ראש הממשלה, שרון, עושה כל שביכולתו בכדי לשכנע את הממשלה לאשר שחרור אסירים. בלית ברירה קיבל תוספת להחלטה: שחרור המחבלים יהיה תלוי בשקט בשטח. הדדיות זה עניין חשוב.
אם זה היה תלוי בו, היה אריאל שרון משחרר 300 אסירים מכל הצבעים והמינים, כולל מהנדסי פיגועים, והיה קורא לזה "מחווה". זאת ועוד, הוא היה משחרר אותם ברגע שירצה, בלי להתריע, בלי להמתין.
אנו נעשים דומים יותר ויותר לפלסטינים במובן זה. חיילי צה"ל יוצאים ומסתכנים בכדי לתפוס את אלו המסכנים את חיינו, מתוך ידיעה ברורה שהדלת מסתובבת, ותמשיך להסתובב, ואלו שנתפסו במאמץ כה רב ישוחררו בקרוב.
יש האומרים שאלו "רק" עצירים מנהליים, ואין בהם סכנה. ובכן, גדי ודינה גרוס הי"ד נרצחו ע"י עציר לא מסוכן כזה, ששוחרר טרם זמנו. בחלק מהמקרים, הסיבה שלא מוגש כתב אישום נגד עצירים אלו היא שעצם הגשת כתב האישום תפליל את מי שסייע לנו בתפיסתם, כלומר סייענים. המנהג הפלסטיני הרווח הוא שאת הסייענים יש לרצוח. בכדי לא לסכן את המשת"פים נדחית ההעמדה לדין. בל תטעו, אשמתם, בדרך כלל, אינה מוטלת בספק.
אם בכל זאת יש בכוונת ראש הממשלה לשחרר אסירים ועצירים, יש לי שתי בקשות. ראשונה: שיגיד זאת בפה מלא. שחרור אבו סוכר, האחראי על מקרר התופת בכיכר ציון, שנרצחו בו 13 אזרחים, הוגדר כ"מחווה". בטוחני שלא כך ראו זאת בני משפחות ההרוגים והפצועים. נחמתם היתה שלפחות הוא יבוא על עונשו. הרי לא יתכן, לפי כל אמת מידה מוסרית, שרוצח יתהלך חופשי בלי שירצה את מלוא עונשו.
סולימן אבו מוטלק שוחרר בתואנה כי דחלאן צריך אותו בכדי לרסן את הרוצחים בשטח. אבו מוטלק אחרי למותם של מירי אמיתי וגבי ביטון הי"ד ולקטיעת גפיהם של שלושה ילדים ממשפחת כהן. מישהו מאמין שהוא איש טוב שבא להילחם בפשע?
"במקרה" לא האריך השופט הצבאי צו מנהלי. "במקרה" החליטו עכשיו לשחרר את אבו סוכר. שרון מתעקש שאין קשר בין זה לבין מפת הדרכים. אני מבקש שיודה בפומבי: אני משחרר מחבלים רוצחים. זו האמת: שרון אכן משחרר רוצחים.
בקשתי השניה היא שאם בכוונת שרון לשחרר אסירים, למרות כל מה שנאמר כאן, שיטת ההודעה של 48 שעות מראש אינה צודקת. עליו להתקשר לכל המשפחות שנפגעו מכל טרוריסט המועמד לשחרור ולידען כי עומדים לשחרר את מי שפגע בהן. כך יוכלו להתלונן בפני בג"צ על אי-הצדק המשווע המתגשם מול עינינו.
אם זה היה תלוי בו, היה אריאל שרון משחרר 300 אסירים מכל הצבעים והמינים, כולל מהנדסי פיגועים, והיה קורא לזה "מחווה". זאת ועוד, הוא היה משחרר אותם ברגע שירצה, בלי להתריע, בלי להמתין.
אנו נעשים דומים יותר ויותר לפלסטינים במובן זה. חיילי צה"ל יוצאים ומסתכנים בכדי לתפוס את אלו המסכנים את חיינו, מתוך ידיעה ברורה שהדלת מסתובבת, ותמשיך להסתובב, ואלו שנתפסו במאמץ כה רב ישוחררו בקרוב.
יש האומרים שאלו "רק" עצירים מנהליים, ואין בהם סכנה. ובכן, גדי ודינה גרוס הי"ד נרצחו ע"י עציר לא מסוכן כזה, ששוחרר טרם זמנו. בחלק מהמקרים, הסיבה שלא מוגש כתב אישום נגד עצירים אלו היא שעצם הגשת כתב האישום תפליל את מי שסייע לנו בתפיסתם, כלומר סייענים. המנהג הפלסטיני הרווח הוא שאת הסייענים יש לרצוח. בכדי לא לסכן את המשת"פים נדחית ההעמדה לדין. בל תטעו, אשמתם, בדרך כלל, אינה מוטלת בספק.
אם בכל זאת יש בכוונת ראש הממשלה לשחרר אסירים ועצירים, יש לי שתי בקשות. ראשונה: שיגיד זאת בפה מלא. שחרור אבו סוכר, האחראי על מקרר התופת בכיכר ציון, שנרצחו בו 13 אזרחים, הוגדר כ"מחווה". בטוחני שלא כך ראו זאת בני משפחות ההרוגים והפצועים. נחמתם היתה שלפחות הוא יבוא על עונשו. הרי לא יתכן, לפי כל אמת מידה מוסרית, שרוצח יתהלך חופשי בלי שירצה את מלוא עונשו.
סולימן אבו מוטלק שוחרר בתואנה כי דחלאן צריך אותו בכדי לרסן את הרוצחים בשטח. אבו מוטלק אחרי למותם של מירי אמיתי וגבי ביטון הי"ד ולקטיעת גפיהם של שלושה ילדים ממשפחת כהן. מישהו מאמין שהוא איש טוב שבא להילחם בפשע?
"במקרה" לא האריך השופט הצבאי צו מנהלי. "במקרה" החליטו עכשיו לשחרר את אבו סוכר. שרון מתעקש שאין קשר בין זה לבין מפת הדרכים. אני מבקש שיודה בפומבי: אני משחרר מחבלים רוצחים. זו האמת: שרון אכן משחרר רוצחים.
בקשתי השניה היא שאם בכוונת שרון לשחרר אסירים, למרות כל מה שנאמר כאן, שיטת ההודעה של 48 שעות מראש אינה צודקת. עליו להתקשר לכל המשפחות שנפגעו מכל טרוריסט המועמד לשחרור ולידען כי עומדים לשחרר את מי שפגע בהן. כך יוכלו להתלונן בפני בג"צ על אי-הצדק המשווע המתגשם מול עינינו.