לאיזה עם מתכוון הרב סדן?
(בתגובה לטורו של חגי סגל, גיליון 49)
לא קראתי את ספרו של הרב אלי סדן, אבל המשפט שצוטט ע"י חגי סגל מפי הרב,"רק העם יחליט על מקומות אלה", מאד לא מצה חן בעיני. חשבתי לעצמי מי זה "העם" בעיני הרב, האם מיליון וחצי ערבים ועוד מאות אלפי גויים מהעלייה אחרונה הם העם שיחליט בשבילו האם נשאר כאן? אולי נחכה ששר הפנים יסיים לגייר את שלוש מאות אלף העובדים הזרים והם בהצבעתם יקבעו את גורל הנחלה של עם ישראל?
ובהתייחס לדבריו של הרב רונצקי,שאסור לסרב פקודה כי זה יביא אסון על הקצונה הדתית, אומר שמוטב שיסרבו ולא יהיו קצינים דתיים. אני מעדיף שיפנה אותי קצין חילוני, שירגיש לא טוב עם המעשה, מאשר קצין דתי מבית מדרשו של הרב סדן, שימלא פקודות באדיקות דתית ויחשוב שהוא מקיים מצווה גדולה.
ישראל בן אריה, איתמר
אסור להשתעבד לדמוקרטיה
(בתגובה לטורו של חגי סגל, גיליון 49)
יישר כוח לחגי סגל על דברי הביקורת שלו לספר "ויהי ידיו אמונה". במציאות בה הפכה הסגידה לדמוקרטיה לדת ממוסדת, חשוב להדגיש כי עבורנו אין אף ערך עליון מלבד עבודת ה'.
דמוקרטיה וגם המדינה עצמה הינן רק אמצעים להגשמת ערך זה, ובמקרה של התנגשות ביניהן בין היהדות, אין שום ספק למי נתונה נאמנותנו.
כדאי להזכיר את דבריו של הרב סולוביצ'יק (על תשובה 142): "גם השעבוד למדינה יכול ליהפך לעבודה. אפילו אם יבואו כל גדולי עולם, שאחתום כי כל נאמנותי הבלתי מסויגת נתונה למדינה, שהיא כיום אידיאל עליון ביותר ליהודים לא אתן ידי לכך בשום פנים ואופן. השתעבדות כזאת היא עבודה זרה.
השתעבדות אחת בלבד יש לנו, והיא לקב"ה ולתורה שנתן לנו כדרך חיים, ולסולם ערכים רוחניים שהתווה".
משה רט, קרני שומרון
לא לוותר למג"ד
(בתגובה לידיעה במקבץ, גיליון 49)
בערב שבת קודש פרשת "חוקת" , נתבשרנו שלאחר הפרסום בערוץ 7 ובהתערבות הרב הצבאי הראשי, "הואיל" מג"ד בחטיבת גבעתי לשחרר את החייל, שנשפט על ידו נכלא בשל סירובו להשתתף בריקודים מעורבים.
הדרישה החד משמעית שצריכה לבוא, בכל תוקף ועז, מכל מי שעוד חשוב לו שצה"ל יישאר צבא יהודי, היא שאותו מג"ד יודח לאלתר מכל תפקיד פיקודי.
אל לנו להסכים שאנחנו, אחינו, חברינו, תלמידנו ובנינו יהיו שבויים בידי "טומי לפידים" ו"פורזים" לובשי מדים המנצלים את סמכותם לכפייה אנטי דתית ולפגיעה בערכיהם של המסורים בחיילי צה"ל.
עלינו לומר בקול רם שדווקא מתוך כך שהצבא יקר לנו ואנו רואים בו קיום מצוות "עזרת ישראל מייד צר" , לא נשתתף במצווה הבאה בעבירה.
יש ליצור הרתעה אצל המפקדים, כך שיהיה ברור, שמי שמפר פקודות בתחום שמירת המצוות של חיילים דתיים, ישלם את המחיר.
אם היו פוגעים "ברגשותיו הדתיים" של חייל בדואי כבר היו בוודאי כל
כלי התקשורת בוחשים בנושא ודובר צה"ל היה מפרסם הודעת התנצלות,
האם אנשים הדבקים בתורתנו הקדושה הם משוללי זכויות? האם כבודם פחות יותר? האם הם תורמים פחות למדינה?
ליעוז כהן, בית שמש
עוד סיבה לא להתגייס
(בתגובה לידיעה במקבץ, גיליון 49)
בשבוע שעבר דווח בעיתונכם על חייל מישיבת הסדר שסירב להשתתף במסיבה מעורבת ונדון למחבוש. אני אמנם נמנה על הציבור החרדי ובניי לא הולכים לצבא, אך אני מלא הערכה לאותו חייל, שרק ההלכה קובעת אצלו ולא שום חשבונות ו"פקודות". אם היה רשות לעין לראות היינו רואים שמעשה זה מנע פיגועים ואסונות הרבה יותר מחיילים עם נשק גשמי.
בשולי המכתב אוסיף שמטעם זה די והותר יש לנו סיבה לא ללכת לצבא. אקווה שאני טועה, אבל חוששני שיותר ממפקד אחד חושב בכיוון ההוא וכך נוצרת האווירה. ואיך אפשר להיות באווירה כזאת ולשמור על קדושה?
דניאל שמחה קפלן, ירושלים
אחראי בהחלט
(בתגובה לכתבה על הרב גינצבורג, גיליון 48)
יישר כח על הכתבה. רצינו רק להבהיר נקודה שעלולה להיות מובנת בצורה לא נכונה: אחת הכותרות בכתבה היא "לא אחראי ל'ברוך הגבר'". מכותרת זו עלול להשתמע כאילו הרב גינצבורג מתנער מאחריותו לחוברת "ברוך הגבר" ולכתוב בה, וההיפך הוא הנכון - הרב עומד מאחורי כל הנאמר בחוברת.
גם לגבי השם, "ברוך הגבר", יש לרב אחריות מלאה. לדעתו זהו שם ראוי והוא אף ציין לשבח את עורך החוברת על שהציע אותו. הכתבת שאלה האם הכריכות של "ברוך הגבר" ו"טיפול שורש" אינן 'מחתרתיות'. בתשובת הרב היתה כוונה ברורה בחירת שם ועיצוב הכריכה הם נושאים חיצוניים, טריוויאליים. העיקר הוא התוכן הכתוב בפנים. הנושאים החיצוניים אינם עומדים בראש מעייניו של הרב, אך כמובן שכל החלטה שהתקבלה עברה את אישורו והוא עומד מאחוריה.
איתיאל גלעדי, עמותת גל עיני, שבות-רחל