סנדי שמואלי הוא ישראלי שרק במקרה, לא גר כאן. זאת אומרת מדובר בבחור דובר עברית, שחי את המנטאליות הישראלית, הוא אפילו מתעצבן בעברית, רק שלצערו הרב הוא לא גר כאן. הוא אולי לא מתגורר, אבל הוא חי כאן, מאוד!. בבית הוא מחובר לערוץ הישראלי ורואה 'מבט', ו'חדשות 10', קורא 'ידיעות-אחרונות' ומציץ לאתר של 'הארץ', מתעדכן און ליין באתר של ערוץ 7, ומקשיב למצעד החסידי של (איך לא?) ערוץ 7, בקיצור ישראלי בגלות.
אולי בגלל זה, הוא כותב שירים שמעניינים אותנו הישראלים, מתחבט בסוגיות שמעסיקות אותנו בישראל, רק שהמוסיקה שלו לא נשמעת כמו של עוד ישראלי מכאן. סנדי שמואלי בשבילי, כמו אח, (האח הגדול שאין לי, למזלי) לכן קצת קשה לי לכסח לו את האלבום החדש. מצד שני, נסו אתם לכסח ושלחו לי את ההערות אני מבטיח להתייחס. תכל'ס מה שאני מנסה לומר, למרות הקרבה שאני חש כלפיו, ואולי בגללה, התאמצתי מאוד למצוא משהו שלילי לומר על האלבום החדש שלו 'אל תירא ישראל', ולו רק שלא תחשבו שנהייתי נמושה חלילה. רק מה, האלבום לא סיפק לי משהו רע לומר.
שמואלי, באלבומו החמישי מגיע סופסוף לנוסחה הנכונה. לא עוד תזמורות עם 164 נגנים, לא עוד עיבודים בומבסטיים של ישראל לאם וגאונים אחרים, אלא משהו פשוט פשוט, צנוע, אבל מרגש - מהלב.
אמרנו 'ישראלי-בגלות', וזה בהחלט בא לידי ביטוי בשירים של האיש. דברים שרואים מהבית בשכונת קווינס בניו יורק, נשמעים אחרת בדיסק החדש. סנדי לקח את התמונות והכותרות האדומות ועיבד אותם לשיר 'תישן ילד תישן, בחוץ עוד שורקים כדורים', שיר שקט ומרגש מאוד. לעומת זאת שירים קצביים כמו 'עבדו את השם בשמחה', ו'כיצד מרקדין', הם בדיוק מה שחסר היום, והעיבוד האלקטרוני של אשר ממן, ממקם את היצירות בדיוק במגירה הנכונה בלב.
שאלתי אותו פעם למה הוא מקפיד לשלב בכל אלבום שירי כמיהה לארץ ישראל, שיארוז ויחזור לגור כאן וזהו! "זה לא פשוט", הוא הסביר לי, "המשפחה התרגלה לגור כאן". אז הוא מאוד רוצה (סליחה אם הוצאתי אותו מהארון), ומשפחתו פחות, והתסכול מתפרק ביצירה.
גם בחירת הפסוקים מעניינת, רוצים לדעת משהו על הכמיהה לגאולה? על אחדות? על מקום ירושלים במהות האומה? זה האלבום. אה, והשירה בישראלית, תודו שזה כבר שווה את 70 השקלים שלכם.
שבעה וחצי שלבים בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
הרצועה האחרונה - 'ניגון המשיח' , הוא בעצם שיר שלא נמצאו עבורו מילים. לא חראם? עוד קצת והיה כאן פיצוץ של שיר.
חבל.
אולי בגלל זה, הוא כותב שירים שמעניינים אותנו הישראלים, מתחבט בסוגיות שמעסיקות אותנו בישראל, רק שהמוסיקה שלו לא נשמעת כמו של עוד ישראלי מכאן. סנדי שמואלי בשבילי, כמו אח, (האח הגדול שאין לי, למזלי) לכן קצת קשה לי לכסח לו את האלבום החדש. מצד שני, נסו אתם לכסח ושלחו לי את ההערות אני מבטיח להתייחס. תכל'ס מה שאני מנסה לומר, למרות הקרבה שאני חש כלפיו, ואולי בגללה, התאמצתי מאוד למצוא משהו שלילי לומר על האלבום החדש שלו 'אל תירא ישראל', ולו רק שלא תחשבו שנהייתי נמושה חלילה. רק מה, האלבום לא סיפק לי משהו רע לומר.
שמואלי, באלבומו החמישי מגיע סופסוף לנוסחה הנכונה. לא עוד תזמורות עם 164 נגנים, לא עוד עיבודים בומבסטיים של ישראל לאם וגאונים אחרים, אלא משהו פשוט פשוט, צנוע, אבל מרגש - מהלב.
אמרנו 'ישראלי-בגלות', וזה בהחלט בא לידי ביטוי בשירים של האיש. דברים שרואים מהבית בשכונת קווינס בניו יורק, נשמעים אחרת בדיסק החדש. סנדי לקח את התמונות והכותרות האדומות ועיבד אותם לשיר 'תישן ילד תישן, בחוץ עוד שורקים כדורים', שיר שקט ומרגש מאוד. לעומת זאת שירים קצביים כמו 'עבדו את השם בשמחה', ו'כיצד מרקדין', הם בדיוק מה שחסר היום, והעיבוד האלקטרוני של אשר ממן, ממקם את היצירות בדיוק במגירה הנכונה בלב.
שאלתי אותו פעם למה הוא מקפיד לשלב בכל אלבום שירי כמיהה לארץ ישראל, שיארוז ויחזור לגור כאן וזהו! "זה לא פשוט", הוא הסביר לי, "המשפחה התרגלה לגור כאן". אז הוא מאוד רוצה (סליחה אם הוצאתי אותו מהארון), ומשפחתו פחות, והתסכול מתפרק ביצירה.
גם בחירת הפסוקים מעניינת, רוצים לדעת משהו על הכמיהה לגאולה? על אחדות? על מקום ירושלים במהות האומה? זה האלבום. אה, והשירה בישראלית, תודו שזה כבר שווה את 70 השקלים שלכם.
שבעה וחצי שלבים בסולם יעקב.
פינת משבית השמחה:
הרצועה האחרונה - 'ניגון המשיח' , הוא בעצם שיר שלא נמצאו עבורו מילים. לא חראם? עוד קצת והיה כאן פיצוץ של שיר.
חבל.