הבית הוא הבסיס
(הבהרה ל- "אבא נשארתי דוס" לאור התגובות שנשלחו)
ברצוני להבהיר שמעולם לא טענתי שהסיבה היחידה לחילון היא הבית, כך טענתי וכן מובן מקריאת כל הכתבה (ולא ציטוט חלקי ממנה) שהבית הוא גורם עיקרי ברוב המקרים.
אף אני כאותה כותבת נכבדה (תמר קירשנבאום) מכיר משפחות נהדרות ותורניות שילדיהם לא המשיכו בדרכם למרות החינוך המעולה שקיבלו בבית והדוגמה האישית שחזו בו, ולכן אני מסכים עמה שלא תמיד יהיה זה נכון להפנות אצבע מאשימה כלפי הבית.
אולם אין בעובדה זו כדי לסתור את התמונה העולה מכל השאלונים והמחקרים שאני מכיר כולל מחקרו המפורסם של פרופסור בר לב ז"ל שככל שהבית מתייחס יותר ברצינות לתורה, מקפיד על שמירת ההלכה, על קביעת עיתים לתורה, על שלש תפילות במנין, על הלכות צניעות ושמירת העיניים, וכד', כך אחוז החילון יורד.
כמובן ישנם גורמים נוספים, הן בבית, כמו היחס החום וההבנה לילדים, כמו גם מערכת היחסים בין ההורים, והן מחוצה לו, רוצה לומר, מקום הלימודים, יחס הרמים ואישיותם, החברה, וכמובן אישיות הילד ובחירתו החופשית.
ממילא מובן שודאי שגם לישיבה התיכונית או התורנית תפקיד חשוב בעיצוב עולמו הרוחני של הילד אך הבסיס לכך ונקודת המוצא היא בדרך כלל הבית והאוירה השוררת בו.
הטענה שנכתבה בכתבה (ואשר אותה תקפה במכתבה משפחת סקלרץ)
באה בדיוק לטעון את הטענה הזו, שהישיבה התיכונית יכולה וצריכה להשפיע על עולמו הרוחני של הילד אך בדרך כלל הבסיס לכך יהיה הבית.
מי שהבין שיש כאן אמירה מוחלטת מצדי, שכביכול אני טוען, שתמיד רק הבית מחנך והישיבה כלל וכלל לא, ותפקיד הר"מ זהה לתפקידו של המרצה באוניברסיטה, מוזמן בזאת לשוב ולקרוא שנית את הדברים בהקשרם המדויק.
כמובן שאחרי הכל צריך הרבה תפילה לסיעתא דשמיא להצליח בחינוך הילדים.
אהרון טרופ
בית אל
שופטי תעבורה לא ראויים
1. בגוף הכתבה מובאים המשפטים הבאים: "הרב וייס מתח ביקרות קשה על בתי המשפט לתעבורה ועל בחירתם של שופטים בלתי ראויים שבאישיותם ובעברם אינם יכולים לשמש דוגמא".
2. כמה חבל שלא מדייקים, כמה קל לשלוף את הקולמוס מן הנדן ולצקת אותיות פוגעות.
3. יורשה לי להעמיד דברים על דיוקם. שאלתי בהרצאתי "האם יש די ערך לחיים במדינה שבה אנו חיים, והאם יש קדושה לאדם במדינתנו?", ואז הבאתי מספר דוגמאות, מן העבר ומן ההווה, אשר לצערי מעצימות את סימני השאלה המובאים. אחת הדוגמאות, שמקורה בעבר הרחוק מלפני כ- 10 שנים ויותר נגעה בעו"ד, שביקש בכל מאורו להתמנו לשופט תעבורה. בכתבת תחקיר שעשה עליו הכתב החוקר מרדכי גילת הסתבר כי "השופט" שכבר עבר את כל מבחני השיפוט עמוס לעיפה באין ספור עבירות תנועה בהן הורשע.
4. שופט תעבורה שישב בשולחן הנשיאות שאינני יודע את שמו, אמר בקריאת ביניים שהוא מכיר מקרוב את הנושא.
5. דוגמתי זו, הייתה היחידה מתחום השיפוט התעבורתי, במקביל הצבעתי על דוגמאות נוספות רבות בתחומים שונים בהן ניכר מקומו הנמוך, של ערכם וקדושתם של החיים בחברה הישראלית.
6. שאלתי את הכתב והעורך, האם מסקנתם תואמת את דברי? ותשובתי, מסקנתכם וכותרת כתבתכם בנבחרי ציבור חשובים, שכן בהכללתכם, יש בכדי להכתים שופטים רבים שמלאכת הקודש שלהם, עושה רבות למיגור נגע התאונות.
7. ניתן היה לצטט דברים שמועילים יותר מהרצאתי והיו כאלה.
8. לידיעתכם בברכה.
הרב ישראל וייס, תת אלוף
הרב הראשי לצה"ל
הוא חוגג אנחנו בוכים
תגובה ל"גדול מהחיים" מאת חגי סגל
ברוב רעש ופרסום חוגג שמעון פרס יום הולדת 80. בספטמבר, דווח בתקשורת, יגיעו לישראל גדולי עולם לחגוג יחד עם השמנא והסלטא של מדינת ישראל בהדר ובפאר את הגיעו לגבורות של המדינאי הדגול המרחיק לראות, ממציא המזרח התיכון החדש, ההוגה הגדול של הסכמי אוסלו המופלאים.
פרס יחגוג, ואנחנו בוכים. בוכים על קרוב לאלף נרצחי הטרור ואלפי הפצועים מאז הביא פרס מתוניס את שותפו לפרס נובל, הרוצח יאסר ערפאת עם 40,000 מחבליו חברי "צבא השחרור הפלסטיני". על התיירות שנהרסה, על הכלכלה המדרדרת, ועל המאבק בטרור הגובה מחיר כלכלי עצום בנוסף על קורבנות בנפש.
ביוזמתו של פרס ניתנו לחבורת הרוצחים מתוניס הכרה בינלאומית כארגון שחרור, בסיס גיאוגרפי ומקלט בליבה של המולדת ההיסטורית של העם היהודי. גם במהלך האינתיפאדה המשיך פרס הנהנה מיוקרה בינלאומית שלא להשלים עם המציאות, וגונן על ערפאת כפרטנר מדיני במקום להוקיעו כטרוריסט.
פרס היה אמור לערוך חשבון נפש מדוע הוא זוכה להערכה כה רבה מצד אישים הנוהגים בד"כ להתייצב לצד הפלסטינים. להרהר בתוצאות הנוראות של שגיאותיו.
במקום זאת יעמוד האחראי הראשי לבעירה על בימת החגיגות זחוח דעת כתמיד, ויפרוט כאן תן קיסר רומאי על מיתרי הקתרוס נוכח חורבן מדינתו.
עדת החנפים וגוזרי הקופונים תריע לו על שירתו המופלאה.
ציפי שנקמן
רמת השרון
צימוקים לשבת
א. מן העיתונות: " על פי נתוני האו"ם מדינת ישראל נמצאת במקום נמוך מאוד מבחינת איכות השלטון. אחרי סודן."
לא נורא. מבחינת מדד השחיתות אנו במקום גבוה. אה, וחוץ מזה אנו מקדימים את זאיר.
ב. מפרשת השבוע: "צדק צדק תרדוף". וכשתשיג אותו, חסל אותו מיד. הוא מפריע לתנועה.
ג. מן העיתונות: "אירח את שכניו העניים בליל הסדר ונתבע על ידם לדין מאחר והאוכל היה באיכות ירודה לדעתם. סכום התביעה 2000 ש"ח "
באוצר שביעות רצון רבה: סוף סוף מקור הכנסה לנזקקים.
משה טאו, רחובות
(הבהרה ל- "אבא נשארתי דוס" לאור התגובות שנשלחו)
ברצוני להבהיר שמעולם לא טענתי שהסיבה היחידה לחילון היא הבית, כך טענתי וכן מובן מקריאת כל הכתבה (ולא ציטוט חלקי ממנה) שהבית הוא גורם עיקרי ברוב המקרים.
אף אני כאותה כותבת נכבדה (תמר קירשנבאום) מכיר משפחות נהדרות ותורניות שילדיהם לא המשיכו בדרכם למרות החינוך המעולה שקיבלו בבית והדוגמה האישית שחזו בו, ולכן אני מסכים עמה שלא תמיד יהיה זה נכון להפנות אצבע מאשימה כלפי הבית.
אולם אין בעובדה זו כדי לסתור את התמונה העולה מכל השאלונים והמחקרים שאני מכיר כולל מחקרו המפורסם של פרופסור בר לב ז"ל שככל שהבית מתייחס יותר ברצינות לתורה, מקפיד על שמירת ההלכה, על קביעת עיתים לתורה, על שלש תפילות במנין, על הלכות צניעות ושמירת העיניים, וכד', כך אחוז החילון יורד.
כמובן ישנם גורמים נוספים, הן בבית, כמו היחס החום וההבנה לילדים, כמו גם מערכת היחסים בין ההורים, והן מחוצה לו, רוצה לומר, מקום הלימודים, יחס הרמים ואישיותם, החברה, וכמובן אישיות הילד ובחירתו החופשית.
ממילא מובן שודאי שגם לישיבה התיכונית או התורנית תפקיד חשוב בעיצוב עולמו הרוחני של הילד אך הבסיס לכך ונקודת המוצא היא בדרך כלל הבית והאוירה השוררת בו.
הטענה שנכתבה בכתבה (ואשר אותה תקפה במכתבה משפחת סקלרץ)
באה בדיוק לטעון את הטענה הזו, שהישיבה התיכונית יכולה וצריכה להשפיע על עולמו הרוחני של הילד אך בדרך כלל הבסיס לכך יהיה הבית.
מי שהבין שיש כאן אמירה מוחלטת מצדי, שכביכול אני טוען, שתמיד רק הבית מחנך והישיבה כלל וכלל לא, ותפקיד הר"מ זהה לתפקידו של המרצה באוניברסיטה, מוזמן בזאת לשוב ולקרוא שנית את הדברים בהקשרם המדויק.
כמובן שאחרי הכל צריך הרבה תפילה לסיעתא דשמיא להצליח בחינוך הילדים.
אהרון טרופ
בית אל
שופטי תעבורה לא ראויים
1. בגוף הכתבה מובאים המשפטים הבאים: "הרב וייס מתח ביקרות קשה על בתי המשפט לתעבורה ועל בחירתם של שופטים בלתי ראויים שבאישיותם ובעברם אינם יכולים לשמש דוגמא".
2. כמה חבל שלא מדייקים, כמה קל לשלוף את הקולמוס מן הנדן ולצקת אותיות פוגעות.
3. יורשה לי להעמיד דברים על דיוקם. שאלתי בהרצאתי "האם יש די ערך לחיים במדינה שבה אנו חיים, והאם יש קדושה לאדם במדינתנו?", ואז הבאתי מספר דוגמאות, מן העבר ומן ההווה, אשר לצערי מעצימות את סימני השאלה המובאים. אחת הדוגמאות, שמקורה בעבר הרחוק מלפני כ- 10 שנים ויותר נגעה בעו"ד, שביקש בכל מאורו להתמנו לשופט תעבורה. בכתבת תחקיר שעשה עליו הכתב החוקר מרדכי גילת הסתבר כי "השופט" שכבר עבר את כל מבחני השיפוט עמוס לעיפה באין ספור עבירות תנועה בהן הורשע.
4. שופט תעבורה שישב בשולחן הנשיאות שאינני יודע את שמו, אמר בקריאת ביניים שהוא מכיר מקרוב את הנושא.
5. דוגמתי זו, הייתה היחידה מתחום השיפוט התעבורתי, במקביל הצבעתי על דוגמאות נוספות רבות בתחומים שונים בהן ניכר מקומו הנמוך, של ערכם וקדושתם של החיים בחברה הישראלית.
6. שאלתי את הכתב והעורך, האם מסקנתם תואמת את דברי? ותשובתי, מסקנתכם וכותרת כתבתכם בנבחרי ציבור חשובים, שכן בהכללתכם, יש בכדי להכתים שופטים רבים שמלאכת הקודש שלהם, עושה רבות למיגור נגע התאונות.
7. ניתן היה לצטט דברים שמועילים יותר מהרצאתי והיו כאלה.
8. לידיעתכם בברכה.
הרב ישראל וייס, תת אלוף
הרב הראשי לצה"ל
הוא חוגג אנחנו בוכים
תגובה ל"גדול מהחיים" מאת חגי סגל
ברוב רעש ופרסום חוגג שמעון פרס יום הולדת 80. בספטמבר, דווח בתקשורת, יגיעו לישראל גדולי עולם לחגוג יחד עם השמנא והסלטא של מדינת ישראל בהדר ובפאר את הגיעו לגבורות של המדינאי הדגול המרחיק לראות, ממציא המזרח התיכון החדש, ההוגה הגדול של הסכמי אוסלו המופלאים.
פרס יחגוג, ואנחנו בוכים. בוכים על קרוב לאלף נרצחי הטרור ואלפי הפצועים מאז הביא פרס מתוניס את שותפו לפרס נובל, הרוצח יאסר ערפאת עם 40,000 מחבליו חברי "צבא השחרור הפלסטיני". על התיירות שנהרסה, על הכלכלה המדרדרת, ועל המאבק בטרור הגובה מחיר כלכלי עצום בנוסף על קורבנות בנפש.
ביוזמתו של פרס ניתנו לחבורת הרוצחים מתוניס הכרה בינלאומית כארגון שחרור, בסיס גיאוגרפי ומקלט בליבה של המולדת ההיסטורית של העם היהודי. גם במהלך האינתיפאדה המשיך פרס הנהנה מיוקרה בינלאומית שלא להשלים עם המציאות, וגונן על ערפאת כפרטנר מדיני במקום להוקיעו כטרוריסט.
פרס היה אמור לערוך חשבון נפש מדוע הוא זוכה להערכה כה רבה מצד אישים הנוהגים בד"כ להתייצב לצד הפלסטינים. להרהר בתוצאות הנוראות של שגיאותיו.
במקום זאת יעמוד האחראי הראשי לבעירה על בימת החגיגות זחוח דעת כתמיד, ויפרוט כאן תן קיסר רומאי על מיתרי הקתרוס נוכח חורבן מדינתו.
עדת החנפים וגוזרי הקופונים תריע לו על שירתו המופלאה.
ציפי שנקמן
רמת השרון
צימוקים לשבת
א. מן העיתונות: " על פי נתוני האו"ם מדינת ישראל נמצאת במקום נמוך מאוד מבחינת איכות השלטון. אחרי סודן."
לא נורא. מבחינת מדד השחיתות אנו במקום גבוה. אה, וחוץ מזה אנו מקדימים את זאיר.
ב. מפרשת השבוע: "צדק צדק תרדוף". וכשתשיג אותו, חסל אותו מיד. הוא מפריע לתנועה.
ג. מן העיתונות: "אירח את שכניו העניים בליל הסדר ונתבע על ידם לדין מאחר והאוכל היה באיכות ירודה לדעתם. סכום התביעה 2000 ש"ח "
באוצר שביעות רצון רבה: סוף סוף מקור הכנסה לנזקקים.
משה טאו, רחובות