מסיבה צנועה הייתה אמורה להיערך היום, יום ה', אי שם בין כפר סאלם לאלקנה, לרגל סיום עבודות ההקמה של הקטע הראשון בגדר ההפרדה. המסיבה בוטלה בלי למסור הסבר. אולי בשל ימי ההודנה שבהם מתחדש הספק בנחיצות הגדר החליטו בוניה להוריד פרופיל. אולי המים הקרים ששפך בוש בליל שבת על "החומה המתפתלת בגדה המערבית" היא שגרמה לביטול החגיגות.
ההתבטאות של בוש, יותר משתשפיע על קצב העבודות, העליבה את בוני הגדר. הם מבחינתם בונים גדר חכמה בשם הביטחון הישראלי, ולפתע בא בוש, מאמץ את המינוח הערבי חומה, מגדיר אותה כבעיה ועוד רומז שהיא נבנית בעורמה (בוש השתמש בפועל לא מוכר Snaking , מלשון נחש דימוי שלילי בכל שפה). גם באמצעי התקשורת ניתן היה לזהות תפנית: הקמפיין למען הגדר נחלש, ואת מקומו תפסו פלשתינים שהגדר חצתה את שדותיהם ומשפחותיהם.
גלגולה של גדר
חוקרי דעת קהל היו עושים מטעמים מתהליך כזה. מה שהחל בשעתו כקמפיין שמאל מובהק נתפס כיום בציבור הישראלי כצורך ביטחוני טהור נטול זיקה פוליטית. חיים רמון היה הראשון שהעלה לסדר היום את רעיון ה'היפרדות החד-צדדית', שלא היתה אלא נסיגה חד צדדית מיש"ע.
"אנחנו כאן והם שם", הוא קרא מעל כל בימה. הוא ביקש לשחזר את ההישג יוצא הדופן של הנסיגה מדרום לבנון. נברח ואחרינו המבול. בעזרת שורת עיתונאים בכירים (למשל דן מרגלית ורזי ברקאי) הרעיון תפס תאוצה בחוגי השמאל, אך עדיין לא מעבר לכך. כדי להתנער מהתווית הפוליטית טשטשו דוגלי ההפרדה את משמעויותיה המדיניות, והזרקור הופנה אל היבטיה הביטחוניים.
חיים רמון נאלם. דמויות ביטחוניות, א-פוליטיות לכאורה, תפסו את מקומו, ובראשן האלוף במיל' עוזי דיין. גם מכבסת המילים גויסה לקמפיין. התכנית המדינית לנסיגה חד-צדדית הצטמצמה לקריאה להקים גדר ההפרדה. לבסוף אף נעשה ניסיון להעלים את המונח הפרדה; "גדר ביטחון לישראל".
זה שמה של המועצה הציבורית שהקים לאחרונה דיין, והוא מקפיד לתקן מי ששוגה ועושה שימוש במונח גדר-הפרדה. אך גם עוזי דיין מודה כי תחת האצטלה הביטחונית מקופלת משמעות מדינית. "יש לגדר אפקט מדיני, ויש חשיבות לתוואי שבו תעבור", הוא אומר. אלא שהקמת הגדר לדעתו קודמת לוויכוחים הפוליטיים בין ימין ושמאל.
"הממשלה אומרת שהביטחון הוא מעל לכל. אבל כל עוד לא משלימים את הקמת הגדר, הביטחון מופקר. אסור שחוסר היכולת להכריע בשאלת התוואי יביא להפקרת הביטחון". ודיין לשיטתו גם מבקש להרגיע: "גדר אינה עובדה בלתי הפיכה יותר מכביש עוקף, שדה מעובד או יישוב".
גדר או גבול?
השאלה הגדולה והבלתי פתורה היא המשמעות המדינית של הגדר. לכל ברור שתהיה משמעות כזו, אך איש אינו יכול לחזות אותה במדויק, ואם תשחק לטובת ישראל או לרעתה. זו כנראה הסיבה שבכל הקשת הפוליטית הישראלית, מבני אלון ועד יוסי ביילין, ניתן למצוא רבים המתנגדים לגדר במתכונתה הקיימת. זו הסיבה שהפלשתינים מפחדים ממנה. זו הסיבה שחברי כנסת של הליכוד תומכים בגדר ומתנגדים לה ממש באותה השעה.
נציגים של הליכוד בוועדת הכספים סיכלו בשבוע שעבר העברת 750 מיליון ¤ לפרוייקט הגדר. כל עוד איננו יודעים מה תוואי הגדר לא נרים את ידינו בעדה, הסבירו הח"כים כץ, קרא, כחלון ובנלולו. שבוע חלף, והפעם אישרה הוועדה את ההעברה. אותם נציגי ליכוד (למעט חיים כץ) הצביעו בעד ההעברה, תמורת הבטחה של האוצר שהכסף יופנה לקטעים שכבר נבנו ולא לאלה השנויים במחלוקת וטרם החלה בנייתם. גם כעת חשוב להדגיש לא ידוע לח"כי הליכוד מה יהיה התוואי.
ההשלכות המדיניות המעורפלות של הגדר מסבירות גם מדוע ראש הממשלה דוחה את הקץ ולא מחליט על התוואי הסופי שלה. שרון אמנם מצהיר בכל הזדמנות שלגדר אין ולא תהיה משמעות מדינית, אך ספק אם אפילו הוא מאמין לעצמו. בכל מקרה גדולים הסיכויים שהמציאות לא תאמין לו. את שרון, כך או כך, לא מנחים רק שיקולים מדיניים, אלא גם דעת הקהל. על אף תדמיתו כראש ממשלה בלתי פופוליסט אין ספק שהלחץ הציבורי ביחס לגדר (80% תמיכה בסקרים) שיחק תפקיד מכריע בהחלטותיו.
בתחילה שרון התנגד כליל לבניית גדר, אך לפני יותר משנה, כשהקמפיין למען הגדר והפיגועים היו בשיאם, הפך שרון את עמדתו, אימץ את הרעיון ואפילו הלך כמה צעדים קדימה. אישים מטעמו הדליפו תכניות מרחיקות לכת של ראש הממשלה הכוללות בניית גדר הפרדה מזרחית. הגדר הזו אמורה לעבור, פחות או יותר, לאורך דרך אלון, ולטפס מערבה בקטעים מסוימים, כך שתאסוף לתוכה יישובים יהודיים בשיפולים המזרחיים של יהודה, בנימין והשומרון.
לשרון יש אולי תכניות ורעיונות, אך הפער ביניהן ובין הביצוע בשטח בולט לעין. ממשלתו אישרה בקיץ אשתקד את הקמת הקטע הראשון, שבנייתו מסתיימת היום. הקטע הראשון חופף, פחות או יותר, את הקו הירוק. על פי אותו קו, חשבו במשרד הביטחון, ייבנה גם הקטע שבין אלקנה לירושלים, אלא שכאן שרון שוב הפתיע. הוא ביקש למשוך את הגדר עמוק מזרחה, כך שתכלול נתח נכבד מיישובי השומרון, ובראשם אריאל.
במנהלת הקמת הגדר גובשו מספר הצעות ברוח הנחיית שרון. ראש הממשלה טרם החליט באיזו הצעה לבחור. ספק אם שתי הגדרות, המזרחית והמערבית, יושלמו כפי ששרון רואה אותן, אך אם כך יהיה הרי שרוב האוכלוסייה הפלשתינית תיכלא ביניהן, וגם לא מעט התנחלויות. מאידך גיסא, יישובים רבים יסופחו דה-פקטו לישראל משום שייוותרו מחוץ לגדר.
עניין של ביטחון
בעקבות תביעת הפלשתינים התערבו בעניין האמריקנים. בניגוד לרושם שנוצר מדברי בוש לאחר הפגישה עם אבו-מאזן, האמריקנים אינם מתנגדים לעצם בניית הגדר. כיוון שהיא מוצגת כצורך ביטחוני טהור של ישראל, אין בכוונת הממשל לעצור אותה לחלוטין. הממשל מתווכח עם ישראל על התוואי.
בשעה שירושלים מושכת את הגדר להרי השומרון וושינגטון מסיטה אותה לשפלה, קרוב ככל האפשר לקו הירוק. ניתן להעריך כבר כעת את תוצאות הוויכוח: היסטוריית היחסים בין בוש לשרון מלמדת כי הפוסק האחרון בעניינים שנויים במחלוקת אינו ראש הממשלה הישראלי. המוצא היחיד של שרון יהיה להמשיך את ההחלטה הקיימת, כלומר לא להחליט. בפגישתו עם קונדוליסה רייס הבטיח שרון שהחלטה על קטע הבא של הגדר לא תתקבל לפני תחילת 2004.
ועוד דוגמא לחוסר ההחלטיות של שרון בכל מה שקשור לגדר: בשלב הראשון החליט ראש הממשלה שלא תוקם גדר מסאלם מזרחה לכיוון בית שאן. אין בכך צורך ביטחוני, טענו הגורמים המחליטים. אך אז באו פיגוע הירי בסניף הליכוד בבית שאן, ובעקבותיו היוזמה של תושבי האזור לבנות לבדם את הגדר. הפיגוע, המחאה או שניהם יחד הביאו שוב למהפך אצל שרון. הוא אישר מידית את בניית קטע הגדר מאסלם מזרחה. בימים אלה העבודות בשיאן, והן צפויות להסתיים בעוד חצי שנה.
לגדר ההפרדה המערבית, אם אכן תיפרס לכל אורכה, יהיו השלכות ביטחוניות ממערב וממזרח. המתגוררים ממערב לגדר יפסיקו לסבול מחדירת המחבלים המתאבדים ואולי גם מגניבות רכב. פחות ברור מה יקרה למי שמתגוררים ממזרח לגדר. צה"ל ימשיך לפעול בעבר המזרחי; יחד עם זאת מצדדי הגדר כבר מציעים לבנות גדרות סביב היישובים היהודים, מתוך הנחה שאנרגיות הטרור של הפלשתינים יתנקזו להתנחלויות.
חשוב לציין שחזון הנסיגה החד-צדדית אינו נשקל כרגע במסדרונות השלטון, אך הוא חי ובועט בשמאל הקיצוני. ניתן לשמוע שם קולות הקוראים לבנות גדר, להתייצב ממזרח לה ולהשאיר את המתנחלים לנפשם. גם ארגוני הטרור נערכים למציאות המגודרת המאיימת עליהם.
ראש השב"כ אבי דיכטר, מדוחפי הקמת הגדר, ציין לפני שבועות אחדים כי הטרור מעתיק את פעילותו לאזורים בהם לא נבנתה הגדר. בהרצאה באוניברסיטת תל אביב אמר דיכטר כי "כאשר אין עדיין גדר, המחסומים הם כמו שערים במדבר. רק אדם תמים יעבור בהם, וכל השאר ימצאו את הדרכים האחרות". בהקשר זה חשוב להביא גם את איומיו של מוחמאד דחלאן, קבלן הביטחון החדש-ישן של ישראל, שהודיע על תוכניתו להקים מנגנון פלשתיני מיוחד שיתפרס לאורך הגדר אם ישראל תשלים אותה.
בור לזרוק בו כסף
גדר ההפרדה היא פרוייקט לאומי בכל קנה מידה. דחפורי ענק מבקעים הרים ומיישרים בקעות. לוחות ענק מבטון, 20 מטר גובהם, מונחים זה על זה. אמצעים אלקטרוניים מתוחכמים משולבים בגדר. כל זה כמובן עולה כסף, והרבה. עלות הקמתו של ק"מ אחד באזור הררי עומדת על עשרה מיליון ¤. על הקטע הראשון, שאורכו כ-120 ק"מ, כבר הוצאו מיליארד ושבע מאות מיליון ¤. הקטע השני צפוי לעלות יותר משני מיליארד.
ועוד לא דיברנו על הגדר המתוכננת מירושלים דרומה, על הגדר המזרחית, ועל עוטף ירושלים. האורך הכולל של גדרות ההפרדה הסופיות יגיע על פי ההערכות ל-900 ק"מ דהיינו העמסת תשעה מיליארד שקלים על קופתו המדולדלת של האוצר הממשלתי. סכומי העתק האלה זורמים לכיסם של עשרות קבלנים המעסיקים כ-4,000 פועלים. אגב, במסווה של חיסכון כלכלי יש בשמאל מי שמציע (למשל מתן וילנאי) להחזיר את תוואי הגדר המערבית לקו הירוק, ולוותר לגמרי הגדר המזרחית. הנימוקים הכלכליים נועדו להסתיר את המגמה המדינית סיכול הסיפוח של ההתנחלויות.
ועוד מרכיב כספי: ההפעלה השוטפת של הגדר תחייב הוצאות אדירות, שאיש אינו יודע להעריכן כעת. חוץ מכסף תחייב הגדר הקצאות כוח אדם לא מבוטל; גדר, מתוחכמת ככל שתהיה, אינה יעילה בלי חיילים. מערכת הביטחון לא מספקת מידע אודות היקף הכוחות שתרתק הגדר, אך אין ספק שמדובר בהרבה מאוד חיילים.
עוזי דיין בטוח שיש די כוחות להפעלת הגדר. "זה לא שגדר מרתקת כוחות, להיפך. אם יש יחידה שמשימתה היא מניעת חדירה של מחבלים, הגדר רק מסייעת לה לעמוד ביעדים. בלי גדר המשימה מסובכת בהרבה. קח את חבל עזה כדוגמא: בשלוש השנים האחרונות עשרות מחבלים נהרגו על הגדר ואחד לא חדר דרכה. זה נתון מדהים! אם לא היתה גדר, לחיילים היה הרבה יותר קשה לבלום את החדירה. הגדר לא מוסיפה כוחות אלא הופכת את הכוחות הקיימים לרלוונטיים. אגב, הגדר סביב עזה קיימת שנים, ואין לה משמעות מדינית".
כל צד והרבנים שלו
בעזה אין חדירת מחבלים אבל יש קסאמים ומנהרות?
"גדר אינה פתרון פלא, היא רק מגדילה את האפקטיביות של יכולת ההגנה. בעבר שמנו גדר בכל מקום שבו היו חדירות: לאורך הירדן, בגולן, בגבול לבנון. מחבל שרוצה להתאבד כיום לא מוטרד מהשאלה איך לחדור לאזור המרכז. מחבל שמתאבד בירושלים זה כמו 14 טילי קסאם יחד שמכוונים בדיוק ליעד של המשגרים".
ריכוז הכוחות לאורך הגדר לא יבוא על חשבון פעילות התקפית מצדה השני?
"המלחמה בטרור צריכה להתנהל בכל מקום. המלחמה הזו צריכה להיות הגנתית והתקפית. הפעילות תימשך משני הצדדים של הגדר. אך כיום יש לנו חור גדול בהגנה. הקמת הגדר פשוט חוסכת חיי אדם".
דיין, שגם יודע פרק או שניים ביהדות, מגייס לעזרתו את המקורות. "אני מוכן להתמודד בנושא הזה מהבחינה ההלכתית. יש כאן מקרה ברור של פיקוח נפש, ויש חוות מקצועית של מומחים לביטחון שצריך גדר. ראש השב"כ, מפכ"ל המשטרה, סגן הרמטכ"ל ואני כאלוף במיל' וכראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר כולנו קובעים שצריך את גדר מבחינה ביטחונית.
"ר' שלמה אלקבץ כתב בפיוט 'לכה דודי' את המשפט 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. למה הכוונה? השבת היא סוף מעשה הבריאה והיא תכלית הבריאה. כך גם לגבי הגדר. אם בעוד שלושה חודשים יתחדשו הפיגועים, לא תהיה גדר ולא תהיה הגנה על התושבים, באיזה תירוץ יסבירו לנו את העדרה?"
ההחלטיות שמפגין דיין לא מרשימה את אורי אריאל. הוא אמנם אינו מתנגד להקמת מכשול ביטחוני במקומות שיש בכך צורך מובהק, למשל סביב שכם. גם אז, הוא אומר, אין צורך לבנות חומה, אלא מוטב לחפור תעלה רחבה. "אני מכיר את הנתונים, ואני אומר לך שכיום, עוד לפני שהקצנו כוחות מיוחדים לגדר, חסר לצה"ל כוח אדם. אם נפנה כוחות לגדר לא יהיה מי שינהל את המאבק ההתקפי בטרור. ובלי כוחות מיוחדים לגדר אין טעם לבנייתה. כך שהאמירה שהגדר לא תרתק עוד כוחות אינה נכונה".
כל עוד אין גדר מופקר ביטחונם של תושבי אזור המרכז.
"אם באמת דואגים רק לביטחון כדאי להקשיב לרמטכ"ל, שאמר כי לו הדבר תלוי בו היה מפנה את הכסף לאפיקים ביטחוניים אחרים. כיו"ר ועדת המשנה לתקציב מערכת הביטחון אני גם יודע על אלו פרוייקטים מדובר. הם משמשים לאותה מטרה, והם דחופים יותר מהגדר. כדי לא להשתמש במילים לא יפות אומר שהצגת הדברים הזו איננה רצינית. אגב, גם לא הייתי מציע לדיין להסתמך על נימוקים הלכתיים, כי לי יש רבנים אחרים ודעתם הפוכה".
דיין אומר שמדובר בגדר ביטחונית נטו ואין לו כוונה מדינית. אתה מאמין ?
"קשה לי להאמין. זו היתממות".
הגדר של מועצת יש"ע
מפתיע. בין התומכים בגדר ניתן למנות גם את הנציגות הרשמית של המתנחלים, מועצת יש"ע. על פי הכלל 'אם אינך יכול לנצח אותם הצטרף אליהם', החליטה המועצה זה מכבר לתמוך בגדר, מתוך מטרה להשפיע על מיקומה ומשמעויותיה. לא רק אמרו אלא גם עשו. במועצות האזוריות ביש"ע מעבדים מזה זמן מפות הפרדה שונות.
העיקרון המנחה שלהן הוא שהריבונות הישראלית תהיה משני צדי הגדר. שרטוט המפות בידי אנשי יש"ע נועד להראות למתכנני הגדר במערכת הביטחון שאפשר גם אחרת והגדר אינה חייבת להיצמד לקו הירוק. פה ושם הוצגו מפות המתנחלים לדרגי הצבא. בין היתר מציעה מועצת יש"ע להעביר את הגדר המערבית בין רמאללה לבין גוש טלמונים, הרחק מן הקו הירוק. גם המפה של יש"ע מכירה דה-פקטו בחופש התנועה של הפלשתינים באזורים שלהם. בעיתונות הוגדרה התכנית הזו כתכנית החלוקה. ביש"ע מאוד לא אהבו את השם.
כך או כך, קשה להניח שתוואי זה יאומץ בידי הממשלה הנוכחית, וודאי שלא יתקבל על דעת האמריקנים.
ההתבטאות של בוש, יותר משתשפיע על קצב העבודות, העליבה את בוני הגדר. הם מבחינתם בונים גדר חכמה בשם הביטחון הישראלי, ולפתע בא בוש, מאמץ את המינוח הערבי חומה, מגדיר אותה כבעיה ועוד רומז שהיא נבנית בעורמה (בוש השתמש בפועל לא מוכר Snaking , מלשון נחש דימוי שלילי בכל שפה). גם באמצעי התקשורת ניתן היה לזהות תפנית: הקמפיין למען הגדר נחלש, ואת מקומו תפסו פלשתינים שהגדר חצתה את שדותיהם ומשפחותיהם.
גלגולה של גדר
חוקרי דעת קהל היו עושים מטעמים מתהליך כזה. מה שהחל בשעתו כקמפיין שמאל מובהק נתפס כיום בציבור הישראלי כצורך ביטחוני טהור נטול זיקה פוליטית. חיים רמון היה הראשון שהעלה לסדר היום את רעיון ה'היפרדות החד-צדדית', שלא היתה אלא נסיגה חד צדדית מיש"ע.
"אנחנו כאן והם שם", הוא קרא מעל כל בימה. הוא ביקש לשחזר את ההישג יוצא הדופן של הנסיגה מדרום לבנון. נברח ואחרינו המבול. בעזרת שורת עיתונאים בכירים (למשל דן מרגלית ורזי ברקאי) הרעיון תפס תאוצה בחוגי השמאל, אך עדיין לא מעבר לכך. כדי להתנער מהתווית הפוליטית טשטשו דוגלי ההפרדה את משמעויותיה המדיניות, והזרקור הופנה אל היבטיה הביטחוניים.
חיים רמון נאלם. דמויות ביטחוניות, א-פוליטיות לכאורה, תפסו את מקומו, ובראשן האלוף במיל' עוזי דיין. גם מכבסת המילים גויסה לקמפיין. התכנית המדינית לנסיגה חד-צדדית הצטמצמה לקריאה להקים גדר ההפרדה. לבסוף אף נעשה ניסיון להעלים את המונח הפרדה; "גדר ביטחון לישראל".
זה שמה של המועצה הציבורית שהקים לאחרונה דיין, והוא מקפיד לתקן מי ששוגה ועושה שימוש במונח גדר-הפרדה. אך גם עוזי דיין מודה כי תחת האצטלה הביטחונית מקופלת משמעות מדינית. "יש לגדר אפקט מדיני, ויש חשיבות לתוואי שבו תעבור", הוא אומר. אלא שהקמת הגדר לדעתו קודמת לוויכוחים הפוליטיים בין ימין ושמאל.
"הממשלה אומרת שהביטחון הוא מעל לכל. אבל כל עוד לא משלימים את הקמת הגדר, הביטחון מופקר. אסור שחוסר היכולת להכריע בשאלת התוואי יביא להפקרת הביטחון". ודיין לשיטתו גם מבקש להרגיע: "גדר אינה עובדה בלתי הפיכה יותר מכביש עוקף, שדה מעובד או יישוב".
גדר או גבול?
השאלה הגדולה והבלתי פתורה היא המשמעות המדינית של הגדר. לכל ברור שתהיה משמעות כזו, אך איש אינו יכול לחזות אותה במדויק, ואם תשחק לטובת ישראל או לרעתה. זו כנראה הסיבה שבכל הקשת הפוליטית הישראלית, מבני אלון ועד יוסי ביילין, ניתן למצוא רבים המתנגדים לגדר במתכונתה הקיימת. זו הסיבה שהפלשתינים מפחדים ממנה. זו הסיבה שחברי כנסת של הליכוד תומכים בגדר ומתנגדים לה ממש באותה השעה.
נציגים של הליכוד בוועדת הכספים סיכלו בשבוע שעבר העברת 750 מיליון ¤ לפרוייקט הגדר. כל עוד איננו יודעים מה תוואי הגדר לא נרים את ידינו בעדה, הסבירו הח"כים כץ, קרא, כחלון ובנלולו. שבוע חלף, והפעם אישרה הוועדה את ההעברה. אותם נציגי ליכוד (למעט חיים כץ) הצביעו בעד ההעברה, תמורת הבטחה של האוצר שהכסף יופנה לקטעים שכבר נבנו ולא לאלה השנויים במחלוקת וטרם החלה בנייתם. גם כעת חשוב להדגיש לא ידוע לח"כי הליכוד מה יהיה התוואי.
ההשלכות המדיניות המעורפלות של הגדר מסבירות גם מדוע ראש הממשלה דוחה את הקץ ולא מחליט על התוואי הסופי שלה. שרון אמנם מצהיר בכל הזדמנות שלגדר אין ולא תהיה משמעות מדינית, אך ספק אם אפילו הוא מאמין לעצמו. בכל מקרה גדולים הסיכויים שהמציאות לא תאמין לו. את שרון, כך או כך, לא מנחים רק שיקולים מדיניים, אלא גם דעת הקהל. על אף תדמיתו כראש ממשלה בלתי פופוליסט אין ספק שהלחץ הציבורי ביחס לגדר (80% תמיכה בסקרים) שיחק תפקיד מכריע בהחלטותיו.
בתחילה שרון התנגד כליל לבניית גדר, אך לפני יותר משנה, כשהקמפיין למען הגדר והפיגועים היו בשיאם, הפך שרון את עמדתו, אימץ את הרעיון ואפילו הלך כמה צעדים קדימה. אישים מטעמו הדליפו תכניות מרחיקות לכת של ראש הממשלה הכוללות בניית גדר הפרדה מזרחית. הגדר הזו אמורה לעבור, פחות או יותר, לאורך דרך אלון, ולטפס מערבה בקטעים מסוימים, כך שתאסוף לתוכה יישובים יהודיים בשיפולים המזרחיים של יהודה, בנימין והשומרון.
לשרון יש אולי תכניות ורעיונות, אך הפער ביניהן ובין הביצוע בשטח בולט לעין. ממשלתו אישרה בקיץ אשתקד את הקמת הקטע הראשון, שבנייתו מסתיימת היום. הקטע הראשון חופף, פחות או יותר, את הקו הירוק. על פי אותו קו, חשבו במשרד הביטחון, ייבנה גם הקטע שבין אלקנה לירושלים, אלא שכאן שרון שוב הפתיע. הוא ביקש למשוך את הגדר עמוק מזרחה, כך שתכלול נתח נכבד מיישובי השומרון, ובראשם אריאל.
במנהלת הקמת הגדר גובשו מספר הצעות ברוח הנחיית שרון. ראש הממשלה טרם החליט באיזו הצעה לבחור. ספק אם שתי הגדרות, המזרחית והמערבית, יושלמו כפי ששרון רואה אותן, אך אם כך יהיה הרי שרוב האוכלוסייה הפלשתינית תיכלא ביניהן, וגם לא מעט התנחלויות. מאידך גיסא, יישובים רבים יסופחו דה-פקטו לישראל משום שייוותרו מחוץ לגדר.
עניין של ביטחון
בעקבות תביעת הפלשתינים התערבו בעניין האמריקנים. בניגוד לרושם שנוצר מדברי בוש לאחר הפגישה עם אבו-מאזן, האמריקנים אינם מתנגדים לעצם בניית הגדר. כיוון שהיא מוצגת כצורך ביטחוני טהור של ישראל, אין בכוונת הממשל לעצור אותה לחלוטין. הממשל מתווכח עם ישראל על התוואי.
בשעה שירושלים מושכת את הגדר להרי השומרון וושינגטון מסיטה אותה לשפלה, קרוב ככל האפשר לקו הירוק. ניתן להעריך כבר כעת את תוצאות הוויכוח: היסטוריית היחסים בין בוש לשרון מלמדת כי הפוסק האחרון בעניינים שנויים במחלוקת אינו ראש הממשלה הישראלי. המוצא היחיד של שרון יהיה להמשיך את ההחלטה הקיימת, כלומר לא להחליט. בפגישתו עם קונדוליסה רייס הבטיח שרון שהחלטה על קטע הבא של הגדר לא תתקבל לפני תחילת 2004.
ועוד דוגמא לחוסר ההחלטיות של שרון בכל מה שקשור לגדר: בשלב הראשון החליט ראש הממשלה שלא תוקם גדר מסאלם מזרחה לכיוון בית שאן. אין בכך צורך ביטחוני, טענו הגורמים המחליטים. אך אז באו פיגוע הירי בסניף הליכוד בבית שאן, ובעקבותיו היוזמה של תושבי האזור לבנות לבדם את הגדר. הפיגוע, המחאה או שניהם יחד הביאו שוב למהפך אצל שרון. הוא אישר מידית את בניית קטע הגדר מאסלם מזרחה. בימים אלה העבודות בשיאן, והן צפויות להסתיים בעוד חצי שנה.
לגדר ההפרדה המערבית, אם אכן תיפרס לכל אורכה, יהיו השלכות ביטחוניות ממערב וממזרח. המתגוררים ממערב לגדר יפסיקו לסבול מחדירת המחבלים המתאבדים ואולי גם מגניבות רכב. פחות ברור מה יקרה למי שמתגוררים ממזרח לגדר. צה"ל ימשיך לפעול בעבר המזרחי; יחד עם זאת מצדדי הגדר כבר מציעים לבנות גדרות סביב היישובים היהודים, מתוך הנחה שאנרגיות הטרור של הפלשתינים יתנקזו להתנחלויות.
חשוב לציין שחזון הנסיגה החד-צדדית אינו נשקל כרגע במסדרונות השלטון, אך הוא חי ובועט בשמאל הקיצוני. ניתן לשמוע שם קולות הקוראים לבנות גדר, להתייצב ממזרח לה ולהשאיר את המתנחלים לנפשם. גם ארגוני הטרור נערכים למציאות המגודרת המאיימת עליהם.
ראש השב"כ אבי דיכטר, מדוחפי הקמת הגדר, ציין לפני שבועות אחדים כי הטרור מעתיק את פעילותו לאזורים בהם לא נבנתה הגדר. בהרצאה באוניברסיטת תל אביב אמר דיכטר כי "כאשר אין עדיין גדר, המחסומים הם כמו שערים במדבר. רק אדם תמים יעבור בהם, וכל השאר ימצאו את הדרכים האחרות". בהקשר זה חשוב להביא גם את איומיו של מוחמאד דחלאן, קבלן הביטחון החדש-ישן של ישראל, שהודיע על תוכניתו להקים מנגנון פלשתיני מיוחד שיתפרס לאורך הגדר אם ישראל תשלים אותה.
בור לזרוק בו כסף
גדר ההפרדה היא פרוייקט לאומי בכל קנה מידה. דחפורי ענק מבקעים הרים ומיישרים בקעות. לוחות ענק מבטון, 20 מטר גובהם, מונחים זה על זה. אמצעים אלקטרוניים מתוחכמים משולבים בגדר. כל זה כמובן עולה כסף, והרבה. עלות הקמתו של ק"מ אחד באזור הררי עומדת על עשרה מיליון ¤. על הקטע הראשון, שאורכו כ-120 ק"מ, כבר הוצאו מיליארד ושבע מאות מיליון ¤. הקטע השני צפוי לעלות יותר משני מיליארד.
ועוד לא דיברנו על הגדר המתוכננת מירושלים דרומה, על הגדר המזרחית, ועל עוטף ירושלים. האורך הכולל של גדרות ההפרדה הסופיות יגיע על פי ההערכות ל-900 ק"מ דהיינו העמסת תשעה מיליארד שקלים על קופתו המדולדלת של האוצר הממשלתי. סכומי העתק האלה זורמים לכיסם של עשרות קבלנים המעסיקים כ-4,000 פועלים. אגב, במסווה של חיסכון כלכלי יש בשמאל מי שמציע (למשל מתן וילנאי) להחזיר את תוואי הגדר המערבית לקו הירוק, ולוותר לגמרי הגדר המזרחית. הנימוקים הכלכליים נועדו להסתיר את המגמה המדינית סיכול הסיפוח של ההתנחלויות.
ועוד מרכיב כספי: ההפעלה השוטפת של הגדר תחייב הוצאות אדירות, שאיש אינו יודע להעריכן כעת. חוץ מכסף תחייב הגדר הקצאות כוח אדם לא מבוטל; גדר, מתוחכמת ככל שתהיה, אינה יעילה בלי חיילים. מערכת הביטחון לא מספקת מידע אודות היקף הכוחות שתרתק הגדר, אך אין ספק שמדובר בהרבה מאוד חיילים.
עוזי דיין בטוח שיש די כוחות להפעלת הגדר. "זה לא שגדר מרתקת כוחות, להיפך. אם יש יחידה שמשימתה היא מניעת חדירה של מחבלים, הגדר רק מסייעת לה לעמוד ביעדים. בלי גדר המשימה מסובכת בהרבה. קח את חבל עזה כדוגמא: בשלוש השנים האחרונות עשרות מחבלים נהרגו על הגדר ואחד לא חדר דרכה. זה נתון מדהים! אם לא היתה גדר, לחיילים היה הרבה יותר קשה לבלום את החדירה. הגדר לא מוסיפה כוחות אלא הופכת את הכוחות הקיימים לרלוונטיים. אגב, הגדר סביב עזה קיימת שנים, ואין לה משמעות מדינית".
כל צד והרבנים שלו
בעזה אין חדירת מחבלים אבל יש קסאמים ומנהרות?
"גדר אינה פתרון פלא, היא רק מגדילה את האפקטיביות של יכולת ההגנה. בעבר שמנו גדר בכל מקום שבו היו חדירות: לאורך הירדן, בגולן, בגבול לבנון. מחבל שרוצה להתאבד כיום לא מוטרד מהשאלה איך לחדור לאזור המרכז. מחבל שמתאבד בירושלים זה כמו 14 טילי קסאם יחד שמכוונים בדיוק ליעד של המשגרים".
ריכוז הכוחות לאורך הגדר לא יבוא על חשבון פעילות התקפית מצדה השני?
"המלחמה בטרור צריכה להתנהל בכל מקום. המלחמה הזו צריכה להיות הגנתית והתקפית. הפעילות תימשך משני הצדדים של הגדר. אך כיום יש לנו חור גדול בהגנה. הקמת הגדר פשוט חוסכת חיי אדם".
דיין, שגם יודע פרק או שניים ביהדות, מגייס לעזרתו את המקורות. "אני מוכן להתמודד בנושא הזה מהבחינה ההלכתית. יש כאן מקרה ברור של פיקוח נפש, ויש חוות מקצועית של מומחים לביטחון שצריך גדר. ראש השב"כ, מפכ"ל המשטרה, סגן הרמטכ"ל ואני כאלוף במיל' וכראש המועצה לביטחון לאומי לשעבר כולנו קובעים שצריך את גדר מבחינה ביטחונית.
"ר' שלמה אלקבץ כתב בפיוט 'לכה דודי' את המשפט 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. למה הכוונה? השבת היא סוף מעשה הבריאה והיא תכלית הבריאה. כך גם לגבי הגדר. אם בעוד שלושה חודשים יתחדשו הפיגועים, לא תהיה גדר ולא תהיה הגנה על התושבים, באיזה תירוץ יסבירו לנו את העדרה?"
ההחלטיות שמפגין דיין לא מרשימה את אורי אריאל. הוא אמנם אינו מתנגד להקמת מכשול ביטחוני במקומות שיש בכך צורך מובהק, למשל סביב שכם. גם אז, הוא אומר, אין צורך לבנות חומה, אלא מוטב לחפור תעלה רחבה. "אני מכיר את הנתונים, ואני אומר לך שכיום, עוד לפני שהקצנו כוחות מיוחדים לגדר, חסר לצה"ל כוח אדם. אם נפנה כוחות לגדר לא יהיה מי שינהל את המאבק ההתקפי בטרור. ובלי כוחות מיוחדים לגדר אין טעם לבנייתה. כך שהאמירה שהגדר לא תרתק עוד כוחות אינה נכונה".
כל עוד אין גדר מופקר ביטחונם של תושבי אזור המרכז.
"אם באמת דואגים רק לביטחון כדאי להקשיב לרמטכ"ל, שאמר כי לו הדבר תלוי בו היה מפנה את הכסף לאפיקים ביטחוניים אחרים. כיו"ר ועדת המשנה לתקציב מערכת הביטחון אני גם יודע על אלו פרוייקטים מדובר. הם משמשים לאותה מטרה, והם דחופים יותר מהגדר. כדי לא להשתמש במילים לא יפות אומר שהצגת הדברים הזו איננה רצינית. אגב, גם לא הייתי מציע לדיין להסתמך על נימוקים הלכתיים, כי לי יש רבנים אחרים ודעתם הפוכה".
דיין אומר שמדובר בגדר ביטחונית נטו ואין לו כוונה מדינית. אתה מאמין ?
"קשה לי להאמין. זו היתממות".
הגדר של מועצת יש"ע
מפתיע. בין התומכים בגדר ניתן למנות גם את הנציגות הרשמית של המתנחלים, מועצת יש"ע. על פי הכלל 'אם אינך יכול לנצח אותם הצטרף אליהם', החליטה המועצה זה מכבר לתמוך בגדר, מתוך מטרה להשפיע על מיקומה ומשמעויותיה. לא רק אמרו אלא גם עשו. במועצות האזוריות ביש"ע מעבדים מזה זמן מפות הפרדה שונות.
העיקרון המנחה שלהן הוא שהריבונות הישראלית תהיה משני צדי הגדר. שרטוט המפות בידי אנשי יש"ע נועד להראות למתכנני הגדר במערכת הביטחון שאפשר גם אחרת והגדר אינה חייבת להיצמד לקו הירוק. פה ושם הוצגו מפות המתנחלים לדרגי הצבא. בין היתר מציעה מועצת יש"ע להעביר את הגדר המערבית בין רמאללה לבין גוש טלמונים, הרחק מן הקו הירוק. גם המפה של יש"ע מכירה דה-פקטו בחופש התנועה של הפלשתינים באזורים שלהם. בעיתונות הוגדרה התכנית הזו כתכנית החלוקה. ביש"ע מאוד לא אהבו את השם.
כך או כך, קשה להניח שתוואי זה יאומץ בידי הממשלה הנוכחית, וודאי שלא יתקבל על דעת האמריקנים.