בט"ו-ט"ז בתמוז יחול יום העיון השישי של מכון בניין שלם. יום העיון, שהוא בעצם כנס עצום של כשלושת אלפים נשים מכל רחבי הארץ, יתקיים בבנייני האומה בירושלים. איך נולד הרעיון לכנס שלושת אלפים נשים לסדרת הרצאות בנושאי משפחה, איך קם מכון בניין שלם, ולמה בעצם?
חבר מביא חבר
דנה תירוש, ראש מכון בניין שלם והיוזמת הראשית שלו, מספרת שהמכון קם מתוך צורך שנוצר במציאות, המטרות הוגדרו אחר כך. דנה, בת 35 ואם לשבעה ילדים, הייתה אם במשרה כמעט מלאה בשבע השנים הראשונות לנישואיה. "אלו היו שבע השנים הטובות שלנו", היא אומרת בחיוך. בשלב זה היא החלה להדריך כלות, ומהר מאוד הרגישה שהצרכים מרובים מאוד. במקביל פנה אל בעלה חבר מהצבא שביקש לפגוש אותו כדי להתכונן לחתונתו. אל בעלה פנו עוד ועוד חברים בוגרי סיירת צנחנים, שאינם שומרים תורה ומצוות אבל רוצים להתכונן לחתונה בדרך יהודית. מעגל הפונים התרחב בשיטת 'חבר מביא חבר'.
הרב אוהד תירוש, ראש מדרשת הרובע, החל ללמד חתנים ולערוך להם חופות. דנה לימדה את הכלות הלא דתיות במקביל לכלות הדתיות שהמשיכו להגיע. כשכמות הפניות הפכה כבדה מנשוא הם החליטו להעסיק מזכירה. "אצלנו בסלון היה שולחן ועליו טלפון ופקס, ומדי יום הגיעה בחורה שסייעה בעבודת המזכירות. זה היה המכון", היא מתארת את ההיווצרות של מה שהפך תוך כמה שנים לגוף רב השפעה.
תוך כדי העשייה הוגדרו הצרכים שצריך לתת להם מענה: "קודם כל, לא היה מקום שבו אפשר ללמוד על חיי משפחה בצורה מסודרת. היום יש פקולטה לכל נושא, ודווקא בנושא החשוב הזה, על המשפחה שאליה אפשר לייחס כל הצלחה או כישלון של האדם, לא הייתה אפשרות ללמוד בצורה מסודרת.
החשיבות של הנושא היא עצומה: היום כל זוג שלישי מתגרש וירד מאוד שיעור הנישואין. בארה"ב מתחתנים רק חמישים אחוזים מהאוכלוסייה ובשוודיה בכלל לא מתחתנים! זה נושא שראוי ללמוד בצורה מסודרת ולא היה איפה. גם אם ישנם מקומות שמטפלים בסוגיות של חינוך ילדים או זוגיות, החיבור למקורות חסר. אנחנו רוצים ללמוד וללמד איך בונים בית לפי רצון ה'. להבין מה הקב"ה מצפה מאתנו בתוך המערכת המשפחתית".
לא לעבוד בהתנדבות
בניין שלם הוא מכון שמאחוריו עומדות עשר נשים העושות ימים כלילות במסירות נפש ובמשכורות סמליות למען חיזוק הבתים בישראל. המכון הוא עמותה ללא מטרת רווח, שמקבל תקציב ממשלתי קטן ונעזר מתרומות. הרב אליקים לבנון הוא הפוסק של המכון, ובנושאי רוח ההלכה יש למכון צוות הכוונה חינוכי הכולל את הרב אריה וייס, הרב אוהד תירוש, הרבנית לבנון, והרבנית שרה אליסף.
הרבנית אסתר לבנון, אשתו של הרב אליקים לבנון מאלון מורה, עסקה ועוסקת בהדרכה של עשרות כלות ובסיוע לזוגות ולהורים המתקשים בבעיות חינוכיות. קתי מנדלביץ, אשתו של אסיר ציון לשעבר הרב יוסף מנדלביץ, היא מהמרצות הבכירות של המכון. בנוסף לניסיונה העשיר בחינוך והדרכת כלות, היא עברה הכשרה בעבודה סוציאלית והיא גם לומדת להיות מורה בשיטת אלכסנדר המשלבת בריאות גוף ונפש. אגב, רוב אנשי הצוות הם בעלי השכלה אקדמית, וחלקם אף מרצים במוסדות להשכלה גבוהה. המרצות הבכירות, שהדריכו כלות רבות, עוסקות עכשיו בהדרכה של מדריכות, ומקימות דור עתיד של מומחיות בתחום.
"הרב מרדכי אליהו טען שמדריכות כלה לא צריכות לעבוד בהתנדבות מלאה, אלא שאי אפשר שכלה תשלם למדריכה ישירות. זה פוגם באופי של הקשר, מה גם שזה מחייב לתת למדריכות הדרכה מקצועית שתסמיך אותן להדרכה. לכן היה נחוץ מנגנון שיאגד את כל המדריכות ויאפשר גבייה מסודרת של סכום, אפילו סמלי.
"היום כלה משלמת למכון 540 שקלים על הדרכה מלאה, שכוללת כעשרה מפגשים בני שעה וחצי. כאשר גם החתן מקבל מדריך חתנים דרכנו הזוג מקבל הנחה. המדריכה מקבלת יותר מחצי הסכום, ואת השאר מקבל המכון. זה סכום מגוחך. החלום שלי הוא שאנשים ישלמו יותר כסף, בעיקר בגלל שהשקעה כספית מעידה על מיקום הנושא בסדר העדיפויות".
משמעות בחתונה ובנישואין
למה את מייחסת להדרכת כלות כל-כך הרבה חשיבות?
"לכל דבר בחיים אנחנו מתרגלים בהדרגה. רק לחיי נישואין צריך להתרגל ברגע. אי אפשר להתאמן לפני כן. אנחנו טוענים שהורים יכולים להכין את הילדים שלהם לזוגיות טובה על ידי דוגמא אישית חיובית של תקשורת בין בני זוג, של עבודת מידות, אבל זה לא כמו לחיות את הדברים כזוג נשוי. מובן שיש גם תחומים שאי אפשר בכלל להתכונן אליהם לפני חתונה. כל ההתרגלות וההכרות עם החוויה היא דרך המדריכה והמדריך. ואני לא מתכוונת רק לידע, אלא בעיקר לקשר אישי עם אדם שאוהב חיי נישואין, שרואה בהם חשיבות.
"נוכחתי לדעת שכלות לא דתיות צמאות להדרכה לא פחות מהכלות הדתיות. הן מגיעות אלי בגילאי העשרים המאוחרים, למעשה הקשר בינן לבין בן הזוג כבר נמצא בשלבים מתקדמים מאוד וכמעט כולן כבר חוו בעבר קשרים זוגיים עם כל המשמעות של קשר זוגי, והן כל-כך צמאות להדרכה. הרי רובן התחילו חברויות בלי שום הכוונה, והן מגיעות אחרי עשר שנים של קשרים עם בני זוג עמוסות בשאלות ומשתוקקות ליצוק תוכן ומשמעות לחוויות שהן עברו בצורה מרוקנת".
זוגות לא דתיים נחשפים בהכנה לחופתם לרבדים עמוקים של משמעות פרטית ולאומית בטקס החופה. היה זוג שאינו שומר תורה ומצוות שנפגש עם רב ללמוד את הלכות החופה. הם שאלו אותו למה שוברים כוס, ונענו שאמנם האושר הפרטי שלהם הוא שלם אבל האושר של העם עוד פגום. שבירת הכוס מסמלת את השבר והחסר של העם מול השלמות שלהם. הזוג החליף מבטים והכלה החלה לבכות. הסתבר שבזמן שהם הלכו לקחת את שמלת הכלה מהסלון בדיזנגוף הם נקלעו לפיגוע. הכלה, שהיא רופאה במקצועה, נזעקה לטפל בפצועים, ובשובה ראתה את שמלתה מוכתמת בדם. המחזה הזה המחיש להם עד כמה שמחתם הפרטית מעורבת בכאב הכלל.
זוג אחר שנרגש מטקס שבירת הכוס, חווה הכרות מיוחדת: לפני שלוש שנים נפצע חייל בלבנון, ורופא היחידה ניסה להחיות אותו עד בית החולים, שם נפטר החייל מפצעיו. ליד מיטתו נפגשו הרופא ואחותו של החייל, וכעבור זמן החליטו להתחתן. הם הגיעו להדרכה בבניין שלם. כשהם שמעו על סיבת שבירת הכוס הם התרגשו מאוד. הכלה אמרה שהיא רוצה לשבור את הכוס, והחתן גם הוא רצה לשבור את הכוס ולבטא באקט הזה את הכאב המהול בשמחתם. אחרי התייעצות עם רבנים נמצא פתרון הלכתי שהניח את דעת כולם.
ליווי לאורך כל הדרך
דנה מראה לי מכתבים ששלחו זוגות: "מה שאמרת והסברת, ימלא תוכן בביתנו שלנו ונחייך בלב לכבודך כשנזהה שלזה הרב התכוון". או: "הענקתם לנו מתנה יקרה של זוגיות ואהבה, של חכמת הבניין, של קדושת איש ואשה".
למה הדרכה לחתנים ולכלות שניתנת דרך בניין שלם טובה יותר מהדרכה שכלה מקבלת מסתם אשה טובה?
"גם הדרכה של אשה טובה היא מצוינת, אבל למכון יש ערך מוסף של ההתאמה בין המדריכה לכלה. יש לנו שתי נשים שכל התפקיד שלהם לדבר עם הכלה ולהתאים לה מדריכה שתהיה טובה לה, כי ההתאמה חשובה מאוד להצלחת ההדרכה. בנוסף, אנחנו מכוונים את המדריכות. זו מדריכת כלות שיש לה 'אמא' מאחוריה, גוף שמייעץ ומכוון. אנחנו עוסקים בהרבה תחומים, מתוך הכרה במציאות ובלחץ הזמן שלפני החתונה. יש גם נושאים שמתעוררים ביתר שאת רק אחרי חתונה, כמו יחסי כלה וחמותה. אצלנו יש הזדמנות לברר אותם גם אחר-כך בקורסים או בפגישה אישית".
לבניין שלם יש מעורבות גם בהכנה הנפשית של הזוגות לחתונה. היה מקרה שבו בחורה שנרשמה כדי לקבל הדרכה, וסיפרה שהיא בעצם לא כל-כך רוצה להתחתן עם הבחור. המדריכה יעצה לה לעצור את התהליך, ורק אחרי בירור מעמיק החליטו השניים להינשא בשלמות. היום הם זוג מאושר. "אנחנו נותנים מקום להתלבטות ולבירור, ומדגישים שחיים טובים באים כתוצאה מעבודה קשה. אנחנו משתדלים לתת עידוד ודחיפה במקומות הנכונים".
אולי הדרכה אינטנסיבית ויתר מודעות פוגמים בזרימה הטבעית של החיים בבית?
"יש צד כזה. לפעמים עדיף להניח לדברים לזרום, אבל בהרבה מקרים, דברים שהיו פעם אינטואיטיביים היום עוברים דרך השכל. היום יש צניחה של ערכים, והכל נבנה מחדש בבירור שכלי".
אנשים לא יכולים למצוא את התשובות בתוכם?
"יש אנשים שיכולים ויש כאלה שלא. השבוע פגשתי אשה שסיפרה לי שהרצאה מסוימת הצילה את חיי הנישואין שלה. זוג תורני ומבוגר שהגיע אלינו לייעוץ על סף גירושין שיקם את הקשר והתחיל לחיות מחדש. הילדים שלהם מודים לי בכל פעם שאנחנו נפגשים. יש המון מקרים כאלה, אנחנו לא יכולים להשאיר אותם בלי מענה".
הצימאון הוליד יום עיון
דנה מתמרנת בין האימהות לשבעה ילדים בגילאי שנתיים עד שלוש עשרה לבין הפעילות במכון. "אנחנו מתייחסים גם אל הבית כאל פרויקט. בכל מוצ"ש אני יושבת עם בעלי, שעוזר לי המון, ואנחנו מחליטים איך נתארגן השבוע. המכון גדל מהר כל-כך שקשה לעמוד בקצב".
במסגרת המכון מתקיים יום עיון שבועי לנשים המעוניינות בהעשרה בנושאי משפחה וזוגיות, קורסים להנחיית מדריכות כלה, מחלקה ל'חתונה יהודית ידידותית' לזוגות שאינם דתיים. קורסים שבועיים לקבוצות לא דתיות מתקיימים בירושלים בתל אביב ובמכבים. ומעל כל אלה גולת הכותרת של פעילות המכון היא יום העיון לנשים שמתקיים מדי קיץ.
דנה מספרת איך זה בכלל התחיל:
"בשנה הראשונה לפעילות רצינו לארגן כנס לכל המדריכות שלמדו בקורס שלנו, וזימנו אותם לבית ספר חורב. שלחנו מאתיים הזמנות והגיעו 750 נשים. אני זוכרת את עצמי עולה על כיסא ומתחילה לצעוק בלי רמקול: כל מי שנרשמה שתפנה לצד ימין. מי שלא נרשמה ננסה לדאוג גם לה, תעזרו לי לעזור לכם. בשנה השנייה כבר פתחנו את הכנס לקהל והודענו על הרשמה מסודרת. שבוע לפני הכנס נרשמו 2000 נשים, והבנו שבית ספר חורב לא יכיל את הכנס. כך העברנו אותו לבנייני האומה".
ההיענות וההנאה מהכנס היו רבות, אבל בעיה טכנית אחת העיבה על שימחת המארגנות צוות בנייני האומה לא הצליח לספק לנשים את השירותים הנדרשים. בהפסקות היה המסדרון הומה אדם ובקשות הנשים לא נענו די הצורך. דנה פנתה להנהלת בנייני האומה בתביעה: כיצד אתם מתיימרים להכיל 10,000 איש אם אין מספיק מקום במסדרונות ואין מספיק צוות? בהנהלת בנייני האומה נבוכו. "יש פה עשרות כנסים, ולא ראינו עוד כינוס שבו יוצאים למסדרונות רק בהפסקות ובעת ההרצאות כולן בהרצאות..."
משפחה בגובה העיניים
בשנים האחרונות יש גם יום עיון לגברים. למה בעצם? גברים מתעניינים בהרצאות כאלה?
"בכל שנה בתום הכנס, בשיחת הסיכום של הרב אליהו, שאלו נשים רבות: מה עם בניין שלם לגברים? לפני שלוש שנים אמרתי לעצמי: אם לא עכשיו, זה לא יצא לפועל. הייתי ממש מפורקת בתום הכנס. הכנס בשבילי הוא כמו לידה. בכל זאת, בכוחות אחרונים, הרמתי עשרים טלפונים לרבנים, ואף אחד לא אמר לי לא!
"ארגנו פרסום מהיר, ואחרי שבועיים בכנס היו 500 איש, שזה המון בשביל גברים. אחרי הכנס קיבלנו המון תגובות ופקסים של תודה. בהם פקס אנונימי מגבר בן ארבעים ושמונה שכתב: 'ממש תודה על הכנס, חבל שזה לא היה לפני עשרים שנה, זה היה משנה לי את החיים'. התגובות מהגברים מאוד ריגשו אותי. לא ציפיתי לקבל פידבק מגברים. זה נתן חיזוק להמשיך עם זה אחר-כך בצורה מאורגנת ומושקעת, כמו בימי העיון לנשים".
הכנס בנוי ממסלולים שונים של הרצאות לנשים בשלבים שונים במעגל החיים, ויש גם מסלול לרווקות. יש משהו מוזר במסלול לרווקות ביום עיון על חיי משפחה.
"זה נבע מתוך דרישה גדולה ולחץ של הרבה בנות שלעתים חוות כאב גדול של רווקות מתמשכת. קראנו למסלול 'כלים ליצירת קשר זוגי' כדי לא לקבע את הרווקות כצורת חיים, אלא כשלב מעבר. המסר העיקרי שלנו הוא שבקשר צריך להשקיע, והן שומעות את זה עוד לפני שהן יוצרות קשר. בעזרת ה' זה יאפשר קשר עתידי".
השקעה בטוחה
ההשתתפות בכנס עולה 350 שקלים ליומיים. יש נשים שלא יכולות לשלם את הסכום, למה אתם גובים מחיר כזה עבור שיעורים?
"היינו רוצים לאפשר לכל אשה להגיע, ואנחנו גם משתדלים למצוא תורמים שיסבסדו זאת. התחושה של הציבור שלימוד תורה צריך להיות פתוח היא נכונה. אבל מה לעשות, המציאות היא שכל פעילות עולה המון כסף, ותורמים מעדיפים לתרום למשפחות נזקקות שהן רבות כל-כך היום ולא ליום עיון לנשים. המחיר הזה, שלא עלה כבר שלוש שנים, רחוק מלכסות את ההוצאות. בכל זאת, אנחנו משתדלים לתת הנחה לנשים רבות שמגיעות בקבוצות או לתושבות יש"ע.
"חשוב לי לומר שאנחנו מתאמצים מאוד כדי לכסות את הגירעונות שיום כזה מותיר. הישיבה באולם ממוזג, כוס קפה, הצגה כל זה עולה כסף. מעבר לכך, זה כינוס מקצועי. יש רופאה שמגיעה אלינו כל שנה ואומרת לי שבכינוסים רפואיים שעולים הרבה יותר היא מקבלת הרבה פחות. אנחנו בונים כאן יום עיון שבו אף הרצאה לא חוזרת. ההרצאות בנויות כחוליה שמשלימה חוליה אחרת בשרשרת, אין סתם דיבורים. יש כאן 100 מרצים שהכשירו את עצמם בתחום שנים רבות, בלמידה ובניסיון מעשי. למה שזה לא יעלה כסף? חוץ מזה, העובדה שאנשים משלמים כסף על הרצאה גוררת יחס יותר רציני. זה מייקר את התכנים".
אולי בכל זאת היה אפשר לחסוך בעלויות? למשל לפרסם פרוספקט פשוט יותר?
"דווקא הפרוספקט הוא דוגמא מצוינת לתוצר של מחשבה מאומצת ולהשקעה בזמן ולא בכסף. היום ההנפקה של פרוספקט מרשים עולה אולי אלפיים שקל יותר מזו של פרוספקט זול, בהשוואה לסכומי העלות של הכנס זה סכום פעוט, ואם בזכות זה יש לפרסום הד גדול יותר זה שווה. ובאופן יותר עקרוני, הגישה שלנו היא שכאשר מדברים על תכנים של קודש בצורה הכי גבוהה ומדויקת, זה צריך לבוא בכלי מתאים. זה מרחיב את הלב והדעת, כמו שדירה נאה מרחיבה דעתו של אדם. ועוד משהו, כאשר נשים מקבלות תדלוק רוחני וגם פינוק פיזי, יש להן כוחות ללדת ילדים, לגור בהתיישבויות, להיות נשים לבעליהן. נשים שמחות נותנות לדור את הדחיפה קדימה, הן הכוח המחייה".
חבר מביא חבר
דנה תירוש, ראש מכון בניין שלם והיוזמת הראשית שלו, מספרת שהמכון קם מתוך צורך שנוצר במציאות, המטרות הוגדרו אחר כך. דנה, בת 35 ואם לשבעה ילדים, הייתה אם במשרה כמעט מלאה בשבע השנים הראשונות לנישואיה. "אלו היו שבע השנים הטובות שלנו", היא אומרת בחיוך. בשלב זה היא החלה להדריך כלות, ומהר מאוד הרגישה שהצרכים מרובים מאוד. במקביל פנה אל בעלה חבר מהצבא שביקש לפגוש אותו כדי להתכונן לחתונתו. אל בעלה פנו עוד ועוד חברים בוגרי סיירת צנחנים, שאינם שומרים תורה ומצוות אבל רוצים להתכונן לחתונה בדרך יהודית. מעגל הפונים התרחב בשיטת 'חבר מביא חבר'.
הרב אוהד תירוש, ראש מדרשת הרובע, החל ללמד חתנים ולערוך להם חופות. דנה לימדה את הכלות הלא דתיות במקביל לכלות הדתיות שהמשיכו להגיע. כשכמות הפניות הפכה כבדה מנשוא הם החליטו להעסיק מזכירה. "אצלנו בסלון היה שולחן ועליו טלפון ופקס, ומדי יום הגיעה בחורה שסייעה בעבודת המזכירות. זה היה המכון", היא מתארת את ההיווצרות של מה שהפך תוך כמה שנים לגוף רב השפעה.
תוך כדי העשייה הוגדרו הצרכים שצריך לתת להם מענה: "קודם כל, לא היה מקום שבו אפשר ללמוד על חיי משפחה בצורה מסודרת. היום יש פקולטה לכל נושא, ודווקא בנושא החשוב הזה, על המשפחה שאליה אפשר לייחס כל הצלחה או כישלון של האדם, לא הייתה אפשרות ללמוד בצורה מסודרת.
החשיבות של הנושא היא עצומה: היום כל זוג שלישי מתגרש וירד מאוד שיעור הנישואין. בארה"ב מתחתנים רק חמישים אחוזים מהאוכלוסייה ובשוודיה בכלל לא מתחתנים! זה נושא שראוי ללמוד בצורה מסודרת ולא היה איפה. גם אם ישנם מקומות שמטפלים בסוגיות של חינוך ילדים או זוגיות, החיבור למקורות חסר. אנחנו רוצים ללמוד וללמד איך בונים בית לפי רצון ה'. להבין מה הקב"ה מצפה מאתנו בתוך המערכת המשפחתית".
לא לעבוד בהתנדבות
בניין שלם הוא מכון שמאחוריו עומדות עשר נשים העושות ימים כלילות במסירות נפש ובמשכורות סמליות למען חיזוק הבתים בישראל. המכון הוא עמותה ללא מטרת רווח, שמקבל תקציב ממשלתי קטן ונעזר מתרומות. הרב אליקים לבנון הוא הפוסק של המכון, ובנושאי רוח ההלכה יש למכון צוות הכוונה חינוכי הכולל את הרב אריה וייס, הרב אוהד תירוש, הרבנית לבנון, והרבנית שרה אליסף.
הרבנית אסתר לבנון, אשתו של הרב אליקים לבנון מאלון מורה, עסקה ועוסקת בהדרכה של עשרות כלות ובסיוע לזוגות ולהורים המתקשים בבעיות חינוכיות. קתי מנדלביץ, אשתו של אסיר ציון לשעבר הרב יוסף מנדלביץ, היא מהמרצות הבכירות של המכון. בנוסף לניסיונה העשיר בחינוך והדרכת כלות, היא עברה הכשרה בעבודה סוציאלית והיא גם לומדת להיות מורה בשיטת אלכסנדר המשלבת בריאות גוף ונפש. אגב, רוב אנשי הצוות הם בעלי השכלה אקדמית, וחלקם אף מרצים במוסדות להשכלה גבוהה. המרצות הבכירות, שהדריכו כלות רבות, עוסקות עכשיו בהדרכה של מדריכות, ומקימות דור עתיד של מומחיות בתחום.
"הרב מרדכי אליהו טען שמדריכות כלה לא צריכות לעבוד בהתנדבות מלאה, אלא שאי אפשר שכלה תשלם למדריכה ישירות. זה פוגם באופי של הקשר, מה גם שזה מחייב לתת למדריכות הדרכה מקצועית שתסמיך אותן להדרכה. לכן היה נחוץ מנגנון שיאגד את כל המדריכות ויאפשר גבייה מסודרת של סכום, אפילו סמלי.
"היום כלה משלמת למכון 540 שקלים על הדרכה מלאה, שכוללת כעשרה מפגשים בני שעה וחצי. כאשר גם החתן מקבל מדריך חתנים דרכנו הזוג מקבל הנחה. המדריכה מקבלת יותר מחצי הסכום, ואת השאר מקבל המכון. זה סכום מגוחך. החלום שלי הוא שאנשים ישלמו יותר כסף, בעיקר בגלל שהשקעה כספית מעידה על מיקום הנושא בסדר העדיפויות".
משמעות בחתונה ובנישואין
למה את מייחסת להדרכת כלות כל-כך הרבה חשיבות?
"לכל דבר בחיים אנחנו מתרגלים בהדרגה. רק לחיי נישואין צריך להתרגל ברגע. אי אפשר להתאמן לפני כן. אנחנו טוענים שהורים יכולים להכין את הילדים שלהם לזוגיות טובה על ידי דוגמא אישית חיובית של תקשורת בין בני זוג, של עבודת מידות, אבל זה לא כמו לחיות את הדברים כזוג נשוי. מובן שיש גם תחומים שאי אפשר בכלל להתכונן אליהם לפני חתונה. כל ההתרגלות וההכרות עם החוויה היא דרך המדריכה והמדריך. ואני לא מתכוונת רק לידע, אלא בעיקר לקשר אישי עם אדם שאוהב חיי נישואין, שרואה בהם חשיבות.
"נוכחתי לדעת שכלות לא דתיות צמאות להדרכה לא פחות מהכלות הדתיות. הן מגיעות אלי בגילאי העשרים המאוחרים, למעשה הקשר בינן לבין בן הזוג כבר נמצא בשלבים מתקדמים מאוד וכמעט כולן כבר חוו בעבר קשרים זוגיים עם כל המשמעות של קשר זוגי, והן כל-כך צמאות להדרכה. הרי רובן התחילו חברויות בלי שום הכוונה, והן מגיעות אחרי עשר שנים של קשרים עם בני זוג עמוסות בשאלות ומשתוקקות ליצוק תוכן ומשמעות לחוויות שהן עברו בצורה מרוקנת".
זוגות לא דתיים נחשפים בהכנה לחופתם לרבדים עמוקים של משמעות פרטית ולאומית בטקס החופה. היה זוג שאינו שומר תורה ומצוות שנפגש עם רב ללמוד את הלכות החופה. הם שאלו אותו למה שוברים כוס, ונענו שאמנם האושר הפרטי שלהם הוא שלם אבל האושר של העם עוד פגום. שבירת הכוס מסמלת את השבר והחסר של העם מול השלמות שלהם. הזוג החליף מבטים והכלה החלה לבכות. הסתבר שבזמן שהם הלכו לקחת את שמלת הכלה מהסלון בדיזנגוף הם נקלעו לפיגוע. הכלה, שהיא רופאה במקצועה, נזעקה לטפל בפצועים, ובשובה ראתה את שמלתה מוכתמת בדם. המחזה הזה המחיש להם עד כמה שמחתם הפרטית מעורבת בכאב הכלל.
זוג אחר שנרגש מטקס שבירת הכוס, חווה הכרות מיוחדת: לפני שלוש שנים נפצע חייל בלבנון, ורופא היחידה ניסה להחיות אותו עד בית החולים, שם נפטר החייל מפצעיו. ליד מיטתו נפגשו הרופא ואחותו של החייל, וכעבור זמן החליטו להתחתן. הם הגיעו להדרכה בבניין שלם. כשהם שמעו על סיבת שבירת הכוס הם התרגשו מאוד. הכלה אמרה שהיא רוצה לשבור את הכוס, והחתן גם הוא רצה לשבור את הכוס ולבטא באקט הזה את הכאב המהול בשמחתם. אחרי התייעצות עם רבנים נמצא פתרון הלכתי שהניח את דעת כולם.
ליווי לאורך כל הדרך
דנה מראה לי מכתבים ששלחו זוגות: "מה שאמרת והסברת, ימלא תוכן בביתנו שלנו ונחייך בלב לכבודך כשנזהה שלזה הרב התכוון". או: "הענקתם לנו מתנה יקרה של זוגיות ואהבה, של חכמת הבניין, של קדושת איש ואשה".
למה הדרכה לחתנים ולכלות שניתנת דרך בניין שלם טובה יותר מהדרכה שכלה מקבלת מסתם אשה טובה?
"גם הדרכה של אשה טובה היא מצוינת, אבל למכון יש ערך מוסף של ההתאמה בין המדריכה לכלה. יש לנו שתי נשים שכל התפקיד שלהם לדבר עם הכלה ולהתאים לה מדריכה שתהיה טובה לה, כי ההתאמה חשובה מאוד להצלחת ההדרכה. בנוסף, אנחנו מכוונים את המדריכות. זו מדריכת כלות שיש לה 'אמא' מאחוריה, גוף שמייעץ ומכוון. אנחנו עוסקים בהרבה תחומים, מתוך הכרה במציאות ובלחץ הזמן שלפני החתונה. יש גם נושאים שמתעוררים ביתר שאת רק אחרי חתונה, כמו יחסי כלה וחמותה. אצלנו יש הזדמנות לברר אותם גם אחר-כך בקורסים או בפגישה אישית".
לבניין שלם יש מעורבות גם בהכנה הנפשית של הזוגות לחתונה. היה מקרה שבו בחורה שנרשמה כדי לקבל הדרכה, וסיפרה שהיא בעצם לא כל-כך רוצה להתחתן עם הבחור. המדריכה יעצה לה לעצור את התהליך, ורק אחרי בירור מעמיק החליטו השניים להינשא בשלמות. היום הם זוג מאושר. "אנחנו נותנים מקום להתלבטות ולבירור, ומדגישים שחיים טובים באים כתוצאה מעבודה קשה. אנחנו משתדלים לתת עידוד ודחיפה במקומות הנכונים".
אולי הדרכה אינטנסיבית ויתר מודעות פוגמים בזרימה הטבעית של החיים בבית?
"יש צד כזה. לפעמים עדיף להניח לדברים לזרום, אבל בהרבה מקרים, דברים שהיו פעם אינטואיטיביים היום עוברים דרך השכל. היום יש צניחה של ערכים, והכל נבנה מחדש בבירור שכלי".
אנשים לא יכולים למצוא את התשובות בתוכם?
"יש אנשים שיכולים ויש כאלה שלא. השבוע פגשתי אשה שסיפרה לי שהרצאה מסוימת הצילה את חיי הנישואין שלה. זוג תורני ומבוגר שהגיע אלינו לייעוץ על סף גירושין שיקם את הקשר והתחיל לחיות מחדש. הילדים שלהם מודים לי בכל פעם שאנחנו נפגשים. יש המון מקרים כאלה, אנחנו לא יכולים להשאיר אותם בלי מענה".
הצימאון הוליד יום עיון
דנה מתמרנת בין האימהות לשבעה ילדים בגילאי שנתיים עד שלוש עשרה לבין הפעילות במכון. "אנחנו מתייחסים גם אל הבית כאל פרויקט. בכל מוצ"ש אני יושבת עם בעלי, שעוזר לי המון, ואנחנו מחליטים איך נתארגן השבוע. המכון גדל מהר כל-כך שקשה לעמוד בקצב".
במסגרת המכון מתקיים יום עיון שבועי לנשים המעוניינות בהעשרה בנושאי משפחה וזוגיות, קורסים להנחיית מדריכות כלה, מחלקה ל'חתונה יהודית ידידותית' לזוגות שאינם דתיים. קורסים שבועיים לקבוצות לא דתיות מתקיימים בירושלים בתל אביב ובמכבים. ומעל כל אלה גולת הכותרת של פעילות המכון היא יום העיון לנשים שמתקיים מדי קיץ.
דנה מספרת איך זה בכלל התחיל:
"בשנה הראשונה לפעילות רצינו לארגן כנס לכל המדריכות שלמדו בקורס שלנו, וזימנו אותם לבית ספר חורב. שלחנו מאתיים הזמנות והגיעו 750 נשים. אני זוכרת את עצמי עולה על כיסא ומתחילה לצעוק בלי רמקול: כל מי שנרשמה שתפנה לצד ימין. מי שלא נרשמה ננסה לדאוג גם לה, תעזרו לי לעזור לכם. בשנה השנייה כבר פתחנו את הכנס לקהל והודענו על הרשמה מסודרת. שבוע לפני הכנס נרשמו 2000 נשים, והבנו שבית ספר חורב לא יכיל את הכנס. כך העברנו אותו לבנייני האומה".
ההיענות וההנאה מהכנס היו רבות, אבל בעיה טכנית אחת העיבה על שימחת המארגנות צוות בנייני האומה לא הצליח לספק לנשים את השירותים הנדרשים. בהפסקות היה המסדרון הומה אדם ובקשות הנשים לא נענו די הצורך. דנה פנתה להנהלת בנייני האומה בתביעה: כיצד אתם מתיימרים להכיל 10,000 איש אם אין מספיק מקום במסדרונות ואין מספיק צוות? בהנהלת בנייני האומה נבוכו. "יש פה עשרות כנסים, ולא ראינו עוד כינוס שבו יוצאים למסדרונות רק בהפסקות ובעת ההרצאות כולן בהרצאות..."
משפחה בגובה העיניים
בשנים האחרונות יש גם יום עיון לגברים. למה בעצם? גברים מתעניינים בהרצאות כאלה?
"בכל שנה בתום הכנס, בשיחת הסיכום של הרב אליהו, שאלו נשים רבות: מה עם בניין שלם לגברים? לפני שלוש שנים אמרתי לעצמי: אם לא עכשיו, זה לא יצא לפועל. הייתי ממש מפורקת בתום הכנס. הכנס בשבילי הוא כמו לידה. בכל זאת, בכוחות אחרונים, הרמתי עשרים טלפונים לרבנים, ואף אחד לא אמר לי לא!
"ארגנו פרסום מהיר, ואחרי שבועיים בכנס היו 500 איש, שזה המון בשביל גברים. אחרי הכנס קיבלנו המון תגובות ופקסים של תודה. בהם פקס אנונימי מגבר בן ארבעים ושמונה שכתב: 'ממש תודה על הכנס, חבל שזה לא היה לפני עשרים שנה, זה היה משנה לי את החיים'. התגובות מהגברים מאוד ריגשו אותי. לא ציפיתי לקבל פידבק מגברים. זה נתן חיזוק להמשיך עם זה אחר-כך בצורה מאורגנת ומושקעת, כמו בימי העיון לנשים".
הכנס בנוי ממסלולים שונים של הרצאות לנשים בשלבים שונים במעגל החיים, ויש גם מסלול לרווקות. יש משהו מוזר במסלול לרווקות ביום עיון על חיי משפחה.
"זה נבע מתוך דרישה גדולה ולחץ של הרבה בנות שלעתים חוות כאב גדול של רווקות מתמשכת. קראנו למסלול 'כלים ליצירת קשר זוגי' כדי לא לקבע את הרווקות כצורת חיים, אלא כשלב מעבר. המסר העיקרי שלנו הוא שבקשר צריך להשקיע, והן שומעות את זה עוד לפני שהן יוצרות קשר. בעזרת ה' זה יאפשר קשר עתידי".
השקעה בטוחה
ההשתתפות בכנס עולה 350 שקלים ליומיים. יש נשים שלא יכולות לשלם את הסכום, למה אתם גובים מחיר כזה עבור שיעורים?
"היינו רוצים לאפשר לכל אשה להגיע, ואנחנו גם משתדלים למצוא תורמים שיסבסדו זאת. התחושה של הציבור שלימוד תורה צריך להיות פתוח היא נכונה. אבל מה לעשות, המציאות היא שכל פעילות עולה המון כסף, ותורמים מעדיפים לתרום למשפחות נזקקות שהן רבות כל-כך היום ולא ליום עיון לנשים. המחיר הזה, שלא עלה כבר שלוש שנים, רחוק מלכסות את ההוצאות. בכל זאת, אנחנו משתדלים לתת הנחה לנשים רבות שמגיעות בקבוצות או לתושבות יש"ע.
"חשוב לי לומר שאנחנו מתאמצים מאוד כדי לכסות את הגירעונות שיום כזה מותיר. הישיבה באולם ממוזג, כוס קפה, הצגה כל זה עולה כסף. מעבר לכך, זה כינוס מקצועי. יש רופאה שמגיעה אלינו כל שנה ואומרת לי שבכינוסים רפואיים שעולים הרבה יותר היא מקבלת הרבה פחות. אנחנו בונים כאן יום עיון שבו אף הרצאה לא חוזרת. ההרצאות בנויות כחוליה שמשלימה חוליה אחרת בשרשרת, אין סתם דיבורים. יש כאן 100 מרצים שהכשירו את עצמם בתחום שנים רבות, בלמידה ובניסיון מעשי. למה שזה לא יעלה כסף? חוץ מזה, העובדה שאנשים משלמים כסף על הרצאה גוררת יחס יותר רציני. זה מייקר את התכנים".
אולי בכל זאת היה אפשר לחסוך בעלויות? למשל לפרסם פרוספקט פשוט יותר?
"דווקא הפרוספקט הוא דוגמא מצוינת לתוצר של מחשבה מאומצת ולהשקעה בזמן ולא בכסף. היום ההנפקה של פרוספקט מרשים עולה אולי אלפיים שקל יותר מזו של פרוספקט זול, בהשוואה לסכומי העלות של הכנס זה סכום פעוט, ואם בזכות זה יש לפרסום הד גדול יותר זה שווה. ובאופן יותר עקרוני, הגישה שלנו היא שכאשר מדברים על תכנים של קודש בצורה הכי גבוהה ומדויקת, זה צריך לבוא בכלי מתאים. זה מרחיב את הלב והדעת, כמו שדירה נאה מרחיבה דעתו של אדם. ועוד משהו, כאשר נשים מקבלות תדלוק רוחני וגם פינוק פיזי, יש להן כוחות ללדת ילדים, לגור בהתיישבויות, להיות נשים לבעליהן. נשים שמחות נותנות לדור את הדחיפה קדימה, הן הכוח המחייה".