הדתל"שים באמת חופשיים?
(בתגובה למכתב למערכת 'אנחנו לא פגם בייצור', גיליון 58)
במכתבו של אהרון פורת אודות ה'דתל"שים' נאמר: "מקוממת גישתכם הרואה בנו (הדתל"שים) תוצאה של חינוך לקוי ומתעלמת מהיותנו בעלי בחירה חופשית" .
האומנם צעדם של החוזרים בשאלה נעשה בבחירה חופשית? האם אינו תוצאה של חינוך לקוי? ובעיקר, האם יש דיון בנושא משום פגיעה בהם או הפחתה בערכם?
אולי ניקח לדוגמה נושא אחר שהופיע בגיליון הקודם לקויי קריאה. יוסי הוא ילד חכם, שלא הפנים את הוראת הכתיבה בשל הוראה שגויה. עם השנים הפער גדל והוא החליט לעזוב את בית הספר לטובת שוטטות חסרת מעש. כששאלתי אותו אם אינו מעדיף ללמוד השיב בנחרצות "לא! הרי עזבתי את בית הספר מרצוני. אני נהנה יותר כך מאשר בבית הספר, שם לא הבנתי דבר וכל השיעורים היו עבורי סיוט".
בחירתו של יוסי היא ברירת מחדל יותר מאשר בחירה חופשית. מערכת החינוך לא נתנה בידיו כלים להגשים את עצמו בתחום הלימודי, כך שהוא נאלץ לחפש לעצמו אידיאל אחר. האם אין בכך מחדל מצד מערכת בית הספר?
ולענייננו, מחונך שהחליט לעזוב את דרך היהדות, בדרך כלל מחפש משהו שלא קיבל עד כה. כיהודים מאמינים אנו יודעים שדרך חיים עפ"י התורה, תורת חיים, אמורה למלא את צרכיו ושאיפותיו של כל יהודי. לכן אין בעיסוק בדתל"שים משום ערעור על זכותם לבחירה חופשית. אדרבה, זהו ניסיון לבדוק מה עלינו לעשות כדי לאפשר להם בחירה חופשית אמיתית הבאה מתוך הכרות פנימית עם יופייה של היהדות.
רונית גרוס, בני ברק
הביטוח הלאומי לא מספיק
בתגובה למכתב למערכת 'תרומה הבאה בעבירה', גיליון 58
כותב נח גיל בעקבות בקשות לתרומות ליתומי הר' רייניץ שנרצח בפיגוע בקו 2, כי הביטוח הלאומי יזון, יפרנס וידאג להם וכי על התורמים להפנות כספם לחולים ע"י ארגונים כמו קרן ישעי.
האמירה כי יתומי הטרור "יזכו למענקים מכובדים לכל חייהם באמצעות הביטוח הלאומי" לא מדויקת. האם ביררתם כמה מקבלים מביטוח לאומי? סך 6,000 ש"ח! האם זה מספיק למשפחה עם 7 ילדים שעדיין לא נישאו?
לגבי מקור ההלכה להיתר לתרומה ליתומים יש לפנות לרבנים החתומים אישית ולא על גבי העיתון.
לאלמנות יש מספיק בעיות- חינוך, כסף, חיתון היתומים וכו'. הבה ננסה להוריד רק דאגה אחת מהראש שלהן כסף, שזה לפחות לא יחסר.
אהרון הרשקוביץ, רחובות
ללמוד מהאמריקנים
אנחנו נוהגים לומר שבאמריקה הקפיטליסטית כל אחד דואג רק לעצמו. ומי שנופל ברחוב, אף אחד לא יושיט לו יד לעזרה. ואילו בארץ כל ישראל ערבים זה לזה. זה לא תמיד נכון. כמה שבועות לפני החגים נוהגות רשתות השיווק בארץ להעלות את מחירי המוצרים בעשרות אחוזים ואז, ממש לפני החג, לצאת במבצעי פרסום על 'הנחות ענק'. בארה"ב לעומת זאת, הנחה היא באמת הנחה, ולפני החגים השונים יכולים גם אלו שידם אינה משגת בדרך כלל, לקנות לעצמם אוכל טוב ובגדים חדשים שימתיקו להם במקצת את החגים. כדאי לנו ללמוד מהם לפחות בתחום הזה.
יוסף אליאס, אלעד
עוד תודות
בתגובה לכתבה 'אי של שמחה', גיליון 57
תודה על הכתבה הנפלאה שסיקרה את עמותת "בשמחה תמיד" למען ילדים נפגעי טרור ואת מחנה הקיץ שקיימה העמותה לכ100- ילדים שחוו על בשרם פיגועים. ברצוננו לתקן מספר שיבושים שנפלו בכתבה. הרב חנן פורת - יו"ר עמותת "אורות חסד" ואפי ריפקין - מנכ"ל העמותה, הם אלו שתרמו את האוכל למחנה הקיץ והם גם תורמים את האוכל כבר שנתיים לכל הפעילויות שמקיימת עמותת "בשמחה תמיד" למען ילדים נפגעי טרור. ואילו, יורם כהנא - מנהל עמותת "מלח הארץ", תרם פעילות של מתקנים מתנפחים וכן אוטובוס לכל ימי מחנה הקיץ, בשיתוף עם בנצי ליברמן - ראש המוא"ז שומרון, מנחם גרנית - מנכ"ל החל"פ שומרון, אבנר מולה - יו"ר על"ז ושמעון בטיטו - מזכיר על"ז. גם עמותת "מלח הארץ", גם יוסי ביכלר - סגן סמנכ"ל השיווק של חברת "דן", וגם אודי שאשא - מנכ"ל חברת "מסיעי אריה שאשא" תורמים את האוטובוסים כבר שנתיים לכל הפעילויות שמקיימת עמותת "בשמחה תמיד" למען ילדים נפגעי טרור.
יצחק שליסל, עמותת 'בשמחה תמיד', שערי תקווה
גדלות נפש
(בתגובה לכתבה 'איפה שעם ישראל היה צריך אותו שם שולי היה', גיליון מס' 58)
"אני מאמינה שהקב"ה נתן לי אותו לשנתיים אלה". כך התבטאה אלמנתו של שולי הי"ד, לאחר שנודע לה דבר הירצחו.
תגובתה מזכירה לי תגובה דומה של ברוריה, אשת ר' מאיר התנא הגדול. מסופר ששני בניהם מתו בעיצומו של יום השבת. ברוריה הסתירה זאת מבעלה, וגילתה לו רק במוצאי שבת, לאחר שהבדיל וסעד את לבו. ברוריה הצדקת, הכירה בכך שהבנים הם פיקדון מאת הקב"ה, וכאשר הוא מחליט, נוטלם בחזרה.
יהי רצון שלימור הר-מלך, תזכה לגדל את ילדיה לתורה לחופה ולמעשים טובים. ושנזכה כולנו במהרה, שדיין אלמנות ואבי יתומים, ינקום את דם שולי הי"ד, ויתר הנרצחים היהודים.
משה בודק, חיפה
(בתגובה למכתב למערכת 'אנחנו לא פגם בייצור', גיליון 58)
במכתבו של אהרון פורת אודות ה'דתל"שים' נאמר: "מקוממת גישתכם הרואה בנו (הדתל"שים) תוצאה של חינוך לקוי ומתעלמת מהיותנו בעלי בחירה חופשית" .
האומנם צעדם של החוזרים בשאלה נעשה בבחירה חופשית? האם אינו תוצאה של חינוך לקוי? ובעיקר, האם יש דיון בנושא משום פגיעה בהם או הפחתה בערכם?
אולי ניקח לדוגמה נושא אחר שהופיע בגיליון הקודם לקויי קריאה. יוסי הוא ילד חכם, שלא הפנים את הוראת הכתיבה בשל הוראה שגויה. עם השנים הפער גדל והוא החליט לעזוב את בית הספר לטובת שוטטות חסרת מעש. כששאלתי אותו אם אינו מעדיף ללמוד השיב בנחרצות "לא! הרי עזבתי את בית הספר מרצוני. אני נהנה יותר כך מאשר בבית הספר, שם לא הבנתי דבר וכל השיעורים היו עבורי סיוט".
בחירתו של יוסי היא ברירת מחדל יותר מאשר בחירה חופשית. מערכת החינוך לא נתנה בידיו כלים להגשים את עצמו בתחום הלימודי, כך שהוא נאלץ לחפש לעצמו אידיאל אחר. האם אין בכך מחדל מצד מערכת בית הספר?
ולענייננו, מחונך שהחליט לעזוב את דרך היהדות, בדרך כלל מחפש משהו שלא קיבל עד כה. כיהודים מאמינים אנו יודעים שדרך חיים עפ"י התורה, תורת חיים, אמורה למלא את צרכיו ושאיפותיו של כל יהודי. לכן אין בעיסוק בדתל"שים משום ערעור על זכותם לבחירה חופשית. אדרבה, זהו ניסיון לבדוק מה עלינו לעשות כדי לאפשר להם בחירה חופשית אמיתית הבאה מתוך הכרות פנימית עם יופייה של היהדות.
רונית גרוס, בני ברק
הביטוח הלאומי לא מספיק
בתגובה למכתב למערכת 'תרומה הבאה בעבירה', גיליון 58
כותב נח גיל בעקבות בקשות לתרומות ליתומי הר' רייניץ שנרצח בפיגוע בקו 2, כי הביטוח הלאומי יזון, יפרנס וידאג להם וכי על התורמים להפנות כספם לחולים ע"י ארגונים כמו קרן ישעי.
האמירה כי יתומי הטרור "יזכו למענקים מכובדים לכל חייהם באמצעות הביטוח הלאומי" לא מדויקת. האם ביררתם כמה מקבלים מביטוח לאומי? סך 6,000 ש"ח! האם זה מספיק למשפחה עם 7 ילדים שעדיין לא נישאו?
לגבי מקור ההלכה להיתר לתרומה ליתומים יש לפנות לרבנים החתומים אישית ולא על גבי העיתון.
לאלמנות יש מספיק בעיות- חינוך, כסף, חיתון היתומים וכו'. הבה ננסה להוריד רק דאגה אחת מהראש שלהן כסף, שזה לפחות לא יחסר.
אהרון הרשקוביץ, רחובות
ללמוד מהאמריקנים
אנחנו נוהגים לומר שבאמריקה הקפיטליסטית כל אחד דואג רק לעצמו. ומי שנופל ברחוב, אף אחד לא יושיט לו יד לעזרה. ואילו בארץ כל ישראל ערבים זה לזה. זה לא תמיד נכון. כמה שבועות לפני החגים נוהגות רשתות השיווק בארץ להעלות את מחירי המוצרים בעשרות אחוזים ואז, ממש לפני החג, לצאת במבצעי פרסום על 'הנחות ענק'. בארה"ב לעומת זאת, הנחה היא באמת הנחה, ולפני החגים השונים יכולים גם אלו שידם אינה משגת בדרך כלל, לקנות לעצמם אוכל טוב ובגדים חדשים שימתיקו להם במקצת את החגים. כדאי לנו ללמוד מהם לפחות בתחום הזה.
יוסף אליאס, אלעד
עוד תודות
בתגובה לכתבה 'אי של שמחה', גיליון 57
תודה על הכתבה הנפלאה שסיקרה את עמותת "בשמחה תמיד" למען ילדים נפגעי טרור ואת מחנה הקיץ שקיימה העמותה לכ100- ילדים שחוו על בשרם פיגועים. ברצוננו לתקן מספר שיבושים שנפלו בכתבה. הרב חנן פורת - יו"ר עמותת "אורות חסד" ואפי ריפקין - מנכ"ל העמותה, הם אלו שתרמו את האוכל למחנה הקיץ והם גם תורמים את האוכל כבר שנתיים לכל הפעילויות שמקיימת עמותת "בשמחה תמיד" למען ילדים נפגעי טרור. ואילו, יורם כהנא - מנהל עמותת "מלח הארץ", תרם פעילות של מתקנים מתנפחים וכן אוטובוס לכל ימי מחנה הקיץ, בשיתוף עם בנצי ליברמן - ראש המוא"ז שומרון, מנחם גרנית - מנכ"ל החל"פ שומרון, אבנר מולה - יו"ר על"ז ושמעון בטיטו - מזכיר על"ז. גם עמותת "מלח הארץ", גם יוסי ביכלר - סגן סמנכ"ל השיווק של חברת "דן", וגם אודי שאשא - מנכ"ל חברת "מסיעי אריה שאשא" תורמים את האוטובוסים כבר שנתיים לכל הפעילויות שמקיימת עמותת "בשמחה תמיד" למען ילדים נפגעי טרור.
יצחק שליסל, עמותת 'בשמחה תמיד', שערי תקווה
גדלות נפש
(בתגובה לכתבה 'איפה שעם ישראל היה צריך אותו שם שולי היה', גיליון מס' 58)
"אני מאמינה שהקב"ה נתן לי אותו לשנתיים אלה". כך התבטאה אלמנתו של שולי הי"ד, לאחר שנודע לה דבר הירצחו.
תגובתה מזכירה לי תגובה דומה של ברוריה, אשת ר' מאיר התנא הגדול. מסופר ששני בניהם מתו בעיצומו של יום השבת. ברוריה הסתירה זאת מבעלה, וגילתה לו רק במוצאי שבת, לאחר שהבדיל וסעד את לבו. ברוריה הצדקת, הכירה בכך שהבנים הם פיקדון מאת הקב"ה, וכאשר הוא מחליט, נוטלם בחזרה.
יהי רצון שלימור הר-מלך, תזכה לגדל את ילדיה לתורה לחופה ולמעשים טובים. ושנזכה כולנו במהרה, שדיין אלמנות ואבי יתומים, ינקום את דם שולי הי"ד, ויתר הנרצחים היהודים.
משה בודק, חיפה