הפרוטוקולים של זקני ההתנחלויות
תושבי גוש קטיף התלבטו בתחילת השבוע אם להיפגש עם משלחת ח"כי העבודה, שירדה אליהם מירושלים כדי לקדם את מצע הטרנספר של המפלגה. בסוף התקיימה פגישה, אפילו תרבותית למדי. עצם קיומה המחיש, שוב, את ההשלמה של המתנחלים עם תופעת הכפשתם. הם אילפו עצמם להתייחס בשוויון נפש לשנאה כלפיהם, עד כדי נכונות לארח בביתם את אלה שקשרו קשר פומבי להחריבו.
התרגלנו, אחים יקרים, למשטמה, לשנאה, לחרפות ולגידופים. זה כבר נראה לנו טבעי שרוצחים את אופיינו ברדיו ומשחירים את דמותנו בעיתונים. המנגנון החיסוני שלנו הפסיק להגיב על עלילות נוראות אודותינו. אוזנינו אינן מצלצלות עוד כשפוליטיקאי מהשמאל תובע, דרך שיגרה, לסלק אותנו מבתינו. אפילו לנו זה נשמע הגיוני ונורמלי שבכלי תקשורת ממלכתיים ופרטיים מתנהל דיון כאילו אקדמי בסוגיית עקירתם של עשרות ישובים ותיקים.
הרבה שנים אני מלקט אמירות בלע המוטחות במתנחלים, ומפרסם אותן במדור 'נקודתיים' של הבטאון 'נקודה', ונראה לי שבזמן האחרון נשברו כמה שיאים בתחום הזה. למרות הרתיעה מהשוואות היסטוריות בוטות קשה להתעלם מקווי דמיון מובהקים בין שנאת המתנחלים העכשווית לבין שנאת היהודים הקלאסית. המלים והדימויים כמעט זהים לפעמים.
המתנחלים, לפי התקשורת והשמאל, הם שורש כל רע, מרעילי בארות השלום, סכנה לסדר הטוב. בגללם פרצה מגיפת הפיגועים, בגללם הכלכלה הרוסה, בגללם אפילו תאונות הדרכים. הם מוצצים בכישרון את תקציב המדינה וגוזלים בכך לחם מפיהם של יתומים ואלמנות ממערב לקו הירוק. מיליארדי שקלים שיכלו לשפר את תשתית הכבישים במדינה נשפכו על הכבישים העוקפים שלהם.
הם סהרורים, קיצוניים, הוזים, מטורפים, אלימים, מורדים, מסיתים, רעי לב, בטלנים, כמעט תתי אדם. ב. מיכאל כתב לפני כחודש ב'ידיעות אחרונות': "האנשים הרעים הללו, שהושחתו ופונקו ושמנו בעשרות שנים של טירוף ובטלנות, הם פגע רע נפיץ ומסוכן. יידרשו שנים רבות עד שבני הדור הזה, דור מתנחלי הכיבוש, ישובו ויהיו כאחד האדם, ישובו ויהיו ראויים למגורי אדם".
הם משונים מאוד. נלעגים. לגברים יש זקן פרוע ועיניים יוקדות ואילו הנשים צווחניות והרות. "לא אחת עולה הצורך ללפות את הבטן המפרכסת מצחוק למראה ילדונת זבת חוטם שרק הכרס בין שיניה מעיד עליה שהיא כבר עשתה בגרות", כתב ב. מיכאל הנ"ל. עמיתו, רמי יצהר, תיאר כך את הפגנת הימין האחרונה באתר האינטרנט שלו: "רבבות מזוקנים מההתנחלויות הגיעו במאות אוטובוסים חדישים כדי להיווכח שהם בודדים במאבקם הסהרורי נגד הפסקת שפיכות הדמים".
המתנחלים, כולם, הרגו את רבין. שלחו יד במשיח השלום. אמנם מי שלחץ על ההדק בפועל לא היה מתנחל, ואף פעם לא נחשף קשר ישיר בינו לבין רבנים מיש"ע, אך אחריותם המוסרית לרצח ברורה בעליל. היא לא תכופר להם עד דור אחרון. איך אמר השר פורז? 'חמאסניקים'. ראש-הממשלה לא טרח לקרוא אותו לסדר.
המתנחלים גם קושרים קשר ערמומי להשתלט על צה"ל, על מוסדות השלטון, על כל המדינה. מבחינתם, החילונים אינם אלא חמורו של משיח. ברגע שלא יזדקקו לו עוד, יבעטו בו לכל הרוחות. עיין ספרו המיוחצ"ן של ספי רכלבסקי בנדון.
ואשר על כן, המתנחלים ראויים לעונש הנורא שיבוא עליהם, עונש הפינוי והעקירה. אפילו פובליציסט שפוי ומאופק בדרך כלל, כמו ארי שביט, סבור שהם המיטו אותו על עצמם במעשיהם הנלוזים: "ובבוא היום, כאשר הדחפורים אכן יעלו אל עפרה ודולב ותקוע, הציבור הישראלי יעמוד מנגד. לא תהיה בו הבנה ולא אהדה למי שרמסו אותו" (הארץ, 26.6.03). ככל הידוע, לוועדה הממשלתית החדשה נגד הסתה אין מנדט לטפל באמירות כאלו.
קול ישמעאל
שהחיינו: לראשונה מאז הקמת המדינה והמצאת הרדיו, נחנכה כאן השבוע תחנת רדיו חוקית כלל ארצית שאיננה כפופה ישירות לרשות השידור. אחרי שנים רבות שבהם נהנו קול ישראל וגל"ץ ממונופול שידור רב-אזורי, בעוד תחנות אחרות נאלצו לשדר בהיקף מוניציפאלי או לרדת למחתרת, יכולים סוף סוף יזמים פרטיים לשדר ללא הגבלות גיאוגרפיות.
השדרנים המאושרים הם אנשי ערוץ א-שאמס, תחנת רדיו ערבית מסחרית, בבעלות האחים בני ויהורם גאון. למזלם, שידוריהם נחנכו בעיצומה של ההודנה, כך שיש להם די זמן לגבש מדיניות ניסוח בנושאים בעייתיים. כפי שנמסר, מנהל מחלקת החדשות תר עכשיו אחרי מלים מתאימות במרחב שבין 'צה"ל' לבין 'צבא הכיבוש' ובין 'שאהידים' ל'טירוריסטים'.
אפליה מתקנת
א-פרופו המצב הכלכלי הקשה, הקיצוץ הדרמטי בקצבאות והטענות הנצחיות על קיפוח ערביי ישראל, הנה לקט נתונים שפירסם זה עתה יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים: חלקן היחסי של המועצות הערביות בתקציב משרד הפנים לשנת 2002 היה יותר מפי שניים מגודלן היחסי. תקציבי הפיתוח של המגזר הערבי היו גדולים אף יותר, פי חמישה מגודלו של המגזר. כנ"ל גודל השתתפות המדינה בהקמת מוסדות ציבור שם.
שפעת תקציבים מרשימה הורעפה גם על בתי הספר הערביים: בשנת 2002 נבנו 1,523 כיתות חדשות בעבור הדור הצעיר של ערביי ישראל. במשרד ראש הממשלה גאים לספר שמדובר בנתח תקציבי של 35.9 אחוז מכלל תקציב הכיתות החדשות בארץ, ב-115 אחוז יותר מהיקף האוכלוסיה הערבית כאן.
רדיו א-שאמס ינהג ביושר אינטלקטואלי אם ידווח על הנתונים המשמחים הללו בחדשותיו. מיד אחרי המהדורה אפשר להקדיש שיר לכבוד הממשלה.
תושבי גוש קטיף התלבטו בתחילת השבוע אם להיפגש עם משלחת ח"כי העבודה, שירדה אליהם מירושלים כדי לקדם את מצע הטרנספר של המפלגה. בסוף התקיימה פגישה, אפילו תרבותית למדי. עצם קיומה המחיש, שוב, את ההשלמה של המתנחלים עם תופעת הכפשתם. הם אילפו עצמם להתייחס בשוויון נפש לשנאה כלפיהם, עד כדי נכונות לארח בביתם את אלה שקשרו קשר פומבי להחריבו.
התרגלנו, אחים יקרים, למשטמה, לשנאה, לחרפות ולגידופים. זה כבר נראה לנו טבעי שרוצחים את אופיינו ברדיו ומשחירים את דמותנו בעיתונים. המנגנון החיסוני שלנו הפסיק להגיב על עלילות נוראות אודותינו. אוזנינו אינן מצלצלות עוד כשפוליטיקאי מהשמאל תובע, דרך שיגרה, לסלק אותנו מבתינו. אפילו לנו זה נשמע הגיוני ונורמלי שבכלי תקשורת ממלכתיים ופרטיים מתנהל דיון כאילו אקדמי בסוגיית עקירתם של עשרות ישובים ותיקים.
הרבה שנים אני מלקט אמירות בלע המוטחות במתנחלים, ומפרסם אותן במדור 'נקודתיים' של הבטאון 'נקודה', ונראה לי שבזמן האחרון נשברו כמה שיאים בתחום הזה. למרות הרתיעה מהשוואות היסטוריות בוטות קשה להתעלם מקווי דמיון מובהקים בין שנאת המתנחלים העכשווית לבין שנאת היהודים הקלאסית. המלים והדימויים כמעט זהים לפעמים.
המתנחלים, לפי התקשורת והשמאל, הם שורש כל רע, מרעילי בארות השלום, סכנה לסדר הטוב. בגללם פרצה מגיפת הפיגועים, בגללם הכלכלה הרוסה, בגללם אפילו תאונות הדרכים. הם מוצצים בכישרון את תקציב המדינה וגוזלים בכך לחם מפיהם של יתומים ואלמנות ממערב לקו הירוק. מיליארדי שקלים שיכלו לשפר את תשתית הכבישים במדינה נשפכו על הכבישים העוקפים שלהם.
הם סהרורים, קיצוניים, הוזים, מטורפים, אלימים, מורדים, מסיתים, רעי לב, בטלנים, כמעט תתי אדם. ב. מיכאל כתב לפני כחודש ב'ידיעות אחרונות': "האנשים הרעים הללו, שהושחתו ופונקו ושמנו בעשרות שנים של טירוף ובטלנות, הם פגע רע נפיץ ומסוכן. יידרשו שנים רבות עד שבני הדור הזה, דור מתנחלי הכיבוש, ישובו ויהיו כאחד האדם, ישובו ויהיו ראויים למגורי אדם".
הם משונים מאוד. נלעגים. לגברים יש זקן פרוע ועיניים יוקדות ואילו הנשים צווחניות והרות. "לא אחת עולה הצורך ללפות את הבטן המפרכסת מצחוק למראה ילדונת זבת חוטם שרק הכרס בין שיניה מעיד עליה שהיא כבר עשתה בגרות", כתב ב. מיכאל הנ"ל. עמיתו, רמי יצהר, תיאר כך את הפגנת הימין האחרונה באתר האינטרנט שלו: "רבבות מזוקנים מההתנחלויות הגיעו במאות אוטובוסים חדישים כדי להיווכח שהם בודדים במאבקם הסהרורי נגד הפסקת שפיכות הדמים".
המתנחלים, כולם, הרגו את רבין. שלחו יד במשיח השלום. אמנם מי שלחץ על ההדק בפועל לא היה מתנחל, ואף פעם לא נחשף קשר ישיר בינו לבין רבנים מיש"ע, אך אחריותם המוסרית לרצח ברורה בעליל. היא לא תכופר להם עד דור אחרון. איך אמר השר פורז? 'חמאסניקים'. ראש-הממשלה לא טרח לקרוא אותו לסדר.
המתנחלים גם קושרים קשר ערמומי להשתלט על צה"ל, על מוסדות השלטון, על כל המדינה. מבחינתם, החילונים אינם אלא חמורו של משיח. ברגע שלא יזדקקו לו עוד, יבעטו בו לכל הרוחות. עיין ספרו המיוחצ"ן של ספי רכלבסקי בנדון.
ואשר על כן, המתנחלים ראויים לעונש הנורא שיבוא עליהם, עונש הפינוי והעקירה. אפילו פובליציסט שפוי ומאופק בדרך כלל, כמו ארי שביט, סבור שהם המיטו אותו על עצמם במעשיהם הנלוזים: "ובבוא היום, כאשר הדחפורים אכן יעלו אל עפרה ודולב ותקוע, הציבור הישראלי יעמוד מנגד. לא תהיה בו הבנה ולא אהדה למי שרמסו אותו" (הארץ, 26.6.03). ככל הידוע, לוועדה הממשלתית החדשה נגד הסתה אין מנדט לטפל באמירות כאלו.
קול ישמעאל
שהחיינו: לראשונה מאז הקמת המדינה והמצאת הרדיו, נחנכה כאן השבוע תחנת רדיו חוקית כלל ארצית שאיננה כפופה ישירות לרשות השידור. אחרי שנים רבות שבהם נהנו קול ישראל וגל"ץ ממונופול שידור רב-אזורי, בעוד תחנות אחרות נאלצו לשדר בהיקף מוניציפאלי או לרדת למחתרת, יכולים סוף סוף יזמים פרטיים לשדר ללא הגבלות גיאוגרפיות.
השדרנים המאושרים הם אנשי ערוץ א-שאמס, תחנת רדיו ערבית מסחרית, בבעלות האחים בני ויהורם גאון. למזלם, שידוריהם נחנכו בעיצומה של ההודנה, כך שיש להם די זמן לגבש מדיניות ניסוח בנושאים בעייתיים. כפי שנמסר, מנהל מחלקת החדשות תר עכשיו אחרי מלים מתאימות במרחב שבין 'צה"ל' לבין 'צבא הכיבוש' ובין 'שאהידים' ל'טירוריסטים'.
אפליה מתקנת
א-פרופו המצב הכלכלי הקשה, הקיצוץ הדרמטי בקצבאות והטענות הנצחיות על קיפוח ערביי ישראל, הנה לקט נתונים שפירסם זה עתה יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים: חלקן היחסי של המועצות הערביות בתקציב משרד הפנים לשנת 2002 היה יותר מפי שניים מגודלן היחסי. תקציבי הפיתוח של המגזר הערבי היו גדולים אף יותר, פי חמישה מגודלו של המגזר. כנ"ל גודל השתתפות המדינה בהקמת מוסדות ציבור שם.
שפעת תקציבים מרשימה הורעפה גם על בתי הספר הערביים: בשנת 2002 נבנו 1,523 כיתות חדשות בעבור הדור הצעיר של ערביי ישראל. במשרד ראש הממשלה גאים לספר שמדובר בנתח תקציבי של 35.9 אחוז מכלל תקציב הכיתות החדשות בארץ, ב-115 אחוז יותר מהיקף האוכלוסיה הערבית כאן.
רדיו א-שאמס ינהג ביושר אינטלקטואלי אם ידווח על הנתונים המשמחים הללו בחדשותיו. מיד אחרי המהדורה אפשר להקדיש שיר לכבוד הממשלה.