בכ' בתמוז תש"י דנה כנסת ישראל בקריאה השניה והשלישית של חוק השבות. חבר הכנסת יוסף לם מסיעת מפא"י הסביר במליאה כי הכותרת "חוק השבות" באה לבטא את התחושה "שאנו שבים לארצנו מן השבי- 'ושב ה' את שבותך'.. .אין שם מתאים יותר לבטא קשר בל יינתק של עם ישראל, של היהודי היחיד עם ארץ ישראל". חברי הכנסת שהיו נרגשים מאוד מן המעמד חשו שהם פועלים בשם דורות רבים של יהודים. כאלה שהיו ואלה שעוד יהיו. יש להניח כי איש מהם לא פילל שבחלוף 50 שנה תביא הסוכנות היהודית, באמצעות החוק, עשרות אלפי לא יהודים לישראל שגוררים אחריהם סכנת התבוללות ואיום על הרוב היהודי במדינת ישראל.
***
זכותו של אדם לא יהודי להיחשב כעולה מוקנית לו בתוקף תיקון בחוק השבות שהתקבל בשנת תש"ל: "הזכויות של עולה... מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי.." בסעיף הבא קובע החוק כי אין זה משנה אם קרוב המשפחה, שבעטיו זכאים בני המשפחה הגויים להגיע לישראל, נמצא בין החיים אם לאו ואם עלה ארצה או נשאר בחוץ לארץ.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עלו לישראל משנת 90' ועד 2001 882,600 נפש מחבר המדינות. מתוכם 118 אלף לא יהודים. בתחילת גל העלייה עמד אחוז הלא יהודים על 12% ומאז הוא נמצא במגמת עליה. ההשערה היא כי מתוך 35 אלף איש שהגיעו לישראל בשנה החולפת מחבר העמים, 75% אינם יהודים. עם זאת "מאגר" היהודים על פי ההלכה שנשאר מאחור עוד לא תם. מספרם של אלו נאמד בכמה אלפים ויש הטוענים כי מדובר בחצי מליון איש. היהודים, שנמנים על השכבה המשכילה הצליחו להתבסס מחדש בחלק מן המדינות והם אינם רוצים לעזוב את משרותיהם ולעקור לישראל. מי שניאות להגיע לכאן, משתייך בדרך כלל לשכבות נמוכות יותר, משכילות פחות ולא יהודיות או שמתגורר במדינות שבהן שוררת מצוקה.
להגירה זו יש גם משמעות כלכלית. הסוכנות, שתקציבה מתבסס על תרומות של קהילות יהודיות ולא יהודיות, משקיעה כספים רבים בהבאת אנשים אלו לארץ. היא מחזיקה עשרות שליחים במדינות אלו ומפעילה אולפנים, עורכת סמינרים ושבתונים, תכניות לסטודנטים ולצעירים, וזאת מתוך מטרה להביא אנשים אלו לישראל.
מדינת ישראל מוציאה גם היא כספים רבים לקליטת הבאים. סל קליטה לזוג ללא ילדים עומד על כ-30 אלף שקלים. את עלות האולפן, מכוני ההשמה, קורסים להכשרה מקצועית, סיוע בדיור ציבורי ודברים נוספים שמעמיד משרד הקליטה לרשות העולים, קשה לאמוד. במשרד מסבירים כי הכספים אינם מסתיימים בתקציב הזה בלבד. כל משרד ממשלתי מחזיק היום מחלקה שתפקידה לעזור לעולים בתחום בו הוא מתמחה שיכון, רווחה, ביטחון ועוד.
אולם הדאגה שמשמיעים ישראלים רבים מן ההגירה הזו והשלכותיה אינה מתמקדת דווקא במחיר הכלכלי אלא במחיר האחר אותו החלה מדינת ישראל לשלם.
***
מודעות בעיתונים
"עמותה למען מדינה יהודית מתוקנת" שחבריה מוגדרים כחילוניים היא אחד הגופים שמנסים להיאבק בתופעה. צביה גבע, מראשי העמותה, מפנה אצבע מאשימה כלפי הסוכנות וטוענת שהיא הגוף שאמור היה לשמור על הרוב היהודי במדינה, אך בפועל מביא המוני לא יהודים תוך הסתתרות מאחורי חוק השבות: "החוק הזה נוצר כדי לפתור בעיות חריגות של משפחות מעורבות ולא להביא גויים בכמויות. נציגי הסוכנות הולכים לכפרים נידחים ומחפשים אנשים שיסכימו להגיע לישראל ולא איכפת להם מי מגיע, ואיזה אורח חיים הם מקיימים, לפעמים מדובר בנוצרים אדוקים".
בחוברת שהוציאה העמותה ניטען כי הסוכנות קובעת מספר של אנשים אותו היא מבקשת להביא ואז פועלת בקדחתנות כדי לעמוד ביעד. השיטות בהן נוקטים שליחי הסוכנות כדי להצליח במשימתם הן מגוונות, החל בפרסום מודעות בעיתונים בנוסח: "אם לפחות סבא או סבתא אחת שלכם... רשומים כיהודים הרי יש לכם את הזכות לעלות לישראל". המשך בחיפוש בספרי טלפונים אחר שמות בעלי צליל יהודי וכלה בקורסים ללימוד עברית הניתנים חינם לכל דורש.
גבע מסבירה כי ראשי הסוכנות אינם רוצים להביא ארצה פחות ממספר מסוים של "עולים", כי הסוכנות מקבלת תקציב לפי כמות האנשים שהיא מביאה לישראל. הבאת פחות אנשים משמעותה פחות תקציב וכשיש פחות כסף גם רמת החיים של אנשי הסוכנות, הכוללת טיסות ברחבי העולם ומשכורות מדושנות תיאלץ לרדת.
גבע מבקשת שקיפות בתקציבי הסוכנות ובפועלה. היא דורשת לדעת כמה גויים הגיעו עד היום לישראל ומה הן שיטות הסינון שמפעילה הסוכנות, אם בכלל. לדבריה, היא וחבריה אינם בלשים ולא מרגלים וכל החומר שקיבצו פורסם בעיתונות, גלוי לעין כל: "הכתובת רשומה על הקיר ורואים את התוצאה בשטח בכירסום בזהות היהודית וברמיסה של העברית".
***
זלמן גילצ'ינסקי עלה לישראל בתחילת שנת 89' והוא מרבה לעסוק בצד הדמוגרפי ובנתוני העלייה ממדינות חבר העמים לישראל. גיליצ'נסקי טוען כי קיימת סתירה בין נתוניה של מדינת ישראל ונתוני חבר העמים לגביי מספר היהודים שעלו לישראל משם. בישראל נהוג לפרסם כי 700 אלף יהודים על פי ההלכה הגיעו ממדינות חבר העמים ואילו מנתוני ארצות המוצא עולה כי מדובר ב- 400 אלף איש בלבד.
גיליצ'נסקי הקים מרכז סיוע לנפגעי אנטישמיות בישראל. תופעה אשר פוגעת בעיקר ביהודים שעלו ממדינות חבר העמים אשר סופגים קללות והשפלות ולעיתים אף מכות מ"חבריהם" לעלייה.
שליח סוכנות לשעבר שעלה בעצמו מחבר העמים סיפר: "כשעזבנו את רוסיה בשנות ה- 70 ירקנו על האדמה לפני שעלינו למטוס וידענו שאיננו רוצים לראות את האנשים האלו יותר והנה, עכשיו הם מגיעים לאולפן שלנו ואנחנו צריכים ללמד אותם עברית ולסייע להם להגיע לישראל".
לסגור את הסוכנות
אידה נודל מכנה את פעילותה של הסוכנות היהודית "בושה וחרפה". מי שהייתה אסירת ציון ופעילת זכויות אדם מסרבת להאמין כי יהודים הורסים במו ידיהם את המדינה היחידה שלהם. "אני לא יודעת איך פועלת היום הסוכנות במדינות אלו, אבל אני רואה את התוצאות". נודל מדברת בלהט: "ברוסיה היהודים נחשבו לקבוצה האתנית הכי מוצלחת ואת מי מביאים לכאן, לארץ? פושעים ואלכוהוליסטים, אנשים מן העולם השלישי שאין להם קשר בכלל עם העולם היהודי". לדברי נודל הסוכנות אינה מחפשת כלל אחר יהודים אלא אחרי מי שיסכים להגיע לכאן: "אני חושבת שמזמן היה צריך לסגור את הסוכנות. במקום לחזק כלכלית כמה משפחות של עובדי הסוכנות, הייתי מפנה את הכסף לחזק את העם היהודי שנמצא פה, לעודד את הילודה ולפעול כך שלאנשים שנולדו וגדלו כאן ישתלם להישאר בישראל. אני פשוט המומה איך פועלים כאן נגד העם היהודי".
***
עמוס להט, מנכ"ל המחלקה העוסקת בחבר המדינות (חמ"ע) בסוכנות היהודית, אינו מבין על מה המהומה. אני שואלת אותו כמה יהודים הביאה הסוכנות לישראל ממדינות אלו וכמה מתוכם גויים. הוא משיב כי בעיניו כל מי שהגיע לכאן הוא יהודי משום שיש לו שרשים יהודיים. "יהודים זה 'מצרך יקר'. נפגשתי עם ראש המחוז בחארקוב שאמר לי שהוא יעשה הכל כדי שהיהודים לא יעזבו את המחוז שלו, הגרמנים מעודדים הגירת יהודים אליהם וכך גם האמריקנים ורק אנחנו, היהודים, עושים חשבונות מי יהודי ומי לא".
ובכל זאת, האם יש בידך נתונים כמה אחוזים מן הבאים אינם יהודים?
"אנחנו לא עושים מעקב כזה כי הסוכנות פועלת במסגרת חוק השבות".
נפש יהודי
חוקרים טוענים כי חוק השבות נועד לפתור בעיות של חריגים ולא להביא לישראל עשרות אלפי לא יהודים.
"זו היא פרשנות לחוק שאני לא מקבל. החוק מאפשר למי שיש לו קירבה ל'משפחה היהודית' להגיע לישראל. תראי, הסוכנות אינה זו שמאשרת את עלייה, מי שמחלק את הויזות הם אנשי 'לשכת הקשר' ששייכים למשרד ראש הממשלה. אז במקום לטפס עלינו, שילכו לשנות את החוק".
באותה נשימה מזהיר להט כי הקהילות היהודיות בתפוצות מלאות בנישואי תערובת ושינוי חוק השבות יגרום לקרע בין העם היושב בציון לבין המשפחות בגולה. הוא גם מזכיר את הבעיה הדמוגרפית שמאיימת על ישראל וטוען שהעלייה ממדינות חבר העמים יכולה לסייע ולהוסיף משקל לרוב היהודי.
"מדוע משפחה שבה האם יהודיה אבל היא רחוקה ממדינת ישראל זכאית לעלות לכאן ואילו משפחה שבה האב יהודי ומבקשת לעלות אינה זכאית לכך? אל תשכחי שמדובר במקום שהיה מנותק מן היהדות במשך 70 שנה!"
להט מספר על משפחה שפגש במורמונסק שבה האב יהודי והאם אינה יהודיה ושניים מארבעת בניהם מתגוררים בישראל, משרתים בצה"ל ועושים זאת בהצטיינות. הוא מביא משפחה זו כדוגמא לאנשים שהוא מחשיב כיהודים אף על פי שהם אינם כאלו.
להט מנסה לשכנע כי האנשים שמגיעים לישראל ממדינות חבר העמים אינם מחפשים רק נוחות כלכלית: "במשך השנתיים וחצי האחרונות הגיעו לישראל כ- 100 אלף עולים ממדינות אלו. את חושבת שהם אינם מודעים לבעיות הכלכליות והביטחוניות שיש כאן? הם הרי רואים טלוויזיה, ועל המרקע הרוסי אנחנו נראים רע מאוד. הם מדברים עם קרוביהם בישראל ובכל זאת מגיעים הנה וזה אומר שיש להם נפש יהודיה".
מקובל עליך שאדם שסבו שנפטר לפני שנים ארוכות היה יהודי, יוכל לעלות לישראל?
"שיעור הנכדים מבין העולים עומד בסך הכל על 8-6 אחוזים ועל זה כותשים לנו את השכל? על מה? את יודעת שיש יהודים על פי ההלכה, שאינם יכולים לעלות כי הוריהם השמידו את המסמכים מפני שפחדו שיידעו שהם יהודים? ועל זה אף אחד לא זועק!"
ומה עם נוצרים שמגיעים לכאן?
"שמעתי את הטענות האלה אז נסעתי לראות. יש הבדל עצום בין הטענות לבין מה שמתרחש בפועל. ובכל אופן, אם ישנה משפחה שבה האם יהודיה והאב הולך לכנסיה אז מה לעשות"?
להט מכחיש בתוקף את הטענות כאילו לשליחי הסוכנות מוצבת "מכסת עולים" אותה הם צריכים למלא. "כל ארגון שמכבד את עצמו עושה תכנית עבודה ומשער כמה אנשים ישתתפו בפעילויות אותה הוא מארגן אבל אף פעם לא היו מכסות ולא בונוסים עבור מי ש'הצליח' להביא יותר עולים. הבונוס היחיד שאני יכול לתת לשליח הוא לבטל לו את החופשה השנתית כי יש יותר מידי עבודה".
שליחי הסוכנות גם לא מפרסמים מודעות בעיתונים, אומר להט ומסביר כי מה שהעיתונים מרבים לצטט היא מודעה שפורסמה בטעות על ידי שליח מסוים.
לדבריו השליחים כלל אינם עובדים באופן ישיר על הבאת עלייה משום שמדובר בתהליך ארוך שלעיתים מבשיל במשך שנים בתודעת העולה.
בניגוד גמור לאלו שדורשים מן הסוכנות להפסיק לפעול בחבר המדינות היה להט רוצה שמספר העולים משם ישוב ויעלה. להט אינו מוכן להסגיר את מספר השליחים הפועלים כיום במדינות חבר העמים ונותן אומדן כללי של "כמה עשרות" ומספר כי לאור הכמות ההולכת ומתמעטת של הבאים, מספר השליחים יצומצם.
לטענתו מי שמקשה, יותר מכולם, על הלא יהודים הנמצאים כאן הם האורתודוכסים: "ברור שהיינו מעדיפים שכולם יהיו יהודים על פי ההלכה אבל זה אינו המצב. אני קורא לאורתודוכסים להיות שותפים אסטרטגיים שלי. שיבואו וייטלו חלק בחינוך ובגיור.
הייתה תקופה בה שילמה מדינת ישראל 500$ לנשיא הרומני עבור כל יהודי שיצא משם וזה היה לגיטימי. גם פה יש מחיר שאנו צריכים לשלם וזה מחיר שולי, יחסית, כדי להביא את האנשים האלו לארץ, לקלוט אותם ולחנך את ילדיהם כאן".
יו"ר הסוכנות, סליי מרידור, לא התפנה להשיב על שאלות בנושא העולים מחבר המדינות. דובר של הסוכנות מסר בשמו כי דבריו של להט מייצגים את עמדת הסוכנות. עוד מסר הדובר כי מרידור מאמין שהדרך בה מפרשת הסוכנות את חוק השבות נאמנה לכוונת המחוקקים. לדבריו, הבאים לישראל הם עולים לכל דבר המסייעים למדינה.
ובכל זאת, גם אנשי הסוכנות היהודית, הבינו שהאנשים שמגיעים לישראל אינם העולים הטיפוסיים שהתורמים ברחבי העולם מצפים לראות. בנוסף חלחלה התובנה כי רבים מן המהגרים גילו רק לאחר בואם לישראל כי ה"כריסמיס" אינו חג רשמי במדינה החדשה. הם חשו מרומים וכאזרחים סוג ב' גם בגלל שישראל אינה מאפשרת להם להינשא לכל אזרח שיחפצו ולא להיטמן בבתי העלמין הרגילים. איש לא הסביר להם, בטרם בואם, מה טיבה של המדינה אליה הם עומדים לעקור.
לאור הדברים החליטה הסוכנות להוסיף הסבר והכשרה לאנשים המועמדים להגיע לישראל.
לפני שלוש שנים וחצי יצא לדרך פרויקט "זהות יהודית" במסגרתו מקיימת הסוכנות לימודים ופעילות על ישראל, ההיסטוריה היהודית והזהות היהודית של המדינה. בחודשים הראשונים של הפרויקט היה גם ניסיון לעודד את המועמדים לעלייה לעבור תהליך של גיור אולם עד מהרה היה ברור שהעולים הפוטנציאליים אינם מתכוונים לעשות זאת.
***
לפעילות שמקיימת הסוכנות היהודית ברחבי חבר העמים שותפים גם שליחים ציונים דתיים אשר נאלצים להתמודד עם מציאות של זוגות מעורבים רבים ועם המדיניות שמובילה הסוכנות.
מספר שליחים כאלה הסכימו להתראיין לכתבה בעילום שם. נציין כי משכורתו של איש מהם אינה מתבססת עוד על הסוכנות היהודית.
השליחים מספרים כי קיים לחץ מסיבי מצד הדרגים הגבוהים בסוכנות על השליחים להביא עולים לישראל אם כי לא מדובר על מכסות נקובות ומוגדרות ואין איום על מישרתם. כולם למעט אחד, סיפרו שלא ראו מודעות ופרסומים בעיתונים הקוראים לכל נכד של יהודי להגיע למדינה שתיטיב עימו כלכלית.
בכל מקרה, הם מסבירים, הפעילות בכל מקום ומקום תלויה בשליח. כל אחד מן השליחים עימם שוחחתי, סיפר כי השתדל לעבוד בעיקר עם יהודים על פי ההלכה. חלקם הבהירו לגויים באופן חד וברור שהם עומדים להגיע למדינת היהודים והסבירו את ההשלכות הנובעות מכך, אחרים ניסו לתת לגויים הרגשה לא נוחה בפעילויות שאירגנו.
על הטענה כי הסוכנות מעבירה קורסים להעמקת הזהות היהודית אך עושה זאת בקרב גויים הם משיבים באנחה אך אומרים כי לפחות אלו יידעו לקראת מה הם הולכים.
לשליחים אמנם היה קשה להתמודד עם האילוץ לפעול עם גויים אולם לטענתם, אינטרס שימור האירגון מקובל עליהם: "למרות שאני מתנגד למדיניות הזו באופן נחרץ" מסביר אחד השליחים "הרי שלכל אירגון, אידאולוגי ככל שיהיה יש גם אינטרסים אירגוניים. גם החטיבה להתיישבות של הסוכנות שמיישבת את יש"ע תוכל לפעול רק אם הגוף שבשמו היא פועלת ימשיך להיות גדול וחזק".
"לפני שיצאתי לשליחות הייתי משוכנע שצריך לסגור את הסוכנות" אומר אחד השליחים "אבל אחרי שהייתי שם אני חושב אחרת. זה הוא אירגון חזק וחשוב שמביא כספים רבים למדינת ישראל. אם בראשה היה עומד האדם הנכון הוא היה פועל מצוין".
המפתח בכנסת
השליחים טוענים כי בין אם הסוכנות היהודית מסתתרת מאחוריי פרשנות שמצדיקה את פעילותה ובין אם היא מפרשת נכון את כוונת המחוקק, בכל מקרה היא פועלת בהתאם לחוק של מדינת ישראל ולכן המפתח לשינוי הדברים מצוי בידי הכנסת. יש לשנות את חוק השבות כך שיאפשר את עלייתם של יהודים בלבד ובהתאם לכך תפעל גם הסוכנות שאינה מחליטה את מי להעלות אלא מביאה את מי שזכאי לכך.
"כל העולם היהודי בתפוצות פועל לפי חוק השבות. גם הגויים, בכל קרנות הפיצויים שלהם מחשיבים יהודי לפי ההגדרה של חוק השבות. אז מה רוצים מן השליח המסכן?"
***
צבי הנדל, סגן שרת החינוך ומי שכיהן כיושב ראש ועדת הקליטה של הכנסת, דורש גם הוא מן הרבנים לתת מענה למציאות החדשה שמתהווה במדינת ישראל, אך אינו מתייחס לבעיה כפי שרואים זאת השליחים או העמותות שמתנגדות להבאת גויים לישראל. הנדל מגדיר את פועלה של הסוכנות היהודית כ"מלאכת קודש". לדעתו הבעיה היא בכך שהאוכלוסיה היהודית במדינות חבר העמים התערבבה מאוד עם האוכלוסיה הלא יהודית. הנדל היה משנה בחוק השבות רק את הסעיף המתיר לנכדי הסב שנפטר להגיע לישראל. את יתר סעיפי החוק הוא היה משאיר על כנם.
ח"כ הנדל מכה על חטא מיגזרי: "לא השכלנו להבין שמדובר במהלך יהודי היסטורי וצריך לנהוג בו בהתאם: לפתוח את בתי הדין לגיור ובכך לתקן עשרות שנים בהם נדחקו האנשים האלו מן הדת היהודית". הוא טוען כי חוסר מאור הפנים שנהגה הציונות הדתית בעולים ממדינות חבר העמים הסב נזק כבד והרחיק אותם מן הרצון להתגייר. אך לדבריו, הדבר עוד בר תיקון.
הנדל מספר כי הוא מרבה לשוחח על עניין זה עם רבנים אך למרות שבשיחות אישיות הם מביעים הזדהות עם טיעוניו הם אינם מסכימים לצאת באופן גלוי ולקדם את הרעיון בגלל שהוא נחשב מהפכני ושנוי במחלוקת.
דר אשר כהן, ששותף אף הוא בקידום פתרונות הגיור מספר כי בכנס הגיור האחרון שנערך לפני שבועיים השתתפו כשלוש מאות איש: "אדם אחד, אמר לי בכנס 'מי שנוכח כאן, היה גם בועידה הקודמת למען הגיור וגם בזו שלפניה וכמעט שאפשר לזהות את הפעילים המעטים בשמות'". דר כהן היה רוצה לראות תנועה ציבורית גדולה שמנסה לקדם את עניין הגיור ושאנשיה יבואו מן הציבור הציוני דתי, שאף הוא נמנה בין אנשיו. הוא מסביר כי בחברה הישראלית קיימים חלקים שטוענים שעלייתו של אדם לישראל היא גיורו. ויש אחרים אשר תומכים בהבאת גויים לישראל מלכתחילה ורואים בכך שלב בדרך להפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. אלה וגם אלה מרוצים מן הבאים לישראל משום שהם מצטרפים לקולקטיב היהודי ונתפסים כמסייעים ליהודים במאבק הדמוגרפי האבוד מול הערבים.
"מבחינת החילוניים מה שמתרחש כאן הוא בסדר. החרדים מתחתנים רק בתוך עצמם ואומרים לציוניים דתיים 'ידענו שזה יהיה סופה של המדינה הציונית' ורק הציונות הדתית המעניקה משמעות דתית למה שמתרחש כאן, נאלצת להתמודד עם המציאות והיא זו שצריכה לעודד את הגיור".
חבר הכנסת יולי אדלשטיין סבור, כמו דר כהן ורבים אחרים, שהפרשנות שמעניקה הסוכנות לחוק השבות היא מרחיקת לכת ואינה תואמת את כוונת המחוקק, שכלל בחוק גם את המקרים החריגים.
אדלשטיין היה משנה את חוק השבות בצורה מרחיקת לכת הרבה יותר מזו של סגן השר הנדל, אולם הוא מודע לכך שיהיה קשה מאוד לשנות אותו לכיוון הרצוי בעיניו: "יודעים איפה מתחילים לשנות ולא יודעים מה נקבל בסוף, אולי חוק הגירה חדש". הדוגמה שהוא מביא היא המדיניות בה נוקט שר הפנים אברהם פורז בכל הנוגע למתן אזרחות, מדיניות שנגזרת מן האידאולוגיה של מפלגתו.
ח"כ אדלשטיין היה מוכן לקבל לישראל גם את אלו שאינם יהודים בתנאי שהיה להם קשר כל שהוא לעם היהודי: "אם היו מוכיחים לי שלרוב האנשים יש אב יהודי והם סבלו מאנטישמיות כתוצאה מנשיאת שם משפחה יהודי, הייתי סוגר את הפה והיינו מסייעים להם להתגייר". אבל לא כך הם פני הדברים. ח"כ אדלשטיין מעביר ביקורת על תיפקודה של הסוכנות היהודית אך הוא אינו תולה את הקולר בצווארה אלא בממשלה: "אילו כל הממשלה הייתה מדברת בקול אחד בנושא והייתה קוראת לועדת התיאום העליונה שראש הממשלה חבר בה (הועדה לתיאום בין הממשלה לסוכנות) שלא לגרד את תחתית החבית במדינות חבר העמים, הכל היה נראה אחרת". ח"כ אדלשטיין מספר שהוא מרצה את דבריו בפני הקהל שבחר בו, קהל שהגיע בעצמו ממדינות חבר העמים וזוכה לתמיכה רחבה: "אנשים שהם בעצמם נשואים בנישואי תערובת מתקוממים על מה שקורה כאן, נגד מי שמגיע לכאן עם כתובות קעקע, צלבים ושפה רוסית ששמעתי רק בעולם התחתון".
***
הציבור הלא יהודי שהגיע לישראל ממדינות חבר העמים כבר כאן. בצבא, בעבודה, בגינות הציבוריות ובבתי הספר. מספר חוקרים ואישי ציבור מחפשים אחר פתרונות לבעיית הזהות היהודית של המדינה, אך מספרם עדיין לא רב ודבריהם אינם זוכים לתהודה מספקת. ההגנה על אופייה היהודי של מדינת ישראל, היא חזית נוספת, ולדעת רבים חשובה לא פחות מזו הביטחונית במאבק על קיומה של המדינה.
ofralax@walla.co.il
בשליחות הציונות הדתית
עם התגברות גלי העלייה מחבר המדינות התגייסה גם הציונות הדתית לפעול בקרב יהודי "מסך הברזל", שעד אז נאסר עליהם להראות כל זיקה למדינה, לדת ולעם היהודי.
צעירים רבים התארגנו ונסעו כשליחי עלייה ופעלו בעיקר דרך תנועות "בני עקיבא" ו"עזרא".
מאחורי הפעילות של "בני עקיבא" עמד אריה קרול. הוא הביא לכך ששלוש משפחות וארבע בנות שירות לאומי ישהו באופן קבוע במדינות חבר העמים וכל חודשיים יתחלפו 15 זוגות של "שליחונים", בני ישיבות הסדר. 40 הישראלים החזיקו סניפי בני עקיבא ומרכזים קהילתיים במגמה לעודד את עליית היהודים לישראל. הם התאמצו שלא לקבל לפעילות כאלו שאינם יהודים וברוב המקרים הדבר עלה בידם.
היום, מסביר מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית, גאל גרינוולד, פועלת התנועה באיזור המזרחי ובאיזור המערבי של ברית המועצות לשעבר באמצעות חמישה עשר שליחים, המפעילים מאות חניכים.
***
תנועת ה"עזרא" החלה את פעילותה במדינות חבר העמים בשנת 90' ולמרות שכיום מספר העולים נמצא בירידה, פעילותה של "עזרא העולמית" נמצאת בשיאה. מזכ"ל התנועה דני אלינסון, מספר כי התנועה מחזיקה היום 41 שליחונים במדינות חבר העמים, אשר פועלים בקרב 5000 איש, כולם יהודים על פי ההלכה.
ב"עזרא" מתגאים במחלקת קליטה המורכבת מ-40 מתנדבים, כולם שליחים לשעבר. המתנדבים פוגשים את החניך הצעיר שעלה לישראל בשדה התעופה ומלווים אותו עד לקליטה מוצלחת. אלינסון מספר בגאווה כי 90% מחניכי העזרא שעלו לישראל מקיימים אורח חיים דתי וזאת, לדבריו, הודות לליווי הצמוד שמעניקה להם התנועה מרגע הגעתם לסניף המקומי ועד לקליטתם בישראל.
קיימים מוסדות נוספים המחזיקים שליחים ציוניים דתיים במדינות חבר העמים ועובדים עם יהודים על פי ההלכה בלבד כגון בית ספר של ה- OU בחארקוב ומוסדות חב"ד.
***
זכותו של אדם לא יהודי להיחשב כעולה מוקנית לו בתוקף תיקון בחוק השבות שהתקבל בשנת תש"ל: "הזכויות של עולה... מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי.." בסעיף הבא קובע החוק כי אין זה משנה אם קרוב המשפחה, שבעטיו זכאים בני המשפחה הגויים להגיע לישראל, נמצא בין החיים אם לאו ואם עלה ארצה או נשאר בחוץ לארץ.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עלו לישראל משנת 90' ועד 2001 882,600 נפש מחבר המדינות. מתוכם 118 אלף לא יהודים. בתחילת גל העלייה עמד אחוז הלא יהודים על 12% ומאז הוא נמצא במגמת עליה. ההשערה היא כי מתוך 35 אלף איש שהגיעו לישראל בשנה החולפת מחבר העמים, 75% אינם יהודים. עם זאת "מאגר" היהודים על פי ההלכה שנשאר מאחור עוד לא תם. מספרם של אלו נאמד בכמה אלפים ויש הטוענים כי מדובר בחצי מליון איש. היהודים, שנמנים על השכבה המשכילה הצליחו להתבסס מחדש בחלק מן המדינות והם אינם רוצים לעזוב את משרותיהם ולעקור לישראל. מי שניאות להגיע לכאן, משתייך בדרך כלל לשכבות נמוכות יותר, משכילות פחות ולא יהודיות או שמתגורר במדינות שבהן שוררת מצוקה.
להגירה זו יש גם משמעות כלכלית. הסוכנות, שתקציבה מתבסס על תרומות של קהילות יהודיות ולא יהודיות, משקיעה כספים רבים בהבאת אנשים אלו לארץ. היא מחזיקה עשרות שליחים במדינות אלו ומפעילה אולפנים, עורכת סמינרים ושבתונים, תכניות לסטודנטים ולצעירים, וזאת מתוך מטרה להביא אנשים אלו לישראל.
מדינת ישראל מוציאה גם היא כספים רבים לקליטת הבאים. סל קליטה לזוג ללא ילדים עומד על כ-30 אלף שקלים. את עלות האולפן, מכוני ההשמה, קורסים להכשרה מקצועית, סיוע בדיור ציבורי ודברים נוספים שמעמיד משרד הקליטה לרשות העולים, קשה לאמוד. במשרד מסבירים כי הכספים אינם מסתיימים בתקציב הזה בלבד. כל משרד ממשלתי מחזיק היום מחלקה שתפקידה לעזור לעולים בתחום בו הוא מתמחה שיכון, רווחה, ביטחון ועוד.
אולם הדאגה שמשמיעים ישראלים רבים מן ההגירה הזו והשלכותיה אינה מתמקדת דווקא במחיר הכלכלי אלא במחיר האחר אותו החלה מדינת ישראל לשלם.
***
מודעות בעיתונים
"עמותה למען מדינה יהודית מתוקנת" שחבריה מוגדרים כחילוניים היא אחד הגופים שמנסים להיאבק בתופעה. צביה גבע, מראשי העמותה, מפנה אצבע מאשימה כלפי הסוכנות וטוענת שהיא הגוף שאמור היה לשמור על הרוב היהודי במדינה, אך בפועל מביא המוני לא יהודים תוך הסתתרות מאחורי חוק השבות: "החוק הזה נוצר כדי לפתור בעיות חריגות של משפחות מעורבות ולא להביא גויים בכמויות. נציגי הסוכנות הולכים לכפרים נידחים ומחפשים אנשים שיסכימו להגיע לישראל ולא איכפת להם מי מגיע, ואיזה אורח חיים הם מקיימים, לפעמים מדובר בנוצרים אדוקים".
בחוברת שהוציאה העמותה ניטען כי הסוכנות קובעת מספר של אנשים אותו היא מבקשת להביא ואז פועלת בקדחתנות כדי לעמוד ביעד. השיטות בהן נוקטים שליחי הסוכנות כדי להצליח במשימתם הן מגוונות, החל בפרסום מודעות בעיתונים בנוסח: "אם לפחות סבא או סבתא אחת שלכם... רשומים כיהודים הרי יש לכם את הזכות לעלות לישראל". המשך בחיפוש בספרי טלפונים אחר שמות בעלי צליל יהודי וכלה בקורסים ללימוד עברית הניתנים חינם לכל דורש.
גבע מסבירה כי ראשי הסוכנות אינם רוצים להביא ארצה פחות ממספר מסוים של "עולים", כי הסוכנות מקבלת תקציב לפי כמות האנשים שהיא מביאה לישראל. הבאת פחות אנשים משמעותה פחות תקציב וכשיש פחות כסף גם רמת החיים של אנשי הסוכנות, הכוללת טיסות ברחבי העולם ומשכורות מדושנות תיאלץ לרדת.
גבע מבקשת שקיפות בתקציבי הסוכנות ובפועלה. היא דורשת לדעת כמה גויים הגיעו עד היום לישראל ומה הן שיטות הסינון שמפעילה הסוכנות, אם בכלל. לדבריה, היא וחבריה אינם בלשים ולא מרגלים וכל החומר שקיבצו פורסם בעיתונות, גלוי לעין כל: "הכתובת רשומה על הקיר ורואים את התוצאה בשטח בכירסום בזהות היהודית וברמיסה של העברית".
***
זלמן גילצ'ינסקי עלה לישראל בתחילת שנת 89' והוא מרבה לעסוק בצד הדמוגרפי ובנתוני העלייה ממדינות חבר העמים לישראל. גיליצ'נסקי טוען כי קיימת סתירה בין נתוניה של מדינת ישראל ונתוני חבר העמים לגביי מספר היהודים שעלו לישראל משם. בישראל נהוג לפרסם כי 700 אלף יהודים על פי ההלכה הגיעו ממדינות חבר העמים ואילו מנתוני ארצות המוצא עולה כי מדובר ב- 400 אלף איש בלבד.
גיליצ'נסקי הקים מרכז סיוע לנפגעי אנטישמיות בישראל. תופעה אשר פוגעת בעיקר ביהודים שעלו ממדינות חבר העמים אשר סופגים קללות והשפלות ולעיתים אף מכות מ"חבריהם" לעלייה.
שליח סוכנות לשעבר שעלה בעצמו מחבר העמים סיפר: "כשעזבנו את רוסיה בשנות ה- 70 ירקנו על האדמה לפני שעלינו למטוס וידענו שאיננו רוצים לראות את האנשים האלו יותר והנה, עכשיו הם מגיעים לאולפן שלנו ואנחנו צריכים ללמד אותם עברית ולסייע להם להגיע לישראל".
לסגור את הסוכנות
אידה נודל מכנה את פעילותה של הסוכנות היהודית "בושה וחרפה". מי שהייתה אסירת ציון ופעילת זכויות אדם מסרבת להאמין כי יהודים הורסים במו ידיהם את המדינה היחידה שלהם. "אני לא יודעת איך פועלת היום הסוכנות במדינות אלו, אבל אני רואה את התוצאות". נודל מדברת בלהט: "ברוסיה היהודים נחשבו לקבוצה האתנית הכי מוצלחת ואת מי מביאים לכאן, לארץ? פושעים ואלכוהוליסטים, אנשים מן העולם השלישי שאין להם קשר בכלל עם העולם היהודי". לדברי נודל הסוכנות אינה מחפשת כלל אחר יהודים אלא אחרי מי שיסכים להגיע לכאן: "אני חושבת שמזמן היה צריך לסגור את הסוכנות. במקום לחזק כלכלית כמה משפחות של עובדי הסוכנות, הייתי מפנה את הכסף לחזק את העם היהודי שנמצא פה, לעודד את הילודה ולפעול כך שלאנשים שנולדו וגדלו כאן ישתלם להישאר בישראל. אני פשוט המומה איך פועלים כאן נגד העם היהודי".
***
עמוס להט, מנכ"ל המחלקה העוסקת בחבר המדינות (חמ"ע) בסוכנות היהודית, אינו מבין על מה המהומה. אני שואלת אותו כמה יהודים הביאה הסוכנות לישראל ממדינות אלו וכמה מתוכם גויים. הוא משיב כי בעיניו כל מי שהגיע לכאן הוא יהודי משום שיש לו שרשים יהודיים. "יהודים זה 'מצרך יקר'. נפגשתי עם ראש המחוז בחארקוב שאמר לי שהוא יעשה הכל כדי שהיהודים לא יעזבו את המחוז שלו, הגרמנים מעודדים הגירת יהודים אליהם וכך גם האמריקנים ורק אנחנו, היהודים, עושים חשבונות מי יהודי ומי לא".
ובכל זאת, האם יש בידך נתונים כמה אחוזים מן הבאים אינם יהודים?
"אנחנו לא עושים מעקב כזה כי הסוכנות פועלת במסגרת חוק השבות".
נפש יהודי
חוקרים טוענים כי חוק השבות נועד לפתור בעיות של חריגים ולא להביא לישראל עשרות אלפי לא יהודים.
"זו היא פרשנות לחוק שאני לא מקבל. החוק מאפשר למי שיש לו קירבה ל'משפחה היהודית' להגיע לישראל. תראי, הסוכנות אינה זו שמאשרת את עלייה, מי שמחלק את הויזות הם אנשי 'לשכת הקשר' ששייכים למשרד ראש הממשלה. אז במקום לטפס עלינו, שילכו לשנות את החוק".
באותה נשימה מזהיר להט כי הקהילות היהודיות בתפוצות מלאות בנישואי תערובת ושינוי חוק השבות יגרום לקרע בין העם היושב בציון לבין המשפחות בגולה. הוא גם מזכיר את הבעיה הדמוגרפית שמאיימת על ישראל וטוען שהעלייה ממדינות חבר העמים יכולה לסייע ולהוסיף משקל לרוב היהודי.
"מדוע משפחה שבה האם יהודיה אבל היא רחוקה ממדינת ישראל זכאית לעלות לכאן ואילו משפחה שבה האב יהודי ומבקשת לעלות אינה זכאית לכך? אל תשכחי שמדובר במקום שהיה מנותק מן היהדות במשך 70 שנה!"
להט מספר על משפחה שפגש במורמונסק שבה האב יהודי והאם אינה יהודיה ושניים מארבעת בניהם מתגוררים בישראל, משרתים בצה"ל ועושים זאת בהצטיינות. הוא מביא משפחה זו כדוגמא לאנשים שהוא מחשיב כיהודים אף על פי שהם אינם כאלו.
להט מנסה לשכנע כי האנשים שמגיעים לישראל ממדינות חבר העמים אינם מחפשים רק נוחות כלכלית: "במשך השנתיים וחצי האחרונות הגיעו לישראל כ- 100 אלף עולים ממדינות אלו. את חושבת שהם אינם מודעים לבעיות הכלכליות והביטחוניות שיש כאן? הם הרי רואים טלוויזיה, ועל המרקע הרוסי אנחנו נראים רע מאוד. הם מדברים עם קרוביהם בישראל ובכל זאת מגיעים הנה וזה אומר שיש להם נפש יהודיה".
מקובל עליך שאדם שסבו שנפטר לפני שנים ארוכות היה יהודי, יוכל לעלות לישראל?
"שיעור הנכדים מבין העולים עומד בסך הכל על 8-6 אחוזים ועל זה כותשים לנו את השכל? על מה? את יודעת שיש יהודים על פי ההלכה, שאינם יכולים לעלות כי הוריהם השמידו את המסמכים מפני שפחדו שיידעו שהם יהודים? ועל זה אף אחד לא זועק!"
ומה עם נוצרים שמגיעים לכאן?
"שמעתי את הטענות האלה אז נסעתי לראות. יש הבדל עצום בין הטענות לבין מה שמתרחש בפועל. ובכל אופן, אם ישנה משפחה שבה האם יהודיה והאב הולך לכנסיה אז מה לעשות"?
להט מכחיש בתוקף את הטענות כאילו לשליחי הסוכנות מוצבת "מכסת עולים" אותה הם צריכים למלא. "כל ארגון שמכבד את עצמו עושה תכנית עבודה ומשער כמה אנשים ישתתפו בפעילויות אותה הוא מארגן אבל אף פעם לא היו מכסות ולא בונוסים עבור מי ש'הצליח' להביא יותר עולים. הבונוס היחיד שאני יכול לתת לשליח הוא לבטל לו את החופשה השנתית כי יש יותר מידי עבודה".
שליחי הסוכנות גם לא מפרסמים מודעות בעיתונים, אומר להט ומסביר כי מה שהעיתונים מרבים לצטט היא מודעה שפורסמה בטעות על ידי שליח מסוים.
לדבריו השליחים כלל אינם עובדים באופן ישיר על הבאת עלייה משום שמדובר בתהליך ארוך שלעיתים מבשיל במשך שנים בתודעת העולה.
בניגוד גמור לאלו שדורשים מן הסוכנות להפסיק לפעול בחבר המדינות היה להט רוצה שמספר העולים משם ישוב ויעלה. להט אינו מוכן להסגיר את מספר השליחים הפועלים כיום במדינות חבר העמים ונותן אומדן כללי של "כמה עשרות" ומספר כי לאור הכמות ההולכת ומתמעטת של הבאים, מספר השליחים יצומצם.
לטענתו מי שמקשה, יותר מכולם, על הלא יהודים הנמצאים כאן הם האורתודוכסים: "ברור שהיינו מעדיפים שכולם יהיו יהודים על פי ההלכה אבל זה אינו המצב. אני קורא לאורתודוכסים להיות שותפים אסטרטגיים שלי. שיבואו וייטלו חלק בחינוך ובגיור.
הייתה תקופה בה שילמה מדינת ישראל 500$ לנשיא הרומני עבור כל יהודי שיצא משם וזה היה לגיטימי. גם פה יש מחיר שאנו צריכים לשלם וזה מחיר שולי, יחסית, כדי להביא את האנשים האלו לארץ, לקלוט אותם ולחנך את ילדיהם כאן".
יו"ר הסוכנות, סליי מרידור, לא התפנה להשיב על שאלות בנושא העולים מחבר המדינות. דובר של הסוכנות מסר בשמו כי דבריו של להט מייצגים את עמדת הסוכנות. עוד מסר הדובר כי מרידור מאמין שהדרך בה מפרשת הסוכנות את חוק השבות נאמנה לכוונת המחוקקים. לדבריו, הבאים לישראל הם עולים לכל דבר המסייעים למדינה.
ובכל זאת, גם אנשי הסוכנות היהודית, הבינו שהאנשים שמגיעים לישראל אינם העולים הטיפוסיים שהתורמים ברחבי העולם מצפים לראות. בנוסף חלחלה התובנה כי רבים מן המהגרים גילו רק לאחר בואם לישראל כי ה"כריסמיס" אינו חג רשמי במדינה החדשה. הם חשו מרומים וכאזרחים סוג ב' גם בגלל שישראל אינה מאפשרת להם להינשא לכל אזרח שיחפצו ולא להיטמן בבתי העלמין הרגילים. איש לא הסביר להם, בטרם בואם, מה טיבה של המדינה אליה הם עומדים לעקור.
לאור הדברים החליטה הסוכנות להוסיף הסבר והכשרה לאנשים המועמדים להגיע לישראל.
לפני שלוש שנים וחצי יצא לדרך פרויקט "זהות יהודית" במסגרתו מקיימת הסוכנות לימודים ופעילות על ישראל, ההיסטוריה היהודית והזהות היהודית של המדינה. בחודשים הראשונים של הפרויקט היה גם ניסיון לעודד את המועמדים לעלייה לעבור תהליך של גיור אולם עד מהרה היה ברור שהעולים הפוטנציאליים אינם מתכוונים לעשות זאת.
***
לפעילות שמקיימת הסוכנות היהודית ברחבי חבר העמים שותפים גם שליחים ציונים דתיים אשר נאלצים להתמודד עם מציאות של זוגות מעורבים רבים ועם המדיניות שמובילה הסוכנות.
מספר שליחים כאלה הסכימו להתראיין לכתבה בעילום שם. נציין כי משכורתו של איש מהם אינה מתבססת עוד על הסוכנות היהודית.
השליחים מספרים כי קיים לחץ מסיבי מצד הדרגים הגבוהים בסוכנות על השליחים להביא עולים לישראל אם כי לא מדובר על מכסות נקובות ומוגדרות ואין איום על מישרתם. כולם למעט אחד, סיפרו שלא ראו מודעות ופרסומים בעיתונים הקוראים לכל נכד של יהודי להגיע למדינה שתיטיב עימו כלכלית.
בכל מקרה, הם מסבירים, הפעילות בכל מקום ומקום תלויה בשליח. כל אחד מן השליחים עימם שוחחתי, סיפר כי השתדל לעבוד בעיקר עם יהודים על פי ההלכה. חלקם הבהירו לגויים באופן חד וברור שהם עומדים להגיע למדינת היהודים והסבירו את ההשלכות הנובעות מכך, אחרים ניסו לתת לגויים הרגשה לא נוחה בפעילויות שאירגנו.
על הטענה כי הסוכנות מעבירה קורסים להעמקת הזהות היהודית אך עושה זאת בקרב גויים הם משיבים באנחה אך אומרים כי לפחות אלו יידעו לקראת מה הם הולכים.
לשליחים אמנם היה קשה להתמודד עם האילוץ לפעול עם גויים אולם לטענתם, אינטרס שימור האירגון מקובל עליהם: "למרות שאני מתנגד למדיניות הזו באופן נחרץ" מסביר אחד השליחים "הרי שלכל אירגון, אידאולוגי ככל שיהיה יש גם אינטרסים אירגוניים. גם החטיבה להתיישבות של הסוכנות שמיישבת את יש"ע תוכל לפעול רק אם הגוף שבשמו היא פועלת ימשיך להיות גדול וחזק".
"לפני שיצאתי לשליחות הייתי משוכנע שצריך לסגור את הסוכנות" אומר אחד השליחים "אבל אחרי שהייתי שם אני חושב אחרת. זה הוא אירגון חזק וחשוב שמביא כספים רבים למדינת ישראל. אם בראשה היה עומד האדם הנכון הוא היה פועל מצוין".
המפתח בכנסת
השליחים טוענים כי בין אם הסוכנות היהודית מסתתרת מאחוריי פרשנות שמצדיקה את פעילותה ובין אם היא מפרשת נכון את כוונת המחוקק, בכל מקרה היא פועלת בהתאם לחוק של מדינת ישראל ולכן המפתח לשינוי הדברים מצוי בידי הכנסת. יש לשנות את חוק השבות כך שיאפשר את עלייתם של יהודים בלבד ובהתאם לכך תפעל גם הסוכנות שאינה מחליטה את מי להעלות אלא מביאה את מי שזכאי לכך.
"כל העולם היהודי בתפוצות פועל לפי חוק השבות. גם הגויים, בכל קרנות הפיצויים שלהם מחשיבים יהודי לפי ההגדרה של חוק השבות. אז מה רוצים מן השליח המסכן?"
***
צבי הנדל, סגן שרת החינוך ומי שכיהן כיושב ראש ועדת הקליטה של הכנסת, דורש גם הוא מן הרבנים לתת מענה למציאות החדשה שמתהווה במדינת ישראל, אך אינו מתייחס לבעיה כפי שרואים זאת השליחים או העמותות שמתנגדות להבאת גויים לישראל. הנדל מגדיר את פועלה של הסוכנות היהודית כ"מלאכת קודש". לדעתו הבעיה היא בכך שהאוכלוסיה היהודית במדינות חבר העמים התערבבה מאוד עם האוכלוסיה הלא יהודית. הנדל היה משנה בחוק השבות רק את הסעיף המתיר לנכדי הסב שנפטר להגיע לישראל. את יתר סעיפי החוק הוא היה משאיר על כנם.
ח"כ הנדל מכה על חטא מיגזרי: "לא השכלנו להבין שמדובר במהלך יהודי היסטורי וצריך לנהוג בו בהתאם: לפתוח את בתי הדין לגיור ובכך לתקן עשרות שנים בהם נדחקו האנשים האלו מן הדת היהודית". הוא טוען כי חוסר מאור הפנים שנהגה הציונות הדתית בעולים ממדינות חבר העמים הסב נזק כבד והרחיק אותם מן הרצון להתגייר. אך לדבריו, הדבר עוד בר תיקון.
הנדל מספר כי הוא מרבה לשוחח על עניין זה עם רבנים אך למרות שבשיחות אישיות הם מביעים הזדהות עם טיעוניו הם אינם מסכימים לצאת באופן גלוי ולקדם את הרעיון בגלל שהוא נחשב מהפכני ושנוי במחלוקת.
דר אשר כהן, ששותף אף הוא בקידום פתרונות הגיור מספר כי בכנס הגיור האחרון שנערך לפני שבועיים השתתפו כשלוש מאות איש: "אדם אחד, אמר לי בכנס 'מי שנוכח כאן, היה גם בועידה הקודמת למען הגיור וגם בזו שלפניה וכמעט שאפשר לזהות את הפעילים המעטים בשמות'". דר כהן היה רוצה לראות תנועה ציבורית גדולה שמנסה לקדם את עניין הגיור ושאנשיה יבואו מן הציבור הציוני דתי, שאף הוא נמנה בין אנשיו. הוא מסביר כי בחברה הישראלית קיימים חלקים שטוענים שעלייתו של אדם לישראל היא גיורו. ויש אחרים אשר תומכים בהבאת גויים לישראל מלכתחילה ורואים בכך שלב בדרך להפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. אלה וגם אלה מרוצים מן הבאים לישראל משום שהם מצטרפים לקולקטיב היהודי ונתפסים כמסייעים ליהודים במאבק הדמוגרפי האבוד מול הערבים.
"מבחינת החילוניים מה שמתרחש כאן הוא בסדר. החרדים מתחתנים רק בתוך עצמם ואומרים לציוניים דתיים 'ידענו שזה יהיה סופה של המדינה הציונית' ורק הציונות הדתית המעניקה משמעות דתית למה שמתרחש כאן, נאלצת להתמודד עם המציאות והיא זו שצריכה לעודד את הגיור".
חבר הכנסת יולי אדלשטיין סבור, כמו דר כהן ורבים אחרים, שהפרשנות שמעניקה הסוכנות לחוק השבות היא מרחיקת לכת ואינה תואמת את כוונת המחוקק, שכלל בחוק גם את המקרים החריגים.
אדלשטיין היה משנה את חוק השבות בצורה מרחיקת לכת הרבה יותר מזו של סגן השר הנדל, אולם הוא מודע לכך שיהיה קשה מאוד לשנות אותו לכיוון הרצוי בעיניו: "יודעים איפה מתחילים לשנות ולא יודעים מה נקבל בסוף, אולי חוק הגירה חדש". הדוגמה שהוא מביא היא המדיניות בה נוקט שר הפנים אברהם פורז בכל הנוגע למתן אזרחות, מדיניות שנגזרת מן האידאולוגיה של מפלגתו.
ח"כ אדלשטיין היה מוכן לקבל לישראל גם את אלו שאינם יהודים בתנאי שהיה להם קשר כל שהוא לעם היהודי: "אם היו מוכיחים לי שלרוב האנשים יש אב יהודי והם סבלו מאנטישמיות כתוצאה מנשיאת שם משפחה יהודי, הייתי סוגר את הפה והיינו מסייעים להם להתגייר". אבל לא כך הם פני הדברים. ח"כ אדלשטיין מעביר ביקורת על תיפקודה של הסוכנות היהודית אך הוא אינו תולה את הקולר בצווארה אלא בממשלה: "אילו כל הממשלה הייתה מדברת בקול אחד בנושא והייתה קוראת לועדת התיאום העליונה שראש הממשלה חבר בה (הועדה לתיאום בין הממשלה לסוכנות) שלא לגרד את תחתית החבית במדינות חבר העמים, הכל היה נראה אחרת". ח"כ אדלשטיין מספר שהוא מרצה את דבריו בפני הקהל שבחר בו, קהל שהגיע בעצמו ממדינות חבר העמים וזוכה לתמיכה רחבה: "אנשים שהם בעצמם נשואים בנישואי תערובת מתקוממים על מה שקורה כאן, נגד מי שמגיע לכאן עם כתובות קעקע, צלבים ושפה רוסית ששמעתי רק בעולם התחתון".
***
הציבור הלא יהודי שהגיע לישראל ממדינות חבר העמים כבר כאן. בצבא, בעבודה, בגינות הציבוריות ובבתי הספר. מספר חוקרים ואישי ציבור מחפשים אחר פתרונות לבעיית הזהות היהודית של המדינה, אך מספרם עדיין לא רב ודבריהם אינם זוכים לתהודה מספקת. ההגנה על אופייה היהודי של מדינת ישראל, היא חזית נוספת, ולדעת רבים חשובה לא פחות מזו הביטחונית במאבק על קיומה של המדינה.
ofralax@walla.co.il
בשליחות הציונות הדתית
עם התגברות גלי העלייה מחבר המדינות התגייסה גם הציונות הדתית לפעול בקרב יהודי "מסך הברזל", שעד אז נאסר עליהם להראות כל זיקה למדינה, לדת ולעם היהודי.
צעירים רבים התארגנו ונסעו כשליחי עלייה ופעלו בעיקר דרך תנועות "בני עקיבא" ו"עזרא".
מאחורי הפעילות של "בני עקיבא" עמד אריה קרול. הוא הביא לכך ששלוש משפחות וארבע בנות שירות לאומי ישהו באופן קבוע במדינות חבר העמים וכל חודשיים יתחלפו 15 זוגות של "שליחונים", בני ישיבות הסדר. 40 הישראלים החזיקו סניפי בני עקיבא ומרכזים קהילתיים במגמה לעודד את עליית היהודים לישראל. הם התאמצו שלא לקבל לפעילות כאלו שאינם יהודים וברוב המקרים הדבר עלה בידם.
היום, מסביר מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית, גאל גרינוולד, פועלת התנועה באיזור המזרחי ובאיזור המערבי של ברית המועצות לשעבר באמצעות חמישה עשר שליחים, המפעילים מאות חניכים.
***
תנועת ה"עזרא" החלה את פעילותה במדינות חבר העמים בשנת 90' ולמרות שכיום מספר העולים נמצא בירידה, פעילותה של "עזרא העולמית" נמצאת בשיאה. מזכ"ל התנועה דני אלינסון, מספר כי התנועה מחזיקה היום 41 שליחונים במדינות חבר העמים, אשר פועלים בקרב 5000 איש, כולם יהודים על פי ההלכה.
ב"עזרא" מתגאים במחלקת קליטה המורכבת מ-40 מתנדבים, כולם שליחים לשעבר. המתנדבים פוגשים את החניך הצעיר שעלה לישראל בשדה התעופה ומלווים אותו עד לקליטה מוצלחת. אלינסון מספר בגאווה כי 90% מחניכי העזרא שעלו לישראל מקיימים אורח חיים דתי וזאת, לדבריו, הודות לליווי הצמוד שמעניקה להם התנועה מרגע הגעתם לסניף המקומי ועד לקליטתם בישראל.
קיימים מוסדות נוספים המחזיקים שליחים ציוניים דתיים במדינות חבר העמים ועובדים עם יהודים על פי ההלכה בלבד כגון בית ספר של ה- OU בחארקוב ומוסדות חב"ד.