בשנותיו הראשונות היה חבל קטיף גן עדן קטן של ים וחופים, דיונות, חקלאות, רגליים יחפות ושלווה פסטורלית. באותם ימים נמשכו לאזור הזה מתיישבים חדשים באמצעות הסיסמה "איכות זה חיים בחבל קטיף". אפילו צבי הנדל, לימים ראש המועצה האזורית וכיום חבר כנסת, העיד על עצמו לא מזמן בראיון לעיתון זה, שמלכתחילה לא חזון ארץ ישראל השלמה היה מה שהביא אותו לגוש.
באדיבותם של פושעי אוסלו, החיים בגוש קטיף הם כבר מזמן לא פיקניק. בעל כרחם הפכו יישובי חבל עזה לשפני ניסיון, שהוכיחו בגופם כי לא נס ליחה של אמרת חז"ל "אוי לרשע ואוי לשכנו". עם פרוץ השלום בהסכמי 'עזה ויריחו תחילה', תושבי הגוש היו הראשונים לשאת על גבם את פגעי השכן הרצחני שנחת לידם פתאום ? הרשעות הפלשתינית בראשות היו"ר היורה, יאסר ערפאת. משבא ערפאת החלו הצרות: הגבלות על פיתוח היישובים ועל התנועה בדרכים; ירי בצירי התנועה ואל הבתים; חדירות מחבלים אל בין הגדרות; פועלים שקמים בסכין שלופה על מעסיקיהם; אלפי פצצות מרגמה שנופלות בין הבתים, שכנים וחברים לא מעטים שנרצחו או נפצעו - כל אלה ועוד היו מנת חלקם. חבל ארץ יפה ושקט לבש בטון ופלדה, והפך לזירת קרבות של מלחמת טרור מתמשכת.
ואחרי כל זה הם עוד מתעקשים להחזיק מעמד, ואפילו מתפתחים ומשגשגים. היום מדברים בשמאל על הצורך לטרנספר את יישובי הגוש. בעבר הם האמינו שזה יהיה הרבה יותר פשוט. עם התנאים הקשים שדאגנו ליצור עבור מי שבאו בשביל איכות חיים, זממו פרס ביילין וחבריהם, הם עוד יתחננו שנפנה אותם.
מעניין לנתח את סוד יכולת העמידה שמגלה האזור הקטן, הקשה והאמיץ הזה. נדמה לי שרבים מתושבי הגוש גילו משמעות חדשה למושג 'איכות חיים'. ההתענגות על נוף הים והדיונות לא נגוזה, אבל בצידה התפתחה איכות חיים מסוג אחר, שלה זוכים מי שיש בחייהם מטרה נעלה. איכות שנובעת מהסיפוק הרוחני שניתן למצוא בממד האידיאליסטי של החיים, גם אם התנאים הפיזיים הם לא בדיוק מה שחלמנו. הממד החדש הזה צמח מתוך אמונתם היהודית והציונית של תושבי החבל, והאמונה הזאת משגשגת לא מעט בזכותם של מוסדות התורה הטובים שבהם נתברך גוש קטיף.
מוסדות תורה איכותיים
גוש קטיף מפורסם באיכות תוצרתו החקלאית, אבל חולות חוף עזה מצמיחים לא רק עגבניות דליקטס וירקות עלים נקיים מחרקים. גם התנובה התורנית של הגוש משובחת ואיכותית ללא רבב. ברבים מיישובי הגוש יש בתי מדרש מסוגים שונים - ישיבות, כוללים, מכינות ומכוני מחקר. הללו מחזקים את רוח התושבים, מקבצים אל הגוש תושבים חדשים שבאים ללמוד מכל קצווי הארץ, והשפעתם הרוחנית יוצאת הרחק מעבר לגדר ההפרדה המקיפה את חבל עזה. רק כדוגמא לעוד רבים וטובים, אציין כאן את מכון התורה והארץ היושב בכפר דרום, לו עומדת זכות היוצרים וזכות המצווה על כל מפעל הירקות ללא תולעים, שהוא היום חלק בלתי נפרד מסלט הירקות של כל משפחה שומרת הלכה. ויש עוד ענפים רבים של שמירת מצוות התלויות בארץ הנשענים על צוות הרבנים-חוקרים שלו, בראשות הרב יעקב אריאל והרב יהודה עמיחי. על המכינה הקדם-צבאית בעצמונה, זו שאיבדה חמישה מתלמידיה בהתקפת מחבלים, מספרים שהיא קולטת כל שנה כמאה תלמידים, ונאלצת לסרב לעוד כמה מאות שעומדים בתור כדי להתקבל לשורותיה. ויסלחו לי מוסדות תורה אחרים שהיריעה קצרה מלדבר גם בשבחם, כמו ישיבת ההסדר הוותיקה שהגיעה למקום מימית, תלמודי תורה שונים לילדים, בית המדרש בנצרים ועוד.
ישיבת תורת החיים
במקום מרכזי בין מוסדות התורה המשובחים של הגוש ניצבת ישיבת 'תורת החיים' בנווה דקלים. ישיבה זו, בראשות הרב שמואל טל, זכתה לשם מצוין, והיא מושכת אליה ממיטב בוגרי הישיבות התיכוניות מכל הארץ. הרב טל הוא אישיות נדירה. אני מקווה שלא יכעס עלי אם אספר כאן מקצת שבחו. הוא רק בן 40, אבל לדעת רבים וטובים נמנה בין גדולי תלמידי החכמים שצמחו בציבורנו. ידיעותיו הרחבות והמעמיקות בכל מקצועות התורה - בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר, וגם בלא מעט מקצועות חול - הושגו לא רק בזכות כשרונות העילוי בהן ניחן, אלא גם בזכות התמסרות טוטאלית ללימוד תורה ועבודת ה' ללא הפסקה לאורך שנים ארוכות. במינוח הישיבתי, מדובר באחד מגדולי ה'מתמידים' שבדור.
הרבה ניגודים מצליחים לחיות בשלום בתוך אישיותו רבת-הגוונים. הוא מכונס ומתבודד עם ספריו ולימודו, ומצד שני מעורב ומשפיע רבות גם מחוץ לבית המדרש. הוא עוסק בעיונים מופשטים, אבל גם מביא את הדברים אל התכל'ס. שיטת לימודו בגמרא יורדת אל עומק העיון המחקרי והפלפולי, ועם זאת חותרת אל פסק הלכה ברור ונחרץ. הוא איש השכל וההיגיון הצרוף, וגם בעל רגש חם המאריך להתפלל ובדמעות. הוא עומד בקשר עם רבים מגדולי הדור, צדיקיו ומקובליו, ועם זאת שומר על מידה לא מבוטלת של עצמאות מחשבתית.
הרב טל הוא גם אדם מקורי מאוד, תקיף בדעותיו ובעל אומץ לב ציבורי. חלק מדרכיו והדרכותיו הן מהפכניות ורדיקליות, ולכן גם לעיתים שנויות במחלוקת. הוא אינו מיראי ההוראה ומעז להוציא פסקים חדשניים מתוך לימודו. בבעיית הנטל הכלכלי של הכנסת הבנים והבנות לחופה, המעיקה על לא מעט משפחות, הוא טיפל באמצעות קביעת סכום מקסימום, נמוך למדי, להוצאות החתונה. יותר מזה לא יכול תלמיד בישיבתו להוציא - הוא פשוט לא ירשה לו להישאר בישיבה. גם בבעיות הצניעות שנוצרו בעקבות שילוב חיילות ביחידות הקרביות בצה"ל טיפל בדרך מהירה וחותכת: הוא היפנה את כל תלמידיו המתגייסים אל הנח"ל החרדי.
בנוסף לכל אלה ניחן הרב טל גם בטונות של כאריזמה, שמושכת אליו בחורים ואברכים. הוא הגיע לגוש עם כעשר משפחות אברכים, והכניס תנופה חדשה בכולל מג"ל הוותיק שבראשו הועמד - כולל שרוב רבני היישובים בגוש הם בוגריו. ארבע שנים מאוחר יותר הוקמה על בסיס הכולל ישיבת 'תורת החיים', שהיום מונה כמאה וחמישים תלמידים, וכאמור קנתה לה שם של ישיבה מצוינת. במבט לאחור, אפשר לומר שהגעתו של הרב טל אל הגוש באלול תשנ"ב היתה חלק מהתרופה שהקדים הקב"ה למכת הסכמי אוסלו, שניחתה על החבל שנה מאוחר יותר. כפי שהתבטא באזניי השבוע חבר תושב נווה-דקלים, הישיבה של הרב טל היא היום הגוף קולט המשפחות מס' 1 בגוש. במקביל לישיבה הוקמה גם מדרשה לבנות בשם 'טוהר'. עד היום נקלטו בגוש למעלה מעשרים זוגות של בנות מדרשה שנשאו לבני הישיבה.
מי מאמין לידיעות אחרונות?
דורשי רשומות אומרים שכאשר יש משהו טוב שמצליח אז הסטרא אחרא נשאר ער בלילה ומכלכל את צעדיו. את הקטע הפירגון הלא-אובייקטיבי הזה אני כותב בזכות כתב 'ידיעות אחרונות' מוטי גילת, האיש והאגדה, שלאחרונה יצא בהאשמות שונות נגד מנכ"ל ישיבת 'תורת החיים' בנימין גוטליב, האיש שאחראי על אספקת הקמח שמחזיק את כל התורה הזאת. אין בכוונתי למנות כאן את סעיפי האישום השונים שגילת מציג, שאנשי הישיבה כמובן מכחישים אותם מכל וכל, וגם לא להפריך אותם אחת לאחת. גילת וצוותו (עוזי דיין ומיכל שבת) עבדו על התחקיר הזה שבועות ארוכים, וספק אם אוכל להקדיש זמן דומה כדי להזים את טענותיהם. אנשיו של גילת כבר ידעו לפרסם השבוע שבמשטרת המחוז הוחלט לפתוח בחקירה, אז נשאיר בשלב זה את העבודה לחוקרים.
מה שכן חשוב לציין זה שכבר חלפו מזמן הימים בהם כל תחקיר שגילת חתם עליו קלע בול, ונשאר לך רק לספור את הזמן בין הכתבה להרשעה, כך שכדאי מאוד לשים את הדברים בפרופורציה. כוחו של גילת עדיין במותניו, השפעתו בקרב מקבלי ההחלטות במערכת אכיפת החוק חזקה הרבה יותר מדי, ואין לקנא במי שהוא מצא לנכון לנעוץ בו את קולמוסו. אבל בשנים האחרונות נסדקה לא מעט תדמיתו כמר שלטון החוק, רודף האמת והצדק ללא משוא פנים וללא הטיות פוליטיות. ההצדעה האוטומטית של הבראנז'ה העיתונאית לכל קביעה נחרצת שלו התחלפה בשנים האחרונות בגישה ביקורתית הרבה יותר כלפיו מצד לא מעט עיתונאים בכירים. בפרשת המתנות של בנימין ושרה נתניהו, הר המילים שפלטה המקלדת שלו לא הוליד אפילו עכבר. תחקירן 'מעריב' קלמן ליבסקינד חייב לו תודה על פרס 'האגודה לזכות הציבור לדעת' לשנת 2002 שבו זכה, לאחר שהפריך תחקיר של גילת על נציבות שירות המדינה. גילת מסוגל להעלות באוב פרשיות ישנות רק כדי לפגוע בעיתוי הנכון בסיכויי בחירתו של מועמד פוליטי כזה או אחר. כך עשה לאברום בורג בזמן הפריימריס בעבודה, וכך ניסה לעשות לשרון ולאולמרט עם פרשת האי היווני, במאמץ נואש להציל את קמפיין 'העבודה' בבחירות האחרונות לכנסת.
כאמור, הגיבור הרע בכתבה של גילת הוא המנכ"ל גוטליב. אבל בפתח הכתבה שלו, ולמרות שהעובדה הזאת כלל אינה קשורה לכתבה, גילת לא שוכח להזכיר את חלקו המרכזי של הרב טל בהקמת השבועון 'מקור ראשון'. בכך מסגיר התחקירן המהולל את שאט-הנפש שהוא חש כלפי שאיפתו של הרב טל לתת מענה ל"תקשורת השמאלנית העוינת" (המרכאות הכפולות במקור) - שאיפה שהיא כנראה לצנינים בעיניו של איש העיתון השמאלני ידיעות אחרונות, לשעבר איש העיתון האולטרה-שמאלני על המשמר. אנשי הישיבה שהותקפו בכתבה סרבו למסור את גרסתם ולהצטדק בפני גילת ואנשיו. מן הסתם הם חששו שאינטרסים דעות קדומות ימנעו מאנשי 'ידיעות' לראות את הדברים באובייקטיביות. לפי דברי כתב 'הצופה' שאול שיף, גילת הולך שולל בידי נוכל שנתפס בקלקלתו והחליט להתנקם במי שחשפו אותו.
ימים יגידו איך תסתיים הפרשה הזאת. בינתיים, אם הייתי צריך לבחור בין איכות מקורות המידע וכושר השיפוט של גילת לבין היושרה של גוטליב, אני לא בטוח שהייתי מהמר על גילת.
באדיבותם של פושעי אוסלו, החיים בגוש קטיף הם כבר מזמן לא פיקניק. בעל כרחם הפכו יישובי חבל עזה לשפני ניסיון, שהוכיחו בגופם כי לא נס ליחה של אמרת חז"ל "אוי לרשע ואוי לשכנו". עם פרוץ השלום בהסכמי 'עזה ויריחו תחילה', תושבי הגוש היו הראשונים לשאת על גבם את פגעי השכן הרצחני שנחת לידם פתאום ? הרשעות הפלשתינית בראשות היו"ר היורה, יאסר ערפאת. משבא ערפאת החלו הצרות: הגבלות על פיתוח היישובים ועל התנועה בדרכים; ירי בצירי התנועה ואל הבתים; חדירות מחבלים אל בין הגדרות; פועלים שקמים בסכין שלופה על מעסיקיהם; אלפי פצצות מרגמה שנופלות בין הבתים, שכנים וחברים לא מעטים שנרצחו או נפצעו - כל אלה ועוד היו מנת חלקם. חבל ארץ יפה ושקט לבש בטון ופלדה, והפך לזירת קרבות של מלחמת טרור מתמשכת.
ואחרי כל זה הם עוד מתעקשים להחזיק מעמד, ואפילו מתפתחים ומשגשגים. היום מדברים בשמאל על הצורך לטרנספר את יישובי הגוש. בעבר הם האמינו שזה יהיה הרבה יותר פשוט. עם התנאים הקשים שדאגנו ליצור עבור מי שבאו בשביל איכות חיים, זממו פרס ביילין וחבריהם, הם עוד יתחננו שנפנה אותם.
מעניין לנתח את סוד יכולת העמידה שמגלה האזור הקטן, הקשה והאמיץ הזה. נדמה לי שרבים מתושבי הגוש גילו משמעות חדשה למושג 'איכות חיים'. ההתענגות על נוף הים והדיונות לא נגוזה, אבל בצידה התפתחה איכות חיים מסוג אחר, שלה זוכים מי שיש בחייהם מטרה נעלה. איכות שנובעת מהסיפוק הרוחני שניתן למצוא בממד האידיאליסטי של החיים, גם אם התנאים הפיזיים הם לא בדיוק מה שחלמנו. הממד החדש הזה צמח מתוך אמונתם היהודית והציונית של תושבי החבל, והאמונה הזאת משגשגת לא מעט בזכותם של מוסדות התורה הטובים שבהם נתברך גוש קטיף.
מוסדות תורה איכותיים
גוש קטיף מפורסם באיכות תוצרתו החקלאית, אבל חולות חוף עזה מצמיחים לא רק עגבניות דליקטס וירקות עלים נקיים מחרקים. גם התנובה התורנית של הגוש משובחת ואיכותית ללא רבב. ברבים מיישובי הגוש יש בתי מדרש מסוגים שונים - ישיבות, כוללים, מכינות ומכוני מחקר. הללו מחזקים את רוח התושבים, מקבצים אל הגוש תושבים חדשים שבאים ללמוד מכל קצווי הארץ, והשפעתם הרוחנית יוצאת הרחק מעבר לגדר ההפרדה המקיפה את חבל עזה. רק כדוגמא לעוד רבים וטובים, אציין כאן את מכון התורה והארץ היושב בכפר דרום, לו עומדת זכות היוצרים וזכות המצווה על כל מפעל הירקות ללא תולעים, שהוא היום חלק בלתי נפרד מסלט הירקות של כל משפחה שומרת הלכה. ויש עוד ענפים רבים של שמירת מצוות התלויות בארץ הנשענים על צוות הרבנים-חוקרים שלו, בראשות הרב יעקב אריאל והרב יהודה עמיחי. על המכינה הקדם-צבאית בעצמונה, זו שאיבדה חמישה מתלמידיה בהתקפת מחבלים, מספרים שהיא קולטת כל שנה כמאה תלמידים, ונאלצת לסרב לעוד כמה מאות שעומדים בתור כדי להתקבל לשורותיה. ויסלחו לי מוסדות תורה אחרים שהיריעה קצרה מלדבר גם בשבחם, כמו ישיבת ההסדר הוותיקה שהגיעה למקום מימית, תלמודי תורה שונים לילדים, בית המדרש בנצרים ועוד.
ישיבת תורת החיים
במקום מרכזי בין מוסדות התורה המשובחים של הגוש ניצבת ישיבת 'תורת החיים' בנווה דקלים. ישיבה זו, בראשות הרב שמואל טל, זכתה לשם מצוין, והיא מושכת אליה ממיטב בוגרי הישיבות התיכוניות מכל הארץ. הרב טל הוא אישיות נדירה. אני מקווה שלא יכעס עלי אם אספר כאן מקצת שבחו. הוא רק בן 40, אבל לדעת רבים וטובים נמנה בין גדולי תלמידי החכמים שצמחו בציבורנו. ידיעותיו הרחבות והמעמיקות בכל מקצועות התורה - בהלכה ובאגדה, בנגלה ובנסתר, וגם בלא מעט מקצועות חול - הושגו לא רק בזכות כשרונות העילוי בהן ניחן, אלא גם בזכות התמסרות טוטאלית ללימוד תורה ועבודת ה' ללא הפסקה לאורך שנים ארוכות. במינוח הישיבתי, מדובר באחד מגדולי ה'מתמידים' שבדור.
הרבה ניגודים מצליחים לחיות בשלום בתוך אישיותו רבת-הגוונים. הוא מכונס ומתבודד עם ספריו ולימודו, ומצד שני מעורב ומשפיע רבות גם מחוץ לבית המדרש. הוא עוסק בעיונים מופשטים, אבל גם מביא את הדברים אל התכל'ס. שיטת לימודו בגמרא יורדת אל עומק העיון המחקרי והפלפולי, ועם זאת חותרת אל פסק הלכה ברור ונחרץ. הוא איש השכל וההיגיון הצרוף, וגם בעל רגש חם המאריך להתפלל ובדמעות. הוא עומד בקשר עם רבים מגדולי הדור, צדיקיו ומקובליו, ועם זאת שומר על מידה לא מבוטלת של עצמאות מחשבתית.
הרב טל הוא גם אדם מקורי מאוד, תקיף בדעותיו ובעל אומץ לב ציבורי. חלק מדרכיו והדרכותיו הן מהפכניות ורדיקליות, ולכן גם לעיתים שנויות במחלוקת. הוא אינו מיראי ההוראה ומעז להוציא פסקים חדשניים מתוך לימודו. בבעיית הנטל הכלכלי של הכנסת הבנים והבנות לחופה, המעיקה על לא מעט משפחות, הוא טיפל באמצעות קביעת סכום מקסימום, נמוך למדי, להוצאות החתונה. יותר מזה לא יכול תלמיד בישיבתו להוציא - הוא פשוט לא ירשה לו להישאר בישיבה. גם בבעיות הצניעות שנוצרו בעקבות שילוב חיילות ביחידות הקרביות בצה"ל טיפל בדרך מהירה וחותכת: הוא היפנה את כל תלמידיו המתגייסים אל הנח"ל החרדי.
בנוסף לכל אלה ניחן הרב טל גם בטונות של כאריזמה, שמושכת אליו בחורים ואברכים. הוא הגיע לגוש עם כעשר משפחות אברכים, והכניס תנופה חדשה בכולל מג"ל הוותיק שבראשו הועמד - כולל שרוב רבני היישובים בגוש הם בוגריו. ארבע שנים מאוחר יותר הוקמה על בסיס הכולל ישיבת 'תורת החיים', שהיום מונה כמאה וחמישים תלמידים, וכאמור קנתה לה שם של ישיבה מצוינת. במבט לאחור, אפשר לומר שהגעתו של הרב טל אל הגוש באלול תשנ"ב היתה חלק מהתרופה שהקדים הקב"ה למכת הסכמי אוסלו, שניחתה על החבל שנה מאוחר יותר. כפי שהתבטא באזניי השבוע חבר תושב נווה-דקלים, הישיבה של הרב טל היא היום הגוף קולט המשפחות מס' 1 בגוש. במקביל לישיבה הוקמה גם מדרשה לבנות בשם 'טוהר'. עד היום נקלטו בגוש למעלה מעשרים זוגות של בנות מדרשה שנשאו לבני הישיבה.
מי מאמין לידיעות אחרונות?
דורשי רשומות אומרים שכאשר יש משהו טוב שמצליח אז הסטרא אחרא נשאר ער בלילה ומכלכל את צעדיו. את הקטע הפירגון הלא-אובייקטיבי הזה אני כותב בזכות כתב 'ידיעות אחרונות' מוטי גילת, האיש והאגדה, שלאחרונה יצא בהאשמות שונות נגד מנכ"ל ישיבת 'תורת החיים' בנימין גוטליב, האיש שאחראי על אספקת הקמח שמחזיק את כל התורה הזאת. אין בכוונתי למנות כאן את סעיפי האישום השונים שגילת מציג, שאנשי הישיבה כמובן מכחישים אותם מכל וכל, וגם לא להפריך אותם אחת לאחת. גילת וצוותו (עוזי דיין ומיכל שבת) עבדו על התחקיר הזה שבועות ארוכים, וספק אם אוכל להקדיש זמן דומה כדי להזים את טענותיהם. אנשיו של גילת כבר ידעו לפרסם השבוע שבמשטרת המחוז הוחלט לפתוח בחקירה, אז נשאיר בשלב זה את העבודה לחוקרים.
מה שכן חשוב לציין זה שכבר חלפו מזמן הימים בהם כל תחקיר שגילת חתם עליו קלע בול, ונשאר לך רק לספור את הזמן בין הכתבה להרשעה, כך שכדאי מאוד לשים את הדברים בפרופורציה. כוחו של גילת עדיין במותניו, השפעתו בקרב מקבלי ההחלטות במערכת אכיפת החוק חזקה הרבה יותר מדי, ואין לקנא במי שהוא מצא לנכון לנעוץ בו את קולמוסו. אבל בשנים האחרונות נסדקה לא מעט תדמיתו כמר שלטון החוק, רודף האמת והצדק ללא משוא פנים וללא הטיות פוליטיות. ההצדעה האוטומטית של הבראנז'ה העיתונאית לכל קביעה נחרצת שלו התחלפה בשנים האחרונות בגישה ביקורתית הרבה יותר כלפיו מצד לא מעט עיתונאים בכירים. בפרשת המתנות של בנימין ושרה נתניהו, הר המילים שפלטה המקלדת שלו לא הוליד אפילו עכבר. תחקירן 'מעריב' קלמן ליבסקינד חייב לו תודה על פרס 'האגודה לזכות הציבור לדעת' לשנת 2002 שבו זכה, לאחר שהפריך תחקיר של גילת על נציבות שירות המדינה. גילת מסוגל להעלות באוב פרשיות ישנות רק כדי לפגוע בעיתוי הנכון בסיכויי בחירתו של מועמד פוליטי כזה או אחר. כך עשה לאברום בורג בזמן הפריימריס בעבודה, וכך ניסה לעשות לשרון ולאולמרט עם פרשת האי היווני, במאמץ נואש להציל את קמפיין 'העבודה' בבחירות האחרונות לכנסת.
כאמור, הגיבור הרע בכתבה של גילת הוא המנכ"ל גוטליב. אבל בפתח הכתבה שלו, ולמרות שהעובדה הזאת כלל אינה קשורה לכתבה, גילת לא שוכח להזכיר את חלקו המרכזי של הרב טל בהקמת השבועון 'מקור ראשון'. בכך מסגיר התחקירן המהולל את שאט-הנפש שהוא חש כלפי שאיפתו של הרב טל לתת מענה ל"תקשורת השמאלנית העוינת" (המרכאות הכפולות במקור) - שאיפה שהיא כנראה לצנינים בעיניו של איש העיתון השמאלני ידיעות אחרונות, לשעבר איש העיתון האולטרה-שמאלני על המשמר. אנשי הישיבה שהותקפו בכתבה סרבו למסור את גרסתם ולהצטדק בפני גילת ואנשיו. מן הסתם הם חששו שאינטרסים דעות קדומות ימנעו מאנשי 'ידיעות' לראות את הדברים באובייקטיביות. לפי דברי כתב 'הצופה' שאול שיף, גילת הולך שולל בידי נוכל שנתפס בקלקלתו והחליט להתנקם במי שחשפו אותו.
ימים יגידו איך תסתיים הפרשה הזאת. בינתיים, אם הייתי צריך לבחור בין איכות מקורות המידע וכושר השיפוט של גילת לבין היושרה של גוטליב, אני לא בטוח שהייתי מהמר על גילת.