ראש הממשלה הבא
פרשנים בכירים מעריכים כי חקירות המשטרה יביאו להתפטרותו של אריאל שרון, וזהו כמובן סימן בדוק לכך שהוא יישאר בתפקידו עוד זמן רב. יחד עם זאת, הן משום שהגיל עושה את שלו והן משום שהשרים נתניהו ומופז לא נראים כמי שיחזירו את המדינה לפסים נורמליים, הימין הישראלי חייב להכין לעצמו מנהיג חלופי לתקופה שאחרי שרון. כמובן, זה מוכרח להיות אדם שאפשר לסמוך על מנהיגותו, יושרו, כוונותיו ופעולותיו למען המדינה שבראשה יעמוד.
תאמינו או לא, יש אדם כזה. הוא עומד כבר היום בראש מערכת גדולה ומלחיצה, שבה הוא מגלה קשיחות, החלטיות, מעוף, חזון, אומץ ויכולת עמידה בלחצים תכונות נדרשות לתפקיד רם דרג כראש ממשלה. אדם זה יודע להגדיר את מטרותיו במדויק, ובדרך אליהן מסוגל לבצע גם מהלכים לא פופולריים ומלאי תעוזה, כולל מאבק כוחני ולא סטרילי במפרי הסדר. מצד שני, מדובר במנהיג שקול, היודע דבר אחד או שניים על פסיכולוגיה ועל רוח האדם, ומסוגל להפיק מנתיניו 120 אחוזי השקעה. תהיו בטוחים, שכאשר הוא יהיה ראש הממשלה, אפילו המפגינות החד-הוריות יתחילו לעבוד.
בנוסף, זוכה איש זה לפופולריות בציבור ובתקשורת, ומסוגל להלהיב את ההמונים בנאומי ציונות סוחפים. יכולתו להזדהות עם סמלים ומדים ייצוגיים, כמו גם שאיפתו לנצח תמיד וללא פשרות, עשויות להפוך אותו למנהיג לאומי מהשורה הראשונה. וחוץ מזה, יש לו עין שמאלית עצלה כמעט כמו זו של ראש הממשלה הנוכחי. לפיכך, אני מודיע בזאת על תמיכתי הבלתי מסויגת במאמן ניר קלינגר לתפקיד ראש הממשלה הבא.
חקירת שתי וערב טוב
לאחרונה פורסם במעריב דוח השב"כ הכולל פרטים מחקירותיהם של יצחק פס ומתתיהו שבו. לא כל כך ברור מדוע קיבלה התקשורת היתר לפרסם מידע כה רגיש כמו אמצעי החקירה של השב"כ, מידע שבקלות יכול לשמש כמדריך לנחקרים 'ביטחוניים' מתחילים. אבל יותר מטרידה אותי העובדה שהשב"כ נכשל במשימה שלקח על עצמו: הוצאת הודאה באשמה משני חשודים.
זה מטריד, כי מדוח החקירה עולה שלמעט שימוש בצבת ובסיגריות בוערות, השב"כ באמת עשה הכול כדי לסחוט מהשניים הודאה בהשתייכות לארגון טרור ובכוונה לרצוח ערבים. ואכן, מתוך קריאת חלקי הדוח שפורסמו קשה להבין כיצד לא נשברו השניים כבר ביום הראשון לחקירה.
ניקח לדוגמה את יצחק פס, שנחקר על ידי שב"כניק קשוח שכינויו 'גדעון'. "אמרתי לו שדרך ארץ קדמה לתורה", מספר גדעון בדוח, "הסברתי לו שכשמברכים אותו לשלום, עליו להשיב בברכה מנומסת". באותו רגע ציפה בוודאי גדעון לשבירה מנטלית של פס, ואולי אפילו לווידוי מפורט ומרשיע. אבל למרבה הפלא, פס עמד במתקפה. "הרי כולנו יהודים, ויש לנו חובות אחד כלפי השני", המשיך גדעון לענות את הנחקר בקלישאות, אך לשווא.
מאוחר יותר הופגש פס עם אחד החוקרים שלכדו את רוצח בתו שלהבת ז"ל. "אמרתי לו שהוא מזלזל באנשים שעבדו כדי להביא לדין את רוצח בתו", מתאר אחד החוקרים את המפגש בדוח. אלא שבמקום לנשק את כפות רגליו של החוקר ולהודות ליתר החוקרים על שעצרו אותו ומנעו ממנו זכויות נחקר בסיסיות, העדיף פס באופן תמוה להמשיך לשתוק. "דבריי נפלו על אוזניים ערלות", מסכם החוקר בזעם.
לא פחות קשוחה היתה חקירתו של מתתיהו שבו. מספר החוקר המכונה 'נסים': "קראנו לו כמה פסוקים מספר 'משלי', אשר טמונה בהם חוכמה גדולה בדבר הזהירות". בשלב זה היה אמור שבו בעל הלב היהודי החם להתמוטט על הרצפה בבכי מר ולהודות לאלתר בהשתייכות לג'יהאד היהודי. אבל להפתעת כולם, גם נחקר זה הפגין כוח סיבולת רב ולא הגיב.
זה היה מדגם קטן אך מייצג של קטעי החקירה שפורסמו. מה יש לדבר: עם שיטות חקירה אכזריות כאלו, ברור לגמרי שהנחקרים היו מעדיפים לעבור ישר לטלטולים.
מלה אחת רעה
לכל אלה שעדיין משתמשים בביטוי "קח אותי שרון" בהתייחסם לראש הממשלה. השנינה המפוקפקת הזאת הפכה לעוסה אפילו יותר מהדבקת צמד השמות "עודאי וקוסאי" לאחים עמרי וגלעד שרון.
מלה אחת טובה
לאחד מקרובי משפחתי, שהציץ השבוע באלבום החתונה שלנו וברוב התפעלות העניק לי את המחמאה הנחמדה ביותר ששמעתי מזה זמן רב: "דניאל, בתמונה הזאת אתה נראה מאה דולר!".
יודע את מקומי
במהלך סעודה משפחתית מורחבת התפתח דיון פוליטי סוער סביב השולחן. בשלב מסוים הרים אחד המשתתפים את קולו, ואז השתתק בבת אחת והביט בי.
"תראו איך דניאל יושב בשקט ומקשיב", אמר בחיוך מעורב בחרדה, "בשבוע הבא כולנו מופיעים במדור שלו".
כולם צחקו, אבל נראה שבכך הסתיים הוויכוח הפוליטי במשפחתנו לעשר השנים הקרובות. התברר כי
מוראה של הפינה 'יודע את מקומי' נפל על פניהם של רוב קרוביי ואוהביי. וכך, לצד הפופולריות המסוימת שצברתי בקרב הקהל הרחב, החלו יחסיי עם סביבתי הקרובה להצטמצם עד למינימום.
השבוע, למשל, קפצתי אל השכנים כדי לברר אם מישהו מהם נכח באסיפת הדיירים האחרונה. חני השכנה פתחה לי את הדלת.
"כן, הייתי באסיפה", אמרה לי בחשש, "אלא אם כן אתה מתכונן לכתוב עליה במדור שלך, ואז התשובה היא שלא הייתי".
"אל תדאגי, חני, השם שלך לא יופיע במדור", הרגעתי אותה וחזרתי לביתי. רציתי לספר לאשתי על הביקור אצל השכנים, אבל לא מצאתי אותה. בינתיים צלצל הטלפון, ומיד הרמתי את השפופרת.
"שלום, גברת רותם נמצאת?" נשמע קול גברי מצדו השני של הקו.
"אתה יכול לדבר גם איתי, אבא", אמרתי, "מה שלומך?"
"אני מעדיף לדבר עם אשתך", התנצל אבי מצדו השני של הקו, "אתך אני תמיד חושש שהשיחה בינינו תיכנס אחר כך לעיתון".
ניסיתי להסביר לו שהשיחות בינינו לא עד כדי כך מעניינות את הקוראים. נפרדנו לשלום, ואז המשכתי לחפש את רעייתי בכל הבית. לבסוף מצאתי אותה בחדר הארונות, כשהיא מנסה להתחבא מפניי בין השמיכות שבמדף התחתון.
"פשוט נפלה לי חולצה מחבל הכביסה", האדימה הזוגה, "ולא רציתי לספר לך על זה. אתה לא תכניס את זה ל'יודע את מקומי', נכון?".
באותו רגע התחלתי לחוש סחרחורת קלה. התקשרתי לרופא המשפחה שלנו, שברגע ששמע את שמי מיהר לנתק את השיחה ויצא לחופשה ללא הגבלת זמן. ויתרתי על רעיון הרופא ויצאתי מהבית כדי לשאוף מעט אוויר צח. סמוך לביתי ניגש אלי גבר עלוב למראה ומדיף ריח אלכוהול. "סלח לי, אתה יכול לתת לי עשר שקל בשביל אוטובוס הביתה?", מלמל.
"אני דניאל רותם", אמרתי לו, והאלכוהוליסט ברח כל עוד נפשו בו. מרוב ייאוש, הלכתי ואשפזתי את עצמי בכפייה תחת שם בדוי, ומאז ברוך השם אני ממש מרגיש בנאדם אחר. פעם עוד אכתוב על הבנאדם הזה בעיתון.
פרשנים בכירים מעריכים כי חקירות המשטרה יביאו להתפטרותו של אריאל שרון, וזהו כמובן סימן בדוק לכך שהוא יישאר בתפקידו עוד זמן רב. יחד עם זאת, הן משום שהגיל עושה את שלו והן משום שהשרים נתניהו ומופז לא נראים כמי שיחזירו את המדינה לפסים נורמליים, הימין הישראלי חייב להכין לעצמו מנהיג חלופי לתקופה שאחרי שרון. כמובן, זה מוכרח להיות אדם שאפשר לסמוך על מנהיגותו, יושרו, כוונותיו ופעולותיו למען המדינה שבראשה יעמוד.
תאמינו או לא, יש אדם כזה. הוא עומד כבר היום בראש מערכת גדולה ומלחיצה, שבה הוא מגלה קשיחות, החלטיות, מעוף, חזון, אומץ ויכולת עמידה בלחצים תכונות נדרשות לתפקיד רם דרג כראש ממשלה. אדם זה יודע להגדיר את מטרותיו במדויק, ובדרך אליהן מסוגל לבצע גם מהלכים לא פופולריים ומלאי תעוזה, כולל מאבק כוחני ולא סטרילי במפרי הסדר. מצד שני, מדובר במנהיג שקול, היודע דבר אחד או שניים על פסיכולוגיה ועל רוח האדם, ומסוגל להפיק מנתיניו 120 אחוזי השקעה. תהיו בטוחים, שכאשר הוא יהיה ראש הממשלה, אפילו המפגינות החד-הוריות יתחילו לעבוד.
בנוסף, זוכה איש זה לפופולריות בציבור ובתקשורת, ומסוגל להלהיב את ההמונים בנאומי ציונות סוחפים. יכולתו להזדהות עם סמלים ומדים ייצוגיים, כמו גם שאיפתו לנצח תמיד וללא פשרות, עשויות להפוך אותו למנהיג לאומי מהשורה הראשונה. וחוץ מזה, יש לו עין שמאלית עצלה כמעט כמו זו של ראש הממשלה הנוכחי. לפיכך, אני מודיע בזאת על תמיכתי הבלתי מסויגת במאמן ניר קלינגר לתפקיד ראש הממשלה הבא.
חקירת שתי וערב טוב
לאחרונה פורסם במעריב דוח השב"כ הכולל פרטים מחקירותיהם של יצחק פס ומתתיהו שבו. לא כל כך ברור מדוע קיבלה התקשורת היתר לפרסם מידע כה רגיש כמו אמצעי החקירה של השב"כ, מידע שבקלות יכול לשמש כמדריך לנחקרים 'ביטחוניים' מתחילים. אבל יותר מטרידה אותי העובדה שהשב"כ נכשל במשימה שלקח על עצמו: הוצאת הודאה באשמה משני חשודים.
זה מטריד, כי מדוח החקירה עולה שלמעט שימוש בצבת ובסיגריות בוערות, השב"כ באמת עשה הכול כדי לסחוט מהשניים הודאה בהשתייכות לארגון טרור ובכוונה לרצוח ערבים. ואכן, מתוך קריאת חלקי הדוח שפורסמו קשה להבין כיצד לא נשברו השניים כבר ביום הראשון לחקירה.
ניקח לדוגמה את יצחק פס, שנחקר על ידי שב"כניק קשוח שכינויו 'גדעון'. "אמרתי לו שדרך ארץ קדמה לתורה", מספר גדעון בדוח, "הסברתי לו שכשמברכים אותו לשלום, עליו להשיב בברכה מנומסת". באותו רגע ציפה בוודאי גדעון לשבירה מנטלית של פס, ואולי אפילו לווידוי מפורט ומרשיע. אבל למרבה הפלא, פס עמד במתקפה. "הרי כולנו יהודים, ויש לנו חובות אחד כלפי השני", המשיך גדעון לענות את הנחקר בקלישאות, אך לשווא.
מאוחר יותר הופגש פס עם אחד החוקרים שלכדו את רוצח בתו שלהבת ז"ל. "אמרתי לו שהוא מזלזל באנשים שעבדו כדי להביא לדין את רוצח בתו", מתאר אחד החוקרים את המפגש בדוח. אלא שבמקום לנשק את כפות רגליו של החוקר ולהודות ליתר החוקרים על שעצרו אותו ומנעו ממנו זכויות נחקר בסיסיות, העדיף פס באופן תמוה להמשיך לשתוק. "דבריי נפלו על אוזניים ערלות", מסכם החוקר בזעם.
לא פחות קשוחה היתה חקירתו של מתתיהו שבו. מספר החוקר המכונה 'נסים': "קראנו לו כמה פסוקים מספר 'משלי', אשר טמונה בהם חוכמה גדולה בדבר הזהירות". בשלב זה היה אמור שבו בעל הלב היהודי החם להתמוטט על הרצפה בבכי מר ולהודות לאלתר בהשתייכות לג'יהאד היהודי. אבל להפתעת כולם, גם נחקר זה הפגין כוח סיבולת רב ולא הגיב.
זה היה מדגם קטן אך מייצג של קטעי החקירה שפורסמו. מה יש לדבר: עם שיטות חקירה אכזריות כאלו, ברור לגמרי שהנחקרים היו מעדיפים לעבור ישר לטלטולים.
מלה אחת רעה
לכל אלה שעדיין משתמשים בביטוי "קח אותי שרון" בהתייחסם לראש הממשלה. השנינה המפוקפקת הזאת הפכה לעוסה אפילו יותר מהדבקת צמד השמות "עודאי וקוסאי" לאחים עמרי וגלעד שרון.
מלה אחת טובה
לאחד מקרובי משפחתי, שהציץ השבוע באלבום החתונה שלנו וברוב התפעלות העניק לי את המחמאה הנחמדה ביותר ששמעתי מזה זמן רב: "דניאל, בתמונה הזאת אתה נראה מאה דולר!".
יודע את מקומי
במהלך סעודה משפחתית מורחבת התפתח דיון פוליטי סוער סביב השולחן. בשלב מסוים הרים אחד המשתתפים את קולו, ואז השתתק בבת אחת והביט בי.
"תראו איך דניאל יושב בשקט ומקשיב", אמר בחיוך מעורב בחרדה, "בשבוע הבא כולנו מופיעים במדור שלו".
כולם צחקו, אבל נראה שבכך הסתיים הוויכוח הפוליטי במשפחתנו לעשר השנים הקרובות. התברר כי
מוראה של הפינה 'יודע את מקומי' נפל על פניהם של רוב קרוביי ואוהביי. וכך, לצד הפופולריות המסוימת שצברתי בקרב הקהל הרחב, החלו יחסיי עם סביבתי הקרובה להצטמצם עד למינימום.
השבוע, למשל, קפצתי אל השכנים כדי לברר אם מישהו מהם נכח באסיפת הדיירים האחרונה. חני השכנה פתחה לי את הדלת.
"כן, הייתי באסיפה", אמרה לי בחשש, "אלא אם כן אתה מתכונן לכתוב עליה במדור שלך, ואז התשובה היא שלא הייתי".
"אל תדאגי, חני, השם שלך לא יופיע במדור", הרגעתי אותה וחזרתי לביתי. רציתי לספר לאשתי על הביקור אצל השכנים, אבל לא מצאתי אותה. בינתיים צלצל הטלפון, ומיד הרמתי את השפופרת.
"שלום, גברת רותם נמצאת?" נשמע קול גברי מצדו השני של הקו.
"אתה יכול לדבר גם איתי, אבא", אמרתי, "מה שלומך?"
"אני מעדיף לדבר עם אשתך", התנצל אבי מצדו השני של הקו, "אתך אני תמיד חושש שהשיחה בינינו תיכנס אחר כך לעיתון".
ניסיתי להסביר לו שהשיחות בינינו לא עד כדי כך מעניינות את הקוראים. נפרדנו לשלום, ואז המשכתי לחפש את רעייתי בכל הבית. לבסוף מצאתי אותה בחדר הארונות, כשהיא מנסה להתחבא מפניי בין השמיכות שבמדף התחתון.
"פשוט נפלה לי חולצה מחבל הכביסה", האדימה הזוגה, "ולא רציתי לספר לך על זה. אתה לא תכניס את זה ל'יודע את מקומי', נכון?".
באותו רגע התחלתי לחוש סחרחורת קלה. התקשרתי לרופא המשפחה שלנו, שברגע ששמע את שמי מיהר לנתק את השיחה ויצא לחופשה ללא הגבלת זמן. ויתרתי על רעיון הרופא ויצאתי מהבית כדי לשאוף מעט אוויר צח. סמוך לביתי ניגש אלי גבר עלוב למראה ומדיף ריח אלכוהול. "סלח לי, אתה יכול לתת לי עשר שקל בשביל אוטובוס הביתה?", מלמל.
"אני דניאל רותם", אמרתי לו, והאלכוהוליסט ברח כל עוד נפשו בו. מרוב ייאוש, הלכתי ואשפזתי את עצמי בכפייה תחת שם בדוי, ומאז ברוך השם אני ממש מרגיש בנאדם אחר. פעם עוד אכתוב על הבנאדם הזה בעיתון.