שאלתי כמה מתושבי תל אביב אם במקרה שמעו עליו, ראיתי את המצח נחרש קמטים, את העיניים מצטמצמות בניסיון להיזכר, אחרי כמה שניות של מבוכה הורמו ידיים ביאוש, "לא מכירים". בירושלים, כך מסתבר, שמעו עליו קצת יותר, אם כי לא כולם היו בטוחים אם מתחת לאותיות ק' ור' שבשם שלו יש סגול או קמץ. אז אולי הוא עדיין לא מוכר כל כך, אבל, על פי כל הסקרים, ניר ברקת עומד לנהל בקרוב את העיר החשובה והמורכבת ביותר בעולם.

איך אתה מסביר את העובדה שלמרות האלמוניות שלך, אתה מוביל בסקרים?

"אלמוניות זה עניין יחסי. לפני חצי שנה באמת מעטים הכירו אותי. והיום ככל שיותר אנשים יודעים מי זה ניר ברקת, האדם, תפיסת עולמו, הפתרונות שיש לו להציע לירושלים, החשיפה גוברת. מאמץ ההסברה שלנו הוא בעיקר בירושלים ולכן, באמת, מחוץ לירושלים פחות נחשפנו".

למה אתה מגדיר את עצמך כמועמד א-פוליטי לעיר הפוליטית ביותר בעולם?

"ירושלים בעשר השנים האחרונות התדרדרה בצורה מאוד משמעותית ואני חושב שהציבור בירושלים מאס בעסקנות הפוליטית. לדעתי, הציבור רוצה ראש עיר ששמונים אחוז מהזמן שלו יתעסק בענייניה וקידומה של העיר, ולא מישהו ששמונים אחוז מהזמן שלו יתעסק בעסקנות פוליטית. זה לא שאין לי דעות פוליטיות, אבל בכוונה בחרתי להיות לא מפלגתי ולא מגזרי".

מה זה אומר?

"זה אומר שכשבניתי את הרשימה כחילונית-דתית-מסורתית, כרשימה אשכנזית-ספרדית בעלת רגישויות חברתיות, כרשימה שמציגה ניסיון עסקי לניהול הקופה הציבורית באופן אחר. את זה לא הייתי יכול לעשות תחת מפלגה, כי אז הייתי מחויב קודם לעסקנים ולמפלגה, ורק אח"כ לתושבים. אמרה לי קבוצה של אנשים 'אנחנו תומכים בך כי אתה לא חייב לאף אחד, רק לציבור'. דווקא לעיר הכי פוליטית בעולם חייבים דמות לא פוליטית, בגלל זה הציבור הירושלמי מעריך אותי ותומך בי".

במטות המתמודדים האחרים מחמיאים לך שאתה מצליח ומבריק, אבל מזהירים שזה הימור להצביע עבורך. מזכירים דוגמאות של הבטחות כמו אהוד ברק, או עמרם מצנע, שהתנפצו אל קרקע המציאות. טוענים שאי אפשר להפקיד הנהגה בידיים של מי שלא מכיר את המערכת מבפנים, שלא ראה איך באמת העניינים מתנהלים.

"קודם כל אני שמח שגם הם מודים שכנראה יש לי פוטנציאל. אבל לדעתי, הדבר האחרון שהירושלמים רוצים זה מישהו שחי בתוך המערכת, או אנשים שהיו במשך עשר או חמש עשרה שנים סגני ראש העירייה והם שותפים להבאת העיר למצבה הנוכחי. הציבור מבין ששינוי כיוון לא יקרה עם אנשים מבפנים. בעניין הזה השילוב הטוב ביותר הוא אנשים עם פוטנציאל שמקיפים עצמם באנשים עם ניסיון. אני בא עם פוטנציאל, ואני מביא איתי אנשים עם ניסיון. ואני בטוח שעם כניסתנו לעירייה השינוי יבוא מלמעלה. בהכנות לקמפיין הלכתי לשוחח עם ראש עיריית רעננה שזו הקדנציה הראשונה שלו. הוא נכנס ישר לתפקיד ללא כל ניסיון וראה זה פלא, רעננה היא עיר מאוד מוצלחת. לכן חוסר הניסיון לא צריך להשפיע בעיקר כשהניסיון הרלוונטי הוא בעצם לא רלוונטי, אנחנו הרי רואים לאן הביאו אותנו הוותיקים מתוך המערכת".

בקמפיין של ברקת הוא מדגיש לא אחת את ניסיונו הניהולי העשיר בחברת ההי-טק שהקים. איך הפך השקעה קטנה יחסית לסיפור הצלחה שמגלגל מאות מיליוני דולרים. בפני המצביעים טוען ברקת שניהול עיר דומה לניהול עסק. "היום הציבור מרגיש שעיריית ירושלים מתנהגת כבעל הבית ולא כספק שירותים. מי שנבחר עושה בכספי הציבור במשך חמש שנים כרצונו. מה זה? העירייה צריכה להתנהג כעסק שמספק שירותים ללקוחות, לבחון כל הזמן האם היא אכן נותנת שירות ברמה גבוהה. צריך להיות משוב רצוף מול התושבים, לדעת איפה הדברים עובדים ואיפה לא. צריך לשתף את התושבים, כמו בעסקים, כשמעצבים מוצר משתפים את הלקוח בתהליך. עירייה צריכה לתפקד כמו עסק שרוצה לגרום ללקוחות, שהם התושבים, להיות מרוצים".

"לבד מזה" מסביר ברקת "הקשר בין ניהול עיר לניהול עסק בא לידי ביטוי גם בנושאי תכנון לטווחים השונים, בחינת קצב ההתקדמות, עבודה בשקיפות וניהול כספים. לעיריית ירושלים יש מינוס של שני מיליארד שקל היום, איך זה קרה? זה הרי לא היה המצב לפני עשר שנים. איך הגענו למצב הזה? כשהתהליך נוהל פוליטית ולא מקצועית ככה זה נראה."

אין חיילים גרועים

אתה מדבר על הרבה שינויים, אבל אתה צפוי להיתקל בבעיה לא פשוטה. אם לדוגמא תרצה לייעל על ידי פיטורין, תגלה שהמודל העסקי לא עובד. מנהל עסק שרוצה לפטר צריך רק לחתום על מכתב הפיטורין כדי שהעובד יילך הביתה. בעירייה תגלה פתאום את הוועדים, הקשרים, האינטריגות, השביתות.

"אני לוקח בחשבון כנתון עבודה שאין לעיריה את הגמישות שבמערכת הפרטית. אז מה? זה הנתון, ועכשיו נראה איך עושים אתו את המקסימום לטובת התושבים. כמו שלמדתי בצנחנים, אין דבר כזה חיילים גרועים, יש מפקדים גרועים. בעירייה יש מספיק מנהלים טובים שיידעו למקסם את הפוטנציאל הקיים והוא לא קטן. חשוב להדגיש שייעול זה לאו דווקא פיטורין. זה להוציא יותר מהעובדים, לעשות הרבה יותר בעבור אותם כספים".

כשהוא מבקש להדגים רעות חולות בעירייה פורט ברקת את נטל הבירוקרטיה. "איש עסקים שרוצה היום לפתוח עסק בירושלים צריך לעבור בין ארבעים לשישים גורמים. זו דוגמא לכך שהמערכת לא בנויה לשרת את הלקוח". הוא מספר על בעל עסק מפורסם שפועל שנים רבות בעיר תוך בעיות עם הרשיון. כשהוא ביקש לפתוח סניף בתל אביב, נתנו לו שם את הרשיון עוד לפני שהעסק נפתח.

גם במשוב רצוף מול התושבים רואה ברקת הכרח ניהולי "לבדוק כל הזמן איפה אנחנו חזקים ואיפה חלשים. אם לא נשווה את שירותי החינוך, התרבות, הספורט, ועוד, שלנו לערים אחרות, הדברים יתנהלו מעצמם. אבל אם, לעומת זאת, נבחן אותם כל הזמן עם הוועדים וההנהלה, יווצר תהליך שבו אנשים לוקחים אחריות ומשפרים".

בפרוספקטים הרבים שאותם הנפיק מטה הבחירות שלו מתוארות נקודות ציון של פועלו הניהולי ותרומתו לחברה. רוב תרומתו התמקדה בחינוך: סיוע למחשוב בתי ספר בירושלים, מימון פנימיות יום, הכשרת מנהלי בתי ספר ומנהיגות מקומית בשכונות.

מדי שנה ירושלים מתמודדת על תואר העיר העניה ביותר בישראל. ירושלמים רבים מבקשים פתרון של מהיום למחר, ולא מעשים ארוכי טווח בתחום החינוך".

"אין ספק שהפוקוס צריך להיות על יצירת מקומות עבודה. כיום, גם מי שרוצה לעבוד אין לו איפה. אני הולך להילחם בצורה אגרסיבית על כל מקום עבודה. קבעתי פגישה עם אנשי האוצר כדי להבין את המשמעויות של התכנית הכלכלית לגבי ירושלים. אין ספק שעל הנייר זה נראה חמור מאוד. לממשלת ישראל יש אולי תכנית ראויה לטווח בינוני וארוך, אבל לתקופה הקרובה פשוט אין פתרונות. אני רוצה לוודא בפגישה הזו שבאוצר מודעים למצב וגם לשמוע מה המדינה מתכוונת לתת לעיר כמו ירושלים".

נעליים גדולות

אלה יהיו פתרונות ברמה של שר אוצר, מה עם פתרונות ברמה של ראש עירייה?

"ראש עירייה יכול למקד תרומות לחינוך, ליצירת מקומות עבודה, רווחה, רפואה וכו'".

בשביל זה צריך קשרים.

"נכון. ויש לי קשרים. אמנם לא כמו של טדי קולק או אהוד אולמרט, אבל לא צריכה להיות בעיה להיכנס לנעליים הללו. מעבר לזה יש לי יתרון בכך שאני מדבר אל תורמים בגובה העיניים. אני יודע להנחות אותם לאן לתעל את הכספים. התורמים גם יודעים שאני הגעתי לתפקיד ממניעים אידיאולוגיים של אהבת ירושלים. והם גם יודעים שבדיוק כמוהם, אני גם עושה ותורם מכספי ולא רק מזמני וממרצי.
מעבר לזה אני מקווה לרכוש את אמונם של הבנקים שכשיראו שמי שעומד בראש המערכת הוא אחראי פיננסי שלא נותן לתקציבים לגלוש, יהיו מוכנים לפריסת חובות לזמן ארוך יותר".

זה טוב ויפה. אבל את האשראי מהבנקים תקבל רק אחרי שתוכיח שאתה מצליח בתכניות שלך, וכדי להצליח בהן אתה זקוק לאשראי, יש כאן מעגל קסמים.

"זה נכון, אבל אני לא מגיע לבד. אני מגיע עם נבחרת מוכרת ומכובדת. מספר שתיים שלי היא רות רלב"ג, סמנכ"לית בבנק הבינלאומי, שמנהלת אלף ושש מאות עובדים. אחת כזאת, עם אחריות פיננסית חזקה מאוד, בהחלט תדבר עם הבנקים בגובה העיניים. כשהמערכת הבנקאית תראה שיש לה עסק עם אנשים אמינים, אני מקווה שינתן לי אשראי קטן בהתחלה על חשבון העבר".

מודע לערך המוסף של ראשות עיריית ירושלים הדורש התייחסות למארג החברתי ולמטען המדיני שבעיר, עונה ברקת במתינות מחושבת גם על שאלות מהתחומים האחרים.

לקראת הבחירות למועצת העיר יצאה מפלגת שינוי עם קמפיין מאיים "החילוניים באים". מאז כינונה של הממשלה החדשה מרגישים החרדים במגננה, ומתחילים להתגעגע להפגנת חצי המיליון, איך אתה תורם להרגעת האווירה?

"אני לא פרובוקטור באופיי, ומעולם לא הייתי. לדעתי אין מקום להקצנות. הן לא מקדמות את העיר הזו. לירושלים יש מספיק צלקות ממאבקי עבר, וכדאי שנלמד מהן שהדרך הנכונה היא לא חלוקה מגזרית או מפלגתית, אלא בתפיסה של וויתורים הדדיים. נכון להיום 8000 אנשים עוזבים את העיר מדי שנה, מכל המגזרים. כמי שרואה את עצמו מחויב לדרך הזו, אנסה ליצור קואליציה רחבה ככל הניתן ואקרא לכולם להפסיק עם הקיצוניות, שאולי מביאה קצת יותר קולות בבחירות אבל אחרי זה משתקת אותנו ולא מאפשרת עבודה ביחד".

הבעיות הכלכליות נגזרות גם המציאות הביטחונית הקשה. איך אתה, ברמת ראש עירייה מוצא פתרונות.

"אנחנו צריכים לחיות את חיינו כאן בכבוד, למרות הכל. להוכיח לאויבינו שלא יעזור להם כלום, אנחנו כאן, נקודה. הפוקוס שלי יתמקד ביצירת מקומות עבודה. יש לנו כוח אדם איכותי. לדוגמא, לאחרונה גילו בארצות הברית ששני אחוזים מהעובדים מבצעים עבודות טלפוניה וכד' והחליטו לבצע אותן במדינות אחרות. יש בירושלים מפעל חדש שנותן שירותי עזר טלפוניים למפעל בארצות הברית, שגדל בקצב של חמישים איש לחודש. בעבודה חכמה אפשר למצוא פתרונות יצירתיים וטובים.
אנחנו חייבים לשנות מומנטום, להחזיר את הצעירים לעיר על ידי מקומות עבודה חדשים, את זה אפשר לעשות גם במצב ביטחוני קשה".


בשבתו כראש עיר, דאג אהוד אולמרט להדגיש שערביי מזרח ירושלים לא שותפים לטרור הפלשתיני. והנה בתקופה האחרונה נחשפות יותר ויותר התארגנויות טרור במזרח העיר, מה שמצביע על מעורבות גוברת והולכת של ערביי ירושלים בטרור.

"צריך ללמוד את הנושא מגורמי הביטחון. לטרור שותפים גם אנגלים וצרפתים, הוא לא רק בעיה ירושלמית. הדרך להתמודדות היא הגנה היקפית מסביב לעיר תוך שמירה גם על בעיות שעשויות לצוץ במזרח העיר בטיפול בפינצטה שם. למיטב ידיעתי זו ההיערכות הנכונה ואקבל כל המלצה של מערכת הביטחון".

מה דעתך על אכלוס יהודי במזרח ירושלים?

"אין לי שום בעיה עם יהודים שיחיו בכל מקום שירצו בירושלים בתנאי שהקניה והמכירה נעשים מרצון. רצוי לקחת גם בחשבון שרוב היהודים שחיים בעיר גרים בעצם במזרח ירושלים. גם מערב העיר נמצא במזרח ירושלים".

יש ממשלה בישראל

על פי ההצהרות האחרונות, סביר להניח שממש עם כניסתך לתפקיד, במידה ותיבחר, יאשר השר לביטחון פנים כניסת יהודים להר הבית. ההחלטה הזו לא תקל על ימיך הראשונים בתפקיד

"יש ממשלה בישראל ונושא הר הבית הוא נושא מדיני בין השאר, בעניין הזה צריך להתייעץ עם הממשלה. הר הבית היה בעבר פתוח ובעתיד בשלב כזה או אחר יהיה פתוח. הממשלה ידעה איך לנהוג בהר הבית ואני מתכוון להיות שותף לתהליכים במקומות הקדושים כולל הר הבית".

כמה מילים על מועמדים אחרים, מה רע בלופוליאנסקי?

"לופוליאנסקי ויגאל עמדי הם אנשים טובים, יש להם תרומה יפה לעיר ואשמח לעבוד איתם. אבל בחמש עשרה השנים האחרונות הם סגני ראש העיר ולכן שותפים לכישלון".

לגבי לופוליאנסקי, אמרת שהכפיפות שלו לרב אלישיב היא לא בריאה.

"כך אומרים לי חרדים. הם עצמם לא מצליחים להבין כי נראה להם שיש כאן בעיה של התנגשות אידיאולוגית. לא ברור אם כבוד הרב אלישיב שהוא פוסק הדור, הוא רק יועץ, כמו שאומר לופוליאנסקי, או שהוא פוסק.".

מהם שלושת הצעדים הראשונים שלך כראש עירייה?

"ראשית לשבת עם מנהלי העירייה ולפתח תוכניות שהמנהלים הללו יוכלו לשתף בהם פעולה. לעשות 'משוב תושבים' כדי ליצור תמונה של המצב הקיים לפני שנתקדם. במקביל לקבל הסכמת הממשלה לכל התהליכים האלה".

ומה אח"כ, פוליטיקה ארצית?

"לא, אין לי שום כוונה כזאת".

כל כך הרבה בעיות מחכות לך אחרי הבחירות, למה לך כל הבלגן הזה?

"אני אוהב את העיר הזו. אני מסתכל לצדדים ומבין שתור הדור שלי לקחת את העניינים לידיים ולשנות כיוון. כיהודי ש"שרוף" על העיר הזאת, אני לא מוכן לראות את ירושלים ממשיכה להידרדר".




מרעננה לירושלים, דרך ניו יורק

ניר ברקת, בן 43 נשוי לבברלי ואב לשלוש, הוא כבר לא רק איש עסקים מצליח. במהלך שמונת חודשי קמפיין הבחירות שלו לראשות העיר, למד לדלג ביעילות מעל מהמורות ומוקשים. גם בדמותן של שאלות "נעלי בית".

איזה ספר אתה קורא כעת?
הספר שג'וליאני כתב על עיריית ניו יורק.

ספר חשוב שקראת
עבור.

רגע חשוב בחייך
הרגע שבו הכרתי את אשתי.

פוליטיקאי שאתה רואה בו מודל
זאב ביאלסקי, ראש עיריית רעננה.

אישיות היסטורית מוערצת
זו בעיה, לכל אישיות יש גם פן שלילי, לכן אמנע.

סוג מוסיקה
ישראלית עכשווית.

איפה בירושלים עדיין לא ביקרת, והיית רוצה לבקר.
בכל מוסדות החינוך בעיר.

תכונה שאולי תפריע לך במילוי התפקיד
אני סולח מהר מדי.

איפה אתה בעוד שלושים שנה?
בירושלים.

למי אתה מרים טלפון ראשון כראש עיר?
להורים שלי.

איך אתה מסתדר עם המרקחת הרכילאית סביבך?
מתעלם ממנה.

הפועל או בית"ר?
כדורגל. הקבוצה לא משנה.

מחנה יהודה או קניון מלחה?
אין סתירה ביניהם.

לופוליאנסקי או עמדי?
שניהם.