שעת צהריים בשכונת נווה שאנן בחיפה. במרכז הקהילתי דתי לאף אחד אין זמן לנמנם ההכנות בעיצומן. מכוניות מסחריות מגיעות והחבר'ה פורקים את הסחורות: עציצים, ספרים, מוצרי מזון, חפצי אמנות. אלה שלא פורקים, סוחבים ספסלים, מעבירים שולחנות וממלאים את האוויר בקריאות "אתה צריך עזרה עם זה?", "תודה רבה". אנשים מבוגרים שעזבו את העבודה לטובת העניין מתרוצצים בין העמדות באותה חיוניות של הנוער שהתנדב לעזור בארגון. אנשי העיר ואנשי הגבעות הופכים כעת לגוף אחד בעל מטרה משותפת: להביא לפה כמה שיותר אנשים שייהנו, יסתכלו, ובעיקר ייקנו.
עזרה כלכלית ליש"ע
את היוזמה הברוכה הזו מארגנת ומממנת זו השנה השנייה קרן חיפה-יש"ע. בשנה שעברה נחל היריד הצלחה גדולה: רוב מציגי הסחורות מיש"ע דווחו על פדיון של חודש שלם במהלך מכירה של שש שעות. השנה החליטו המארגנים לחדש ולשפר את היריד, במטרה להפכו למודל שירוץ בקהילות נוספות ברחבי הארץ.
"הקונספציה היא להפוך את היריד להפנינג לכל המשפחה", מסביר אחד מראשי המארגנים. "אנחנו מביאים מתקנים מתנפחים, רובי צבע ומתקנים לילדים, ופיצה ושתייה במחירים זולים מהעלות על מנת למשוך למקום אנשים עם ילדים. במקום יוצבו מאות מקומות ישיבה כדי להפוך את העניין למעין מפגש חברתי גדול. אנחנו מקווים שגם ייווצר קשר בין יצרני יש"ע לסוחרים באזור".
היריד יתועד ויצולם, ולאחר מכן יוצגו הצילומים כמצגת בקרב קהילות שונות ברחבי הארץ. הרעיון הוא למצוא 12 קהילות גדולות ומבוססות שיוכלו להרים את הפרויקט (עלות הארגון היא כ-17,000 ¤), כך שבכל חודש במשך השנה יוכלו מוכרי יש"ע להיעזר כלכלית ביריד. כ-150 איש מקהילת נווה שאנן התנדבו למען הצלחת הפרויקט. הם השקיעו רבות בפרסום והפיצו 4000 פלאיירים ברחבי 56 קהילות בחיפה, בכרמל ובקריות.
"אנחנו מצפים לאלפי מבקרים, ולמכירות בסכום של כחצי מיליון שקלים. היו ירידים כאלה בעבר בערים אחרות, אך הם נכשלו כי היו מוגבלים כלכלית. כדי להצליח ביריד כזה חייבת להיות נכונות להשקיע זמן ומשאבים רבים", אומרים המארגנים, ביניהם פרופסור שמואל שחם, בנצי כץ, ישעיהו אופיר, ורב השכונה הרב נפתלי ויסבלום.
קרן חיפה יש"ע מעבירה באופן קבוע כספים למשפחות נזקקות ביישובים, בתיאום עם רבנים ועובדים סוציאליים במקום. בכל חודש ישנה מכירה מרוכזת של מוצרי יש"ע, בעיקר מזון אורגני, שמארגנת הקרן. בנוסף פועלת הקרן עם קרן 'נחלת מאיר' ארגון מתנדבים שמרכז מכירות של מוצרי יש"ע לציבור הרחב דרך בתי הכנסת.
מול אנשי חיפה, ריכז את העניין מטעם מועצת יש"ע אוהד ברט, שעומד בקשר עם עשרות יצרנים ביש"ע, ופונה אליהם בכל פעם שמתעוררת יוזמה בקהילה מסוימת לארגון יריד. את מטה חיפה הוא מתאר כעצמאי כלכלית ולוגיסטית. בערים אחרות עול המימון והארגון היה באחריותו. "הירידים הראשונים היו הצלחה מבחינת כמות הקונים והמוכרים. לאחרונה מגיעים, לצערי, פחות מציגים ליריד. המטרה שלנו בירידים היא כפולה: סיוע כלכלי ליצרנים שנותקו ממדינת ישראל עקב המצב הביטחוני, וחשיפה לציבור הרחב להראות שלמרות הקשיים יש דברים טובים ביש"ע. חשוב לנו בעיקר הציבור החילוני שמגיע, גם אם לא בהמוניו, לירידים הללו".
משלמים במזומן
שעת פתיחת היריד הגיעה. נשים צעירות עם עגלות ילדים זורמות דרך השער, זוגות צעירים, קשישות שבאות להעביר את אחר הצהריים, חובשי כיפות ושאינם כאלה. המתנפחים עלו לאוויר, ותור הילדים בדרך למתקנים הולך ומתארך, כמו גם התור לשתייה, לפיצה ול'שערות סבתא'. אני מתחילה להסתובב בין הדוכנים, להכיר את המציגים ולשמוע מהם על הציפיות:
שניאור-חברון נחשון, בנו של הצייר ברוך נחשון מחברון, מסדר את עשרות התמונות של אביו, ואומר: "המצב לא קל. פעם היו בחברון המון תיירים שבאו וקנו, היום אין אף אחד. המחירים שלנו גבוהים, אבל", הוא מעיר בצחוק, "כמו שהרבי מחב"ד אמר פעם לאבא: אנשים מתעלפים מהמחירים שלך? תמכור רק לאנשים בריאים!"
בני הזוג הירשפלד מגבעת עדי עד שבשומרון, מהווים מעין שמורת טבע קטנה הלחם האורגני שהם אופים בחצר ביתם ארוז בניילון ומעוטר בתוויות מצוירות מעשה ידי הבעל. אשתו מציגה ערכות טבעיות לחלוטין ליצירת דגמי כבשים, המורכבות מצמר כבשים מהגבעה מחובר לענפי זית. בתשובה לשאלה על הרווחים שלהם, הם עונים: "מזמינים מאיתנו את הלחם לחתונות ואירועים. בירידים הקודמים מכרנו טוב, אבל אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין", והם מסרבים לפרט.
שרה ושמעון ברדה, בעלי המפעל 'בשמי איתמר', מציגים מגוון רחב של מוצרים קוסמטיים טבעיים לחלוטין. שרה אומרת שהירידים הללו עוזרים להם מאוד. אנשים לא מגיעים לאיתמר לקנות מהם, ולכן בכל פעם ששמועה על יריד כזה עוברת מפה לאוזן, הם מגיעים מיד. בינתיים מתאספות כמה צעירות, ושרה מסבירה ומדגימה בהתלהבות את הבשמים והתכשירים השונים.
משפחת צימרמן, יצרנית ריבות, תבלינים, פירות יבשים ומוצרים אורגניים נוספים של 'הארץ הטובה' באיתמר, מצפה לקונים כאן בכיליון עיניים. רחל מספרת בשקט על הקשיים: "יש לנו משק של 8.5 דונם. אנחנו עושים הכל לבד. עד לפני שלוש שנים היינו מייצרים לתנובה, אבל עכשיו הם לא מוכנים לבוא לאיתמר. אני הולכת מבית לבית, חייבת לעמוד בקצב של ההזמנות, ולכן אני עובדת בלילות כדי להכין הכל בזמן. אם אוותר על הזמנה אחת לא יהיה לנו מספיק כדי להתקיים". ועדיין, מספר ההזמנות מכניס לה רק חצי מהסכום הדרוש לפרנסת שמונת ילדיה. "היתרון ביריד הוא שכאן משלמים במזומן, וזה עוזר מאוד. למרות הכל, אנחנו רואים זכות גדולה להחזיק את המשק באיתמר", היא מסיימת בנימה אופטימית.
הדוכן של 'תבליני גלעד' מאלון מורה עמוס בכל-כך הרבה קונים, שאני מצליחה בקושי לשאול אחד מהבעלים על מצבו של המפעל: "היינו ספקים של הצבא, ומאז הסכמי אוסלו זה הולך ופוחת. אנשים לא מגיעים לקנות באזור שלנו. אנחנו מבקשים מאוד מראשי ישיבות ומוסדות שיזמינו מאיתנו, בשבילנו זו עזרה גדולה".
מחמם את הלב במיוחד היה המחזה ליד הדוכן של 'מולטימדיה' כלי כסף ומצגות והפעלות לאירועים. המוכרים, מנווה דקלים, המורגלים למצב כלכלי קשה ולהתפוצצות הפצמ"רים, זכו כעת לעדנה מחודשת והתרוצצו לחוצים ומזיעים. במשך כל שעות היריד התגודדו קונים רבים סביב הדוכן, ויצאו עם שקיות גדושות במתנות לחגים, לחתונות, לנכדים, וסתם קישוטים לסלון.
לא מפקירים אחים
בחלל האוויר נישא ריח פופקורן טרי, מוסיקה עליזה ברקע, אמהות נפגשות ומשוחחות. ליד הדוכן של שרון אביגדור משבי שומרון טועמים יין, ועציצי קדומים נחטפים בקצב מסחרר. המולת ילדים מתערבבת בקריאות המארגנים, ופני המוכרים מתחייכים בסיפוק למראה השקיות הרבות ביד הקונים.
הרוח החיה מאחורי חודשיים של ארגונים והתרוצצויות, מסכם את היריד: "מתוך 47 המציגים שהגיעו, רק 6-7 דיווחו שלא מכרו בכלל. מדובר באנשים שמכרו במחירים גבוהים במיוחד, או שהציגו סחורה שלא מעניינת את הציבור. הרוב המוחלט של המוכרים דיווחו הן על תנועה ערה של אנשים ביריד והן על היקף מכירות גבוה. מלבד זאת, השגנו עוד כמה מטרות: ציבור חילוני הגיע ליריד ונחשף ליש"ע, נוצר קשר בין היצרנים לסוחרים וסיטונאים באזור שלנו, והחשוב ביותר המוכרים דיווחו לנו על שיחות עם אנשים שעודדו אותם ונתנו להם את ההרגשה שבאמת כולנו איתם, וזה לא מס שפתיים. אנשים רוצים לעזור, ולא משאירים את תושבי יש"ע כבשר תותחים".
עזרה כלכלית ליש"ע
את היוזמה הברוכה הזו מארגנת ומממנת זו השנה השנייה קרן חיפה-יש"ע. בשנה שעברה נחל היריד הצלחה גדולה: רוב מציגי הסחורות מיש"ע דווחו על פדיון של חודש שלם במהלך מכירה של שש שעות. השנה החליטו המארגנים לחדש ולשפר את היריד, במטרה להפכו למודל שירוץ בקהילות נוספות ברחבי הארץ.
"הקונספציה היא להפוך את היריד להפנינג לכל המשפחה", מסביר אחד מראשי המארגנים. "אנחנו מביאים מתקנים מתנפחים, רובי צבע ומתקנים לילדים, ופיצה ושתייה במחירים זולים מהעלות על מנת למשוך למקום אנשים עם ילדים. במקום יוצבו מאות מקומות ישיבה כדי להפוך את העניין למעין מפגש חברתי גדול. אנחנו מקווים שגם ייווצר קשר בין יצרני יש"ע לסוחרים באזור".
היריד יתועד ויצולם, ולאחר מכן יוצגו הצילומים כמצגת בקרב קהילות שונות ברחבי הארץ. הרעיון הוא למצוא 12 קהילות גדולות ומבוססות שיוכלו להרים את הפרויקט (עלות הארגון היא כ-17,000 ¤), כך שבכל חודש במשך השנה יוכלו מוכרי יש"ע להיעזר כלכלית ביריד. כ-150 איש מקהילת נווה שאנן התנדבו למען הצלחת הפרויקט. הם השקיעו רבות בפרסום והפיצו 4000 פלאיירים ברחבי 56 קהילות בחיפה, בכרמל ובקריות.
"אנחנו מצפים לאלפי מבקרים, ולמכירות בסכום של כחצי מיליון שקלים. היו ירידים כאלה בעבר בערים אחרות, אך הם נכשלו כי היו מוגבלים כלכלית. כדי להצליח ביריד כזה חייבת להיות נכונות להשקיע זמן ומשאבים רבים", אומרים המארגנים, ביניהם פרופסור שמואל שחם, בנצי כץ, ישעיהו אופיר, ורב השכונה הרב נפתלי ויסבלום.
קרן חיפה יש"ע מעבירה באופן קבוע כספים למשפחות נזקקות ביישובים, בתיאום עם רבנים ועובדים סוציאליים במקום. בכל חודש ישנה מכירה מרוכזת של מוצרי יש"ע, בעיקר מזון אורגני, שמארגנת הקרן. בנוסף פועלת הקרן עם קרן 'נחלת מאיר' ארגון מתנדבים שמרכז מכירות של מוצרי יש"ע לציבור הרחב דרך בתי הכנסת.
מול אנשי חיפה, ריכז את העניין מטעם מועצת יש"ע אוהד ברט, שעומד בקשר עם עשרות יצרנים ביש"ע, ופונה אליהם בכל פעם שמתעוררת יוזמה בקהילה מסוימת לארגון יריד. את מטה חיפה הוא מתאר כעצמאי כלכלית ולוגיסטית. בערים אחרות עול המימון והארגון היה באחריותו. "הירידים הראשונים היו הצלחה מבחינת כמות הקונים והמוכרים. לאחרונה מגיעים, לצערי, פחות מציגים ליריד. המטרה שלנו בירידים היא כפולה: סיוע כלכלי ליצרנים שנותקו ממדינת ישראל עקב המצב הביטחוני, וחשיפה לציבור הרחב להראות שלמרות הקשיים יש דברים טובים ביש"ע. חשוב לנו בעיקר הציבור החילוני שמגיע, גם אם לא בהמוניו, לירידים הללו".
משלמים במזומן
שעת פתיחת היריד הגיעה. נשים צעירות עם עגלות ילדים זורמות דרך השער, זוגות צעירים, קשישות שבאות להעביר את אחר הצהריים, חובשי כיפות ושאינם כאלה. המתנפחים עלו לאוויר, ותור הילדים בדרך למתקנים הולך ומתארך, כמו גם התור לשתייה, לפיצה ול'שערות סבתא'. אני מתחילה להסתובב בין הדוכנים, להכיר את המציגים ולשמוע מהם על הציפיות:
שניאור-חברון נחשון, בנו של הצייר ברוך נחשון מחברון, מסדר את עשרות התמונות של אביו, ואומר: "המצב לא קל. פעם היו בחברון המון תיירים שבאו וקנו, היום אין אף אחד. המחירים שלנו גבוהים, אבל", הוא מעיר בצחוק, "כמו שהרבי מחב"ד אמר פעם לאבא: אנשים מתעלפים מהמחירים שלך? תמכור רק לאנשים בריאים!"
בני הזוג הירשפלד מגבעת עדי עד שבשומרון, מהווים מעין שמורת טבע קטנה הלחם האורגני שהם אופים בחצר ביתם ארוז בניילון ומעוטר בתוויות מצוירות מעשה ידי הבעל. אשתו מציגה ערכות טבעיות לחלוטין ליצירת דגמי כבשים, המורכבות מצמר כבשים מהגבעה מחובר לענפי זית. בתשובה לשאלה על הרווחים שלהם, הם עונים: "מזמינים מאיתנו את הלחם לחתונות ואירועים. בירידים הקודמים מכרנו טוב, אבל אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין", והם מסרבים לפרט.
שרה ושמעון ברדה, בעלי המפעל 'בשמי איתמר', מציגים מגוון רחב של מוצרים קוסמטיים טבעיים לחלוטין. שרה אומרת שהירידים הללו עוזרים להם מאוד. אנשים לא מגיעים לאיתמר לקנות מהם, ולכן בכל פעם ששמועה על יריד כזה עוברת מפה לאוזן, הם מגיעים מיד. בינתיים מתאספות כמה צעירות, ושרה מסבירה ומדגימה בהתלהבות את הבשמים והתכשירים השונים.
משפחת צימרמן, יצרנית ריבות, תבלינים, פירות יבשים ומוצרים אורגניים נוספים של 'הארץ הטובה' באיתמר, מצפה לקונים כאן בכיליון עיניים. רחל מספרת בשקט על הקשיים: "יש לנו משק של 8.5 דונם. אנחנו עושים הכל לבד. עד לפני שלוש שנים היינו מייצרים לתנובה, אבל עכשיו הם לא מוכנים לבוא לאיתמר. אני הולכת מבית לבית, חייבת לעמוד בקצב של ההזמנות, ולכן אני עובדת בלילות כדי להכין הכל בזמן. אם אוותר על הזמנה אחת לא יהיה לנו מספיק כדי להתקיים". ועדיין, מספר ההזמנות מכניס לה רק חצי מהסכום הדרוש לפרנסת שמונת ילדיה. "היתרון ביריד הוא שכאן משלמים במזומן, וזה עוזר מאוד. למרות הכל, אנחנו רואים זכות גדולה להחזיק את המשק באיתמר", היא מסיימת בנימה אופטימית.
הדוכן של 'תבליני גלעד' מאלון מורה עמוס בכל-כך הרבה קונים, שאני מצליחה בקושי לשאול אחד מהבעלים על מצבו של המפעל: "היינו ספקים של הצבא, ומאז הסכמי אוסלו זה הולך ופוחת. אנשים לא מגיעים לקנות באזור שלנו. אנחנו מבקשים מאוד מראשי ישיבות ומוסדות שיזמינו מאיתנו, בשבילנו זו עזרה גדולה".
מחמם את הלב במיוחד היה המחזה ליד הדוכן של 'מולטימדיה' כלי כסף ומצגות והפעלות לאירועים. המוכרים, מנווה דקלים, המורגלים למצב כלכלי קשה ולהתפוצצות הפצמ"רים, זכו כעת לעדנה מחודשת והתרוצצו לחוצים ומזיעים. במשך כל שעות היריד התגודדו קונים רבים סביב הדוכן, ויצאו עם שקיות גדושות במתנות לחגים, לחתונות, לנכדים, וסתם קישוטים לסלון.
לא מפקירים אחים
בחלל האוויר נישא ריח פופקורן טרי, מוסיקה עליזה ברקע, אמהות נפגשות ומשוחחות. ליד הדוכן של שרון אביגדור משבי שומרון טועמים יין, ועציצי קדומים נחטפים בקצב מסחרר. המולת ילדים מתערבבת בקריאות המארגנים, ופני המוכרים מתחייכים בסיפוק למראה השקיות הרבות ביד הקונים.
הרוח החיה מאחורי חודשיים של ארגונים והתרוצצויות, מסכם את היריד: "מתוך 47 המציגים שהגיעו, רק 6-7 דיווחו שלא מכרו בכלל. מדובר באנשים שמכרו במחירים גבוהים במיוחד, או שהציגו סחורה שלא מעניינת את הציבור. הרוב המוחלט של המוכרים דיווחו הן על תנועה ערה של אנשים ביריד והן על היקף מכירות גבוה. מלבד זאת, השגנו עוד כמה מטרות: ציבור חילוני הגיע ליריד ונחשף ליש"ע, נוצר קשר בין היצרנים לסוחרים וסיטונאים באזור שלנו, והחשוב ביותר המוכרים דיווחו לנו על שיחות עם אנשים שעודדו אותם ונתנו להם את ההרגשה שבאמת כולנו איתם, וזה לא מס שפתיים. אנשים רוצים לעזור, ולא משאירים את תושבי יש"ע כבשר תותחים".