בימי בין המצרים, וזה לא סוד גדול, אין חשק לעשות דברים מהנים במיוחד. אפילו לארטיקים יש טעם של חול (מזה שעל שפת הים גם ככה אנחנו נמנעים). מוזיקה אסור (למי יש חשק בכלל?), ומזג האוויר מבשל לנו את תאי המוח האחרונים, אז מה נשאר?

לנסוע אל קברי הצדיקים.

הצדיקים מחכים לנו בכל מזג אוויר, בכל מצב רוח, ומסוגלים להתפלל עבורנו כמעט על כל סיבה. רק שיש המון צדיקים, ומקומות ציון רבים, ואנחנו מכירים רק אתרים מעטים. מקומות שזכו לרייטינג נמוך, בעיקר בשל היעדר מידע לגביהם, נותרו בצד.

אמנם, משרד הדתות ביצע לאחרונה כמה מהלכים ששיפרו מאוד את הגישה למקומות הקדושים האלה, אולם מדובר בקומץ, ו'צרות עמך בית ישראל' לא מגלות סימנים של התמעטות, כך שתפילה זכה על ציון של צדיק נחוצה, והיום אולי יותר מתמיד.

כיוון המחשבה הזה עבר גם בראשם של שני חבר'ה צעירים, שלקחו מצלמת וידאו מקצועית, ישבו על תחקיר כמו שצריך, עלעלו היטב במקורות, אספו עדויות של עולי רגל, ויחד הפיקו קלטת וידאו מעניינת, תחת השם המקורי להפליא – 'קברי צדיקים'.

בקלטת הזאת, שמטבע הדברים איננה מומלצת להקרנה במסיבות יום הולדת או בסתם חגיגות, ניתן לצפות בציוניהם של ר' יונתן בן עוזיאל, ר' שמעון בר יוחאי, ר' מאיר בעל הנס, האר"י הקדוש, הרמב"ם, וגם בכותל המערבי, קבר רחל, מערת המכפלה ועוד.

הצפייה בקלטת הזאת טובה לדעתי לפעם או פעמיים מקסימום. לא שתשתעממו חלילה, אבל תבינו את הפרינציפ מהר מאוד. צילומים ממעוף מסוק, עולים לרגל וגם עולות אגב, מדרשים וסיפורי חז"ל, ועריכה מעט מעייפת אבל משכילה.

צפיתי בקלטת כמה פעמים, ולא הצלחתי להבין מי קהל היעד. אם מדובר בציבור דתי, גישת הקריינות והגשת המדרשים מהמקורות מעט מופרכת. אם מדובר בקהל יעד חרדי (כמו היזמים, נניח), מפתיע ששולבו בסרט נשים (או שההקשר שלהם לעניין 'מכשיר' אותן). אם קהל היעד בכלל חילוני או מסורתי, נראה שחסר קצת הסבר על התופעה, הזכות והמעמד לו זוכים הצדיקים בחיינו.

שישה וחצי שלבים בסולם יעקב

פינת משבית השמחה: שכרתם הליקופטר? התכבדתם בצלם טוב? זה בסדר, התוצאה מספיק יפה בלי לחזור על הצילומים מהאוויר כל הזמן. ועוד משהו, עננים זה יפה, אבל כשהם מופיעים יותר מדי פעמים, כבר לא בא לרחף.