אריאל שרון ובניו הולכים ומסתבכים בעוד ועוד פרשיות של חוסר טוהר מידות וחשד לפלילים. זה התחיל בפרשת מימון מערכת הבחירות הקודמת, כשעומרי שרון נחקר ושמר על זכות השתיקה. אחר כך באה פרשת סיריל קרן, עלו שוב חשדות בפרשת האי היווני, ולאחרונה באה ביקורת חריפה מצד מבקר המדינה על ניגוד אינטרסים בעניין שינוי ייעודן של קרקעות.
אפשר לטעון שאפילו אם הכל נכון - כבר היו כאן ראשי ממשלות מושחתים לא פחות. אפשר לטעון, במידה מסוימת של צדק, שמערכת אכיפת החוק על שלוחותיה השונות, כולל התקשורתית, מחמירה עם ליכודניקים ומשתיקה מעשים פליליים של אנשי השמאל. הבעיה היא אחרת: החשדות כלפי שרון, ששתיקתם של בניו מעצימה אותם, הם חמורים מצד עצמם, אבל התוצאה המדינית-פוליטית שלהם חמורה הרבה יותר.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שגורמי אכיפת החוק בישראל נוטים לנקוט סחבת כאשר החשוד הוא פוליטיקאי שעסוק בפעילות מדינית חשובה המקדמת את מטרות 'מחנה השלום'. כך היה עם חקירת העמותות של אהוד ברק, שהתמוססה לגמרי, וכך קורה היום עם חקירות שרון ובניו. המשמעות היא ששרון יודע שכדי להציל את עורו עליו להיחשב כמי שמקדם את 'תהליך השלום'. במצב כזה, הפיתוי לקחת סיכונים ביטחוניים ולוותר על נכסים לאומיים גדול מדי.
כאשר אריאל שרון מחליט לשחרר מחבלים בלי שישראל התחייבה לכך, בעוד הפלשתינים מסרבים לפרק את ארגוני הטרור למרות שהם מחויבים לכך - האם הוא פועל לטובת המדינה או לטובת עצמו? ראש הממשלה קבע שהגדר תעבור מזרחית לאריאל ושלא ישוחררו אסירי חמאס וג'יהאד, אבל התקפל כרכיכה חסרת עמוד שידרה מול הלחץ האמריקני, כפי שלא עשה שום ראש ממשלה לפניו. האם נהג כך מתוך שיקול ענייני, או שמא נאלץ לתחזק בכל מחיר את התהליך המדיני, כדי לשאת חן בעיני הפרקליטות השמאלנית ולגונן על עצמו ועל משפחתו?
ידועה השאלה מדוע איבד שאול את מלכותו בגלל חטא אחד, בעוד דוד שחטא יותר מפעם אחת נשאר על כיסאו. ידועה גם תשובתו של ר' יוסף אלבו: חטאו של שאול היה בתחום תפקידו, כשנכשל בדרך ניהול המלחמה בעמלק. חטאיו של דוד נעשו בתחומו הפרטי, בעוד שאת תפקידו כמלך מילא בשלמות.
ניתן היה אולי לסלוח לשרון על טובות הנאה כספיות שהשיג לעצמו פה ושם. רבים נוהגים כך, לצערנו. הבעיה היא שאצל שרון העבירות הפרטיות גוררות אותו לעבירות בתחום תפקידו, ועל כך אין סליחה ואין כפרה.
>נ<שנה data-v-26fda985 data-v-45890e8d-s>
ביום הזה ממש, לפי התאריך העברי כמובן, יצא לאור לפני שנה הגיליון הראשון של 'בשבע'. בתום שנה מאומצת מאוד ומוצלחת מאוד, אנו מודים לבורא עולם ומנהיגו שהגיענו לזמן הזה ולמצב הזה.
'בשבע' יצא לשוק בתקופה של מיתון כלכלי עמוק, תקופה של האטה וצמצומים במשק. לכאורה, אין עיתוי גרוע מזה להשקתו של עיתון שכל הכנסותיו מבוססות על פרסום. והנה, בשעה שעולם התקשורת בכללותו נתון בקשיים, ירידה בהכנסות ופיטורי עובדים, זכינו ברוך ה' להגשים את שאיפתנו ואף הרבה למעלה מזה.
שנה לאחר שהוקם, 'בשבע' הוא עיתון בן 40-48 עמודים, נפוץ ב115- אלף עותקים - הרבה יותר מכל עיתון אחר במגזר הדתי - ועומד על רגליו כלכלית. הרמה המקצועית של העיתון (אם יורשה לי להעיד על עיסתינו), מידת העניין שהציבור מגלה בו, התהודה של הכתבות המתפרסמות בו, וגם הביקוש לפרסם בו והאפקיטיביות של פרסום זה כל אלה נמצאים בקו מתמיד של עלייה.
לפני כשבוע התפרסמו תוצאות סקר TGI על מידת החשיפה לה זוכים כלי תקשורת שונים בישראל. מדובר בסקר פרטני ומושקע הנחשב לאורים ותומים בקרב המפרסמים, אשר משלמים הרבה כדי לקבל לידיהם את תוצאותיו. התוצאות שפורסמו מבוססות על דיווחים שנאספו החל מחודש ינואר 2003, כחצי שנה בלבד לאחר ש'בשבע' החל להופיע. תוצאות הסקר מבטאות בעיקר את המגזר העירוני, ויישובים שבהם פחות מחמשת אלפים נפש מעל לגיל 18 אינם נדגמים, בעוד 'בשבע' מפיץ כשלושים אלף גיליונות ביש"ע ובהתיישבות הדתית. למרות נתונים בעייתיים אלו הראו תוצאות הסקר כי 'בשבע' הוא העיתון הנקרא ביותר בציבור הדתי בישראל. לפי הסקר, רוב קוראי העיתון הם בני המגזר הדתי-לאומי, וכרבע מכלל הקוראים הם חרדים. במהלך החודשים בהם נאספו נתוני הסקר הוספנו לעיתון כעשרים עמודים, פתחנו לוח קנייה ומכירה שהולך ומתרחב, הוספנו עוד 15 אלף עותקים ושקדנו על שיפור מערכת ההפצה. אנו בטוחים שהיקף החשיפה והקריאה של העיתון כיום גדולים עוד הרבה יותר.
כל אלה גורמים שמחה וסיפוק, אבל בעיקר תחושה של אחריות ומחויבות. 'בשבע' הוא העיתון הנפוץ ביותר בקרב הציבור הנושא בבחירה ובמודע בעול המשימה האלוקית ההיסטורית של עם ישראל, לתקן עולם במלכות ש-די. העובדה הזו מטילה עלינו מחויבות עמוקה לעמול ללא לאות על שיפור איכות העיתון בתוכן בעיצוב ובהפצה, ולמצות את כל הדרכים שבהן הוא יכול להביא ברכה לעולם. 'בשבע' ימשיך בעזרת ה' לקדם ללא פשרות את ערכי שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ. נהיה גם עיתון לוחם וביקורתי, אבל בעיקר נהיה עיתון שמראה את הטוב ומחזק אותו. זכינו לראות בשנה האחרונה כיצד חשיפה שניתנה בעיתון לנושאים לאישים ולגופים העוסקים בתיקון עולם כזה או אחר הצליחה להעניק להם עידוד ותנופה, ולהפוך את מעשיהם מופת לאחרים. בד בבד, לא נזניח את משימתנו הראשונית - להיות חומר קריאה מעניין ומעשיר לקוראינו, אלטרנטיבה לרוח הרעה השולטת לצערנו בעיתונות הישראלית.
הצלחת 'בשבע' מוכיחה שוב עד כמה ציבור צרכני התקשורת בישראל עדיין צמא לכל עשייה תקשורתית ברוח יהודית-לאומית. המהפכה היהודית בתקשורת הישראלית הולכת ומתקדמת, ובכל זאת היא נמצאת עדיין בראשית דרכה. מספר התקשורתנים בעלי השקפה יהודית-לאומית נמצא במגמת עלייה בשנים האחרונות, ועדיין חלקם היחסי זעום מבחינה מספרית וגם מבחינת חשיבות התפקידים והסמכויות שבידיהם. כלי תקשורת רבים ברוח יהודית-לאומית קמו בשנים האחרונות, אך עוד דרך רבה לפניהם עד שיתברגו בשורה הראשונה של העוצמה התקשורתית בישראל. רשת התקשורת של ערוץ 7 על שלוחותיה השונות - תחנת הרדיו, אתר החדשות באינטרנט, העיתון היומי בדוא"ל, אולפן הטלביזיה INN והעיתון 'בשבע' - ממשיכה במשימה החשובה שנטלה על עצמה. יחד איתנו צועד ציבור גדול ונאמן של קהל קוראים ומאזינים, שזוהי הזדמנות טובה להודות לו על תמיכתו.
והערה לסיום: 'בשבע' ניתן לכם ללא תשלום בזכות הכנסותיו מפרסום. המפרסמים שלנו מאפשרים לנו להפיץ את העיתון לקהל רחב ובחינם. קחו זאת בחשבון כשאתם עורכים את הקניות שלכם.
אפשר לטעון שאפילו אם הכל נכון - כבר היו כאן ראשי ממשלות מושחתים לא פחות. אפשר לטעון, במידה מסוימת של צדק, שמערכת אכיפת החוק על שלוחותיה השונות, כולל התקשורתית, מחמירה עם ליכודניקים ומשתיקה מעשים פליליים של אנשי השמאל. הבעיה היא אחרת: החשדות כלפי שרון, ששתיקתם של בניו מעצימה אותם, הם חמורים מצד עצמם, אבל התוצאה המדינית-פוליטית שלהם חמורה הרבה יותר.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שגורמי אכיפת החוק בישראל נוטים לנקוט סחבת כאשר החשוד הוא פוליטיקאי שעסוק בפעילות מדינית חשובה המקדמת את מטרות 'מחנה השלום'. כך היה עם חקירת העמותות של אהוד ברק, שהתמוססה לגמרי, וכך קורה היום עם חקירות שרון ובניו. המשמעות היא ששרון יודע שכדי להציל את עורו עליו להיחשב כמי שמקדם את 'תהליך השלום'. במצב כזה, הפיתוי לקחת סיכונים ביטחוניים ולוותר על נכסים לאומיים גדול מדי.
כאשר אריאל שרון מחליט לשחרר מחבלים בלי שישראל התחייבה לכך, בעוד הפלשתינים מסרבים לפרק את ארגוני הטרור למרות שהם מחויבים לכך - האם הוא פועל לטובת המדינה או לטובת עצמו? ראש הממשלה קבע שהגדר תעבור מזרחית לאריאל ושלא ישוחררו אסירי חמאס וג'יהאד, אבל התקפל כרכיכה חסרת עמוד שידרה מול הלחץ האמריקני, כפי שלא עשה שום ראש ממשלה לפניו. האם נהג כך מתוך שיקול ענייני, או שמא נאלץ לתחזק בכל מחיר את התהליך המדיני, כדי לשאת חן בעיני הפרקליטות השמאלנית ולגונן על עצמו ועל משפחתו?
ידועה השאלה מדוע איבד שאול את מלכותו בגלל חטא אחד, בעוד דוד שחטא יותר מפעם אחת נשאר על כיסאו. ידועה גם תשובתו של ר' יוסף אלבו: חטאו של שאול היה בתחום תפקידו, כשנכשל בדרך ניהול המלחמה בעמלק. חטאיו של דוד נעשו בתחומו הפרטי, בעוד שאת תפקידו כמלך מילא בשלמות.
ניתן היה אולי לסלוח לשרון על טובות הנאה כספיות שהשיג לעצמו פה ושם. רבים נוהגים כך, לצערנו. הבעיה היא שאצל שרון העבירות הפרטיות גוררות אותו לעבירות בתחום תפקידו, ועל כך אין סליחה ואין כפרה.
>נ<שנה data-v-26fda985 data-v-45890e8d-s>
ביום הזה ממש, לפי התאריך העברי כמובן, יצא לאור לפני שנה הגיליון הראשון של 'בשבע'. בתום שנה מאומצת מאוד ומוצלחת מאוד, אנו מודים לבורא עולם ומנהיגו שהגיענו לזמן הזה ולמצב הזה.
'בשבע' יצא לשוק בתקופה של מיתון כלכלי עמוק, תקופה של האטה וצמצומים במשק. לכאורה, אין עיתוי גרוע מזה להשקתו של עיתון שכל הכנסותיו מבוססות על פרסום. והנה, בשעה שעולם התקשורת בכללותו נתון בקשיים, ירידה בהכנסות ופיטורי עובדים, זכינו ברוך ה' להגשים את שאיפתנו ואף הרבה למעלה מזה.
שנה לאחר שהוקם, 'בשבע' הוא עיתון בן 40-48 עמודים, נפוץ ב115- אלף עותקים - הרבה יותר מכל עיתון אחר במגזר הדתי - ועומד על רגליו כלכלית. הרמה המקצועית של העיתון (אם יורשה לי להעיד על עיסתינו), מידת העניין שהציבור מגלה בו, התהודה של הכתבות המתפרסמות בו, וגם הביקוש לפרסם בו והאפקיטיביות של פרסום זה כל אלה נמצאים בקו מתמיד של עלייה.
לפני כשבוע התפרסמו תוצאות סקר TGI על מידת החשיפה לה זוכים כלי תקשורת שונים בישראל. מדובר בסקר פרטני ומושקע הנחשב לאורים ותומים בקרב המפרסמים, אשר משלמים הרבה כדי לקבל לידיהם את תוצאותיו. התוצאות שפורסמו מבוססות על דיווחים שנאספו החל מחודש ינואר 2003, כחצי שנה בלבד לאחר ש'בשבע' החל להופיע. תוצאות הסקר מבטאות בעיקר את המגזר העירוני, ויישובים שבהם פחות מחמשת אלפים נפש מעל לגיל 18 אינם נדגמים, בעוד 'בשבע' מפיץ כשלושים אלף גיליונות ביש"ע ובהתיישבות הדתית. למרות נתונים בעייתיים אלו הראו תוצאות הסקר כי 'בשבע' הוא העיתון הנקרא ביותר בציבור הדתי בישראל. לפי הסקר, רוב קוראי העיתון הם בני המגזר הדתי-לאומי, וכרבע מכלל הקוראים הם חרדים. במהלך החודשים בהם נאספו נתוני הסקר הוספנו לעיתון כעשרים עמודים, פתחנו לוח קנייה ומכירה שהולך ומתרחב, הוספנו עוד 15 אלף עותקים ושקדנו על שיפור מערכת ההפצה. אנו בטוחים שהיקף החשיפה והקריאה של העיתון כיום גדולים עוד הרבה יותר.
כל אלה גורמים שמחה וסיפוק, אבל בעיקר תחושה של אחריות ומחויבות. 'בשבע' הוא העיתון הנפוץ ביותר בקרב הציבור הנושא בבחירה ובמודע בעול המשימה האלוקית ההיסטורית של עם ישראל, לתקן עולם במלכות ש-די. העובדה הזו מטילה עלינו מחויבות עמוקה לעמול ללא לאות על שיפור איכות העיתון בתוכן בעיצוב ובהפצה, ולמצות את כל הדרכים שבהן הוא יכול להביא ברכה לעולם. 'בשבע' ימשיך בעזרת ה' לקדם ללא פשרות את ערכי שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ. נהיה גם עיתון לוחם וביקורתי, אבל בעיקר נהיה עיתון שמראה את הטוב ומחזק אותו. זכינו לראות בשנה האחרונה כיצד חשיפה שניתנה בעיתון לנושאים לאישים ולגופים העוסקים בתיקון עולם כזה או אחר הצליחה להעניק להם עידוד ותנופה, ולהפוך את מעשיהם מופת לאחרים. בד בבד, לא נזניח את משימתנו הראשונית - להיות חומר קריאה מעניין ומעשיר לקוראינו, אלטרנטיבה לרוח הרעה השולטת לצערנו בעיתונות הישראלית.
הצלחת 'בשבע' מוכיחה שוב עד כמה ציבור צרכני התקשורת בישראל עדיין צמא לכל עשייה תקשורתית ברוח יהודית-לאומית. המהפכה היהודית בתקשורת הישראלית הולכת ומתקדמת, ובכל זאת היא נמצאת עדיין בראשית דרכה. מספר התקשורתנים בעלי השקפה יהודית-לאומית נמצא במגמת עלייה בשנים האחרונות, ועדיין חלקם היחסי זעום מבחינה מספרית וגם מבחינת חשיבות התפקידים והסמכויות שבידיהם. כלי תקשורת רבים ברוח יהודית-לאומית קמו בשנים האחרונות, אך עוד דרך רבה לפניהם עד שיתברגו בשורה הראשונה של העוצמה התקשורתית בישראל. רשת התקשורת של ערוץ 7 על שלוחותיה השונות - תחנת הרדיו, אתר החדשות באינטרנט, העיתון היומי בדוא"ל, אולפן הטלביזיה INN והעיתון 'בשבע' - ממשיכה במשימה החשובה שנטלה על עצמה. יחד איתנו צועד ציבור גדול ונאמן של קהל קוראים ומאזינים, שזוהי הזדמנות טובה להודות לו על תמיכתו.
והערה לסיום: 'בשבע' ניתן לכם ללא תשלום בזכות הכנסותיו מפרסום. המפרסמים שלנו מאפשרים לנו להפיץ את העיתון לקהל רחב ובחינם. קחו זאת בחשבון כשאתם עורכים את הקניות שלכם.