חסידים מספרים כי פעם אחת בא השטן לר' אלימלך ואמר: "לא אסבול עוד את הרדיפות שאתה וחסידיך רודפים אותי. אל נא תחשוב שאני לא אוכל לכם. אני אעשה את כל העולם לחסידים, וממילא לא יהיה לכם עוד שום כוח". זמן מה אחר כך הלך ר' אלימלך לבית המדרש ומטה בידו כדי לגרש משם חסידים אחדים.
***
השאלה הנשאלת היא מדוע בוחר לו השטן בדרך כל-כך משונה להילחם בחסידים?
מקובל לומר שכל תנועה מעוניינת להרחיב את מעגל התומכים שלה על פני העולם כולו. לא זו בלבד, אלא שביחס לתנועת החסידות הדברים נאמרים ביתר נחרצות. באחד המכתבים של הבעש"ט לגיסו, ר' גרשון מקיטוב, מתאר הבעש"ט את עליית הנשמה שהיתה לו ביום ראש השנה. בין שאר המראות שראה הבעש"ט באותה עליית נשמה, ראה גם את בית מדרשו של המשיח. כששאל הבעש"ט את המשיח: "אימת קא אתי מר?" כלומר מתי תבוא, השיב המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".
החסידות ראתה מאז חשיבות עליונה לקיומה, בהפצת המעיינות של תורת הבעש"ט. והנה קם השטן ואומר שאם יהיו כל העולם כולו חסידים, יסור כוחה של תנועת החסידות. הדברים דורשים ביאור.
האמת היא שבפי החסידים מסופר שפעם יצא הבעש"ט עם תלמידיו ליער. משנכנסו בעובי היער נתעלם הבעש"ט מעיניהם. לאחר זמן מצאוהו שהוא עומד ומטיח ראשו באחד העצים, מתוך צער ואנחה. כששאלוהו לפשר הדבר השיב: "צופה אני ומביט לסוף הדורות, ורואה אני רביים כחול אשר על שפת הים".
נראה שהסכנה ממנה חשש הבעש"ט היתה סכנת ההמוניות. תנועה יכולה להביא שינוי כל עוד היא מסוגלת להתייחס אל הפרטים ואל היחידים ולהנחות אותם איש איש בדרכו המיוחדת. ברגע שרבבות בני אדם הולכים כולם בדרך אחת, הדרך מאבדת את עוצמתה והופכת לעוד תנועה ממוסדת שהשחיקה וההתיישנות חלות גם עליה.
החידושי הרי"ם היה נוהג לומר, שכשחסידים מתאגדים ביניהם על מנת להכתיר להם רבי ולפתוח דרך חדשה, הרי שהם מחלקים ביניהם את התפקידים השונים. זה מולח דגים לסעודה שלישית, זה מלבן לבנים להקמת בית החסידים, זה דורך ענבים ליין המשומר ממגע נכרי, וכך הלאה. והיצר הרע, מה הוא עושה באותה שעה? מוציא מכל ההתחברות הזו את הנקודה הפנימית שלה, ומכאן יכול הגלגל לסבוב הלאה, וכל תועלת רוחנית כבר לא תצמח מן ההתאגדות הזו.
זוהי הסכנה הטמונה בהמוניות, ומכאן חששו הגדול של ר' אלימלך מפני מזימתו של השטן. הוא נכנס לבית המדרש ומשלח משם את אותם החסידים שנראה לו כי התחברותם אל הדרך החסידית אינה התחברות מהותית אלא התחברות של אופנה ונהייה אחר העדר הגדול של החסידים.
עצתו של השטן כנגד החסידים יכולה להתפרש גם בפן אחר. השטן רוצה שכל העולם כולו יהיו חסידים. ואם לא יהיו כל העולם כולו חסידים, הרי שמקצתם יהיו חסידים, ומקצתם יהיו מתנגדים. השטן מעונין לבטל את ההתנגדות לחסידים. כל העולם כולו יהיו חסידים, ולא יימצא אף מתנגד אחד שישמיע את דברו. שוב תמהים אנו על עצה זו שלוקח השטן לעצמו כנגד החסידים. בנוהג שבעולם רוצה כל תנועה שלא יהיו מתנגדים עומדים על דרכה, הרי ההתנגדות מפריעה להפצת המסר. אם כן, מדוע חושש כל-כך ר' אלימלך מפני עצתו של השטן?
התשובה לשאלה זו נעוצה בדבריו של האדמו"ר האמצעי לשושלת חב"ד, שאמר שתנועת ההתנגדות היטיבה מאד עם התנועה החסידית. כל התנגדות לדרך מסוימת גורמת לאותה דרך שתצטרך לברר ולזקק את עצמה. ייתכן שאלמלא היתה קמה ההתנגדות מבית מדרשו של הגר"א, היתה החסידות סופחת אליה התנהגויות, רעיונות ודרכים שאינן מוצלחים כל-כך. דווקא המתנגדים הם שידעו להצביע על המומים הדורשים תיקון בדרך החדשה שכבשה את העולם היהודי של אז. מתוך האזנה למה שנאמר בצד השני היטיבו ראשי תנועת החסידות לתקן את הדורש בדק בתוך התנועה החסידית, ומתוך כך העמידו את דרכה על הדרך הנכונה והישרה. אם יהיו כל העולם כולו חסידים, הרי שתחסר הביקורת, ואם תחסר הביקורת תלך הדרך החסידית ותסתאב עד שתיהפך מתנועה בעלת משמעות לתנועה שהפרוץ מרובה בה על העומד.
ר' אלימלך לוקח את מטהו ומגרש מספר חסידים מבית המדרש. רוצה הוא במתנגדים. אין הוא חפץ בלהקת אומרי 'הן'. רוצה הוא בכאלו שיישארו מחוץ לכותלי בית המדרש, ומשם ישלחו את חצי הביקורת, שישמשו לתנועה החסידית אמת מידה למעשים השונים של התנועה, אם טובים הם או רעים.
***
השאלה הנשאלת היא מדוע בוחר לו השטן בדרך כל-כך משונה להילחם בחסידים?
מקובל לומר שכל תנועה מעוניינת להרחיב את מעגל התומכים שלה על פני העולם כולו. לא זו בלבד, אלא שביחס לתנועת החסידות הדברים נאמרים ביתר נחרצות. באחד המכתבים של הבעש"ט לגיסו, ר' גרשון מקיטוב, מתאר הבעש"ט את עליית הנשמה שהיתה לו ביום ראש השנה. בין שאר המראות שראה הבעש"ט באותה עליית נשמה, ראה גם את בית מדרשו של המשיח. כששאל הבעש"ט את המשיח: "אימת קא אתי מר?" כלומר מתי תבוא, השיב המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה".
החסידות ראתה מאז חשיבות עליונה לקיומה, בהפצת המעיינות של תורת הבעש"ט. והנה קם השטן ואומר שאם יהיו כל העולם כולו חסידים, יסור כוחה של תנועת החסידות. הדברים דורשים ביאור.
האמת היא שבפי החסידים מסופר שפעם יצא הבעש"ט עם תלמידיו ליער. משנכנסו בעובי היער נתעלם הבעש"ט מעיניהם. לאחר זמן מצאוהו שהוא עומד ומטיח ראשו באחד העצים, מתוך צער ואנחה. כששאלוהו לפשר הדבר השיב: "צופה אני ומביט לסוף הדורות, ורואה אני רביים כחול אשר על שפת הים".
נראה שהסכנה ממנה חשש הבעש"ט היתה סכנת ההמוניות. תנועה יכולה להביא שינוי כל עוד היא מסוגלת להתייחס אל הפרטים ואל היחידים ולהנחות אותם איש איש בדרכו המיוחדת. ברגע שרבבות בני אדם הולכים כולם בדרך אחת, הדרך מאבדת את עוצמתה והופכת לעוד תנועה ממוסדת שהשחיקה וההתיישנות חלות גם עליה.
החידושי הרי"ם היה נוהג לומר, שכשחסידים מתאגדים ביניהם על מנת להכתיר להם רבי ולפתוח דרך חדשה, הרי שהם מחלקים ביניהם את התפקידים השונים. זה מולח דגים לסעודה שלישית, זה מלבן לבנים להקמת בית החסידים, זה דורך ענבים ליין המשומר ממגע נכרי, וכך הלאה. והיצר הרע, מה הוא עושה באותה שעה? מוציא מכל ההתחברות הזו את הנקודה הפנימית שלה, ומכאן יכול הגלגל לסבוב הלאה, וכל תועלת רוחנית כבר לא תצמח מן ההתאגדות הזו.
זוהי הסכנה הטמונה בהמוניות, ומכאן חששו הגדול של ר' אלימלך מפני מזימתו של השטן. הוא נכנס לבית המדרש ומשלח משם את אותם החסידים שנראה לו כי התחברותם אל הדרך החסידית אינה התחברות מהותית אלא התחברות של אופנה ונהייה אחר העדר הגדול של החסידים.
עצתו של השטן כנגד החסידים יכולה להתפרש גם בפן אחר. השטן רוצה שכל העולם כולו יהיו חסידים. ואם לא יהיו כל העולם כולו חסידים, הרי שמקצתם יהיו חסידים, ומקצתם יהיו מתנגדים. השטן מעונין לבטל את ההתנגדות לחסידים. כל העולם כולו יהיו חסידים, ולא יימצא אף מתנגד אחד שישמיע את דברו. שוב תמהים אנו על עצה זו שלוקח השטן לעצמו כנגד החסידים. בנוהג שבעולם רוצה כל תנועה שלא יהיו מתנגדים עומדים על דרכה, הרי ההתנגדות מפריעה להפצת המסר. אם כן, מדוע חושש כל-כך ר' אלימלך מפני עצתו של השטן?
התשובה לשאלה זו נעוצה בדבריו של האדמו"ר האמצעי לשושלת חב"ד, שאמר שתנועת ההתנגדות היטיבה מאד עם התנועה החסידית. כל התנגדות לדרך מסוימת גורמת לאותה דרך שתצטרך לברר ולזקק את עצמה. ייתכן שאלמלא היתה קמה ההתנגדות מבית מדרשו של הגר"א, היתה החסידות סופחת אליה התנהגויות, רעיונות ודרכים שאינן מוצלחים כל-כך. דווקא המתנגדים הם שידעו להצביע על המומים הדורשים תיקון בדרך החדשה שכבשה את העולם היהודי של אז. מתוך האזנה למה שנאמר בצד השני היטיבו ראשי תנועת החסידות לתקן את הדורש בדק בתוך התנועה החסידית, ומתוך כך העמידו את דרכה על הדרך הנכונה והישרה. אם יהיו כל העולם כולו חסידים, הרי שתחסר הביקורת, ואם תחסר הביקורת תלך הדרך החסידית ותסתאב עד שתיהפך מתנועה בעלת משמעות לתנועה שהפרוץ מרובה בה על העומד.
ר' אלימלך לוקח את מטהו ומגרש מספר חסידים מבית המדרש. רוצה הוא במתנגדים. אין הוא חפץ בלהקת אומרי 'הן'. רוצה הוא בכאלו שיישארו מחוץ לכותלי בית המדרש, ומשם ישלחו את חצי הביקורת, שישמשו לתנועה החסידית אמת מידה למעשים השונים של התנועה, אם טובים הם או רעים.