תחת הכותרת הפרובוקטיבית "דיבוק צא" התפרסם לפני כשלושה שבועות מאמר חריף ב'הצופה' הקורא להפיל את ראש הממשלה אריאל שרון. בתגובה אמר שרון שהוא לא מבין מה שרי המפד"ל עושים בממשלה.
הדברים הללו של שרון מלמדים משהו על מקומם של פלורליזם וחופש דעה בעולמו של שרון. שרון מצפצף על מרכז מפלגתו, וחותר להקמת מדינה פלשתינית תוך הפרת החלטה שהתקבלה ברוב של כמעט מאה אחוז. זה לא מפריע לעושה-דברו אריק ברמי מנכ"ל הליכוד לדרוש להרחיק מהתנועה את משה פייגלין ונתן אנגלסמן, בטענה שהפרו את הסדר בישיבת המרכז האחרונה, כי לא ייתכן שלא יהיה ציות בתוך המפלגה.
באותו אופן, שרון מניח שאם הצופה הוא עיתון המפד"ל אז מאמר כזה מבטא את דעתם של שרי המפד"ל אפי איתם וזבולן אורלב. הרי ברור שעורך 'הצופה' סר למשמעתם, כמו שגם הוא דורש משמעת מלאה בתוך מפלגתו.
אלא שראש ממשלתנו לא מעודכן בהתפתחויות האחרונות בשוק התקשורת. המפד"ל היום היא שותף קטן ב'הצופה', לאחר ש80- אחוז מהבעלות על העיתון נקנו ע"י איש העסקים שלמה בן-צבי ושותפו רון לאודר. שלמה בן צבי, בעל השליטה היום ב'הצופה' הוא חבר ליכוד. אפילו חבר מרכז. אותו מרכז שהחליט שאסור להקים מדינה פלשתינית. בכל אופן, אם יש מקום לייחס ל'הצופה' השתייכות מפלגתית לפי הבעלות, אז אפשר לומר שהזיקה שלו היא למפלגת הליכוד.
אז להבא, אם ב'הצופה' מתפרסם מאמר מערכת שקורא להדחתו של ראש הממשלה, זוהי השאלה הנכונה ששרון צריך לשאול:
אני לא מבין, מה שרי הליכוד עושים בקואליציה?
איש ימינך
שבוע הספר העברי חלף הלך לו. אז מה, בגלל זה לא אמליץ לכם על ספר טוב?
בניסן האחרון יצא לאור הספר 'איש ימינך' על חייו ודמותו של הרב בנימין הרלינג. הרב הרלינג מקדומים, זכר צדיק וקדוש לברכה, נפל בקרב מאש מחבלים ו'שוטרים' פלשתינים אשר תקפו קבוצת מטיילים יהודים בהר עיבל בחול המועד סוכות תשס"א.
חמישה לוחמים חמושים בנשק אישי התפרסו כדי לגונן על קבוצת האזרחים, המחפשת מפלט מפני כדורי האויב המתקרב. היו שם שני חיילי 'חרוב', קשר ומפקד, שצורפו לטיול כמאבטחים מטעם צה"ל. חברו אליהם שלושה מטיילים: צנחן בחופשה תושב קדומים ויוצא גולני תושב יצהר, שניהם עם רובי M-16 , והרב בנימין הרלינג בן ה64- עם העוזי שבו היה חמוש תמיד בלכתו בנתיבי השומרון. אחד ממשתתפי הטיול שגם לו היה עוזי סיפר שהרב הרלינג גרם לו להתרחק מאזור האש, בטענה שטווח הירי רחוק מדי לעוזי. רק מאוחר יותר שם לב שהרב עצמו הצטרף אל הלוחמים.
הרב הרלינג שירת בצעירותו בנח"ל המוצנח ועבר קורס מ"כים. אחר כך התמיד משך עשרות שנים בשירות מילואים קרבי, גם כשכבר לא היה חייב בכך. למרות גילו המתקדם ונשקו קצר-הטווח הוא התמקם בחולייה הקדמית מול אש האויב. בשלב מסוים אף דילג לעמדה קדמית קיצונית בכיוון שממנו התקרבו היורים. החייל מיכאל טשרנין מקדומים שנפצע בקרב מספר כי הקשר בין הלוחמים התנהל בצעקות, כשהם אינם רואים איש את רעהו. הרב הרלינג היה מעורב בניהול הקרב, נתן עצות למפקד שמהן היתה ניכרת המקצועיות הצבאית שלו, וכשהאויב התקרב לטווח הירי של העוזי החל אף לירות לעברו, תוך כדי שירת "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי". בערך כשעה לאחר תחילת הקרב שמע מיכאל טשרנין את הרב אומר 'נפגעתי'. אחר כך נדם. החובש ניסה להגיע אליו, אך האש הכבדה לא אפשרה להתקרב. "רק בחסות החשיכה פונו המטיילים, ועמם פצועי ההתקפה, ובהם הרב בנימין הרלינג, תלמיד חכם שלמד ולימד תורה כל חייו, חייל קרבי בן 64" - כך מסתיים תיאור הקרב בספר.
הרב בנימין הרלינג היה בוגר ישיבות כפר הרואה, כרם ביבנה ומרכז הרב. בעיני רבים שזכו להכירו היה דמות מופת עוד בחייו: תלמיד חכם גדול שכל מעייניו בדברים שבקדושה, ועם זאת פשוט וצנוע בהליכותיו ובעל מידות שהקדים שלום לכל אדם. עוד בחייו כינוהו חבריו רבי בנימין הצדיק. הוא היה מחנך אהוב ונערץ למאות ואלפי בני ישיבה, תחילה בישיבת 'כפר הרואה' אם ישיבות בני עקיבא, וב19- שנות חייו האחרונות בבית המדרש באלון מורה.
לא אנסה לתאר כאן את דמותו המיוחדת ורבת הגוונים. תקראו את הספר. ובכל זאת, הנה כמה עובדות מעניינות ומאפיינות:
הרב הרלינג הקפיד לשלוח בכל שנה ברכת 'שנה טובה' למשפחות תלמידיו שנפלו במערכות ישראל. למרות שקידתו בלימוד וגילו המבוגר הקפיד להתייצב בהפגנות השונות למען ארץ ישראל. בשנותיו האחרונות נהג להגיע בכל יום שישי אל המאחזים בגבעות, שם הטה שכמו משך שעות ארוכות בעבודה חקלאית עם המעדר, כשהוא מגלה התמדה למופת ודבקות במשימה. בנסיעותיו הרבות בטרמפים סרב תמיד להצעות להסיע אותו מעבר למסלול המתוכנן של הנהג. כשהרכב בו נסע הותקף באבנים היה נוהג לצאת עם נשקו ולהניס את התוקפים. היה זהיר מאוד בממונם של אחרים, שילם על כל דבר שקיבל והיה סרבן למתנות. התנזר מהנאות גשמיות של אכילה ושתייה, והאוכל המועט שהכניס לפיו תוכנן לפי הדרכה רפואית טבעונית.
כאמור, הרב הרלינג היה דמות מופת כבר בחייו, אבל היריעה הרחבה שהספר פורש מאפשרת אפילו למי שהכירוהו להתוודע לצדדים נוספים באישיותו ולראות את דמותו בצורה שלמה יותר. קריאת הספר היא חוויה מרגשת ומרוממת עבור כל מי שמפגש עם דמותו של יהודי גדול עושה לו משהו. הפורמט של הספר מזכיר את סדרת ספרי שמחה רז על גדולי ישראל: פרקים לפי נושאים, שמחולקים לסיפורים קצרים המסופרים מפי עדי ראייה.
דמויות מופת ואנשי מעלה חיים בקרבנו, ולא תמיד אנו זוכים למאמץ ספרותי שמעלה בפנינו תמונה חיה שלהם. שני גורמים חברו כאן לכך שדמותו של הרב הרלינג תוצג לפנינו בדרך כה יפה. האחד, נסיבות נפילתו המיוחדות. השני, כשרון הכתיבה והעריכה של חתנו, יואב שורק מעפרה, הוגה וכותב המפרסם מאמרים בבמות שונות, אשר ליקט את העדויות והמעשים וערך וכתב את הספר.
בהערה מיוחדת ואופיינית לו מזהיר יואב שורק בהקדמתו את הקוראים להימנע מגישה של חקיינות עיוורת לגבי דרכיו ומעשיו של גיבור הספר. "סיפור מעשיהם של צדיקים בא כדי לבשם את העולם; כדי ללמד עד היכן מגיע כוחו של אדם; כדי שכל אדם ילמד דבר מה המועיל לו באמת. אך חובה על המספר להזהיר מפני הסכנה: פעמים רבות יכול אדם לבוא לידי העתקה וחיקוי מתוך התלהבות קדושה ומתוך חוסר מודעות למקומו וכוחותיו, ובמקום שבא לתקן נמצא מקלקל". במילים אחרות, גם אם מעשה מסויים של גיבור הספר השאיר עליך רושם רב, עדיין אין זה אומר שמתאים לך באופן אישי להתנהג באופן זהה. כל אחד ותנאי חייו, אישיותו ומדרגתו.
מומלץ בחום.
בשולי הדברים, אי אפשר שלא להזכיר כאן את העובדה המצמררת שמסוקי צה"ל חגו שעה ארוכה סביב אזור הקרב, אך בפקודה מגבוה נמנעו מלתקוף ישירות את המרצחים ולהביא לסיומו של הקרב מוקדם הרבה יותר, והסתפקו ב'ירי אזהרה' אל שטחים ריקים. ההפקרה הזאת, שרק בנס לא הסתיימה בהרוגים רבים, היא כתם שרובץ על הצמרת הביטחונית שלנו, שלא השתנתה הרבה מאז. כמו לגבי הפקרת החייל מדחת יוסוף בקבר יוסף, ועדת חקירה צה"לית טייחה את חקירת האירוע, והאמת עדיין ממתינה לצאת לאור.
הדברים הללו של שרון מלמדים משהו על מקומם של פלורליזם וחופש דעה בעולמו של שרון. שרון מצפצף על מרכז מפלגתו, וחותר להקמת מדינה פלשתינית תוך הפרת החלטה שהתקבלה ברוב של כמעט מאה אחוז. זה לא מפריע לעושה-דברו אריק ברמי מנכ"ל הליכוד לדרוש להרחיק מהתנועה את משה פייגלין ונתן אנגלסמן, בטענה שהפרו את הסדר בישיבת המרכז האחרונה, כי לא ייתכן שלא יהיה ציות בתוך המפלגה.
באותו אופן, שרון מניח שאם הצופה הוא עיתון המפד"ל אז מאמר כזה מבטא את דעתם של שרי המפד"ל אפי איתם וזבולן אורלב. הרי ברור שעורך 'הצופה' סר למשמעתם, כמו שגם הוא דורש משמעת מלאה בתוך מפלגתו.
אלא שראש ממשלתנו לא מעודכן בהתפתחויות האחרונות בשוק התקשורת. המפד"ל היום היא שותף קטן ב'הצופה', לאחר ש80- אחוז מהבעלות על העיתון נקנו ע"י איש העסקים שלמה בן-צבי ושותפו רון לאודר. שלמה בן צבי, בעל השליטה היום ב'הצופה' הוא חבר ליכוד. אפילו חבר מרכז. אותו מרכז שהחליט שאסור להקים מדינה פלשתינית. בכל אופן, אם יש מקום לייחס ל'הצופה' השתייכות מפלגתית לפי הבעלות, אז אפשר לומר שהזיקה שלו היא למפלגת הליכוד.
אז להבא, אם ב'הצופה' מתפרסם מאמר מערכת שקורא להדחתו של ראש הממשלה, זוהי השאלה הנכונה ששרון צריך לשאול:
אני לא מבין, מה שרי הליכוד עושים בקואליציה?
איש ימינך
שבוע הספר העברי חלף הלך לו. אז מה, בגלל זה לא אמליץ לכם על ספר טוב?
בניסן האחרון יצא לאור הספר 'איש ימינך' על חייו ודמותו של הרב בנימין הרלינג. הרב הרלינג מקדומים, זכר צדיק וקדוש לברכה, נפל בקרב מאש מחבלים ו'שוטרים' פלשתינים אשר תקפו קבוצת מטיילים יהודים בהר עיבל בחול המועד סוכות תשס"א.
חמישה לוחמים חמושים בנשק אישי התפרסו כדי לגונן על קבוצת האזרחים, המחפשת מפלט מפני כדורי האויב המתקרב. היו שם שני חיילי 'חרוב', קשר ומפקד, שצורפו לטיול כמאבטחים מטעם צה"ל. חברו אליהם שלושה מטיילים: צנחן בחופשה תושב קדומים ויוצא גולני תושב יצהר, שניהם עם רובי M-16 , והרב בנימין הרלינג בן ה64- עם העוזי שבו היה חמוש תמיד בלכתו בנתיבי השומרון. אחד ממשתתפי הטיול שגם לו היה עוזי סיפר שהרב הרלינג גרם לו להתרחק מאזור האש, בטענה שטווח הירי רחוק מדי לעוזי. רק מאוחר יותר שם לב שהרב עצמו הצטרף אל הלוחמים.
הרב הרלינג שירת בצעירותו בנח"ל המוצנח ועבר קורס מ"כים. אחר כך התמיד משך עשרות שנים בשירות מילואים קרבי, גם כשכבר לא היה חייב בכך. למרות גילו המתקדם ונשקו קצר-הטווח הוא התמקם בחולייה הקדמית מול אש האויב. בשלב מסוים אף דילג לעמדה קדמית קיצונית בכיוון שממנו התקרבו היורים. החייל מיכאל טשרנין מקדומים שנפצע בקרב מספר כי הקשר בין הלוחמים התנהל בצעקות, כשהם אינם רואים איש את רעהו. הרב הרלינג היה מעורב בניהול הקרב, נתן עצות למפקד שמהן היתה ניכרת המקצועיות הצבאית שלו, וכשהאויב התקרב לטווח הירי של העוזי החל אף לירות לעברו, תוך כדי שירת "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי". בערך כשעה לאחר תחילת הקרב שמע מיכאל טשרנין את הרב אומר 'נפגעתי'. אחר כך נדם. החובש ניסה להגיע אליו, אך האש הכבדה לא אפשרה להתקרב. "רק בחסות החשיכה פונו המטיילים, ועמם פצועי ההתקפה, ובהם הרב בנימין הרלינג, תלמיד חכם שלמד ולימד תורה כל חייו, חייל קרבי בן 64" - כך מסתיים תיאור הקרב בספר.
הרב בנימין הרלינג היה בוגר ישיבות כפר הרואה, כרם ביבנה ומרכז הרב. בעיני רבים שזכו להכירו היה דמות מופת עוד בחייו: תלמיד חכם גדול שכל מעייניו בדברים שבקדושה, ועם זאת פשוט וצנוע בהליכותיו ובעל מידות שהקדים שלום לכל אדם. עוד בחייו כינוהו חבריו רבי בנימין הצדיק. הוא היה מחנך אהוב ונערץ למאות ואלפי בני ישיבה, תחילה בישיבת 'כפר הרואה' אם ישיבות בני עקיבא, וב19- שנות חייו האחרונות בבית המדרש באלון מורה.
לא אנסה לתאר כאן את דמותו המיוחדת ורבת הגוונים. תקראו את הספר. ובכל זאת, הנה כמה עובדות מעניינות ומאפיינות:
הרב הרלינג הקפיד לשלוח בכל שנה ברכת 'שנה טובה' למשפחות תלמידיו שנפלו במערכות ישראל. למרות שקידתו בלימוד וגילו המבוגר הקפיד להתייצב בהפגנות השונות למען ארץ ישראל. בשנותיו האחרונות נהג להגיע בכל יום שישי אל המאחזים בגבעות, שם הטה שכמו משך שעות ארוכות בעבודה חקלאית עם המעדר, כשהוא מגלה התמדה למופת ודבקות במשימה. בנסיעותיו הרבות בטרמפים סרב תמיד להצעות להסיע אותו מעבר למסלול המתוכנן של הנהג. כשהרכב בו נסע הותקף באבנים היה נוהג לצאת עם נשקו ולהניס את התוקפים. היה זהיר מאוד בממונם של אחרים, שילם על כל דבר שקיבל והיה סרבן למתנות. התנזר מהנאות גשמיות של אכילה ושתייה, והאוכל המועט שהכניס לפיו תוכנן לפי הדרכה רפואית טבעונית.
כאמור, הרב הרלינג היה דמות מופת כבר בחייו, אבל היריעה הרחבה שהספר פורש מאפשרת אפילו למי שהכירוהו להתוודע לצדדים נוספים באישיותו ולראות את דמותו בצורה שלמה יותר. קריאת הספר היא חוויה מרגשת ומרוממת עבור כל מי שמפגש עם דמותו של יהודי גדול עושה לו משהו. הפורמט של הספר מזכיר את סדרת ספרי שמחה רז על גדולי ישראל: פרקים לפי נושאים, שמחולקים לסיפורים קצרים המסופרים מפי עדי ראייה.
דמויות מופת ואנשי מעלה חיים בקרבנו, ולא תמיד אנו זוכים למאמץ ספרותי שמעלה בפנינו תמונה חיה שלהם. שני גורמים חברו כאן לכך שדמותו של הרב הרלינג תוצג לפנינו בדרך כה יפה. האחד, נסיבות נפילתו המיוחדות. השני, כשרון הכתיבה והעריכה של חתנו, יואב שורק מעפרה, הוגה וכותב המפרסם מאמרים בבמות שונות, אשר ליקט את העדויות והמעשים וערך וכתב את הספר.
בהערה מיוחדת ואופיינית לו מזהיר יואב שורק בהקדמתו את הקוראים להימנע מגישה של חקיינות עיוורת לגבי דרכיו ומעשיו של גיבור הספר. "סיפור מעשיהם של צדיקים בא כדי לבשם את העולם; כדי ללמד עד היכן מגיע כוחו של אדם; כדי שכל אדם ילמד דבר מה המועיל לו באמת. אך חובה על המספר להזהיר מפני הסכנה: פעמים רבות יכול אדם לבוא לידי העתקה וחיקוי מתוך התלהבות קדושה ומתוך חוסר מודעות למקומו וכוחותיו, ובמקום שבא לתקן נמצא מקלקל". במילים אחרות, גם אם מעשה מסויים של גיבור הספר השאיר עליך רושם רב, עדיין אין זה אומר שמתאים לך באופן אישי להתנהג באופן זהה. כל אחד ותנאי חייו, אישיותו ומדרגתו.
מומלץ בחום.
בשולי הדברים, אי אפשר שלא להזכיר כאן את העובדה המצמררת שמסוקי צה"ל חגו שעה ארוכה סביב אזור הקרב, אך בפקודה מגבוה נמנעו מלתקוף ישירות את המרצחים ולהביא לסיומו של הקרב מוקדם הרבה יותר, והסתפקו ב'ירי אזהרה' אל שטחים ריקים. ההפקרה הזאת, שרק בנס לא הסתיימה בהרוגים רבים, היא כתם שרובץ על הצמרת הביטחונית שלנו, שלא השתנתה הרבה מאז. כמו לגבי הפקרת החייל מדחת יוסוף בקבר יוסף, ועדת חקירה צה"לית טייחה את חקירת האירוע, והאמת עדיין ממתינה לצאת לאור.