האדם הכי מתוסכל בוועידת הליכוד השלישית, הוא יבגני, איש סאונד בכיר בחברת ההגברה שנשכרה לעבוד באותו ערב. כמה פעמים במהלך האירוע הדמוקרטי צפיתי בו כשהוא מנסה, ולשווא, להפיק מהמערכת שלו את המקסימום. רק שפייגלין הפיק מהחבר'ה שלו הרבה יותר.
ועידת הליכוד השלישית די נכפתה על הליכוד. ראש הממשלה ביקש להחליט שרק הוא וחבר בכיריו יחליטו בלעדית מי יתמודד לרשויות המקומיות בשם הליכוד. רק שקבוצת הפורום לשמירת ערכי הליכוד, משהו שמוכר יותר כ"חבר'ה של פייגלין ואנגלסמן" תכננו תכנית אומנותית שונה ממה שתכנן עומרי שרון.
כבר בכניסה לוועידה ניכר היה שהליכוד הולך ליהנות בערב הזה. גם העיתונאים הסתובבו עם חיוך מסתורי על השפתיים. הסיבה: רמזים עבים ששיגרו הפייגלינים, שהציעו להביא מצלמות כי "יהיה מעניין". חבל רק שבתדרוך המקדים לא הציעו שנביא גם אטמי אוזניים. המבואה של בניני האומה ידעה ימים רגועים יותר. כשבפנים נאבקו צירי הוועידה על הזכות לצעוק מסרים מול המיקרופונים של ניצן חן וציפי ברנד, בחוץ שאגו הרמקולים בקולו של אריאל שרון מהמהם בנון שלנטיות "מעניין, לאיזו מדינה פלסטינית הם התכוונו?...".
אני מודה שאם בתחילה הגימיק היה מלא חן, בהמשך כבר הסכמתי לזכות השיבה, להחזרת חוות השקמים למצרים, ולבחירתו של עומרי שרון לתפקיד הרב הראשי האשכנזי. לשמוע את שרון בלופ נצחי לועג לראש ממשלה אחר שמסכים למדינה פלסטינית זאת חוויה מפלצתית.
אבל חזרה פנימה אל בניני האומה.
החברים נכונים לקרב
החברים מסניף פתח תקווה הגיעו מלאי עזוז. חבר מרכז חדש שהעיז להניף שלט קטן עם הסיסמא "שרון נכנע לטרור" כמעט והרגיש את הטרור על בשרו. החבר'ה לא הסכימו לנוסח השלט, וניסו להשמיד לו את המחאה. "אנחנו טרוריסטים? אה? תגיד! אנחנו? ליכודניקים הם טרוריסטים?" הם צעקו, אבל העלם לא נכנע. "כן! ראש הממשלה נכנע לעראפת ואבו מאזן!" הוא זעק בגרון ניחר, אבל מי התעניין בו בכלל. פתח תקוואי אחר שאל את הצרחנים למה הם מתנגדים להצבעה בסיום הערב. "הם יודעים שהם במיעוט", הוא הסביר לי עם שוך הקרבות, "ואנחנו הולכים להזכיר לראש הממשלה מי שלח אותו ומה העונש למי שפועל הפוך ממה שהמרכז מחליט".
ככלל, חברי המרכז, גם כאלה ללא לוק 'פייגליני', הודיעו לכל מי שרק הסכים לשמוע שהפעם הם הולכים לחנך את ראש הממשלה. בת אל מהוד השרון ענדה את מדבקת "הליכוד לא נכנע" והסתובבה נזעמת: "תשמע, הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה! יש מרכז שהחליט, יש מצע מפלגה, מי הוא שיתעלם מאתנו? אנחנו שלחנו אותו, והוא צריך לעשות את מה שאנחנו דורשים, אחרת...".
אז זהו, מתברר שהחברים התכוננו יפה ל"אחרת...".
מאות משרוקיות הוגנבו לאולם כדי לכבד את שרון, אולמרט ושטרית בכניסה ובמהלך הנאומים. נראה שהפייגלינים די נהנו מהרעש שהם יצרו. אנשים רגועים בדרך כלל נצפו כשהם משולהבים, בעת שרוקנו את ריאותיהם לדעת. הרעש היה כל-כך בלתי אפשרי עד שאריק ברמי, מנכ"ל הליכוד, התחנן להפסיק את הצפצופים: "זה לא עוזר לנו בכלום", הוא הפציר. והוא צדק, זה ממש לא עזר לראש הממשלה. השלטים הקטנים שהוטחו בשרי הממשלה היוו הסבר למי שהרעש ניתק לו את אונות המוח: "שרון מצפצף על המרכז, המרכז מצפצף עליו".
מדד השריקות
ואכן, מהתרשמות בהחלט משוחדת, נראה שרוב מוחלט של צירי הוועידה שבאו לבניני האומה לא רוו נחת ממה שקרה על הבמה. השר מאיר שטרית כובד עם עלייתו לדוכן בשריקות ארוכות ובקריאות בוז. כשמישהו ניסה לעזור לו להשתיק את הקהל, שמעו אותו ממלמל "תן לי, תראה, תיכף הם יירגעו..." אמר, ולא זכה לראות בהגשמת חזונו.
כשאהוד אולמרט עלה, התקרה כמעט נפלה. אולמרט עלה בצעדים בוטחים, מוכן לקראת הקהל הרועש. "אתם חושבים שאני לא מכיר את כל המילים על ירושלים מאוחדת לנצח נצחים?", הוא שאל בהתרגשות, הקהל לא האמין למשמע אוזניו. "בשביל דיבורים כאלה שלחנו אתכם לממשלה?" צעקו לו בחזרה. גם מופז עבר את הנאום איכשהו, אבל נתניהו חטף.
שכני לספסל בא את כל הדרך מחדרה כדי לבוז לשר האוצר. "הוא מאוד אכזב אותי", אומר לי גדי מחדרה. "בוועידה הקודמת הוא תפס עלינו טרמפ, נאם, צעק, התכסח עם כולם, ועכשיו הזנב שלו שמוט". אם ראש הממשלה זכה בקלות בתואר האיש הרע של הערב, נתניהו תפס את המקום הראשון במצעד האכזבה. "אי אפשר לתת לו להנהיג" אמרה דליה, חברת מרכז חילונית מאיפשהו במרכז.
החילוניים השתתפו באופן פעיל בהצקה הרועשת לנואמים: "גם כשמתעלמים מההחלטות שלך, זה משבר על רקע אידיאולוגי", הסביר לי זועם אחד.
כששרון נקרא לנאום, והג'ינגל של הליכוד מילא את האולם, התברר שהרעש עד עכשיו היה רק פרומו. משרוקיות נשלפו, גרונות חודדו, וראש הממשלה התקשה לפתוח בדברים. מישהו ניגש אליו והציע לו להתחיל לדבר. אבל אי אפשר היה לשמוע את דבריו, ונדמה שגם הוא לא ציפה שמישהו יאזין לו.
בירכתי האולם החלה להתארגן שירת "אריק מלך ישראל" מעודדת, שהתחרתה היטב, יש לומר, בשריקות הבוז של הפייגלינים. התחרתה בכבוד, אך גם היא לא אפשרה לדברי ראש הממשלה להישמע. אריק ברמי מסמן לאיש ההגברה להגביר עוד קצת, והלה מגיב לו בתנועה של 'אי אפשר יותר...'.
וההפתעה הצבעה
צפיתי באריאל שרון קורא מן הכתב, וזה לא היה דומה כלל לנאום עם הפוזה הזחוחה כמה ימים קודם בעקבה. או שזה החום הדרומי ששיבש לי את הראייה?
"ארץ ישראל לא של אבא שלך!" צעקה לעבר רה"מ מישהי ביציע שמעליי. היא הייתה כל כך נרגשת שחששתי שהיא תיפול עם כל השלטים שלה על השורה שמתחתיה. בינתיים למטה קרוב לבמה התחילה התגוששות. "יש מכות?" שואלים הסדרנים במכשירי הקשר, התשובה הייתה חיובית, אגב.
תחושה לא נוחה חלפה באולם. תדמית הליכוד נסדקת שוב, אך לא. הצדדים הנצים נפרדים,
מתחבקים, וחוזר חלילה. דמוקרטיה היא לא תמיד בדרכי נועם, אבל 'כולנו אחים, ובאחדותנו ננצח!'.
שרון מסיים, הג'ינגל מתחיל, הקהל נרגע. מנכ"ל הליכוד מסביר שכעת הולכים להצביע על הצעת ההחלטה של ראש הממשלה בנושא הבחירות המקומיות. עלעלתי שוב בניירות וחייכתי חיוך של טמבל. בכל מהלך נאומו של ראש הממשלה לא שוגרו לחלל האוויר צמד המילים "מדינה פלסטינית" ההייתי או היה זה חלום?
קולה של הדמוקרטיה
ורק ייבגני, איש ההגברה, מסכם: "באוקראינה הגברתי גם אירועים של פוליטיקה, אבל שם כולם הרימו את היד בבת אחת. זה לא דמוקרטיה, כאן זאת דמוקרטיה".
ספרו את זה לאריק ברמי.
ועידת הליכוד השלישית די נכפתה על הליכוד. ראש הממשלה ביקש להחליט שרק הוא וחבר בכיריו יחליטו בלעדית מי יתמודד לרשויות המקומיות בשם הליכוד. רק שקבוצת הפורום לשמירת ערכי הליכוד, משהו שמוכר יותר כ"חבר'ה של פייגלין ואנגלסמן" תכננו תכנית אומנותית שונה ממה שתכנן עומרי שרון.
כבר בכניסה לוועידה ניכר היה שהליכוד הולך ליהנות בערב הזה. גם העיתונאים הסתובבו עם חיוך מסתורי על השפתיים. הסיבה: רמזים עבים ששיגרו הפייגלינים, שהציעו להביא מצלמות כי "יהיה מעניין". חבל רק שבתדרוך המקדים לא הציעו שנביא גם אטמי אוזניים. המבואה של בניני האומה ידעה ימים רגועים יותר. כשבפנים נאבקו צירי הוועידה על הזכות לצעוק מסרים מול המיקרופונים של ניצן חן וציפי ברנד, בחוץ שאגו הרמקולים בקולו של אריאל שרון מהמהם בנון שלנטיות "מעניין, לאיזו מדינה פלסטינית הם התכוונו?...".
אני מודה שאם בתחילה הגימיק היה מלא חן, בהמשך כבר הסכמתי לזכות השיבה, להחזרת חוות השקמים למצרים, ולבחירתו של עומרי שרון לתפקיד הרב הראשי האשכנזי. לשמוע את שרון בלופ נצחי לועג לראש ממשלה אחר שמסכים למדינה פלסטינית זאת חוויה מפלצתית.
אבל חזרה פנימה אל בניני האומה.
החברים נכונים לקרב
החברים מסניף פתח תקווה הגיעו מלאי עזוז. חבר מרכז חדש שהעיז להניף שלט קטן עם הסיסמא "שרון נכנע לטרור" כמעט והרגיש את הטרור על בשרו. החבר'ה לא הסכימו לנוסח השלט, וניסו להשמיד לו את המחאה. "אנחנו טרוריסטים? אה? תגיד! אנחנו? ליכודניקים הם טרוריסטים?" הם צעקו, אבל העלם לא נכנע. "כן! ראש הממשלה נכנע לעראפת ואבו מאזן!" הוא זעק בגרון ניחר, אבל מי התעניין בו בכלל. פתח תקוואי אחר שאל את הצרחנים למה הם מתנגדים להצבעה בסיום הערב. "הם יודעים שהם במיעוט", הוא הסביר לי עם שוך הקרבות, "ואנחנו הולכים להזכיר לראש הממשלה מי שלח אותו ומה העונש למי שפועל הפוך ממה שהמרכז מחליט".
ככלל, חברי המרכז, גם כאלה ללא לוק 'פייגליני', הודיעו לכל מי שרק הסכים לשמוע שהפעם הם הולכים לחנך את ראש הממשלה. בת אל מהוד השרון ענדה את מדבקת "הליכוד לא נכנע" והסתובבה נזעמת: "תשמע, הוא לא יכול לעשות מה שהוא רוצה! יש מרכז שהחליט, יש מצע מפלגה, מי הוא שיתעלם מאתנו? אנחנו שלחנו אותו, והוא צריך לעשות את מה שאנחנו דורשים, אחרת...".
אז זהו, מתברר שהחברים התכוננו יפה ל"אחרת...".
מאות משרוקיות הוגנבו לאולם כדי לכבד את שרון, אולמרט ושטרית בכניסה ובמהלך הנאומים. נראה שהפייגלינים די נהנו מהרעש שהם יצרו. אנשים רגועים בדרך כלל נצפו כשהם משולהבים, בעת שרוקנו את ריאותיהם לדעת. הרעש היה כל-כך בלתי אפשרי עד שאריק ברמי, מנכ"ל הליכוד, התחנן להפסיק את הצפצופים: "זה לא עוזר לנו בכלום", הוא הפציר. והוא צדק, זה ממש לא עזר לראש הממשלה. השלטים הקטנים שהוטחו בשרי הממשלה היוו הסבר למי שהרעש ניתק לו את אונות המוח: "שרון מצפצף על המרכז, המרכז מצפצף עליו".
מדד השריקות
ואכן, מהתרשמות בהחלט משוחדת, נראה שרוב מוחלט של צירי הוועידה שבאו לבניני האומה לא רוו נחת ממה שקרה על הבמה. השר מאיר שטרית כובד עם עלייתו לדוכן בשריקות ארוכות ובקריאות בוז. כשמישהו ניסה לעזור לו להשתיק את הקהל, שמעו אותו ממלמל "תן לי, תראה, תיכף הם יירגעו..." אמר, ולא זכה לראות בהגשמת חזונו.
כשאהוד אולמרט עלה, התקרה כמעט נפלה. אולמרט עלה בצעדים בוטחים, מוכן לקראת הקהל הרועש. "אתם חושבים שאני לא מכיר את כל המילים על ירושלים מאוחדת לנצח נצחים?", הוא שאל בהתרגשות, הקהל לא האמין למשמע אוזניו. "בשביל דיבורים כאלה שלחנו אתכם לממשלה?" צעקו לו בחזרה. גם מופז עבר את הנאום איכשהו, אבל נתניהו חטף.
שכני לספסל בא את כל הדרך מחדרה כדי לבוז לשר האוצר. "הוא מאוד אכזב אותי", אומר לי גדי מחדרה. "בוועידה הקודמת הוא תפס עלינו טרמפ, נאם, צעק, התכסח עם כולם, ועכשיו הזנב שלו שמוט". אם ראש הממשלה זכה בקלות בתואר האיש הרע של הערב, נתניהו תפס את המקום הראשון במצעד האכזבה. "אי אפשר לתת לו להנהיג" אמרה דליה, חברת מרכז חילונית מאיפשהו במרכז.
החילוניים השתתפו באופן פעיל בהצקה הרועשת לנואמים: "גם כשמתעלמים מההחלטות שלך, זה משבר על רקע אידיאולוגי", הסביר לי זועם אחד.
כששרון נקרא לנאום, והג'ינגל של הליכוד מילא את האולם, התברר שהרעש עד עכשיו היה רק פרומו. משרוקיות נשלפו, גרונות חודדו, וראש הממשלה התקשה לפתוח בדברים. מישהו ניגש אליו והציע לו להתחיל לדבר. אבל אי אפשר היה לשמוע את דבריו, ונדמה שגם הוא לא ציפה שמישהו יאזין לו.
בירכתי האולם החלה להתארגן שירת "אריק מלך ישראל" מעודדת, שהתחרתה היטב, יש לומר, בשריקות הבוז של הפייגלינים. התחרתה בכבוד, אך גם היא לא אפשרה לדברי ראש הממשלה להישמע. אריק ברמי מסמן לאיש ההגברה להגביר עוד קצת, והלה מגיב לו בתנועה של 'אי אפשר יותר...'.
וההפתעה הצבעה
צפיתי באריאל שרון קורא מן הכתב, וזה לא היה דומה כלל לנאום עם הפוזה הזחוחה כמה ימים קודם בעקבה. או שזה החום הדרומי ששיבש לי את הראייה?
"ארץ ישראל לא של אבא שלך!" צעקה לעבר רה"מ מישהי ביציע שמעליי. היא הייתה כל כך נרגשת שחששתי שהיא תיפול עם כל השלטים שלה על השורה שמתחתיה. בינתיים למטה קרוב לבמה התחילה התגוששות. "יש מכות?" שואלים הסדרנים במכשירי הקשר, התשובה הייתה חיובית, אגב.
תחושה לא נוחה חלפה באולם. תדמית הליכוד נסדקת שוב, אך לא. הצדדים הנצים נפרדים,
מתחבקים, וחוזר חלילה. דמוקרטיה היא לא תמיד בדרכי נועם, אבל 'כולנו אחים, ובאחדותנו ננצח!'.
שרון מסיים, הג'ינגל מתחיל, הקהל נרגע. מנכ"ל הליכוד מסביר שכעת הולכים להצביע על הצעת ההחלטה של ראש הממשלה בנושא הבחירות המקומיות. עלעלתי שוב בניירות וחייכתי חיוך של טמבל. בכל מהלך נאומו של ראש הממשלה לא שוגרו לחלל האוויר צמד המילים "מדינה פלסטינית" ההייתי או היה זה חלום?
קולה של הדמוקרטיה
ורק ייבגני, איש ההגברה, מסכם: "באוקראינה הגברתי גם אירועים של פוליטיקה, אבל שם כולם הרימו את היד בבת אחת. זה לא דמוקרטיה, כאן זאת דמוקרטיה".
ספרו את זה לאריק ברמי.