ציונות 2003
במלאת 150 יום לנפילת משרד הפנים בידי תנועת 'שינוי' מסתמנים בבירור עיקרי מדיניות הדמוגרפיה, ההגירה ורישום האזרחות שנוקטת תנועה חשובה זו. הם מתפרסמים כאן פרסום שיטתי ראשון על סמך הצהרותיהם והתנהלותם של השרים פורז ופריצקי מאז כניסתם הרועמת לתפקיד ועד רגע ירידתו של גליון זה לדפוס:
א. מדינת ישראל, הנשלטת כרגע על ידי אסכולת שינוי, רואה בעין יפה משפחות חד-ילדיות או מקסימום דו-ילדיות. כב' שר הפנים פשוט לא סובל משפחות גדולות יותר, והוא ימרר את חייהן התקציביים בכל האמצעים האדמינסטרטיביים העומדים לרשותו.
ב. מדינת ישראל נועלת בזאת שעריה בפני צאצאי עשרת השבטים, כגון עדת בני מנשה בהודו, ובמיוחד בפני אלה מביניהם החורשים מזימות להתיישב בחבלי יהודה, שומרון ועזה. גם יהודים אתיופים שנתקעו באדיס אבבה יכולים לשכוח מישראל.
ג. מדינת ישראל לא תהא עוד מחויבת להעניק אזרחות אוטומטית למי שהתגיירו גיור אורתודוקסי, כפי שהיה נהוג בעבר. גרים רפורמיים וקונסרבטיביים יזכו לאפליה מתקנת.
ולעומת זאת:
ד. מדינת ישראל תעניק אזרחות לרבבות ילדי עובדים זרים מניגריה, חוף השנהב, תורכיה, רומניה, בולגריה, איי הפיליפינים, תאילנד וסין העממית.
ה. מדינת ישראל תהא פתוחה לעליית גויים גמורים מרוסיה שישרתו קצת בצבא. היא תהיה הגרסה המזרח תיכונית של לגיון הזרים הצרפתי.
ו. מדינתנו תפרוש בשמחה את כנפי אזרחותה על כל גוי אמיד שיביא עימו ארצה מיליון דולר ומעלה. כמו בקנדה, הסביר שר הפנים. באמת כמו בקנדה.
בלי טובות
הרגל קואליציוני ישן גורם לראש-הממשלה לתבל שוב ושוב בנאומיו את צירוף המלים האורתודוכסי 'בעזרת השם'. הצרה היא שהוא עושה את זה, איך לומר, בהקשרים בעייתיים. השבוע, למשל, אמר שרון מעל דוכן הכנסת, ש'הסדרי הקבע יובילו, בעזרת השם, לשלום בין ישראל לפלשתינים'. ובכן, כדאי שמישהו ילחש על אוזנו שרוב הדתיים נתקפים מבוכה למשמע מחוות לשוניות כאלה. עדיף כבר שיגיד: 'הסדרי הקבע יובילו, אינשאללה, לשלום בין ישראל לפלשתינים'.
שעת רצון
חוויה מוזרה, אך נעימה, עברה עלי בשבוע שעבר באולפני ערוץ 10 בגבעתיים. כדי להסביר עד כמה היא מוזרה ונעימה יש צורך במבוא קצר בתקשורת: חוק יסוד רשויות השידור בארץ קובע שחובה לשמור על יחס של לפחות 1:2 לטובת השמאל בכל פורום טלוויזיוני. אסור ליצור מצב שבו יתהווה, חלילה, רוב ימני באולפן. אם מביאים מרואיין מקריית-ארבע, מוכרחים לעמת אותו עם נציג שמאל או שניים ומוכרחים גם להקפיד שהמראיין עצמו ישתייך למחנה הנכון.
כתוצאה מכך נוצר מצב שבו דוברי ימין מצויים בנחיתות פסיכולוגית מתמדת בשידור חי. אפילו אם הם מהירי מחשבה כמו אורי אורבך וקולחים כמו יורם ארבל קשה להם להתעמת בו זמנית מול כוחות עודפים. הכמות עושה את האיכות. ובכלל, זה מאוד לא נעים להיות בודד במערכה, לבדך בגוב האריות. אתה מתחיל להזיע, לצעוק, להשתולל, וממיט בכך חורבן על שאריות אהדת הציבור לעמדות הימין.
והנה, באולפני ערוץ 10 הנ"ל מצאתי עצמי, לראשונה בחיי, נהנה מיתרון דמוגרפי במעמד טלוויזיוני. מולי אמנם הוצב נציג מחנה השלום, נציגה ליתר דיוק, אבל המראיין היה, לא תאמינו, איש ימין. במקום לתקוף אותי, הוא תקף אותה. במקום לקטוע את חוט המחשבה שלי, הוא קטע את החוט שלה. לבי כמעט נצבט כשהוא הציג לה שאלה בלתי אפשרית, וגרם לה להתפתל על מושבה נוכח פני האומה.
קוראים לו אבי רצון. זה שבועיים הוא מגיש תוכנית אקטואליה יומית בת חצי שעה, 'רצון חופשי'. חלק אחד של התוכנית עוסק בענייני ספורט והשני בפוליטיקה. רצון, פרשן ספורט ותיק, אינו עושה שום מאמץ להסתיר בה את דעותיו המאוד מאוד ימניות, אי שם בין האיחוד הלאומי לקליינר. ההיפך, כל תוכנית נפתחת בהצהרה דעתנית שלו בענייני דיומא. הוא מגנה את ויתורי שרון לפלשתינים, יורד על אברום בורג, נכנס באוסלו ומהלל את המתנחלים בפה מלא. לרגע נדמה שמדובר בשלוחה טלוויזיונית של ערוץ 7.
אל דאגה, פרנסי ערוץ 10 ידעו מראש עם מי יש להם עסק. ההחלטה להפקיד דווקא בידיו משבצת שידור חשובה היא תוצאה של שפל הצפייה אליו נקלע הערוץ הזה מאז עלייתו לאוויר. מישהו שם החליט לבדוק את השמועה שלצופים נמאס מההומוגניות הרעיונית של הערוצים הוותיקים. הוא מנסה להציע להם פעם משהו אחר, הפוך.
רצון, יהודי אמיץ, ניאות להרים את הכפפה. אם יבולי הצפייה שלו יהיו מרשימים, סביר להניח שבשני הערוצים האחרים יתאמצו לחקות את המודל החדש, ואז לא יהיה כל-כך מתסכל להדליק טלוויזיה בארץ. רצון חופשי, כל ערב בשבע, ערוץ 10.
דהאן החסכן
בתו של חבר הכנסת נסים דהאן מש"ס באה לפני שבועות אחדים בברית הנישואין. את ההזמנות לחתונה, כך נודע, שיגר אביה על חשבון המדינה באמצעות סניף הדואר של הכנסת. השבוע הוא הציע בגל"צ, בדיוק כמו זהבה גלאון, להעביר כספים מההתנחלויות העשירות לבתי החולים העניים. רשות הדואר עוד תנפיק פעם בול מיוחד לכבוד הח"כ החסכן.
לאהוד ברק, בהוקרה
חיים אברהם, אביו של החייל החטוף בני אברהם, הוציא זה עתה לאור ספר שירים חדש מפרי עטו. שמו המצמרר: "אבא, יצאנו מלבנון".
במלאת 150 יום לנפילת משרד הפנים בידי תנועת 'שינוי' מסתמנים בבירור עיקרי מדיניות הדמוגרפיה, ההגירה ורישום האזרחות שנוקטת תנועה חשובה זו. הם מתפרסמים כאן פרסום שיטתי ראשון על סמך הצהרותיהם והתנהלותם של השרים פורז ופריצקי מאז כניסתם הרועמת לתפקיד ועד רגע ירידתו של גליון זה לדפוס:
א. מדינת ישראל, הנשלטת כרגע על ידי אסכולת שינוי, רואה בעין יפה משפחות חד-ילדיות או מקסימום דו-ילדיות. כב' שר הפנים פשוט לא סובל משפחות גדולות יותר, והוא ימרר את חייהן התקציביים בכל האמצעים האדמינסטרטיביים העומדים לרשותו.
ב. מדינת ישראל נועלת בזאת שעריה בפני צאצאי עשרת השבטים, כגון עדת בני מנשה בהודו, ובמיוחד בפני אלה מביניהם החורשים מזימות להתיישב בחבלי יהודה, שומרון ועזה. גם יהודים אתיופים שנתקעו באדיס אבבה יכולים לשכוח מישראל.
ג. מדינת ישראל לא תהא עוד מחויבת להעניק אזרחות אוטומטית למי שהתגיירו גיור אורתודוקסי, כפי שהיה נהוג בעבר. גרים רפורמיים וקונסרבטיביים יזכו לאפליה מתקנת.
ולעומת זאת:
ד. מדינת ישראל תעניק אזרחות לרבבות ילדי עובדים זרים מניגריה, חוף השנהב, תורכיה, רומניה, בולגריה, איי הפיליפינים, תאילנד וסין העממית.
ה. מדינת ישראל תהא פתוחה לעליית גויים גמורים מרוסיה שישרתו קצת בצבא. היא תהיה הגרסה המזרח תיכונית של לגיון הזרים הצרפתי.
ו. מדינתנו תפרוש בשמחה את כנפי אזרחותה על כל גוי אמיד שיביא עימו ארצה מיליון דולר ומעלה. כמו בקנדה, הסביר שר הפנים. באמת כמו בקנדה.
בלי טובות
הרגל קואליציוני ישן גורם לראש-הממשלה לתבל שוב ושוב בנאומיו את צירוף המלים האורתודוכסי 'בעזרת השם'. הצרה היא שהוא עושה את זה, איך לומר, בהקשרים בעייתיים. השבוע, למשל, אמר שרון מעל דוכן הכנסת, ש'הסדרי הקבע יובילו, בעזרת השם, לשלום בין ישראל לפלשתינים'. ובכן, כדאי שמישהו ילחש על אוזנו שרוב הדתיים נתקפים מבוכה למשמע מחוות לשוניות כאלה. עדיף כבר שיגיד: 'הסדרי הקבע יובילו, אינשאללה, לשלום בין ישראל לפלשתינים'.
שעת רצון
חוויה מוזרה, אך נעימה, עברה עלי בשבוע שעבר באולפני ערוץ 10 בגבעתיים. כדי להסביר עד כמה היא מוזרה ונעימה יש צורך במבוא קצר בתקשורת: חוק יסוד רשויות השידור בארץ קובע שחובה לשמור על יחס של לפחות 1:2 לטובת השמאל בכל פורום טלוויזיוני. אסור ליצור מצב שבו יתהווה, חלילה, רוב ימני באולפן. אם מביאים מרואיין מקריית-ארבע, מוכרחים לעמת אותו עם נציג שמאל או שניים ומוכרחים גם להקפיד שהמראיין עצמו ישתייך למחנה הנכון.
כתוצאה מכך נוצר מצב שבו דוברי ימין מצויים בנחיתות פסיכולוגית מתמדת בשידור חי. אפילו אם הם מהירי מחשבה כמו אורי אורבך וקולחים כמו יורם ארבל קשה להם להתעמת בו זמנית מול כוחות עודפים. הכמות עושה את האיכות. ובכלל, זה מאוד לא נעים להיות בודד במערכה, לבדך בגוב האריות. אתה מתחיל להזיע, לצעוק, להשתולל, וממיט בכך חורבן על שאריות אהדת הציבור לעמדות הימין.
והנה, באולפני ערוץ 10 הנ"ל מצאתי עצמי, לראשונה בחיי, נהנה מיתרון דמוגרפי במעמד טלוויזיוני. מולי אמנם הוצב נציג מחנה השלום, נציגה ליתר דיוק, אבל המראיין היה, לא תאמינו, איש ימין. במקום לתקוף אותי, הוא תקף אותה. במקום לקטוע את חוט המחשבה שלי, הוא קטע את החוט שלה. לבי כמעט נצבט כשהוא הציג לה שאלה בלתי אפשרית, וגרם לה להתפתל על מושבה נוכח פני האומה.
קוראים לו אבי רצון. זה שבועיים הוא מגיש תוכנית אקטואליה יומית בת חצי שעה, 'רצון חופשי'. חלק אחד של התוכנית עוסק בענייני ספורט והשני בפוליטיקה. רצון, פרשן ספורט ותיק, אינו עושה שום מאמץ להסתיר בה את דעותיו המאוד מאוד ימניות, אי שם בין האיחוד הלאומי לקליינר. ההיפך, כל תוכנית נפתחת בהצהרה דעתנית שלו בענייני דיומא. הוא מגנה את ויתורי שרון לפלשתינים, יורד על אברום בורג, נכנס באוסלו ומהלל את המתנחלים בפה מלא. לרגע נדמה שמדובר בשלוחה טלוויזיונית של ערוץ 7.
אל דאגה, פרנסי ערוץ 10 ידעו מראש עם מי יש להם עסק. ההחלטה להפקיד דווקא בידיו משבצת שידור חשובה היא תוצאה של שפל הצפייה אליו נקלע הערוץ הזה מאז עלייתו לאוויר. מישהו שם החליט לבדוק את השמועה שלצופים נמאס מההומוגניות הרעיונית של הערוצים הוותיקים. הוא מנסה להציע להם פעם משהו אחר, הפוך.
רצון, יהודי אמיץ, ניאות להרים את הכפפה. אם יבולי הצפייה שלו יהיו מרשימים, סביר להניח שבשני הערוצים האחרים יתאמצו לחקות את המודל החדש, ואז לא יהיה כל-כך מתסכל להדליק טלוויזיה בארץ. רצון חופשי, כל ערב בשבע, ערוץ 10.
דהאן החסכן
בתו של חבר הכנסת נסים דהאן מש"ס באה לפני שבועות אחדים בברית הנישואין. את ההזמנות לחתונה, כך נודע, שיגר אביה על חשבון המדינה באמצעות סניף הדואר של הכנסת. השבוע הוא הציע בגל"צ, בדיוק כמו זהבה גלאון, להעביר כספים מההתנחלויות העשירות לבתי החולים העניים. רשות הדואר עוד תנפיק פעם בול מיוחד לכבוד הח"כ החסכן.
לאהוד ברק, בהוקרה
חיים אברהם, אביו של החייל החטוף בני אברהם, הוציא זה עתה לאור ספר שירים חדש מפרי עטו. שמו המצמרר: "אבא, יצאנו מלבנון".