כן, בחיל וברעדה!

(בתגובה לראיון עם שי צ'רקה, גיליון 41)



שי צ'רקה חושש שאחת הסיבות לריחוק מהתנ"ך והגמרא בדורנו היא החיל והרעדה בהם אמורים לגשת ללימוד התורה.

בנושא זה נראה שאפשר להרגיע את מר צ'רקה: אין ספק שאילו היינו שואלים את התנ"ך והגמרא עצמם (או לחילופין כל תלמיד חכם רציני), הם היו מעדיפים שגם עוד אלף דורות (חלילה) הם יהיו מורחקים מחלק מאנשי הדור, ולא שתצטנן הגישה המתחייבת ללימודים.



בקשר לשאלתו של צ'רקה, מי אמר שצריך לגשת אל התורה בחיל ורעדה, ייטיב לעיין במסכת ברכות (כ"ב עמוד א') "באימה והיראה וברתת ובזיע". אלא שבזה אני חייב להודות, שאם הסברא החיצונית היא שאין צורך בכובד ראש ? גם דברי חז"ל הללו שאינם מחייבים.



דוד פלאי, אשדוד



מנשה גם בבנימין

(בתגובה לכתבה על בני מנשה, גיליון 41)



קראנו בשמחה אודות פעולתם הברוכה של תושבי שבי שומרון בקליטת בני מנשה ביישובם.

נדבך נוסף בסיפור קליטתם של בני מנשה בארץ הוא ביישוב אחר ? בית אל.

כאן זכינו לקלוט עשרות משפחות מבני המנשה רבי החן. בזכות עבודתה המסורה של רכזת הקהילה, ובתמיכת המועצה, המשפחות הללו זוכים לקבלת פנים חמה, עם כל צורכיהם הבסיסיים: מגורים, מקומות עבודה, ומוסדות חניוך. רובם ככולם מתגיירים ומתחתנים מיד כדת משה וישראל.



בעזרת מתנדבים רבים מתושבי היישוב, הצלחנו לארגן מספר חתונות לבני עדה זו, שכידוע הגיעו ללא גב כלכלי. כל חתונה כזו כרוכה בהוצאות גדולות ביניהם; דמי רישום ברבנות, טבעת נישואין, והוצאות האירוע עצמו: דמי שכירות לאולם, אוכל למשפחה ולחבריםונשנושים לקבלת פנים. אסור לשכוח גם את הצלם והתזמורת. לזוגות צעירים עורכים חתונה גדולה יותר, עם כל הכרוך בכך, וכמובן עליהם גם לצייד את עצמם לחיי המשפחה ולבית החדש שהם מקימים יחד.



לפני כשנתיים הוקמה בבית אל קרן לשמחות 'בלב שמח'. זוהי עמותה הרשומה כחוק שמטרתה לסייע בעריכת שמחות צנועות. בתקופה זו עזרנו למשפחות רבות שפנו אלינו ? ביניהם לעולי שבט מנשה.



מי שמעוניין להיות שותף בעשייה של 'בלב שמח' ככלל, ובפרט למען עדה זו, מוזמן לשלוח תרומה ל ? עמותת 'בלב שמח', כתובת: בלב שמח עבור בני מנשה

אצל ישראל סט ת.ד. 204 בית אל 90631.



מיכל דרייזין, אורה לוי, ישראל סט, שפרה אבינר, בית אל



בכיינים, תתחילו לעבוד



בשבת האחרונה התפרסמה כתבה במוסף '7 ימים', על צעירים וצעירות, בני הציונות הדתית, שחתמו על עצומה הקוראת להנהגת הציונות הדתית להכיר בנחיצות הוויתור על שטחי יש"ע, ולהפנות את המאמצים לעיסוק בבעיות אחרות. זכותם המלאה של חבורת הבכיינים ש"מאוכזבת מההנהגה הפוליטית והרוחנית של הציבור הציוני דתי" להיות שמאלנים, אבל להתבכיין על כך ש"רוב סדר היום של הציונות הדתית נע על ציר אחד בלבד - המאבק על יש"ע", זה כבר באמת טיעון מעופש, שכבר מזמן לא מחובר למציאות. יעידו על כך שלושים גרעינים תורניים שהתיישבו בעיירות הפיתוח בעשור האחרון, תעיד על כך עמותה ציונית דתית שמיישבת את הנגב והגליל (או שלשיטתם גם זה "כיבוש"?), ויעידו אלפי הצעירים הסרוגים שעוסקים ביחסי דת ומדינה, בחינוך וברווחה, ומתנדבים בעשרות עמותות וארגונים. רוב העשייה הזאת, אגב, נעשית על ידי צעירים ציונים דתיים שכן תומכים במפעל ההתיישבות ביש"ע, מה שמוכיח שבשביל לעסוק בנושאים חברתיים לא צריך להיות שמאלני (המציאות מוכיחה בדיוק להפך). במקום לחתום על עצומות מתריסות, ולרוץ להצטלם לעיתון ולטלוויזיה, שיתנו לנו אותם חותמים נאורים אלטרנטיבה של עשייה. שיקימו ארגונים, שיארגנו גרעינים, ושיעסקו בחינוך ורווחה, כי זו הדרך לשינוי. הצהרות מיופייפות של יועץ כלכלי, מהנדס מכונות, סטודנטית לאמנות, סטודנט לפיזיקה, וסטודנט לפילוסופיה (עיסוקם של אלו שהתראיינו לכתבה ב'ידיעות'), לא יועילו לפתרון הבעיות הבוערות במדינה.



אלישיב רייכנר, ירוחם







החרדים היחצ"נים של 'שינוי'



ח"כ משה גפני תקף בחריפות בערוץ 7 את המפד"ל הן על ישיבתה עם שינוי והן על הטרוניות שהיא העלתה נג בחירתו של הרב יונה לרבה הראשי של ישראל.

כאחד שלמד בישיבות החרדיות ומכיר את המערכת מקרוב, אני יודע שלחרדים תמיד היו תלונות על הציונות הדתית. זה התחיל שנים רבות לפני ששינוי נולדה ? עוד בימי הרב אברהם יצחק קוק זצ"ל, כאב להם שהוא פעל לקרב יהודים רחוקים ליהדות. בישיבותיכם מתייחסים בזלזול מוחלט ברבנים ציוניים כמו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ויבדלו לחיים רבנים כמו הרב שלמה אבינר שליט"א והרב יעקב אריאל שליט"א. אבל החרדים לא צתוקפים רק יהודים דתיים. הם משחררים את חרצובות לשונם גם כנגד יהודים חילונים. מישהו מהם בכלל מבין מה עובר על טומי לפיד, ניצול שואה, כשמתריסים בפניו - "נאצי"? לא בדרך זו תרבו יהדות. להפך רק ריחוק ומדנים תקצורו. אה, כן, עוד דבר תשיגו בדרך זו ? חיזוק מפלגת שינוי בבחירות הבאות.

אברהם כהן, ירושלים



בכייה לדורות

(בתגובה לדברי הוואקף של הר-הבית, גיליון 41)



בתגובה להבטחתו של ניצב מיקי לוי, שתיתכן פתיחת הר הבית ליהודים, קבע מנהל הוואקף המוסלמי בהר הבית, כי עדיין מוקדם לדבר על כך, ועוד הוסיף שאולי הם יואילו לשקול שינוי בדעתם זו אם התיירות בארץ תפרח...

לאור דבריו אלה, של הבעל הבית של הר הבית, אני נזכר, בהכרזתו ההיסטורית של מוטה גור ע"ה במלחמת ששת הימים: "הר הבית בידינו". אכן, מים רבים זרמו בירדן, מאז הכרזה זו ועד לימינו אלה.

המבוגרים ביננו, זוכרים בוודאי, כי כל מה שבצענו לאחר מלחמת ששת הימים, נקבע לדורות, קבר רחל, מערת המכפלה, והכותל המערבי, שהיו עד אז בידי זרים, חזרו לבעלותינו. משה דיין ז"ל, שהחליט למסור את השליטה על הר הבית לידי המוסלמים, עשה מעשה שלא יעשה, ועד היום משלמים אנו את המחיר, וכדי בזיון וקצף.



משה בודק, חיפה