זה גם לטלפון
(בתגובה לטורו של חגי סגל גיליון 42)
מכל הדוגמאות שיכול היה חגי סגל להביא כאסמכתא לקביעתו הנחרצת כי כתבי "קול ישראל" אבדו את "חדוות היצירה" שלהם, בחר הוא דווקא את זו המספרת כי השבוע העבירו בקול ישראל את ההצבעה הדרמטית על נעמי בלומנטל בקו טלפון ולא בקו שידור (רחמנא לצלן!!).
לו רצה, יכול היה סגל להביא דוגמאות משמעותיות הרבה יותר ולא סיפור איזוטרי, שולי וחסר חשיבות כזה. בסך הכל אין מדובר באירוע דרמטי ועוצר נשימה שאוזני כל העם כרויות אליו בזמן אמיתי. גם שידור בטלפון אינו דבר כל כך בלתי מקובל במקומותינו, ומי כמאזיני ערוץ 7 יודעים זאת! גם כתב ערוץ 7 בכנסת לא טרח להעביר את הצבעה בשידור חי, לא בקו שידור ואף לא בטלפון.
אלא שלחגי סגל, ככל הנראה, סיבות טובות להביא דווקא דוגמא זו. קשה להשתחרר מהרושם כי חגי בא אל קוראיו בידיים שאינן נקיות.
וכל כך למה?
משום שהכתב היחיד שאכן העביר את ההצבעה ה"דרמטית" באמצעות קו שידור היה לא אחר מאשר כתב גלי צה"ל, בעל חדוות היצירה הבלתי נלאית, עמית סגל. נכון... בנו החרוץ והאנרגטי של חגי סגל בכבודו ובעצמו!
עיני אינה צרה בהצלחתו של עמית, שהוא, כפי שציינתי, כתב מעולה וחרוץ מאין כמוהו. אבל מה עם חובת הגילוי הנאות של אביו?
מיכאל טוכפלד, "קול ישראל"
חגי סגל מעיר: כיוון שבמדורי בשבוע שעבר לא הזכרתי אפילו ברמז את העובדה שגל"צ העבירו בשידור חי את ההצבעה בעניין בלומנטל, אני בעצם פטור מלהגיב על טענותיו האזוטריות של מיכאל טוכפלד כלפיי. מי שקרא בעיון את דברי ודאי שם לב שבהקשר אחר אפילו שיבחתי את רשת ב' על חשבון גל"ץ. למען הגילוי הנאות אציין שאין לי אף קרוב משפחה בקול ישראל.
אלו ואלו חסד מוסיפים
(בתגובה לראיון עם מאיר אינדור, גיליון 42)
מר אינדור מתרעם על ריבויים של האירגונים, העוסקים בנפגעי טרור. לדעתו מספיק ארגון אחד, שירכז את כל הפעילויות תחת ניהולו של? מאיר אינדור, כמובן.
עם כל הכבוד למר אינדור, מדוע חושב הוא, שהכל צריכים להסכים עם דעותיו ועם השקפותיו?
מיהם אלה, שבחרו בו לייצג את כ-ו-ל-ם ללא יוצא מן הכלל? הוא בעצמו? כבר למדנו חז"ל, ש"יחיד ורבים ? הלכה כרבים". לפי דעתו קיומם עצם קיומם של ארגונים נוספים מלבד הארגון, שהוא עומד בראשו, איננו אלא לשם עניין של כבוד או של כסף. מי שמו לאיש שר ושופט להוציא דיבה על אירגונים, המקדשים שם שמים ברבים ומביאים כבוד לעם ישראל? ואולי דווקא ארגונו של מר אינדור איננו אלא לשם כבוד (כבר שוכנעתי, שהכסף לא נכלל במטרות שלו)?
מר אינדור מציין דברים נוראיים, כביכול, שנעשים בארגונים אחרים, כנימוק לפסילתם. האם אכן כל הארגונים כל כך נוראים כל כך?
אני דווקא מכיר מספר ארגונים כגון "משפחה אחת", "לב מלכה", "קרן ישעי" (שבמקרה יש לי גם הכבוד לנהל אותו) ועוד, העושים מלאכתם נאמנה בהשקט ובצנעה ללא כותרות ענק בעיתונים ואעפ"כ ידועים לטוב בפי כל מי שנזקק אי פעם לשירותיהם. אדרבא, יבורכו על העוסקים בצורכי ציבור באמונה וכו'. ייתכן, שקיימים אי אלו ארגונים, המצדיקים את הביקורת של מאיר אינדור עליהם. אבל כ-ו-ל-ם?! לא יכול להיות!
נח גיל, מנכ"ל עמותת "קרן ישעי", ירושלים
אריק כבר לא יכול
ראש הממשלה, אריאל שרון, נפגש סוף סוף עם "ראש ממשלת פלשתין המיועדת", אבו מאזן וכל זאת למרות המשך הפיגועים נגדנו.
זה חודשים רבים צה"ל נכנס ויוצא בעזה ולמרות כל החיסולים, לכידת ראשי המחבלים והריסת המנהרות שדרכן מוברח נשק רב לרצועת עזה, החמאס מגדיל את ירי המרגמות וטילי הקאסם על יישובי הנגב ומפעיל מטעני חבלה וירי על יישובי הרצועה וצה"ל לא הצליח עד היום לשתק אותם.
יש רק פתרון בדוק אחד והוא ? לחקות את הלוחמהשל הצבא האמריקני והבריטי במלחמתם הקצרה והתכליתית על ממשלת הרשע והזדון העיראקית. דוויזיות עירקיות רבות חוסלו והתפוררו מול העוצמה והנחישות של חיילי ארה"ב ובריטניה.
עם כל ההיכרות שלי של המצביא המפואר אריק שרון, נראה לי, לעניות דעתי, כי אריק סיים את תפקידו והוא חייב לפנות מקומו, כי לפי הצהרותיו נראה שאינו מתכוון לחסל את שלטון הרשע של ערפאת וחבורתו הטרוריסטית, אלא מתכווןלהושיט יד לטרוריסטים הממשיכיםלשפוך את דמנו מדי יום ביומו.
מרדכי אופיר, ירושלים
(בתגובה לטורו של חגי סגל גיליון 42)
מכל הדוגמאות שיכול היה חגי סגל להביא כאסמכתא לקביעתו הנחרצת כי כתבי "קול ישראל" אבדו את "חדוות היצירה" שלהם, בחר הוא דווקא את זו המספרת כי השבוע העבירו בקול ישראל את ההצבעה הדרמטית על נעמי בלומנטל בקו טלפון ולא בקו שידור (רחמנא לצלן!!).
לו רצה, יכול היה סגל להביא דוגמאות משמעותיות הרבה יותר ולא סיפור איזוטרי, שולי וחסר חשיבות כזה. בסך הכל אין מדובר באירוע דרמטי ועוצר נשימה שאוזני כל העם כרויות אליו בזמן אמיתי. גם שידור בטלפון אינו דבר כל כך בלתי מקובל במקומותינו, ומי כמאזיני ערוץ 7 יודעים זאת! גם כתב ערוץ 7 בכנסת לא טרח להעביר את הצבעה בשידור חי, לא בקו שידור ואף לא בטלפון.
אלא שלחגי סגל, ככל הנראה, סיבות טובות להביא דווקא דוגמא זו. קשה להשתחרר מהרושם כי חגי בא אל קוראיו בידיים שאינן נקיות.
וכל כך למה?
משום שהכתב היחיד שאכן העביר את ההצבעה ה"דרמטית" באמצעות קו שידור היה לא אחר מאשר כתב גלי צה"ל, בעל חדוות היצירה הבלתי נלאית, עמית סגל. נכון... בנו החרוץ והאנרגטי של חגי סגל בכבודו ובעצמו!
עיני אינה צרה בהצלחתו של עמית, שהוא, כפי שציינתי, כתב מעולה וחרוץ מאין כמוהו. אבל מה עם חובת הגילוי הנאות של אביו?
מיכאל טוכפלד, "קול ישראל"
חגי סגל מעיר: כיוון שבמדורי בשבוע שעבר לא הזכרתי אפילו ברמז את העובדה שגל"צ העבירו בשידור חי את ההצבעה בעניין בלומנטל, אני בעצם פטור מלהגיב על טענותיו האזוטריות של מיכאל טוכפלד כלפיי. מי שקרא בעיון את דברי ודאי שם לב שבהקשר אחר אפילו שיבחתי את רשת ב' על חשבון גל"ץ. למען הגילוי הנאות אציין שאין לי אף קרוב משפחה בקול ישראל.
אלו ואלו חסד מוסיפים
(בתגובה לראיון עם מאיר אינדור, גיליון 42)
מר אינדור מתרעם על ריבויים של האירגונים, העוסקים בנפגעי טרור. לדעתו מספיק ארגון אחד, שירכז את כל הפעילויות תחת ניהולו של? מאיר אינדור, כמובן.
עם כל הכבוד למר אינדור, מדוע חושב הוא, שהכל צריכים להסכים עם דעותיו ועם השקפותיו?
מיהם אלה, שבחרו בו לייצג את כ-ו-ל-ם ללא יוצא מן הכלל? הוא בעצמו? כבר למדנו חז"ל, ש"יחיד ורבים ? הלכה כרבים". לפי דעתו קיומם עצם קיומם של ארגונים נוספים מלבד הארגון, שהוא עומד בראשו, איננו אלא לשם עניין של כבוד או של כסף. מי שמו לאיש שר ושופט להוציא דיבה על אירגונים, המקדשים שם שמים ברבים ומביאים כבוד לעם ישראל? ואולי דווקא ארגונו של מר אינדור איננו אלא לשם כבוד (כבר שוכנעתי, שהכסף לא נכלל במטרות שלו)?
מר אינדור מציין דברים נוראיים, כביכול, שנעשים בארגונים אחרים, כנימוק לפסילתם. האם אכן כל הארגונים כל כך נוראים כל כך?
אני דווקא מכיר מספר ארגונים כגון "משפחה אחת", "לב מלכה", "קרן ישעי" (שבמקרה יש לי גם הכבוד לנהל אותו) ועוד, העושים מלאכתם נאמנה בהשקט ובצנעה ללא כותרות ענק בעיתונים ואעפ"כ ידועים לטוב בפי כל מי שנזקק אי פעם לשירותיהם. אדרבא, יבורכו על העוסקים בצורכי ציבור באמונה וכו'. ייתכן, שקיימים אי אלו ארגונים, המצדיקים את הביקורת של מאיר אינדור עליהם. אבל כ-ו-ל-ם?! לא יכול להיות!
נח גיל, מנכ"ל עמותת "קרן ישעי", ירושלים
אריק כבר לא יכול
ראש הממשלה, אריאל שרון, נפגש סוף סוף עם "ראש ממשלת פלשתין המיועדת", אבו מאזן וכל זאת למרות המשך הפיגועים נגדנו.
זה חודשים רבים צה"ל נכנס ויוצא בעזה ולמרות כל החיסולים, לכידת ראשי המחבלים והריסת המנהרות שדרכן מוברח נשק רב לרצועת עזה, החמאס מגדיל את ירי המרגמות וטילי הקאסם על יישובי הנגב ומפעיל מטעני חבלה וירי על יישובי הרצועה וצה"ל לא הצליח עד היום לשתק אותם.
יש רק פתרון בדוק אחד והוא ? לחקות את הלוחמהשל הצבא האמריקני והבריטי במלחמתם הקצרה והתכליתית על ממשלת הרשע והזדון העיראקית. דוויזיות עירקיות רבות חוסלו והתפוררו מול העוצמה והנחישות של חיילי ארה"ב ובריטניה.
עם כל ההיכרות שלי של המצביא המפואר אריק שרון, נראה לי, לעניות דעתי, כי אריק סיים את תפקידו והוא חייב לפנות מקומו, כי לפי הצהרותיו נראה שאינו מתכוון לחסל את שלטון הרשע של ערפאת וחבורתו הטרוריסטית, אלא מתכווןלהושיט יד לטרוריסטים הממשיכיםלשפוך את דמנו מדי יום ביומו.
מרדכי אופיר, ירושלים