למעשה, לא אני זה שצריך לגזור את דינה הכתוב של קלטת הווידיאו הזאת. היא לא מיועדת לקשישים שכמותי. כיוון המחשבה העבש שלי, אינו מזמן לי להשתלב עם קהל היעד של היוצרים. אז עשיתי את מה שמתבקש, וישבתי לצפות ביצירה עם קהל היעד, בניי ובנותיי.
שנתחיל ב"לוק"?
גם בלי ללמוד שנתיים טלוויזיה וקולנוע אצל מורי ורבי אדיר זיק, אני יכול לומר בוודאות שמדובר בעלילה מופרכת לחלוטין. המשחק איום ונורא, ואם אתם רוצים להתעצבן, עליכם לצפות ברציפות, אחרי שבע שמונה דקות, תרגישו איך הדם החם מטפס לו בעורקים בואכה מוח.
בקיצור, ראיתי הפקות חרדיות בעבר, כמעט כולם היו נוראות, אבל זה, ממש גרם לי לבדוק עם רעייתי הפדגוגית, האם זה בסדר הניסוי הזה. ליתר ביטחון, התקשרתי לד"ר יצחק קדמן,(מהמועצה לשלום הילד) לוודא שלא יאשימו אותי מתישהו בהתעללות, היה תפוס שם.
נגמר הסרט, נגמרה העלילה, לקחתי בקבוק מים קרים להירגע, וניסחתי קוים כלליים לקראת כתיבת הטור הזה.
אבל אז חלפה לידי הגדולה (כולה בת שמונה, "גדולה") והחלה לשחזר חוויות מהסרט:
"אבא! ראית איזה מצחיק רוני?" היא שאלה ואני התחלחלתי.
"מצחיק?, מה מצחיק בו?",
"בטח מצחיק! איך שהוא ממצמץ כל הזמן, כשהוא זולל ממתקים... ו.. דוד החקיין? ראית איזה רופא שיניים טוב הוא?"
כשדוד החקיין הוזכר בחיבה, הבנתי שאני לא משחק על המגרש הזה בכלל. ושלא יהיה ספק, דוד החקיין מוכשר בטירוף, פופולארי יותר מבנימין נתניהו (וגם גורם לפחות נזקים) וילדים מתים עליו. ובכ"ז ציפיתי שהבת שלי, הגדולה, תתרשם אחרת מהסרט הזה.
המשך הערב כבר היה נחרץ יותר עבורי. הקטנה באה לברר שאני לא חושב דברים רעים על הסרט, והגדול סרק את הטור (פעמיים!) כדי לפסול קטעים שליליים. "אם אתה לא ילד, אל תראה סרטים של ילדים", הוא פסק.
לסיכום, ילדיכם ייהנו מאוד מהסרט הזה, הוא מצחיק, משעשע, וגם מעט חינוכי. הם יקפידו על צחצוח שיניים, ויבלעו פחות ממתקים ומזון ג'אנק. אולי הפעוטות שבהם ייבהלו מהמפגש עם רופא השיניים, מצד שני, כדאי להכין אותם לחיים.
שבעה שלבים פחות שרפרף אחד בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
בשום מקום לא כתוב שצריך לנצל את כל 68 הדקות לצפייה שניתן להפיק מתקליטור. ריבונו של עולם, מה היה קורה אילו חברת ההפקה הייתה נמנעת מלשלב בסוף הסרט את השיר המטופש לחלוטין, "דן דן, דני דן, דני דני דניאל".
מיותר.
שנתחיל ב"לוק"?
גם בלי ללמוד שנתיים טלוויזיה וקולנוע אצל מורי ורבי אדיר זיק, אני יכול לומר בוודאות שמדובר בעלילה מופרכת לחלוטין. המשחק איום ונורא, ואם אתם רוצים להתעצבן, עליכם לצפות ברציפות, אחרי שבע שמונה דקות, תרגישו איך הדם החם מטפס לו בעורקים בואכה מוח.
בקיצור, ראיתי הפקות חרדיות בעבר, כמעט כולם היו נוראות, אבל זה, ממש גרם לי לבדוק עם רעייתי הפדגוגית, האם זה בסדר הניסוי הזה. ליתר ביטחון, התקשרתי לד"ר יצחק קדמן,(מהמועצה לשלום הילד) לוודא שלא יאשימו אותי מתישהו בהתעללות, היה תפוס שם.
נגמר הסרט, נגמרה העלילה, לקחתי בקבוק מים קרים להירגע, וניסחתי קוים כלליים לקראת כתיבת הטור הזה.
אבל אז חלפה לידי הגדולה (כולה בת שמונה, "גדולה") והחלה לשחזר חוויות מהסרט:
"אבא! ראית איזה מצחיק רוני?" היא שאלה ואני התחלחלתי.
"מצחיק?, מה מצחיק בו?",
"בטח מצחיק! איך שהוא ממצמץ כל הזמן, כשהוא זולל ממתקים... ו.. דוד החקיין? ראית איזה רופא שיניים טוב הוא?"
כשדוד החקיין הוזכר בחיבה, הבנתי שאני לא משחק על המגרש הזה בכלל. ושלא יהיה ספק, דוד החקיין מוכשר בטירוף, פופולארי יותר מבנימין נתניהו (וגם גורם לפחות נזקים) וילדים מתים עליו. ובכ"ז ציפיתי שהבת שלי, הגדולה, תתרשם אחרת מהסרט הזה.
המשך הערב כבר היה נחרץ יותר עבורי. הקטנה באה לברר שאני לא חושב דברים רעים על הסרט, והגדול סרק את הטור (פעמיים!) כדי לפסול קטעים שליליים. "אם אתה לא ילד, אל תראה סרטים של ילדים", הוא פסק.
לסיכום, ילדיכם ייהנו מאוד מהסרט הזה, הוא מצחיק, משעשע, וגם מעט חינוכי. הם יקפידו על צחצוח שיניים, ויבלעו פחות ממתקים ומזון ג'אנק. אולי הפעוטות שבהם ייבהלו מהמפגש עם רופא השיניים, מצד שני, כדאי להכין אותם לחיים.
שבעה שלבים פחות שרפרף אחד בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
בשום מקום לא כתוב שצריך לנצל את כל 68 הדקות לצפייה שניתן להפיק מתקליטור. ריבונו של עולם, מה היה קורה אילו חברת ההפקה הייתה נמנעת מלשלב בסוף הסרט את השיר המטופש לחלוטין, "דן דן, דני דן, דני דני דניאל".
מיותר.