מאז שחרב בית המקדש קרו כמה דברים לא נעימים, בנוסף לחורבן הגדול. פוליטיקאים החלו לענות בתגובה לשאלת ה-"מה יהיה?" את התשובה המסורתית "אתם יודעים למי ניתנה הנבואה, כן?"
אבל קרה עוד משהו עצוב.
בשל קומבינציה הלכתית מסוימת, מתפתחת לה תעשייה כבדה של שירים לימי בין המצרים. מדובר בהפקת שירים ווקאלים איומים, שספק אם הם נשמעים טוב בליווי תזמורתי, וכשהוא חסר על אחת כמה וכמה.
חשוב להדגיש שפוסקי ההלכה, טרם גיבשו דעה אחת שתחייב את כל הגוונים, הסגנונות והעדות, בנוגע למה מותר לשמוע ומתי. חלק מהעדות נוהגות "מקצת דיני אבלות" רק מראש חודש אב, אחרות מפסיקות לשמוע מוסיקה כבר בערב י"ז תמוז. ערוץ 7, ובהמשך גם ערוצי הקודש לסוגיהם, נהגו שלא לשדר מוסיקה רגילה בימי בין במצרים. תכניות עליזות במיוחד יצאו לפגרה. אחרות עברו ניתוח להסרת העליצות, והיגון השתלט על התדרים.
עד שבאו כמה יזמים ששיגרו לאולפנים גרסאות מיוחדות לימי בין המצרים שנשמעות כמעט אותו דבר, רק בלי ליווי כלי הנגינה.
מה אומר רבותיי, וגבירותיי?
מי שהמציא את האלתור הזה לפני כמה דורות, לא דמיין לאן זה יגיע. אפשר לשמוע שיר אחד כזה, או עשרה, אבל יותר מזה זה כבר מעיק, מעצבן וכבר עדיף להאזין לשידורי החיזבאללה.
ההסתייגות שלי מההפקות האלה מתייחסת לאלבומים שהופקו כאלבומים רגילים, ובאולפן הפרידו מהם את הליווי המוסיקאלי. אמנם הכפילו שם את קולות המקהלה ואת הזמר עטפו באפקטים, אבל זה נשמע רע.
לעומת זאת, יש כמה אלבומים שהופקו לשם כך. המעבדים הקוליים בנו משחקי שירה למקהלות, וזה כבר נשמע, משהו אחר. ישנו הרכב בשם 'ביטחון', שחבריו מזמרים במיליון קולות, והתוצאה מרשימה. שלושה אלבומים ווקאליים הם הפיקו עד עתה, וחבל שרק שלושה. גם להקת הדאנס 'החבר'ה' הוציאה דיסק א-קפלה שנשמע מצוין, ולקראת הימים העצובים הללו אפשר להשיג גם את הדיסק החדש של צמד אמריקאי 'A Cappella Kumzitz' כשמו כן הוא, דיסק ווקאלי בסגנון הקומזיץ הישיבתי (בדיסק מצאתי שירי יגון מוכרים כמו 'אילן במה אברכך?', 'מי בן שיח' שמושר בחופה, ו'לכו נרננה'...) ואת החדש של סוקי ודינג 'אם אשכחך ירושלים'.
אין טעם לתת ציון הפעם, וגם פינת השבתת השמחה מיותרת, הכול הרי זמני. המשיח כבר בדרכו לכאן, והאומנים ואנחנו מעדיפים כמובן את הליווי התזמורתי, אז בואו נעבור את הימים האלה במהירות ונקווה לטוב.
אבל קרה עוד משהו עצוב.
בשל קומבינציה הלכתית מסוימת, מתפתחת לה תעשייה כבדה של שירים לימי בין המצרים. מדובר בהפקת שירים ווקאלים איומים, שספק אם הם נשמעים טוב בליווי תזמורתי, וכשהוא חסר על אחת כמה וכמה.
חשוב להדגיש שפוסקי ההלכה, טרם גיבשו דעה אחת שתחייב את כל הגוונים, הסגנונות והעדות, בנוגע למה מותר לשמוע ומתי. חלק מהעדות נוהגות "מקצת דיני אבלות" רק מראש חודש אב, אחרות מפסיקות לשמוע מוסיקה כבר בערב י"ז תמוז. ערוץ 7, ובהמשך גם ערוצי הקודש לסוגיהם, נהגו שלא לשדר מוסיקה רגילה בימי בין במצרים. תכניות עליזות במיוחד יצאו לפגרה. אחרות עברו ניתוח להסרת העליצות, והיגון השתלט על התדרים.
עד שבאו כמה יזמים ששיגרו לאולפנים גרסאות מיוחדות לימי בין המצרים שנשמעות כמעט אותו דבר, רק בלי ליווי כלי הנגינה.
מה אומר רבותיי, וגבירותיי?
מי שהמציא את האלתור הזה לפני כמה דורות, לא דמיין לאן זה יגיע. אפשר לשמוע שיר אחד כזה, או עשרה, אבל יותר מזה זה כבר מעיק, מעצבן וכבר עדיף להאזין לשידורי החיזבאללה.
ההסתייגות שלי מההפקות האלה מתייחסת לאלבומים שהופקו כאלבומים רגילים, ובאולפן הפרידו מהם את הליווי המוסיקאלי. אמנם הכפילו שם את קולות המקהלה ואת הזמר עטפו באפקטים, אבל זה נשמע רע.
לעומת זאת, יש כמה אלבומים שהופקו לשם כך. המעבדים הקוליים בנו משחקי שירה למקהלות, וזה כבר נשמע, משהו אחר. ישנו הרכב בשם 'ביטחון', שחבריו מזמרים במיליון קולות, והתוצאה מרשימה. שלושה אלבומים ווקאליים הם הפיקו עד עתה, וחבל שרק שלושה. גם להקת הדאנס 'החבר'ה' הוציאה דיסק א-קפלה שנשמע מצוין, ולקראת הימים העצובים הללו אפשר להשיג גם את הדיסק החדש של צמד אמריקאי 'A Cappella Kumzitz' כשמו כן הוא, דיסק ווקאלי בסגנון הקומזיץ הישיבתי (בדיסק מצאתי שירי יגון מוכרים כמו 'אילן במה אברכך?', 'מי בן שיח' שמושר בחופה, ו'לכו נרננה'...) ואת החדש של סוקי ודינג 'אם אשכחך ירושלים'.
אין טעם לתת ציון הפעם, וגם פינת השבתת השמחה מיותרת, הכול הרי זמני. המשיח כבר בדרכו לכאן, והאומנים ואנחנו מעדיפים כמובן את הליווי התזמורתי, אז בואו נעבור את הימים האלה במהירות ונקווה לטוב.