדה שם, ולפני שנה יצא לפנסיה. כיום הוא חוקר במכון הנקרא מיג"ל, 'מרכז ידע גליל', שם הוא
עוסק באקולוגיה של עמק החולה והשפעתו על הכינרת.
פרופ' משה גופן עוסק כבר שנים רבות בחקר הכינרת והמים במדינת ישראל. כמי שעוקב שנים אחר מה שקורה למים, הוא מסביר לנו את משק המים של מדינת ישראל: "במשך שלוש השנים האחרונות הייתה בצורת ומשבר חמור במשק המים. דווקא המקומות שבהם זה התבטא בצורה החריפה ביותר נעלמו מעיני הציבור", מסביר פרופ' גופן. "ואלו הם אקוויפרי החוף וההר. הציבור נשא עיניו לכינרת, וחי בהרגשה שיש סכנה לקיומה. לדעתי, בהתבסס על הנתונים, המים היו חסרים בכינרת אבל לא לכינרת, ויש הבדל". לדעת פרופ' גופן, כשפוחתת הזרימה בכינרת, איכות המים באגם לא נעשית גרועה אלא טובה יותר, משום שכשזורמים פחות מים, יש פחות מזהמים הנכנסים לאגם. "המים נושאים את המזהמים. הציבור לא מסתכל על הכינרת דרך המבחנות של המעבדה ולא דרך המיקרוסקופ, אלא רק דרך מה שרואות עיניו", הוא אומר. "את עיקר המאמץ צריך לכוון אל האקוויפרים, ולא אל המצב הכינרת".
המלח והמים
במשך תשע השנים אחרונות, ללא קשר למצבה של הכינרת, התפתחו שתי תופעות שליליות שאינן קשורות למפלס הנמוך. בכינרת הופיעו אצות כחולות חדשות ורעילות, ועליית המליחות באגם. המנגנון שגורם לתופעות אלה, אינו קשור כאמור לגובה המפלס.
פרופ' גופן מנסה להסביר את התופעה המפליאה הזאת: "דווקא הזרימה הבלתי פוסקת של מי הגשמים אל הכינרת, מביאה אתה מלח אל האגם. ישנה תופעה גיאולוגית של גושי מלח הנמצאים לפני אגם המים. המים שיורדים מהמורדות אל האגם סוחפים קצת מלח, ונכנסים מהקרקעית יחד עם המלח. כתוצאה מכך, כשיורדים פחות משקעים ופחות מים זורמים אל הכינרת, נכנסים פחות מלחים אליה.
אלא שיש לעניין חלק נוסף. בשנים שאין גשמים רבים, למרות שנכנסים לאגם פחות מלחים המליחות דווקא עולה. זאת משום שהמליחות נמדדת על פי ריכוז המלח יחסית לנפח האגם, שבשנות בצורת הוא קטן יותר. בקיץ גם מתאדים מים רבים, המשאירים ריכוז גבוה יותר של מלח. על מהלכים אלה אין לאדם שליטה.
מה קרה השנה?
"כנראה שהשנה התקבלו תפילות שמחת תורה", קובע בחיוך פרופ' גופן. אפשר לומר שמאז ה-9 בדצמבר, שהיה היום האחרון שבו מפלס עדיין לא עלה, ועד הבוקר שבו נכתבו שורות אלה, מפלס הכינרת עלה ב-4.09 מטרים. זהו שיא לאומי שלא היה כדוגמתו. אפילו בחורף האגדי של שנת 92, עלה המפלס ב-4 מטר. אלא שמה שקרה אז, שהכינרת הגיעה לשיא יכולת האגירה שלה מוקדם יותר, מה שאילץ את השלטונות לפתוח את סכר דגניה. קרוב ל-300 מליון מטרים מעוקבים של מים זרמו הלאה לירדן. השנה הגענו למפלס של 1.43 מתחת לקו האדום העליון, שאם המפלס יעלה מעליו ולו בסנטימטר, הכינרת עלולה להציף את כל הסביבה.
אנו עומדים בסוף מרץ, והמפלס ממשיך לעלות. "אני מניח", אומר פרופ' גופן, "שבגלל שהשנה עתירת מים במיוחד, מפלס הכינרת ימשיך לעלות עוד זמן רב. גם אם לא תרד עוד טיפת גשם אחת, המפלס ימשיך לעלות בין 2-3 ס"מ ליום. אם קצב העלייה יהיה בקצב של 3 ס"מ ליום נעבור את הקו האדום העליון, אבל אם הקצב יהיה רק 2 ס"מ לא נגיע לקו הזה. אם נגיע לקו האדום נאלץ שוב לפתוח את הסכר, והמשמעות תהיה איבוד מיליוני מטרים מעוקבים של מים".
"כל זה אם לא תרד אף טיפה אחת של גשם, אבל אם לפתע יתחילו לרדת גשמים ויהיה חשש שהמפלס יעלה יותר מהר, יצטרכו לפתוח את הסכר קודם לכן. בנציבות המים יושבת ועדה מיוחדת כל חודש, כשלפניה כל הסטטיסטיקות, הנתונים והטבלאות. בהתאם לכך הם מחליטים כיצד לנהוג בכינרת. אני מקווה שהפעם לא יצטרכו לפתוח את סכר דגניה. בסך הכל לסיכום, מצבה של הכינרת השנה מצוין".
ואקוויפר החוף דווקא בצרות
"הבעיה החמורה של ישראל היא באקוויפר החוף", אומר הפרופ' גופן. "שם המצב רע מאוד. בעוד שמפלס המים בכינרת לא משנה את מצבה האקולוגי, מפלסם באקוויפרים למיניהם, גובה המים שבהם, משנה גם משנה. גובה המפלס באקוויפר קובע את תהליכי הזיהום והמליחות. לפני 12 שנה עשה מבקר המדינה פרויקט. הוא ישב עם מומחים ואנשי מקצוע הבקיאים בנושאי המים, ולאחר דיונים מעמיקים קבע שרצוי מאוד שאקוויפר החוף יהיה גבוה ב-3 מטרים מעל פני הים. המצוי רחוק מאוד מהרצוי: שאבו משם שאיבת יתר רבה כל-כך גדולה עד שבחלקים ניכרים של אקוויפר החוף הוא נמצא 2 מטרים מתחת לפני הים. במצב הזה, מי הים חודרים פנימה".
"לדאבוננו הרב, גשמי השנה האחרונה לא שיפרו את מצב אקוויפר החוף כפי הצפוי. שטח אקוויפר החוף הוא 1800 ק"מ מרובעים. כשיורדים מעליו 750 מ"מ גשם, 80 אחוזים מהם מתנדפים וכלל לא נכנסים. מתוך כל מה שיורד במישור החוף, בערך 220 מיליון ממ"ק של מים נקלטים במאגרי האקוויפר. בעונה שבה ירדו 700 מיליון ממ"ק של מים, יישארו לא יותר מ-200-250 מיליון. ובינתיים הזיהום והמליחות רק מתגברים".
אז מה צריך לעשות?
"כבר עתה החלה נציבות המים בפעילות אינטנסיבית של הזרמת מים מהכינרת המשופעת לאקוויפר החוף. שואבים ומזרימים. אם הפעילות תהיה אינטנסיבית מספיק, יצליחו להחדיר אולי עוד 250-200 מיליון. בסך הכל יכול אקוויפר החוף לקלוט השנה הן ממי הגשמים והן ממי הכינרת השנה 500-400 מיליון ממ"ק של מים. אבל האמת שחסרה כמות גדולה הרבה יותר, למעלה ממיליארד. וגם המים שנשארים שם מתקלקלים מומלחים ומזדהמים. בעניין הזה אנחנו עדין רחוקים מאופטימום".
"יש להכריז על משטר של העברת מים מקסימלית מהכינרת לאקוויפר החוף. החלו לעשות זאת לפני שבועיים-שלשה; צריך היה להתחיל בראשית ינואר או בסוף דצמבר, מיד כשראו שהשנה תהיה ברוכה הרבה יותר מהממוצע. לא היה לנציבות המים אומץ לעשות זאת, רק בגלל שכולם חושבים שמפלס נמוך הוא קטסטרופה.
מחכים למים מתורכיה
בסך הכל, המצב הלאומי של המים הוא די טוב. מלבד הכינרת המשופעת במים, ישראל עומדת להיכנס למצב של זמינות מקורות מים נוספים. תוך שנה וחצי, על פי הבטחתו של עמוס אפשטיין, מנכ"ל 'מקורות', צפויים להגיע עוד 100 מיליון ממ"ק של מים מותפלים שיעמדו לרשותנו. גם נציב המים, שמעון טל, אמר בהרצאה בטכניון, שתוך שש שנים תעמוד לרשות מדינת ישראל תוספת של 500 מיליון ממ"ק של מים שפירים, שמקורם יהיה בהתפלה ומיבוא מתורכיה. בנוסף לזה יתווספו למצבת המים גם מי ביוב מותפלים בכמות של 200 230 מיליון ממ"ק .
הכינרת, והאקוויפרים, מספקים מים לכל הארץ. שלושת המאגרים הללו הם מאגרים לאומיים. עכשיו כשהכינרת מלאה, הנחלים זורמים ומצב משק המים מאוזן, יש לנהוג במשנה זהירות. פרופ' גופן ממליץ לקברניטי המים כיצד יש להתנהג לדעתו, כדי שבעוד שנתיים לא נעמוד שוב בפני שוקת שבורה (וכאן הביטוי קולע במיוחד). "להערכתי", אומר פרופ' גופן, צריך להשתמש מהר ככל האפשר במים של הכינרת ולפנות נפח אגירה חדש, כי כרגע אי אפשר לאגור כלום. בקיץ ירד המפלס רק במטר אחד, ואם השנה הבאה תהיה ממוצעת מבחינת כמות גשמים, ייאלצו שוב לפתוח את הסכר.
איך משתמשים בצורה מושכלת במי הכינרת?
בשתי צורות: בעזרת הזרמה אינטנסיבית של מי כינרת לאקוויפרים, ובעזרת הקצבות של משק המים לחקלאים. בגלל הקיצוצים בהקצבות המים לחקלאים, הם מאבדים אמון ולא רוצים לנטוע. חקלאי שנוטע עצים חדשים, צריך ביטחון שיהיו לו מים ל-20 שנה. גידולי עגבניות ותירס זה לא מספיק. צריך לעשות כל מה שאפשר לעודד שימוש חקלאי במים, כי גם זה חלק מתפקידם של המים וגם כדי לפנות כמה שאפשר נפח אגירה חדש בכינרת".
"כמובן", אומר פרופ' גופן, "שצריך לקחת בחשבון שאי אפשר לחתום חוזה על כמות הגשם שתרד. אבל גם אם יורדים למפלס של עד 215 מתחת לפני הים, לא קורה אסון. לא צריך לפחד ממפלס נמוך, בעיקר כשלרשות ישראל יעמדו בקרוב 250 מיליון ממ"ק מותפלים", מסביר פרופ' גופן.
חיים על הכינרת
כל ימיו חי פרופ' משה גופן על שפת הכינרת. הוא נולד בקיבוץ אפיקים שעל חוף הכינרת, ולמד על חוף הכינרת בבית הספר 'בית ירח'. באוניברסיטה הוא למד ביולוגיה של מים מתוקים; את התואר הראשון, השני והשלישי עשה באוניברסיטה העברית. תוך כדי כך התחתן והקים משפחה. את התואר השלישי עשה מטעם האוניברסיטה על שפת הכינרת. שלוש שנים בילה בירושלים ("ואני לא מצטער על אף רגע"). הוא עבד במעבדה לחקר הכינרת בחברה לחקר ימים ואגמים. שש שנים היה מנהל המעבדה שם, ולפני שנה יצא לפנסיה. כיום הוא חוקר במכון הנקרא מיג"ל, 'מרכז ידע גליל', שם הוא
עוסק באקולוגיה של עמק החולה והשפעתו על הכינרת.