לפני המון שנים, ואני נזכר בזה כאילו זה קרה אתמול, קיבלתי שיחה בנייד.
העברית היתה רהוטה כמו סלימאן א-שפעי, העברית עברית, אבל המנגינה, מעולם אחר.
"מדבר כאן אחד, אלי פרידמן. אני לא זמר. הקלטתי שיר, אולי ימצא חן באוזניך, לאן לשלוח?" עד היום, וכבר עברתי אי אלו שיחות טלפון כאלה (מאה אלף בערך), אני נזכר בערגה בעדינות, בישירות, ובהעדר המניירות.
מאז אותה שיחה זרמו הרבה סינגלים של פרידמן בים השידורים. עם הזמן למדתי להעריך את הכישרון, היצירתיות, וההקפדה על המקצועיות גם בפרטים הקטנים.
אלי פרידמן, אברך ליטאי במובן הליטאי של המילה, נתפס בעיני כמשהו שנורא הייתי רוצה להיות. גם לשבת ללמוד, גם להישאר סטלבטן, גם ליצור וגם ליהנות מהעבודה (אני נהנה בעבודה, אבל הסטלבטנות, רבותיי, זה לא זה).
האזנתי ונשארתי איתו.
השיר הראשון שפותח את האלבום הוא "בוטחים בהקב"ה". פרידמן מסתובב בתוך עמו, מכיר את תחומי העניין של הציבור, ויודע כנראה איזה גימיק להפיק בימים שאבו מאזן שוב מנסה להתפטר.
בהמשך הוא מבצע שיר מלודי מאוד "שמור וזכור" שמתאים בדיוק לערב שבת (משהו בין הספונג'ה האחרונה למילוי האגרטל). כל-כך יפה שבא לשאול "אז למה לא כל יום שבת?"
חדי האוזן בינינו יזהו את שלמה ארצי מטייל בין השירים. פרידמן לא מכחיש את ההשראה: "אף פעם לא קניתי שום דיסק של ארצי", הוא אומר, מה שמחזק את חשש חברות התקליטים באשר לצריבת-יתר של אלבומי הכוכב הישראלי, "אבל אני מודה שלקחתי ממנו את הדברים הטובים".
השיר הרביעי הוא למעשה הסיבה שנפלתי שדוד על הדיסק. שיר שמושר בהברה עברית ובא לאגוף משמאל את כל אותם בוגרי ישיבות שפנו לעשות דברים אחרים, אבל טעם הגישמאק שבלימוד חסר להם ומלווה אותם בכל אשר ילכו.
את הבלדה לשבבניק ("לטעום מהאור") כתב פרידמן, והוא הצליח לפגוע בול במטרה. לצערי לא אוכל לתאר את התחושה לרבות מהקוראות. מי שלא למד בישיבה ליטאית, ואני מתכוון למד, לא יבין זאת. המילים מדויקות, המנגינה עושה חסד עם המילים והעיבוד מוצלח למדי.
בכלל, את העיבודים עשו יחד פרידמן וג'ף הורביץ, כל השאר חתום באופן בלעדי על פרידמן. הניסיון של פרידמן לשיר חלק מהשירים בהברה ישראלית מאפשר לרבים מקוראינו להזדהות עם השירים, אה וכן, גם חבדניקים ייהנו מהדיסק.
בקיצור, כל שיר מלמיליאן.
תשעה שלבים ושרפרף אחד בסולם יעקב על הדיסק. העטיפה זוכה ליותר.
פינת משבית השמחה:
אני מאוד אוהב את השירה של פרידמן, אבל לשמוע משפט כמו "שלא שמנו כגואי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה", זה מעט צורם.
לתשומת-לב אבי בלומנטל, המפיק.
העברית היתה רהוטה כמו סלימאן א-שפעי, העברית עברית, אבל המנגינה, מעולם אחר.
"מדבר כאן אחד, אלי פרידמן. אני לא זמר. הקלטתי שיר, אולי ימצא חן באוזניך, לאן לשלוח?" עד היום, וכבר עברתי אי אלו שיחות טלפון כאלה (מאה אלף בערך), אני נזכר בערגה בעדינות, בישירות, ובהעדר המניירות.
מאז אותה שיחה זרמו הרבה סינגלים של פרידמן בים השידורים. עם הזמן למדתי להעריך את הכישרון, היצירתיות, וההקפדה על המקצועיות גם בפרטים הקטנים.
אלי פרידמן, אברך ליטאי במובן הליטאי של המילה, נתפס בעיני כמשהו שנורא הייתי רוצה להיות. גם לשבת ללמוד, גם להישאר סטלבטן, גם ליצור וגם ליהנות מהעבודה (אני נהנה בעבודה, אבל הסטלבטנות, רבותיי, זה לא זה).
האזנתי ונשארתי איתו.
השיר הראשון שפותח את האלבום הוא "בוטחים בהקב"ה". פרידמן מסתובב בתוך עמו, מכיר את תחומי העניין של הציבור, ויודע כנראה איזה גימיק להפיק בימים שאבו מאזן שוב מנסה להתפטר.
בהמשך הוא מבצע שיר מלודי מאוד "שמור וזכור" שמתאים בדיוק לערב שבת (משהו בין הספונג'ה האחרונה למילוי האגרטל). כל-כך יפה שבא לשאול "אז למה לא כל יום שבת?"
חדי האוזן בינינו יזהו את שלמה ארצי מטייל בין השירים. פרידמן לא מכחיש את ההשראה: "אף פעם לא קניתי שום דיסק של ארצי", הוא אומר, מה שמחזק את חשש חברות התקליטים באשר לצריבת-יתר של אלבומי הכוכב הישראלי, "אבל אני מודה שלקחתי ממנו את הדברים הטובים".
השיר הרביעי הוא למעשה הסיבה שנפלתי שדוד על הדיסק. שיר שמושר בהברה עברית ובא לאגוף משמאל את כל אותם בוגרי ישיבות שפנו לעשות דברים אחרים, אבל טעם הגישמאק שבלימוד חסר להם ומלווה אותם בכל אשר ילכו.
את הבלדה לשבבניק ("לטעום מהאור") כתב פרידמן, והוא הצליח לפגוע בול במטרה. לצערי לא אוכל לתאר את התחושה לרבות מהקוראות. מי שלא למד בישיבה ליטאית, ואני מתכוון למד, לא יבין זאת. המילים מדויקות, המנגינה עושה חסד עם המילים והעיבוד מוצלח למדי.
בכלל, את העיבודים עשו יחד פרידמן וג'ף הורביץ, כל השאר חתום באופן בלעדי על פרידמן. הניסיון של פרידמן לשיר חלק מהשירים בהברה ישראלית מאפשר לרבים מקוראינו להזדהות עם השירים, אה וכן, גם חבדניקים ייהנו מהדיסק.
בקיצור, כל שיר מלמיליאן.
תשעה שלבים ושרפרף אחד בסולם יעקב על הדיסק. העטיפה זוכה ליותר.
פינת משבית השמחה:
אני מאוד אוהב את השירה של פרידמן, אבל לשמוע משפט כמו "שלא שמנו כגואי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה", זה מעט צורם.
לתשומת-לב אבי בלומנטל, המפיק.