הקוסם והבעיה הדמוגרפית
עקביות לא היתה אף פעם הצד החזק של בנימין נתניהו. בשנות כהונתו כראש-ממשלה הוא היפר באופן סדרתי את העקרונות הבטחוניים והמדיניים שאותם ניסח פעם בתנ"ך הפרטי שלו, 'מקום תחת השמש'. לפני שבוע הוכיח שגם בתחום הכלכלי-חברתי אין גמיש ממנו. בראיון מדהים לשלי יחימוביץ' הוא הכריז על התנערות ממשלתית כללית ממצוקתן של משפחות ברוכות ילדים. שר האוצר והקיצוצים גינה הורים המביאים לעולם צאצאים רבים, וברוב טפיליותם מצפים שהמדינה תעזור להם.
ב'מקום תחת השמש', שהתפרסם ב-1995, ניסח נתניהו עמדה הפוכה בדיוק. "אין ספק שלמדינת ישראל, כמדינה יהודית, יש אינטרס ברור לעודד משפחות מרובות ילדים", כך כתב נחרצות, "ובהקשר זה חשוב להזכיר שכמה מדינות, ובהן צרפת, הונגריה, בולגריה והרפובליקות האירופיות של ברית המועצות לשעבר, צברו נסיון מוצלח למדי ביישום תכניות לאומיות לעידוד ילודה".
בהמשך הציע המחבר שורה של צעדים ממשלתיים שונים להשגת המטרה הדמוגרפית הנשגבה הזאת: "סיוע לנשים הסובלות מקשיי פריון; סיוע בדיור למשפחות הרוצות בילדים נוספים, אך אינן יכולות להביאם לעולם מחמת תנאי דיור קשים; עדכון שיטתי של מדיניות הרווחה; הרחבת מערכת מעונות היום וכן סיוע נדיב יותר למשפחות המתקשות לעמוד בדמי השירותים הללו" (עמ' 300).
בסופו של דבר ויתר השבוע נתניהו על הכוונה לקצץ בטיפולי הפריה לנשים עקרות, אך קיצץ באישון ליל עוד חמישה אחוזים בקצבות הילדים ובמענקי הלידה. האיש שהאמין פעם בעידוד הילודה דוגל היום במשפחות קטנות וזולות עם גדר הפרדה יקרה מסביב.
הפיגוע הראשון
למחרת הפיגוע בקפה הלל בירושלים אמר יוסי ביילין אצל אריה גולן מקול ישראל, שפיגוע ההתאבדות הראשון בישראל בוצע על ידי ברוך גולדשטיין. בכך הדף ביילין בקלילות הרהור כפירה קולני של המראיין על אפשרות קיומו של קשר כלשהו בין הסכם אוסלו לבין אינפלציית הפיגועים בעשור האחרון.
גולן, מראיין חד-זכרון בדרך כלל, לא הגיב על דברי הכזב של ביילין. פיגועי ההתאבדות הראשונים כאן התבצעו בחזית לבנון כבר בשנות השמונים, חלקם על ידי ארגוני חבלה פלשתיניים. פיגוע התאבדות ראשון בתוך תחומי הקו הירוק היה בשנת 89' בקו 405 (אם כי המחבל נשאר אז בחיים). פיגוע שני התרחש בפונדק מחולה באביב 93', ופיגוע נוסף היה ליד מפקדת כוחות צה"ל בבית אל, שלושה שבועות בלבד אחרי החתימה על הסכם אוסלו. כחמישה-עשר חיילים נפצעו כשמכונית תופת התנגשה שם במכוון באוטובוס אגד. רק אחרי חצי שנה נוספת ושלושים חללי פיגועים התפרץ גולדשטיין למערת המכפלה עם רובה טעון, ירה לכל עבר, ונהרג בעצמו.
טרנספר בהשגחת המערך
הנה, עוד גילוי משמעותי בביוגרפיה החדשה של יעקב הרצוג, מאת מיכאל בר זוהר. השר בני אלון ישמח לדעת שלאחר מלחמת ששת הימים הקימה ממשלת אשכול ועדה סודית ביותר, שתפקידה היה לעודד הגירת ערבים מיש"ע לארצות השכנות. רעיון הקמתה של הוועדה התגבש כבר בשנת 1957, עשר שנים לפני המלחמה. הרצוג הסביר אז לאחד מעמיתיו במשרד החוץ ש"אחת ממטרותינו המדיניות הראשיות היא להביא לדלדול אוכלוסיית הפליטים בגדה המערבית, והסיבה מובנת, ודי לחכימא".
בשיחה בערוץ 7 סיפר השבוע בר-זוהר שהוועדה התכנסה מספר פעמים והחליטה לשלם פיצוי כספי לערבים שיסכימו להגר. ברם, הפיצוי היה קטן מדי ורק מעטים עזבו. חומר למחשבה.
קולנוע בס"ד
איך שהשנים חולפות. ביום חמישי שעבר התקיים בסינמטק הירושלמי טקס הסיום של המחזור העשירי בבית הספר הציוני-דתי לטלוויזיה ולקולנוע, 'מעלה'. אנשי מקצוע סרוגי כיפה התלחששו שם שהפעם יש פחות אפולוגטיקה ביצירות של הבוגרים. שלוש מהן מתעדות תרחישי גבורה ביישובי יש"ע, תרחישים שהולידה המלחמה האחרונה. למשל, סרטו של יוחאי רוזנברג, 'כחלום יעוף', על הלל ליברמן הי"ד, אשר נרצח בדרכו לקבר יוסף.
אפרים קישון, אורח הכבוד, הזכיר בטקס את לנין, שאמנם לא היה מעודו בבני עקיבא, אך הגיע אף הוא למסקנה שלקולנוע יש השפעה דרמטית על עיצוב דעת הקהל. קישון גם אמר שבסרטים של בוגרי מעלה אין אלימות, גסויות או פורנוגרפיה, בקיצור כל מה שהופך סרט רגיל להצלחה קופתית. הקהל חייך ונאנח.
פרדוכסלית, דווקא הביוגרפיה הקולנועית של קישון עצמו מוכיחה שאפשר להצליח גם בלי הלכלוך הזה. סאלח שבתי, תעלת בלאומילך, ארבינקא והשוטר אזולאי היו סרטים כשרים למהדרין, שצרכני קולנוע השתדלו לא להחמיץ. אם מישהו מבוגרי 'מעלה' יצלח להתיישב פעם על מאגר דומה של חוש הומור, גם הוא עלול לשבור קופות.
תרגום חופשי
הזמר עופר לוי ("הכל פתוח") הוציא עכשיו דיסק חדש ובו ביצוע משלו ללהיט הענק "תניא" של אברהם פריד. הביצוע הזה נחמד, אבל התמליל שמצורף לדיסק הוא אסון תרבותי, כמעט חילול הקודש. מישהו בהפקה התקין אותו לדפוס על סמך האזנה בלבד, במקום ללכת ישירות למקור התלמודי. להלן כמה שורות נבחרות:
"טניה אמר רבי שמואל בן אלישע/ פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת/ בזמן לפני ולפנים/ וראיתי הקטריקה/ השם צוואות שהוא יושב על כסא רם ונישא/ והוא אמר לי ישמע אל בני". ובהמשך: "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסו/ והיכנו רחמיך על מידותייך".
יהי רצון שבדיסק הבא תהיה קצת הגהה.
ציטוט השבוע
"מה שראיתי בטלוויזיה זה דבר אחד. מה שראיתי פה זה דבר אחר לגמרי" (תושבת חצור הגלילית לכתב ערוץ 1, בסיור במאחז אחיה בשומרון, יום ג').
עקביות לא היתה אף פעם הצד החזק של בנימין נתניהו. בשנות כהונתו כראש-ממשלה הוא היפר באופן סדרתי את העקרונות הבטחוניים והמדיניים שאותם ניסח פעם בתנ"ך הפרטי שלו, 'מקום תחת השמש'. לפני שבוע הוכיח שגם בתחום הכלכלי-חברתי אין גמיש ממנו. בראיון מדהים לשלי יחימוביץ' הוא הכריז על התנערות ממשלתית כללית ממצוקתן של משפחות ברוכות ילדים. שר האוצר והקיצוצים גינה הורים המביאים לעולם צאצאים רבים, וברוב טפיליותם מצפים שהמדינה תעזור להם.
ב'מקום תחת השמש', שהתפרסם ב-1995, ניסח נתניהו עמדה הפוכה בדיוק. "אין ספק שלמדינת ישראל, כמדינה יהודית, יש אינטרס ברור לעודד משפחות מרובות ילדים", כך כתב נחרצות, "ובהקשר זה חשוב להזכיר שכמה מדינות, ובהן צרפת, הונגריה, בולגריה והרפובליקות האירופיות של ברית המועצות לשעבר, צברו נסיון מוצלח למדי ביישום תכניות לאומיות לעידוד ילודה".
בהמשך הציע המחבר שורה של צעדים ממשלתיים שונים להשגת המטרה הדמוגרפית הנשגבה הזאת: "סיוע לנשים הסובלות מקשיי פריון; סיוע בדיור למשפחות הרוצות בילדים נוספים, אך אינן יכולות להביאם לעולם מחמת תנאי דיור קשים; עדכון שיטתי של מדיניות הרווחה; הרחבת מערכת מעונות היום וכן סיוע נדיב יותר למשפחות המתקשות לעמוד בדמי השירותים הללו" (עמ' 300).
בסופו של דבר ויתר השבוע נתניהו על הכוונה לקצץ בטיפולי הפריה לנשים עקרות, אך קיצץ באישון ליל עוד חמישה אחוזים בקצבות הילדים ובמענקי הלידה. האיש שהאמין פעם בעידוד הילודה דוגל היום במשפחות קטנות וזולות עם גדר הפרדה יקרה מסביב.
הפיגוע הראשון
למחרת הפיגוע בקפה הלל בירושלים אמר יוסי ביילין אצל אריה גולן מקול ישראל, שפיגוע ההתאבדות הראשון בישראל בוצע על ידי ברוך גולדשטיין. בכך הדף ביילין בקלילות הרהור כפירה קולני של המראיין על אפשרות קיומו של קשר כלשהו בין הסכם אוסלו לבין אינפלציית הפיגועים בעשור האחרון.
גולן, מראיין חד-זכרון בדרך כלל, לא הגיב על דברי הכזב של ביילין. פיגועי ההתאבדות הראשונים כאן התבצעו בחזית לבנון כבר בשנות השמונים, חלקם על ידי ארגוני חבלה פלשתיניים. פיגוע התאבדות ראשון בתוך תחומי הקו הירוק היה בשנת 89' בקו 405 (אם כי המחבל נשאר אז בחיים). פיגוע שני התרחש בפונדק מחולה באביב 93', ופיגוע נוסף היה ליד מפקדת כוחות צה"ל בבית אל, שלושה שבועות בלבד אחרי החתימה על הסכם אוסלו. כחמישה-עשר חיילים נפצעו כשמכונית תופת התנגשה שם במכוון באוטובוס אגד. רק אחרי חצי שנה נוספת ושלושים חללי פיגועים התפרץ גולדשטיין למערת המכפלה עם רובה טעון, ירה לכל עבר, ונהרג בעצמו.
טרנספר בהשגחת המערך
הנה, עוד גילוי משמעותי בביוגרפיה החדשה של יעקב הרצוג, מאת מיכאל בר זוהר. השר בני אלון ישמח לדעת שלאחר מלחמת ששת הימים הקימה ממשלת אשכול ועדה סודית ביותר, שתפקידה היה לעודד הגירת ערבים מיש"ע לארצות השכנות. רעיון הקמתה של הוועדה התגבש כבר בשנת 1957, עשר שנים לפני המלחמה. הרצוג הסביר אז לאחד מעמיתיו במשרד החוץ ש"אחת ממטרותינו המדיניות הראשיות היא להביא לדלדול אוכלוסיית הפליטים בגדה המערבית, והסיבה מובנת, ודי לחכימא".
בשיחה בערוץ 7 סיפר השבוע בר-זוהר שהוועדה התכנסה מספר פעמים והחליטה לשלם פיצוי כספי לערבים שיסכימו להגר. ברם, הפיצוי היה קטן מדי ורק מעטים עזבו. חומר למחשבה.
קולנוע בס"ד
איך שהשנים חולפות. ביום חמישי שעבר התקיים בסינמטק הירושלמי טקס הסיום של המחזור העשירי בבית הספר הציוני-דתי לטלוויזיה ולקולנוע, 'מעלה'. אנשי מקצוע סרוגי כיפה התלחששו שם שהפעם יש פחות אפולוגטיקה ביצירות של הבוגרים. שלוש מהן מתעדות תרחישי גבורה ביישובי יש"ע, תרחישים שהולידה המלחמה האחרונה. למשל, סרטו של יוחאי רוזנברג, 'כחלום יעוף', על הלל ליברמן הי"ד, אשר נרצח בדרכו לקבר יוסף.
אפרים קישון, אורח הכבוד, הזכיר בטקס את לנין, שאמנם לא היה מעודו בבני עקיבא, אך הגיע אף הוא למסקנה שלקולנוע יש השפעה דרמטית על עיצוב דעת הקהל. קישון גם אמר שבסרטים של בוגרי מעלה אין אלימות, גסויות או פורנוגרפיה, בקיצור כל מה שהופך סרט רגיל להצלחה קופתית. הקהל חייך ונאנח.
פרדוכסלית, דווקא הביוגרפיה הקולנועית של קישון עצמו מוכיחה שאפשר להצליח גם בלי הלכלוך הזה. סאלח שבתי, תעלת בלאומילך, ארבינקא והשוטר אזולאי היו סרטים כשרים למהדרין, שצרכני קולנוע השתדלו לא להחמיץ. אם מישהו מבוגרי 'מעלה' יצלח להתיישב פעם על מאגר דומה של חוש הומור, גם הוא עלול לשבור קופות.
תרגום חופשי
הזמר עופר לוי ("הכל פתוח") הוציא עכשיו דיסק חדש ובו ביצוע משלו ללהיט הענק "תניא" של אברהם פריד. הביצוע הזה נחמד, אבל התמליל שמצורף לדיסק הוא אסון תרבותי, כמעט חילול הקודש. מישהו בהפקה התקין אותו לדפוס על סמך האזנה בלבד, במקום ללכת ישירות למקור התלמודי. להלן כמה שורות נבחרות:
"טניה אמר רבי שמואל בן אלישע/ פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת/ בזמן לפני ולפנים/ וראיתי הקטריקה/ השם צוואות שהוא יושב על כסא רם ונישא/ והוא אמר לי ישמע אל בני". ובהמשך: "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסו/ והיכנו רחמיך על מידותייך".
יהי רצון שבדיסק הבא תהיה קצת הגהה.
ציטוט השבוע
"מה שראיתי בטלוויזיה זה דבר אחד. מה שראיתי פה זה דבר אחר לגמרי" (תושבת חצור הגלילית לכתב ערוץ 1, בסיור במאחז אחיה בשומרון, יום ג').