כל דור והמציאות שלו, כל תקופה ואפיוניה, כל זמן והליכותיו. הרב קוק אמר כי עלינו להתאים עצמנו ולמצוא הכלים המתאימים לאותו דור.
כל מפעל מצליח וכל מנהיג עדכני יודע כי הכלים שבהם השתמשו בהצלחה בעבר לא יועילו לעתיד; עלינו להתחדש כל הזמן, להתאים עצמנו לשינויים המתחוללים ללא הרף. הדבר נכון בזמן זה יותר מאשר בכל ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות.
למדנו מחז"ל שאין בית מדרש ללא חידוש. דורנו מאופיין במשפחות בהן זוג ההורים עסוקים בעבודתם רוב שעות היום. שניהם עמלים לפרנסת המשפחה ולפיתוח קריירה אישית. קיימות גם משפחות שאצלן הבית אינו מהווה דוגמא תורנית לילדים. רבות מהמשפחות ששולחות את ילדיהן לחינוך הדתי הן מסורתיות, אך רוצות שילדיהם יקבלו חינוך דתי, לאומי ותורני.
שלושת סוגי המשפחות מטילים את יהבם על החינוך במוסדות החינוך. כמי ששימש שנים רבות כמפקח במשרד החינוך, אני בטוח שעיקר האחריות להקניית מושגים תורניים ועיצוב פני הדור מוטל דווקא על המנהלים והמורים. ככל שהם יהיו יותר 'מנהיגים', כך תהא השפעתם רבה יותר על התלמידים.
האם אפשר ליצור דיאלוג עם התלמידים?
האם אפשר לשלב טיפוח אינטליגנציה רגשית בצד טיפוח אינטליגנציה שכלית?
האם אפשר להפוך את המורים למאמינים בעצמם וביכולתם?
האם אפשר להפיח להט בעבודת המורה?
האם יכול המורה להפוך למודל לחיקוי?
הניתן בדור זה לחנך לאכפתיות? להקשבה? לעזרה לזולת? לאהבת אדם?
התשובות לכל השאלות הללו הן חיוביות. הכל תלוי במנהל ובמורים. האחריות לעיצוב פני הדור נתונה בידי המחנכים. חשוב להדגיש שכל מנהל צוות מורים חייב ללמוד, להתלבט, להציב יעדים ולקבוע תהליכים כדי לקבל תפוקות. מורים חכמים ינהגו בתבונה אם ישתפו את ההורים, הקהילה, הרשות, רבני היישוב ומנהיגי השכונה בתהליך החינוכי. אך התעשייה היא בתחום האחריות של צוות ההוראה.
מניסיוני אני יכול להעיד על מנהלים איכותיים, חכמים ונמרצים, שהצליחו להוביל תלמידים להישגים לימודיים, חינוכיים, ערכיים, תורניים וחברתיים. אם מנהל או ראש ישיבה מציב יעדים תורניים, הוא וצוותו ימצאו את הדרכים, הכלים והתהליכים כדי לכבוש כל מטרה, גם אם יהיו מכשולים רבים בדרך.
אני מכיר מאות רבנים צעירים, בוגרי החינוך הדתי, המשמשים כרבני בתי ספר, ר"מים בישיבות ורבני שכונות. רובם הפכו לדמויות תורניות נפלאות בזכות הישיבה בה למדו, בהשפעת הר"מים וראשי הישיבות שלהם. הם בשעתם התנהגו כמנהיגים אמתיים והשפיעו עליהם ללמוד וללמד, להשכיל בתורתנו ולהנחיל תורה לדור הבא.
הכרתי בעבודתי בחינוך מאות מורות ומנהלות איכותיות, חכמות ובעלות ידע תורני מדהים. הן רכשו את הידע הזה במוסדות החינוך בהם למדו, ומוכיחות כי השדה, אנשי החינוך, הם המשפיעים הגדולים של הדור.
הילדים הרבים המתפללים עמי מנחה ומעריב, הנערים המתמידים לתפילה במניין נוער בחופשות ממוסדות החינוך הם אלה שמוריהם חינכו אותם לכך, יותר מאשר בית ההורים.
ודאי שבית בו מקיימים תרי"ג מצוות, מתפללים במניין כל תפילה, ברכות, ציצית, מתן בסתר ועזרה לזולת מסייע בעיצוב דמות המתבגר, אך האחריות העיקרית, גם כלפי הילדים הגדלים בבתים אלה, היא על המנהל ומורים.
ד"ר יחיאל שרמן שימש כמפקח מחוזי על החינוך הדתי במחוז תל אביב.
כל מפעל מצליח וכל מנהיג עדכני יודע כי הכלים שבהם השתמשו בהצלחה בעבר לא יועילו לעתיד; עלינו להתחדש כל הזמן, להתאים עצמנו לשינויים המתחוללים ללא הרף. הדבר נכון בזמן זה יותר מאשר בכל ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות.
למדנו מחז"ל שאין בית מדרש ללא חידוש. דורנו מאופיין במשפחות בהן זוג ההורים עסוקים בעבודתם רוב שעות היום. שניהם עמלים לפרנסת המשפחה ולפיתוח קריירה אישית. קיימות גם משפחות שאצלן הבית אינו מהווה דוגמא תורנית לילדים. רבות מהמשפחות ששולחות את ילדיהן לחינוך הדתי הן מסורתיות, אך רוצות שילדיהם יקבלו חינוך דתי, לאומי ותורני.
שלושת סוגי המשפחות מטילים את יהבם על החינוך במוסדות החינוך. כמי ששימש שנים רבות כמפקח במשרד החינוך, אני בטוח שעיקר האחריות להקניית מושגים תורניים ועיצוב פני הדור מוטל דווקא על המנהלים והמורים. ככל שהם יהיו יותר 'מנהיגים', כך תהא השפעתם רבה יותר על התלמידים.
האם אפשר ליצור דיאלוג עם התלמידים?
האם אפשר לשלב טיפוח אינטליגנציה רגשית בצד טיפוח אינטליגנציה שכלית?
האם אפשר להפוך את המורים למאמינים בעצמם וביכולתם?
האם אפשר להפיח להט בעבודת המורה?
האם יכול המורה להפוך למודל לחיקוי?
הניתן בדור זה לחנך לאכפתיות? להקשבה? לעזרה לזולת? לאהבת אדם?
התשובות לכל השאלות הללו הן חיוביות. הכל תלוי במנהל ובמורים. האחריות לעיצוב פני הדור נתונה בידי המחנכים. חשוב להדגיש שכל מנהל צוות מורים חייב ללמוד, להתלבט, להציב יעדים ולקבוע תהליכים כדי לקבל תפוקות. מורים חכמים ינהגו בתבונה אם ישתפו את ההורים, הקהילה, הרשות, רבני היישוב ומנהיגי השכונה בתהליך החינוכי. אך התעשייה היא בתחום האחריות של צוות ההוראה.
מניסיוני אני יכול להעיד על מנהלים איכותיים, חכמים ונמרצים, שהצליחו להוביל תלמידים להישגים לימודיים, חינוכיים, ערכיים, תורניים וחברתיים. אם מנהל או ראש ישיבה מציב יעדים תורניים, הוא וצוותו ימצאו את הדרכים, הכלים והתהליכים כדי לכבוש כל מטרה, גם אם יהיו מכשולים רבים בדרך.
אני מכיר מאות רבנים צעירים, בוגרי החינוך הדתי, המשמשים כרבני בתי ספר, ר"מים בישיבות ורבני שכונות. רובם הפכו לדמויות תורניות נפלאות בזכות הישיבה בה למדו, בהשפעת הר"מים וראשי הישיבות שלהם. הם בשעתם התנהגו כמנהיגים אמתיים והשפיעו עליהם ללמוד וללמד, להשכיל בתורתנו ולהנחיל תורה לדור הבא.
הכרתי בעבודתי בחינוך מאות מורות ומנהלות איכותיות, חכמות ובעלות ידע תורני מדהים. הן רכשו את הידע הזה במוסדות החינוך בהם למדו, ומוכיחות כי השדה, אנשי החינוך, הם המשפיעים הגדולים של הדור.
הילדים הרבים המתפללים עמי מנחה ומעריב, הנערים המתמידים לתפילה במניין נוער בחופשות ממוסדות החינוך הם אלה שמוריהם חינכו אותם לכך, יותר מאשר בית ההורים.
ודאי שבית בו מקיימים תרי"ג מצוות, מתפללים במניין כל תפילה, ברכות, ציצית, מתן בסתר ועזרה לזולת מסייע בעיצוב דמות המתבגר, אך האחריות העיקרית, גם כלפי הילדים הגדלים בבתים אלה, היא על המנהל ומורים.
ד"ר יחיאל שרמן שימש כמפקח מחוזי על החינוך הדתי במחוז תל אביב.