ערב יום הכיפורים. בחברון עומדים להם תשעה יהודים, וממתינים ליהודי העשירי למניין. אך מכיוון שכל בני האזור עלו לירושלים, לא הגיע אף אחד. צער רב אחז את האנשים, שחששו כי יאלצו להתפלל ב'יחיד' את תפילות היום הנורא.
השמש כבר נטתה לשקוע, אך האנשים העצובים המתינו בכל זאת שתתגשם תחינתם. ואכן, מרחוק הגיע אליהם איש זקן. שמחו מאד האנשים, והציעו לו אוכל כדי שיסעד סעודה מפסקת, אך האיש ענה כי כבר סעד בדרך. נעמדו האנשים והחלו בתפילת היום הקדוש, כשאווירת השמחה על כך שזכו להתפלל במניין מלווה אותם בתפילתם לאורך כל היום.
במוצאי יום הכיפורים החלו תשעת המתפללים לדון בחלקו של מי מהם תיפול הזכות לארח את הזקן. לבסוף החליטו כי יפילו פור, אשר יקבע אצל מי מהם יתארח האורח. הפור נפל על החזן, שהיה ידוע כאיש חסיד ובעל ענווה. הלך החזן שמח ומאושר לביתו, כשהאורח בעקבותיו. כשהגיע סמוך לביתו, רצה החזן לכבד את אורחו ולתת לו להיכנס ראשון לביתו, אך הפלא ופלא, כאשר הסתובב לאחוריו, נדהם לגלות כי האיש נעלם. חיפשו אותו בכל מקום אך כאילו בלעה האדמה את האיש, לא הצליחו לאתרו.
תושבי חברון הצטערו מאוד על כי נעלם מפניהם האיש. אך באותו הלילה הגיע הזקן אל החזן בחלומו ואמר לו כי הוא אברהם אבינו, אשר ראה את צערם של תשעת היהודים שנותרו ללא מניין ובא להשלים את מניינם.
כל המגיע אל בית הכנסת אברהם אבינו בחברון זוכה לשמוע את סיפור הנס המופלא הזה, המופיע גם בספר 'עמק המלך' של ר' נפתלי כ"ץ. והבאים לשמוע את הסיפור הם רבים.
רבע מיליון מבקרים בשנה
כ-35 דקות נסיעה מירושלים שוכנת לה העיר חברון. הדרך המובילה אל העיר יפהפייה; אפשר לראות את הרי חברון, כרמי הזיתים והגפנים בצדי הדרך לעיר האבות. עיר זו, כמעט שלא הייתה תקופה שלא היה בה לפחות יהודי אחד. אך גם בתקופות שנאלצו היהודים להתפנות ממנה, התפללו בכל מאודם לחזור אליה. חברון אמנם נראית היום מבחוץ בעיקר כעיר מוכת טרור, אך מבפנים אפשר לראות כי מצד שני ההתפתחות בה מדהימה. למרות כל מה שעוברת חברון, היא מושכת אליה אלפי יהודים בכל שנה.
על פי נתוני משרד התיירות, חברון היא אתר התיירות מספר אחת ביש"ע, ומספר שתיים בארץ כולה, כשלפניה עומד הכותל המערבי. מי שמגיע לחברון רואה כי אין זה פלא. מגוון האתרים הנמצאים בעיר הוא רב: החל במערת המכפלה, שבה קבורים אבותינו ואמותינו, עבור במוזיאון העתיקות 'ארץ יהודה', השוכן בקריית ארבע ליד בניין המועצה והמוזיאון לתולדות הקהילה היהודית הממוקם בחברון, דרך מדרשת חברון ו'הכנסת אורחים חברון' וכלה בחנות המזכרות והמזנון השוכנים סמוך לקברי האבות.
אנשי חברון אינם זורקים סתם מספרים של מבקרים. משה (צ'יקו) בן זמרה מגלה לי כי ישנו מכשיר המודד את כמות האנשים בכניסה למערת המכפלה. לכן, המספר רבע מיליון מבקרים שבו הם נוקבים בדוק. הוא מציין בצער כי לפני המלחמה היו כחצי מיליון, "אבל הם עוד יחזרו". המבקרים הרבים זורמים מכל רחבי הארץ. כמויות האוטובוסים היוצאים מדי שבוע מירושלים ובני ברק אל עיר האבות הן רק אחד הסימנים לכמות הרבה של המגיעים.
בעיר מתקיימים סיורים רבים מדי יום. הסיורים הנערכים במסגרת 'מדרשת חברון' ניתנים גם באנגלית, לטובת התיירים.
ניצולים מפרעות תרפ"ט
אין אדם אשר יוצא מבית הכנסת אברהם אבינו כששום דבר לא זע בלבו. בית הכנסת ממוקם בשכונת אברהם אבינו, אשר הייתה פעם הרובע היהודי העתיק. בית הכנסת עצמו נהרס לאחר הפרעות בתרפ"ט ואף כוסה באשפה ובדירי עזים. אחד הרגעים המרגשים בביקור בבית הכנסת הוא פתיחת ארון הקודש; בתוך הארון נמצאים שלושה ספרי תורה עתיקי יומין, שניצלו מפרעות תרפ"ט והושבו אל בית הכנסת כאשר חזרו התושבים לעיר.
גם 'תל חברון', הידוע בכינויו 'תל רומידה', מושך אליו אנשים. הם באים לראות את הממצאים מתקופת האבות שנתגלו במקום. במרומי התל ישנו מבצר המכונה קבר ישי, על פי אגדה שלפיה נקבר במקום ישי, אבי דוד. ממקום זה ניתן לצפות בנוף הנהדר של כל אזור חברון. במהלך הסיורים ניתן להגיע גם אל בית הדסה ואף לישיבת שבי חברון, שנמצאת בבית רומנו.
כל מי שדיברתי אתו אמר לי כי אין כמו השבתות בחברון. השבתות המתקיימות בעיר עמוסות אורחים; 'הכנסת אורחים חברון' דואגת לכך שבכל שבת יתמלא המלון במבקרים רבים. וזה עוד לפני שהתחלנו לתאר את המתרחש בעיר בשבת 'חיי שרה'. אותה שבת, בה קוראים בפרשת השבוע על קניית המערה בחברון על ידי אברהם וקבורת שרה בה, נקראת גם 'שבת חברון'. בשבת זו כל חברון וקריית ארבע עמוסות באנשים. בתי האנשים, המדרשה ואף בית-הספר מלאים במזרונים ובשקי שינה. קבוצות האנשים מכל הגילאים מסתובבות במקום, שיירות אדירות ממלאות את הרחובות והסמטאות שבין קריית ארבע לחברון בדרכם אל התפילה בקברי האבות ובחזרה לארוחות השבת אצל התושבים ובאכסניות. העיר כולה לובשת חג. תושבי חברון מציינים כי שבת זו נותנת תחושה ממשית של אחדות העם.
יש אומרים כי חברון נקראת כך מלשון המילה חבר, חיבור, ואכן, העיר מחברת באותה שבת את כל ישראל, צעירים ומבוגרים, דתיים ושאינם דתיים, כולם מגיעים אל עיר האבות. אך בזה עדיין לא סיימנו את נושא השבתות; מדי כמה שבתות יוצאת 'שבת חברון הנודדת' למסלולה. באותה שבת נוסעים תושבי חברון להתארח במקומות שונים ברחבי הארץ. במהלך השבת מתארחים האורחים מחברון אצל תושבי המקום, אוכלים את סעודותיהם ביחד, שומעים שיעורי תורה ומחזקים זה את זה. רחובות, בת ים, מרכז שפירא ובני ברק הן רק חלק קטן מהמקומות אליהם הגיעו החברונים. בכל מוצאי שבת כזו מארגנים אנשי חברון התרמה למען העיר ומי שנדבה נפשו תורם בשמחה ומכל הלב.
תושבים בשליחות העם
ביציאה ממערת המכפלה, ממוקמים המזנון וחנות המזכרות. החנות הקטנה מוצפת באביזרים ונראה כאילו רק בנס מצליחה היא להכיל את הכל: כובעים, חולצות, דיסקים וקלטות, מפות וחומרי הדרכה, יין ושמן זית, מגילות והגדות. המכנה המשותף לכל הדברים הללו הוא, כמובן: חברון.
אך לא בזה מסתיימת פעילות החנות. כל מי שיגלוש באינטרנט לאתר העיר חברון יגלה את חנות המזכרות באתר. דרך הקישור לחנות הנמצא באתר, ניתן לקנות כל דבר שהחנות מוכרת. "המטרה שלנו", אומרים פעילי ועד הישוב היהודי בחברון, "היא להביא את חברון הביתה. כל אדם ברחבי העולם שרוצה בכך, חברון תגיע אליו לביתו".
נעם ארנון, דובר הישוב היהודי ויושב ראש הוועד היהודי בחברון, רואה את התפתחות העיר כדבר מדהים. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", הוא מצטט, ומתכוון למשאבים הרבים שהושקעו במשך שנים לפיתוח התיירות בעיר, ולתכנונים לעתיד שבעזרת ה' עוד יצאו לפועל. "הייתה לנו סייעתא דשמייא לאורך כל הדרך", מסכם ארנון. הוא מסביר כי מטרתם אינה רק להמשיך ולשמר את שנעשה עד היום, אלא, לפתח הלאה והלאה את העיר.
צ'יקו בן זמרה, גם הוא מהוועד היהודי בחברון, מדגיש כי רק התיירים הרבים הם ששומרים על מערת המכפלה מפני גורל נוראים כמו זה של קבר יוסף. המבקרים הללו הם גם מה שנותן לאנשי חברון את הכוח להמשיך הלאה.
"זוהי עיר האבות", אומרת לי צביה, תושבת פתח תקווה הנוסעת מדי פעם לחברון. "חוץ מהאווירה הרוחנית, הקדושה והרוגע שחשים ברגע שמגיעים אל העיר, והתפילה במערת המכפלה שאין כדרגתה, יש לנו מטרה גם לחזק את התושבים המתגוררים בעיר".
רבים חשים כמו צביה. כל מי שדיברתי אתו, הדגיש כי אחת המטרות בנסיעה זו היא חיזוק. הן לעצמם והן לתושבי חברון וקריית ארבע. "הם עושים את העבודה עבורנו במסירות נפש שאין כדוגמתה. הם נמצאים שם למרות הסיכון הכרוך בכך. הם השליחים שלנו, ואנחנו רוצים לחזק את ידיהם", אומר אביחי יצחק מבית שמש.
מכניסי אורחים כאברהם אבינו
אף אחד מאלה ששוחחתי עמם אינו מזכיר את נושא הביטחון. הם מאמינים בעשייה, בכוח ובחיזוק שהם נותנים ומקבלים, וכך גם כנראה אלפי המבקרים הפוקדים את חברון מדי שנה. התושבים הם שותפים חשובים בתיירות. נעם ארנון, תושב חברון בעצמו, מספר כי התושבים פותחים את בתיהם בפני כל מי שבא. "לעתים", הוא אומר, "צריך לתת רק כוס שתייה או שירותים. אבל יש פעמים, כמו בשבת חיי שרה, שזה אירוח ממש, כולל שינה וארוחות. לפעמים המבקרים רק רוצים לראות ממקור ראשון כיצד חיים התושבים בעיר, והם נכנסים לבתים כדי לראות". ותמיד, יש להדגיש, הכנסת האורחים נעשית עם חיוך על הפנים ובשמחה גדולה על כל אורח.
ארנון מציין כי כל אורח שמגיע, מעניק לתושבים הרבה אנרגיה להמשיך. "המראה של החניון מלא נותן לנו תחושה של שליחות, ומעודד אותנו להמשיך בדרכנו למרות הכל". ובן זמרה מוסיף: "חברון היא ההוכחה לכך שלמרות המצב הביטחוני הקשה בארץ ובמיוחד בחברון, אפשר להמשיך הלאה".
ואכן, הוועד והתושבים מתכוננים כבר לחג הבא. בפסח יערכו אירועים רבים בעיר האבות. האוטובוסים שיזרמו מכל קצווי הארץ יביאו את עשרות האלפים שיחגגו את חג החירות בעיר. בעיר יוכלו להתפלל במערת המכפלה, להשתתף בהופעות אומנים בשעות הצהריים ולסייר לאורך כל היום באתרים היהודיים הרבים הפזורים בעיר, כגון: שכונת אברהם אבינו, תל רומידה וקבר ישי. וזה רק חלק קטן ממגוון הפעילויות שמארגנים בחברון.
הוועד לא חסך בפרסום, הכל בכדי שכל יהודי באשר הוא ידע כי חברון שלנו והוא מוזמן לעלות אליה. גם צה"ל נערך כמדי שנה, בהתאם לכמויות הבאים. כוחות צבא רבים ממלאים את העיר ומאבטחים את הדרך אליה ואת סמטאותיה, כדי שהבאים לעיר יחושו בטוחים בהגיעם להשתטח על קברי אבותיהם, לשאת תחינה לפני בוראם ולחוג את חג החירות בעיר האחדות.
"אנחנו מפעל חי, תוסס ודינמי", אומרים ארנון ובן זמרה, "וכך נמשיך להיות. נדאג כי חברון תגיע לכל יהודי ויהודי, באשר הוא שם".
חברון, מאז ולתמיד
"אמר ר' יודן בר סימון: שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר, גזולין הן בידכם. ואלו הן: מערת המכפלה, בית המקדש וקבורתו של יוסף".
במאה השמונה עשרה לפני הספירה הגיע אברהם אבינו אל חברון. הוא ישב בה 25 שנה, אך נאלץ לעזוב אותה בעקבות הרעב ששרר בארץ ולרדת מצרימה. כאשר חזר לארץ, הוא קנה בכסף מלא את מערת המכפלה מידי עפרון החתי וקבר בה את שרה אשתו. בסוף ימיו נקבר גם אברהם עצמו במערה. גם צאצאיו, יצחק ויעקב, ונשותיהם, רבקה ולאה, נקברו במערת המכפלה. מסופר במדרש ידוע שעשו ניסה למנוע את קבורתו של יעקב במקום, ולכן הוא הומת וראשו נקבר במערה.
בתקופת המדבר חזרו המרגלים שנשלחו על ידי משה מארץ ישראל ותיארו את ענקי חברון. הם אף הביאו ענבים, תאנים ורימונים מעיר הענקים. מאוחר יותר, כאשר נכבשה ארץ ישראל, קיבל כלב בן יפונה את העיר לרשותו. באותה התקופה, חברון הייתה עיר מקלט.
בשנת 1007 לפני ספירת הנוצרים, כ-700 שנה לאחר שהגיע אברהם אבינו אל חברון, נהרג אבנר בן נר בחברון ואף נקבר בה. מעט אחר -כך נקבר בחברון גם ראשו של איש בשת. בכך מגיעה לסיומה תקופת מלכות שאול ומתחילה תקופת דוד. לפני שמלך דוד על כל ישראל בירושלים, הוא מלך 7 שנים על בני שבט יהודה בחברון.
כשבשנת 975 לפני הספירה החליט אבשלום בן דוד למרוד באביו, הוא הרים את נס המרד דווקא בחברון. מאוחר יותר, כאשר מלך רחבעם בן שלמה, הוא ביצר היטב את חברון ומצודותיה כנגד אויביו.
בשנת 586 לפני הספירה חרב בית המקדש הראשון ויהודה גלתה. בשנת 445 לפני הספירה, חזרו גולי בבל לעירם, שבינתיים הייתה בידי האדומים.
בשנת 164 לפני הספירה, כבש יהודה המכבי את חברון. בשנת 70 לספירת הנוצרים החריבו הרומאים את בית מקדשנו ושרפו את חברון. מאז פסק היישוב היהודי בחברון.
במאות השישית והשביעית ישנם סיפורים רבים המתארים את היהודים העולים לחברון כדי להשתטח על קברי אבותיהם, אך בשנת 629 לספירתם, הביזנטים כבשו את חברון והרגו את כל היהודים שהיו בה.
בשנים 1100-1260 חברון הייתה שליטת הצלבנים, אשר גרשו את היהודים ממנה והפכו את בית הכנסת שהיה במערת המכפלה לכנסיה. בסוף תקופה זו, בשנת 1260, חזרו היהודים לחברון עם כיבוש הממלוכים, עד לשנת 1517.
ב-1517 כבשו העותמאנים את חברון וביצעו טבח נורא ביהודים שהתגוררו בה. כמה שנים לאחר הטבח, חזרו היהודים אל עיר האבות. מאז ועד 1525 הקהילה היהודית גדלה, ואז פרצה מגפה בעיר, ורוב תושביה ברחו אל עזה. כעבור כמה שנים, ב-1540, קנה ר' מלכיאל אשכנזי את חצר היהודים מעדת הקראים ובנה את בית הכנסת אברהם אבינו.
ב-1849 כבש את חברון עבד אל רחמן ושעבד אליו את היהודים החיים בה. ב-1834 איברהים פחה כבש את העיר ורצח יהודים רבים. בשנת 1841 חזרו שוב התורכים והשתלטו על העיר, עד שב-1851 החזיר עבד אל רחמן את העיר אל תחת שלטונו. מאז ועד 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, העיר זכתה לשגשוג שבמסגרתו הקימו היהודים בתי כנסת, ישיבות, בתי-ספר, בנק, בית מלון ואף בית חולים.
בסוף המלחמה, בשנת 1918, עברה הקהילה היהודית בחברון אל מתחת שלטון המנדט הבריטי. המצב הרוחני באותה תקופה היה ירוד, ורק ב-1924, כאשר הגיעו תלמידי ישיבת סלובודקה, הוא החל להשתפר.
בשנת 1929, ערכו ערביי חברון טבח נורא ביהודים שהתגוררו בעיר, הוא הטבח הידוע בשם פרעות תרפ"ט. הניצולים מאותו טבח נאלצו לעזוב את העיר. כשנה לאחר הטבח, חזרו היהודים אל עיר האבות, אך בשנת 1936, עם פרוץ מאורעות הדמים בכל הארץ, נאלצו שוב תושבי חברון, על פי החלטת הממשל הבריטי, לפנות את העיר.
בכ"ט אייר תשכ"ז (1967), מיד לאחר שצה"ל שחרר את ירושלים מידי הכובשים, הוא שם פעמיו אל חברון. ערביי חברון שחששו מנקמה, נכנעו מיד.
בשנת 1968 הגיעה קבוצה ראשונה של יהודים אל העיר במטרה לחדש את היישוב היהודי בחברון. בראש השנה של שנת תשכ"ט קיבלו היהודים אישור מהממשלה להתפלל את תפילות החג במערת המכפלה, ובאותה שנה הוקמו גם, תחת הממשל הצבאי, בנייני מגורים עבור התושבים היהודיים. בשנת 1970 התקיים טקס הנחת אבן הפינה לקריית ארבע, וב-1971, נכנסו 50 משפחות לגור בה. בשנת 1979 חזרו היהודים לגור בבית הדסה, וב-1984 עלו משפחות ליישב את אדמות ישי.
מאז, למרות הפיגועים הרבים שהן סופגות, מתפתחות ברוך ה' חברון וקריית ארבע במהירות גדולה, ובכך הן מוכיחות את מאמר המדרש, כי חברון היא קניינו של עם ישראל.
השמש כבר נטתה לשקוע, אך האנשים העצובים המתינו בכל זאת שתתגשם תחינתם. ואכן, מרחוק הגיע אליהם איש זקן. שמחו מאד האנשים, והציעו לו אוכל כדי שיסעד סעודה מפסקת, אך האיש ענה כי כבר סעד בדרך. נעמדו האנשים והחלו בתפילת היום הקדוש, כשאווירת השמחה על כך שזכו להתפלל במניין מלווה אותם בתפילתם לאורך כל היום.
במוצאי יום הכיפורים החלו תשעת המתפללים לדון בחלקו של מי מהם תיפול הזכות לארח את הזקן. לבסוף החליטו כי יפילו פור, אשר יקבע אצל מי מהם יתארח האורח. הפור נפל על החזן, שהיה ידוע כאיש חסיד ובעל ענווה. הלך החזן שמח ומאושר לביתו, כשהאורח בעקבותיו. כשהגיע סמוך לביתו, רצה החזן לכבד את אורחו ולתת לו להיכנס ראשון לביתו, אך הפלא ופלא, כאשר הסתובב לאחוריו, נדהם לגלות כי האיש נעלם. חיפשו אותו בכל מקום אך כאילו בלעה האדמה את האיש, לא הצליחו לאתרו.
תושבי חברון הצטערו מאוד על כי נעלם מפניהם האיש. אך באותו הלילה הגיע הזקן אל החזן בחלומו ואמר לו כי הוא אברהם אבינו, אשר ראה את צערם של תשעת היהודים שנותרו ללא מניין ובא להשלים את מניינם.
כל המגיע אל בית הכנסת אברהם אבינו בחברון זוכה לשמוע את סיפור הנס המופלא הזה, המופיע גם בספר 'עמק המלך' של ר' נפתלי כ"ץ. והבאים לשמוע את הסיפור הם רבים.
רבע מיליון מבקרים בשנה
כ-35 דקות נסיעה מירושלים שוכנת לה העיר חברון. הדרך המובילה אל העיר יפהפייה; אפשר לראות את הרי חברון, כרמי הזיתים והגפנים בצדי הדרך לעיר האבות. עיר זו, כמעט שלא הייתה תקופה שלא היה בה לפחות יהודי אחד. אך גם בתקופות שנאלצו היהודים להתפנות ממנה, התפללו בכל מאודם לחזור אליה. חברון אמנם נראית היום מבחוץ בעיקר כעיר מוכת טרור, אך מבפנים אפשר לראות כי מצד שני ההתפתחות בה מדהימה. למרות כל מה שעוברת חברון, היא מושכת אליה אלפי יהודים בכל שנה.
על פי נתוני משרד התיירות, חברון היא אתר התיירות מספר אחת ביש"ע, ומספר שתיים בארץ כולה, כשלפניה עומד הכותל המערבי. מי שמגיע לחברון רואה כי אין זה פלא. מגוון האתרים הנמצאים בעיר הוא רב: החל במערת המכפלה, שבה קבורים אבותינו ואמותינו, עבור במוזיאון העתיקות 'ארץ יהודה', השוכן בקריית ארבע ליד בניין המועצה והמוזיאון לתולדות הקהילה היהודית הממוקם בחברון, דרך מדרשת חברון ו'הכנסת אורחים חברון' וכלה בחנות המזכרות והמזנון השוכנים סמוך לקברי האבות.
אנשי חברון אינם זורקים סתם מספרים של מבקרים. משה (צ'יקו) בן זמרה מגלה לי כי ישנו מכשיר המודד את כמות האנשים בכניסה למערת המכפלה. לכן, המספר רבע מיליון מבקרים שבו הם נוקבים בדוק. הוא מציין בצער כי לפני המלחמה היו כחצי מיליון, "אבל הם עוד יחזרו". המבקרים הרבים זורמים מכל רחבי הארץ. כמויות האוטובוסים היוצאים מדי שבוע מירושלים ובני ברק אל עיר האבות הן רק אחד הסימנים לכמות הרבה של המגיעים.
בעיר מתקיימים סיורים רבים מדי יום. הסיורים הנערכים במסגרת 'מדרשת חברון' ניתנים גם באנגלית, לטובת התיירים.
ניצולים מפרעות תרפ"ט
אין אדם אשר יוצא מבית הכנסת אברהם אבינו כששום דבר לא זע בלבו. בית הכנסת ממוקם בשכונת אברהם אבינו, אשר הייתה פעם הרובע היהודי העתיק. בית הכנסת עצמו נהרס לאחר הפרעות בתרפ"ט ואף כוסה באשפה ובדירי עזים. אחד הרגעים המרגשים בביקור בבית הכנסת הוא פתיחת ארון הקודש; בתוך הארון נמצאים שלושה ספרי תורה עתיקי יומין, שניצלו מפרעות תרפ"ט והושבו אל בית הכנסת כאשר חזרו התושבים לעיר.
גם 'תל חברון', הידוע בכינויו 'תל רומידה', מושך אליו אנשים. הם באים לראות את הממצאים מתקופת האבות שנתגלו במקום. במרומי התל ישנו מבצר המכונה קבר ישי, על פי אגדה שלפיה נקבר במקום ישי, אבי דוד. ממקום זה ניתן לצפות בנוף הנהדר של כל אזור חברון. במהלך הסיורים ניתן להגיע גם אל בית הדסה ואף לישיבת שבי חברון, שנמצאת בבית רומנו.
כל מי שדיברתי אתו אמר לי כי אין כמו השבתות בחברון. השבתות המתקיימות בעיר עמוסות אורחים; 'הכנסת אורחים חברון' דואגת לכך שבכל שבת יתמלא המלון במבקרים רבים. וזה עוד לפני שהתחלנו לתאר את המתרחש בעיר בשבת 'חיי שרה'. אותה שבת, בה קוראים בפרשת השבוע על קניית המערה בחברון על ידי אברהם וקבורת שרה בה, נקראת גם 'שבת חברון'. בשבת זו כל חברון וקריית ארבע עמוסות באנשים. בתי האנשים, המדרשה ואף בית-הספר מלאים במזרונים ובשקי שינה. קבוצות האנשים מכל הגילאים מסתובבות במקום, שיירות אדירות ממלאות את הרחובות והסמטאות שבין קריית ארבע לחברון בדרכם אל התפילה בקברי האבות ובחזרה לארוחות השבת אצל התושבים ובאכסניות. העיר כולה לובשת חג. תושבי חברון מציינים כי שבת זו נותנת תחושה ממשית של אחדות העם.
יש אומרים כי חברון נקראת כך מלשון המילה חבר, חיבור, ואכן, העיר מחברת באותה שבת את כל ישראל, צעירים ומבוגרים, דתיים ושאינם דתיים, כולם מגיעים אל עיר האבות. אך בזה עדיין לא סיימנו את נושא השבתות; מדי כמה שבתות יוצאת 'שבת חברון הנודדת' למסלולה. באותה שבת נוסעים תושבי חברון להתארח במקומות שונים ברחבי הארץ. במהלך השבת מתארחים האורחים מחברון אצל תושבי המקום, אוכלים את סעודותיהם ביחד, שומעים שיעורי תורה ומחזקים זה את זה. רחובות, בת ים, מרכז שפירא ובני ברק הן רק חלק קטן מהמקומות אליהם הגיעו החברונים. בכל מוצאי שבת כזו מארגנים אנשי חברון התרמה למען העיר ומי שנדבה נפשו תורם בשמחה ומכל הלב.
תושבים בשליחות העם
ביציאה ממערת המכפלה, ממוקמים המזנון וחנות המזכרות. החנות הקטנה מוצפת באביזרים ונראה כאילו רק בנס מצליחה היא להכיל את הכל: כובעים, חולצות, דיסקים וקלטות, מפות וחומרי הדרכה, יין ושמן זית, מגילות והגדות. המכנה המשותף לכל הדברים הללו הוא, כמובן: חברון.
אך לא בזה מסתיימת פעילות החנות. כל מי שיגלוש באינטרנט לאתר העיר חברון יגלה את חנות המזכרות באתר. דרך הקישור לחנות הנמצא באתר, ניתן לקנות כל דבר שהחנות מוכרת. "המטרה שלנו", אומרים פעילי ועד הישוב היהודי בחברון, "היא להביא את חברון הביתה. כל אדם ברחבי העולם שרוצה בכך, חברון תגיע אליו לביתו".
נעם ארנון, דובר הישוב היהודי ויושב ראש הוועד היהודי בחברון, רואה את התפתחות העיר כדבר מדהים. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה", הוא מצטט, ומתכוון למשאבים הרבים שהושקעו במשך שנים לפיתוח התיירות בעיר, ולתכנונים לעתיד שבעזרת ה' עוד יצאו לפועל. "הייתה לנו סייעתא דשמייא לאורך כל הדרך", מסכם ארנון. הוא מסביר כי מטרתם אינה רק להמשיך ולשמר את שנעשה עד היום, אלא, לפתח הלאה והלאה את העיר.
צ'יקו בן זמרה, גם הוא מהוועד היהודי בחברון, מדגיש כי רק התיירים הרבים הם ששומרים על מערת המכפלה מפני גורל נוראים כמו זה של קבר יוסף. המבקרים הללו הם גם מה שנותן לאנשי חברון את הכוח להמשיך הלאה.
"זוהי עיר האבות", אומרת לי צביה, תושבת פתח תקווה הנוסעת מדי פעם לחברון. "חוץ מהאווירה הרוחנית, הקדושה והרוגע שחשים ברגע שמגיעים אל העיר, והתפילה במערת המכפלה שאין כדרגתה, יש לנו מטרה גם לחזק את התושבים המתגוררים בעיר".
רבים חשים כמו צביה. כל מי שדיברתי אתו, הדגיש כי אחת המטרות בנסיעה זו היא חיזוק. הן לעצמם והן לתושבי חברון וקריית ארבע. "הם עושים את העבודה עבורנו במסירות נפש שאין כדוגמתה. הם נמצאים שם למרות הסיכון הכרוך בכך. הם השליחים שלנו, ואנחנו רוצים לחזק את ידיהם", אומר אביחי יצחק מבית שמש.
מכניסי אורחים כאברהם אבינו
אף אחד מאלה ששוחחתי עמם אינו מזכיר את נושא הביטחון. הם מאמינים בעשייה, בכוח ובחיזוק שהם נותנים ומקבלים, וכך גם כנראה אלפי המבקרים הפוקדים את חברון מדי שנה. התושבים הם שותפים חשובים בתיירות. נעם ארנון, תושב חברון בעצמו, מספר כי התושבים פותחים את בתיהם בפני כל מי שבא. "לעתים", הוא אומר, "צריך לתת רק כוס שתייה או שירותים. אבל יש פעמים, כמו בשבת חיי שרה, שזה אירוח ממש, כולל שינה וארוחות. לפעמים המבקרים רק רוצים לראות ממקור ראשון כיצד חיים התושבים בעיר, והם נכנסים לבתים כדי לראות". ותמיד, יש להדגיש, הכנסת האורחים נעשית עם חיוך על הפנים ובשמחה גדולה על כל אורח.
ארנון מציין כי כל אורח שמגיע, מעניק לתושבים הרבה אנרגיה להמשיך. "המראה של החניון מלא נותן לנו תחושה של שליחות, ומעודד אותנו להמשיך בדרכנו למרות הכל". ובן זמרה מוסיף: "חברון היא ההוכחה לכך שלמרות המצב הביטחוני הקשה בארץ ובמיוחד בחברון, אפשר להמשיך הלאה".
ואכן, הוועד והתושבים מתכוננים כבר לחג הבא. בפסח יערכו אירועים רבים בעיר האבות. האוטובוסים שיזרמו מכל קצווי הארץ יביאו את עשרות האלפים שיחגגו את חג החירות בעיר. בעיר יוכלו להתפלל במערת המכפלה, להשתתף בהופעות אומנים בשעות הצהריים ולסייר לאורך כל היום באתרים היהודיים הרבים הפזורים בעיר, כגון: שכונת אברהם אבינו, תל רומידה וקבר ישי. וזה רק חלק קטן ממגוון הפעילויות שמארגנים בחברון.
הוועד לא חסך בפרסום, הכל בכדי שכל יהודי באשר הוא ידע כי חברון שלנו והוא מוזמן לעלות אליה. גם צה"ל נערך כמדי שנה, בהתאם לכמויות הבאים. כוחות צבא רבים ממלאים את העיר ומאבטחים את הדרך אליה ואת סמטאותיה, כדי שהבאים לעיר יחושו בטוחים בהגיעם להשתטח על קברי אבותיהם, לשאת תחינה לפני בוראם ולחוג את חג החירות בעיר האחדות.
"אנחנו מפעל חי, תוסס ודינמי", אומרים ארנון ובן זמרה, "וכך נמשיך להיות. נדאג כי חברון תגיע לכל יהודי ויהודי, באשר הוא שם".
חברון, מאז ולתמיד
"אמר ר' יודן בר סימון: שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר, גזולין הן בידכם. ואלו הן: מערת המכפלה, בית המקדש וקבורתו של יוסף".
במאה השמונה עשרה לפני הספירה הגיע אברהם אבינו אל חברון. הוא ישב בה 25 שנה, אך נאלץ לעזוב אותה בעקבות הרעב ששרר בארץ ולרדת מצרימה. כאשר חזר לארץ, הוא קנה בכסף מלא את מערת המכפלה מידי עפרון החתי וקבר בה את שרה אשתו. בסוף ימיו נקבר גם אברהם עצמו במערה. גם צאצאיו, יצחק ויעקב, ונשותיהם, רבקה ולאה, נקברו במערת המכפלה. מסופר במדרש ידוע שעשו ניסה למנוע את קבורתו של יעקב במקום, ולכן הוא הומת וראשו נקבר במערה.
בתקופת המדבר חזרו המרגלים שנשלחו על ידי משה מארץ ישראל ותיארו את ענקי חברון. הם אף הביאו ענבים, תאנים ורימונים מעיר הענקים. מאוחר יותר, כאשר נכבשה ארץ ישראל, קיבל כלב בן יפונה את העיר לרשותו. באותה התקופה, חברון הייתה עיר מקלט.
בשנת 1007 לפני ספירת הנוצרים, כ-700 שנה לאחר שהגיע אברהם אבינו אל חברון, נהרג אבנר בן נר בחברון ואף נקבר בה. מעט אחר -כך נקבר בחברון גם ראשו של איש בשת. בכך מגיעה לסיומה תקופת מלכות שאול ומתחילה תקופת דוד. לפני שמלך דוד על כל ישראל בירושלים, הוא מלך 7 שנים על בני שבט יהודה בחברון.
כשבשנת 975 לפני הספירה החליט אבשלום בן דוד למרוד באביו, הוא הרים את נס המרד דווקא בחברון. מאוחר יותר, כאשר מלך רחבעם בן שלמה, הוא ביצר היטב את חברון ומצודותיה כנגד אויביו.
בשנת 586 לפני הספירה חרב בית המקדש הראשון ויהודה גלתה. בשנת 445 לפני הספירה, חזרו גולי בבל לעירם, שבינתיים הייתה בידי האדומים.
בשנת 164 לפני הספירה, כבש יהודה המכבי את חברון. בשנת 70 לספירת הנוצרים החריבו הרומאים את בית מקדשנו ושרפו את חברון. מאז פסק היישוב היהודי בחברון.
במאות השישית והשביעית ישנם סיפורים רבים המתארים את היהודים העולים לחברון כדי להשתטח על קברי אבותיהם, אך בשנת 629 לספירתם, הביזנטים כבשו את חברון והרגו את כל היהודים שהיו בה.
בשנים 1100-1260 חברון הייתה שליטת הצלבנים, אשר גרשו את היהודים ממנה והפכו את בית הכנסת שהיה במערת המכפלה לכנסיה. בסוף תקופה זו, בשנת 1260, חזרו היהודים לחברון עם כיבוש הממלוכים, עד לשנת 1517.
ב-1517 כבשו העותמאנים את חברון וביצעו טבח נורא ביהודים שהתגוררו בה. כמה שנים לאחר הטבח, חזרו היהודים אל עיר האבות. מאז ועד 1525 הקהילה היהודית גדלה, ואז פרצה מגפה בעיר, ורוב תושביה ברחו אל עזה. כעבור כמה שנים, ב-1540, קנה ר' מלכיאל אשכנזי את חצר היהודים מעדת הקראים ובנה את בית הכנסת אברהם אבינו.
ב-1849 כבש את חברון עבד אל רחמן ושעבד אליו את היהודים החיים בה. ב-1834 איברהים פחה כבש את העיר ורצח יהודים רבים. בשנת 1841 חזרו שוב התורכים והשתלטו על העיר, עד שב-1851 החזיר עבד אל רחמן את העיר אל תחת שלטונו. מאז ועד 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, העיר זכתה לשגשוג שבמסגרתו הקימו היהודים בתי כנסת, ישיבות, בתי-ספר, בנק, בית מלון ואף בית חולים.
בסוף המלחמה, בשנת 1918, עברה הקהילה היהודית בחברון אל מתחת שלטון המנדט הבריטי. המצב הרוחני באותה תקופה היה ירוד, ורק ב-1924, כאשר הגיעו תלמידי ישיבת סלובודקה, הוא החל להשתפר.
בשנת 1929, ערכו ערביי חברון טבח נורא ביהודים שהתגוררו בעיר, הוא הטבח הידוע בשם פרעות תרפ"ט. הניצולים מאותו טבח נאלצו לעזוב את העיר. כשנה לאחר הטבח, חזרו היהודים אל עיר האבות, אך בשנת 1936, עם פרוץ מאורעות הדמים בכל הארץ, נאלצו שוב תושבי חברון, על פי החלטת הממשל הבריטי, לפנות את העיר.
בכ"ט אייר תשכ"ז (1967), מיד לאחר שצה"ל שחרר את ירושלים מידי הכובשים, הוא שם פעמיו אל חברון. ערביי חברון שחששו מנקמה, נכנעו מיד.
בשנת 1968 הגיעה קבוצה ראשונה של יהודים אל העיר במטרה לחדש את היישוב היהודי בחברון. בראש השנה של שנת תשכ"ט קיבלו היהודים אישור מהממשלה להתפלל את תפילות החג במערת המכפלה, ובאותה שנה הוקמו גם, תחת הממשל הצבאי, בנייני מגורים עבור התושבים היהודיים. בשנת 1970 התקיים טקס הנחת אבן הפינה לקריית ארבע, וב-1971, נכנסו 50 משפחות לגור בה. בשנת 1979 חזרו היהודים לגור בבית הדסה, וב-1984 עלו משפחות ליישב את אדמות ישי.
מאז, למרות הפיגועים הרבים שהן סופגות, מתפתחות ברוך ה' חברון וקריית ארבע במהירות גדולה, ובכך הן מוכיחות את מאמר המדרש, כי חברון היא קניינו של עם ישראל.