מלה של בוש
לא נעים להגיד, אבל פציעתה של שרה סינגר, בת הסנטור מניו ג'רסי, בפיגוע בקו 14 בירושלים הועילה למאמצי ההסברה של ישראל בארה"ב. היא הרעידה גם את נימי נפשו של ג'ורג' בוש עצמו. צירוף מקרים גרם לו להזדעזע מפציעתה הקלה יותר מאשר ממותם של אזרחים ישראלים בפיגוע.
שעות ספורות לפני צאתו לפסגת עקבה הוא אירח בבית הלבן קבוצה גדולה של חברים לספסל הלימודים שלו באוניברסיטת ייל, מחזור 68'. אחד מהם, עו"ד אלן אברבנאל ממדינת אורגון, ניצל את המפגש כדי לספר לנשיא שבתו, קרן, עומדת להגיע בתוך ימים אחדים לישראל ולשהות בירושלים במשך חודשים אחדים. הוא שאל אם תהיה בטוחה שם. בוש השיב בחיוב. "אל תדאג", טפח הנשיא על שכמו, "אני מבטיח לך, אנחנו נעשה את ישראל מקום בטוח בשבילה".
הפיגוע הקטלני בירושלים, שבוע אחר-כך, הבהיר לבוש שהיתה זו הבטחה פזיזה.יותר קל לכבוש את בגדד מאשר להבטיח את שלומן של צעירות אמריקניות בישראל המותקפת. אבא של קרן בטח תוהה עכשיו אם בוש יקיים לפחות הבטחה אחרת שלו באותו ערב מרגש בבית הלבן. "לעולם לא אלחץ על ישראל", הבטיח לבוגרי ייל.
מומחים, עלאק
אפילו רזי ברקאי התקשה לעכל את האמירות השמאלניות הקיצוניות שגלעד שר השמיע בתוכניתו בגל"צ ביום ה' שעבר. "לטילי קאסם אני לא קורא טרור", אמר שר, למשל. שר, אחד האישים החשובים ביותר בממשלת ברק המנוחה, מי שהקרין תמיד כובד ראש וחזות מתונה, דיבר שם בנשימה אחת על ההתנחלויות ועל החמאס. בין לבין הוא חיווה דעתו על סיכויי ההסדר עם הפלשתינים והציע נוסחאות שלום. כמו אישים אחרים בממשלות אוסלו וקמפ-דייוויד הוא הרי התראיין אצל ברקאי על תקן של מומחה להסדרים.
מומחה? שר אמנם צבר הרבה שעות ערפאת ואבו מאזן, הכין הרבה טיוטות של חוזי שלום, אבל כולנו יודעים עכשיו מה היתה השורה התחתונה של פועלו בתחום זה. 1100 הרוגי אוסלו ואינתיפאדת אל אקצה הוכיחו שהוא, ביילין, ברק ואפילו פרס הגדול אינם מומחים לסכסוך המזרח תיכוני ולנפש הערבית, אלא אנטי מומחים.
כל ילד בקריית-ארבע ידע כבר בספטמבר 93' שערפאת מרמה אותנו, רק הם לא ידעו. להביא אותם עכשיו לרדיו ולטלוויזיה על תקן מומחים או פרשנים זה כמו להעניק מעמד של מומחה תעבורה לנהג שהיה מעורב באשמתו בסידרת תאונת קטלנית. יש לו המון ניסיון על הכביש.
נתן זך
בכל פעם שהשלטונות מתנכלים לערוץ 7 הם מקבלים טפיחת מברוק מעיתונאי נחשב. נתן זהבי. השבוע היה זהבי העיתונאי היחיד בישראל שהגיב בהתלהבות על סילוקו של כתבנו חגי סרי מישיבת ועדת הכנסת. כרגיל, הוא הקפיד לעטוף את איבתו לערוץ באדרת של דאגה כבדה לשלטון החוק. אחרת עוד יחשדו בו שהוא סתם רוצה לסתום לנו את הפה.
בתוכנית "דוקומדיה" קבע זהבי שמנהלי ערוץ 7 הם בעלי עבר פלילי חמור (הכללה גורפת משהו), אשר ממשיכים לרמוס יום יום את ספר החוקים באמצעות ספינתם הפיראטית. לרגע היה נדמה שמדובר במשפטן אורח בתוכנית של משה נגבי. כתב 'ידיעות אחרונות' העניק לו כבר לפני שנתיים את התואר "נתן זך".
זהבי אישר אז באוזני הכתב, לראשונה באופן מפורש, את נכונות השמועות על היותו מעורב בשוד יהלומים בגרמניה בשנת 72', ואת העובדה שבילה שם שלושה חודשים במעצר. "אני לא יכול לפרט בגלל ההורים, זה יגמור על אמא שלי", התנצל.
הוא גם היה מעורב בהצתת הארכיון של עיתונו המנוח, העולם הזה, אך הודה בכך רק לאחר שחלה התיישנות על המעשה. אחד מחבריו הטובים ביותר היה דן בן-אמוץ, דמות מופת בזכות עצמה. בתחילת שנות התשעים שידר ברדיו פיראטי בשפלה, עד שמצא מקלט חוקי ברדיו ללא הפסקה, שם הוא מייצר ארבע פעמים בשבוע את התוכנית הרדיופונית האלימה ביותר בישראל. אנרגיות עצומות מיוחד מושקעות שם בהכפשת ערוץ 7.
"היה קסם בעובדה שאתה מכיר אנשים כוחניים", התייחס זהבי בראיון הנ"ל לתקופה שבה שוטט במשעולי העולם התחתון. הפופולריות העכשווית שלו מוכיחה שהקסם עדיין עובד.
העלמה בראון חזרה בשאלה
אם טרם פקדתם את מתחמי המכירה של שבוע הספר, מומלץ לכם לקפוץ לשם עד מוצאי שבת, ולשקול את רכישת הספר הדוקומנטרי החדש של אנטוני ביוור, 'נפילת ברלין'. ביוור, שכתב בעבר את רב המכר 'סטלינגרד', תורם בספרו החדש תובנה מפתיעה לוויכוח התיאולוגי המייסר שהתפתח כאן בעקבות השואה.
מתברר שלטומי לפיד ולניצולים אחרים אין זכות יוצרים על השאלה הנוקבת "איפה היה אלוקים?". גם אווה בראון, להבדיל, פילגשו של היטלר, השמיעה התרסה דומה לנוכח תוצאות המלחמה. בימיה האחרונים בבונקר הנצור שלו, בטרם בלעה כמוסת ציאניד, היא כתבה לחברתה הטובה הרטה אוסטרמאייר את המלים המאלפות הבאות (עמ' 276): "מה אומר לך, אינני מבינה איך הגיעו הדברים לאן שהגיעו, אבל אי אפשר עוד להאמין באלוקים".
לאריק בהוקרה
במהלך הפגישה הכואבת והמעיקה השבוע בין ראשי יש"ע לראש-הממשלה, הגיש פנחס ולרשטיין לאריאל שרון את "ספר בנימין" החדש, המסכם את תולדות ההתיישבות החדשה בחבל בנימין. הספר, המעוטר באיורי קומיקס של שי צ'רקה המוכשר, מזכיר נשכחות מהימים שבהם מפת הדרכים של שרון היתה מפת בנימין.
לא נעים להגיד, אבל פציעתה של שרה סינגר, בת הסנטור מניו ג'רסי, בפיגוע בקו 14 בירושלים הועילה למאמצי ההסברה של ישראל בארה"ב. היא הרעידה גם את נימי נפשו של ג'ורג' בוש עצמו. צירוף מקרים גרם לו להזדעזע מפציעתה הקלה יותר מאשר ממותם של אזרחים ישראלים בפיגוע.
שעות ספורות לפני צאתו לפסגת עקבה הוא אירח בבית הלבן קבוצה גדולה של חברים לספסל הלימודים שלו באוניברסיטת ייל, מחזור 68'. אחד מהם, עו"ד אלן אברבנאל ממדינת אורגון, ניצל את המפגש כדי לספר לנשיא שבתו, קרן, עומדת להגיע בתוך ימים אחדים לישראל ולשהות בירושלים במשך חודשים אחדים. הוא שאל אם תהיה בטוחה שם. בוש השיב בחיוב. "אל תדאג", טפח הנשיא על שכמו, "אני מבטיח לך, אנחנו נעשה את ישראל מקום בטוח בשבילה".
הפיגוע הקטלני בירושלים, שבוע אחר-כך, הבהיר לבוש שהיתה זו הבטחה פזיזה.יותר קל לכבוש את בגדד מאשר להבטיח את שלומן של צעירות אמריקניות בישראל המותקפת. אבא של קרן בטח תוהה עכשיו אם בוש יקיים לפחות הבטחה אחרת שלו באותו ערב מרגש בבית הלבן. "לעולם לא אלחץ על ישראל", הבטיח לבוגרי ייל.
מומחים, עלאק
אפילו רזי ברקאי התקשה לעכל את האמירות השמאלניות הקיצוניות שגלעד שר השמיע בתוכניתו בגל"צ ביום ה' שעבר. "לטילי קאסם אני לא קורא טרור", אמר שר, למשל. שר, אחד האישים החשובים ביותר בממשלת ברק המנוחה, מי שהקרין תמיד כובד ראש וחזות מתונה, דיבר שם בנשימה אחת על ההתנחלויות ועל החמאס. בין לבין הוא חיווה דעתו על סיכויי ההסדר עם הפלשתינים והציע נוסחאות שלום. כמו אישים אחרים בממשלות אוסלו וקמפ-דייוויד הוא הרי התראיין אצל ברקאי על תקן של מומחה להסדרים.
מומחה? שר אמנם צבר הרבה שעות ערפאת ואבו מאזן, הכין הרבה טיוטות של חוזי שלום, אבל כולנו יודעים עכשיו מה היתה השורה התחתונה של פועלו בתחום זה. 1100 הרוגי אוסלו ואינתיפאדת אל אקצה הוכיחו שהוא, ביילין, ברק ואפילו פרס הגדול אינם מומחים לסכסוך המזרח תיכוני ולנפש הערבית, אלא אנטי מומחים.
כל ילד בקריית-ארבע ידע כבר בספטמבר 93' שערפאת מרמה אותנו, רק הם לא ידעו. להביא אותם עכשיו לרדיו ולטלוויזיה על תקן מומחים או פרשנים זה כמו להעניק מעמד של מומחה תעבורה לנהג שהיה מעורב באשמתו בסידרת תאונת קטלנית. יש לו המון ניסיון על הכביש.
נתן זך
בכל פעם שהשלטונות מתנכלים לערוץ 7 הם מקבלים טפיחת מברוק מעיתונאי נחשב. נתן זהבי. השבוע היה זהבי העיתונאי היחיד בישראל שהגיב בהתלהבות על סילוקו של כתבנו חגי סרי מישיבת ועדת הכנסת. כרגיל, הוא הקפיד לעטוף את איבתו לערוץ באדרת של דאגה כבדה לשלטון החוק. אחרת עוד יחשדו בו שהוא סתם רוצה לסתום לנו את הפה.
בתוכנית "דוקומדיה" קבע זהבי שמנהלי ערוץ 7 הם בעלי עבר פלילי חמור (הכללה גורפת משהו), אשר ממשיכים לרמוס יום יום את ספר החוקים באמצעות ספינתם הפיראטית. לרגע היה נדמה שמדובר במשפטן אורח בתוכנית של משה נגבי. כתב 'ידיעות אחרונות' העניק לו כבר לפני שנתיים את התואר "נתן זך".
זהבי אישר אז באוזני הכתב, לראשונה באופן מפורש, את נכונות השמועות על היותו מעורב בשוד יהלומים בגרמניה בשנת 72', ואת העובדה שבילה שם שלושה חודשים במעצר. "אני לא יכול לפרט בגלל ההורים, זה יגמור על אמא שלי", התנצל.
הוא גם היה מעורב בהצתת הארכיון של עיתונו המנוח, העולם הזה, אך הודה בכך רק לאחר שחלה התיישנות על המעשה. אחד מחבריו הטובים ביותר היה דן בן-אמוץ, דמות מופת בזכות עצמה. בתחילת שנות התשעים שידר ברדיו פיראטי בשפלה, עד שמצא מקלט חוקי ברדיו ללא הפסקה, שם הוא מייצר ארבע פעמים בשבוע את התוכנית הרדיופונית האלימה ביותר בישראל. אנרגיות עצומות מיוחד מושקעות שם בהכפשת ערוץ 7.
"היה קסם בעובדה שאתה מכיר אנשים כוחניים", התייחס זהבי בראיון הנ"ל לתקופה שבה שוטט במשעולי העולם התחתון. הפופולריות העכשווית שלו מוכיחה שהקסם עדיין עובד.
העלמה בראון חזרה בשאלה
אם טרם פקדתם את מתחמי המכירה של שבוע הספר, מומלץ לכם לקפוץ לשם עד מוצאי שבת, ולשקול את רכישת הספר הדוקומנטרי החדש של אנטוני ביוור, 'נפילת ברלין'. ביוור, שכתב בעבר את רב המכר 'סטלינגרד', תורם בספרו החדש תובנה מפתיעה לוויכוח התיאולוגי המייסר שהתפתח כאן בעקבות השואה.
מתברר שלטומי לפיד ולניצולים אחרים אין זכות יוצרים על השאלה הנוקבת "איפה היה אלוקים?". גם אווה בראון, להבדיל, פילגשו של היטלר, השמיעה התרסה דומה לנוכח תוצאות המלחמה. בימיה האחרונים בבונקר הנצור שלו, בטרם בלעה כמוסת ציאניד, היא כתבה לחברתה הטובה הרטה אוסטרמאייר את המלים המאלפות הבאות (עמ' 276): "מה אומר לך, אינני מבינה איך הגיעו הדברים לאן שהגיעו, אבל אי אפשר עוד להאמין באלוקים".
לאריק בהוקרה
במהלך הפגישה הכואבת והמעיקה השבוע בין ראשי יש"ע לראש-הממשלה, הגיש פנחס ולרשטיין לאריאל שרון את "ספר בנימין" החדש, המסכם את תולדות ההתיישבות החדשה בחבל בנימין. הספר, המעוטר באיורי קומיקס של שי צ'רקה המוכשר, מזכיר נשכחות מהימים שבהם מפת הדרכים של שרון היתה מפת בנימין.