צליחה ידועה מראש
חשיפת ההקלטות הפרטיות של האלוף גורודיש ז"ל זירזה בחודשיים את פתיחת האירועים העיתונאיים במלאת 30 שנה למלחמת יום הכיפורים. בעיצומו של קיץ הוטלנו מחדש אל הטראומה הסתווית ההיא. הרבה מידע לא התחדש בינתיים, אבל שוב התחדדה התובנה המכאיבה, שהיה אפשר למנוע את האסון, שההפתעה לא היתה כל-כך הפתעה.
בשבועות ובימים שקדמו למלחמה זרמו לישראל ידיעות ורמזים בשפע על המתקפה הממשמשת ובאה. גורודיש עצמו בישר לפקודיו שבוע לפני צליחת התעלה שבקרוב מאוד תפרוץ מלחמה עם המצרים. בכל זאת, היה צורך להזעיק אותו מחופשה בצפון ביום פרוץ הקרבות. כמו רוב עמיתיו לצמרת הבטחונית דאז לא נראה לו הגיוני שבאמת הולכת להיות מלחמה. הם נרדמו בשמירה למרות השאון המחריש של מנגנון ההתרעה.
בעצם, הכל היה כתוב בעיתון. לא מזמן עלעלתי בעיתונים ישנים, ופתאום נתקלתי בכותרת גדולה ב'מעריב', מ-24.9.71, שתיארה בדייקנות רבה את מה שהתרחש במערב סיני כעבור שנתיים ושבועיים: "100 אלף מצרים מתכוננים לצלוח את תעלת סואץ". בגוף הידיעה, שהסתמכה על נאום תוכחה של הסנטור הנרי ג'קסון, ידיד ישראל, היה כתוב ש"יש בידינו ראיות לפעולות תרגול נמרצות אצל המצרים, שתכליתן השלמת תוכניות מבצעיות לפלישה אל מעבר לתעלה. אנו יודעים שעל השפה המערבית של תעלת סואץ הותקנו משטחי גישה להצבת גשרי סירות. אנו יודעים שמספר מסוים של גשרים, שדי בו לפלישה, הוכנו לאורך התעלה".
ג'קסון העריך שהמלחמה תפרוץ מוקדם מכפי שפרצה בסוף, אבל מן המפורסמות הוא שבמזרח התיכון אין תאריכים קדושים. מערכת הביטחון ידעה המון על תוכניות המלחמה של הערבים, אך האמינה שיהיה טוב. כמעט כמו באוסלו.
אגב, באותו עמוד שבו התפרסמה האזהרה של ג'קסון הופיעה ידיעה אחרת, מצמררת בפרספקטיבה היסטורית. היא בישרה על כוונה של טייס שלום הודי להפיץ כרוזי שלום מעל התעלה, ונפתחה במלים הבאות: "החיילים הישראלים והמצרים בשתי הגדות של תעלת סואץ עשויים להיות מופתעים ב-6 באוקטובר"
שומר סוד
פתאום מתברר שלא מעט אנשים חשובים ידעו כבר לפני הרבה שנים שגורודיש התכוון לרצוח במו ידיו את משה דיין. אחד מהם היה איתן הבר. בראיון לקול ישראל, ביום שישי שעבר, סיפר הבר, ידידו של האלוף המנוח, כי גורודיש עצמו גילה לו את הסוד הזה זמן מה אחרי מלחמת יום הכיפורים.
ככל הידוע, הבר לא ניגש עם המידע הזה למשטרה. זאת על אף שדיין היה אז עדיין בחיים, וגורודיש עדיין שנא אותו שנאה עזה. הוא שמר לעצמו את הסוד על תוכנית התנקשות לא-ישנה בשר ביטחון בישראל. למזלו, גורודיש היה פחות נחוש מיגאל עמיר, וכך נחסך ממנו גורלה של מרגלית הר-שפי. תארו לכם.
מלים, מלים
"לפני שיוצאים מלבנון חייבים להבהיר שאם תיירה ירייה על כוחותינו או על יישובי הצפון, לא תישאר בלבנון תשתית. לא יהיו להם גשרים, לא יהיו להם תחנת כוח, לא בתי זיקוק, לא כבישים" (יו"ר האופוזיציה אריאל שרון, זמן קצר לפני הנסיגה מלבנון).
"פנינו לשלום ואנו מקווים כי השקט ישרור בגבול הצפון. אולם יידע כל אויב הקם עלינו, כי לא נהסס לפעול במלוא כוחנו כדי להגן על זכותם של תושבי הצפון לקיים חיים שלווים, שקטים ובטוחים בביתם" (הרמטכ"ל שאול מופז, פקודת יום לרגל הנסיגה מלבנון).
"אני רוצה לראות מי יעז כעת לירות על חיילינו או על היישובים. אנחנו נדע איך להגיב ומה לעשות. צה"ל פנוי להשיב מלחמה שערה ולהכות בכל גורם" (ראש-הממשלה אהוד ברק, מיד אחרי הנסיגה מלבנון).
תרומתי לאנטישמיות
סאטירה היא דבר מסוכן. תמיד יהיו אנשים חשוכי חוש הומור שיתייחסו ברצינות גמורה לדברים מופרכים שאתה כותב בצחוק. השבוע נוכחתי בכך מחדש למקרא מאמר טרי בעיתון הסעודי החשוב אל-ווטאן. דוקטור אום איימה אחמד אל ג'לאמה, שפירסמה שם אשתקד מאמר מלומד על מנהג יהודי עתיק לשתות דם פלשתיני מדי פורים, פירסמה מאמר מלומד חדש, והפעם על תוכניות הסיפוח של עיראק לתחומי מדינת ישראל.
"הבה ניתן לעובדות לדבר בעד עצמן", היא כתבה, וסיפרה על פסק הלכה של רב ושמו נחימה א-הורי, ולפיו כל חייל יהודי המשרת כעת בעיראק חייב לברך ברכה מיוחדת, בעלת סממנים אימפריאליסטיים מובהקים, כאשר הוא מקים אוהל או כל מבנה אחר ממערב לנהר פרת.
מכון ממר"י, בראשות יגאל כרמון, תירגם לאנגלית את המאמר. בתשובה לשאלת ערוץ 7, מיהו אותו הרב נחימה א-הורי שכה מטריד את מנוחת הסעודים, השיבו מומחי המכון בוושינגטון, שהכוונה היא, כנראה, לרב נחמיה טהורי, הנחשב בעולם הערבי למי שמסית בעקביות נגד הערבים. "מדובר באגדה אורבנית על רב שאינו קיים במציאות", כך כתבו לנו בדואר אלקטרוני, "אך דוקטור אל ג'לאמה כנראה מאמינה בקיומו".
הרב נחמיה טהורי? אגדה אורבנית? אני דווקא מכיר אותו אישית. כבר בשנות השמונים יצרתי אותו יש מאין במסגרת מדור סאטירי על המתנחלים, שהתפרסם תחילה בבטאון מועצת מטה בנימין ואחר-כך במסגרות סאטיריות נוספות, כמו המדור "צורה לנו" בירחון נקודה. בתגובה לפרסום בסעודיה מבקש כבוד הרב להרגיע את העולם הערבי ולומר שפסק ההלכה שלו משקף את עמדתו הפרטית בלבד, לאו דווקא את עמדת ועד רבני יש"ע.
חשיפת ההקלטות הפרטיות של האלוף גורודיש ז"ל זירזה בחודשיים את פתיחת האירועים העיתונאיים במלאת 30 שנה למלחמת יום הכיפורים. בעיצומו של קיץ הוטלנו מחדש אל הטראומה הסתווית ההיא. הרבה מידע לא התחדש בינתיים, אבל שוב התחדדה התובנה המכאיבה, שהיה אפשר למנוע את האסון, שההפתעה לא היתה כל-כך הפתעה.
בשבועות ובימים שקדמו למלחמה זרמו לישראל ידיעות ורמזים בשפע על המתקפה הממשמשת ובאה. גורודיש עצמו בישר לפקודיו שבוע לפני צליחת התעלה שבקרוב מאוד תפרוץ מלחמה עם המצרים. בכל זאת, היה צורך להזעיק אותו מחופשה בצפון ביום פרוץ הקרבות. כמו רוב עמיתיו לצמרת הבטחונית דאז לא נראה לו הגיוני שבאמת הולכת להיות מלחמה. הם נרדמו בשמירה למרות השאון המחריש של מנגנון ההתרעה.
בעצם, הכל היה כתוב בעיתון. לא מזמן עלעלתי בעיתונים ישנים, ופתאום נתקלתי בכותרת גדולה ב'מעריב', מ-24.9.71, שתיארה בדייקנות רבה את מה שהתרחש במערב סיני כעבור שנתיים ושבועיים: "100 אלף מצרים מתכוננים לצלוח את תעלת סואץ". בגוף הידיעה, שהסתמכה על נאום תוכחה של הסנטור הנרי ג'קסון, ידיד ישראל, היה כתוב ש"יש בידינו ראיות לפעולות תרגול נמרצות אצל המצרים, שתכליתן השלמת תוכניות מבצעיות לפלישה אל מעבר לתעלה. אנו יודעים שעל השפה המערבית של תעלת סואץ הותקנו משטחי גישה להצבת גשרי סירות. אנו יודעים שמספר מסוים של גשרים, שדי בו לפלישה, הוכנו לאורך התעלה".
ג'קסון העריך שהמלחמה תפרוץ מוקדם מכפי שפרצה בסוף, אבל מן המפורסמות הוא שבמזרח התיכון אין תאריכים קדושים. מערכת הביטחון ידעה המון על תוכניות המלחמה של הערבים, אך האמינה שיהיה טוב. כמעט כמו באוסלו.
אגב, באותו עמוד שבו התפרסמה האזהרה של ג'קסון הופיעה ידיעה אחרת, מצמררת בפרספקטיבה היסטורית. היא בישרה על כוונה של טייס שלום הודי להפיץ כרוזי שלום מעל התעלה, ונפתחה במלים הבאות: "החיילים הישראלים והמצרים בשתי הגדות של תעלת סואץ עשויים להיות מופתעים ב-6 באוקטובר"
שומר סוד
פתאום מתברר שלא מעט אנשים חשובים ידעו כבר לפני הרבה שנים שגורודיש התכוון לרצוח במו ידיו את משה דיין. אחד מהם היה איתן הבר. בראיון לקול ישראל, ביום שישי שעבר, סיפר הבר, ידידו של האלוף המנוח, כי גורודיש עצמו גילה לו את הסוד הזה זמן מה אחרי מלחמת יום הכיפורים.
ככל הידוע, הבר לא ניגש עם המידע הזה למשטרה. זאת על אף שדיין היה אז עדיין בחיים, וגורודיש עדיין שנא אותו שנאה עזה. הוא שמר לעצמו את הסוד על תוכנית התנקשות לא-ישנה בשר ביטחון בישראל. למזלו, גורודיש היה פחות נחוש מיגאל עמיר, וכך נחסך ממנו גורלה של מרגלית הר-שפי. תארו לכם.
מלים, מלים
"לפני שיוצאים מלבנון חייבים להבהיר שאם תיירה ירייה על כוחותינו או על יישובי הצפון, לא תישאר בלבנון תשתית. לא יהיו להם גשרים, לא יהיו להם תחנת כוח, לא בתי זיקוק, לא כבישים" (יו"ר האופוזיציה אריאל שרון, זמן קצר לפני הנסיגה מלבנון).
"פנינו לשלום ואנו מקווים כי השקט ישרור בגבול הצפון. אולם יידע כל אויב הקם עלינו, כי לא נהסס לפעול במלוא כוחנו כדי להגן על זכותם של תושבי הצפון לקיים חיים שלווים, שקטים ובטוחים בביתם" (הרמטכ"ל שאול מופז, פקודת יום לרגל הנסיגה מלבנון).
"אני רוצה לראות מי יעז כעת לירות על חיילינו או על היישובים. אנחנו נדע איך להגיב ומה לעשות. צה"ל פנוי להשיב מלחמה שערה ולהכות בכל גורם" (ראש-הממשלה אהוד ברק, מיד אחרי הנסיגה מלבנון).
תרומתי לאנטישמיות
סאטירה היא דבר מסוכן. תמיד יהיו אנשים חשוכי חוש הומור שיתייחסו ברצינות גמורה לדברים מופרכים שאתה כותב בצחוק. השבוע נוכחתי בכך מחדש למקרא מאמר טרי בעיתון הסעודי החשוב אל-ווטאן. דוקטור אום איימה אחמד אל ג'לאמה, שפירסמה שם אשתקד מאמר מלומד על מנהג יהודי עתיק לשתות דם פלשתיני מדי פורים, פירסמה מאמר מלומד חדש, והפעם על תוכניות הסיפוח של עיראק לתחומי מדינת ישראל.
"הבה ניתן לעובדות לדבר בעד עצמן", היא כתבה, וסיפרה על פסק הלכה של רב ושמו נחימה א-הורי, ולפיו כל חייל יהודי המשרת כעת בעיראק חייב לברך ברכה מיוחדת, בעלת סממנים אימפריאליסטיים מובהקים, כאשר הוא מקים אוהל או כל מבנה אחר ממערב לנהר פרת.
מכון ממר"י, בראשות יגאל כרמון, תירגם לאנגלית את המאמר. בתשובה לשאלת ערוץ 7, מיהו אותו הרב נחימה א-הורי שכה מטריד את מנוחת הסעודים, השיבו מומחי המכון בוושינגטון, שהכוונה היא, כנראה, לרב נחמיה טהורי, הנחשב בעולם הערבי למי שמסית בעקביות נגד הערבים. "מדובר באגדה אורבנית על רב שאינו קיים במציאות", כך כתבו לנו בדואר אלקטרוני, "אך דוקטור אל ג'לאמה כנראה מאמינה בקיומו".
הרב נחמיה טהורי? אגדה אורבנית? אני דווקא מכיר אותו אישית. כבר בשנות השמונים יצרתי אותו יש מאין במסגרת מדור סאטירי על המתנחלים, שהתפרסם תחילה בבטאון מועצת מטה בנימין ואחר-כך במסגרות סאטיריות נוספות, כמו המדור "צורה לנו" בירחון נקודה. בתגובה לפרסום בסעודיה מבקש כבוד הרב להרגיע את העולם הערבי ולומר שפסק ההלכה שלו משקף את עמדתו הפרטית בלבד, לאו דווקא את עמדת ועד רבני יש"ע.