הוא היה חברו הקרוב ביותר של יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה רבין. יחד הם ארגנו שבתות עיון בהם פרשו בפני כל מי שרצה לשמוע את משנתם המדינית. עדויותיהן של תלמידות האולפנה בקדומים קבעו כי הוא אף התגרה ביגאל עמיר ואמר לו "אתה סתם מדבר, אין לך אומץ לרצוח את רבין". על פי מספר עדויות, שלח רביב ביפרים לעיתונאים מיד לאחר הרצח, כשעוד נפוצו שמועות ה'סרק', "הפעם פספסנו, בפעם הבאה נצליח, על החתום ארגון אי"ל". למרות כל אלה קבעו השבוע שופטי בית-משפט השלום בירושלים כי אבישי רביב לא ידע ולא יכול היה לדעת על כוונותיו של הרוצח, ואשר על כן הנו חף מאי מניעת הפשע.
העדויות מרשיעות, השופטים מזכים
עם פרסום הכרעת הדין, שהתקבלה פה אחד, התמלאו עיניהם של רביב ועורך דינו דמעות של אושר. באותו זמן הורמו גבות רבות, כשנזכרו שלפני זמן לא רב, בשל אותו סעיף אישום, נשלחה מרגלית הר-שפי לתשעה חודשים בבית-הסוהר ועוד שלושה-עשר חודשי מאסר על תנאי. העונש ההוא ניתן כזכור, כיוון שהתווכחה עם הרוצח סביב סוגיית דין רודף, ולא דיווחה על מהותו של הוויכוח. "טלפון אחד, אפילו אנונימי, יכול היה לשנות את פני המציאות", קבעו אז השופטים.
התמיהה מתחזקת עם קביעת השופטים השבוע כי רביב הולך הביתה, שכן צריכה להיות ידיעה ממשית(!) על הפשע העומד להתבצע, ורביב, כפי שאמרה המשטרה, "שמע הרבה התבטאויות, גם של יגאל עמיר, אך הוא לא האמין שיגאל עמיר מתכוון לממש...".
לא קלה הייתה הדרך עד לרגע פרסום הכרעת הדין השבוע. שנים ניסה השב"כ למנוע את פתיחת המשפט. באותה תקופה סייעה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, במניעת ההליך. רק לאחר מאמצים בלתי נלאים ולחצים כבדים שהפעיל חבר הכנסת מיכאל איתן נפתח המשפט. מאז, נדחתה פתיחת המשפט שמונה פעמים, ושלושה הרכבי שופטים התחלפו. ההערכות הן כי הפרקליטות חששה מפני חשיפת המנגנון שפעל שנים לסגירת התיקים הפליליים שנפתחו נגד אבישי רביב בעוון מעשי האלימות והפרובוקציה שניהל, בין השאר, גם על ידי ארגון-הדמה האלים אי"ל, מעשים שכל תוחלתם הייתה הכפשת מחנה הימין.
חבר הכנסת איתן, כיום יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, עדיין לא מתייאש, ואומר: "בכוונתי להמשיך ולנהל מסע ציבורי לחשיפת האמת".
אם כן, לאחר שמונה דחיות ושלושה חילופי שופטים נפתח המשפט עצמו רק לפני כשנה, ובו שטחה התביעה את טענותיה: רביב שמע את עמיר קובע שיש לרצוח את ראש הממשלה רבין. חגי, אחיו של יגאל עמיר, אף סיפר לרביב על כדורי ההולופוינט שברשותו. מעדות מפעילו של רביב עולה כי רביב עצמו הודה ששמע את עמיר קובע שעל רבין חל דין רודף. בראשית שנת 93' סיפר עמיר לרביב על כך שתכנן לרצוח את רבין בטקס ב'יד ושם', ניסיון שנכשל כיוון שרבין לא הגיע למקום כמתוכנן. התביעה טענה שעמיר אמר לרביב כי בכוונתו לארגן קבוצה קטנה של סטודנטים רציניים ש"יעשו דברים".
אבל כל אלה, וטענות רבות אחרות, לא שכנעו את הרכב השופטים (אמנון כהן, אריה רומנוב ואורית אפעל-גבאי) כי רביב מעל בתפקידו כשלא התריע. "אילו היינו מגיעים למסקנה שאבישי רביב ידע על כוונתו של עמיר לרצוח את ראש הממשלה, ולמרות זאת ביודעין ובמתכוון לא עשה את המינימום הנדרש כדי למנוע את מעשה הרצח, לא היינו מהססים להרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו, ולא היינו רואים שום צדק בזיכויו", קבעו השופטים בהכרעת הדין שהתפרשה על פני 61 עמודים.
הפרקליטות לא רצתה לייצג
במקביל למאבקו של חבר הכנסת איתן במסדרונות המשפט, עבד בפרשה זו העיתונאי אדיר זיק. הוא עבד בעקשנות, עקב אחרי כל תנועה בחשבון הבנק של רביב ואחרי כל פעם שבה התקבל לעבודה חדשה.
אז מה, אדיר, עקבת בקנאות אחרי סוכן מסור שלא ידע כלום?
"אני מחזיק בידי מסמך שכתב חוקר השב"כ 'יוני' מה-7-8 לנובמבר 95', דהיינו יומיים לאחר הרצח. 'יוני' חקר את אבישי רביב, וסיכם את החקירה כך: '[הנחקר] מודה כי שמע את יגאל עמיר מתבטא 4-5 פעמים, במסגרת שבתות שארגן במקומות שונים, כי חל על רבין דין רודף וכי צריך להרוג אותו... [הנחקר] מודה כי מספר פעמים שוחח בארבע עיניים עם יגאל עמיר בנושא דין רודף שחל על רבין ושמע מיגאל עמיר שצריך להרוג את רבין... [הנחקר] מודה ששוחח פעם אחת ביחידות עם חגי עמיר והאחרון התבטא שעל רבין חל דין רודף וכי צריך להרוג אותו'.
"ואם לא די בכך, קיים גם הסעיף הבא, שכמו כל האחרים כתוב בכתב ידו של 'יוני': '[הנחקר] מוסר כי בעקבות הפיגועים האחרונים שהיו בשנה האחרונה, בעקבות הסכמי אוסלו וכן בעקבות משבר אישי לאחר שעזב את חברתו החל יגאל אמיר [כך במקור] להתבטא כי הוא ירצח את רבין'. אלה הם ציטוטים מתוך מסמך חקירה של השב"כ. התביעה גם לא התייחסה לעדות בשבועה של שרה אליאש ותלמידותיה, עדויות שנמסרו גם לוועדת שמגר וגם למשטרה, שקובעות ששמעו את רביב מדרבן את עמיר לרצוח את רבין. כל זה נעלם. ואת מי מביאים לעדות 'תנא דמסייע' לאבישי רביב? את יגאל עמיר, שאמר לשופטים שחשד ברביב שהוא סוכן שב"כ, ולכן, אומרים עכשיו השופטים, לא סביר להניח שהיה מספר לו על תכנוניו".
מה הסיבה להערכתך להתנהלות המוזרה הזו?
"ראה, כשהיועץ רובינשטיין סוף סוף הורה לפתוח בחקירה, הודיעה לו המחלקה הפלילית בפרקליטות שהיא לא מתכוונת לייצג את המדינה בתיק הזה, ולכן לא תגיש תביעה נגד רביב. מחוסר ברירה לקחו עורך דין מהתחום האזרחי ולא הפלילי, שעשה את העבודה כמי שכפאו שד, וככה זה נראה".
"רביב לא ידע"
בהכרעת הדין התייחסו השופטים לטענות דומות לאלה של אדיר זיק, ונימקו את התעלמותם מהעדויות הללו של 'יוני' בנימוקים כגון אלה: טענתו של רביב היא ששיקר בעדותו ל'יוני'. בחלק מהעניינים אמר אמת, ואילו לגבי עניינים מסוימים אמר הנאשם כי אין הוא זוכר אם הם אמת או שקר.
השופטים מצטטים את רביב שאמר כי אילו נדרש בליל הרצח, עוד בטרם פורסם שמו של הרוצח, להכין רשימה של אלף אנשים שהיו מסוגלים לעשות את המעשה, שמו של יגאל עמיר לא היה מופיע ברשימה. הנאשם, כתבו השופטים, מאשר אמנם כי שמע את יגאל עמיר אומר כי חל על ראש הממשלה 'דין רודף' ו'דין מוסר' וכי "צריך להרוג אותו", אך לדבריו מדובר היה באמירות כלליות בלבד, שלא היו שונות מהתבטאויות של אנשים רבים שהתנגדו בחריפות למדיניות הממשלה.
השופטים הוסיפו כי "לנו לא היה קושי לקבוע כי האמירות שמסר הנאשם ל'יוני' ול'משה' (חוקר שב"כ נוסף, ש.כ.), אותן הוא מאשר גם היום כאמת, אינן יכולות לגבש את יסוד הידיעה הדרוש לשם הרשעה בעבירה של אי מניעת פשע.
תפסו את הש.ג.
כאמור לעיל, באופן תמוה לא מצא הרכב השופטים שדן בעניינה של מרגלית הר שפי להשתמש בטיעונים דומים לגביה. מי שמפתיע במידה מסוימת בתגובתו הוא דווקא דב הר שפי, אביה של מרגלית, שמצדיק את הכרעת השופטים. "הזיכוי הזה מוצדק", הוא קובע, "זו הייתה שגיאה להעמיד את אבישי רביב לדין, בדיוק כמו שזו הייתה טעות להעמיד את מרגלית לדין. אבישי רביב במקרה הזה הוא רק הש.ג. שאותו העדיפו בשב"כ להאשים. היה צריך להעמיד את רביב לדין על עניינים אחרים, כמו הפרת אמונים. היה לו תפקיד להעביר אינפורמציה, אז או שהוא לא מסר אותה ועל זה צריך לשפוט אותו, או שהוא דווקא מסר אותה, ואז צריך לשאול מה עשו עם המידע הזה".
הר שפי אמנם מציין בדבריו שתי אופציות, אבל מדגיש דווקא את השנייה: "ככל הנראה", הוא אומר, "רביב העביר את המידע. צריך לפתוח בחקירה שתקבע מה עשו בשב"כ עם המידע הזה. לצערי, לשב"כ היה הרבה יותר מידע ממה שהוא מוכן שנדע, לכן השרות וראשיו התעקשו במשך זמן ארוך כל-כך שלא לאפשר את פתיחת החקירה נגד רביב. בסופו של דבר העדיפו להעמיד אותו לדין ולהסתיר אנשים אחרים".
לאיזה אנשים אחרים אתה מתכוון?
"כולם זוכרים שהיו שני אנשים, שלומי הלוי והילה פרנק. אנחנו זוכרים את העדות התמוהה על תימני מבר-אילן בשירותים הציבוריים שמתכנן לרצוח את ראש הממשלה. השניים הללו חשדו והעבירו את המידע למשטרה. ראש אגף במשטרה אמר לי באופן אישי ששוחח עם ראש אגף בשב"כ, חזי כאלו.
הוא אמר לו שיודעים בשב"כ הרבה, אבל אי אפשר לפרט. השניים הללו, הלוי ופרנק, לא הועמדו לדין, כי בשב"כ חששו שמשפט נגדם יגרור את השאלה המתבקשת כלפי אנשי השרות עצמם, 'מה עשיתם עם המידע הזה?', אז העדיפו להיטפל לש.ג. אבישי רביב. אבל בקשר לתביעה נגד רביב ונגד מרגלית, זו הייתה טעות. בשום מדינה מערבית נורמלית אין 'מחשבומטר' שמביא להעמדה לדין על מחשבות".
האמת תצא לאור
כשהוא סוקר את הכרעת הדין, מדגיש אדיר זיק עובדה מעניינת אחת שעולה ממנה. נדמה שגם דב הר שפי רמז בדבריו עליה. השופטים קיבלו את כל עדויות אנשי השב"כ כעובדות שאין לערער על אמינותן, שאליהן יש להתאים את הגרסאות השונות, ובין השאר גם את גרסתו של רביב. לא נראה שעלתה בכלל האפשרות שגרסת אנשי השב"כ אינה תואמת את המציאות. "לא נטען בפנינו על קיומו של מניע ממשי לכך שהנאשם (רביב) יסתיר ממפעיליו", כתבו השופטים בהחלטתם. "עולה דווקא כי היה לנאשם מניע משמעותי למסור לשב"כ על כוונותיו של יגאל עמיר, אילו ידע אותן". אם בשב"כ אמרו שלא ידעו הרי שכנראה לא קיבלו דיווח, ואם לא קיבלו דיווח משמע שלא היה קיים כזה.
האפשרות שאבישי רביב דווקא כן דיווח ובמקום כלשהו בדרגות שמעליו הסתבכו העניינים לא נבדקה. "אם כי", מדגיש אדיר זיק, "אי אפשר לדעת בביטחון גמור מה בדיוק התרחש מעבר לדלתיים הסגורות. הרי חוץ משתי ישיבות, כל שאר ישיבות בית-המשפט היו סגורות לציבור".
אדיר, המאבק הסתיים? מקפלים דגלים? בשמאל אומרים שהכרעת הדין שמה קץ לתיאוריות המשונות של הימין.
לא, המאבק לא הסתיים. מבחינה משפטית העניין אמנם נסגר רשמית, אבל עדיין קיים המאבק הציבורי, שיחשוף בסופו של דבר את האמת בפרשה הזו. הרבה פרשיות, כמו פרשת כנופיית מע"ץ ופרשת ברנס התבררו רק אחרי עשרים שנה, וכך יהיה גם במקרה הזה.
דב הר שפי, מכאן והלאה מה מטרות המאבק ואיך הוא עומד להתבצע?
"המטרות הן פשוטות, להוציא את האמת לאור. שנדע מי ידע ומי פישל. במלחמת יום כיפור שהסתיימה בניצחון, הביאו הבדיקות לכך שגנרלים שילמו לא רק בדרגתם אלא, אפשר לומר, גם בחייהם. התקף הלב של דדו נבע באופן ישיר ממסקנות ועדת החקירה. והנה כאן, בכשל הגדול ביותר של השב"כ, העניין לא נבדק. חזי כאלו קיבל תפקיד של מנהל אגף לוגיסטיקה בבית חולים, כרמי גילון הפך להיות שגרירנו בדנמרק ויעקב פרי קיבל את מנכ"לות סלקום.
"לגבי האיך, לא מדובר במאבק אישי שלי. אנשי ציבור צריכים להתגייס למשימת הבדיקה הזו עד לבירור מוחלט של הפרשה".
העדויות מרשיעות, השופטים מזכים
עם פרסום הכרעת הדין, שהתקבלה פה אחד, התמלאו עיניהם של רביב ועורך דינו דמעות של אושר. באותו זמן הורמו גבות רבות, כשנזכרו שלפני זמן לא רב, בשל אותו סעיף אישום, נשלחה מרגלית הר-שפי לתשעה חודשים בבית-הסוהר ועוד שלושה-עשר חודשי מאסר על תנאי. העונש ההוא ניתן כזכור, כיוון שהתווכחה עם הרוצח סביב סוגיית דין רודף, ולא דיווחה על מהותו של הוויכוח. "טלפון אחד, אפילו אנונימי, יכול היה לשנות את פני המציאות", קבעו אז השופטים.
התמיהה מתחזקת עם קביעת השופטים השבוע כי רביב הולך הביתה, שכן צריכה להיות ידיעה ממשית(!) על הפשע העומד להתבצע, ורביב, כפי שאמרה המשטרה, "שמע הרבה התבטאויות, גם של יגאל עמיר, אך הוא לא האמין שיגאל עמיר מתכוון לממש...".
לא קלה הייתה הדרך עד לרגע פרסום הכרעת הדין השבוע. שנים ניסה השב"כ למנוע את פתיחת המשפט. באותה תקופה סייעה פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, במניעת ההליך. רק לאחר מאמצים בלתי נלאים ולחצים כבדים שהפעיל חבר הכנסת מיכאל איתן נפתח המשפט. מאז, נדחתה פתיחת המשפט שמונה פעמים, ושלושה הרכבי שופטים התחלפו. ההערכות הן כי הפרקליטות חששה מפני חשיפת המנגנון שפעל שנים לסגירת התיקים הפליליים שנפתחו נגד אבישי רביב בעוון מעשי האלימות והפרובוקציה שניהל, בין השאר, גם על ידי ארגון-הדמה האלים אי"ל, מעשים שכל תוחלתם הייתה הכפשת מחנה הימין.
חבר הכנסת איתן, כיום יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, עדיין לא מתייאש, ואומר: "בכוונתי להמשיך ולנהל מסע ציבורי לחשיפת האמת".
אם כן, לאחר שמונה דחיות ושלושה חילופי שופטים נפתח המשפט עצמו רק לפני כשנה, ובו שטחה התביעה את טענותיה: רביב שמע את עמיר קובע שיש לרצוח את ראש הממשלה רבין. חגי, אחיו של יגאל עמיר, אף סיפר לרביב על כדורי ההולופוינט שברשותו. מעדות מפעילו של רביב עולה כי רביב עצמו הודה ששמע את עמיר קובע שעל רבין חל דין רודף. בראשית שנת 93' סיפר עמיר לרביב על כך שתכנן לרצוח את רבין בטקס ב'יד ושם', ניסיון שנכשל כיוון שרבין לא הגיע למקום כמתוכנן. התביעה טענה שעמיר אמר לרביב כי בכוונתו לארגן קבוצה קטנה של סטודנטים רציניים ש"יעשו דברים".
אבל כל אלה, וטענות רבות אחרות, לא שכנעו את הרכב השופטים (אמנון כהן, אריה רומנוב ואורית אפעל-גבאי) כי רביב מעל בתפקידו כשלא התריע. "אילו היינו מגיעים למסקנה שאבישי רביב ידע על כוונתו של עמיר לרצוח את ראש הממשלה, ולמרות זאת ביודעין ובמתכוון לא עשה את המינימום הנדרש כדי למנוע את מעשה הרצח, לא היינו מהססים להרשיע אותו בעבירה המיוחסת לו, ולא היינו רואים שום צדק בזיכויו", קבעו השופטים בהכרעת הדין שהתפרשה על פני 61 עמודים.
הפרקליטות לא רצתה לייצג
במקביל למאבקו של חבר הכנסת איתן במסדרונות המשפט, עבד בפרשה זו העיתונאי אדיר זיק. הוא עבד בעקשנות, עקב אחרי כל תנועה בחשבון הבנק של רביב ואחרי כל פעם שבה התקבל לעבודה חדשה.
אז מה, אדיר, עקבת בקנאות אחרי סוכן מסור שלא ידע כלום?
"אני מחזיק בידי מסמך שכתב חוקר השב"כ 'יוני' מה-7-8 לנובמבר 95', דהיינו יומיים לאחר הרצח. 'יוני' חקר את אבישי רביב, וסיכם את החקירה כך: '[הנחקר] מודה כי שמע את יגאל עמיר מתבטא 4-5 פעמים, במסגרת שבתות שארגן במקומות שונים, כי חל על רבין דין רודף וכי צריך להרוג אותו... [הנחקר] מודה כי מספר פעמים שוחח בארבע עיניים עם יגאל עמיר בנושא דין רודף שחל על רבין ושמע מיגאל עמיר שצריך להרוג את רבין... [הנחקר] מודה ששוחח פעם אחת ביחידות עם חגי עמיר והאחרון התבטא שעל רבין חל דין רודף וכי צריך להרוג אותו'.
"ואם לא די בכך, קיים גם הסעיף הבא, שכמו כל האחרים כתוב בכתב ידו של 'יוני': '[הנחקר] מוסר כי בעקבות הפיגועים האחרונים שהיו בשנה האחרונה, בעקבות הסכמי אוסלו וכן בעקבות משבר אישי לאחר שעזב את חברתו החל יגאל אמיר [כך במקור] להתבטא כי הוא ירצח את רבין'. אלה הם ציטוטים מתוך מסמך חקירה של השב"כ. התביעה גם לא התייחסה לעדות בשבועה של שרה אליאש ותלמידותיה, עדויות שנמסרו גם לוועדת שמגר וגם למשטרה, שקובעות ששמעו את רביב מדרבן את עמיר לרצוח את רבין. כל זה נעלם. ואת מי מביאים לעדות 'תנא דמסייע' לאבישי רביב? את יגאל עמיר, שאמר לשופטים שחשד ברביב שהוא סוכן שב"כ, ולכן, אומרים עכשיו השופטים, לא סביר להניח שהיה מספר לו על תכנוניו".
מה הסיבה להערכתך להתנהלות המוזרה הזו?
"ראה, כשהיועץ רובינשטיין סוף סוף הורה לפתוח בחקירה, הודיעה לו המחלקה הפלילית בפרקליטות שהיא לא מתכוונת לייצג את המדינה בתיק הזה, ולכן לא תגיש תביעה נגד רביב. מחוסר ברירה לקחו עורך דין מהתחום האזרחי ולא הפלילי, שעשה את העבודה כמי שכפאו שד, וככה זה נראה".
"רביב לא ידע"
בהכרעת הדין התייחסו השופטים לטענות דומות לאלה של אדיר זיק, ונימקו את התעלמותם מהעדויות הללו של 'יוני' בנימוקים כגון אלה: טענתו של רביב היא ששיקר בעדותו ל'יוני'. בחלק מהעניינים אמר אמת, ואילו לגבי עניינים מסוימים אמר הנאשם כי אין הוא זוכר אם הם אמת או שקר.
השופטים מצטטים את רביב שאמר כי אילו נדרש בליל הרצח, עוד בטרם פורסם שמו של הרוצח, להכין רשימה של אלף אנשים שהיו מסוגלים לעשות את המעשה, שמו של יגאל עמיר לא היה מופיע ברשימה. הנאשם, כתבו השופטים, מאשר אמנם כי שמע את יגאל עמיר אומר כי חל על ראש הממשלה 'דין רודף' ו'דין מוסר' וכי "צריך להרוג אותו", אך לדבריו מדובר היה באמירות כלליות בלבד, שלא היו שונות מהתבטאויות של אנשים רבים שהתנגדו בחריפות למדיניות הממשלה.
השופטים הוסיפו כי "לנו לא היה קושי לקבוע כי האמירות שמסר הנאשם ל'יוני' ול'משה' (חוקר שב"כ נוסף, ש.כ.), אותן הוא מאשר גם היום כאמת, אינן יכולות לגבש את יסוד הידיעה הדרוש לשם הרשעה בעבירה של אי מניעת פשע.
תפסו את הש.ג.
כאמור לעיל, באופן תמוה לא מצא הרכב השופטים שדן בעניינה של מרגלית הר שפי להשתמש בטיעונים דומים לגביה. מי שמפתיע במידה מסוימת בתגובתו הוא דווקא דב הר שפי, אביה של מרגלית, שמצדיק את הכרעת השופטים. "הזיכוי הזה מוצדק", הוא קובע, "זו הייתה שגיאה להעמיד את אבישי רביב לדין, בדיוק כמו שזו הייתה טעות להעמיד את מרגלית לדין. אבישי רביב במקרה הזה הוא רק הש.ג. שאותו העדיפו בשב"כ להאשים. היה צריך להעמיד את רביב לדין על עניינים אחרים, כמו הפרת אמונים. היה לו תפקיד להעביר אינפורמציה, אז או שהוא לא מסר אותה ועל זה צריך לשפוט אותו, או שהוא דווקא מסר אותה, ואז צריך לשאול מה עשו עם המידע הזה".
הר שפי אמנם מציין בדבריו שתי אופציות, אבל מדגיש דווקא את השנייה: "ככל הנראה", הוא אומר, "רביב העביר את המידע. צריך לפתוח בחקירה שתקבע מה עשו בשב"כ עם המידע הזה. לצערי, לשב"כ היה הרבה יותר מידע ממה שהוא מוכן שנדע, לכן השרות וראשיו התעקשו במשך זמן ארוך כל-כך שלא לאפשר את פתיחת החקירה נגד רביב. בסופו של דבר העדיפו להעמיד אותו לדין ולהסתיר אנשים אחרים".
לאיזה אנשים אחרים אתה מתכוון?
"כולם זוכרים שהיו שני אנשים, שלומי הלוי והילה פרנק. אנחנו זוכרים את העדות התמוהה על תימני מבר-אילן בשירותים הציבוריים שמתכנן לרצוח את ראש הממשלה. השניים הללו חשדו והעבירו את המידע למשטרה. ראש אגף במשטרה אמר לי באופן אישי ששוחח עם ראש אגף בשב"כ, חזי כאלו.
הוא אמר לו שיודעים בשב"כ הרבה, אבל אי אפשר לפרט. השניים הללו, הלוי ופרנק, לא הועמדו לדין, כי בשב"כ חששו שמשפט נגדם יגרור את השאלה המתבקשת כלפי אנשי השרות עצמם, 'מה עשיתם עם המידע הזה?', אז העדיפו להיטפל לש.ג. אבישי רביב. אבל בקשר לתביעה נגד רביב ונגד מרגלית, זו הייתה טעות. בשום מדינה מערבית נורמלית אין 'מחשבומטר' שמביא להעמדה לדין על מחשבות".
האמת תצא לאור
כשהוא סוקר את הכרעת הדין, מדגיש אדיר זיק עובדה מעניינת אחת שעולה ממנה. נדמה שגם דב הר שפי רמז בדבריו עליה. השופטים קיבלו את כל עדויות אנשי השב"כ כעובדות שאין לערער על אמינותן, שאליהן יש להתאים את הגרסאות השונות, ובין השאר גם את גרסתו של רביב. לא נראה שעלתה בכלל האפשרות שגרסת אנשי השב"כ אינה תואמת את המציאות. "לא נטען בפנינו על קיומו של מניע ממשי לכך שהנאשם (רביב) יסתיר ממפעיליו", כתבו השופטים בהחלטתם. "עולה דווקא כי היה לנאשם מניע משמעותי למסור לשב"כ על כוונותיו של יגאל עמיר, אילו ידע אותן". אם בשב"כ אמרו שלא ידעו הרי שכנראה לא קיבלו דיווח, ואם לא קיבלו דיווח משמע שלא היה קיים כזה.
האפשרות שאבישי רביב דווקא כן דיווח ובמקום כלשהו בדרגות שמעליו הסתבכו העניינים לא נבדקה. "אם כי", מדגיש אדיר זיק, "אי אפשר לדעת בביטחון גמור מה בדיוק התרחש מעבר לדלתיים הסגורות. הרי חוץ משתי ישיבות, כל שאר ישיבות בית-המשפט היו סגורות לציבור".
אדיר, המאבק הסתיים? מקפלים דגלים? בשמאל אומרים שהכרעת הדין שמה קץ לתיאוריות המשונות של הימין.
לא, המאבק לא הסתיים. מבחינה משפטית העניין אמנם נסגר רשמית, אבל עדיין קיים המאבק הציבורי, שיחשוף בסופו של דבר את האמת בפרשה הזו. הרבה פרשיות, כמו פרשת כנופיית מע"ץ ופרשת ברנס התבררו רק אחרי עשרים שנה, וכך יהיה גם במקרה הזה.
דב הר שפי, מכאן והלאה מה מטרות המאבק ואיך הוא עומד להתבצע?
"המטרות הן פשוטות, להוציא את האמת לאור. שנדע מי ידע ומי פישל. במלחמת יום כיפור שהסתיימה בניצחון, הביאו הבדיקות לכך שגנרלים שילמו לא רק בדרגתם אלא, אפשר לומר, גם בחייהם. התקף הלב של דדו נבע באופן ישיר ממסקנות ועדת החקירה. והנה כאן, בכשל הגדול ביותר של השב"כ, העניין לא נבדק. חזי כאלו קיבל תפקיד של מנהל אגף לוגיסטיקה בבית חולים, כרמי גילון הפך להיות שגרירנו בדנמרק ויעקב פרי קיבל את מנכ"לות סלקום.
"לגבי האיך, לא מדובר במאבק אישי שלי. אנשי ציבור צריכים להתגייס למשימת הבדיקה הזו עד לבירור מוחלט של הפרשה".