הבן של אילן
סלע תור, דור שני ביישוב היהודי המתחדש בחברון, סוחב על גבו את החשד הכבד ביותר בפרשת ההתארגנות המחתרתית שנחקרה בשבועות האחרונים במרתפי השב"כ. הוא חשוד ברצח. נכון לשעת כתיבת השורות הללו, עדיין אי אפשר לדעת על מה בדיוק מסתמך החשד הזה. מכריו של תור בעיר האבות לא מאמינים שהוא הודה במעשים החמורים המיוחסים לו. לדעתם, הוא שותק בחקירה. הם גם אומרים שיתפלאו מאוד אם יתברר שהיה מעורב ברצח ערבים.
המבוגרים שבהם זוכרים שאביו של תור, אילן, נחשד פעם במעשה דומה, אבל יצא בסוף זכאי. בדיוק לפני 24 שנים נקלע תור האב להתפרעות אלימה במיוחד של תלמידי תיכון בחלחול. חיילים שנשלחו להשליט שם סדר העדיפו להסתתר מאחורי מחסה, ותור נאלץ לירות באוויר כדי להרתיע את הפורעים. רק אז התעשתו החיילים וירו גם הם. מאוחר יותר נמצאה במקום גופת תלמידה מקומית, ותור הואשם ברציחתה בכוונה תחילה. היה זה כתב אישום ראשון מסוגו נגד מתנחלים. עדי התביעה המרכזיים במשפט היו אותם פורעים שהשתוללו בחלחול. בכתב האישום נטען שהם קיימו במקום "התקהלות" גרידא, ואילו "הנאשם ירה בתלמידה בדם קר, לאחר שהתכונן לכך מראש, ומבלי שקדמה לכך התגרות" .
השופטים, שהתרשמו קשות מאמינותם של העדים הפורעים, לא המתינו עד לסיום המשפט כדי לחרוץ דין. בהליך נדיר הם זיכו את תור מכל אשמה שעה קלה אחרי שסניגורו סיים את נאום הסיכום שלו. בתום שבעה חודשי מעצר הוא הורשה פתאום לחזור הביתה, לחברון. סלע, היום אב לשלוש בנות קטנטנות, עוד לא נולד אז.
המלה האחרונה
ההיסטוריון דוקטור אילן אסיה, נציג מחנה השלום בוועד המנהל של רשות השידור, הצליח להכניס השבוע עדכון פטריוטי ללקסיקון השמאלני של הרשות. יותר לא יגידו שם 'הודנה' או 'אינתיפאדה' אלא 'הפוגה' ו'מהומות'. בראיונות לקול-ישראל ולגלי צה"ל הגן אסיה בחירוף נפש ובטוב טעם על ההחלטה הזאת, אבל בתשובה לשאלת כתבת 'הארץ' טרח להבהיר שלמהפכה הלשונית הזאת אין שום קשר ל'מונכון' של ערוץ 7. הוא אפילו תקף אותנו.
זה בסדר, דוקטור אסיה, אנחנו לא נעלבים. התרגלנו. כבר עם פרוץ המהומות, לפני שלוש שנים כמעט, שמנו לב שההתפכחות המסויימת של שמאל אינה כרוכה במתן קרדיטים לימין. מיטב הגיגני השמאל אומרים היום על ערפאת מה שערוץ 7 אמר עליו כבר לפני 10 שנים, אבל הם מקפידים להמשיך לתעב את הערוץ ואת שאר הימין בדיוק כמו אז. אפילו הודנה לא באה בחשבון.
עוד לא תמו כל פחדייך
היו זמנים שבהם זמרי ישראל הלכו כמעט בראש החוד של כוחותינו. יפה ירקוני, שושנה דמארי והלהקות הצבאיות עשו את זה בתש"ח, במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים. זמרים ידועים אחרים חירפו נפשם במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. להקות מפורסמות חצו את גבול הצפון כדי לרומם את רוחו של המערך הלוחם בתקופת מלחמת לבנון.
אבל מאז נשבר משהו ברוחו של המערך המזמר. רמי קלינשטיין של ריטה ביטל בתחילת השבוע הופעה על המדשאה הגדולה בעפרה. אחרי הפיגוע בירושלים הוא חשש להגיע לשם אפילו ברכב מוגן ירי. אלפי בני נוער במרחב בנימין התביישו קצת בשבילו.
אסון שנמנע
מוסף השבת של ידיעות-אחרונות, '7 ימים', נסגר כבר בימי שני. הפיגוע ההמוני בקו 2 בירושלים התרחש ביום שלישי. מי שנפגעה מאוד מלוח הזמנים הזה היא ויקטוריה כהן, תושבת אזור, שדעתה הנחרצת על נסיון העלייה של יחיאל חזן להר-הבית פורסמה במדור התגובות של המוסף בשבוע שעבר. ציטוט: "אלמלא שוטר בודד שמילא את חובתו ואסר על חזן את הכניסה, ייתכן שהיינו רואים כעת הודנה ממוטטת סופית, בעירה שמתפשטת במהירות בכל השטחים, כוננות ספיגה לפיגועים ומי יודע כמה הרוגים".
חדשות מהחלל (1)
כלי תקשורת חשוב בישר ביום ראשון לקוראיו ש"השבוע, לראשונה זה 60 אלף שנה, נוכל לראות את כוכב הלכת מאדים גם מישראל". שטויות. מאז בריאת מערכת השמש אפשר לראות מכאן את המאדים כמעט לילה לילה. החידוש השבוע הוא הקירבה הנדירה של הכוכב האדמדם אלינו, שאכן לא היתה כמוה מאז אברהם אבינו, ואפילו הרבה קודם. מרחקו עכשיו מאיתנו 56 מיליון קילומטרים בלבד, כשליש מהמרחק הממוצע בין כדור הארץ לשמש.
הצרה היא שרוב הישראלים מבינים בכוכבי קולנוע הרבה יותר מאשר בכוכבי השמים. מעטים מאוד יודעים מה ההבדל בין כוכב לכת לכוכב שבת, מטאור ואסטרואיד, אסטרונומיה ואסטרולוגיה, שנת אור ושנת ישרים.
האשם העיקרי בכך הוא לא משרד חינוך, אלא החשמל. בדורות קודמים השתררה חשיכה בחוץ מדי לילה, וכיפת הרקיע נפרשה במלוא תפארתה לעיני המין האנושי. לא היו פנסי רחוב שיפריעו לו לצפות במרחב האינסופי שמעליהם. בני אדם רגילים צברו במרוצת חייהם אינספור שעות התבוננות בכוכבים. הם למדו לזהות אותם, לחשב את מסלולם ולאבחן בקלות תופעות שמימיות חריגות. חקלאי אנאלפבית בתקופת יהושע בן-נון התמצא בשבילי הרקיע פי כמה וכמה מעורך-לילה אקדמאי במערכת עיתון בת זמננו. בלילה תל-אביבי בהיר קשה לפעמים לזהות אפילו ירח מלא.
חדשות מהחלל (2)
פאניקה במאדים: כדור הארץ מעולם לא היה קרוב יותר.
סלע תור, דור שני ביישוב היהודי המתחדש בחברון, סוחב על גבו את החשד הכבד ביותר בפרשת ההתארגנות המחתרתית שנחקרה בשבועות האחרונים במרתפי השב"כ. הוא חשוד ברצח. נכון לשעת כתיבת השורות הללו, עדיין אי אפשר לדעת על מה בדיוק מסתמך החשד הזה. מכריו של תור בעיר האבות לא מאמינים שהוא הודה במעשים החמורים המיוחסים לו. לדעתם, הוא שותק בחקירה. הם גם אומרים שיתפלאו מאוד אם יתברר שהיה מעורב ברצח ערבים.
המבוגרים שבהם זוכרים שאביו של תור, אילן, נחשד פעם במעשה דומה, אבל יצא בסוף זכאי. בדיוק לפני 24 שנים נקלע תור האב להתפרעות אלימה במיוחד של תלמידי תיכון בחלחול. חיילים שנשלחו להשליט שם סדר העדיפו להסתתר מאחורי מחסה, ותור נאלץ לירות באוויר כדי להרתיע את הפורעים. רק אז התעשתו החיילים וירו גם הם. מאוחר יותר נמצאה במקום גופת תלמידה מקומית, ותור הואשם ברציחתה בכוונה תחילה. היה זה כתב אישום ראשון מסוגו נגד מתנחלים. עדי התביעה המרכזיים במשפט היו אותם פורעים שהשתוללו בחלחול. בכתב האישום נטען שהם קיימו במקום "התקהלות" גרידא, ואילו "הנאשם ירה בתלמידה בדם קר, לאחר שהתכונן לכך מראש, ומבלי שקדמה לכך התגרות" .
השופטים, שהתרשמו קשות מאמינותם של העדים הפורעים, לא המתינו עד לסיום המשפט כדי לחרוץ דין. בהליך נדיר הם זיכו את תור מכל אשמה שעה קלה אחרי שסניגורו סיים את נאום הסיכום שלו. בתום שבעה חודשי מעצר הוא הורשה פתאום לחזור הביתה, לחברון. סלע, היום אב לשלוש בנות קטנטנות, עוד לא נולד אז.
המלה האחרונה
ההיסטוריון דוקטור אילן אסיה, נציג מחנה השלום בוועד המנהל של רשות השידור, הצליח להכניס השבוע עדכון פטריוטי ללקסיקון השמאלני של הרשות. יותר לא יגידו שם 'הודנה' או 'אינתיפאדה' אלא 'הפוגה' ו'מהומות'. בראיונות לקול-ישראל ולגלי צה"ל הגן אסיה בחירוף נפש ובטוב טעם על ההחלטה הזאת, אבל בתשובה לשאלת כתבת 'הארץ' טרח להבהיר שלמהפכה הלשונית הזאת אין שום קשר ל'מונכון' של ערוץ 7. הוא אפילו תקף אותנו.
זה בסדר, דוקטור אסיה, אנחנו לא נעלבים. התרגלנו. כבר עם פרוץ המהומות, לפני שלוש שנים כמעט, שמנו לב שההתפכחות המסויימת של שמאל אינה כרוכה במתן קרדיטים לימין. מיטב הגיגני השמאל אומרים היום על ערפאת מה שערוץ 7 אמר עליו כבר לפני 10 שנים, אבל הם מקפידים להמשיך לתעב את הערוץ ואת שאר הימין בדיוק כמו אז. אפילו הודנה לא באה בחשבון.
עוד לא תמו כל פחדייך
היו זמנים שבהם זמרי ישראל הלכו כמעט בראש החוד של כוחותינו. יפה ירקוני, שושנה דמארי והלהקות הצבאיות עשו את זה בתש"ח, במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים. זמרים ידועים אחרים חירפו נפשם במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. להקות מפורסמות חצו את גבול הצפון כדי לרומם את רוחו של המערך הלוחם בתקופת מלחמת לבנון.
אבל מאז נשבר משהו ברוחו של המערך המזמר. רמי קלינשטיין של ריטה ביטל בתחילת השבוע הופעה על המדשאה הגדולה בעפרה. אחרי הפיגוע בירושלים הוא חשש להגיע לשם אפילו ברכב מוגן ירי. אלפי בני נוער במרחב בנימין התביישו קצת בשבילו.
אסון שנמנע
מוסף השבת של ידיעות-אחרונות, '7 ימים', נסגר כבר בימי שני. הפיגוע ההמוני בקו 2 בירושלים התרחש ביום שלישי. מי שנפגעה מאוד מלוח הזמנים הזה היא ויקטוריה כהן, תושבת אזור, שדעתה הנחרצת על נסיון העלייה של יחיאל חזן להר-הבית פורסמה במדור התגובות של המוסף בשבוע שעבר. ציטוט: "אלמלא שוטר בודד שמילא את חובתו ואסר על חזן את הכניסה, ייתכן שהיינו רואים כעת הודנה ממוטטת סופית, בעירה שמתפשטת במהירות בכל השטחים, כוננות ספיגה לפיגועים ומי יודע כמה הרוגים".
חדשות מהחלל (1)
כלי תקשורת חשוב בישר ביום ראשון לקוראיו ש"השבוע, לראשונה זה 60 אלף שנה, נוכל לראות את כוכב הלכת מאדים גם מישראל". שטויות. מאז בריאת מערכת השמש אפשר לראות מכאן את המאדים כמעט לילה לילה. החידוש השבוע הוא הקירבה הנדירה של הכוכב האדמדם אלינו, שאכן לא היתה כמוה מאז אברהם אבינו, ואפילו הרבה קודם. מרחקו עכשיו מאיתנו 56 מיליון קילומטרים בלבד, כשליש מהמרחק הממוצע בין כדור הארץ לשמש.
הצרה היא שרוב הישראלים מבינים בכוכבי קולנוע הרבה יותר מאשר בכוכבי השמים. מעטים מאוד יודעים מה ההבדל בין כוכב לכת לכוכב שבת, מטאור ואסטרואיד, אסטרונומיה ואסטרולוגיה, שנת אור ושנת ישרים.
האשם העיקרי בכך הוא לא משרד חינוך, אלא החשמל. בדורות קודמים השתררה חשיכה בחוץ מדי לילה, וכיפת הרקיע נפרשה במלוא תפארתה לעיני המין האנושי. לא היו פנסי רחוב שיפריעו לו לצפות במרחב האינסופי שמעליהם. בני אדם רגילים צברו במרוצת חייהם אינספור שעות התבוננות בכוכבים. הם למדו לזהות אותם, לחשב את מסלולם ולאבחן בקלות תופעות שמימיות חריגות. חקלאי אנאלפבית בתקופת יהושע בן-נון התמצא בשבילי הרקיע פי כמה וכמה מעורך-לילה אקדמאי במערכת עיתון בת זמננו. בלילה תל-אביבי בהיר קשה לפעמים לזהות אפילו ירח מלא.
חדשות מהחלל (2)
פאניקה במאדים: כדור הארץ מעולם לא היה קרוב יותר.