מאיר פנים
(בתגובה לטורו של עמנואל שילה, גיליון 44)
התרגשתי עד מאוד לקרוא בגיליון האחרון של "בשבע" את דבריו של העורך על אמו ע"ה ואת מכתבו של הגרי"ד סולוביצי'ק זצ"ל.
מכתבו של הרב סולוביצי'ק משלים לי את התמונה ששרטטתי על הקשר בינו לבין רעיתו ז"ל, במאמרו עזר כנגדו, הגרי"ד סולוביצי'ק ואשתו שהתפרסם בצוהר גיליון ו' אביב תשס"א.
אין לי ספק שדמותו מוארת במכתב זה במימד האנושי ביותר שיכול להיות, וזאת בנוסף לפנים הנוספות שבאשיותו.
אהרון ירחי, רמת מגשימים
כן, לשבור את הכלים
(בתגובה לראיון עם השר ישראל כץ, גליון 44)
ברצוני לחלוק על דעתו של השר ישראל כץ, הטוען שיש להלך בין הטיפות, ולא לפרוש מן הממשלה - "לא לשבור את הכלים".
ראש ממשלת ישראל, המכנה את יהודה ושומרון, ערש האומה הישראלית בכינוי "כיבוש" וכל המושגים הנגזרים ממילה זו, אינו ראוי למשרתו הרמה.
לדעתי ולדעת רבים, חייבים שרי הליכוד, המתנגדים ל"מפת הדרכים" וכן המפד"ל וה"איחוד הלאומי", לפרוש לאלתר מממשלה זו. לאחר מכן, לא יוכלו לרחץ בניקיון כפיהם, ולומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו".
משה בודק, חיפה
להישאר ליד ההגה
(בתגובה לראיון עם השר ישראל כץ, גליון 44)
התאכזבתי מהכותרת הצינית שבה הכתרתם את הראיון עם השר ישראל כץ בשער בשבע - "להשפיע מבפנים". לדעתי, ניסיון העבר הלא רחוק מראה שכאשר מפלגות הימין פרשו מהממשלה הם רק חיזקו את הויתורים ולעיתים גם גרם הדבר להקמת ממשלת שמאל. לקח זה אפשר ללמוד גם מהעבר הרחוק יותר - עלינו לזכור תמיד שדווקא תמיכתו של היישוב העברי בתוכנית החלוקה של האו"ם היא שהביאה להקמת המדינה. הגישה של "הכל או לא כלום" בה נקטו הערבים לא הוליכה אותם להישגים. לכן, טוב עושה השר כץ כשהוא נשאר ליד הגה הספינה גם בזמן הסערה ועוזר להביאה לחוף מבטחים.
בצלאל כהן, ירושלים
כיפאק לנדיה
(בתגובה לכתבה על נדיה מטר- "לא עוצרת בירוק", גליון 44)
כל הכבוד לנדיה מטר. למרות היותה אם לשישה ולמרות הרדיפות של המשטרה והפרקליטות, היא מתעקשת להמשיך במחאה, להשתתף בהפגנות ולהניף שלטים. הלוואי ויהיו עוד מאות ואלפים כמוה שיעמדו בצמתים וביישובים בכל מזג אוויר ולא יחששו מידה הקשה של המשטרה. אנו זקוקים למסירות כזו בימים גורליים אלה, כי רק באמצעות מאבק נחוש ומלא אמונה נוכל להעביר את רוע הגזרה המתרגשת ובאה.
אבי גולדמן, הרצליה
הטרור גורר טרור
המדובר בשיטה, והפלשתינים רואים שהיא מצליחה: טרור רצחני, לאחריו נסיגה ישראלית ולאחריה שוב טרור. אח"כ יתחיל שוב "תהליך מדיני" שיביא לנסיגה ישראלית נוספת, וחוזר חלילה.
כבר עברנו למעלה משנתיים של מלחמת טרור נפשעת ומעשי טבח באוכלוסיה אזרחית, והנה עתה, כאילו דבר לא ארע, כאילו לא נלמד דבר. עדיין מתעלמים כאן מהתוצאות ומהמסקנות. הטרור הרי הגיע לאחר הפקרת יהודה ושומרון לכוחות זרים ועויינים. הנסיגה הצמיחה וביססה אותו, את הצדקתו ואת "כדאיותו". הטרור הנוכחי פרץ לאחר הויתורים הנדיבים של יוסי ביילין, יוסי שריד ושלמה בן עמי במו"מ בטאבה. כל ויתוריהם ונסיגותיהם לא מנעו את הטרור אלא דווקא חזקו את הלגיטמיות שלו. האם אפשר לעצור טרור בנסיגה נוספת? האם אפשר לרפא מחלה באותם החיידקים שחוללו אותה?
שמואל פישר, פתח תקוה
(בתגובה לטורו של עמנואל שילה, גיליון 44)
התרגשתי עד מאוד לקרוא בגיליון האחרון של "בשבע" את דבריו של העורך על אמו ע"ה ואת מכתבו של הגרי"ד סולוביצי'ק זצ"ל.
מכתבו של הרב סולוביצי'ק משלים לי את התמונה ששרטטתי על הקשר בינו לבין רעיתו ז"ל, במאמרו עזר כנגדו, הגרי"ד סולוביצי'ק ואשתו שהתפרסם בצוהר גיליון ו' אביב תשס"א.
אין לי ספק שדמותו מוארת במכתב זה במימד האנושי ביותר שיכול להיות, וזאת בנוסף לפנים הנוספות שבאשיותו.
אהרון ירחי, רמת מגשימים
כן, לשבור את הכלים
(בתגובה לראיון עם השר ישראל כץ, גליון 44)
ברצוני לחלוק על דעתו של השר ישראל כץ, הטוען שיש להלך בין הטיפות, ולא לפרוש מן הממשלה - "לא לשבור את הכלים".
ראש ממשלת ישראל, המכנה את יהודה ושומרון, ערש האומה הישראלית בכינוי "כיבוש" וכל המושגים הנגזרים ממילה זו, אינו ראוי למשרתו הרמה.
לדעתי ולדעת רבים, חייבים שרי הליכוד, המתנגדים ל"מפת הדרכים" וכן המפד"ל וה"איחוד הלאומי", לפרוש לאלתר מממשלה זו. לאחר מכן, לא יוכלו לרחץ בניקיון כפיהם, ולומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו".
משה בודק, חיפה
להישאר ליד ההגה
(בתגובה לראיון עם השר ישראל כץ, גליון 44)
התאכזבתי מהכותרת הצינית שבה הכתרתם את הראיון עם השר ישראל כץ בשער בשבע - "להשפיע מבפנים". לדעתי, ניסיון העבר הלא רחוק מראה שכאשר מפלגות הימין פרשו מהממשלה הם רק חיזקו את הויתורים ולעיתים גם גרם הדבר להקמת ממשלת שמאל. לקח זה אפשר ללמוד גם מהעבר הרחוק יותר - עלינו לזכור תמיד שדווקא תמיכתו של היישוב העברי בתוכנית החלוקה של האו"ם היא שהביאה להקמת המדינה. הגישה של "הכל או לא כלום" בה נקטו הערבים לא הוליכה אותם להישגים. לכן, טוב עושה השר כץ כשהוא נשאר ליד הגה הספינה גם בזמן הסערה ועוזר להביאה לחוף מבטחים.
בצלאל כהן, ירושלים
כיפאק לנדיה
(בתגובה לכתבה על נדיה מטר- "לא עוצרת בירוק", גליון 44)
כל הכבוד לנדיה מטר. למרות היותה אם לשישה ולמרות הרדיפות של המשטרה והפרקליטות, היא מתעקשת להמשיך במחאה, להשתתף בהפגנות ולהניף שלטים. הלוואי ויהיו עוד מאות ואלפים כמוה שיעמדו בצמתים וביישובים בכל מזג אוויר ולא יחששו מידה הקשה של המשטרה. אנו זקוקים למסירות כזו בימים גורליים אלה, כי רק באמצעות מאבק נחוש ומלא אמונה נוכל להעביר את רוע הגזרה המתרגשת ובאה.
אבי גולדמן, הרצליה
הטרור גורר טרור
המדובר בשיטה, והפלשתינים רואים שהיא מצליחה: טרור רצחני, לאחריו נסיגה ישראלית ולאחריה שוב טרור. אח"כ יתחיל שוב "תהליך מדיני" שיביא לנסיגה ישראלית נוספת, וחוזר חלילה.
כבר עברנו למעלה משנתיים של מלחמת טרור נפשעת ומעשי טבח באוכלוסיה אזרחית, והנה עתה, כאילו דבר לא ארע, כאילו לא נלמד דבר. עדיין מתעלמים כאן מהתוצאות ומהמסקנות. הטרור הרי הגיע לאחר הפקרת יהודה ושומרון לכוחות זרים ועויינים. הנסיגה הצמיחה וביססה אותו, את הצדקתו ואת "כדאיותו". הטרור הנוכחי פרץ לאחר הויתורים הנדיבים של יוסי ביילין, יוסי שריד ושלמה בן עמי במו"מ בטאבה. כל ויתוריהם ונסיגותיהם לא מנעו את הטרור אלא דווקא חזקו את הלגיטמיות שלו. האם אפשר לעצור טרור בנסיגה נוספת? האם אפשר לרפא מחלה באותם החיידקים שחוללו אותה?
שמואל פישר, פתח תקוה