הלכת רחוק מדי, רותם
(בתגובה לטורו של דניאל רותם ' על דעת עצמי', גיליון 37)
דניאל רותם, כהרגלו, כתב יפה את מאמרו תחת הכותרת: 'מותר לשקר, אבל בשינוי'. בשורותיו אלו תוקף דניאל רותם את צביעותה של שינוי ואת שקריה וכו'.
כל הכבוד על הכתבה, אבל אני לא מבין למה צריך להרחיק לכת כדי למצוא את הצבועים והשקרנים, והרי הם נמצאים ממש ליבו.
א. המפד"ל לפני הבחירות הודיעה שהיא תילחם למען הדת. והנה אחרי הבחירות היא במו ידיה נתנה את השלטון לאנשי שינוי הצבועים והרמאים, ובזה היא בעצם שותפה בכירה לכל תוצאה של חורבן הדת שייגרם ע"י נציגי שינוי.
ב. סיעת האיחוד הלאומי התחייבה לפני הבחירות להילחם נגד מדינה פלשתינית. והנה אחרי הבחירות קמה ממשלה, שלראשונה מאז קום המדינה מופיע בקוי היסוד שלה מדינה פלשתינית. ומי הצטרפה לממשלה? האיחוד הלאומי, כמובן. סליחה, שכחתי, הם שלחו מכתב שהם נגד מדינה פלשתינית. זה פטנט חדש - להצביע בעד ולשלוח מכתב נגד. כנראה שכשתהיה ההצבעה בכנסת על מדינה פלשתינית הם יצביעו בעד וישלח מכתב נגד.
אריה סגל, ירושלים
תפסיקו להתערב במשפט האמריקני
(בתגובה לפרוייקט של עפרה לקס על פולארד, גיליון 39)
בלהט ההזדהות עם מר גורלו של ג'ונתן פולארד מן הדין לא לשכוח את העובדות הבאות:
1. ג'ונתן פולרד היה אזרח אמריקני ועבר עבירות חמורות על חוקי ארה"ב.
2. ג'ונתן פולרד נשפט והורשע בבית משפט אמריקני על פי חוקי ארה"ב.
עם כל הצער, מתן או אי מתן חנינה לפולרד הינו עניין אמריקני פנימי וניתן לשער שלו המצב היה הפוך הייתם זועקים מרה על ניסיון התערבות במערכת המשפט הישראלית.
תמוה ומצער שאינכם מזכירים כלל אסיר ישראלי אחר הכלוא, לדברי גורמים מוסמכים, על לא עוול בכפו ולא ראיתי כל כתבה אודותיו אפילו לא עמוד אחד שלא לדבר על שמונה עמודים, כפי שמצאתם להקדיש לג'ונתן פולרד.
למי שלא יודע במי המדובר שמו עזאם עזאם.
אברהם צור, אחוה
תפרסמו את שמות המפקירים
(בתגובה לפרוייקט של עפרה לקס על פולארד, גיליון 39)
לאחר שקראתי את כתבותיה של עפרה לקס אודות הנבלה והעוול המתמשך כלפי יונתן פולארד התביישתי כיהודי, כישראלי וכאדם.
ככל שאוסיף על דברי לקס, אהיה בחזקת גורע. בכל זאת תוהה אני, האם מצפונם של אלו שהסגירוהו, אינו נוקפם? האינם מתביישים, כאשר מתבוננים הם על עצמם במראה? האין שנתם נודדת? או שמא ישנים הם שנת ישרים?
עצה לי לסדר, הרי כל מי שלמטה מגיל 28, חזקה עליו, שאינו מכיר את המקרה המביש. הוסף לכך, את מיליון ומעלה העולים, מאז ועד היום, ונקבל מיליונים שאינם יודעים בכלל במה מדובר. לכן, עליכם לפרסם מעין "ספר לבן" על מנת להפיצו ברבים ובו תקציר של הקורות את יונתן פולארד. בנוסף לכך, את שמות כל המעורבים בפרשה המבישה, מקטון ועד גדול. אלו שפקדו להסגירו, אלו שהסגירוהו, ואלו שלא עושים מאומה עד היום הזה. על מנת לשחררו, ואם עושים, הרי זה על מנת לצאת ידי חובה.
לא לשכוח גם לפרסם, את אלו שכן עושים רבות למען יונתן פולארד, אם כך יעשה, יש סיכוי, בכל זאת, יקוצר מאסרו, או ישוחרר לאלתר.
משה בודק
חיפה
פלשתינים לעיראק
השאיפה האמריקנית לשקם את עירק החדשה יכולה לפתור גם את בעייתנו.
עד עתה הייתה עירק נשלטת בידי המיעוט הסוני שבעיראק. דמוקרטיזציה כלשהי אמורה להעביר את מרכז הכובד אל העדה השיעית, המהווה את רובו של העם העיראקי. אך דמוקרטיה וקוץ בה: העדה השיעית סובלת מבערות ומקנאות פונדמנטליסטית נוסח אירן. ברור שלא לשם המלכתם של אלה לחמו האמריקנים.
את הפצצה שבדרך ניתן לפרק באמצעות חיזוקה הדמוגרפיכמותי של העדה הסונית, הרגילה לשלוט.
ניתן להגיע לכך בהגירה מואצת של ערבים סונים לעירק ובהתאזרחותם שם. אוצרות הנפט המנוצלים לעלייה ברמת החיים של העם שם ימשכו באופן טבעי מהגרים ממקומות אחרים, בעלי אותה שפה, אותה תרבות, אותה דת ואותו גזע.
עתה, כשהאיום הסדאמי כבר הוסר, ודבר אינו מפריע כעת לשגשוג ארצות המפרץ העשירות ולקליטת כח עבודה נוסף הרי שערביי יש"ע הם המועמדים הטבעיים ביותר להשתלב בעיראק החדשה ולתפוס בה עמדות בכירות.
הסכמה שקטה עם האמריקנים בעניין זה יכולה לפרק במכה אחת את שתי פצצות הזמן העולמיות: איום של מדינת הטרור ביש"ע ואיום של משטר שיעי פונדמנטליסטי נוסף בעירק. אסור לפספס את חלון ההזדמנויות שפתחה לנו ההיסטוריה. שמעון פרס, היכן אתה כשצריך את כישוריך...
אריה וודקה
קדומים
גבר על רגלי ילדים
לא יאומן כי יסופר ח"כ אפרים סנה (עבודה) דיבר בהערצה בטלוויזיה על מוחמד דחלאן, יד ימינו של אבו מאזן.
דחלאן, קבע אפרים סנה, הוא "הגבר שמסוגל להילחם בטרור".
באמת? השר אהוד אולמרט כתב אשתקד מאמר לעיתון היוקרתי "וול סטריט גורנל" על אודות מוחמד דחלאן שהינו חשוד מרכזי בהפצצת רגליהם של שלושת ילדי משפחת כהן מכפר דרום.
"שום מדינה דמוקרטית לא יכולה לאפשר לעצמה לעשות עסקים עם אישים, שבכוונה תחילה מתקיפים אוטובוס של ילדי בתי-ספר", כתב אולמרט ל"וול סטריט גורנל". חבל שאפרים סנה חולק עליו.
סוזי דיס
רחובות
(בתגובה לטורו של דניאל רותם ' על דעת עצמי', גיליון 37)
דניאל רותם, כהרגלו, כתב יפה את מאמרו תחת הכותרת: 'מותר לשקר, אבל בשינוי'. בשורותיו אלו תוקף דניאל רותם את צביעותה של שינוי ואת שקריה וכו'.
כל הכבוד על הכתבה, אבל אני לא מבין למה צריך להרחיק לכת כדי למצוא את הצבועים והשקרנים, והרי הם נמצאים ממש ליבו.
א. המפד"ל לפני הבחירות הודיעה שהיא תילחם למען הדת. והנה אחרי הבחירות היא במו ידיה נתנה את השלטון לאנשי שינוי הצבועים והרמאים, ובזה היא בעצם שותפה בכירה לכל תוצאה של חורבן הדת שייגרם ע"י נציגי שינוי.
ב. סיעת האיחוד הלאומי התחייבה לפני הבחירות להילחם נגד מדינה פלשתינית. והנה אחרי הבחירות קמה ממשלה, שלראשונה מאז קום המדינה מופיע בקוי היסוד שלה מדינה פלשתינית. ומי הצטרפה לממשלה? האיחוד הלאומי, כמובן. סליחה, שכחתי, הם שלחו מכתב שהם נגד מדינה פלשתינית. זה פטנט חדש - להצביע בעד ולשלוח מכתב נגד. כנראה שכשתהיה ההצבעה בכנסת על מדינה פלשתינית הם יצביעו בעד וישלח מכתב נגד.
אריה סגל, ירושלים
תפסיקו להתערב במשפט האמריקני
(בתגובה לפרוייקט של עפרה לקס על פולארד, גיליון 39)
בלהט ההזדהות עם מר גורלו של ג'ונתן פולארד מן הדין לא לשכוח את העובדות הבאות:
1. ג'ונתן פולרד היה אזרח אמריקני ועבר עבירות חמורות על חוקי ארה"ב.
2. ג'ונתן פולרד נשפט והורשע בבית משפט אמריקני על פי חוקי ארה"ב.
עם כל הצער, מתן או אי מתן חנינה לפולרד הינו עניין אמריקני פנימי וניתן לשער שלו המצב היה הפוך הייתם זועקים מרה על ניסיון התערבות במערכת המשפט הישראלית.
תמוה ומצער שאינכם מזכירים כלל אסיר ישראלי אחר הכלוא, לדברי גורמים מוסמכים, על לא עוול בכפו ולא ראיתי כל כתבה אודותיו אפילו לא עמוד אחד שלא לדבר על שמונה עמודים, כפי שמצאתם להקדיש לג'ונתן פולרד.
למי שלא יודע במי המדובר שמו עזאם עזאם.
אברהם צור, אחוה
תפרסמו את שמות המפקירים
(בתגובה לפרוייקט של עפרה לקס על פולארד, גיליון 39)
לאחר שקראתי את כתבותיה של עפרה לקס אודות הנבלה והעוול המתמשך כלפי יונתן פולארד התביישתי כיהודי, כישראלי וכאדם.
ככל שאוסיף על דברי לקס, אהיה בחזקת גורע. בכל זאת תוהה אני, האם מצפונם של אלו שהסגירוהו, אינו נוקפם? האינם מתביישים, כאשר מתבוננים הם על עצמם במראה? האין שנתם נודדת? או שמא ישנים הם שנת ישרים?
עצה לי לסדר, הרי כל מי שלמטה מגיל 28, חזקה עליו, שאינו מכיר את המקרה המביש. הוסף לכך, את מיליון ומעלה העולים, מאז ועד היום, ונקבל מיליונים שאינם יודעים בכלל במה מדובר. לכן, עליכם לפרסם מעין "ספר לבן" על מנת להפיצו ברבים ובו תקציר של הקורות את יונתן פולארד. בנוסף לכך, את שמות כל המעורבים בפרשה המבישה, מקטון ועד גדול. אלו שפקדו להסגירו, אלו שהסגירוהו, ואלו שלא עושים מאומה עד היום הזה. על מנת לשחררו, ואם עושים, הרי זה על מנת לצאת ידי חובה.
לא לשכוח גם לפרסם, את אלו שכן עושים רבות למען יונתן פולארד, אם כך יעשה, יש סיכוי, בכל זאת, יקוצר מאסרו, או ישוחרר לאלתר.
משה בודק
חיפה
פלשתינים לעיראק
השאיפה האמריקנית לשקם את עירק החדשה יכולה לפתור גם את בעייתנו.
עד עתה הייתה עירק נשלטת בידי המיעוט הסוני שבעיראק. דמוקרטיזציה כלשהי אמורה להעביר את מרכז הכובד אל העדה השיעית, המהווה את רובו של העם העיראקי. אך דמוקרטיה וקוץ בה: העדה השיעית סובלת מבערות ומקנאות פונדמנטליסטית נוסח אירן. ברור שלא לשם המלכתם של אלה לחמו האמריקנים.
את הפצצה שבדרך ניתן לפרק באמצעות חיזוקה הדמוגרפיכמותי של העדה הסונית, הרגילה לשלוט.
ניתן להגיע לכך בהגירה מואצת של ערבים סונים לעירק ובהתאזרחותם שם. אוצרות הנפט המנוצלים לעלייה ברמת החיים של העם שם ימשכו באופן טבעי מהגרים ממקומות אחרים, בעלי אותה שפה, אותה תרבות, אותה דת ואותו גזע.
עתה, כשהאיום הסדאמי כבר הוסר, ודבר אינו מפריע כעת לשגשוג ארצות המפרץ העשירות ולקליטת כח עבודה נוסף הרי שערביי יש"ע הם המועמדים הטבעיים ביותר להשתלב בעיראק החדשה ולתפוס בה עמדות בכירות.
הסכמה שקטה עם האמריקנים בעניין זה יכולה לפרק במכה אחת את שתי פצצות הזמן העולמיות: איום של מדינת הטרור ביש"ע ואיום של משטר שיעי פונדמנטליסטי נוסף בעירק. אסור לפספס את חלון ההזדמנויות שפתחה לנו ההיסטוריה. שמעון פרס, היכן אתה כשצריך את כישוריך...
אריה וודקה
קדומים
גבר על רגלי ילדים
לא יאומן כי יסופר ח"כ אפרים סנה (עבודה) דיבר בהערצה בטלוויזיה על מוחמד דחלאן, יד ימינו של אבו מאזן.
דחלאן, קבע אפרים סנה, הוא "הגבר שמסוגל להילחם בטרור".
באמת? השר אהוד אולמרט כתב אשתקד מאמר לעיתון היוקרתי "וול סטריט גורנל" על אודות מוחמד דחלאן שהינו חשוד מרכזי בהפצצת רגליהם של שלושת ילדי משפחת כהן מכפר דרום.
"שום מדינה דמוקרטית לא יכולה לאפשר לעצמה לעשות עסקים עם אישים, שבכוונה תחילה מתקיפים אוטובוס של ילדי בתי-ספר", כתב אולמרט ל"וול סטריט גורנל". חבל שאפרים סנה חולק עליו.
סוזי דיס
רחובות