משקל של שבע מאות וחמישים קילוגרם הפריד בשבת הקודמת בין עולם מעט יפה יותר, עולם בו לא ייטלו חלק מנהיגי הטרור האכזרי ביותר במזרח התיכון, לבין עולם שימשיך במסורת השנאה, ההסתה והרצח נגד כל מה שיהודי. המידע היה ברור לראשי מערכת הביטחון: כל צמרת החמאס התקבצה, בפעם הראשונה מזה זמן רב, במקום אחד. פצצת טון כמעט והועמסה על המטוס, אבל בסופו של דבר ניתנה ההוראה מלשכת שר הביטחון: "פצצה של מאתיים וחמישים קילוגרם תספיק".
הסוף ידוע, המטוס יצא למשימתו, הפצצה הוטלה, אבל מאתיים וחמישים הקילוגרם לא יכלו לשכבת בטון, ובתוך זמן קצר ראה העם היושב בציון את שונאו ומבקש רעתו, מנהיג החמאס השייח' אחמד יאסין, מצווח איומי נקמה בפני כל מצלמה ותחת כל מיקרופון רענן.
מחבלים, הישמרו!
עיתוני ראשית השבוע הבהירו שהגורם להחלטת הכשל היה ככל הנראה טראומת תקדים חיסולו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס סלאח שחאדה, האחראי לרצח עשרות מאזרחי ישראל. ה'עליהום' שנחת באותם ימים על ראשה של ממשלת ישראל בעקבות מותם בחיסול של 15 איש שהיו בסביבת הבניין בו שהה שחאדה הצליח להרתיע, ככל הנראה, את שר הביטחון שאול מופז מלהשתמש בפצצת הטונה. בכוחה של הפצצה היה ליישם את שאיפת כוחות הביטחון מזה שנים: חיסול הנהגת הטרור, יצירת אנרכיה פנימית בארגון החמאס במאבקי ירושה עם פינוי הצמרת, והעיקר הבהרה חד משמעית ליורשיהם הפוטנציאליים של המחוסלים שהמונחים 'מנהיג דתי' ו'זרוע מדינית' לא ישמשו עוד תעודת ביטוח מפני מסוקי האפאצ'י הצה"ליים.
אבל לעומת כל אלה עמדו לנגד עיניו של שר הביטחון מסקנות תחקיר חיסול שחאדה שהוגשו לשר הביטחון דאז בנימין בן אליעזר. התחקיר קבע כי היו "פערים במידע ובהערכות לגבי הימצאותם של חפים מפשע בסביבתו של שחאדה, אשר שהה באותה עת בדירת מסתור". בעקבות אותם פערים, הודיעה דוברת צה"ל כי "צה"ל ושירות הביטחון הכללי מבהירים כי אם היה המידע מצביע בוודאות על הימצאותם של אזרחים חפים מפשע בסביבת שחאדה, מועד ביצוע הפעולה או שיטת הביצוע היו משתנים, כפי שהשתנו מסיבה זו מספר פעמים בעבר".
נזכיר את דבריו באותם ימים של שר הביטחון בן אליעזר, שהחיסול קטע תכנון של שישה פיגועים גדולים ששחאדה תכנן בו זמנית. הודעת הדוברת מאותם ימים נחתמה במילים שייתכן שהיה בהן רמז למחבלים עתידיים על האופן המומלץ להגן על עצמם: "צה"ל מצר על הפגיעה בחפים מפשע והפיק לקחים מבצעיים ומסקנות על מנת למנוע הישנות מקרים דומים". במילים אחרות, צה"ל הודיע אז שחפים מפשע יהוו מגננה ראויה מפני הטילים של צה"ל.
תת אלוף (במיל) יגאל פרסלר, מי שהיה יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור בתקופת ממשלת רבין, לא חושב שכשלון הפעולה האחרונה הוא סוף פסוק. "חבל שהפעולה הזו לא הצליחה, אבל בפעם הבאה היא תצליח". פרסלר, מודע למסרים התקיפים שקיבלה ממשלת ישראל בעבר מהממשל האמריקאי בניסיון למנוע מקרים נוספים של חיסול, משיב מלחמה נגד טענות המוסר הצדקני על הרג אוכלוסייה חפה מפשע: "אנחנו קוראים לזה חיסולים, וזה נשמע לא יפה, אבל אנחנו בעצם נלחמים בטרור! מה עושה ארצות הברית במלחמה שלה בטרור? מפילה פצצה שהורגת עשרות אנשים ולפעמים גם מאות. צריך להיות ברור שהמטרה היא הפגיעה במחבל, ואת זה צריך לעשות בכל מחיר. לגבי משפחה חפה מפשע שאולי נמצאת במקום, שתדע המשפחה שכדאי לה להיזהר".
מוסר מוטל בספק
הפילוסוף פרופ' שלום רוזנברג מעלה את האפשרות שדווקא האיום על חיי חפים מפשע יביא ללחץ פנימי שאולי יעזו החפים מפשע להפעיל על המחבלים, אם אכן יידעו בבירור שעצם קרבתם אל המבוקשים מסכנת את חייהם שלהם. "החפים מפשע חייבים לקום ולהתנגד למחבלים. הם לא עושים את זה בגלל חולשתם, לכן אם יידעו שזה מסכן אותם עצמם, קיים סיכוי שזה יעודד אותם לקום ולעשות מעשה".
פרופ' רוזנברג לא מתרגש מטענות של מוסר, ומעדיף להציב את המונח אנשי מוסר בספק מרכאות, כיוון ש"לפעמים אנשי המוסר הללו גורמים עוול גדול יותר. חומרות מוסריות המנותקות מהמציאות שבה אנחנו חיים גורמות לעוולות. אותם המדברים על הטרגדיה הנוראה שבמות חפים מפשע גורמים למחבלים לעשות בחפים מפשע שימוש. עצם קיומה של עמדה מוסרית ישראלית במלחמה נגד טרוריסטים תביא אותם, וכבר מביאה אותם, לנצל חפים מפשע לצרכי מגננה. לעומת זאת, דווקא אם יהיה ברור למחבלים שחפים מפשע בני עמם לא יהיו להם למחסה מול צה"ל, אולי זה יביא אותם לחוס עליהם".
את השאלה המוסרית רואה פרופסור רוזנברג כמעט כמתמטיקה כלכלית של רווח מול הפסד. "אין מוסר נגד עוול. יש עוול נגד עוול, מול הפסד מות האזרחים הרווח הוא הצלת נפשות". וכשהוא מדבר על נפשות, לא מתכוון רוזנברג רק לנפשות הצד הישראלי, "הרי גם הצד שלהם ייפגע מהמשך הלחימה, המשך הנגזר באופן ישיר ומיידי מעצם הישארותם בחיים של המחבלים. כיוון שכך, צריך לנתח את המציאות באופן קר ולעתים אכזר ולומר בצורה ברורה שגם אם חפים מפשע נפגעים ונהרגים, ואני לא אוהב את המציאות הזו, ממילא מדובר כאן במצב של 'פסיק רישיה דלא ניחא ליה', אני חייב לבצע את פעולת ההרג הזו כדי למנוע מלחמה".
איך אתה רואה את עצם קיומו של הדיון בשאלת המוסר? האם מדובר בדיון שקיומו חיובי למאבק?
"אי אפשר להתעלם מכך שעצם הדיון גורם לבעיות. הרי יכול להיות מצב שבעקבות הדיון לא תתבצע המשימה במלואה, הלוחמים המבצעים יסתפקו בחלקיות, לא ישלימו את משימתם ובסופו של דבר יביאו להמשך הלחימה".
ובעוד העולם כולו בניצוחה של אירופה תוקף את ישראל, משיב פרופ' רוזנברג מלחמה שערה, וקובע כי למציאות הזו בה נאלץ צה"ל לחסל מחבלים ולפגוע לעתים גם בסובבים אותם, הביא דווקא העולם וכניעתו לתכתיבי הטרור. "לכתחילה לא היינו צריכים להגיע למצב של סיכול ממוקד, אלא להביא את האשמים הטרוריסטים לדין ולמשפט. אבל בעולם שמאפשר חטיפת מטוסים ונותן מחסה לחוטפים, בעולם שבו סיטואציות קשות ומורכבות יכולות להביא לשחרור מחבלים מכלאם, בעולם כזה התהליך המשפטי איבד הרבה ממשמעותו. הסיכול הממוקד הוא תוצאה ישירה של המציאות העולמית-סלחנית הזו, וכל אמירה אחרת היא הבל ותועבה", הוא קובע, ומוסיף "עמים משחקים היום במשחקי מילים, וכשהם מחייבים שחרור מחבלים עם דם על ידיהם ומכנים זאת 'מחווה הומאניטרית', הסובלנות הזו לאותם פיראטים מביאה לאין-אונותו של המשפט".
לחזק את צה"ל
מזה שנים רבות עוסק הרב שלמה אבינר, רב הישוב בית אל וראש ישיבת 'עטרת כהנים' בסוגיית טוהר הנשק בהלכה. "צה"ל, כשמו כן תהילתו", הוא אומר. "צבא הגנה לישראל. אנחנו לא צמאי דם ואין לנו עניין להרוג אנשים, אלא רק להגן על עצמנו. אם נוכל להגן על עצמנו בלי לפגוע באחרים, הרי שאת זה אנחנו מבקשים. אבל עם זאת, צריך לזכור שטוהר הנשק זה לא רק שמירת חיי האויב, אלא בראש ובראשונה שמירה על חיי אזרחי מדינת ישראל. חיי האזרחים הללו קודמים לחיי האויב. לכן, אם מגיעים למסקנה שצריך לחסל יש לעשות זאת, וגם אם אנשים נפגעים מסביב זו לא אשמתנו, עליהם לנקוט אמצעי זהירות נגד מי שמסכן אותם. אנחנו יודעים היטב שהמחבלים מתמקמים בתוך אוכלוסייה אזרחית, אבל תפקיד ההתנערות מהם מוטל על אותה אוכלוסייה, ואם קשה להם, זו אחריותם. אחריותנו שלנו היא ההגנה על אזרחינו שלנו".
בדבריו שולל הרב אבינר את עצם הלגיטימיות של הטענות נגד מוסריותו של צה"ל. "את הצבא צריך לחזק, בעניין הזה מדובר ממש בעניין של פיקוח נפש. אמירה שהצבא איננו מוסרי מחלישה אותו. צה"ל הוא מוסרי לעילא ולעילא". להדגשת דבריו, חוזר הרב אבינר וקובע כי "מי שמאשים את הצבא בחוסר מוסריות, אחראי במישרין או בעקיפין בפגיעה באזרחים".
איך בא לידי ביטוי הקשר בין האשמה שכזו לבין פגיעה בחיי אזרחים?
"חיי אזרחים עלולים להיפגע אם קצינים וחיילים, ששמעו האשמות על תפקוד לא מוסרי, עלולים שלא לבצע את משימותיהם בדייקנות, או שיהססו תוך כדי פעילות. הפגיעה הזו היא באשמת מעוררי הספק בלב החיילים. הדברים הללו", מדגיש הרב אבינר, "לא מתייחסים למלשינים של ממש, אותם יהודים שהולכים לארצות אירופה ומלשינים על קציני וחיילי צה"ל. אנשים שמבקשים להביא את הקצינים למשפט בבית הדין בהאג ובמקומות דומים, וכעת כבר ישנם קצינים שחוששים לצאת למדינות שונות מאימת המשפט. האנשים שמביאים למציאות הזו הם ממש בגדר המלשינים שאותם אנחנו מזכירים
בתפילת שמונה-עשרה".
"הנצ"יב כותב שמי שמחליש את המצביא, במקרה שלנו הרמטכ"ל, יש לו דין רודף כלל ישראלי!", אומר הרב משפט שמזכיר לי את הציטטה ששלחה לאוויר מנהיגת מר"צ לשעבר שולמית אלוני בראיון רדיופוני לפני כשלושה שבועות, בו דימתה את הרמטכ"ל למוסוליני.
באמירה כזו יש פגיעה ברמטכ"ל?
"אני חושב שקשה להתייחס לאמירות של פוליטיקאים, שלפעמים רק מדברים הרבה", אומר הרב בסלחנות וחותם את דבריו "הכלל הוא לחזק את הצבא ולא להחליש. מותר להתווכח אבל לא להכניס את הצבא לוויכוח".
הסוף ידוע, המטוס יצא למשימתו, הפצצה הוטלה, אבל מאתיים וחמישים הקילוגרם לא יכלו לשכבת בטון, ובתוך זמן קצר ראה העם היושב בציון את שונאו ומבקש רעתו, מנהיג החמאס השייח' אחמד יאסין, מצווח איומי נקמה בפני כל מצלמה ותחת כל מיקרופון רענן.
מחבלים, הישמרו!
עיתוני ראשית השבוע הבהירו שהגורם להחלטת הכשל היה ככל הנראה טראומת תקדים חיסולו של ראש הזרוע הצבאית של החמאס סלאח שחאדה, האחראי לרצח עשרות מאזרחי ישראל. ה'עליהום' שנחת באותם ימים על ראשה של ממשלת ישראל בעקבות מותם בחיסול של 15 איש שהיו בסביבת הבניין בו שהה שחאדה הצליח להרתיע, ככל הנראה, את שר הביטחון שאול מופז מלהשתמש בפצצת הטונה. בכוחה של הפצצה היה ליישם את שאיפת כוחות הביטחון מזה שנים: חיסול הנהגת הטרור, יצירת אנרכיה פנימית בארגון החמאס במאבקי ירושה עם פינוי הצמרת, והעיקר הבהרה חד משמעית ליורשיהם הפוטנציאליים של המחוסלים שהמונחים 'מנהיג דתי' ו'זרוע מדינית' לא ישמשו עוד תעודת ביטוח מפני מסוקי האפאצ'י הצה"ליים.
אבל לעומת כל אלה עמדו לנגד עיניו של שר הביטחון מסקנות תחקיר חיסול שחאדה שהוגשו לשר הביטחון דאז בנימין בן אליעזר. התחקיר קבע כי היו "פערים במידע ובהערכות לגבי הימצאותם של חפים מפשע בסביבתו של שחאדה, אשר שהה באותה עת בדירת מסתור". בעקבות אותם פערים, הודיעה דוברת צה"ל כי "צה"ל ושירות הביטחון הכללי מבהירים כי אם היה המידע מצביע בוודאות על הימצאותם של אזרחים חפים מפשע בסביבת שחאדה, מועד ביצוע הפעולה או שיטת הביצוע היו משתנים, כפי שהשתנו מסיבה זו מספר פעמים בעבר".
נזכיר את דבריו באותם ימים של שר הביטחון בן אליעזר, שהחיסול קטע תכנון של שישה פיגועים גדולים ששחאדה תכנן בו זמנית. הודעת הדוברת מאותם ימים נחתמה במילים שייתכן שהיה בהן רמז למחבלים עתידיים על האופן המומלץ להגן על עצמם: "צה"ל מצר על הפגיעה בחפים מפשע והפיק לקחים מבצעיים ומסקנות על מנת למנוע הישנות מקרים דומים". במילים אחרות, צה"ל הודיע אז שחפים מפשע יהוו מגננה ראויה מפני הטילים של צה"ל.
תת אלוף (במיל) יגאל פרסלר, מי שהיה יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור בתקופת ממשלת רבין, לא חושב שכשלון הפעולה האחרונה הוא סוף פסוק. "חבל שהפעולה הזו לא הצליחה, אבל בפעם הבאה היא תצליח". פרסלר, מודע למסרים התקיפים שקיבלה ממשלת ישראל בעבר מהממשל האמריקאי בניסיון למנוע מקרים נוספים של חיסול, משיב מלחמה נגד טענות המוסר הצדקני על הרג אוכלוסייה חפה מפשע: "אנחנו קוראים לזה חיסולים, וזה נשמע לא יפה, אבל אנחנו בעצם נלחמים בטרור! מה עושה ארצות הברית במלחמה שלה בטרור? מפילה פצצה שהורגת עשרות אנשים ולפעמים גם מאות. צריך להיות ברור שהמטרה היא הפגיעה במחבל, ואת זה צריך לעשות בכל מחיר. לגבי משפחה חפה מפשע שאולי נמצאת במקום, שתדע המשפחה שכדאי לה להיזהר".
מוסר מוטל בספק
הפילוסוף פרופ' שלום רוזנברג מעלה את האפשרות שדווקא האיום על חיי חפים מפשע יביא ללחץ פנימי שאולי יעזו החפים מפשע להפעיל על המחבלים, אם אכן יידעו בבירור שעצם קרבתם אל המבוקשים מסכנת את חייהם שלהם. "החפים מפשע חייבים לקום ולהתנגד למחבלים. הם לא עושים את זה בגלל חולשתם, לכן אם יידעו שזה מסכן אותם עצמם, קיים סיכוי שזה יעודד אותם לקום ולעשות מעשה".
פרופ' רוזנברג לא מתרגש מטענות של מוסר, ומעדיף להציב את המונח אנשי מוסר בספק מרכאות, כיוון ש"לפעמים אנשי המוסר הללו גורמים עוול גדול יותר. חומרות מוסריות המנותקות מהמציאות שבה אנחנו חיים גורמות לעוולות. אותם המדברים על הטרגדיה הנוראה שבמות חפים מפשע גורמים למחבלים לעשות בחפים מפשע שימוש. עצם קיומה של עמדה מוסרית ישראלית במלחמה נגד טרוריסטים תביא אותם, וכבר מביאה אותם, לנצל חפים מפשע לצרכי מגננה. לעומת זאת, דווקא אם יהיה ברור למחבלים שחפים מפשע בני עמם לא יהיו להם למחסה מול צה"ל, אולי זה יביא אותם לחוס עליהם".
את השאלה המוסרית רואה פרופסור רוזנברג כמעט כמתמטיקה כלכלית של רווח מול הפסד. "אין מוסר נגד עוול. יש עוול נגד עוול, מול הפסד מות האזרחים הרווח הוא הצלת נפשות". וכשהוא מדבר על נפשות, לא מתכוון רוזנברג רק לנפשות הצד הישראלי, "הרי גם הצד שלהם ייפגע מהמשך הלחימה, המשך הנגזר באופן ישיר ומיידי מעצם הישארותם בחיים של המחבלים. כיוון שכך, צריך לנתח את המציאות באופן קר ולעתים אכזר ולומר בצורה ברורה שגם אם חפים מפשע נפגעים ונהרגים, ואני לא אוהב את המציאות הזו, ממילא מדובר כאן במצב של 'פסיק רישיה דלא ניחא ליה', אני חייב לבצע את פעולת ההרג הזו כדי למנוע מלחמה".
איך אתה רואה את עצם קיומו של הדיון בשאלת המוסר? האם מדובר בדיון שקיומו חיובי למאבק?
"אי אפשר להתעלם מכך שעצם הדיון גורם לבעיות. הרי יכול להיות מצב שבעקבות הדיון לא תתבצע המשימה במלואה, הלוחמים המבצעים יסתפקו בחלקיות, לא ישלימו את משימתם ובסופו של דבר יביאו להמשך הלחימה".
ובעוד העולם כולו בניצוחה של אירופה תוקף את ישראל, משיב פרופ' רוזנברג מלחמה שערה, וקובע כי למציאות הזו בה נאלץ צה"ל לחסל מחבלים ולפגוע לעתים גם בסובבים אותם, הביא דווקא העולם וכניעתו לתכתיבי הטרור. "לכתחילה לא היינו צריכים להגיע למצב של סיכול ממוקד, אלא להביא את האשמים הטרוריסטים לדין ולמשפט. אבל בעולם שמאפשר חטיפת מטוסים ונותן מחסה לחוטפים, בעולם שבו סיטואציות קשות ומורכבות יכולות להביא לשחרור מחבלים מכלאם, בעולם כזה התהליך המשפטי איבד הרבה ממשמעותו. הסיכול הממוקד הוא תוצאה ישירה של המציאות העולמית-סלחנית הזו, וכל אמירה אחרת היא הבל ותועבה", הוא קובע, ומוסיף "עמים משחקים היום במשחקי מילים, וכשהם מחייבים שחרור מחבלים עם דם על ידיהם ומכנים זאת 'מחווה הומאניטרית', הסובלנות הזו לאותם פיראטים מביאה לאין-אונותו של המשפט".
לחזק את צה"ל
מזה שנים רבות עוסק הרב שלמה אבינר, רב הישוב בית אל וראש ישיבת 'עטרת כהנים' בסוגיית טוהר הנשק בהלכה. "צה"ל, כשמו כן תהילתו", הוא אומר. "צבא הגנה לישראל. אנחנו לא צמאי דם ואין לנו עניין להרוג אנשים, אלא רק להגן על עצמנו. אם נוכל להגן על עצמנו בלי לפגוע באחרים, הרי שאת זה אנחנו מבקשים. אבל עם זאת, צריך לזכור שטוהר הנשק זה לא רק שמירת חיי האויב, אלא בראש ובראשונה שמירה על חיי אזרחי מדינת ישראל. חיי האזרחים הללו קודמים לחיי האויב. לכן, אם מגיעים למסקנה שצריך לחסל יש לעשות זאת, וגם אם אנשים נפגעים מסביב זו לא אשמתנו, עליהם לנקוט אמצעי זהירות נגד מי שמסכן אותם. אנחנו יודעים היטב שהמחבלים מתמקמים בתוך אוכלוסייה אזרחית, אבל תפקיד ההתנערות מהם מוטל על אותה אוכלוסייה, ואם קשה להם, זו אחריותם. אחריותנו שלנו היא ההגנה על אזרחינו שלנו".
בדבריו שולל הרב אבינר את עצם הלגיטימיות של הטענות נגד מוסריותו של צה"ל. "את הצבא צריך לחזק, בעניין הזה מדובר ממש בעניין של פיקוח נפש. אמירה שהצבא איננו מוסרי מחלישה אותו. צה"ל הוא מוסרי לעילא ולעילא". להדגשת דבריו, חוזר הרב אבינר וקובע כי "מי שמאשים את הצבא בחוסר מוסריות, אחראי במישרין או בעקיפין בפגיעה באזרחים".
איך בא לידי ביטוי הקשר בין האשמה שכזו לבין פגיעה בחיי אזרחים?
"חיי אזרחים עלולים להיפגע אם קצינים וחיילים, ששמעו האשמות על תפקוד לא מוסרי, עלולים שלא לבצע את משימותיהם בדייקנות, או שיהססו תוך כדי פעילות. הפגיעה הזו היא באשמת מעוררי הספק בלב החיילים. הדברים הללו", מדגיש הרב אבינר, "לא מתייחסים למלשינים של ממש, אותם יהודים שהולכים לארצות אירופה ומלשינים על קציני וחיילי צה"ל. אנשים שמבקשים להביא את הקצינים למשפט בבית הדין בהאג ובמקומות דומים, וכעת כבר ישנם קצינים שחוששים לצאת למדינות שונות מאימת המשפט. האנשים שמביאים למציאות הזו הם ממש בגדר המלשינים שאותם אנחנו מזכירים
בתפילת שמונה-עשרה".
"הנצ"יב כותב שמי שמחליש את המצביא, במקרה שלנו הרמטכ"ל, יש לו דין רודף כלל ישראלי!", אומר הרב משפט שמזכיר לי את הציטטה ששלחה לאוויר מנהיגת מר"צ לשעבר שולמית אלוני בראיון רדיופוני לפני כשלושה שבועות, בו דימתה את הרמטכ"ל למוסוליני.
באמירה כזו יש פגיעה ברמטכ"ל?
"אני חושב שקשה להתייחס לאמירות של פוליטיקאים, שלפעמים רק מדברים הרבה", אומר הרב בסלחנות וחותם את דבריו "הכלל הוא לחזק את הצבא ולא להחליש. מותר להתווכח אבל לא להכניס את הצבא לוויכוח".