חשש לאלימות והסתה
בעקבות קבלת תוכנית 'מפת הדרכים' בממשלה, ולקראת אפשרות של פינוי מאחזים, התריעו "גורמי ביטחון" עלומי שם וכלי התקשורת מפני התגברות האלימות וההסתה.
על פי תקדימי העבר, החשש מוצדק. כפי שראינו בחוות גלעד, פינוי מאחזים אכן עלול להיות מלווה באלימות קשה - מצד השוטרים. כפי שדווח באותם ימים בעיתון זה ובעוד מקומות, אל משימת פינוי והרס חוות גלעד הגיעו השוטרים לאחר שהסירו - בהוראת מפקדם ניצב שחר איילון - את תגי הזיהוי שהם חייבים לשאת על מדיהם. התירוץ היה חשש מפני הנזק שעלולים לגרום התגים העשויים ממתכת, אבל הסיבה האמיתית היתה הרצון להפעיל אלימות קשה כלפי יושבי המאחז, וגם למנוע מהמותקפים לזהות את תוקפיהם ולהתלונן במחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש). מסיבה זו תודרכו כל השוטרים להציג את עצמם בשם 'שחר אילון' במידה ויידרשו להזדהות. לאחר מספר חודשים ננזף ניצב שחר אילון על הוראתו זאת על ידי מפכ"ל המשטרה.
על אלימות השוטרים בעת הפינוי היו עדויות ברורות, והיא אף הונצחה במצלמותיהם של מרים צחי ויצחק שליסל, אך רק כלי התקשורת של הימין נתנו לכך פרסום הולם. יש לקוות שהערנות שמגלים הפעם "גורמי ביטחון" כלפי אפשרות של התגברות האלימות, כמו גם ההבנה שאנו נכנסים אל תוך תקופה רגישה שיש בה פוטנציאל של מלחמת אחים ח"ו, תגרום לכך שהפעם לא יישנו מחזות מבישים ובלתי חוקיים שכאלה מצד מי שרוממות שלטון החוק בגרונם.
גם החשש מפני התגברות ההסתה הוא מוצדק לאור הניסיון. כפי שראינו בעבר, בכל פעם שמחאת הימין נגד צעדים תבוסתניים תופסת גובה, יש לממשלה ולתקשורת שיטה בדוקה: להאשים את נאמני ארץ ישראל בהסתה לרצח, וכך לגרום להם לחשוש מלבטא את מחאתם הלגיטימית בעוצמה אפקטיבית. פוליטיקאים מהשמאל ואנשי תקשורת לא מהססים להפנות אצבע מאשימה כלפי מנהיגות הימין והמתנחלים, ולהאשים אותם, ללא שמץ הוכחה, בלא פחות מאשר הסתה לרצח. מובן שמדובר בהסתה חמורה ביותר. האשמתו של מאן דהוא בהסתה לרצח ללא כל יסוד מציגה אותו כ'רודף' את מי שנגדו הוא מסית כביכול, ומתירה למעשה את דמו.
ואכן, כבר השבוע ראינו את כלי התקשורת מתגייסים בחדווה להסית נגד רבני יש"ע ולהתיר את דמם, על ידי נתינת במה רחבה להאשמות אנונימיות של "בכיר בטחוני" נגד הרבנים. אותו בכיר אפילו לא נחשף בשמו, אבל זה לא הפריע לו - ולעיתונאים שנתנו לו במה נרחבת - להטיל דופי בכלל הרבנים כמי שחשודים בהסתה לרצח, וזאת מבלי שתהיה בידם ולו דוגמה אחת של רב שהסית לרצח. האם יש הסתה חמורה מזו? פעילי ומנהיגי שמאל נוהגים לכנות את אנשי הימין 'פאשיסטים', שזה כמעט כמו נאצים, ואת חיילי צה"ל ומפקדיו 'פושעי מלחמה'. בימי מלחמת לבנון הם הניפו שלטי מחאה 'שרון רוצח'. האם יש הסתה חמורה מזו? לאחר רצח רבין הם הטעו את הציבור לחשוב כאילו מעשיו של יגאל עמיר היו הוצאה לפועל של החלטת בית דין רבני מחתרתי, אשר הטיל עליו לרצוח את ראש הממשלה. בכך הכתימו את כל רבני הימין באחריות לרצח. היש הסתה חמורה מזו?
יש הטוענים שהגבלת חופש הביטוי והזהירות מפני הסתה אינה צריכה להיות שווה בין כל צדי המתרס הפוליטי. לדבריהם, יש להטיל חובה של זהירות יתירה על מי שבסביבתו הפוליטית ובין קהל שומעיו מצויים חמומי מוח ומועדים לפורענות, העלולים להקצין את הדברים ולהסיק מהם מסקנות מסוכנות. הטענה הזו נכונה. מסיבה זו, על אנשי השמאל והתקשורת להיזהר זהירות יתירה בדברי ההסתה שלהם נגד המתנחלים ואנשי הימין, לאחר שכבר הוכח ששותפיהם לשלום, המרצחים הפלשתינים, מושפעים מדברי ההסתה ומתרגמים אותם למעשים. הם מקשיבים היטב לדברים, מפנימים אותם, מצטטים אותם כהצדקה למעשיהם, ומסיקים מהם שהמתנחלים הם כובשים אכזריים שאפילו בני עמם מודים שהם בני-מוות. גם אם השמאלנים המתלהמים לא מתכוונים לכך - זו התוצאה. במהלך עשר שנות אוסלו העקובות מדם ראינו שהמחבלים, שטופי ההסתה של אנשי השמאל, משתדלים לפגוע באופן מיוחד במתנחלים. זאת למרות שהללו יושבים על אדמות מדינה ואדמות קנויות, ומי שיושבים על אדמות הפליטים הכבושות ועל הכפרים הערבים ההרוסים הם דווקא אנשי קיבוצים ומושבים של תנועת העבודה, האומנים ואנשי הרוח המתגוררים בבתי ערבים ביפו ובקטמון, והפרופסורים השמאלנים באוניברסיטת תל-אביב, לשעבר שייח' מוניס.
זהו כוחה הקטלני של ההסתה, ולכן צודקים הטוענים שעל המסיתים לנהוג משנה זהירות בתקופה רגישה זו.
עומרי בעקבות עומרי
"עומרי מלך ישראל" זו היתה כותרת כתבתו של שלום ירושלמי על עומרי שרון בגיליון 'סופשבוע' האחרון של 'מעריב'. בכתבה הוצג עומרי, בנו של ראש הממשלה, כמי שעומד מאחורי החלטותיו הרות-הגורל של אביו להקים קואליציה עם שינוי ללא החרדים ולצעוד בדרך החתחתים של מפת הדרכים.
עומרי מלך ישראל? נשמע משהו מוכר מהתנ"ך. ואכן, תיאור פועלו של עומרי מלך ישראל בספר מלכים הולם למדי גם את פועלו של עמרי ג'וניור שתואר בכתבה:
"בשנת שלושים ואחת לאסא מלך יהודה מלך עמרי על ישראל"
ובהמשך: "ויעשה עמרי הרע בעיני ה' וירע מכל אשר לפניו".
ובכל זאת, יש שני הבדלים חשובים בין שני העומרים, ושניהם לא לטובתו של עומרי דנן. קודם כל, לעומרי מלך ישראל היה ניסיון בטחוני עשיר. כמו אביו של עומרי שרון, כיהן גם עומרי מלך ישראל כשר צבא לפני שהתמנה לראש הממלכה. עומרי שרון, לעומת זאת, מתואר בכתבה כבחור שהוא מוכשר אמנם, אבל עד כה לא עשה דברים משמעותיים בחייו, ואפילו לא עבד בעבודה קבועה, ומכאן התהייה מה בדיוק מכשיר אותו להיות איש משפיע כל כך במערכת קבלת ההחלטות של מדינת ישראל.
ההבדל השני קשור לנקודת זכות שמצאו חז"ל בביוגרפיה של המלך הרשע עומרי: הוא יזם וביצע לראשונה את הקמת ההתנחלות היהודית בסבסטיה, היא העיר שומרון המקראית אותה בנה.
אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות - מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר "ויקן את ההר שומרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא שם העיר אשר בנה על שם שמר אדוני ההר שמרון"
עומרי מלך ישראל זכור לטוב משום שעסק בבניין שומרון, היא סבסטיה. אריאל שרון היה תומך נלהב של מפעל ההתיישבות ביש"ע בדורנו, שתחילתו בהתנחלות בסבסטיה, ואילו עומרי בנו דוחף אותו להקמת מדינה פלשתינית אשר תעמיד בסכנה חלילה את כל מפעל ההתיישבות בשומרון.
חז"ל קובעים שעומרי המקראי זכה למלכות ישראל בזכות בניין שומרון. אם עומרי שרון רוצה גם הוא להיות מלך ישראל, כדבר הכותרת במעריב, כדאי שיהפוך מהר את מפת הדרכים ויקים כמה התנחלויות במקום לפגוע בהתיישבות בשומרון.
הבהרה בפרשת בר-אילן
בדברים שכתבתי כאן לפני שבועיים לא התכוונתי לנקוט עמדה בשאלת אשמתו של הרב שבעניינו דנה הוועדה בראשות הרב יובל שרלו. חברי הוועדה הם אנשים מכובדים ובעלי משקל ציבורי, ואין לי סיבה לפקפק בכך שהם פעלו ביושר והשתדלו לכוון לאמת. עם זאת, אין ספק שההליך שהתנהל בפניהם אינו שווה ערך להליך של דין-תורה בבית דין רבני או של תביעה פלילית בבית משפט של מדינת ישראל, וזאת הן בגלל הרכב הוועדה והן בגלל סדרי הדין ודיני הראיות שבמסגרתן קבעה את מסקנותיה.
כיצד צריך הציבור הרחב להתייחס למסקנות הוועדה? האם עליו לקבלן כאמת מוחלטת, ולהתייחס אל הרב המואשם כאל מי שאשמתו הוכחה, או שיש לנהוג בכך זהירות? לפני כשבועיים שאלתי את הרב שרלו, כרב ומורה הלכה, האם לפי הלכות קבלת לשון הרע ראוי שהציבור יקבל את מסקנות הוועדה כאמת מוחלטת. הוא ענה לי ביושר ובגילוי לב שהוא מתלבט בדבר.
בעקבות קבלת תוכנית 'מפת הדרכים' בממשלה, ולקראת אפשרות של פינוי מאחזים, התריעו "גורמי ביטחון" עלומי שם וכלי התקשורת מפני התגברות האלימות וההסתה.
על פי תקדימי העבר, החשש מוצדק. כפי שראינו בחוות גלעד, פינוי מאחזים אכן עלול להיות מלווה באלימות קשה - מצד השוטרים. כפי שדווח באותם ימים בעיתון זה ובעוד מקומות, אל משימת פינוי והרס חוות גלעד הגיעו השוטרים לאחר שהסירו - בהוראת מפקדם ניצב שחר איילון - את תגי הזיהוי שהם חייבים לשאת על מדיהם. התירוץ היה חשש מפני הנזק שעלולים לגרום התגים העשויים ממתכת, אבל הסיבה האמיתית היתה הרצון להפעיל אלימות קשה כלפי יושבי המאחז, וגם למנוע מהמותקפים לזהות את תוקפיהם ולהתלונן במחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש). מסיבה זו תודרכו כל השוטרים להציג את עצמם בשם 'שחר אילון' במידה ויידרשו להזדהות. לאחר מספר חודשים ננזף ניצב שחר אילון על הוראתו זאת על ידי מפכ"ל המשטרה.
על אלימות השוטרים בעת הפינוי היו עדויות ברורות, והיא אף הונצחה במצלמותיהם של מרים צחי ויצחק שליסל, אך רק כלי התקשורת של הימין נתנו לכך פרסום הולם. יש לקוות שהערנות שמגלים הפעם "גורמי ביטחון" כלפי אפשרות של התגברות האלימות, כמו גם ההבנה שאנו נכנסים אל תוך תקופה רגישה שיש בה פוטנציאל של מלחמת אחים ח"ו, תגרום לכך שהפעם לא יישנו מחזות מבישים ובלתי חוקיים שכאלה מצד מי שרוממות שלטון החוק בגרונם.
גם החשש מפני התגברות ההסתה הוא מוצדק לאור הניסיון. כפי שראינו בעבר, בכל פעם שמחאת הימין נגד צעדים תבוסתניים תופסת גובה, יש לממשלה ולתקשורת שיטה בדוקה: להאשים את נאמני ארץ ישראל בהסתה לרצח, וכך לגרום להם לחשוש מלבטא את מחאתם הלגיטימית בעוצמה אפקטיבית. פוליטיקאים מהשמאל ואנשי תקשורת לא מהססים להפנות אצבע מאשימה כלפי מנהיגות הימין והמתנחלים, ולהאשים אותם, ללא שמץ הוכחה, בלא פחות מאשר הסתה לרצח. מובן שמדובר בהסתה חמורה ביותר. האשמתו של מאן דהוא בהסתה לרצח ללא כל יסוד מציגה אותו כ'רודף' את מי שנגדו הוא מסית כביכול, ומתירה למעשה את דמו.
ואכן, כבר השבוע ראינו את כלי התקשורת מתגייסים בחדווה להסית נגד רבני יש"ע ולהתיר את דמם, על ידי נתינת במה רחבה להאשמות אנונימיות של "בכיר בטחוני" נגד הרבנים. אותו בכיר אפילו לא נחשף בשמו, אבל זה לא הפריע לו - ולעיתונאים שנתנו לו במה נרחבת - להטיל דופי בכלל הרבנים כמי שחשודים בהסתה לרצח, וזאת מבלי שתהיה בידם ולו דוגמה אחת של רב שהסית לרצח. האם יש הסתה חמורה מזו? פעילי ומנהיגי שמאל נוהגים לכנות את אנשי הימין 'פאשיסטים', שזה כמעט כמו נאצים, ואת חיילי צה"ל ומפקדיו 'פושעי מלחמה'. בימי מלחמת לבנון הם הניפו שלטי מחאה 'שרון רוצח'. האם יש הסתה חמורה מזו? לאחר רצח רבין הם הטעו את הציבור לחשוב כאילו מעשיו של יגאל עמיר היו הוצאה לפועל של החלטת בית דין רבני מחתרתי, אשר הטיל עליו לרצוח את ראש הממשלה. בכך הכתימו את כל רבני הימין באחריות לרצח. היש הסתה חמורה מזו?
יש הטוענים שהגבלת חופש הביטוי והזהירות מפני הסתה אינה צריכה להיות שווה בין כל צדי המתרס הפוליטי. לדבריהם, יש להטיל חובה של זהירות יתירה על מי שבסביבתו הפוליטית ובין קהל שומעיו מצויים חמומי מוח ומועדים לפורענות, העלולים להקצין את הדברים ולהסיק מהם מסקנות מסוכנות. הטענה הזו נכונה. מסיבה זו, על אנשי השמאל והתקשורת להיזהר זהירות יתירה בדברי ההסתה שלהם נגד המתנחלים ואנשי הימין, לאחר שכבר הוכח ששותפיהם לשלום, המרצחים הפלשתינים, מושפעים מדברי ההסתה ומתרגמים אותם למעשים. הם מקשיבים היטב לדברים, מפנימים אותם, מצטטים אותם כהצדקה למעשיהם, ומסיקים מהם שהמתנחלים הם כובשים אכזריים שאפילו בני עמם מודים שהם בני-מוות. גם אם השמאלנים המתלהמים לא מתכוונים לכך - זו התוצאה. במהלך עשר שנות אוסלו העקובות מדם ראינו שהמחבלים, שטופי ההסתה של אנשי השמאל, משתדלים לפגוע באופן מיוחד במתנחלים. זאת למרות שהללו יושבים על אדמות מדינה ואדמות קנויות, ומי שיושבים על אדמות הפליטים הכבושות ועל הכפרים הערבים ההרוסים הם דווקא אנשי קיבוצים ומושבים של תנועת העבודה, האומנים ואנשי הרוח המתגוררים בבתי ערבים ביפו ובקטמון, והפרופסורים השמאלנים באוניברסיטת תל-אביב, לשעבר שייח' מוניס.
זהו כוחה הקטלני של ההסתה, ולכן צודקים הטוענים שעל המסיתים לנהוג משנה זהירות בתקופה רגישה זו.
עומרי בעקבות עומרי
"עומרי מלך ישראל" זו היתה כותרת כתבתו של שלום ירושלמי על עומרי שרון בגיליון 'סופשבוע' האחרון של 'מעריב'. בכתבה הוצג עומרי, בנו של ראש הממשלה, כמי שעומד מאחורי החלטותיו הרות-הגורל של אביו להקים קואליציה עם שינוי ללא החרדים ולצעוד בדרך החתחתים של מפת הדרכים.
עומרי מלך ישראל? נשמע משהו מוכר מהתנ"ך. ואכן, תיאור פועלו של עומרי מלך ישראל בספר מלכים הולם למדי גם את פועלו של עמרי ג'וניור שתואר בכתבה:
"בשנת שלושים ואחת לאסא מלך יהודה מלך עמרי על ישראל"
ובהמשך: "ויעשה עמרי הרע בעיני ה' וירע מכל אשר לפניו".
ובכל זאת, יש שני הבדלים חשובים בין שני העומרים, ושניהם לא לטובתו של עומרי דנן. קודם כל, לעומרי מלך ישראל היה ניסיון בטחוני עשיר. כמו אביו של עומרי שרון, כיהן גם עומרי מלך ישראל כשר צבא לפני שהתמנה לראש הממלכה. עומרי שרון, לעומת זאת, מתואר בכתבה כבחור שהוא מוכשר אמנם, אבל עד כה לא עשה דברים משמעותיים בחייו, ואפילו לא עבד בעבודה קבועה, ומכאן התהייה מה בדיוק מכשיר אותו להיות איש משפיע כל כך במערכת קבלת ההחלטות של מדינת ישראל.
ההבדל השני קשור לנקודת זכות שמצאו חז"ל בביוגרפיה של המלך הרשע עומרי: הוא יזם וביצע לראשונה את הקמת ההתנחלות היהודית בסבסטיה, היא העיר שומרון המקראית אותה בנה.
אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות - מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר "ויקן את ההר שומרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא שם העיר אשר בנה על שם שמר אדוני ההר שמרון"
עומרי מלך ישראל זכור לטוב משום שעסק בבניין שומרון, היא סבסטיה. אריאל שרון היה תומך נלהב של מפעל ההתיישבות ביש"ע בדורנו, שתחילתו בהתנחלות בסבסטיה, ואילו עומרי בנו דוחף אותו להקמת מדינה פלשתינית אשר תעמיד בסכנה חלילה את כל מפעל ההתיישבות בשומרון.
חז"ל קובעים שעומרי המקראי זכה למלכות ישראל בזכות בניין שומרון. אם עומרי שרון רוצה גם הוא להיות מלך ישראל, כדבר הכותרת במעריב, כדאי שיהפוך מהר את מפת הדרכים ויקים כמה התנחלויות במקום לפגוע בהתיישבות בשומרון.
הבהרה בפרשת בר-אילן
בדברים שכתבתי כאן לפני שבועיים לא התכוונתי לנקוט עמדה בשאלת אשמתו של הרב שבעניינו דנה הוועדה בראשות הרב יובל שרלו. חברי הוועדה הם אנשים מכובדים ובעלי משקל ציבורי, ואין לי סיבה לפקפק בכך שהם פעלו ביושר והשתדלו לכוון לאמת. עם זאת, אין ספק שההליך שהתנהל בפניהם אינו שווה ערך להליך של דין-תורה בבית דין רבני או של תביעה פלילית בבית משפט של מדינת ישראל, וזאת הן בגלל הרכב הוועדה והן בגלל סדרי הדין ודיני הראיות שבמסגרתן קבעה את מסקנותיה.
כיצד צריך הציבור הרחב להתייחס למסקנות הוועדה? האם עליו לקבלן כאמת מוחלטת, ולהתייחס אל הרב המואשם כאל מי שאשמתו הוכחה, או שיש לנהוג בכך זהירות? לפני כשבועיים שאלתי את הרב שרלו, כרב ומורה הלכה, האם לפי הלכות קבלת לשון הרע ראוי שהציבור יקבל את מסקנות הוועדה כאמת מוחלטת. הוא ענה לי ביושר ובגילוי לב שהוא מתלבט בדבר.