עם כל הרצון לא להיתפס לקלישאות, אי אפשר להתכחש לעובדה שבשבוע האחרון החל המאבק המכריע ביותר על גורל ההתיישבות היהודית בחבל עזה, בהר חברון, בהררי בנימין ובגבעות השומרון. הקרב על המאחזים הוא כנראה רק הספתח לקראת המלחמה הגדולה באמת שהכריז אריק שרון על התיישבות ביש"ע, בפרקים הבאים של מפת הדרכים, מן הקל אל הכבד.
זהו קו המחשבה הטקטי שמנחה את צה"ל בסיבוב הנוכחי של הורדת המאחזים וזוהי גם האסטרטגיה ארוכת הטווח של שרון: קודם המאחזים, אחר-כך היישובים. בסך הכל אמור הצבא לעקור 94 מאחזים, מהם 14 בסיבוב הראשון. חלק לא מבוטל מן המאחזים מאוישים ונטועים בקרקע כבר כמה שנים.
שרון במהדורת 2003 נתון שוב לשליטת מנגנון ההרס העצמי שלו, והוא עומד לשבור את השיא של עצמו מלפני שני עשורים. אז בסיני מחק עיר קטנה אחת ו-16 יישובים. היום על הכוונת כך סיפר לפני שבוע איש סודו רובי ריבלין בעיתון 'הארץ' לפחות 17 יישובים ביהודה ובשומרון שגודלם הממוצע כגודל ימית בשיא תפארתה. עד שיונף הגרזן מעל היישובים הוותיקים, עומדים לחוש מקרוב את הבולדוזריות המפורסמת של שרון המשפחות הצעירות המתגוררות על הגבעות ביש"ע.
אגב, שרון עצמו שלח אותן לשם לאחר הסכמי וואי. "לכו לתפוס את הגבעות. כל נקודה שתיתפס תישאר בידינו", קרא שרון, לפני 5 שנים בלבד. מאז שינה את דעתו והחליט שהרצף הטריטוריאלי הפלסטיני חשוב יותר מביתם של צעירי המאחזים. עניין של סדרי עדיפויות. המשפחות שגרות שם הם כנראה רק נציבים על לוח השחמט של ראש הממשלה.
מועצת יש"ע שולפת ציפורניים
את רוחות החורבן המנשבות מלשכת שרון מתכוונת לעצור חברות אנשים שאריאל שרון דווקא מכיר היטב ראשי המתנחלים. אחרי ששמעו מפורשות ביום שני מאלוף פיקוד המרכז ומשר הביטחון עד כמה רציניות תכניות הממשלה, התעשתו מי שמכונים 'השישייה': האחים בנצי והודי ליברמן (ראשי המועצות שומרון וקרני שומרון), פנחס וולרשטיין (בנימין), שאול גולדשטין (גוש עציון), צביקי בר-חי (הר חברון) וכמובן זמביש, זאב חבר, המזכ"ל הכל יכול של אמנה והחליטו על מאבק החלטי נגד תכניות הפינוי.
"דין מכולה ריקה כדין מאחז מיושב", הכריז דובר מועצת יש"ע, יהושע מור-יוסף. "צריך לראות את פינוי המאחזים בראייה ארוכת טווח", הסביר שאול גולדשטיין במסיבת העיתונאים שנערכה במשרדי המועצה באותו ערב. "אנחנו נלחמים מהיום על הבית. היום הדחפורים עולים על קרוונים. מחר זה יהיה בתים".
בנצי ליברמן הוסיף: "מסירת 2% משטחי יהודה ושומרון לאש"ף עלתה לנו ביותר מאלף הרוגים. מפת הדרכים מובילה למסירת אזורים נוספים לפלסטינים. צאו וחשבו בכמה הרוגים זה יעלה לנו. האנשים היושבים בבניין זה הם שצפו והזהירו לפני עשור שמסירת שטחים לפלסטינים תביא לטרור הולך וגובר. אותם אנשים לא יאפשרו עכשיו את עזיבת המאחזים, משום שזהו פרס לטרור. זהו תחילת המאבק על שטחי המולדת שלנו".
את ההצהרות התקיפות של הדוברים הרשמיים מימשו הלכה למעשה עשרות אלפי תושבים משני צדי הקו הירוק, שנחלצו להגן בגופם על המאחזים. הקרב הראשון התחולל בגבעה 904, מצפון לעפרה, על מגדל שמירה מיושן שהוצב זה מכבר בידי תושבי המקום. הצבא והתקשורת כינו את הנקודה "עמונה צפון". בעמונה עצמה שמעו התושבים רק בעיצומו של הפינוי על השכונה החדשה שצורפה אליהם.
כך או כך, עוד בטרם חוברה ליישוב כבר פונתה בידי מנוף צבאי. מאות מתושבי עפרה יצאו לבלום את הפינוי, סמלי ככל שיהיה. שעות ארוכות חסמו בגופם התושבים את המנוף ועיכבו את פינוי המגדל. בחצות הושגה פשרה, לפיה המגדל יורד אך יישאר בשטח עפרה. את המשך המלאכה השלימו התושבים לאחר שהצבא עזב. המגדל הוחזר למקומו למחרת היום.
לא בכל הנקודות הצליחו המתנחלים לאגד התנגדות של ממש לפינוי. בנווה ארז שליד מכמש, הרסו דחפורים צבאיים שני קרוונים נטושים, ובלילה שבין שני לשלישי הורדו מכולות עזובות ליד כרמי צור, עינב, אלון מורה, ברוכין בשומרון, איתמר, שבי שומרון ובית חורון בבנימין. בעין חורון ניסו בלא הצלחה מתיישבים מן השומרון לסכל הרס שני קרוונים.
התנגדות בכל החזיתות
כל זה היה רק פרומו למה שקרה בלילה שבין שלישי לרביעי. בפקודת הדרג המדיני נשלחו אלפי חיילים לעקור שלשה מאחזים מאוישים: נופי נחמיה, גבעת הארטיס בבית אל ומצפה יצהר. אל מצפה יצהר נאספו כבר בשעות הצהרים של יום שלישי כ-150 צעירים. ערן, אחד מתושבי הגבעה נימק את דבקותו בגבעה הלא-מאושרת בכך ש"בעיני הקב"ה הכל חוקי". לחוות גלעד נהרו באותן שעות מאות מתושבי לב השומרון, על אף שזיכרונות האלימות של הפינוי הקודם עודם טריים בגופם ובנפשם. מאות נוספות התקבצו ובאו לנופי נחמיה, וגם בבית אל הוכרז על כוננות פינוי. אלפי התושבים נקראו לעמוד הכן לקראת רגע הפינוי, אם וכאשר יגיע.
במקביל להתנגדות בשטח נפתחו גם חזית משפטית, פוליטית ואפילו 'ירוקה'. עוד בטרם נודע על מבצע עקירת המאחזים פרסמה ועדת החוקה של הכנסת הודעה פומבית המדגישה את זכויות האנוש הבסיסיות המוקנות לכל תושב בארץ באשר הוא, גם למתנחלים. בעקבות העדויות המזעזעות על הפלישה הכוחנית לבית משפחת עוזרי בגבעה 26, קראה הוועדה לכוחות הביטחון להקפיד על התנהגות מאופקת ובלתי-אלימה בעת הפינוי, ולשמור על כבודם של המפונים. הוועדה גם קראה ליועץ המשפטי לממשלה לנסח בהקדם כללים לגבי מה מותר ומה אסור בעת עקירת משפחות מבתיהן, וכן להעביר את ההנחיות לצבא ולמשטרה.
שתי הזרועות, משום מה, מצאו לנכון להתעלם מן הדברים הברורים שאמרה הוועדה המכובדת. גם בהליך הפינוי הנוכחי הייתה ההקפדה על החוק מן הרשויות והלאה. קבוצת עורכי דין שהקימה מרכז סיוע למאחזים בדקה ומצאה שצווי הפינוי אינם חוקיים.
איש ארץ ישראל השלמה, החיפני אביעד ויסולי הגדיל לעשות באיום לתבוע אישית את מפקדי צה"ל אם יוציאו לפועל את הצווים ש"דגל שחור מתנוסס מעליהם". ויסולי: "צווי הפינוי לא מזהים במדויק את המבנים הלא-חוקיים לכאורה, ואף לא קיבלו את אישור בית המשפט שתי דרישות חוקיות ברורות. למתגוררים במאחזים המאוישים לא ניתנה הזכות החוקית לשימוע 30 יום קודם לפינוי כפי שאמור להיות. המצב הזה הופך את הליך הפינוי לבלתי חוקי בעליל".
והיה גם מי שניסה לפנות לבית הדין הגבוה לצדק. סוחר הקרקעות משה זר, אביו של גלעד זר הי"ד, הספיק לעתור לבג"ץ שעות אחדות בטרם עלו פעם נוספת הדחפורים על החווה שהקים לזכר בנו. "את אדמות החווה רכשתי במיטב כספי. למדינה אין היתר לעשות ככל העולה על רוחה בשטח פרטי", טען זר בבג"ץ. השופט אדמונד לוי מנע זמנית את הפינוי, אך לבסוף העתירה נדחתה.
בשטח נאבקים, הפוליטיקאים אדישים
הזירה הפוליטית לא הניבה ולו בלימה מזערית של גל הפינויים. מיד לאחר הפגישה במשרד הביטחון יצאה השישייה לפגישות עם צמרת המפד"ל, האיחוד הלאומי וקבוצת חברי כנסת מן הליכוד. בעקבות הפגישה נעדרו לאות מחאה חברי האיחוד הלאומי מהצבעת אמון בשרון שנזדמנה לאותו ערב במליאת הכנסת, אך המפד"לניקים והליכודניקים לא הלכו בדרך חבריהם מימין. אף לא אחת מן המפלגות מהרהרת בעזיבת הקואליציה בשל עקירת המאחזים.
לאחר הפגישות עם הפוליטיקאים עדכנו ראשי המועצות את ועד רבני יש"ע. נחרץ ועם זאת זהיר פרסם הוועד הודעה בזו הלשון: "אנו מפצירים ברה"מ לא לתת פקודה בלתי מוסרית בעליל ולמסור לידי האויב מאחזים ביש"ע. אנו קוראים לאנשי כוחות הביטחון להפעיל את מצפונם היהודי ולבחון את מוסריות פקודות הפינוי הניתנות להם". כך אמרו אנשי התורה. את ההודעה החריפה ביותר ניסחו דווקא אנשי האקדמיה, חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי: "הפקודה לפינוי מאחזים הנה פקודה בלתי חוקית ובלתי מוסרית. מדובר בטיהור אתני של יהודים מבתיהם בארצם".
והיה מי שהזדעק על הנזק הסביבתי שגרר הרס המאחזים. יו"ר איגוד ערים לאיכות הסביבה ביהודה ובשומרון, איצ'ה מאיר, ראה במו עיניו כיצד מנפצים שוטרים את עמדת השמירה הצפונית של עמונה ומדרדרים את שבריה במורד הגבעה (העמדה, שהוצבה במקום על דעת צה"ל, משמשת את החיילים והיא רחוקה מגבעה 904). בעקבות תלונה נוספת מצד מועצת בנימין על פיזור שברי קרוונים בוואדי קלט, שיגר מאיר מכתב אזהרה למפקד מחוז ש"י, שחר איילון. "השארת העמדה ההרוסה והקרוונים המרוסקים בשטח אינה מתיישבת עם חוק הניקיון. עליך להביא לסילוקה לאלתר, בטרם נפנה להליכים הבאים" כתב מאיר לאיילון.
הפרק הראשון בקרב על המאחזים (נכון לשעת סגירת הגיליון) עדיין לא הסתיים. בצה"ל מכנים את מבצע הורדת המאחזים 'גבעה חשופה'. מנגד מתחייבים במועצת יש"ע כי אף גבעה לא תיוותר חשופה. "כל מקום שיפונה ייבנה מחדש במהירות", מבטיח בנצי ליברמן, "זה היתרון שלנו בשטח".
זהו קו המחשבה הטקטי שמנחה את צה"ל בסיבוב הנוכחי של הורדת המאחזים וזוהי גם האסטרטגיה ארוכת הטווח של שרון: קודם המאחזים, אחר-כך היישובים. בסך הכל אמור הצבא לעקור 94 מאחזים, מהם 14 בסיבוב הראשון. חלק לא מבוטל מן המאחזים מאוישים ונטועים בקרקע כבר כמה שנים.
שרון במהדורת 2003 נתון שוב לשליטת מנגנון ההרס העצמי שלו, והוא עומד לשבור את השיא של עצמו מלפני שני עשורים. אז בסיני מחק עיר קטנה אחת ו-16 יישובים. היום על הכוונת כך סיפר לפני שבוע איש סודו רובי ריבלין בעיתון 'הארץ' לפחות 17 יישובים ביהודה ובשומרון שגודלם הממוצע כגודל ימית בשיא תפארתה. עד שיונף הגרזן מעל היישובים הוותיקים, עומדים לחוש מקרוב את הבולדוזריות המפורסמת של שרון המשפחות הצעירות המתגוררות על הגבעות ביש"ע.
אגב, שרון עצמו שלח אותן לשם לאחר הסכמי וואי. "לכו לתפוס את הגבעות. כל נקודה שתיתפס תישאר בידינו", קרא שרון, לפני 5 שנים בלבד. מאז שינה את דעתו והחליט שהרצף הטריטוריאלי הפלסטיני חשוב יותר מביתם של צעירי המאחזים. עניין של סדרי עדיפויות. המשפחות שגרות שם הם כנראה רק נציבים על לוח השחמט של ראש הממשלה.
מועצת יש"ע שולפת ציפורניים
את רוחות החורבן המנשבות מלשכת שרון מתכוונת לעצור חברות אנשים שאריאל שרון דווקא מכיר היטב ראשי המתנחלים. אחרי ששמעו מפורשות ביום שני מאלוף פיקוד המרכז ומשר הביטחון עד כמה רציניות תכניות הממשלה, התעשתו מי שמכונים 'השישייה': האחים בנצי והודי ליברמן (ראשי המועצות שומרון וקרני שומרון), פנחס וולרשטיין (בנימין), שאול גולדשטין (גוש עציון), צביקי בר-חי (הר חברון) וכמובן זמביש, זאב חבר, המזכ"ל הכל יכול של אמנה והחליטו על מאבק החלטי נגד תכניות הפינוי.
"דין מכולה ריקה כדין מאחז מיושב", הכריז דובר מועצת יש"ע, יהושע מור-יוסף. "צריך לראות את פינוי המאחזים בראייה ארוכת טווח", הסביר שאול גולדשטיין במסיבת העיתונאים שנערכה במשרדי המועצה באותו ערב. "אנחנו נלחמים מהיום על הבית. היום הדחפורים עולים על קרוונים. מחר זה יהיה בתים".
בנצי ליברמן הוסיף: "מסירת 2% משטחי יהודה ושומרון לאש"ף עלתה לנו ביותר מאלף הרוגים. מפת הדרכים מובילה למסירת אזורים נוספים לפלסטינים. צאו וחשבו בכמה הרוגים זה יעלה לנו. האנשים היושבים בבניין זה הם שצפו והזהירו לפני עשור שמסירת שטחים לפלסטינים תביא לטרור הולך וגובר. אותם אנשים לא יאפשרו עכשיו את עזיבת המאחזים, משום שזהו פרס לטרור. זהו תחילת המאבק על שטחי המולדת שלנו".
את ההצהרות התקיפות של הדוברים הרשמיים מימשו הלכה למעשה עשרות אלפי תושבים משני צדי הקו הירוק, שנחלצו להגן בגופם על המאחזים. הקרב הראשון התחולל בגבעה 904, מצפון לעפרה, על מגדל שמירה מיושן שהוצב זה מכבר בידי תושבי המקום. הצבא והתקשורת כינו את הנקודה "עמונה צפון". בעמונה עצמה שמעו התושבים רק בעיצומו של הפינוי על השכונה החדשה שצורפה אליהם.
כך או כך, עוד בטרם חוברה ליישוב כבר פונתה בידי מנוף צבאי. מאות מתושבי עפרה יצאו לבלום את הפינוי, סמלי ככל שיהיה. שעות ארוכות חסמו בגופם התושבים את המנוף ועיכבו את פינוי המגדל. בחצות הושגה פשרה, לפיה המגדל יורד אך יישאר בשטח עפרה. את המשך המלאכה השלימו התושבים לאחר שהצבא עזב. המגדל הוחזר למקומו למחרת היום.
לא בכל הנקודות הצליחו המתנחלים לאגד התנגדות של ממש לפינוי. בנווה ארז שליד מכמש, הרסו דחפורים צבאיים שני קרוונים נטושים, ובלילה שבין שני לשלישי הורדו מכולות עזובות ליד כרמי צור, עינב, אלון מורה, ברוכין בשומרון, איתמר, שבי שומרון ובית חורון בבנימין. בעין חורון ניסו בלא הצלחה מתיישבים מן השומרון לסכל הרס שני קרוונים.
התנגדות בכל החזיתות
כל זה היה רק פרומו למה שקרה בלילה שבין שלישי לרביעי. בפקודת הדרג המדיני נשלחו אלפי חיילים לעקור שלשה מאחזים מאוישים: נופי נחמיה, גבעת הארטיס בבית אל ומצפה יצהר. אל מצפה יצהר נאספו כבר בשעות הצהרים של יום שלישי כ-150 צעירים. ערן, אחד מתושבי הגבעה נימק את דבקותו בגבעה הלא-מאושרת בכך ש"בעיני הקב"ה הכל חוקי". לחוות גלעד נהרו באותן שעות מאות מתושבי לב השומרון, על אף שזיכרונות האלימות של הפינוי הקודם עודם טריים בגופם ובנפשם. מאות נוספות התקבצו ובאו לנופי נחמיה, וגם בבית אל הוכרז על כוננות פינוי. אלפי התושבים נקראו לעמוד הכן לקראת רגע הפינוי, אם וכאשר יגיע.
במקביל להתנגדות בשטח נפתחו גם חזית משפטית, פוליטית ואפילו 'ירוקה'. עוד בטרם נודע על מבצע עקירת המאחזים פרסמה ועדת החוקה של הכנסת הודעה פומבית המדגישה את זכויות האנוש הבסיסיות המוקנות לכל תושב בארץ באשר הוא, גם למתנחלים. בעקבות העדויות המזעזעות על הפלישה הכוחנית לבית משפחת עוזרי בגבעה 26, קראה הוועדה לכוחות הביטחון להקפיד על התנהגות מאופקת ובלתי-אלימה בעת הפינוי, ולשמור על כבודם של המפונים. הוועדה גם קראה ליועץ המשפטי לממשלה לנסח בהקדם כללים לגבי מה מותר ומה אסור בעת עקירת משפחות מבתיהן, וכן להעביר את ההנחיות לצבא ולמשטרה.
שתי הזרועות, משום מה, מצאו לנכון להתעלם מן הדברים הברורים שאמרה הוועדה המכובדת. גם בהליך הפינוי הנוכחי הייתה ההקפדה על החוק מן הרשויות והלאה. קבוצת עורכי דין שהקימה מרכז סיוע למאחזים בדקה ומצאה שצווי הפינוי אינם חוקיים.
איש ארץ ישראל השלמה, החיפני אביעד ויסולי הגדיל לעשות באיום לתבוע אישית את מפקדי צה"ל אם יוציאו לפועל את הצווים ש"דגל שחור מתנוסס מעליהם". ויסולי: "צווי הפינוי לא מזהים במדויק את המבנים הלא-חוקיים לכאורה, ואף לא קיבלו את אישור בית המשפט שתי דרישות חוקיות ברורות. למתגוררים במאחזים המאוישים לא ניתנה הזכות החוקית לשימוע 30 יום קודם לפינוי כפי שאמור להיות. המצב הזה הופך את הליך הפינוי לבלתי חוקי בעליל".
והיה גם מי שניסה לפנות לבית הדין הגבוה לצדק. סוחר הקרקעות משה זר, אביו של גלעד זר הי"ד, הספיק לעתור לבג"ץ שעות אחדות בטרם עלו פעם נוספת הדחפורים על החווה שהקים לזכר בנו. "את אדמות החווה רכשתי במיטב כספי. למדינה אין היתר לעשות ככל העולה על רוחה בשטח פרטי", טען זר בבג"ץ. השופט אדמונד לוי מנע זמנית את הפינוי, אך לבסוף העתירה נדחתה.
בשטח נאבקים, הפוליטיקאים אדישים
הזירה הפוליטית לא הניבה ולו בלימה מזערית של גל הפינויים. מיד לאחר הפגישה במשרד הביטחון יצאה השישייה לפגישות עם צמרת המפד"ל, האיחוד הלאומי וקבוצת חברי כנסת מן הליכוד. בעקבות הפגישה נעדרו לאות מחאה חברי האיחוד הלאומי מהצבעת אמון בשרון שנזדמנה לאותו ערב במליאת הכנסת, אך המפד"לניקים והליכודניקים לא הלכו בדרך חבריהם מימין. אף לא אחת מן המפלגות מהרהרת בעזיבת הקואליציה בשל עקירת המאחזים.
לאחר הפגישות עם הפוליטיקאים עדכנו ראשי המועצות את ועד רבני יש"ע. נחרץ ועם זאת זהיר פרסם הוועד הודעה בזו הלשון: "אנו מפצירים ברה"מ לא לתת פקודה בלתי מוסרית בעליל ולמסור לידי האויב מאחזים ביש"ע. אנו קוראים לאנשי כוחות הביטחון להפעיל את מצפונם היהודי ולבחון את מוסריות פקודות הפינוי הניתנות להם". כך אמרו אנשי התורה. את ההודעה החריפה ביותר ניסחו דווקא אנשי האקדמיה, חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי: "הפקודה לפינוי מאחזים הנה פקודה בלתי חוקית ובלתי מוסרית. מדובר בטיהור אתני של יהודים מבתיהם בארצם".
והיה מי שהזדעק על הנזק הסביבתי שגרר הרס המאחזים. יו"ר איגוד ערים לאיכות הסביבה ביהודה ובשומרון, איצ'ה מאיר, ראה במו עיניו כיצד מנפצים שוטרים את עמדת השמירה הצפונית של עמונה ומדרדרים את שבריה במורד הגבעה (העמדה, שהוצבה במקום על דעת צה"ל, משמשת את החיילים והיא רחוקה מגבעה 904). בעקבות תלונה נוספת מצד מועצת בנימין על פיזור שברי קרוונים בוואדי קלט, שיגר מאיר מכתב אזהרה למפקד מחוז ש"י, שחר איילון. "השארת העמדה ההרוסה והקרוונים המרוסקים בשטח אינה מתיישבת עם חוק הניקיון. עליך להביא לסילוקה לאלתר, בטרם נפנה להליכים הבאים" כתב מאיר לאיילון.
הפרק הראשון בקרב על המאחזים (נכון לשעת סגירת הגיליון) עדיין לא הסתיים. בצה"ל מכנים את מבצע הורדת המאחזים 'גבעה חשופה'. מנגד מתחייבים במועצת יש"ע כי אף גבעה לא תיוותר חשופה. "כל מקום שיפונה ייבנה מחדש במהירות", מבטיח בנצי ליברמן, "זה היתרון שלנו בשטח".