זה לא צבא הצאר
(בתגובה לכתבה "גלאט כושר קרבי", גיליון 53)

חיילי הגדוד החרדי "נצח יהודה" מקדשים שם שמיים ומביאים כבוד לציבור שומר המצוות. הם מוכיחים את המובן מאליו - ניתן גם לשמור מצוות וגם להגן על המדינה ועל העם. לו היו עוד רבים כמותם, היה חל שיפור דרמטי במצב הכשרות, המוסר והצניעות בצה"ל כולו.

ההשתמטות של רוב הציבור החרדי מהגנת המדינה ומנשיאה במחיר השכול, והתעקשותם להתקיים על חשבון מיסי הציבור העובד לפרנסתו הם שהביאו להצלחה האדירה של יוסף לפיד, ושפכו דלק על מדורת המסיתים. בחורי ישיבות חרדיות שאינם מוכנים, ברובם המכריע, לתרום אפילו יום בשנה לשירות בצה"ל באמתלא של לימוד תורה יומם ולילה, אינם מהססים לבטל תלמודם במשך שבועות וחודשים, לשם עיסוק בהמוניהם במערכות הבחירות של המפלגות החרדיות.

לגנאי מיוחד ראויות התופעות המבישות של הוקעת רבני העמותה עד כדי פגיעה פיזית בהם. חיילי הגדוד החרדי התגייסו לצבא יהודי – הם לא נחטפו לצבא הצאר הרוסי.

ציפי שנקמן, רמת השרון



הנח"ל לא חרדי
(בתגובה לכתבה "גלאט כושר קרבי", גיליון 53)

יש לי בן בנח"ל החרדי ואני שמחה שהוא משרת בצבא בחברה דתית כמו שפורסם בעיתון בשבוע שעבר. רק דבר אחד היה חסר בכתבה - רוב החיילים ב'נח"ל החרדי' הם חובשי כיפות סרוגות, ובאו לצבא בעידוד ההורים מתוך תחושת שליחות וקיום מצווה. זה יפה מאוד שגם חרדים משתתפים בצבא, והסיפור של הקצין מהרקע החרדי מרגש מאוד. הלוואי ועוד רבים יתגייסו לצבא מקרב הציבור החרדי, אבל בינתיים, רוב חיילי הנח"ל החרדי הם בוגרי החינוך הדתי לאומי על כל גווניו, בוגרי ישיבות גבוהות ובוגרי ישיבות תיכוניות, והם משרתים בצוותא ובחברות עם בני הציבור החרדי.

לאה רשף, הר ברכה


אכן, צבא יהודי
(בתגובה לכתבה "גלאט כושר קרבי", גיליון 53)

בהתפעמות ובהתרגשות, קראתי את הכתבה אודות גדוד הנח"ל החרדי. הופיעו שם מנהגים ומטבעות לשון , שאינם שכיחים כל כך ברוב יחידות צה"ל. "רמקול מכריז על תפילת מנחה", "אין חילול שבת", "איסור דיבור לשון הרע", "לימוד תורה ושיעורי תורה", "סעודת הודיה" ועוד.
בעיקר מצא חן בעיני האיסור על ניבול פה ולשון הרע. מי ששירת פעם בצה"ל יודע גם יודע, שרכילות וניבול הפה, הפך במקומות רבים לשיגרה, וקשה לעקור מנהג מגונה זה, שהרי לא לכולם יש שליטה, על מה שיוצא מהפה.

אכן, גדוד זה, הוא צבא יהודי של ממש. או כפי שנאמר בתורה בספר דברים פרק כג' פסוק טו': "כי ד' אלוקיך, מתהלך בקרב חניך, להצילך ולתת אויבך לפניך, והיה מחנך קדוש. ולא יראה בך ערוות דבר, ושב מאחריך".

יהי רצון, שצה"ל כולו, יטול דוגמא מאותו גדוד, ויאמץ רבים מאורחותיו.

משה בודק, חיפה


לא נוסעים בכרכרות
(בתגובה לכתבה "כבר לא רק מורה וגננת", גיליון 53)

אינני מבין מה ההתפעלות הגדולה שאחזה בכותב למראה נשים חרדיות שעוסקות במקצועות החורגים מאלו המסורתיים. הדבר טבעי לחלוטין. כשם שהציבור החרדי משתמש בטכנולוגיות החדשות, נוסע במכוניות, מדבר בפלאפונים ומתחבר לרשת האינטרנט (במגבלות הצניעות, כמובן) ואיש אינו תמה מדוע אין הם נוסעים בכרכרות רתומות לסוסים ומתקשרים באמצעות יוני דואר, כך אין צורך להתפלא למראה נשים חרדיות שעוסקות בגרפיקה, צילום או אפילו פותחות עסק עצמאי. יתכן שמבחינת ההיקף אמנם מדובר ב'תופעה', אולם גם כך, במבחינת המהות, זהו מהלכם הרגיל של הדברים ואין הוא צריך להפתיע או להדאיג. ואגב, גם מורה או גננת הם מקצועות מכובדים ולא פחות 'מודרניים'.

שלום כ"ץ, ירושלים


זגזוג משפטי

לא זכור לי שכאשר מר הרצוג, מנכ"ל משרד הממשלה, ועסקנים נוספים שמרו על זכות השתיקה, בהקשר של אהוד ברק, התעוררה התרגשות במערכת המשפטית כולל פרשנים משפטיים מכובדים.
אז לא דובר על הצעת חוק לצמצום זכות השתיקה. עתה, כאשר מדובר בליכוד ובבניו של ראש הממשלה, ההתרגשות חוגגת.

בדומה, כאשר עולה על הפרק שחרור של עצורים יהודיים מופרחות חוות דעת על פגיעה במערכת המשפט, בביטחון וכו'. לעומת זאת, כאשר מדובר בשחרור מאות ערבים – דממת אלחוט של המשפטנים, כולל השופטים לשעבר והשופטים לעתיד.

קצת פחות הטייה משפטית פוליטית תצמצם את הפגיעה המתמשכת באימון הציבור במערכת המשפט הישראלית.

פרופ' יצחק סגל, חיפה