איחור גורלי
כמעט ארבעה חודשים אחרי הבחירות פרסם בג"ץ את נימוקיו להחלטתו למנוע ממשה פייגלין לשבת בכנסת. מתברר שהחלטת הפסילה נתלתה בעיקרה על קולב טכני ולא על פשעי מאבקו של פייגלין נגד הסכם אוסלו. רק ארבעה מתוך 11 השופטים קבעו שהוא אכן עבר עבירה שיש עימה קלון, כפי שפסקה ועדת הבחירות המרכזי. כל היתר מנעו ממנו קריירה פרלמנטרית מחמת איחור בהגשת בקשה למירוק הקלון.
הנשיא אהרן ברק, הנשיאה הבאה דורית בייניש והשופטות שטרסברג-כהן ואיילה פרוקצ'ה סברו שבפייגלין דבק קלון מוסרי, חמישה שופטים אחרים קבעו שהאיחור הנ"ל פוטר אותם מלעסוק בסוגיית הקלון, ושני שופטים (דליה דורנר ויעקב טירקל) פסקו מפורשות שהרשעת פיגלין בעבירת המרדה אינה פוסלת אותו מלכהן כמחוקק.
השופט טירקל כתב: "אכן, העבירות שבהן הורשע פייגלין הן חמורות, אולם השאלה איננה חומרתן, אלא הנסיבות שבהן נעברו; והנסיבות, כפי שתוארו בפסק דינו של בית משפט השלום שהרשיע את העותר, מראות על ביטויים המוניים של 'התנגדות וכאב' בתגובה לפיגועים קשים שביצעו מחבלים ו'כהבעת דעה של רבבות אנשים, אשר נוצרה אצלם תחושה שהשלטון אינו מתייחס אליהם, לא רק ברמה של אי התחשבות בדעתם, אלא גם ברמה של אי הקשבה לדעותיהם'. אינני מוצא כאן 'חרפה שלא תימחה', ולדעתי, אדם הבא לעשות נפשות להשקפותיו, או בא להביע את מחאתו בעניין ציבורי החשוב בעיניו על דרך של הפגנה ושלא בדרכי אלימות, לא דבק במעשהו רבב של פגם מוסרי".
לגזור ולשמור.
פרדוקס
בעקבות פיגוע פלשתיני ביטל אריאל שרון פגישה עם נשיא ארצות הברית, אך התעקש להיפגש תחת אש עם ההנהגה הפלשתינית עצמה.
מסעות שוקן בשומרון
הנהלת עיתון 'הארץ' קיימה השבוע ישיבה שלא מן המניין בלב השומרון. ליתר דיוק, במצפה המבקרים של היישוב עלי, אחת משכיות הנוף המדהימות בישראל ההררית. ביום בהיר מאוד אפשר לצלם שם את החרמון ואת גוש דן בתמונה אחת, אבל ההיצע המרכזי של המצפה הוא פנורמת המאחזים שנפרשו באזור בשנים האחרונות. מנקודת מבט שמאלנית מדובר במראה מרשים ומייאש.
עמוס שוקן, הבעלים והמו"ל של העיתון, נקלע לשם עם צוות ההנהלה כאורחו של יעקב כץ (כצל'ה), יו"ר מועצת המנהלים של ערוץ 7. ההכרות בין השניים התפתחה ולבלבה בעקבות הדפסתו של השבועון שבידיכם, 'בשבע', בבית הדפוס המשוכלל של 'הארץ'. בהתחלה הם נפגשו אצל שוקן בתל-אביב, והשבוע היה ביקור גומלין בשומרון.
לאחדים מחברי ההנהלה של 'הארץ' היתה זו גיחה ראשונה אל מעבר לקו הירוק. עד עכשיו הם הסתפקו ברשמים הכתובים של גדעון לוי ועמירה הס, שגרירי העיתון במחוזות הכיבוש. כצל'ה, כמו כצל'ה, לא החמיץ שום הזדמנות נופית, שום מאחז בדרך, כדי לנסות להוכיח להם שאי אפשר עוד לעצור את רכבת ההתנחלויות. כבר בכביש חוצה שומרון הסואן, חמש דקות מנקודת המוצא של הסיור בראש-העין, הוא דחק בשוקן לברך בשם ובמלכות "ברוך מציב גבול אלמנה". במקום לענות אמן שוקן העיר שהאלמנה התחתנה בהעדרנו עם מישהו אחר?
במכללת יהודה ושומרון באריאל, המתמרקת לקראת ביקור צפוי של כתב מוסף 'הארץ', הצליחו לשכנע את שוקן וצוותו שהמכללה היא כבר מזמן לא גחמה אקדמית של המתנחלים אלא קריה אוניברסיטאית רב תחומית. האורחים התפעלו, אך הקפידו שלא לאפשר להתפעלות לכבוש את יצר התנגדותם להיבטים הלא אקדמיים של מפעל ההתנחלויות כולו. בהמשך הסיור, במכינה הקדם צבאית בעלי, נפערה במלוא רוחבה התהום האידיאולוגית שבינם לבין המתנחלים. אפילו חשבון דמים נוקב נעשה שם, וכמובן בירור מוסרי נוקב בסוגיה הפלשתינית.
הרב יגאל לוינשטין, מראשי המכינה, גילה לשוקן שהוא מנהל ויכוחים דומים עם אביו הפרופסור כבר 30 שנה, ועדיין אין פריצת דרך לקראת הסכמה. באותה הזדמנות הוא גם התלונן על בעיות באספקת 'הארץ' למנויים ביישוב. שוקן יבדוק.
פלורליזם
אפילו אנשי שמאל הקימו קול מחאה נגד הייצוג החסר של הימין בספר החדש 'המצב עכשיו' בהוצאת זמורה-ביתן (עורך: גדעון סאמט). 40 אנשי עט ואומנים מחווים שם דעתם על ישראל 2003, כמעט כולם שוחרי פלשתין עצמאית. "יותר מדי שמאל", התאונן לפני שבוע רוביק רוזנטל ב'מעריב'.
ברם, זמורה-ביתן היא עסק פרטי, וזכותה להדפיס ספרים כאוות נפשה. היא יכולה אפילו להדפיס את התנ"ך מחדש עם פרשנות של דנה אינטרנשיונל והקדמה מאת האפיפיור. לעומתה הסוכנות היהודית היא עסק ממלכתי, ולכן אפשר היה לצפות להרבה יותר גיוון בספר דומה שהיא הוציאה עכשיו לאור - "מחשבות ישראל, שיחות עם הוגים וסופרים על יהדות, ציונות וישראל".
נבחרת הכותבים שם כוללת, מצד שמאל, את חיים באר, רות קלדרון, אילן פפה, רחל אליאור, אבי רביצקי, אליס שלוי, אסא כשר, מרדכי קרמניצר, מוקי צור, טובה אילן, יאיר זקוביץ, לאה שקדיאל, רות גביזון, הרבנית הרפורמית עינת רמון, עליזה שנהר, עמיה ליבליך ויולי תמיר (רשימה חלקית).
את הצד השני של המפה מייצגת בספר של הסוכנות קבוצה זעומה בהרבה: הרבנים שלמה אבינר ויואל בן-נון והפרופסורים בני איש שלום ומשה בר אשר. זה הכל. יש גם אהרן מגד ורות גביזון, אבל הם לא אנשי ימין, אלא שמאלנים הגונים. ספק אם יסכימו לטענת המו"לים בעטיפה האחורית, כאילו הספר "פורש בפני הקוראים מגוון נקודות מבט".
כמעט ארבעה חודשים אחרי הבחירות פרסם בג"ץ את נימוקיו להחלטתו למנוע ממשה פייגלין לשבת בכנסת. מתברר שהחלטת הפסילה נתלתה בעיקרה על קולב טכני ולא על פשעי מאבקו של פייגלין נגד הסכם אוסלו. רק ארבעה מתוך 11 השופטים קבעו שהוא אכן עבר עבירה שיש עימה קלון, כפי שפסקה ועדת הבחירות המרכזי. כל היתר מנעו ממנו קריירה פרלמנטרית מחמת איחור בהגשת בקשה למירוק הקלון.
הנשיא אהרן ברק, הנשיאה הבאה דורית בייניש והשופטות שטרסברג-כהן ואיילה פרוקצ'ה סברו שבפייגלין דבק קלון מוסרי, חמישה שופטים אחרים קבעו שהאיחור הנ"ל פוטר אותם מלעסוק בסוגיית הקלון, ושני שופטים (דליה דורנר ויעקב טירקל) פסקו מפורשות שהרשעת פיגלין בעבירת המרדה אינה פוסלת אותו מלכהן כמחוקק.
השופט טירקל כתב: "אכן, העבירות שבהן הורשע פייגלין הן חמורות, אולם השאלה איננה חומרתן, אלא הנסיבות שבהן נעברו; והנסיבות, כפי שתוארו בפסק דינו של בית משפט השלום שהרשיע את העותר, מראות על ביטויים המוניים של 'התנגדות וכאב' בתגובה לפיגועים קשים שביצעו מחבלים ו'כהבעת דעה של רבבות אנשים, אשר נוצרה אצלם תחושה שהשלטון אינו מתייחס אליהם, לא רק ברמה של אי התחשבות בדעתם, אלא גם ברמה של אי הקשבה לדעותיהם'. אינני מוצא כאן 'חרפה שלא תימחה', ולדעתי, אדם הבא לעשות נפשות להשקפותיו, או בא להביע את מחאתו בעניין ציבורי החשוב בעיניו על דרך של הפגנה ושלא בדרכי אלימות, לא דבק במעשהו רבב של פגם מוסרי".
לגזור ולשמור.
פרדוקס
בעקבות פיגוע פלשתיני ביטל אריאל שרון פגישה עם נשיא ארצות הברית, אך התעקש להיפגש תחת אש עם ההנהגה הפלשתינית עצמה.
מסעות שוקן בשומרון
הנהלת עיתון 'הארץ' קיימה השבוע ישיבה שלא מן המניין בלב השומרון. ליתר דיוק, במצפה המבקרים של היישוב עלי, אחת משכיות הנוף המדהימות בישראל ההררית. ביום בהיר מאוד אפשר לצלם שם את החרמון ואת גוש דן בתמונה אחת, אבל ההיצע המרכזי של המצפה הוא פנורמת המאחזים שנפרשו באזור בשנים האחרונות. מנקודת מבט שמאלנית מדובר במראה מרשים ומייאש.
עמוס שוקן, הבעלים והמו"ל של העיתון, נקלע לשם עם צוות ההנהלה כאורחו של יעקב כץ (כצל'ה), יו"ר מועצת המנהלים של ערוץ 7. ההכרות בין השניים התפתחה ולבלבה בעקבות הדפסתו של השבועון שבידיכם, 'בשבע', בבית הדפוס המשוכלל של 'הארץ'. בהתחלה הם נפגשו אצל שוקן בתל-אביב, והשבוע היה ביקור גומלין בשומרון.
לאחדים מחברי ההנהלה של 'הארץ' היתה זו גיחה ראשונה אל מעבר לקו הירוק. עד עכשיו הם הסתפקו ברשמים הכתובים של גדעון לוי ועמירה הס, שגרירי העיתון במחוזות הכיבוש. כצל'ה, כמו כצל'ה, לא החמיץ שום הזדמנות נופית, שום מאחז בדרך, כדי לנסות להוכיח להם שאי אפשר עוד לעצור את רכבת ההתנחלויות. כבר בכביש חוצה שומרון הסואן, חמש דקות מנקודת המוצא של הסיור בראש-העין, הוא דחק בשוקן לברך בשם ובמלכות "ברוך מציב גבול אלמנה". במקום לענות אמן שוקן העיר שהאלמנה התחתנה בהעדרנו עם מישהו אחר?
במכללת יהודה ושומרון באריאל, המתמרקת לקראת ביקור צפוי של כתב מוסף 'הארץ', הצליחו לשכנע את שוקן וצוותו שהמכללה היא כבר מזמן לא גחמה אקדמית של המתנחלים אלא קריה אוניברסיטאית רב תחומית. האורחים התפעלו, אך הקפידו שלא לאפשר להתפעלות לכבוש את יצר התנגדותם להיבטים הלא אקדמיים של מפעל ההתנחלויות כולו. בהמשך הסיור, במכינה הקדם צבאית בעלי, נפערה במלוא רוחבה התהום האידיאולוגית שבינם לבין המתנחלים. אפילו חשבון דמים נוקב נעשה שם, וכמובן בירור מוסרי נוקב בסוגיה הפלשתינית.
הרב יגאל לוינשטין, מראשי המכינה, גילה לשוקן שהוא מנהל ויכוחים דומים עם אביו הפרופסור כבר 30 שנה, ועדיין אין פריצת דרך לקראת הסכמה. באותה הזדמנות הוא גם התלונן על בעיות באספקת 'הארץ' למנויים ביישוב. שוקן יבדוק.
פלורליזם
אפילו אנשי שמאל הקימו קול מחאה נגד הייצוג החסר של הימין בספר החדש 'המצב עכשיו' בהוצאת זמורה-ביתן (עורך: גדעון סאמט). 40 אנשי עט ואומנים מחווים שם דעתם על ישראל 2003, כמעט כולם שוחרי פלשתין עצמאית. "יותר מדי שמאל", התאונן לפני שבוע רוביק רוזנטל ב'מעריב'.
ברם, זמורה-ביתן היא עסק פרטי, וזכותה להדפיס ספרים כאוות נפשה. היא יכולה אפילו להדפיס את התנ"ך מחדש עם פרשנות של דנה אינטרנשיונל והקדמה מאת האפיפיור. לעומתה הסוכנות היהודית היא עסק ממלכתי, ולכן אפשר היה לצפות להרבה יותר גיוון בספר דומה שהיא הוציאה עכשיו לאור - "מחשבות ישראל, שיחות עם הוגים וסופרים על יהדות, ציונות וישראל".
נבחרת הכותבים שם כוללת, מצד שמאל, את חיים באר, רות קלדרון, אילן פפה, רחל אליאור, אבי רביצקי, אליס שלוי, אסא כשר, מרדכי קרמניצר, מוקי צור, טובה אילן, יאיר זקוביץ, לאה שקדיאל, רות גביזון, הרבנית הרפורמית עינת רמון, עליזה שנהר, עמיה ליבליך ויולי תמיר (רשימה חלקית).
את הצד השני של המפה מייצגת בספר של הסוכנות קבוצה זעומה בהרבה: הרבנים שלמה אבינר ויואל בן-נון והפרופסורים בני איש שלום ומשה בר אשר. זה הכל. יש גם אהרן מגד ורות גביזון, אבל הם לא אנשי ימין, אלא שמאלנים הגונים. ספק אם יסכימו לטענת המו"לים בעטיפה האחורית, כאילו הספר "פורש בפני הקוראים מגוון נקודות מבט".