אפילו פינוי הזבל קשור למצב הביטחוני, ולא בשל החשש שמחבלים יטמינו מטענים בערימות אשפה. אם נהג משאית הזבל ידחה ביומיים את עלייתו ליישוב שהדרך אליו מסוכנת, הראשונים להיפגע מכך יהיו התושבים, ותהיה זו פגיעה כפולה: פעם ראשונה משום שהזבל מצטבר, ופעם שנייה משום שהתושב, שממילא חרד, קולט עוד מסר מפחיד: זנחו אותי, אפילו המועצה כבר לא מגיעה אלי.
כדי לשדר מסר אחר, מעודד ואופטימי, לתושביו, משקיע בנצי ליברמן זמן לא מבוטל גם בפינוי האשפה במרחבי המועצה האזורית שומרון שבראשה הוא עומד. על פי תפיסתו, אין די באידיאולוגיה.
יש קשר ישיר בין ההתנהלות השגרתית ביישובים לבין שימורם ופריחתם, בין טיפוח המתנ"ס לבין יישוב ארץ ישראל. הנוסחה פשוטה: מקצועיות המועצה משמעותה איכות חיים ביישובים, ואיכות חיים תביא עוד משפחות ליישובים. עוד משפחות הן האידיאולוגיה.
פשוט לומר לא לאמריקנים
איש נחוש ורהוט בנצי ליברמן. חשיבתו מסודרת והולכת בקווים ישרים מהיום-יום המפרך לרגעים משבריים. כאלה לא חסרו לא לו ב-1000 ימי המלחמה. פיגועי החדירה ליישובים, פיגועי הירי בכבישי השומרון וגם הריגתו של גלעד זר, קב"ט המועצה. צרות, כמו שאומרים, לא חסרות. אף על פי כן ליברמן מפזר אופטימיות בסביבתו. הוא משוכנע שמפת הדרכים תרד מסדר היום באופן זה או אחר.
בינתיים, עד שתחזיתו תתממש, הוא מוצא עצמו מוביל את החזית הציבורית המתאמצת להסיט את אריאל שרון משבילי המפה.
כמו ראשי המועצות האחרים ביש"ע, גם אתה עבדת עם שרון. מה קרה לו?
"זה גם הגיל", משיב ליברמן, "אבל לא רק. תראה איך הוא עובד. שרון, כמו ברק, מקבל לבדו את ההכרעות המשמעותיות ביותר לגורל ישראל. עם ארבעת אנשי החצר שלו הוא מנהל את העניינים לבד. אין התייעצות עם שרים אחרים. אין דין וחשבון לאף אחד. זה ההסבר לטעויות הטקטיות החמורות של שרון לאורך הדרך.
"אבל מעבר לכך", אומר ליברמן, "מי שעובד לבד עומד לבד. איש אחד, חזק אמנם, היה משוכנע שיש ביכולתו לעמוד בלחצים האמריקניים. אבל מתברר שהוא לא העריך נכונה את הנחישות האמריקנית. אם מלכתחילה היה שרון עומד כנדרש על האינטרסים הישראליים לא היה צורך 'להתווכח כל היום עם האמריקנים', כפי שאמר שרון בסיעת הליכוד השבוע.
"אם כל חטאת היא הצהרת לטרון. במקום לומר לאמריקנים 'תשכחו מזה. אחרי שנתיים של רצח והרג מדינה פלסטינית לא עומדת על הפרק', שרון פתח את הפתח לבוש והסכים למדינה. בוש מאותו הרגע יכול היה לעשות כל מה שהוא רוצה".
אגב, לא רק ליברמן טוען ששרון שוגה באופן התנהלותו מול וושינגטון. דברים דומים אומרים השר נתן שרנסקי והפרשן יורם אטינגר, שמבינים דבר או שניים במערכות הפנים-אמריקניות.
מועצה אידיאולוגית
מאז נבחר לראשות מועצת יש"ע לפני חצי שנה מקדיש בנצי ליברמן תשומת לב מיוחדת לחיבור בין שלל הגוונים המרכיבים את ההתיישבות היהודית ביש"ע. "מנהיגות בונה עצמה קמעה קמעה.
המועצה מורכבת מ-24 ראשי הרשויות המוניציפליות ביש"ע, נבחרי הציבור. אבל, מתוך הראיה שמועצת יש"ע איננה רק גוף פרקטי אלא גם אידיאולוגי, הוספנו לה 15 אנשי ציבור שמייצגים את ספקטרום הדעות בהתיישבות.
"החזרנו את אנשי גוש אמונים הוותיקים. אנחנו מתייעצים ברבני יש"ע. ואנחנו זוכרים כל הזמן ש-60% מן המתיישבים ביש"ע חילונים. כל מהלך שאני מוביל צריך להיות מקובל על כל המרכיבים האלה, ואין זה דבר פשוט. דבר נוסף: כל ראשי הציבור ביש"ע מבינים היום שאי אפשר לנצח לבד במערכה. גם נעם ארנון וצי'קו בן זמרה בחברון מבינים את זה. אם הרב דודי דודקביץ' (רב היישוב יצהר) אומר לאחר המאבק על מצפה יצהר 'ניצחנו משום שהלכנו באחדות עם מועצת יש"ע ועם רבני יש"ע, גם אם התפשרנו', ואם הצלחנו להביא להבנות שכל אנשי יש"ע, דתיים וחילוניים, מגיעים להבנות ומרכזים פוקוס בקול אחד זה מבחינתי גולת הכותרת, משום שרק באחדות ננצח".
ישנה ביקורת על כך שראשי הרשויות ביש"ע, שמהווים את עיקר מועצת יש"ע, נבחרו כדי לנקות את האשפה ולא כדי להוביל מהלכים מדיניים-אידיאולוגיים.
"כל ראש מועצה ביש"ע נבחר גם על רקע אידיאולוגי. השאלה אם ועד כמה מועמד הוא ימני או שמאלני עולה בכל מערכת בחירות ובכל רשות. ולכן זה לא נכון לומר שאני נבחרתי רק כדי לפנות זבל. אני נבחרתי גם כדי להוביל מהלכים אידיאולוגיים.
"שנית, למועצת יש"ע יש כיום מעמד פוליטי חזק יותר משל מפלגה. כאשר שר מכנס מסיבת עיתונאים או נפגש עם ראש הממשלה או עם הנשיא, זה מקבל תהודה תקשורתית קטנה יותר מפגישה שלנו או ממסיבת עיתונאים שלנו.
"שלישית, הוכח בשטח שרק המועצה מסוגלת לקדם מהלכים כמו שאנחנו מובילים כעת בעניין המאחזים. אם אנחנו מחליטים להקים מאחז הוא יקום, ואם אנחנו מחליטים לארגן התנגדות תהיה התנגדות. לאף גוף אחר אין כוח כזה, ואינני אומר זאת מתוך קנטרנות. כבר היו ניסיונות של אחרים, והוכח שזה לא תופס. לכן, אני חושב שהשפיטה של אנ"ש את המועצה נובעת בין היתר מכך שלא מכירים מספיק את העשייה. מי שיכול לעשות ומי שעושה הכי הרבה זו מועצת יש"ע".
מי שמוותר על מאחז יוותר על יישוב
מתנחל יאפי. כך מגדיר אחד הקולגות את ליברמן. מדובר באיש חביב, ישר ובלתי מתנשא. יחד עם זאת הוא יודע להיות נחוש כשצריך, למשל בקרב על המאחזים. בעיני ליברמן המאבק על המאחזים הוא סיפור הצלחה, או מהצד השני מאבק שבו ההפסד של שרון ידוע מראש. "אמרנו לשרון מפורשות: בקרב הזה תפסיד. על כל מאחז שתוריד נקים ארבעה. עד היום ירד מאחז אחד והוקמו 18. ובכל מקרה, גם אם הוא יציב פלוגה במאחז שירד, לאחר שלושה ימים הוא יהיה חייב להזיז אותה ואז אנחנו נחזור. אמרנו לו שאנחנו נחושים להיאבק ושאנחנו ננצח".
גם לשיטתו של ליברמן, שמחשיב יותר מקודמיו את התדמית התקשורתית של המתיישבים, יש מצבים בהם נדרש מאבק פיזי בקרקע. "אין דבר כזה שמגרשים יהודי מארץ ישראל והוא לא נאבק. אין דבר כזה כלפי אדם וכלפי שמיא. עם זאת, המאבק חייב להיות בגבולות גזרה שמבטאים שמירה גם על העם.
"מלבד הפן האידיאולוגי", מוסיף ליברמן, "יש שיקולי תודעה ציבורית לטווח הארוך. מאבק נחוש כעת יצרוב בתודעת הציבור בארץ ובעולם שלא יהיה מצב שבו המתנחלים מקפלים את הדגל. תאר לך שהיינו מחליטים שלא להיאבק על המאחזים. מה היו אומרים אז? היו אומרים, היום הם מוותרים על המאחזים. מחר הם יוותרו על יישוב, ולא היא", מבהיר ליברמן. "אנחנו כאן לא מתייאשים. אנחנו מאמינים במה שאנחנו עושים. ואני אומר לך, בסופו של דבר אנשים בציבור הרחב מעריכים את המאבק".
בעיני השמאל, שהוא חלק מן הציבור ויש לו השפעה על התדמית התקשורתית, זה לא משנה שבמצפה יצהר זרקו פחות אבנים על פחות חיילים מאשר בחוות גלעד. מדובר בכל מקרה בהתפרעות הזויה של מתנחלים על הגבעות.
"אני לא מוביל את המאבקים שלי כדי למצוא חן בעיני השמאל. אני מדבר אל מרכז המפה הפוליטית. נכון שבתמונה שבה חייל סוחב 'שק תפוחי אדמה', האהדה תהיה נתונה תמיד לחייל. אבל צריך איזונים. בין תמונה כזו לבין ויתור בלי מאבק, אני שואל אותך מה נכון יותר. מעבר לכך, לגבי יצהר, הסיקור התקשורתי שם היה שונה מאשר בחוות גלעד, והביקורת הייתה פחותה בהרבה. גם הנשיא אמר לי בפגישתנו השבוע שהמאבק במצפה יצהר היה מכובד וראוי".
לא לתכנית החלוקה
חזרה לשרון. שרון הולך למהלכים מיידיים, צעד שמקשה מאוד על התוכניות של מועצת יש"ע שזקוקה לזמן כדי לעבות את התיישבות. אולם במקביל לחיזוק ההתיישבות מובילה מועצת יש"ע מאמץ לעכב ככל הניתן את מפת הדרכים. בימים אלה מקדמת המועצה הצעת החלטה שתוגש בקרוב לשולחן הממשלה, שעוצרת למעשה את יישום ההתחייבויות הישראליות במסגרת מפת הדרכים. את ההצעה תגיש יחדיו קבוצת שרים שמתנגדת לתכנית. מועצת יש"ע היא שמתאמת ביניהם. בשלב זה מתרכזים המאמצים בגיבוש רוב להצעה, והסיכויים לכך גבוהים. שרון, יש לשער, יעשה הכל לסיכול ההחלטה.
"שרון הוא איש עם כוח עצום", אומר ליברמן. "אבל יש משהו אנומלי בהתנהלות שלו. לפני שנתיים הוא התנגד מכל וכל לגדר ההפרדה וכיום הוא דוחף אותה במרץ. הריסת חבל ימית שאחר-כך שרון הצטער עליה, גם היא דוגמא לסתירות הפנימיות אצל האיש".
אתם יוצאים בחריפות נגד מפת הדרכים, אבל מגבשים בעצמכם תוכנית לחלוקת השטח בינינו לבין הפלסטינים. במעריב קראו לה 'תכנית החלוקה'.
התכנית הזו גובשה בעצה אחת עם חנן פורת ועם הרבנים. חנן אמר עליה שהיא עומדת בקווי היסוד של גוש אמונים כפי שהוא עצמו ניסח אותם לפני שלשה עשורים. גם הרבנים אמרו דבר פשוט: 'יש הלכה, והתכנית הזו עומדת בתנאי ההלכה. כל השאר זה פרטים טכניים שאתם, ראשי המועצות, מבינים בהם טוב מאתנו, הרבנים'.
"עכשיו בוא נניח שמחר מועצת יש"ע עולה לשלטון. אנחנו מקבלים מציאות מסוימת לידיים. מה עושים אתה? חייבים לתת מענה כלשהו. המודל של התכנית הזו בנוי כך שהריבונות בכל שטחי יהודה והשומרון נשארת בידי ישראל. שאר הפרמטרים הם טכניים. כיוון שהריבונות נשארת ישראלית, הכותרת 'תוכנית חלוקה' היא הוצאת שם רע".
ישבנו יחד שעה. אני מתרשם שלך יש הרבה כוח, וכך גם למתיישבים ביש"ע. טוב ויפה. אבל במרחק 20 דקות מכאן, בכפר סבא, בפתח תקווה ובכל הארץ, לפחות 60% מהציבור מחזיקים בדעות שהמרחק ממך אליהן הוא שמים וארץ. לא רק שהם לא מדברים ציונות וכוח עמידה, זה לא מעניין אותם ואין להם כוח לשמוע על זה. איך אתה מתחבר ל-60% האלה?
"אני מסכים עם הניתוח הזה. אחת הבעיות היא שיש בציבור אנומליה בלתי מוסברת. הציבור לא מאמין בהודנא, אבל מקבל אותה בשתי ידיים. הציבור לא מאמין לערפאת ולפלסטינים, אבל מוכן לחלק את הארץ ולהקים מדינה. אנחנו עומדים לצאת בקרוב בתהליך הסברה שיעלה בחזרה מוטיבים ערכיים וציונים. המערך הזה לא יהיה רק בתקשורת אלא גם במוקדים מעצבי דעת קהל, כמו מועצות סטודנטים, קהילות ועוד. זה לא יהיה עוד קמפיין אלא תהליך שיימשך חודשים ואולי אפילו שנים.
געגועים לחדרה
בנצי ליברמן נולד לפני 44 שנים בחדרה. מסלול חייו, עד לשלב הציבורי, אינו חורג משל רבים בציונות הדתית. תיכון במדרשיית נועם, הסדר בהר עציון ו-BA במשפטים באוניברסיטת בר אילן. שישה ילדים יש לו ולתמי רעייתו. כמעט 20 שנה הם מתגוררים בפדואל, אך ליברמן עדיין מתגעגע לימי ילדותו בחדרה. טרשי השומרון עבורו אינם תחליף לריח הפרדסים והאקליפטוסים, וגם חוף ים טרם הוכרז רשמית בשומרון.
"בחדרה של פעם", הוא מספר, "היה חיבור טבעי ופשוט בין דתיים לחילוניים. אווירת כפר שכולם בלי יוצא מן הכלל היו חלק ממנה". הוא מוכן להקריב הרבה למען אווירה כזו בתחומי המועצה שלו ובכלל. אביו מרדכי, מוותיקי חדרה, היה איש ציבור ידוע בעיר ובין היתר שימש כסגן ראש העירייה. אמו צילה, ניצלה כילדה בת 7 בדרך נס משבעת מדורי הגהינום של השואה.
ההיסטוריה האישית של ההורים השפיעה מאוד על הדרך שבה בחרו הילדים לנהל את חייהם הבוגרים. הפרחת השומרון, בעיני בנצי ליברמן, היא המשך טבעי למה שעשה אביו בחדרה בימים עברו, והיא התשובה המעשית לקורות ילדות אמו.
האב פעל למען קידומה של חדרה והבן למען הקמת היישוב פדואל ועשה על מנת להקים את ישיבה תיכונית בחדרה, והבן למען המכינה הקדם צבאית בפדואל. או בקיצור, עשייה ציונית בלי מרכאות ובלי התנצלות. את הפעילות הזו הוא מעדיף לכנות עשייה ציבורית, אם כי אינו נבהל מן המושג איש פוליטי. יש לו רצון להיות בזירה הציבורית וסיפוק מהעשייה במסגרתה.
לשדה הפוליטי נכנס ליברמן לפני שש שנים כשהתמודד לראשונה וניצח בבחירות לראשות המועצה האזורית שומרון. לפני כחצי שנה נבחר פעם נוספת. קודם לכן הקים את ארגון 'בצדק' (ראה מסגרת). 12 שנים, בתקופה הטרום-ציבורית, שימש ליברמן כעו"ד מן המניין בתחום הנדל"ן עם שני שותפים במשרד מצליח ברמת גן. כשניצח בבחירות פרש, ואם לנקוט לשון המעטה, לא מניע כלכלי הביא אותו לעזוב את העולם המשפטי. החדר במשרד הישן עדיין מחכה לו.
לא נדבק לכיסא
את התפנית לזירה הציבורית מסביר ליברמן באווירה שספג בבית. "זה אפילו לא עניין של חינוך", הוא אומר, "אלא דרך חיים שיונקים מילדות".
למה אתה צריך על הראש את הבלגאן של החיים הציבוריים?
"אני נמצא כאן", הוא מסביר, "ממכלול של סיבות ונסיבות שאפשרו לי ללכת בדרך הזו". ליברמן מאשר שמעבר לערכים ולאידיאולוגיה מאשר ישנו הג'וק הזה שדוחף אותו לעשייה ציבורית. כשהחליט לעלות על הנתיב הפוליטי לא ידע באמת במה מדובר. גם התמימות שלו לא מה שהייתה פעם. ודאי שלא העלה בדעתו שייאלץ להוביל את יישוביו בעת מלחמה. בכל מקרה, הוא מבטיח בלי להתחייב על מספר קדנציות שפרק כהונתו בראשות המועצה מוגבל. ליברמן חושב שבראש מערכת לא צריך לעמוד אותו אדם זמן רב מדי. זה פשוט לא בריא.
השאלה המתבקשת היא לאן פניך לאחר שתסיים בשומרון - הביתה או לפוליטיקה הארצית?
"אין לי מטרה להיות שר או חבר כנסת במפלגה כזו או אחרת. אם אלך למסגרת הפוליטית זה יהיה רק אם ארגיש שאני יכול להביא תועלת".
את התועלת שהביא ליברמן ל-33 יישובי השומרון ניתן למדוד, חלקית לפחות, במספרים. לאחר שנבחר לראשונה יישם ליברמן תפיסת הנהגה שמעבירה את מרכז הכובד מן המועצה ליישובים ולתושבים. המטרה לשיטתו איננה קידום הגוף ששמו 'המועצה האזורית שומרון' אלא קידום היישובים ואיכות החיים בהם. הרעיון הוא להעביר את האחריות על היישוב לתושבים תוך סיוע אינטנסיבי של המועצה.
במסגרת התפיסה הזו הוקצתה לכל יישוב רכזת קהילה, בוזרה פעילותו של המתנ"ס האזורי, ובעיקר נעשה מאמץ לשנות את צורת החשיבה של התושבים עצמם. "לכל יישוב", אומר ליברמן, "יש אופי משלו וסגנון משלו, והחכמה היא לפענח את האופי הזה ולספק את הצרכים הנובעים ממנו".
המספרים, כאמור, מלמדים משהו על השינוי. לפני שש שנים למדו בכל חוגי המתנ"ס 500 ילדים. כיום מדובר על 6000. מספר המאחזים ברחבי השומרון בתקופה הזו צמח מ-3 ל-22. אוכלוסיית יהודי השומרון כולה גדלה אשתקד, בשנת לחימה, ב-6%. השנה צפוי גידול משמעותי עוד יותר, על פי דיווחי רכזי הקליטה ביישובים. גולת הכותרת היא כנראה היישוב ברכה, שכמעט הכפיל עצמו בשנות הלחימה: מ-75 משפחות ל-135. "ושלא יהיה ספק", אומר ליברמן, "את העבודה עשו התושבים. לא אני אלא התושבים".
אין 'בצדק' אין צדק
ארגון 'בצדק' הוקם בעיצומם של ימי אוסלו העליזים, כשהתנגשויות בין השלטון לבין הימין היו דבר יום ביומו. את הארגון הקימו עורכי הדין בנצי ליברמן ומומו (שלמה) פילבר בסיוע איש המפד"ל חיים פלק, עוה"ד אלעד רוזנבלט וסטאז'רים למשפטים. המטרה המרכזית הייתה לייצג את ההיבטים המשפטיים של הימין בסוגיות ציבוריות שונות, או אם תרצו להוות מקבילה ימנית לאגודה לזכויות האזרח.
כשנתיים בלבד פעל הארגון, אך היו אלה שנתיים תוססות. 'בצדק' הצליח באמצעות עתירה לבג"ץ לעכב למשך מספר חודשים את מינוים של גונן שגב ואלכס גולדפרב לתפקידי שר וסגן שר בממשלת רבין. עתירות אחרת לבג"ץ נגעו לשחרורי המחבלים הסיטוניים של אותם ימים.
שעות רבות הקדישו המשפטנים של בצדק לאזרחים שלמדו על בשרם את אלימות השוטרים בהפגנות הימין. אותם אזרחים הופנו למח"ש, ו'בצדק' עקב אחר תלונותיהם. במקרים אחרים נחלצו עורכי הדין של הארגון כדי לחלץ ממעצר מפגינים. היו תחומי פעילות נוספים, כמו למשל דחיפת בית משפט לחוקה. בשעתו גובשה ב'בצדק' הצעה מסודרת ומפורטת בעניין, אך כידוע, בית משפט כזה הוא עדיין חלום רחוק.
'בצדק' פעל על בסיס התנדבותי, וזו כנראה אחת הסיבות לגוויעתו עם ניצחון נתניהו בבחירות 96אנשי הארגון פנו איש איש לדרכו הציבורית או הפרטית. הוואקום שהותיר 'בצדק' לא התמלא באופן מסודר על ידי גוף אחר. הדבר נכון למצוקות פרטיות של פעילי ימין כמו גם לנושאים העומדים בראש סדר היום של הימין. חסרונו של ארגון כמו 'בצדק' מורגש היטב כאשר שוטרים מכים מפגינים ואין מי שיאבק בתופעה, או כאשר הממשלה מתכוונת לפנות מאחזים ואין גוף שעותר נגד ההחלטה.
"אפילו לא חסר כסף להמשך הפעילות", מגלה היום ליברמן. "בשעתו קיבלנו תרומות רבות, בין היתר תרומת ענק של המיליארדר המנוח תד אריסון. אבל כדי להפעיל מקום כזה צריך נשמה ונכונות לדבוק במטרה. במקרה כזה גם כסף לא יענה את הכל".
כדי לשדר מסר אחר, מעודד ואופטימי, לתושביו, משקיע בנצי ליברמן זמן לא מבוטל גם בפינוי האשפה במרחבי המועצה האזורית שומרון שבראשה הוא עומד. על פי תפיסתו, אין די באידיאולוגיה.
יש קשר ישיר בין ההתנהלות השגרתית ביישובים לבין שימורם ופריחתם, בין טיפוח המתנ"ס לבין יישוב ארץ ישראל. הנוסחה פשוטה: מקצועיות המועצה משמעותה איכות חיים ביישובים, ואיכות חיים תביא עוד משפחות ליישובים. עוד משפחות הן האידיאולוגיה.
פשוט לומר לא לאמריקנים
איש נחוש ורהוט בנצי ליברמן. חשיבתו מסודרת והולכת בקווים ישרים מהיום-יום המפרך לרגעים משבריים. כאלה לא חסרו לא לו ב-1000 ימי המלחמה. פיגועי החדירה ליישובים, פיגועי הירי בכבישי השומרון וגם הריגתו של גלעד זר, קב"ט המועצה. צרות, כמו שאומרים, לא חסרות. אף על פי כן ליברמן מפזר אופטימיות בסביבתו. הוא משוכנע שמפת הדרכים תרד מסדר היום באופן זה או אחר.
בינתיים, עד שתחזיתו תתממש, הוא מוצא עצמו מוביל את החזית הציבורית המתאמצת להסיט את אריאל שרון משבילי המפה.
כמו ראשי המועצות האחרים ביש"ע, גם אתה עבדת עם שרון. מה קרה לו?
"זה גם הגיל", משיב ליברמן, "אבל לא רק. תראה איך הוא עובד. שרון, כמו ברק, מקבל לבדו את ההכרעות המשמעותיות ביותר לגורל ישראל. עם ארבעת אנשי החצר שלו הוא מנהל את העניינים לבד. אין התייעצות עם שרים אחרים. אין דין וחשבון לאף אחד. זה ההסבר לטעויות הטקטיות החמורות של שרון לאורך הדרך.
"אבל מעבר לכך", אומר ליברמן, "מי שעובד לבד עומד לבד. איש אחד, חזק אמנם, היה משוכנע שיש ביכולתו לעמוד בלחצים האמריקניים. אבל מתברר שהוא לא העריך נכונה את הנחישות האמריקנית. אם מלכתחילה היה שרון עומד כנדרש על האינטרסים הישראליים לא היה צורך 'להתווכח כל היום עם האמריקנים', כפי שאמר שרון בסיעת הליכוד השבוע.
"אם כל חטאת היא הצהרת לטרון. במקום לומר לאמריקנים 'תשכחו מזה. אחרי שנתיים של רצח והרג מדינה פלסטינית לא עומדת על הפרק', שרון פתח את הפתח לבוש והסכים למדינה. בוש מאותו הרגע יכול היה לעשות כל מה שהוא רוצה".
אגב, לא רק ליברמן טוען ששרון שוגה באופן התנהלותו מול וושינגטון. דברים דומים אומרים השר נתן שרנסקי והפרשן יורם אטינגר, שמבינים דבר או שניים במערכות הפנים-אמריקניות.
מועצה אידיאולוגית
מאז נבחר לראשות מועצת יש"ע לפני חצי שנה מקדיש בנצי ליברמן תשומת לב מיוחדת לחיבור בין שלל הגוונים המרכיבים את ההתיישבות היהודית ביש"ע. "מנהיגות בונה עצמה קמעה קמעה.
המועצה מורכבת מ-24 ראשי הרשויות המוניציפליות ביש"ע, נבחרי הציבור. אבל, מתוך הראיה שמועצת יש"ע איננה רק גוף פרקטי אלא גם אידיאולוגי, הוספנו לה 15 אנשי ציבור שמייצגים את ספקטרום הדעות בהתיישבות.
"החזרנו את אנשי גוש אמונים הוותיקים. אנחנו מתייעצים ברבני יש"ע. ואנחנו זוכרים כל הזמן ש-60% מן המתיישבים ביש"ע חילונים. כל מהלך שאני מוביל צריך להיות מקובל על כל המרכיבים האלה, ואין זה דבר פשוט. דבר נוסף: כל ראשי הציבור ביש"ע מבינים היום שאי אפשר לנצח לבד במערכה. גם נעם ארנון וצי'קו בן זמרה בחברון מבינים את זה. אם הרב דודי דודקביץ' (רב היישוב יצהר) אומר לאחר המאבק על מצפה יצהר 'ניצחנו משום שהלכנו באחדות עם מועצת יש"ע ועם רבני יש"ע, גם אם התפשרנו', ואם הצלחנו להביא להבנות שכל אנשי יש"ע, דתיים וחילוניים, מגיעים להבנות ומרכזים פוקוס בקול אחד זה מבחינתי גולת הכותרת, משום שרק באחדות ננצח".
ישנה ביקורת על כך שראשי הרשויות ביש"ע, שמהווים את עיקר מועצת יש"ע, נבחרו כדי לנקות את האשפה ולא כדי להוביל מהלכים מדיניים-אידיאולוגיים.
"כל ראש מועצה ביש"ע נבחר גם על רקע אידיאולוגי. השאלה אם ועד כמה מועמד הוא ימני או שמאלני עולה בכל מערכת בחירות ובכל רשות. ולכן זה לא נכון לומר שאני נבחרתי רק כדי לפנות זבל. אני נבחרתי גם כדי להוביל מהלכים אידיאולוגיים.
"שנית, למועצת יש"ע יש כיום מעמד פוליטי חזק יותר משל מפלגה. כאשר שר מכנס מסיבת עיתונאים או נפגש עם ראש הממשלה או עם הנשיא, זה מקבל תהודה תקשורתית קטנה יותר מפגישה שלנו או ממסיבת עיתונאים שלנו.
"שלישית, הוכח בשטח שרק המועצה מסוגלת לקדם מהלכים כמו שאנחנו מובילים כעת בעניין המאחזים. אם אנחנו מחליטים להקים מאחז הוא יקום, ואם אנחנו מחליטים לארגן התנגדות תהיה התנגדות. לאף גוף אחר אין כוח כזה, ואינני אומר זאת מתוך קנטרנות. כבר היו ניסיונות של אחרים, והוכח שזה לא תופס. לכן, אני חושב שהשפיטה של אנ"ש את המועצה נובעת בין היתר מכך שלא מכירים מספיק את העשייה. מי שיכול לעשות ומי שעושה הכי הרבה זו מועצת יש"ע".
מי שמוותר על מאחז יוותר על יישוב
מתנחל יאפי. כך מגדיר אחד הקולגות את ליברמן. מדובר באיש חביב, ישר ובלתי מתנשא. יחד עם זאת הוא יודע להיות נחוש כשצריך, למשל בקרב על המאחזים. בעיני ליברמן המאבק על המאחזים הוא סיפור הצלחה, או מהצד השני מאבק שבו ההפסד של שרון ידוע מראש. "אמרנו לשרון מפורשות: בקרב הזה תפסיד. על כל מאחז שתוריד נקים ארבעה. עד היום ירד מאחז אחד והוקמו 18. ובכל מקרה, גם אם הוא יציב פלוגה במאחז שירד, לאחר שלושה ימים הוא יהיה חייב להזיז אותה ואז אנחנו נחזור. אמרנו לו שאנחנו נחושים להיאבק ושאנחנו ננצח".
גם לשיטתו של ליברמן, שמחשיב יותר מקודמיו את התדמית התקשורתית של המתיישבים, יש מצבים בהם נדרש מאבק פיזי בקרקע. "אין דבר כזה שמגרשים יהודי מארץ ישראל והוא לא נאבק. אין דבר כזה כלפי אדם וכלפי שמיא. עם זאת, המאבק חייב להיות בגבולות גזרה שמבטאים שמירה גם על העם.
"מלבד הפן האידיאולוגי", מוסיף ליברמן, "יש שיקולי תודעה ציבורית לטווח הארוך. מאבק נחוש כעת יצרוב בתודעת הציבור בארץ ובעולם שלא יהיה מצב שבו המתנחלים מקפלים את הדגל. תאר לך שהיינו מחליטים שלא להיאבק על המאחזים. מה היו אומרים אז? היו אומרים, היום הם מוותרים על המאחזים. מחר הם יוותרו על יישוב, ולא היא", מבהיר ליברמן. "אנחנו כאן לא מתייאשים. אנחנו מאמינים במה שאנחנו עושים. ואני אומר לך, בסופו של דבר אנשים בציבור הרחב מעריכים את המאבק".
בעיני השמאל, שהוא חלק מן הציבור ויש לו השפעה על התדמית התקשורתית, זה לא משנה שבמצפה יצהר זרקו פחות אבנים על פחות חיילים מאשר בחוות גלעד. מדובר בכל מקרה בהתפרעות הזויה של מתנחלים על הגבעות.
"אני לא מוביל את המאבקים שלי כדי למצוא חן בעיני השמאל. אני מדבר אל מרכז המפה הפוליטית. נכון שבתמונה שבה חייל סוחב 'שק תפוחי אדמה', האהדה תהיה נתונה תמיד לחייל. אבל צריך איזונים. בין תמונה כזו לבין ויתור בלי מאבק, אני שואל אותך מה נכון יותר. מעבר לכך, לגבי יצהר, הסיקור התקשורתי שם היה שונה מאשר בחוות גלעד, והביקורת הייתה פחותה בהרבה. גם הנשיא אמר לי בפגישתנו השבוע שהמאבק במצפה יצהר היה מכובד וראוי".
לא לתכנית החלוקה
חזרה לשרון. שרון הולך למהלכים מיידיים, צעד שמקשה מאוד על התוכניות של מועצת יש"ע שזקוקה לזמן כדי לעבות את התיישבות. אולם במקביל לחיזוק ההתיישבות מובילה מועצת יש"ע מאמץ לעכב ככל הניתן את מפת הדרכים. בימים אלה מקדמת המועצה הצעת החלטה שתוגש בקרוב לשולחן הממשלה, שעוצרת למעשה את יישום ההתחייבויות הישראליות במסגרת מפת הדרכים. את ההצעה תגיש יחדיו קבוצת שרים שמתנגדת לתכנית. מועצת יש"ע היא שמתאמת ביניהם. בשלב זה מתרכזים המאמצים בגיבוש רוב להצעה, והסיכויים לכך גבוהים. שרון, יש לשער, יעשה הכל לסיכול ההחלטה.
"שרון הוא איש עם כוח עצום", אומר ליברמן. "אבל יש משהו אנומלי בהתנהלות שלו. לפני שנתיים הוא התנגד מכל וכל לגדר ההפרדה וכיום הוא דוחף אותה במרץ. הריסת חבל ימית שאחר-כך שרון הצטער עליה, גם היא דוגמא לסתירות הפנימיות אצל האיש".
אתם יוצאים בחריפות נגד מפת הדרכים, אבל מגבשים בעצמכם תוכנית לחלוקת השטח בינינו לבין הפלסטינים. במעריב קראו לה 'תכנית החלוקה'.
התכנית הזו גובשה בעצה אחת עם חנן פורת ועם הרבנים. חנן אמר עליה שהיא עומדת בקווי היסוד של גוש אמונים כפי שהוא עצמו ניסח אותם לפני שלשה עשורים. גם הרבנים אמרו דבר פשוט: 'יש הלכה, והתכנית הזו עומדת בתנאי ההלכה. כל השאר זה פרטים טכניים שאתם, ראשי המועצות, מבינים בהם טוב מאתנו, הרבנים'.
"עכשיו בוא נניח שמחר מועצת יש"ע עולה לשלטון. אנחנו מקבלים מציאות מסוימת לידיים. מה עושים אתה? חייבים לתת מענה כלשהו. המודל של התכנית הזו בנוי כך שהריבונות בכל שטחי יהודה והשומרון נשארת בידי ישראל. שאר הפרמטרים הם טכניים. כיוון שהריבונות נשארת ישראלית, הכותרת 'תוכנית חלוקה' היא הוצאת שם רע".
ישבנו יחד שעה. אני מתרשם שלך יש הרבה כוח, וכך גם למתיישבים ביש"ע. טוב ויפה. אבל במרחק 20 דקות מכאן, בכפר סבא, בפתח תקווה ובכל הארץ, לפחות 60% מהציבור מחזיקים בדעות שהמרחק ממך אליהן הוא שמים וארץ. לא רק שהם לא מדברים ציונות וכוח עמידה, זה לא מעניין אותם ואין להם כוח לשמוע על זה. איך אתה מתחבר ל-60% האלה?
"אני מסכים עם הניתוח הזה. אחת הבעיות היא שיש בציבור אנומליה בלתי מוסברת. הציבור לא מאמין בהודנא, אבל מקבל אותה בשתי ידיים. הציבור לא מאמין לערפאת ולפלסטינים, אבל מוכן לחלק את הארץ ולהקים מדינה. אנחנו עומדים לצאת בקרוב בתהליך הסברה שיעלה בחזרה מוטיבים ערכיים וציונים. המערך הזה לא יהיה רק בתקשורת אלא גם במוקדים מעצבי דעת קהל, כמו מועצות סטודנטים, קהילות ועוד. זה לא יהיה עוד קמפיין אלא תהליך שיימשך חודשים ואולי אפילו שנים.
געגועים לחדרה
בנצי ליברמן נולד לפני 44 שנים בחדרה. מסלול חייו, עד לשלב הציבורי, אינו חורג משל רבים בציונות הדתית. תיכון במדרשיית נועם, הסדר בהר עציון ו-BA במשפטים באוניברסיטת בר אילן. שישה ילדים יש לו ולתמי רעייתו. כמעט 20 שנה הם מתגוררים בפדואל, אך ליברמן עדיין מתגעגע לימי ילדותו בחדרה. טרשי השומרון עבורו אינם תחליף לריח הפרדסים והאקליפטוסים, וגם חוף ים טרם הוכרז רשמית בשומרון.
"בחדרה של פעם", הוא מספר, "היה חיבור טבעי ופשוט בין דתיים לחילוניים. אווירת כפר שכולם בלי יוצא מן הכלל היו חלק ממנה". הוא מוכן להקריב הרבה למען אווירה כזו בתחומי המועצה שלו ובכלל. אביו מרדכי, מוותיקי חדרה, היה איש ציבור ידוע בעיר ובין היתר שימש כסגן ראש העירייה. אמו צילה, ניצלה כילדה בת 7 בדרך נס משבעת מדורי הגהינום של השואה.
ההיסטוריה האישית של ההורים השפיעה מאוד על הדרך שבה בחרו הילדים לנהל את חייהם הבוגרים. הפרחת השומרון, בעיני בנצי ליברמן, היא המשך טבעי למה שעשה אביו בחדרה בימים עברו, והיא התשובה המעשית לקורות ילדות אמו.
האב פעל למען קידומה של חדרה והבן למען הקמת היישוב פדואל ועשה על מנת להקים את ישיבה תיכונית בחדרה, והבן למען המכינה הקדם צבאית בפדואל. או בקיצור, עשייה ציונית בלי מרכאות ובלי התנצלות. את הפעילות הזו הוא מעדיף לכנות עשייה ציבורית, אם כי אינו נבהל מן המושג איש פוליטי. יש לו רצון להיות בזירה הציבורית וסיפוק מהעשייה במסגרתה.
לשדה הפוליטי נכנס ליברמן לפני שש שנים כשהתמודד לראשונה וניצח בבחירות לראשות המועצה האזורית שומרון. לפני כחצי שנה נבחר פעם נוספת. קודם לכן הקים את ארגון 'בצדק' (ראה מסגרת). 12 שנים, בתקופה הטרום-ציבורית, שימש ליברמן כעו"ד מן המניין בתחום הנדל"ן עם שני שותפים במשרד מצליח ברמת גן. כשניצח בבחירות פרש, ואם לנקוט לשון המעטה, לא מניע כלכלי הביא אותו לעזוב את העולם המשפטי. החדר במשרד הישן עדיין מחכה לו.
לא נדבק לכיסא
את התפנית לזירה הציבורית מסביר ליברמן באווירה שספג בבית. "זה אפילו לא עניין של חינוך", הוא אומר, "אלא דרך חיים שיונקים מילדות".
למה אתה צריך על הראש את הבלגאן של החיים הציבוריים?
"אני נמצא כאן", הוא מסביר, "ממכלול של סיבות ונסיבות שאפשרו לי ללכת בדרך הזו". ליברמן מאשר שמעבר לערכים ולאידיאולוגיה מאשר ישנו הג'וק הזה שדוחף אותו לעשייה ציבורית. כשהחליט לעלות על הנתיב הפוליטי לא ידע באמת במה מדובר. גם התמימות שלו לא מה שהייתה פעם. ודאי שלא העלה בדעתו שייאלץ להוביל את יישוביו בעת מלחמה. בכל מקרה, הוא מבטיח בלי להתחייב על מספר קדנציות שפרק כהונתו בראשות המועצה מוגבל. ליברמן חושב שבראש מערכת לא צריך לעמוד אותו אדם זמן רב מדי. זה פשוט לא בריא.
השאלה המתבקשת היא לאן פניך לאחר שתסיים בשומרון - הביתה או לפוליטיקה הארצית?
"אין לי מטרה להיות שר או חבר כנסת במפלגה כזו או אחרת. אם אלך למסגרת הפוליטית זה יהיה רק אם ארגיש שאני יכול להביא תועלת".
את התועלת שהביא ליברמן ל-33 יישובי השומרון ניתן למדוד, חלקית לפחות, במספרים. לאחר שנבחר לראשונה יישם ליברמן תפיסת הנהגה שמעבירה את מרכז הכובד מן המועצה ליישובים ולתושבים. המטרה לשיטתו איננה קידום הגוף ששמו 'המועצה האזורית שומרון' אלא קידום היישובים ואיכות החיים בהם. הרעיון הוא להעביר את האחריות על היישוב לתושבים תוך סיוע אינטנסיבי של המועצה.
במסגרת התפיסה הזו הוקצתה לכל יישוב רכזת קהילה, בוזרה פעילותו של המתנ"ס האזורי, ובעיקר נעשה מאמץ לשנות את צורת החשיבה של התושבים עצמם. "לכל יישוב", אומר ליברמן, "יש אופי משלו וסגנון משלו, והחכמה היא לפענח את האופי הזה ולספק את הצרכים הנובעים ממנו".
המספרים, כאמור, מלמדים משהו על השינוי. לפני שש שנים למדו בכל חוגי המתנ"ס 500 ילדים. כיום מדובר על 6000. מספר המאחזים ברחבי השומרון בתקופה הזו צמח מ-3 ל-22. אוכלוסיית יהודי השומרון כולה גדלה אשתקד, בשנת לחימה, ב-6%. השנה צפוי גידול משמעותי עוד יותר, על פי דיווחי רכזי הקליטה ביישובים. גולת הכותרת היא כנראה היישוב ברכה, שכמעט הכפיל עצמו בשנות הלחימה: מ-75 משפחות ל-135. "ושלא יהיה ספק", אומר ליברמן, "את העבודה עשו התושבים. לא אני אלא התושבים".
אין 'בצדק' אין צדק
ארגון 'בצדק' הוקם בעיצומם של ימי אוסלו העליזים, כשהתנגשויות בין השלטון לבין הימין היו דבר יום ביומו. את הארגון הקימו עורכי הדין בנצי ליברמן ומומו (שלמה) פילבר בסיוע איש המפד"ל חיים פלק, עוה"ד אלעד רוזנבלט וסטאז'רים למשפטים. המטרה המרכזית הייתה לייצג את ההיבטים המשפטיים של הימין בסוגיות ציבוריות שונות, או אם תרצו להוות מקבילה ימנית לאגודה לזכויות האזרח.
כשנתיים בלבד פעל הארגון, אך היו אלה שנתיים תוססות. 'בצדק' הצליח באמצעות עתירה לבג"ץ לעכב למשך מספר חודשים את מינוים של גונן שגב ואלכס גולדפרב לתפקידי שר וסגן שר בממשלת רבין. עתירות אחרת לבג"ץ נגעו לשחרורי המחבלים הסיטוניים של אותם ימים.
שעות רבות הקדישו המשפטנים של בצדק לאזרחים שלמדו על בשרם את אלימות השוטרים בהפגנות הימין. אותם אזרחים הופנו למח"ש, ו'בצדק' עקב אחר תלונותיהם. במקרים אחרים נחלצו עורכי הדין של הארגון כדי לחלץ ממעצר מפגינים. היו תחומי פעילות נוספים, כמו למשל דחיפת בית משפט לחוקה. בשעתו גובשה ב'בצדק' הצעה מסודרת ומפורטת בעניין, אך כידוע, בית משפט כזה הוא עדיין חלום רחוק.
'בצדק' פעל על בסיס התנדבותי, וזו כנראה אחת הסיבות לגוויעתו עם ניצחון נתניהו בבחירות 96אנשי הארגון פנו איש איש לדרכו הציבורית או הפרטית. הוואקום שהותיר 'בצדק' לא התמלא באופן מסודר על ידי גוף אחר. הדבר נכון למצוקות פרטיות של פעילי ימין כמו גם לנושאים העומדים בראש סדר היום של הימין. חסרונו של ארגון כמו 'בצדק' מורגש היטב כאשר שוטרים מכים מפגינים ואין מי שיאבק בתופעה, או כאשר הממשלה מתכוונת לפנות מאחזים ואין גוף שעותר נגד ההחלטה.
"אפילו לא חסר כסף להמשך הפעילות", מגלה היום ליברמן. "בשעתו קיבלנו תרומות רבות, בין היתר תרומת ענק של המיליארדר המנוח תד אריסון. אבל כדי להפעיל מקום כזה צריך נשמה ונכונות לדבוק במטרה. במקרה כזה גם כסף לא יענה את הכל".