רוח הדיון שנערך במשרד הביטחון לפני שבוע הייתה החלטית. גדר ההפרדה הנבנית בצפון השומרון תהיה ביום מן הימים גבול מדיני, ולכן יש להקים אותה כבר כעת על תוואי הקו הירוק. "כדי שלא יחזור על עצמו מה שקרה לאחר הנסיגה מלבנון, בואו נלך ישר לקו הירוק", אמר אחד המשתתפים.
בדיון לקחו חלק אנשי מקצוע וכמה דמויות מן הדרג הפוליטי. לא צריך היה לשחזר באוזניהם את הדוגמא הלבנונית, שכן אנשי מנהלת קו התפר, בחלקם, הם אלה שמתחו את הגבול החדש בלבנון לאחר הנסיגה הבהולה מרצועת הביטחון. אז נאלצו להרוס קטעי גדר שכבר הוקמו ולבנותם מחדש, משום שהגדר סטתה במספר מטרים מהגבול הבינלאומי. כדי לא למצוא את עצמם משחזרים את אותה פארסה, סיכמו משתתפי הדיון כי הקטע הבא של גדר ההפרדה, בין פקועא לעמק בית שאן, יימתח לאורך הקו הירוק. בדיוק לאורכו.
ההנחיה הברורה כבר מיושמת. דני עטר, ראש המועצה האזורית גלבוע, מאשר שתוואי הגדר זהה לחלוטין לקו המדובר. "אולי יש סטייה של מטרים אחדים לכיוון ג'נין מהקו הירוק", אומר עטר על הגדר שחוצצת בין שטח השיפוט שבאחריותו לבין בקעת הירדן. אחת הסטיות תהיה כנראה באזור הקיבוץ מלכישוע.
דיבורים לחוד ומעשים לחוד
ההתפתחויות בגלבוע הן עוד אינדיקציה כי מה שאמורה היתה להיות גדר "ביטחונית נטו" הופכת בהדרגה לגדר מדינית, כלומר לגבול העתידי של ישראל. מדובר בתהליך המלווה את הגדר מאז תחילת הקמתה בקיץ אשתקד. אריאל שרון, שמלכתחילה בכלל התנגד לגדר, הסביר בשיחות סגורות כי בכוונתו לבנות גדר מבולבלת, כדי לסכל מראש אפשרות שתיראה כגבול מדיני. "אני אבנה קטע פה וקטע שם בלי רצף ועם מכשולים, כך שגבול לא יצא מזה", אמר שרון לאנשי יש"ע שנפגשו עמו.
בבימות פומביות הצהיר ראש הממשלה שהגדר ביטחונית בלבד, ולא תהיה לה כל משמעות מדינית. אבל דיבורים לחוד וביצועים לחוד. כרגע, שרון בונה את הגדר על הקו הירוק ממש. הקטע הראשון שבנייתו הושלמה, בין סאלם בצפון השומרון לבין אלקנה בדרומו, חופף כמעט לחלוטין את הקו ההוא. כך גם הקטע מסאלם מזרחה, לכיוון הכפר פקועא בגלבוע.
מפולת משמעותית נוספת בעמדת ראש הממשלה נרשמה לפני כשבועיים. תחת לחץ אמריקני הוא הורה להקים גם את הקטע הבא, מפקועא לעמק בית שאן, לאורך הקו הירוק, וזאת בסתירה גמורה לתכניות המקוריות, למשוך את הגדר דרומה לאורך המצוקים המזרחיים של השומרון. בכל המפות שיצאו מבית מדרשו של שרון במשך השנים נמתח קו מפריד בין בקעת הירדן לבין לב השומרון, כך שהשיפולים המזרחיים של השומרון אמורים היו להתחבר עם בקעת הירדן ועם עמק בית שאן. בהתאם לגישה זו שורטט תוואי הגדר במנהלת קו התפר. אבל לפני כשבועיים חל המהפך. בהתאם לעמדת וושינגטון בוטלה התכנית המקורית לספח לישראל, מעשית לפחות, את בקעת הירדן לישראל.
במשרד הביטחון הבינו לאן נושבת הרוח, והחליטו כאמור למתוח את הגדר במדויק לאורך הקו הירוק. גם לאחר מתן ההנחיות להקים את הגדר על הקו הירוק, שרון המשיך להצהיר שלגדר אין משמעות מדינית. אך יש לנו את כל הסיבות לחשוב שאפילו שרון לא ממש מאמין לעצמו.
מחכים לתכתיב האמריקני
את החותמת המדינית הברורה והסופית על הגדר טבעה ארצות הברית. התערבות האמריקנים בנושא נולדה בלחץ הפלשתינים, הרואים בגדר גבול צפוי. לפי שעה, וושינגטון מקבלת את עמדתם ודוחה את עמדת ישראל שהגדר ביטחונית בלבד. מבחינת וושינגטון, גדר הביטחון הישראלית של היום היא גבול המדינה הפלשתינית של מחר. לכן האמריקנים מתנגדים להעברת הגדר ממזרח לאריאל, קדומים ועמנואל, ולכן דחו את תוואי הגדר המזרחית של שרון במזרח השומרון ובנימין.
מן הרגע שבו אימצה ארה"ב את העמדה שהגדר מהווה קו גבול עתידי, נאלצו גם יתר השחקנים לאמץ את אותה גישה. זה לא רק שהאמריקנים כופים על ישראל לבנות את הגדר על פי תפיסתם ולא על פי צרכיה שלה, אלא שעצם אמירתם שלגדר יש משמעות מדינית מעניקה לגדר את המשמעות הזו. כלומר, בעיני האמריקנים ישראל תוחמת כבר היום את טריטוריית המדינה הפלשתינית.
אגב, הפלשתינים מבינים זאת ולכן מתנגדים לגדר. מבחינתם מדובר במהלך חד-צדדי של ישראל ובהפסד דונמים פה ושם ביהודה ובשומרון. כיוון שבעיני ארה"ב הגדר היא מדינית, התנגדותה לכל חריגה מהקו הירוק היא עזה עד כדי איומים לקצץ מכספי הערבויות כנגד כל סטייה מן הקו הירוק. מעניין שדווקא בשמאל, לשם שינוי, לא מתרגשים מהאיום. אבי בן בסט, שהיה מנכ"ל משרד האוצר ולאחרונה הצטרף לתנועת 'גדר ביטחון לישראל' של עוזי דיין, אומר שישראל תוכל לספוג את הסנקציות האמריקניות אפילו בתקופה כזו.
החשש ממשמעויותיה המדיניות של הגדר מדיר שינה מחברי הקשת הימנית לגווניה. מזמביש ועד שאול מופז, מבינים הכל שגבול דה-פקטו עלול להפוך לגבול של ממש, שהגדר לבלימת המתאבדים של היום תהיה קו השילוח שלהם מחר. התחזיות הזאת לא נעלמות מעיני שרי הקבינט מן הליכוד (שלום, מופז, נתניהו, הנגבי ולבנת), שהתכנסו בשבוע שעבר בלשכת שרון כדי להחליט סוף סוף על תוואי הגדר במערב השומרון, בין אלקנה למחנה עופר בצפון ירושלים.
ראשי הליכוד מוטרדים מאוד מן האפשרות שבמו ידיהם הם משרטטים את קווי הנסיגה של ישראל מיש"ע, ומכך שהגדר תשמש מקפצה לקראת נסיגה מלאה מיהודה ושומרון. לתפיסה המדינית מצטרפים הלחצים הפנימיים במפלגה. גורמים שונים בליכוד, ביניהם חבר המרכז אסי לוי מקרני שומרון, מבעירים את השטח בדרישה להציב את הגדר ממזרח לאריאל, קדומים ועמנואל.
בעקבות הלחצים האלה הצהירו ראשי הליכוד (שלום, לבנת וגם נתניהו, שהבטיח מימון לגדר בכל אורך שיתבקש) שאין סיבה להעביר את הגדר ממערב לאריאל. אבל בליכוד כמו בליכוד, יש פער גדול בין הצהרות למעשים. בישיבה שכינס שרון, שאמורה היתה לצייר את המפה הסופית עבור משלחת שיצאה לוושינגטון, הוחלט שוב שלא להחליט. אף לא אחת מן החלופות שהוצגו לשרים אומצה על ידיהם. במקום לגבש עמדה ישראלית ברורה, העדיפו ראשי הליכוד להמתין לתכתיב מוושינגטון שהמשלחת תביא עמה בשובה ארצה בסוף השבוע.
הדוד סם עינו פקוחה
השתלשלות ההחלטות המבולבלת ואי ההחלטה על תוואי הגדר במערב השומרון ובנימין, משקפות את הכרסום ההדרגתי בעמדות הישראליות בכל מה שקשור לגדר. גם כאן היה תוואי מקורי שאסף לתוכו נתחים נכבדים מהשומרון, וגם כאן בא הלחץ האמריקני והפך את הקערה על פיה.
בתחילה, בהמלצת מערכת הביטחון, עמד שרון להורות על הצבת הגדר ממזרח ליישובים אריאל, קדומים ועמנואל. בהמלצה חד-משמעית של פיקוד המרכז נאמר לשרון כי ביטחונית, דמוגרפית ומדינית גדר כזו תהיה נוחה לישראל. ביטחונית משום שהגדר תהיה יעילה יותר סמוך למוקד הטרור בשכם; דמוגרפית מפני שתספח 40,000 יהודים ורק כ-10,000 פלשתינים; ומדינית משום שתמחיש לעולם שאין לגדר היבט מדיני, לפחות מבחינת ישראל.
אבל קונדוליסה רייס בביקורה כאן לפני חודשיים הציגה את העמדה האמריקנית במלוא תקיפותה: אין ולא תהיה סטייה מהקו הירוק, משום שלגדר תהיה משמעות מדינית. הנחרצות האמריקנית עשתה את שלה. התוואי המרחיב ביותר שבו דנו שרי הליכוד בישיבה לפני שבוע כבר לא כלל את גוש קדומים, והסתפק בשיגור אצבע כלפי אריאל. כאמור, אפילו מפה זו לא אושרה.
התמקדות הדיון הציבורי בקטע שבין אלקנה ועופר הסיטה את תשומת הלב משינוי התוואי בבקעת הירדן, ומשמיטת ההזדמנות לחבר את הבקעה לישראל. אבל לא רק בשומרון ובבקעה נסוגה הגדר הביטחונית לקו המדיני, אלא גם באזור ירושלים. תכנית עוטף ירושלים, המשרטטת את הגדר סביב הבירה, איננה כוללת בשלב הזה את מעלה אדומים. במערכת הביטחון הועלו רעיונות לחבר את העיר המדברית לירושלים, אך כרגע התהליך נבלם. התכנית המוצעת כרגע חופפת את הגבולות המוניציפליים של ירושלים בלבד. שוב נזהרת הממשלה ממה שעלול להיראות כהוספת שטחים מחוץ לקו הירוק.
מכל קטעי הגדר יהיה כנראה רק אחד, בנתב"ג, שלא יחפוף את הקו הירוק ולא בגלל עקשנות ישראלית יוצאת דופן. בשל החשש מירי טילי נ"מ אל מטוסים ממריאים ונוחתים בשער הכניסה הראשי לישראל, הוחלט לפעור בטן גדולה בגדר לכיוון מזרח, מחוץ לטווח טילי הכתף נגד מטוסים מנמיכי טוס. האמריקנים, אולי משום שלמדו על בשרם שמטוסי נוסעים יכולים להתפוצץ, הסכימו לסטות מן הירוק רק באזור נתב"ג. באותו חבל ארץ מתוכננות שתי תוספות חשובות החורגות קמעה מן הקו הירוק. אחת אל העיר החרדית מודיעין עילית, שממוקמת על הקו הירוק ומזרחה לו, והשנייה אל היישוב הר אדר. גם על התוספות אלה היה לארצות הברית מה לומר: לא.
מועצת יש"ע במסע הסברה
השחיקה העקבית בתוואי הגדר מדאיגה פעמיים את ראשי ההתיישבות היהודית ביש"ע: פעם אחת משום שמופקרים קווי ביטחון נוחים לישראל, ופעם שנייה מפני שהממשלה, ועוד ממשלת ליכוד, מקבעת את הגבול הישראלי בקו הירוק בלי לתת על כך את הדעת. מועצת יש"ע עורכת בשבועות האחרונים מסע הסברה ממוקד בין שרי הממשלה ומנסה לשכנע אותם שככל שהקו יהיה קרוב יותר למוקדי הטרור כך יקל על צה"ל לבלום את המתאבדים.
אנשי מקצוע מטעם המועצה שרטטו מפת הפרדה אחרת מזו של מנהלת קו התפר, וזו מוצגת בשטח לעיני השרים, חלקם חברי קבינט בליכוד. השרים קשובים לעמדת המתנחלים, וחלקם אף מסכימים עמם. אולם להצביע בעד מפת יש"ע בקבינט, עד כה, לא העזו. רעיון אחר שהגו ביש"ע הוא 'הגדר הכפולה', כלומר הקמת גדר על הקו הירוק בתיקונים קלים, והקמת גדר נוספת בעומק השטח, סמוך מאוד לערים הפלסטיניות. גם כאן לא חצתה המפה את הדרך שבין משרדי המועצה ללשכת ראש הממשלה.
ראשי המתיישבים מפוקחים. תהיה זו הפתעה עבורם אם שרון ושרי הליכוד יתעקשו על הקמת הגדר בתוואי הסוטה מהקו הירוק. לאור זאת מהרהרים בקול רם אחדים מהם, ודווקא מי שנתפסים כגמישים יותר, בגלגול מהלך של פרישת מפלגות הימין מן הממשלה. הדבר תלוי במידה רבה בגורל התוואי הסופי של גדר ההפרדה.
עדי מינץ ,מנכ"ל מועצת יש"ע, סבור ש"משמעות הקמת הגדר על הקו הירוק היא קביעת גבולותיה של המדינה הפלסטינית. הממשלה מקימה דה-פקטו מדינה אם היא נכנעת לתכתיב האמריקני". יושב ראש המועצה, בנצי ליברמן, מוסיף: "אם תוקם גדר על הקו הירוק אני אפעל לפרישת המפלגות הלאומיות מן הממשלה. עמדתי האישית היא שבראייה של שנה לאחור, ממשלת שרון הסבה להתיישבות רק נזקים. כעת אנחנו בבעיה לא פשוטה. אם תוקם גדר על הקו הירוק לא יהיה עוד טעם מבחינתי להמשך כהונתה של הממשלה הזו, שנקראת ממשלה ימנית".
אולי אתה ואחרים בימין שוגים בכך שאתם אומרים שהגדר מדינית? גם ארה"ב אומרת שבעתיד תהיה לה משמעות מדינית, אך אין לה משמעות כזו כרגע. אולי דווקא הקביעה של יש"ע שהגדר המדינית תהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה?
"לפני שהאמריקאים התערבו בסוגיה, היו גם ביש"ע קולות שאמרו שעדיף לראות בגדר אמצעי ביטחוני בלבד, במיוחד אם היא סוטה מהקו הירוק. אבל ברגע שהאמריקאים הכריזו את מה שהכריזו, ובמיוחד מהרגע שהגדר נסוגה לקו הירוק, היא התקבעה כגדר מדינית, וכך צריך להתייחס אליה. זה אמנם עדיין לא סופי; גם ברגע זה, אם יטשטשו את תוואי 67' האפקט המדיני יעומעם, אבל כרגע זה נראה שארה"ב הכריעה את הכף. היא רואה את הגדר כגדר מדינית, ולכן גם אנו צריכים לראות אותה כך".
גדר שאי אפשר להתנגד לה
עוד בטרם הוכיחה הגדר יעילות ביטחונית, היא מפגינה יכולות פוליטיות מרשימות. עצם בואה לעולם לא נבע מרעיון מבריק במערכת הביטחון, אלא ממסע הסברה שמאלני-תקשורתי. אריאל שרון, שר הביטחון הקודם בן אליעזר, צמרת הליכוד, מפלגות הימין וגם מועצת יש"ע נאלצו כולם לפעול כולם לפי הכלל "If you can't beat them join them", מתוך תקווה קלושה להשתלט על הסחף ולהטות אותו לאפיקים נוחים יותר, איש איש לפי תפיסתו.
אבל עם כ-70% תמיכה בציבור ולחץ אמריקני אינטנסיבי, הוכיחה הגדר עד עתה שאיש אינו מסוגל להשתלט עליה, גם לא "ראש הממשלה החזק ביותר מאז דוד בן גוריון". לא רק התמשכות הפיגועים כפתה על הממשלה את המשך בנייתה בקצב מטורף, אלא גם לחצים תקשורתיים בלתי פוסקים, שעל פי מיטב המסורת סימנו את הטובים והרעים בהתאם לתמיכה בגדר או שלילתה.
אחד המסומנים לרעה באמצעי התקשורת הוא חבר הכנסת אורי אריאל, העומד בראשות ועדת המשנה לתקציב הביטחון. מתוקף תפקידו הוא אחראי על הזרמת הכספים למערכת הביטחון בכלל ולגדר בפרט. ביום ראשון השבוע הוביל את ה'עליהום' על אורי אריאל ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. שרון או מישהו מטעמו דאגו להדליף דברים שאמר בישיבת הממשלה, שלפיהם הוא עומד להדיח את אריאל משום שעיכב העברת כספים לפרויקט הגדר.
אריאל, מהפוליטיקאים היחידים שמתנגדים לגדר בקול רם, מזהיר גם הוא שבאצטלה ביטחונית מקימה הממשלה גבול לכל דבר. אשר לטענות על עיכובים, הוא מבהיר את שורש הבעיה: "זו גדר שנבנית בשיטת הסלאמי. כל פעם מביאים לוועדה קטע אחד ומבקשים אישור. אם יש כאן פרויקט לאומי, והגדר היא פרויקט לאומי, אז שיביאו תכנית כוללת, מסודרת, מהתחלה ועד הסוף, עם מפות ותכניות מסודרות. קח את הגדר המזרחית כדוגמא. בתחילה החליטו לרדת מפקועא דרומה לטייסיר. אחר-כך הודיעו לנו שהגדר תעבור על הקו הירוק, כלומר מזרחה לעמק בית שאן. כעת אני שומע שמשכו גם את התכנית הזו, כלומר לא לכאן ולא לכאן. זו לא צורת עבודה, וזו הבעיה הכי גדולה של הגדר".
על סמך מה אתה משוכנע שזו גדר מדינית, אם ראש הממשלה אומר שהיא אינה מדינית אלא ביטחונית?
"כל אחד יכול לקרא לזה איך שהוא רוצה. אם זה נראה כמו גדר מדינית, ואם האמריקנים רואים בה גדר מדינית משמע שהיא מדינית. מי שלא רוצה שלא יקרא לזה מדינית, אבל זה לא ישנה את העובדות".
פוליטיקאים בודדים, כמו אריאל, שמדברים בפומבי נגד הגדר או שמעיזים להעלות חשש שלא תענה על הציפיות שהכל תולים בה, שמים נפשם בכפם. הם מסתכנים בהאשמות כגון "מי שאינו בונה את הגדר אחראי להרג עשרות ומאות יהודים בפיגועי ההתאבדות", כפי שאמר למשל חיים רמון לפני כשבועיים בגלי צה"ל. ההתבטאות הזו משקפת את הלך הרוחות בתקשורת, שהימין מתקשה לתת לה מענה הולם. וכי מי יעז לשלול רעיון גואל שיש בכוחו להתמודד עם נגע המתאבדים?
לשביעות רצונן של המפלגות שיזמו אותה מוכיחה הגדר שהיא איננה ניתנת לעצירה. קשה לא פחות להזיז אותה מהקו הירוק. וכך שוב מוכיח הליכוד את עצמו כקבלן הביצוע הטוב ביותר של רעיונותיה של מפלגת העבודה. אפשר כבר להעריך שעם סיום בניית הגדר על הקו הירוק יעברו רמון, דיין וחבריהם לשלב ב: קמפיין הקורא לסגת מיש"ע לקו גדר ההפרדה.
בדיון לקחו חלק אנשי מקצוע וכמה דמויות מן הדרג הפוליטי. לא צריך היה לשחזר באוזניהם את הדוגמא הלבנונית, שכן אנשי מנהלת קו התפר, בחלקם, הם אלה שמתחו את הגבול החדש בלבנון לאחר הנסיגה הבהולה מרצועת הביטחון. אז נאלצו להרוס קטעי גדר שכבר הוקמו ולבנותם מחדש, משום שהגדר סטתה במספר מטרים מהגבול הבינלאומי. כדי לא למצוא את עצמם משחזרים את אותה פארסה, סיכמו משתתפי הדיון כי הקטע הבא של גדר ההפרדה, בין פקועא לעמק בית שאן, יימתח לאורך הקו הירוק. בדיוק לאורכו.
ההנחיה הברורה כבר מיושמת. דני עטר, ראש המועצה האזורית גלבוע, מאשר שתוואי הגדר זהה לחלוטין לקו המדובר. "אולי יש סטייה של מטרים אחדים לכיוון ג'נין מהקו הירוק", אומר עטר על הגדר שחוצצת בין שטח השיפוט שבאחריותו לבין בקעת הירדן. אחת הסטיות תהיה כנראה באזור הקיבוץ מלכישוע.
דיבורים לחוד ומעשים לחוד
ההתפתחויות בגלבוע הן עוד אינדיקציה כי מה שאמורה היתה להיות גדר "ביטחונית נטו" הופכת בהדרגה לגדר מדינית, כלומר לגבול העתידי של ישראל. מדובר בתהליך המלווה את הגדר מאז תחילת הקמתה בקיץ אשתקד. אריאל שרון, שמלכתחילה בכלל התנגד לגדר, הסביר בשיחות סגורות כי בכוונתו לבנות גדר מבולבלת, כדי לסכל מראש אפשרות שתיראה כגבול מדיני. "אני אבנה קטע פה וקטע שם בלי רצף ועם מכשולים, כך שגבול לא יצא מזה", אמר שרון לאנשי יש"ע שנפגשו עמו.
בבימות פומביות הצהיר ראש הממשלה שהגדר ביטחונית בלבד, ולא תהיה לה כל משמעות מדינית. אבל דיבורים לחוד וביצועים לחוד. כרגע, שרון בונה את הגדר על הקו הירוק ממש. הקטע הראשון שבנייתו הושלמה, בין סאלם בצפון השומרון לבין אלקנה בדרומו, חופף כמעט לחלוטין את הקו ההוא. כך גם הקטע מסאלם מזרחה, לכיוון הכפר פקועא בגלבוע.
מפולת משמעותית נוספת בעמדת ראש הממשלה נרשמה לפני כשבועיים. תחת לחץ אמריקני הוא הורה להקים גם את הקטע הבא, מפקועא לעמק בית שאן, לאורך הקו הירוק, וזאת בסתירה גמורה לתכניות המקוריות, למשוך את הגדר דרומה לאורך המצוקים המזרחיים של השומרון. בכל המפות שיצאו מבית מדרשו של שרון במשך השנים נמתח קו מפריד בין בקעת הירדן לבין לב השומרון, כך שהשיפולים המזרחיים של השומרון אמורים היו להתחבר עם בקעת הירדן ועם עמק בית שאן. בהתאם לגישה זו שורטט תוואי הגדר במנהלת קו התפר. אבל לפני כשבועיים חל המהפך. בהתאם לעמדת וושינגטון בוטלה התכנית המקורית לספח לישראל, מעשית לפחות, את בקעת הירדן לישראל.
במשרד הביטחון הבינו לאן נושבת הרוח, והחליטו כאמור למתוח את הגדר במדויק לאורך הקו הירוק. גם לאחר מתן ההנחיות להקים את הגדר על הקו הירוק, שרון המשיך להצהיר שלגדר אין משמעות מדינית. אך יש לנו את כל הסיבות לחשוב שאפילו שרון לא ממש מאמין לעצמו.
מחכים לתכתיב האמריקני
את החותמת המדינית הברורה והסופית על הגדר טבעה ארצות הברית. התערבות האמריקנים בנושא נולדה בלחץ הפלשתינים, הרואים בגדר גבול צפוי. לפי שעה, וושינגטון מקבלת את עמדתם ודוחה את עמדת ישראל שהגדר ביטחונית בלבד. מבחינת וושינגטון, גדר הביטחון הישראלית של היום היא גבול המדינה הפלשתינית של מחר. לכן האמריקנים מתנגדים להעברת הגדר ממזרח לאריאל, קדומים ועמנואל, ולכן דחו את תוואי הגדר המזרחית של שרון במזרח השומרון ובנימין.
מן הרגע שבו אימצה ארה"ב את העמדה שהגדר מהווה קו גבול עתידי, נאלצו גם יתר השחקנים לאמץ את אותה גישה. זה לא רק שהאמריקנים כופים על ישראל לבנות את הגדר על פי תפיסתם ולא על פי צרכיה שלה, אלא שעצם אמירתם שלגדר יש משמעות מדינית מעניקה לגדר את המשמעות הזו. כלומר, בעיני האמריקנים ישראל תוחמת כבר היום את טריטוריית המדינה הפלשתינית.
אגב, הפלשתינים מבינים זאת ולכן מתנגדים לגדר. מבחינתם מדובר במהלך חד-צדדי של ישראל ובהפסד דונמים פה ושם ביהודה ובשומרון. כיוון שבעיני ארה"ב הגדר היא מדינית, התנגדותה לכל חריגה מהקו הירוק היא עזה עד כדי איומים לקצץ מכספי הערבויות כנגד כל סטייה מן הקו הירוק. מעניין שדווקא בשמאל, לשם שינוי, לא מתרגשים מהאיום. אבי בן בסט, שהיה מנכ"ל משרד האוצר ולאחרונה הצטרף לתנועת 'גדר ביטחון לישראל' של עוזי דיין, אומר שישראל תוכל לספוג את הסנקציות האמריקניות אפילו בתקופה כזו.
החשש ממשמעויותיה המדיניות של הגדר מדיר שינה מחברי הקשת הימנית לגווניה. מזמביש ועד שאול מופז, מבינים הכל שגבול דה-פקטו עלול להפוך לגבול של ממש, שהגדר לבלימת המתאבדים של היום תהיה קו השילוח שלהם מחר. התחזיות הזאת לא נעלמות מעיני שרי הקבינט מן הליכוד (שלום, מופז, נתניהו, הנגבי ולבנת), שהתכנסו בשבוע שעבר בלשכת שרון כדי להחליט סוף סוף על תוואי הגדר במערב השומרון, בין אלקנה למחנה עופר בצפון ירושלים.
ראשי הליכוד מוטרדים מאוד מן האפשרות שבמו ידיהם הם משרטטים את קווי הנסיגה של ישראל מיש"ע, ומכך שהגדר תשמש מקפצה לקראת נסיגה מלאה מיהודה ושומרון. לתפיסה המדינית מצטרפים הלחצים הפנימיים במפלגה. גורמים שונים בליכוד, ביניהם חבר המרכז אסי לוי מקרני שומרון, מבעירים את השטח בדרישה להציב את הגדר ממזרח לאריאל, קדומים ועמנואל.
בעקבות הלחצים האלה הצהירו ראשי הליכוד (שלום, לבנת וגם נתניהו, שהבטיח מימון לגדר בכל אורך שיתבקש) שאין סיבה להעביר את הגדר ממערב לאריאל. אבל בליכוד כמו בליכוד, יש פער גדול בין הצהרות למעשים. בישיבה שכינס שרון, שאמורה היתה לצייר את המפה הסופית עבור משלחת שיצאה לוושינגטון, הוחלט שוב שלא להחליט. אף לא אחת מן החלופות שהוצגו לשרים אומצה על ידיהם. במקום לגבש עמדה ישראלית ברורה, העדיפו ראשי הליכוד להמתין לתכתיב מוושינגטון שהמשלחת תביא עמה בשובה ארצה בסוף השבוע.
הדוד סם עינו פקוחה
השתלשלות ההחלטות המבולבלת ואי ההחלטה על תוואי הגדר במערב השומרון ובנימין, משקפות את הכרסום ההדרגתי בעמדות הישראליות בכל מה שקשור לגדר. גם כאן היה תוואי מקורי שאסף לתוכו נתחים נכבדים מהשומרון, וגם כאן בא הלחץ האמריקני והפך את הקערה על פיה.
בתחילה, בהמלצת מערכת הביטחון, עמד שרון להורות על הצבת הגדר ממזרח ליישובים אריאל, קדומים ועמנואל. בהמלצה חד-משמעית של פיקוד המרכז נאמר לשרון כי ביטחונית, דמוגרפית ומדינית גדר כזו תהיה נוחה לישראל. ביטחונית משום שהגדר תהיה יעילה יותר סמוך למוקד הטרור בשכם; דמוגרפית מפני שתספח 40,000 יהודים ורק כ-10,000 פלשתינים; ומדינית משום שתמחיש לעולם שאין לגדר היבט מדיני, לפחות מבחינת ישראל.
אבל קונדוליסה רייס בביקורה כאן לפני חודשיים הציגה את העמדה האמריקנית במלוא תקיפותה: אין ולא תהיה סטייה מהקו הירוק, משום שלגדר תהיה משמעות מדינית. הנחרצות האמריקנית עשתה את שלה. התוואי המרחיב ביותר שבו דנו שרי הליכוד בישיבה לפני שבוע כבר לא כלל את גוש קדומים, והסתפק בשיגור אצבע כלפי אריאל. כאמור, אפילו מפה זו לא אושרה.
התמקדות הדיון הציבורי בקטע שבין אלקנה ועופר הסיטה את תשומת הלב משינוי התוואי בבקעת הירדן, ומשמיטת ההזדמנות לחבר את הבקעה לישראל. אבל לא רק בשומרון ובבקעה נסוגה הגדר הביטחונית לקו המדיני, אלא גם באזור ירושלים. תכנית עוטף ירושלים, המשרטטת את הגדר סביב הבירה, איננה כוללת בשלב הזה את מעלה אדומים. במערכת הביטחון הועלו רעיונות לחבר את העיר המדברית לירושלים, אך כרגע התהליך נבלם. התכנית המוצעת כרגע חופפת את הגבולות המוניציפליים של ירושלים בלבד. שוב נזהרת הממשלה ממה שעלול להיראות כהוספת שטחים מחוץ לקו הירוק.
מכל קטעי הגדר יהיה כנראה רק אחד, בנתב"ג, שלא יחפוף את הקו הירוק ולא בגלל עקשנות ישראלית יוצאת דופן. בשל החשש מירי טילי נ"מ אל מטוסים ממריאים ונוחתים בשער הכניסה הראשי לישראל, הוחלט לפעור בטן גדולה בגדר לכיוון מזרח, מחוץ לטווח טילי הכתף נגד מטוסים מנמיכי טוס. האמריקנים, אולי משום שלמדו על בשרם שמטוסי נוסעים יכולים להתפוצץ, הסכימו לסטות מן הירוק רק באזור נתב"ג. באותו חבל ארץ מתוכננות שתי תוספות חשובות החורגות קמעה מן הקו הירוק. אחת אל העיר החרדית מודיעין עילית, שממוקמת על הקו הירוק ומזרחה לו, והשנייה אל היישוב הר אדר. גם על התוספות אלה היה לארצות הברית מה לומר: לא.
מועצת יש"ע במסע הסברה
השחיקה העקבית בתוואי הגדר מדאיגה פעמיים את ראשי ההתיישבות היהודית ביש"ע: פעם אחת משום שמופקרים קווי ביטחון נוחים לישראל, ופעם שנייה מפני שהממשלה, ועוד ממשלת ליכוד, מקבעת את הגבול הישראלי בקו הירוק בלי לתת על כך את הדעת. מועצת יש"ע עורכת בשבועות האחרונים מסע הסברה ממוקד בין שרי הממשלה ומנסה לשכנע אותם שככל שהקו יהיה קרוב יותר למוקדי הטרור כך יקל על צה"ל לבלום את המתאבדים.
אנשי מקצוע מטעם המועצה שרטטו מפת הפרדה אחרת מזו של מנהלת קו התפר, וזו מוצגת בשטח לעיני השרים, חלקם חברי קבינט בליכוד. השרים קשובים לעמדת המתנחלים, וחלקם אף מסכימים עמם. אולם להצביע בעד מפת יש"ע בקבינט, עד כה, לא העזו. רעיון אחר שהגו ביש"ע הוא 'הגדר הכפולה', כלומר הקמת גדר על הקו הירוק בתיקונים קלים, והקמת גדר נוספת בעומק השטח, סמוך מאוד לערים הפלסטיניות. גם כאן לא חצתה המפה את הדרך שבין משרדי המועצה ללשכת ראש הממשלה.
ראשי המתיישבים מפוקחים. תהיה זו הפתעה עבורם אם שרון ושרי הליכוד יתעקשו על הקמת הגדר בתוואי הסוטה מהקו הירוק. לאור זאת מהרהרים בקול רם אחדים מהם, ודווקא מי שנתפסים כגמישים יותר, בגלגול מהלך של פרישת מפלגות הימין מן הממשלה. הדבר תלוי במידה רבה בגורל התוואי הסופי של גדר ההפרדה.
עדי מינץ ,מנכ"ל מועצת יש"ע, סבור ש"משמעות הקמת הגדר על הקו הירוק היא קביעת גבולותיה של המדינה הפלסטינית. הממשלה מקימה דה-פקטו מדינה אם היא נכנעת לתכתיב האמריקני". יושב ראש המועצה, בנצי ליברמן, מוסיף: "אם תוקם גדר על הקו הירוק אני אפעל לפרישת המפלגות הלאומיות מן הממשלה. עמדתי האישית היא שבראייה של שנה לאחור, ממשלת שרון הסבה להתיישבות רק נזקים. כעת אנחנו בבעיה לא פשוטה. אם תוקם גדר על הקו הירוק לא יהיה עוד טעם מבחינתי להמשך כהונתה של הממשלה הזו, שנקראת ממשלה ימנית".
אולי אתה ואחרים בימין שוגים בכך שאתם אומרים שהגדר מדינית? גם ארה"ב אומרת שבעתיד תהיה לה משמעות מדינית, אך אין לה משמעות כזו כרגע. אולי דווקא הקביעה של יש"ע שהגדר המדינית תהפוך לנבואה שמגשימה את עצמה?
"לפני שהאמריקאים התערבו בסוגיה, היו גם ביש"ע קולות שאמרו שעדיף לראות בגדר אמצעי ביטחוני בלבד, במיוחד אם היא סוטה מהקו הירוק. אבל ברגע שהאמריקאים הכריזו את מה שהכריזו, ובמיוחד מהרגע שהגדר נסוגה לקו הירוק, היא התקבעה כגדר מדינית, וכך צריך להתייחס אליה. זה אמנם עדיין לא סופי; גם ברגע זה, אם יטשטשו את תוואי 67' האפקט המדיני יעומעם, אבל כרגע זה נראה שארה"ב הכריעה את הכף. היא רואה את הגדר כגדר מדינית, ולכן גם אנו צריכים לראות אותה כך".
גדר שאי אפשר להתנגד לה
עוד בטרם הוכיחה הגדר יעילות ביטחונית, היא מפגינה יכולות פוליטיות מרשימות. עצם בואה לעולם לא נבע מרעיון מבריק במערכת הביטחון, אלא ממסע הסברה שמאלני-תקשורתי. אריאל שרון, שר הביטחון הקודם בן אליעזר, צמרת הליכוד, מפלגות הימין וגם מועצת יש"ע נאלצו כולם לפעול כולם לפי הכלל "If you can't beat them join them", מתוך תקווה קלושה להשתלט על הסחף ולהטות אותו לאפיקים נוחים יותר, איש איש לפי תפיסתו.
אבל עם כ-70% תמיכה בציבור ולחץ אמריקני אינטנסיבי, הוכיחה הגדר עד עתה שאיש אינו מסוגל להשתלט עליה, גם לא "ראש הממשלה החזק ביותר מאז דוד בן גוריון". לא רק התמשכות הפיגועים כפתה על הממשלה את המשך בנייתה בקצב מטורף, אלא גם לחצים תקשורתיים בלתי פוסקים, שעל פי מיטב המסורת סימנו את הטובים והרעים בהתאם לתמיכה בגדר או שלילתה.
אחד המסומנים לרעה באמצעי התקשורת הוא חבר הכנסת אורי אריאל, העומד בראשות ועדת המשנה לתקציב הביטחון. מתוקף תפקידו הוא אחראי על הזרמת הכספים למערכת הביטחון בכלל ולגדר בפרט. ביום ראשון השבוע הוביל את ה'עליהום' על אורי אריאל ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. שרון או מישהו מטעמו דאגו להדליף דברים שאמר בישיבת הממשלה, שלפיהם הוא עומד להדיח את אריאל משום שעיכב העברת כספים לפרויקט הגדר.
אריאל, מהפוליטיקאים היחידים שמתנגדים לגדר בקול רם, מזהיר גם הוא שבאצטלה ביטחונית מקימה הממשלה גבול לכל דבר. אשר לטענות על עיכובים, הוא מבהיר את שורש הבעיה: "זו גדר שנבנית בשיטת הסלאמי. כל פעם מביאים לוועדה קטע אחד ומבקשים אישור. אם יש כאן פרויקט לאומי, והגדר היא פרויקט לאומי, אז שיביאו תכנית כוללת, מסודרת, מהתחלה ועד הסוף, עם מפות ותכניות מסודרות. קח את הגדר המזרחית כדוגמא. בתחילה החליטו לרדת מפקועא דרומה לטייסיר. אחר-כך הודיעו לנו שהגדר תעבור על הקו הירוק, כלומר מזרחה לעמק בית שאן. כעת אני שומע שמשכו גם את התכנית הזו, כלומר לא לכאן ולא לכאן. זו לא צורת עבודה, וזו הבעיה הכי גדולה של הגדר".
על סמך מה אתה משוכנע שזו גדר מדינית, אם ראש הממשלה אומר שהיא אינה מדינית אלא ביטחונית?
"כל אחד יכול לקרא לזה איך שהוא רוצה. אם זה נראה כמו גדר מדינית, ואם האמריקנים רואים בה גדר מדינית משמע שהיא מדינית. מי שלא רוצה שלא יקרא לזה מדינית, אבל זה לא ישנה את העובדות".
פוליטיקאים בודדים, כמו אריאל, שמדברים בפומבי נגד הגדר או שמעיזים להעלות חשש שלא תענה על הציפיות שהכל תולים בה, שמים נפשם בכפם. הם מסתכנים בהאשמות כגון "מי שאינו בונה את הגדר אחראי להרג עשרות ומאות יהודים בפיגועי ההתאבדות", כפי שאמר למשל חיים רמון לפני כשבועיים בגלי צה"ל. ההתבטאות הזו משקפת את הלך הרוחות בתקשורת, שהימין מתקשה לתת לה מענה הולם. וכי מי יעז לשלול רעיון גואל שיש בכוחו להתמודד עם נגע המתאבדים?
לשביעות רצונן של המפלגות שיזמו אותה מוכיחה הגדר שהיא איננה ניתנת לעצירה. קשה לא פחות להזיז אותה מהקו הירוק. וכך שוב מוכיח הליכוד את עצמו כקבלן הביצוע הטוב ביותר של רעיונותיה של מפלגת העבודה. אפשר כבר להעריך שעם סיום בניית הגדר על הקו הירוק יעברו רמון, דיין וחבריהם לשלב ב: קמפיין הקורא לסגת מיש"ע לקו גדר ההפרדה.