שני סיפורי אהבה התפרסמו בהבלטה בעיתוני סוף השבוע שעבר. סיפורי אהבה אמרנו, אבל באמת מדובר בשני מקרים שונים זה מזה כל כך, עד שמוזר לכלול את שניהם בביטוי אחד.

התקשורת אוהבת סיפורי אהבה. כל כך אוהבת, עד שאחת משתי האהבות, אהבתם של ('קחי אותי') שרון ושל בחיר-לבה (או שמא בחיר ליבם של מפיקיה?)יואב, לא נוצרה אלא כדי להראותה בטלוויזיה, כשלא ברור עד כמה היא תקפה מחוצה לה. שאלת מיליון הדולר, במי תבחר שרון, הצליחה לחרוג אל מחוץ לתחומי קופסת המרקע, ולכבוש כותרות אפילו בעיתון רציני ויבש כמו 'הארץ'. אפילו מי שצפייה בתוכניות כמו 'קחי אותי שרון' רחוקה מהם כרחוק הוליווד מגבעות איתמר, לא יכלו שלא להיחשף לתעלומה המרתקת.

נו, טוף. מי שמחפש אהבה אמיתית לא מחפש אותה בטלוויזיה. בטלוויזיה אפשר למצוא כסף, זוהר, קריירה, פרסום. וזה מה שחיפשו שרון וחבורת הצעירים שהתחרו עליה, תוך שהם נושאים את שם האהבה לשווא. 'אהבתם' של שרון ויואב היא אהבה אינטרסנטית. התרשמתי שהוא היחיד שבאמת רוצה אותי והוא ישקיע בי הכי הרבה - כך נימקה שרון את בחירתה. אם יש רצון גם מצדה לתת ולהעניק, הוא לא בא לידי ביטוי.

הזוגיות של השניים מרופדת בכסף רב, במסע תענוגות, בפרסום ותהילה ובתשומת לב ציבורית. ובכל זאת, צריך לקרות נס כדי שהזוגיות הזאת תתגבש ותחזיק מעמד. סביר יותר שהם בכלל לא מצפים להמשך הזוגיות שלהם. הם ימצו את הקטע ואת כל טובות ההנאה שיוכלו להפיק ממנו, וייפרדו איש לדרכו כדי למצוא את הרומן הבא.

אפשר לתהות כיצד מצליח סיפור מופרך שכזה להיות משאבת רייטינג כה יעילה, ומה פשר העניין שמגלה בו הציבור. אך למעשה, אהבתם הקריקטורית של שרון השחקנית ויואב הדוגמן היא הקצנה לא מאוד מרחיקת לכת של מה שנחשב לאהבה של ממש בחייהם של הרבה נשים וגברים בתרבות המערבית. ארעיות, נהנתנות, אינטרסנטיות, אגואיזם, היתפשות לחיצוני ולנוצץ, העדר מחויבות - כל אלה הם חלק בלתי נפרד מתרבות האהבה והזוגיות של העולם הזה, עולם שהמסגרת המחייבת המכונה משפחה הולכת ונעלמת ממנו, ושסופו להיכחד בגלל מיעוט ילודה מתוך השתמטות ממחויבות.

את האנטי-תזה, אהבה מאוד אחרת ושונה, פגשנו באותם ימים עצמם דרך סיפור אהבתם הביישני, התמים, הטהור והטראגי של חנן סנד ונאווה אפלבום הי"ד. באהבה הזאת הכל הפוך. שני הצעירים הללו החליטו עוד בתחילת דרכם המשותפת להימנע משעשועי אהבה זמניים. נאווה אפלבום הצהירה שהחבר הראשון שיהיה לה יהיה גם בעלה. את התפתחות הזוגיות והאהבה שלהם תכננו נאווה וחנן בתוך מסגרת מחייבת ומלאה נתינה, מסגרת של משפחה וילדים, שהיא חלק משלשלת הדורות של עם ישראל. נאווה אפלבום צמצמה את פגישותיה עם אהובה כדי להקדיש את זמנה לחולים שבהם טיפלה בהתנדבות, תוך שהיא מבטיחה להקדיש לו את עצמה יותר לאחר החתונה. תרבות הזוגיות היהודית מכתיבה אהבה שיש בה מחויבות ונתינה, אהבה שמבוססת על הרצון להעניק לא פחות מעל הרצון לקבל, ובכך סוד עמידותה.

סיפור אהבתם של חנן ונאווה הוא סיפור 'רגיל', כמו סיפורם של זוגות רבים המטפחים אהבה כנה, יפה וטהורה, שחשיפה תקשורתית היא הדבר האחרון שדרוש לה. רק הסוף הנורא, הירצחה של נאווה בלילה שלפני חתונתה, הביא את סיפורם לתודעת הציבור.

שרון ויואב מסיירים ברחבי העולם, והתקשורת בשירות היחצנות של זכייניה והמציצנות של צרכניה עוקבת אחריהם בעניין. חנן ונאווה נפרדו לנצח, נאווה נטמנה באדמה ועמה גם טבעת הנישואין שלא ניתנה לה מעולם. ובכל זאת, נדמה כי סיפור אהבתם יוסיף עושר רגשי ועומק בליבם של מי שנחשפו לה, בעוד שמסיפורם של יואב ושרון לא יישאר יותר מאבק כוכבים.


עוד ברשימת הנופלים

בעמוד השער של הגיליון הקודם פרסמנו את רשימת 'קורבנות השלום', חללי הטרור הפלשתיני שנרצחו בעשר שנות תהליך אוסלו. הרשימה הפרטנית, הממחישה את גודל האסון, היא אות קלון לנביאי השקר של 'תהליך השלום', שעד היום מסרבים להודות בטעותם ואינם מבקשים סליחה מעם ישראל על הטרגדיה הנוראה שהמיטו עליו.

מטרה נוספת בפרסום הרשימה היא לחלוק כבוד ללמעלה מאלף ומאה אחינו בני עמנו, שנפלו על קידוש ה' רק בגלל היותם יהודים וישראלים. מאחורי כל שם ברשימה הארוכה הזאת יש עולם שלם של חיים שנגדעו באיבם, יש משפחה וחברים כואבים ואבלים, ונותר חלל החסר את דמותו ופועלו של הנרצח, כל אחד במקומו ובתחומו.

למרבה הצער נשמטו מספר שמות מהרשימה, וחוב של כבוד הוא לנו להשלימם: מרים אמיתי, גבי ביטון, איתמר יפת, מאיר ברמי, שושנה ריס, מוחמד סאמר חוסיין, אדוארד מצ'ניק, אריאל ג'ארפי, שרון ארמה, טל גורדון, אליהו בן-עמי, רינה דידובסקי, אליהו כהן, יונתן ורמולן - כולם זכרם לברכה. 14 החללים הללו, ה' ייקום דמם מייד המרצחים, נפלו במהלך כארבעים יום מימי חורף תש"ס, בחודשיה הראשונים של מתקפת הטרור הרצחנית שעד היום לא השכילו ממשלות ישראל לשים לה קץ.

סקרים מלמדים כי רוב הישראלים הכירו אישית מישהו מהנרצחים. גם לי היתה הזכות הכואבת להכיר כמה מהם, ובהם הראשונה ברשימה זו, מרים אמיתי מכפר דרום, שביחד עם גבי ביטון נרצחה בהתקפה הנפשעת על אוטובוס הילדים של היישוב. מרים אמיתי, מירי בפי מכריה, היתה אם לארבעה ילדים, בת בכורה למשפחתם ברוכת הילדים של זבולון ונעמי בונה, מבוני ומיישבי שכונת הקבע הראשונה ביישוב עפרה. מירי הלכה בדרכי הוריה, וביחד עם בעלה, לייזר אמיתי, בנתה את ביתה בכפר דרום. מירי, בת 35 בהירצחה, היתה מיוחדת באמונתה התמימה ובמידותיה הטובות ואהובה על כל מכריה. ההתחקות אחר עקבותיהם של מרצחיה הובילו אל מפקדתו של מוחמד דחלאן. שניים מעוזריו הבכירים חשודים בתכנון הרצח. אחד מהם נעצר בידי צה"ל לפני מספר חודשים במבצע נועז ומסוכן, אך שוחרר במסגרת המחוות שעשתה ממשלת שרון למוחמד דחלאן ולאבו-מאזן כדי שיילחמו למעננו בטרור.

ההמשך ידוע. אנשי הבליעל הללו לא עשו למעננו דבר, לרשימת הנרצחים שלנו נוספו עוד עשרות הרוגים, וממשלתו של אבו מאזן היתה אפיזודה חולפת. רוצחיהם של מירי אמיתי וגבי ביטון ממשיכים להלך חופשי.